The Ishbitzer Rebbe's Core Teachings

הַנִּ֨סְתָּרֹ֔ת לַיהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וְהַנִּגְלֹ֞ת לָ֤ׄנׄוּׄ וּׄלְׄבָׄנֵ֙ׄיׄנׄוּ֙ׄ עַׄד־עוֹלָ֔ם לַעֲשׂ֕וֹת אֶת־כׇּל־דִּבְרֵ֖י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּֽאת׃ {ס}

Concealed acts concern the ETERNAL our God; but with overt acts, it is for us and our children ever to apply all the provisions of this Teaching.

דַּבֵּ֞ר אֶל־כׇּל־עֲדַ֧ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל וְאָמַרְתָּ֥ אֲלֵהֶ֖ם קְדֹשִׁ֣ים תִּהְי֑וּ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃

Speak to the whole Israelite community and say to them: You shall be holy, for I, the ETERNAL your God, am holy.

וַיַּ֗רְא פִּֽינְחָס֙ בֶּן־אֶלְעָזָ֔ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵ֑ן וַיָּ֙קׇם֙ מִתּ֣וֹךְ הָֽעֵדָ֔ה וַיִּקַּ֥ח רֹ֖מַח בְּיָדֽוֹ׃ וַ֠יָּבֹ֠א אַחַ֨ר אִֽישׁ־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל־הַקֻּבָּ֗ה וַיִּדְקֹר֙ אֶת־שְׁנֵיהֶ֔ם אֵ֚ת אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת־הָאִשָּׁ֖ה אֶל־קֳבָתָ֑הּ וַתֵּֽעָצַר֙ הַמַּגֵּפָ֔ה מֵעַ֖ל בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ פִּֽינְחָ֨ס בֶּן־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן הֵשִׁ֤יב אֶת־חֲמָתִי֙ מֵעַ֣ל בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּקַנְא֥וֹ אֶת־קִנְאָתִ֖י בְּתוֹכָ֑ם וְלֹא־כִלִּ֥יתִי אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקִנְאָתִֽי׃ לָכֵ֖ן אֱמֹ֑ר הִנְנִ֨י נֹתֵ֥ן ל֛וֹ אֶת־בְּרִיתִ֖י שָׁלֽוֹם׃ וְהָ֤יְתָה לּוֹ֙ וּלְזַרְע֣וֹ אַחֲרָ֔יו בְּרִ֖ית כְּהֻנַּ֣ת עוֹלָ֑ם תַּ֗חַת אֲשֶׁ֤ר קִנֵּא֙ לֵֽאלֹהָ֔יו וַיְכַפֵּ֖ר עַל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

When Phinehas, son of Eleazar son of Aaron the priest, saw this, he left the assembly and, taking a spear in his hand, he followed the Israelite man into the chamber and stabbed both of them, the Israelite man and the woman, through the belly. Then the plague against the Israelites was checked. “Phinehas, son of Eleazar son of Aaron the priest, has turned back My wrath from the Israelites by displaying among them his passion for Me, so that I did not wipe out the Israelite people in My passion. Say, therefore, ‘I grant him My pact of friendship. It shall be for him and his descendants after him a pact of priesthood for all time, because he took impassioned action for his God, thus making expiation for the Israelites.’”

הִ֣וא מוּצֵ֗את וְהִ֨יא שָׁלְחָ֤ה אֶל־חָמִ֙יהָ֙ לֵאמֹ֔ר לְאִישׁ֙ אֲשֶׁר־אֵ֣לֶּה לּ֔וֹ אָנֹכִ֖י הָרָ֑ה וַתֹּ֙אמֶר֙ הַכֶּר־נָ֔א לְמִ֞י הַחֹתֶ֧מֶת וְהַפְּתִילִ֛ים וְהַמַּטֶּ֖ה הָאֵֽלֶּה׃ וַיַּכֵּ֣ר יְהוּדָ֗ה וַיֹּ֙אמֶר֙ צָֽדְקָ֣ה מִמֶּ֔נִּי כִּֽי־עַל־כֵּ֥ן לֹא־נְתַתִּ֖יהָ לְשֵׁלָ֣ה בְנִ֑י וְלֹֽא־יָסַ֥ף ע֖וֹד לְדַעְתָּֽהּ׃

As she was being brought out, she sent this message to her father-in-law: “It’s by the man to whom these belong that I’m pregnant.” And she added, “Examine these: whose seal and cord and staff are these?” Judah recognized them, and said, “She is more in the right than I, inasmuch as I did not give her to my son Shelah.” And he was not intimate with her again.

