These sources address the permissibility of using safety pins and similar fasteners to secure garments on Shabbat. The discussion distinguishes between pins worn as genuine garment fasteners versus ornamental items, and evaluates whether the clasping mechanism constitutes prohibited melachot such as tying or building.
הקושר קשר של קיימא והוא מעשה אומן חייב
Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.
שמות ל״ה:ג׳
Exodus 35:3
The Torah's command not to perform melachah on Shabbat is the foundational verse from which all Shabbat labor prohibitions derive, including the prohibitions of tying (qosher) and building (boneh) relevant to the use of safety pins.
לֹא־תְבַעֲר֣וּ אֵ֔שׁ בְּכֹ֖ל מֹשְׁבֹֽתֵיכֶ֑ם בְּי֖וֹם הַשַּׁבָּֽת׃ {פ}
You shall kindle no fire throughout your settlements on the sabbath day.
משנה שבת ו׳:א׳
Mishnah Shabbat 6:1
This Mishnah lists what women may and may not wear or carry into the public domain on Shabbat, including various pins and clasps (chavsanim). Items worn as genuine garment-fasteners are treated differently from those worn as ornaments, establishing the foundational distinction.
וְלֹא בְעִיר שֶׁל זָהָב, וְלֹא בְקַטְלָא, וְלֹא בִנְזָמִים, וְלֹא בְטַבַּעַת שֶׁאֵין עָלֶיהָ חוֹתָם, וְלֹא בְמַחַט שֶׁאֵינָהּ נְקוּבָה. וְאִם יָצָאת, אֵינָהּ חַיֶּבֶת חַטָּאת:
And if she unwittingly went out wearing any of these, she is not liable to bring a sin-offering. According to Torah law, a woman is permitted to go out into the public domain wearing ornaments. However, the Sages decreed that a woman may not go out wearing certain ornaments, lest she remove them to show them to another and inadvertently carry them four cubits in the public domain.
משנה תורה, הלכות שבת י״ט:ח׳
Mishneh Torah, Sabbath 19:8
The Rambam rules on what women may and may not wear into the public domain on Shabbat, including pins. He distinguishes between ornamental items that may be removed and shown to others (a concern about carrying) and functional garment fasteners.
כָּל שֶׁאָסְרוּ חֲכָמִים לָצֵאת בּוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים אָסוּר לוֹ לָצֵאת בּוֹ אֲפִלּוּ בְּחָצֵר שֶׁאֵינָהּ מְעֹרֶבֶת.
Whenever the Sages forbade wearing an item in the public domain, it is forbidden to go out [wearing] that item even in a courtyard for which there is no eruv.
טור, אורח חיים ש״ג
Tur, Orach Chayim 303
The Tur surveys the laws of wearing ornaments and garment fasteners on Shabbat, synthesizing earlier opinions and laying the groundwork for the Shulchan Arukh's rulings on pins and clasps.
