Zerizin Makdimin L'Mitzvos: Alacrity in Service

וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּה֙ שְׁלֹשָׁ֣ה אֲנָשִׁ֔ים נִצָּבִ֖ים עָלָ֑יו וַיַּ֗רְא וַיָּ֤רׇץ לִקְרָאתָם֙ מִפֶּ֣תַח הָאֹ֔הֶל וַיִּשְׁתַּ֖חוּ אָֽרְצָה׃ וַיְמַהֵ֧ר אַבְרָהָ֛ם הָאֹ֖הֱלָה אֶל־שָׂרָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר מַהֲרִ֞י שְׁלֹ֤שׁ סְאִים֙ קֶ֣מַח סֹ֔לֶת ל֖וּשִׁי וַעֲשִׂ֥י עֻגֽוֹת׃ וְאֶל־הַבָּקָ֖ר רָ֣ץ אַבְרָהָ֑ם וַיִּקַּ֨ח בֶּן־בָּקָ֜ר רַ֤ךְ וָטוֹב֙ וַיִּתֵּ֣ן אֶל־הַנַּ֔עַר וַיְמַהֵ֖ר לַעֲשׂ֥וֹת אֹתֽוֹ׃

Looking up, he saw three figures standing near him. As soon as he saw them, he ran from the entrance of the tent to greet them and, bowing to the ground, Abraham hastened into the tent to Sarah, and said, “Quick, three seahs of choice flour! Knead and make cakes!” Then Abraham ran to the herd, took a calf, tender and choice, and gave it to a servant-boy, who hastened to prepare it.

וַיַּשְׁכֵּ֨ם אַבְרָהָ֜ם בַּבֹּ֗קֶר וַֽיַּחֲבֹשׁ֙ אֶת־חֲמֹר֔וֹ וַיִּקַּ֞ח אֶת־שְׁנֵ֤י נְעָרָיו֙ אִתּ֔וֹ וְאֵ֖ת יִצְחָ֣ק בְּנ֑וֹ וַיְבַקַּע֙ עֲצֵ֣י עֹלָ֔ה וַיָּ֣קׇם וַיֵּ֔לֶךְ אֶל־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־אָֽמַר־ל֥וֹ הָאֱלֹהִֽים׃

So early next morning, Abraham saddled his donkey and took with him two of his servants and his son Isaac. He split the wood for the burnt offering, and he set out for the place of which God had told him.

חַ֭שְׁתִּי וְלֹ֣א הִתְמַהְמָ֑הְתִּי לִ֝שְׁמֹ֗ר מִצְוֺתֶֽיךָ׃

I have hurried and not delayed to keep Your commandments.

וְכִי תֵּימָא זְרִיזִין מַקְדִּימִין לְמִצְוֹת, נִבְדּוֹק מִצַּפְרָא. דִּכְתִיב: ״וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ״, וְתַנְיָא: כָּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ כָּשֵׁר לְמִילָה, אֶלָּא שֶׁזְּרִיזִין מַקְדִּימִים לְמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר״.

And lest you say that this halakha is in accordance with the principle that the vigilant are early in the performance of mitzvot, let us search in the morning. The principle: The vigilant are early in the performance of mitzvot, is derived, as it is written: “And on the eighth day the flesh of his foreskin shall be circumcised” (Leviticus 12:3). And it was taught in a baraita: The entire day is suitable for performance of the mitzva of circumcision; however, the vigilant are early in the performance of mitzvot, and circumcise in the morning. As it is stated with regard to the binding of Isaac: “And Abraham arose early in the morning” (Genesis 22:3) after hearing God’s command. This indicates that Abraham arose early in his eagerness to perform God’s commandment.

וְלֹא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא כָּל מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמִים עַד חֲצוֹת, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. אִם כֵּן, לָמָּה אָמְרוּ חֲכָמִים עַד חֲצוֹת, כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵרָה:

Since Rabban Gamliel’s opinion disagreed with that of the Rabbis, he explained to his sons that the Rabbis actually agree with him, and that it is not only with regard to the halakha of the recitation of Shema, but rather, wherever the Sages say until midnight, the mitzva may be performed until dawn. This is in order to distance a person from transgression, as if one believes that he has until dawn to perform the mitzva, he might be negligent and postpone it until the opportunity to perform the mitzva has passed.

אָמַר רַב יוֹסֵף: אֲנַן מֵאַבְרָהָם נֵיקוּם וְנִיגְמַר?! אָמַר רָבָא: תְּנָא גָּמַר מֵאַבְרָהָם וַאֲנַן לָא גָּמְרִינַן מִינֵּיהּ?! דְּתַנְיָא: ״וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עׇרְלָתוֹ״, מְלַמֵּד שֶׁכׇּל הַיּוֹם כָּשֵׁר לְמִילָה, אֶלָּא שֶׁהַזְּרִיזִין מַקְדִּימִין לְמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבוֹשׁ וְגוֹ׳״.