וַיְהִ֣י ׀ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֗ם וַיִּגְדַּ֤ל מֹשֶׁה֙ וַיֵּצֵ֣א אֶל־אֶחָ֔יו וַיַּ֖רְא בְּסִבְלֹתָ֑ם וַיַּרְא֙ אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י מַכֶּ֥ה אִישׁ־עִבְרִ֖י מֵאֶחָֽיו׃ וַיִּ֤פֶן כֹּה֙ וָכֹ֔ה וַיַּ֖רְא כִּ֣י אֵ֣ין אִ֑ישׁ וַיַּךְ֙ אֶת־הַמִּצְרִ֔י וַֽיִּטְמְנֵ֖הוּ בַּחֽוֹל׃

Some time after that, when Moses had grown up, he went out to his kinsfolk and witnessed their labors. He saw an Egyptian beating a Hebrew, one of his kinsmen. He turned this way and that and, seeing no one about, he struck down the Egyptian and hid him in the sand.

אֵ֣לֶּה ׀ תֹּלְד֣וֹת יַעֲקֹ֗ב יוֹסֵ֞ף בֶּן־שְׁבַֽע־עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ הָיָ֨ה רֹעֶ֤ה אֶת־אֶחָיו֙ בַּצֹּ֔אן וְה֣וּא נַ֗עַר אֶת־בְּנֵ֥י בִלְהָ֛ה וְאֶת־בְּנֵ֥י זִלְפָּ֖ה נְשֵׁ֣י אָבִ֑יו וַיָּבֵ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת־דִּבָּתָ֥ם רָעָ֖ה אֶל־אֲבִיהֶֽם׃ וְיִשְׂרָאֵ֗ל אָהַ֤ב אֶת־יוֹסֵף֙ מִכׇּל־בָּנָ֔יו כִּֽי־בֶן־זְקֻנִ֥ים ה֖וּא ל֑וֹ וְעָ֥שָׂה ל֖וֹ כְּתֹ֥נֶת פַּסִּֽים׃ וַיִּרְא֣וּ אֶחָ֗יו כִּֽי־אֹת֞וֹ אָהַ֤ב אֲבִיהֶם֙ מִכׇּל־אֶחָ֔יו וַֽיִּשְׂנְא֖וּ אֹת֑וֹ וְלֹ֥א יָכְל֖וּ דַּבְּר֥וֹ לְשָׁלֹֽם׃

This, then, is the line of Jacob: At seventeen years of age, Joseph tended the flocks with his brothers, as a helper to the sons of his father’s wives Bilhah and Zilpah. And Joseph brought bad reports of them to their father. Now Israel loved Joseph best of all his sons—he was the child of his old age; and he had made him an ornamented tunic. And when his brothers saw that their father loved him more than any of his brothers, they hated him so that they could not speak a friendly word to him.

וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־הָעָם֮ אַל־תִּירָ֒אוּ֒ הִֽתְיַצְּב֗וּ וּרְאוּ֙ אֶת־יְשׁוּעַ֣ת יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֥ה לָכֶ֖ם הַיּ֑וֹם כִּ֗י אֲשֶׁ֨ר רְאִיתֶ֤ם אֶת־מִצְרַ֙יִם֙ הַיּ֔וֹם לֹ֥א תֹסִ֛פוּ לִרְאֹתָ֥ם ע֖וֹד עַד־עוֹלָֽם׃ יְהֹוָ֖ה יִלָּחֵ֣ם לָכֶ֑ם וְאַתֶּ֖ם תַּחֲרִשֽׁוּן׃ {פ} וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה מַה־תִּצְעַ֖ק אֵלָ֑י דַּבֵּ֥ר אֶל־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל וְיִסָּֽעוּ׃

But Moses said to the people, “Have no fear! Stand by, and witness the deliverance that GOD will work for you today; for the Egyptians whom you see today you will never see again. GOD will battle for you; you hold your peace!” Then GOD said to Moses, “Why do you cry out to Me? Tell the Israelites to go forward.

וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה, לֹא נִתְפַּיֵּס מִמֶּנּוּ. (בראשית ד, ה): וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָנָיו, נַעֲשׂוּ כָּאוּר.

and if you do not do good, sin crouches at the entrance and its desire is for you, but you may rule over it” (Genesis 4:7). “The Lord said to Cain: Why are you incensed, and why did your face become downcast? Truly, if you do good, it will be lifted up [se’et]” – blessing, as it says: “Aaron raised [vayisa] his hands toward the people, and blessed them” (Leviticus 9:22). “And if you do not do good,” there will [also] be se’et – a curse, as it is written: “They will cause them to bear [vehisiu] the iniquity of guilt” (Leviticus 22:16). Another matter, “if you do good,” I will forgive you all your sins, but if not, the sin of that man will be overflowing.

הוּא הָיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִרְצוֹנְךָ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִרְצוֹנוֹ. בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנֶךָ.

He used to say: do His will as though it were your will, so that He will do your will as though it were His. Set aside your will in the face of His will, so that he may set aside the will of others for the sake of your will. Hillel said: do not separate yourself from the community, Do not trust in yourself until the day of your death, Do not judge your fellow man until you have reached his place.

אֲמַר לֵיהּ כָּל הֲדָא דֶּרֶךְ אֶרֶץ גַּבָּךְ וְקָרִיתָךְ כַּלְבָּא, קָרָא עֲלֵיהּ שָׁם דֶּרֶךְ, דְּשָׁיֵם אָרְחֵיהּ סַגֵּי שָׁוֵי, דְּאָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר רַב נַחְמָן עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דוֹרוֹת קָדְמָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ אֶת הַתּוֹרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ג, כד): לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים, דֶּרֶךְ, זוֹ דֶּרֶךְ אֶרֶץ, וְאַחַר כָּךְ עֵץ הַחַיִּים, זוֹ תּוֹרָה.

the inheritance of the congregation of Jacob” (Deuteronomy 33:4). “The inheritance of the congregation of Yanai” is not written here, but rather “the congregation of Jacob.”’ He said to him: ‘Why did you merit to eat at my table?’ He said to him: ‘In all my days, I never heard a bad word and related it to its subject and I never saw two [people] quarreling with one another and did not make peace between them.’ He said: ‘You have so much civility to your credit, and I called you a dog?’ He applied in his regard: “And for one who sets his path” – one who assesses his path, his value is great.

דָּבָר אַחֵר, וַיְחַל משֶׁה, מַהוּ כֵן, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק, שֶׁהִתִּיר נִדְרוֹ שֶׁל יוֹצְרוֹ. כֵּיצַד, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל הָעֵגֶל עָמַד משֶׁה מְפַיֵּס הָאֱלֹהִים שֶׁיִּמְחֹל לָהֶם. אָמַר הָאֱלֹהִים, משֶׁה, כְּבָר נִשְׁבַּעְתִּי (שמות כב, יט): זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם, וּדְבַר שְׁבוּעָה שֶׁיָּצָא מִפִּי אֵינִי מַחֲזִירוֹ. אָמַר משֶׁה רִבּוֹן הָעוֹלָם וְלֹא נָתַתָּ לִי הֲפָרָה שֶׁל נְדָרִים, וְאָמַרְתָּ (במדבר ל, ג): אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה' אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ, הוּא אֵינוֹ מוֹחֵל אֲבָל חָכָם מוֹחֵל אֶת נִדְּרוֹ בְּעֵת שֶׁיִּשָּׁאֵל עָלָיו, וְכָל זָקֵן שֶׁמּוֹרֶה הוֹרָאָה אִם יִרְצֶה שֶׁיְקַבְּלוּ אֲחֵרִים הוֹרָאָתוֹ צָרִיךְ הוּא לְקַיְמָהּ תְּחִלָּה, וְאַתָּה צִוִּיתַנִי עַל הֲפָרַת נְדָרִים דִּין הוּא שֶׁתַּתִּיר אֶת נִדְרְךָ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתַנִי לְהַתִּיר לַאֲחֵרִים.

Another matter, “Moses implored [vayḥal],” what is this? Rabbi Berekhya said in the name of Rabbi Ḥelbo, in the name of Rabbi Yitzḥak: He dissolved the vow of his Maker. How so? When Israel crafted the calf, Moses rose to placate God, so He would pardon them. God said: ‘But I already took an oath: “One who sacrifices to gods shall be destroyed” (Exodus 22:19), and an oath that emerged from My mouth, I do not recant.’ Moses said: ‘Master of the universe, did You not give me [the laws of] nullification of vows, and You said: “If a man takes a vow to the Lord, or takes an oath to impose a prohibition upon himself he shall not profane [yaḥel] his word”? (Numbers 30:3). He does not profane it, but a Sage may pardon [moḥel] his vow when he requests it. Any elder who issues rulings, who wants others to accept his ruling, must first fulfill it himself. You commanded me regarding the nullification of vows, it is only right that You nullify Your vow, as You commanded me to nullify for others.’ Immediately, he wrapped himself in his cloak and sat as an elder, and the Holy One blessed be He, may his name be blessed, was standing like one who requests nullification of his vow.