אין האשה יוצאה בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן ולא ברצועות שבראשה מפני שצריכה להסירם בשעת טבילה חיישינן דילמא אתי לאתויינהו ארבע אמות בר"ה ופירש"י אפילו הם קלועות לה בשערה ור"ת פי' שאם הם קלועות בשערה מותר דלא חיישינן דילמא אתי לאתויינהו שאסור לסתור קליעת שערה אלא מיירי באותן שהן על ראשה ואם הם ארוגים מותר שהן רכים והמים נכנסין ואינה צריכה להסירם בשעת טבילה ובלבד שלא יהו מטונפים שאז צריכה להסירם מפני הטיט שחוצץ ולא יהו מוזהבים שאז חוששת עליהם שלא יתקלקלו במים ותסירם ודוקא בחוטין שבראשה אבל בחוטין שבצוארה מותר שהם רפויים ואינה צריכה להסירם אבל בקטלא שבצוארה אסור שהיא מהדקת אותה כדי שתראה בעלת בשר וחוצצת ואינה יוצאה בטוטפת והוא כמין ציץ ומגיע מאוזן לאוזן ולא בסרביטין והוא גם כן כמין ציץ ואינה מגיע אלא עד הלחיים וה"מ כשאינן קשורין בשכבה אבל אם קשורין בשכבה שרי ולא תצא בכיפה של צמר פירוש חוטי דעמרא דגדילין ועבידי כי הוצא ורחבין כשתי אצבעות כשיעור ציץ ולא באיצטימא והוא מטלית שתולין בו חוטין של צבעונין ותולין אותו לכלה להבריח ממנה זבובים שאם יעמוד לה זבוב על פניה היא מתביישת לטורדו ולא תצא בעיר של זהב ופירש"י ברזנג"א ור"ת פירש כעין עטרת לראש כלילא אם הוא עשוי מחתיכות דקות של זהב חרוזות בחוט אסור ואם החתיכות תפורות על המטלית שרי דסוקיא פירוש חתיכת מעיל רחבה אם יש בה רצועות קצרות תלויות בה לקושרה בהם ולהדקה סביבותיה דמיהדק שרי ולא חיישינן דילמא מישרא קיטרי ואתו לאתויינהו אין לו רצועות אסור ולא תצא בקטלא והוא בגד חשוב לתלות בצוארה נגד לבה שלא יפול מה שהיא אוכלת על בגדיה ויש לו שנצים כעין מכנסים ומכניסין בה רצועה רחבה וקושרת סביב צוארה והבגד תלוי על לבה ולא בנזמי האף אבל יוצאה בנזמי האוזן ולא תצא במחט שמחלקת בה שערה אפילו אם הוא עשוי להתקשט בו אבל מחט שמעמדת בו קשוריה יכולה לצאת בה ולא תצא במחט נקובה ואם יצאה חייבת וכשאינה נקובה לא תצא ואם יצאה פטורה ולא בטבעת שיש עליה חותם ואם יצתה חייבת וכשאין עליה חותם לא תצא ואם יצתה פטורה ולא תצא בכולייר ופירש"י נושקא ור"ת פירש כעין רדיד ובערוך פירש כעין עטרה ולא בכובלת והוא קשר של בושם שמתקשטת בו שן תותבת פירוש אם נפל אחת משיניה ומשימה אחרת במקומו אם הוא של זהב לא תצא בו ואם הוא של כסף או של אדם מותר לא תצא במנעל הקרוע למעלה שגנאי הוא לה ומחכו עלה ואתיא לאתוייה ולא במנעל חדש שמא לא יבא למדתה אא"כ נסתה ללכת בו מאתמול שהוא למדתה אבל איש מותר שאינו מקפיד כל כך יוצאה בחוטי שיער בין אם החוטים עשויין משערה או משער חבירתה ואפילו משער בהמה ובלבד שלא תצא זקנה בשל ילדה ולא ילדה בשל זקנה והרמב"ם ז"ל התיר לילדה בשל זקנה ויוצאה בחומרתא דקטיפתא ובמוך הקשור ומהודק באזנה ובמוך שבסנדלה הקשור לה בעקבה וכתב בספר המצות דסנדל ומנעל שלנו מותר לתת לתוכו מוך אפילו בלא קשור דלא נפיל מיניה ומותר ליתנו לכתחלה בשבת ובמוך שתקנה לנדתה אפילו אינו קשור דכיון שהוא מאוס לא חיישינן דלמא שקלא ואתייה אפילו אם יש לו בית יד ובפלפל ובגרגיר מלח ובזנגביל ובקנמון שתתן לתוך פיה ובלבד שלא תתנם לכתחלה בשבת ואם נפל לא תחזיר וכתב בספר המצות מי שיש לו ריח הפה יכול לצאת בפלפל שבפיו ומסופקני אם יכול ליתנו לכתחלה או לא וכתב ר"י שיכולה לצאת בבתי שוקיים שקושרים