Rav Yosef said: And will we arise and derive a halakha from Abraham? Didn’t Abraham live before the Torah was given to the Jewish people, and therefore halakhot cannot be derived from his conduct? Rava said: The tanna derived a halakha from Abraham’s conduct, and we do not derive a halakha from his conduct? As it was taught in a baraita with regard to the verse: “And on the eighth day the flesh of his foreskin shall be circumcised” (Leviticus 12:3), this verse teaches that the entire day is suitable for performance of the mitzva of circumcision. However, the vigilant are early in their performance of mitzvot and circumcise in the morning, as it is stated with regard to the binding of Isaac: “And Abraham arose early in the morning and saddled his donkey” (Genesis 22:3). He awakened early to fulfill the mitzva without delay. Apparently, halakha is derived from the conduct of Abraham.

דֶּרֶךְ בַּעֲלֵי דֵּעָה שֶׁיִּקְבַּע לוֹ אָדָם מְלָאכָה הַמְפַרְנֶסֶת אוֹתוֹ תְּחִלָּה. וְאַחַר כָּךְ יִקְנֶה בֵּית דִּירָה. וְאַחַר כָּךְ יִשָּׂא אִשָּׁה. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ ו) "מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ". (דברים כ ה) "מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ". (דברים כ ז) "מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ". אֲבָל הַטִּפְּשִׁין מַתְחִילִין לִשָּׂא אִשָּׁה וְאַחַר כָּךְ אִם תִּמְצָא יָדוֹ יִקְנֶה בַּיִת וְאַחַר כָּךְ בְּסוֹף יָמָיו יְחַזֵּר לְבַקֵּשׁ אֻמָּנוּת אוֹ יִתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר בַּקְּלָלוֹת (דברים כח ל) "אִשָּׁה תְאָרֵשׂ" (דברים כח ל) "בַּיִת תִּבְנֶה" (דברים כח ל) "כֶּרֶם תִּטַּע". כְּלוֹמַר יִהְיוּ מַעֲשֶׂיךָ הֲפוּכִין כְּדֵי שֶׁלֹּא תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶיךָ. וּבַבְּרָכָה הוּא אוֹמֵר (שמואל א יח יד) "וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָו מַשְׂכִּיל וַה' עִמּוֹ":

The way of sensible men is that first, one should establish an occupation by which he can support himself. Then, he should purchase a house to live in and then, marry a wife. [This order of priorities may be inferred from Deuteronomy 20:5-7], which states: "Who is the man who has planted a vineyard, but not redeemed it...;" "who is the man who has built a house, but not dedicated it...;" "who is the man who has betrothed a woman, but not taken her [to wife]..." In contrast, a fool begins by marrying a wife. Then, if he can find the means, he purchases a house. Finally, towards the end of his life, he will search about for a trade or support himself from charity. [This is also implied by the order of] the curses mentioned [in Deuteronomy 28:30]: "You shall betroth a woman..., you shall build a house..., you shall plant a vineyard;" i.e., your behavior will be disordered so that you will not succeed in your ways. However, in regard to blessing [I Samuel 18:14] states: "And David was thoughtful in all his undertakings and God was with him."

וִיכַבְּדֵהוּ וִירוֹמְמֵהוּ בִּלְשׁוֹנוֹ וּבִלְבָבוֹ וְשֶׁיְּשַׁבַּח וְיוֹדֶה אוֹתוֹ בְּיוֹמוֹ וְלֵילוֹ וְשֶׁיִּזְכּוֹר טוֹבוֹתָיו בַּסֵּתֶר וּבַגָּלוּי וִיסַפֵּר מַהֲלָלָיו וּשְׁבָחָיו כְּפִי שֶׁרָאוּי לוֹ וְיָרוּץ לַעֲבוֹדָתוֹ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵאַהֲבָתוֹ שֶׁיִּמְצָא חֵן בְּעֵינָיו וְיִתְקָרֵב אֶל רְצוֹנוֹ וְיִתְחַנֵּן לוֹ תָּמִיד לְרַצּוֹת אוֹתוֹ וּלְכַפֵּר לוֹ וְיֹאהֲבֵהוּ וְיִפְחַד שֶׁיִּהְיֶה מְקַצֵּר בְּמָה שֶׁצִּוָּהוּ; וְלֹא יָרוּץ כִּי אִם בִּשְׁלִיחוּתוֹ וְלֹא יַעֲמֹד כִּי אִם מֵהַמְרוֹתוֹ.

compared with what is befitting him. Hasten only on his master's errands, abstain only from whatever might be against the master's will.

