Torah's Teaching on Kindness and Compassion

הִגִּ֥יד לְךָ֛ אָדָ֖ם מַה־טּ֑וֹב וּמָֽה־יְהֹוָ֞ה דּוֹרֵ֣שׁ מִמְּךָ֗ כִּ֣י אִם־עֲשׂ֤וֹת מִשְׁפָּט֙ וְאַ֣הֲבַת חֶ֔סֶד וְהַצְנֵ֥עַ לֶ֖כֶת עִם־אֱלֹהֶֽיךָ׃ {ס}

“You have been told, O mortal, what is good, And what GOD requires of you: Only to do justice And to love goodness, And to walk modestly with your God;

חֶ֥סֶד וֶאֱמֶ֗ת אַֽל־יַ֫עַזְבֻ֥ךָ קׇשְׁרֵ֥ם עַל־גַּרְגְּרוֹתֶ֑יךָ כׇּ֝תְבֵ֗ם עַל־ל֥וּחַ לִבֶּֽךָ׃ וּמְצָא־חֵ֥ן וְשֵֽׂכֶל־ט֑וֹב בְּעֵינֵ֖י אֱלֹהִ֣ים וְאָדָֽם׃

Let fidelity and steadfastness not leave you; Bind them about your throat, Write them on the tablet of your mind, And you will find favor and approbation In the eyes of God and human beings.

לֹֽא־תִקֹּ֤ם וְלֹֽא־תִטֹּר֙ אֶת־בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ אֲנִ֖י יְהֹוָֽה׃

You shall not take vengeance or bear a grudge against members of your people. Love your fellow as yourself: I am GOD.

אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר. הַפֵּאָה, וְהַבִּכּוּרִים, וְהָרֵאָיוֹן, וּגְמִילוּת חֲסָדִים, וְתַלְמוּד תּוֹרָה. אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶן בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. כִּבּוּד אָב וָאֵם, וּגְמִילוּת חֲסָדִים, וַהֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם:

These are the things that have no definite quantity: The corners [of the field]. First-fruits; [The offerings brought] on appearing [at the Temple on the three pilgrimage festivals]. The performance of righteous deeds; And the study of the torah. The following are the things for which a man enjoys the fruits in this world while the principal remains for him in the world to come: Honoring one’s father and mother; The performance of righteous deeds; And the making of peace between a person and his friend; And the study of the torah is equal to them all.

וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מַאי דִּכְתִיב: ״הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה׳ דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ״. ״עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט״ — זֶה הַדִּין, ״וְאַהֲבַת חֶסֶד״ — זוֹ גְּמִילוּת חֲסָדִים, ״וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ״ — זוֹ הוֹצָאַת הַמֵּת וְהַכְנָסַת כַּלָּה לַחוּפָּה. וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחוֹמֶר: וּמָה דְּבָרִים שֶׁדַּרְכָּן לַעֲשׂוֹתָן בְּפַרְהֶסְיָא, אָמְרָה תּוֹרָה ״הַצְנֵעַ לֶכֶת״, דְּבָרִים שֶׁדַּרְכָּן לַעֲשׂוֹתָן בְּצִנְעָא — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: גָּדוֹל הָעוֹשֶׂה צְדָקָה יוֹתֵר מִכׇּל הַקָּרְבָּנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עֲשֹׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט נִבְחָר לַה׳ מִזָּבַח״. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: גְּדוֹלָה גְּמִילוּת חֲסָדִים יוֹתֵר מִן הַצְּדָקָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה וְקִצְרוּ לְפִי חֶסֶד״. אִם אָדָם זוֹרֵעַ — סָפֵק אוֹכֵל סָפֵק אֵינוֹ אוֹכֵל, אָדָם קוֹצֵר — וַדַּאי אוֹכֵל. תָּנוּ רַבָּנַן: בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים גְּדוֹלָה גְּמִילוּת חֲסָדִים יוֹתֵר מִן הַצְּדָקָה. צְדָקָה — בְּמָמוֹנוֹ; גְּמִילוּת חֲסָדִים — בֵּין בְּגוּפוֹ, בֵּין בְּמָמוֹנוֹ. צְדָקָה — לָעֲנִיִּים; גְּמִילוּת חֲסָדִים — בֵּין לָעֲנִיִּים בֵּין לָעֲשִׁירִים. צְדָקָה — לַחַיִּים; גְּמִילוּת חֲסָדִים — בֵּין לַחַיִּים בֵּין לַמֵּתִים.