במשיחה סביב שוקיה אע"פ שאין המשיחה קשור בהם ולא חיישינן שמא ישתלשלו למטה ובכל מה שיכולה לצאת יכולה להתירו בר"ה ולא חיישינן דילמא מתיא ליה ויוצאה בחצר בכבול ובפיאה נכרית פירוש קליעת שער שקולעת בתוך שערה אבל כל שאר הדברים שאסורה לצאת בר"ה אסורה לצאת בהן גם בחצר אבל ר"ת פי' דגם בשאר הדברים מותרת לצאת בחצר אפילו אינה מעורבת אבל לא בכרמלית אלא הנח להן לבנות ישראל מוטב שיהו שוגגות ואל יהו מזידות ובעל התרומות חילק כל דבר שאסור משום דילמא שלפא ומחויא ליה ואסרוה אפי' בחצר אטו רשות הרבים לדידן דלית לן רשות הרבים שרי אבל דבר שהוא משוי ובר"ה אסור מן התורה אסור נמי לדידן: בכל מקום הבנות קטנות שנוקבים אזניהן ואין נותנין בהן נזמים עד שיגדלו ונותנין חוטין בנקבים כדי שלא יסתמו אם הם צבועים אסורים לילך בהם ואם אינן צבועין מותרין ויש שנותנין בהן קסמין והם ג"כ מותרין ואשה יוצאה רעולה והוא שמעטפת כל ראשה חוץ מהפנים ויוצאה פרופה והוא שמתעטפת בטלית שיש בראשו האחת רצועה וקושרת אגוז או אבן שיחדה אותה לכך בראשה השני וכורכת הרצועה באגוז או באבן כדי שלא יפול הטלית אבל על המטבע אסור לפרוף דלאו בר טילטול הוא ולא מהני ביה יחוד וכתב הרמב"ם ז"ל אם פרפה המטבע מאתמול מותר לצאת בו ואינה יכולה לכרוך על האגוז אם מכוונת להוציא האגוז אבל יכולה לכרוך עליו כדי להוציאו לכרמלית ויוצאה באבן תקומה ובמשקל ששקלו כנגדו כדי שלא תפיל ואפילו לא נתעברה עדיין אסור לאשה שתעביר סרק על פניה בשבת משום צובע ולא לכחול עיניה ואסור לה להיות קולעת שערה ולא להתיר קליעתה אבל יכולה לחלוק שערה:
See also
שולחן ערוך, אורח חיים שי״ז:א׳
Shulchan Arukh, Orach Chayim 317:1
The Shulchan Arukh discusses the prohibition of tying and untying on Shabbat (qosher and matir), which forms the halakhic backdrop for evaluating any fastening action, including the clasping of a safety pin.
הקושר קשר של קיימא והוא מעשה אומן חייב כגון קשר הגמלים וקשר הספנים וקשרי רצועות מנעל וסנדל שקושרין הרצענים בשעת עשייתן וכן כל כיוצא בזה אבל הקושר קשר של קיימא ואינו מעשה אומן פטור: הגה ויש חולקים וסבירא להו דכל קשר של קיימא אפי' של הדיוט חייבי' עליו [רש"י והרא"ש ור' ירוחם וטור] וי"א שכל קשר שאינו עשוי להתיר באותו יום עצמו מקרי של קיימא [כל בו והגה"מ פ"י] ויש מקילין לומר דעד שבעה ימים לא מיקרי של קיימא (טור ומרדכי ע"ל סי' שי"ד סע' י') וקשר שאינו של קיימא ואינו מעשה אומן מותר לקשרו לכתחלה:
RAMA: The same rule applies to untying a knot as with its tying (Tur). How is this applied?
See also
משנה ברורה שי״ז:כ״ט
Mishnah Berurah 317:29
The Mishnah Berurah clarifies which types of fastening constitute prohibited tying and which are permitted temporary attachments, providing the conceptual tools to evaluate the clasping mechanism of a safety pin.
(כח) שאינם קבועים - ר"ל ועתיד לחזור וליטול את הדלי משם ועיין בבה"ל:
See also
משנה ברורה ש״ג:פ״ב
Mishnah Berurah 303:82
The Mishnah Berurah explicitly addresses the use of pins to fasten baby clothing and diapers on Shabbat, ruling that since this is done in a temporary manner and is a normal clothing function, it is permitted.