לָכֵן תַּחֲשֹׁב שֶׁתַּעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּכָל אֵיבָרֶיךָ וּבְכָל מַחְשְׁבוֹתֶיךָ, וְתִבְחַר מִכָּל אֵבָר וְאֵיבָר קְצָת קַלּוּת וּקְצָת כְּבֵדוּת, וְהַכֹּל לְשֵׁם שָׁמַיִם: תְּהֵא קַל לָשֶׁבֶת עִם חֲבֵרִים הַמִּתְחַבְּרִים לַתּוֹרָה וְלַמִּצְווֹת, וּתְהֵא כָּבֵד לָשֶׁבֶת עִם הַלֵּיצָנִים וְעוֹשִׂים רָעָה. וּתְהֵא קַל בְּעֵינֶיךָ לִרְאוֹת דָּת וָדִין וְעִנְיְנֵי הַמִּצְווֹת, וּתְהֵא כָּבֵד בְּעֵינֶיךָ לִרְאוֹת מַעֲשֵׂה הֲבָלִים, וּלְהִסְתַּכֵּל בְּאֵשֶׁת אִישׁ וּבַעֲבוֹדָה זָרָה. וּתְהֵא קַל בְּאָזְנֶיךָ לִשְׁמֹעַ מוּסָרִים וְתוֹכָחוֹת וְדִין תּוֹרָה, וּתְהֵא כָּבֵד בְּאָזְנֶיךָ לִשְׁמֹעַ נִבּוּל פֶּה וּדְבָרִים בְּטֵלִים. וּתְהֵא קַל בְּאַפְּךָ לִכְעֹס עַל הָרְשָׁעִים, וּתְהֵא כָּבֵד בְּאַפְּךָ לִכְעֹס עַל הַצַּדִּיקִים. וּתְהֵא כָּבֵד בְּפִיךָ וּבִלְשׁוֹנְךָ הַמְּרִיבוֹת, וְהַשְּׁקָרִים, וְהַלֵּצָנוּת, וְהַלָּשׁוֹן הָרַע, וּתְהֵא קַל בְּפִיךָ בְּדִבְרֵי תוֹרָה, וְתוֹכָחוֹת, וּלְצַוּוֹת עַל הַטּוֹב. וּתְהֵא כָּבֵד בְּיָדְךָ לְהָרִים יָד בְּרֵעֲךָ, וּתְהֵא קַל בְּיָדְךָ לִתֵּן צְדָקָה, וְלַעֲשׂוֹת מְלַאכְתְּךָ בֶּאֱמוּנָה. וּתְהֵא כָּבֵד בְּרַגְלֶיךָ לֵלֵךְ בְּדַרְכֵי הָרְשָׁעִים, לָלֶכֶת לְמִשְׁתָּאוֹת וְלָלֶכֶת בְּטִיּוּלִים, וּתְהֵא קַל בְּרַגְלֶיךָ לָרוּץ לְבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, וְלָלֶכֶת לְבַקֵּר חוֹלִים, וְלַעֲשׂוֹת לְוָיָה, וּלְכָל הַמִּצְווֹת. וּתְהֵא כָּבֵד בִּלְבָבְךָ לַחְשֹׁב הִרְהוּרִים רָעִים, וּתְהֵא כָּבֵד עַל הַקִּנְאָה וְעַל הַשִּׂנְאָה, וּתְהֵא קַל בִּלְבָבְךָ לַחְשֹׁב הִרְהוּרֵי תּוֹרָה, וּלְהַשִּׂיג מַעֲלוֹת אַהֲבַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְיִרְאָתוֹ הַטְּהוֹרָה. וּבָזֶה תְּהֵא קַל וְזָרִיז בְּלִבְּךָ לְהִתְדַּבֵּק בָּאוֹר הָעֶלְיוֹן.

Therefore, you ought to think of doing good with all of your limbs and with all your thoughts and you should demand of every limb sometimes to be easy and sometimes hard, but all should be intended for the sake of Heaven. It should be easy for you to sit with companions joined together for the study of Torah and the commandments, and it should be hard for you to sit with scoffers and evil-doers. It should be easy for you to see law, justice and the commandments executed, and it should be hard for you to see frivolous deeds and to look upon idol-worship and immorality. It should be easy for you to hear words of rebuke and chastisement and the law of the Torah, and it should be hard for you to hear obscene and idle talk. It should be easy for you to be angry with the wicked, and it should be hard for you to be angry with the righteous. It should be hard for your mouth and your tongue to indulge in quarrels, falsehoods, scoffing and gossip, and it should be easy for your mouth to speak the words of the Torah and to censure when necessary and to tell people to follow the good. It should be hard for you to lift a hand against your friend, and it should be easy for you to give alms and to do your work faithfully. It should be hard for your feet to walk in the paths of the wicked, to go to drinking parties and to stroll about aimlessly, and it should be easy for your feet to run to the synagogues and the houses of study, to visit the sick, to escort the dead, and to perform all the commandments of the Torah. It should be hard for you to think wicked thoughts in your mind, and it should be hard for you to indulge in envy or hatred, but it should be easy for you to think thoughts of the Torah, and to attain lofty heights of love of the Lord, Blessed be He, and a pure reverence for God. In this manner, you will be quick and alert in your heart to cleave to the light sublime.