רַבִּי אָלֶכְּסַנְדְרִי בָּתַר צְלוֹתֵיהּ אָמַר הָכִי: ״יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹהֵינוּ, שֶׁתַּעֲמִידֵנוּ בְּקֶרֶן אוֹרָה, וְאַל תַּעֲמִידֵנוּ בְּקֶרֶן חֲשֵׁכָה, וְאַל יִדְוֶה לִבֵּנוּ, וְאַל יֶחְשְׁכוּ עֵינֵינוּ״. אִיכָּא דְאָמְרִי, הָא רַב הַמְנוּנָא מְצַלֵּי לַהּ. וְרַבִּי אָלֶכְּסַנְדְרִי בָּתַר דִּמְצַלֵּי אָמַר הָכִי: ״רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁרְצוֹנֵנוּ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶךָ, וּמִי מְעַכֵּב? — שְׂאוֹר שֶׁבָּעִיסָּה וְשִׁעְבּוּד מַלְכֻיוֹת. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁתַּצִּילֵנוּ מִיָּדָם, וְנָשׁוּב לַעֲשׂוֹת חוּקֵּי רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם״.

After his prayer, Rabbi Alexandri said the following: May it be Your will, Lord our God, that You station us in a lighted corner and not in a darkened corner, and do not let our hearts become faint nor our eyes dim. Some say that this was the prayer that Rav Hamnuna would recite, and that after Rabbi Alexandri prayed, he would say the following: Master of the Universe, it is revealed and known before You that our will is to perform Your will, and what prevents us? On the one hand, the yeast in the dough, the evil inclination that is within every person; and the subjugation to the kingdoms on the other. May it be Your will that You will deliver us from their hands, of both the evil inclination and the foreign kingdoms, so that we may return to perform the edicts of Your will with a perfect heart.

באחת מדרשותיו לפרשת בהר עוסק בעל מי השילוח, רבי מרדכי יוסף ליינר מאיזביצא, במתחים אלו כפי שהם מתבטאים במצוות השמיטה והיובל, ומציע מסלול דיאלקטי המוביל לאיזון ביניהם. לפי מי השילוח, השמיטה והיובל מייצגים שתי עמדות של האדם מול הקב"ה, המקבילות למידותיו של החסיד בפרקי אבות: 'שלי שלך, שלך שלך'. שתי העמדות האלו נובעות מן ההכרה שהכול שייך לקב"ה, אך כל אחת מהן מובילה למקום אחר.

באחת מדרשותיו לפרשת בהר עוסק בעל מי השילוח, רבי מרדכי יוסף ליינר מאיזביצא, במתחים אלו כפי שהם מתבטאים במצוות השמיטה והיובל, ומציע מסלול דיאלקטי המוביל לאיזון ביניהם. לפי מי השילוח, השמיטה והיובל מייצגים שתי עמדות של האדם מול הקב"ה, המקבילות למידותיו של החסיד בפרקי אבות: 'שלי שלך, שלך שלך'. שתי העמדות האלו נובעות מן ההכרה שהכול שייך לקב"ה, אך כל אחת מהן מובילה למקום אחר.

באחת מדרשותיו לפרשת בהר עוסק בעל מי השילוח, רבי מרדכי יוסף ליינר מאיזביצא, במתחים אלו כפי שהם מתבטאים במצוות השמיטה והיובל, ומציע מסלול דיאלקטי המוביל לאיזון ביניהם. לפי מי השילוח, השמיטה והיובל מייצגים שתי עמדות של האדם מול הקב"ה, המקבילות למידותיו של החסיד בפרקי אבות: 'שלי שלך, שלך שלך'. שתי העמדות האלו נובעות מן ההכרה שהכול שייך לקב"ה, אך כל אחת מהן מובילה למקום אחר.

אמר הצעיר המחבר ראיתי לסיים סה״ק רב פעלים ח"א בקונטרוס הזה אשר קראתיו בשם סוד ישרים והשי״ת ברחמיו יזכני ללמוד וללמד תורה לשמה אכי״ר,