(פב) לקלוע - מדרבנן משום דדמי לבנין [וכדדרשינן על הפסוק ויבן ה' אלהים את הצלע מלמד שקילעה הקב"ה לחוה והביאה אל האדם ושכן בכרכי הים קורין לקלעיתא בניתא] אבל הקולע נימין בתלוש חייב משום אורג כמ"ש הרמב"ם והכא בשער לא חשיב אריגה משום דהוא מחובר בראשו ועוד דאין סופה להתקיים שעומדת לסתירה [מ"א וש"א בשם התוספות]. והנה כ"ז במחובר והקולעת שער פאה נכרית [שקורין פארוק] אף דאין בזה משום בונה אסור עכ"פ משום אורג דאף אם נימא דאין סופה להתקיים עכ"פ מדרבנן מיהו אסור ומ"מ נראה דאין כדאי למחות במקום שלא ישמעו לנו:
משנה ברורה ש״ג:פ׳
Mishnah Berurah 303:80
The Mishnah Berurah discusses using pins to fasten garments on Shabbat, distinguishing between pins that serve as clothing fasteners (permitted to wear) and those that might involve a building/tying-type act. He notes the common practice of women using pins to hold their garments together.
(פ) לכחול - עיניהם:
שולחן ערוך הרב, אורח חיים ש״ג:י״ט
Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim 303:19
Rav Shneur Zalman of Liadi rules on the permissibility of wearing pins that fasten garments on Shabbat in a public domain, clarifying that pins used for a genuine clothing function are not considered carried objects and are permitted.
אֲבָל מוֹךְ שֶׁבְּאָזְנָהּ וְשֶׁבְּסַנְדָּלָהּ מֻתֶּרֶת לְקָשְׁרוֹ שָׁם בַּתְּחִלָּה בְּשַׁבָּת וְלָצֵאת בּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁנִּכָּר הַדָּבָר לָמָּה נוֹתֶנֶת שָׁם הַמּוֹךְ, וְהַכֹּל יוֹדְעִים שֶׁהִיא צְרִיכָה לוֹ וְאֵינָהּ מַעֲרֶמֶת כְּלָל. וְהוּא הַדִּין שֶׁמֻּתָּר לִקְשׁוֹר קַשׁ אוֹ תֶּבֶן בְּתוֹךְ הַמִּנְעָל בַּתְּחִלָּה בְּשַׁבָּת וְלָצֵאת בּוֹ.
בית יוסף, אורח חיים ש״ג
Beit Yosef, Orach Chayim 303
R. Yosef Karo in the Beit Yosef collects and analyzes the Talmudic and Rishonic sources regarding wearing pins on Shabbat, reconciling conflicting opinions about whether a pin is a carried item or a genuine garment-fastener.
היוצא חוץ לקישוריה כורכת סביב המחט ותוחבת המחט בשבכה מתחתיה שלא יראה שערה וכתב הרא"ש ויותר נראה לפרש שתוחבת המחט לתוך השבכה ואוגרת בה השבכה שלא יצאו שערה חוץ לקישוריה וכן פירשו התוס' א"ל אביי ותיהוי כבירית טהורה ותשתרי ופירש"י ותיהוי כבירית דתנן דטהורה מלטמא ויוצאין בה משום דכיון דלצניעותא היא לא שלפא ומחויא והאי מחט נמי לצניעותא היא דשער באשה ערוה ולא מחויא ואמאי לא תצא לכתחלה אלא תרגמא רב אדא הואיל ואשה חולקת בה שערה וכו' וכתב הרא"ש אבל מחט שהאשה מעמדת בה קישוריה שרי לצאת בה בשבת דהוי כמחט שאוגרת בה שערה עכ"ל ומשמע דהיינו דוקא באינה נקובה אבל בנקובה אסור וכ"כ רבינו ירוחם בחי"א וכ"כ סמ"ג דמחט נקובה אסור לצאת בה לר"ה לסגור חלוקו סביב צוארו או אשה לקשור צעיפה אבל במחט שאינה נקובה מותר לצאת בענין הזה כשיש לה ראש מצד אחד הוא נקרא תכשיט וכ"כ בספר התרומה ובהגהות מרדכי פט"ו מ"ש סמ"ג וז"ל מחט שאינה נקובה וראשה אחד עב וסוגרת בה מפתחי חלוקה או הצעיף לא תצא ואם יצתה אינה חייבת חטאת ואסורים משום דילמא שלפא ומחויא וכתבוהו הגהות בפי"ט וגם בס' התרומה כתוב דמחט שאינה נקובה וראשה א' עב וסוגרת מפתחי צוארה או בצעיף לא תצא צ"ל דה"פ מחט שאינה נקובה שדרכה להיות סוגרת בה מפתחי חלוקה או הצעיף לא תצא בה