וְעִנְיָנוֹ שֶׁל הַזְּרִיזוּת מְבֹאָר, שֶׁהוּא הַהַקְדָּמָה לַמִּצְוֹת וּלְהַשְׁלָמַת עִנְיָנָם. וְכַלָּשׁוֹן הַזֶּה אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים ד): זְרִיזִים מַקְדִּימִים לַמִּצְוֹת.

The matter of "Zeal" is clear. It is the early engaging in mitzvot and their completion as the sages of blessed memory said: "the zealous are early to perform the mitzvot" (Pesachim 4a).

שלמה המלך ע"ה בא להזהיר את האדם על מדת הזריזות, שלא יהיה האדם עצל במעשיו. ובפרט כאשר יש זמן מיוחד ומוגבל שאם לא יעשה עתה יהיה מפסיד שלא יוכל לעשות עוד, כמו התשובה שאם לא יעשה בעודו בחיים לא יוכל לעשות אח"כ.

"וירא וירץ לקראתם כו'", פירוש דאחר שמתקן הג' עולמות כנ"ל, עי"ז באה ההשפעה לעולם הזה, והעיקר צריך להיות אתערותא דלתתא, וזהו "וירא וירץ לקראתם", דהיינו בזריזות, שזה הוא עיקר כמו שאמר התנא 'זריזות מביא לידי נקיות' כו', "לקראתם", ר"ל נגד העולמות לתקנם, והיינו אתערותא דלתתא, "וישתחו ארצה", דהשתחוואה הוא כדי להמשיך השפעות למטה, וזהו 'וישתחו ארצה', ר"ל שהמשיך השפעות למטה.

"And he saw, and behold, three men are standing over him" (Genesis 18:2) - this is a hint: Avraham saw that it was on him to fix three worlds, that is, love, awe and balance (tif'eret).

והנה קודם שהי' בעולם יצחק ויעקב עמד העולם על עמוד אחד של גמילות חסדים שהוא בחינת אברהם, וז"ש וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים, שהם ג' עמודי העולם, נצבים ועומדים עליו, על גמילות חסדים לבד, לכך נתאמץ להחזיק עמוד גמילות חסדים, וירץ לקראתם, להכניס אורחים שהוא עמוד גמילות חסדים, והבן, וק"ל.

וזהו ויאכלו, כי המלאכים החיות שלהם ממצות ישראל כשישראל עושים רצון הקדוש ברוך הוא ועושים מצותו ברוך הוא ונמצא שעשה המצוה של הכנסת האורחים. וזהו הרמז ויקח ויתן לפניהם, המצוה של הכנסת אורחים שעשה ויאכלו, מזה היה החיות שלהם. וזהו והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו, כי העץ הוא תורה על שם הפסוק (משלי ג, יח) עץ חיים היא: ונבאר מה דאיתא במדרש (בראשית רבה מט) דאברהם אבינו עליו השלום לאחר שאכלו אמר ברכו לאלהי עולם.

Genesis ‎18,2. “when he saw, he ran towards them;” Avraham had ‎still been suffering from the pains of his circumcision. A sick or ‎ailing person is usually the recipient of the loving concern of the ‎attribute of Mercy; Avraham, instead of indulging himself was ‎overcome with the attribute of ‎גבורה‎, overpowering courageous ‎energy, so that he was able to run to meet these men.

איך תעמוד בבוקר, כי הקור גדול; או ישיאנו בקיץ לומר: איך תעמוד ממיטתך, ועדיין לא שבעת משנתך? יתגבר עליו ואל ישמע לו, ויחשוב בנפשו: אילו היה נצרך לעמוד לשרת לפני מלך בשר ודם, כמה היה זהיר וזריז לעמוד בהשכמה להכין עצמו לעבודתו; כל שכן וקל וחומר בן בנו של קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

And even if his Evil Inclination advises him in the winter and says 'How will you arise in the morning, since it is very cold?' or in the summer advises and says 'How will you arise from your bed, when you still have not slept to your satisfaction?' Overcome him and do not listen to him, and think to yourself: If I needed to arise to appear before a king of flesh and blood how carefully and zealously would I arise and awaken in order to prepare myself for this service? All the more so and obviously, before the King of kings, the Holy One Blessed is He.