כשהיא תחובה לה בבגדיה במקום שאינו סוגר ולא מעמיד הצעיף שאם הוא במקום שסוגר או מעמיד לכתחלה נמי שרי כדלעיל והא דנקט וסוגרת בה וכו' כדי ליתן טעם למה כשיצאה תחובה לה בבגדיה אינה חייבת חטאת דכיון שדרכה להיות סוגרת בה מפתחי חלוקה וכו' הוי תכשיט ואפילו הכי לכתחלה לא תצא כל שאינה סוגרת ולא מעמדת משום דילמא שלפא ומחויא וכן כתב רבינו ירוחם וז"ל ומ"מ אותם הנשים שנוהגות לתכשיט לצאת עם מחטין ביותר ממה שצריכות להעמיד קישוריהן אסור כי בודאי יש לחוש אותן שמא ישלפם ושמא יעבירום ד' אמות וגם הגאון מהרר"י אבוהב כתב וז"ל אבל מחט שמעמדת בה קישוריה יכולה לצאת בו אבל יש להזהר שלא תוציא אלא המחט הצריכה לזה שאם תוציא יותר מזה אסור והני נשי דידן אינם נזהרות בזה וראוי לגעור בהם שאפילו לא יגער בהן על התכשיטין האחרים לפי שלא ישמעו לנו ומוטב שתהיינה שוגגות וכו' בזה ישמעו דברינו שאין להם תועלת כל כך בזה עד כאן לשונו: ולא תצא במחט נקובה וכו' שם במשנה (סב.) ומשמע דבכל גוונא שיצתה בה חייבת אפילו אם מעמדת בה קישוריה דכיון דאין דרך להעמידם במחט נקובה לא הוי תכשיט והויא לה משוי:
Sources explore the halakhic and ethical principles governing how one should dress, encompassing practical laws of modesty, dignity, and respectful conduct. The sources address dress as an expression of character, the importance of modest covering, and specific regulations regarding gender-appropriate clothing and public appearance.
These sources address the rabbinic prohibition of muktzeh—moving objects set aside from use—as it applies to medicines and medical instruments on Shabbat. They establish that while items designated exclusively for medical purposes are generally muktzeh, the prohibition is suspended entirely when a person's life is in danger, making it a mitzvah to handle remedies and medical tools to save a life.
Jewish legal sources address whether swimming and recreational water activities are permitted on Shabbat, discussing the underlying concerns and conditions that may permit or restrict such conduct. The sources examine both the original rabbinic prohibitions and later practical applications in different water contexts.
These sources explore the halakhic status of electricity on Shabbat by examining the biblical and rabbinic prohibitions against kindling fire and performing creative work. The texts establish the conceptual framework—from the explicit Torah ban on fire to the Rambam's definitions of prohibited labor—that later authorities apply when determining whether using electricity violates Shabbat law.
These sources outline the major categories of muktzeh on Shabbat, including items set aside due to lack of money, items considered repulsive, and items whose use is forbidden. They establish the distinctions between permitted and prohibited handling of objects during Shabbat.
Sources address the prohibition against cutting nails during the week in which Tisha B'Av falls, including the scope of the restriction and permitted exceptions for ritual purposes. The halakhic sources trace this custom from the Talmud through later codifications.