And this is what Rabbi Elazar said: What is the meaning of that which is written: “It has been told you, O man, what is good, and what the Lord does require of you; only to do justly, and to love mercy, and to walk humbly with your God” (Micah 6:8)? “To do justly”; this is justice. “To love mercy”; this is acts of kindness. “To walk humbly with your God”; this is referring to taking the indigent dead out for burial and accompanying a poor bride to her wedding canopy, both of which must be performed without fanfare. The Gemara summarizes: And are these matters not inferred a fortiori? If, with regard to matters that tend to be conducted in public, as the multitudes participate in funerals and weddings, the Torah says: Walk humbly, then in matters that tend to be conducted in private, e.g., giving charity and studying Torah, all the more so should they be conducted privately. § Rabbi Elazar said: One who performs acts of charity is greater than one who sacrifices all types of offerings, as it is stated: “To perform charity and justice is more acceptable to the Lord than an offering” (Proverbs 21:3), including all types of offerings. And Rabbi Elazar said: Acts of kindness, assisting someone in need, are greater than charity, as it is stated: “Sow to yourselves according to charity, and reap according to kindness” (Hosea 10:12). This means: If a person sows, it is uncertain whether he will eat or whether he will not eat, since much can go wrong before the seed becomes food. However, if a person reaps, he certainly eats. In this verse, charity is likened to sowing, while acts of kindness are likened to reaping. The Sages taught that acts of kindness are superior to charity in three respects: Charity can be performed only with one’s money, while acts of kindness can be performed both with his person and with his money. Charity is given to the poor, while acts of kindness are performed both for the poor and for the rich. Charity is given to the living, while acts of kindness are performed both for the living and for the dead.

על גמ״ח כיצד הרי הוא אומר (הושע ו) כי חסד חפצתי ולא זבח. העולם מתחלה לא נברא אלא בחסד שנאמר (תהלים פט) כי אמרתי עולם חסד יבנה שמים תכין אמונתך בהם. פעם אחת היה רבן יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים והיה רבי יהושע הולך אחריו וראה בית המקדש חרב [אר״י אוי לנו על זה שהוא חרב] מקום שמכפרים בו עונותיהם של ישראל. א״ל בני אל ירע לך יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה ואיזה זה גמ״ח שנאמר כי חסד חפצתי ולא זבח שכן מצינו בדניאל איש חמודות שהיה מתעסק בגמ״ח ומה הן גמ״ח שהיה דניאל מתעסק בהם אם תאמר עולות וזבחים מקריב בבבל והלא כבר נאמר (דברים יב) השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה כי אם במקום אשר יבחר ה׳ באחד שבטיך שם תעלה עולותיך. אלא מה הן גמ״ח שהיה מתעסק בהן היה מתקן את הכלה ומשמחה ומלווה את המת ונותן פרוטה לעני ומתפלל ג׳ פעמים בכל יום ותפלתו מתקבלת ברצון שנאמר (דניאל ו) ודניאל כדי ידע די רשים כתבא על לביתיה וכוין פתיחן ליה בעיליתה נגד ירושלם וזימנין תלתה ביומא הוא ברך על ברכוהי ומצלא ומודא קדם אלהה כל קבל די הוא עבד מן קדמת דנה. וכשבא אספסיינוס להחריב את ירושלים אמר להם שוטים מפני מה אתם מבקשים להחריב את העיר הזאת ואתם מבקשים לשרוף את בית המקדש וכי מה אני מבקש מכם אלא שתשגרו לי קשת אחת או חץ אחת ואלך [לי] מכם. אמרו לו כשם שיצאנו על שנים ראשונים שהם לפניך והרגנום כך נצא לפניך ונהרגך. כיון ששמע רבן יוחנן בן זכאי שלח וקרא לאנשי ירושלים ואמר להם בני מפני מה אתם מחריבין את העיר הזאת ואתם מבקשים לשרוף את בהמ״ק וכי מהו מבקש מכם הא אינו מבקש מכם אלא קשת אחת או חץ אחת וילך לו מכם. אמרו לו כשם שיצאנו על שנים שלפניו והרגנום כך נצא עליו ונהרגהו. היו לאספסיינוס אנשים שרויין כנגד חומותיה של ירושלים וכל דבר ודבר שהיו שומעין היו כותבין על החצי וזורקין חוץ לחומה לומר שרבן יוחנן בן זכאי מאוהבי קיסר הוא. [וכך היה מזכיר לאנשי ירושלים] וכיון שאמר [להם] רבי יוחנן בן זכאי יום אחד ושנים ושלשה ולא קבלו ממנו שלח וקרא לתלמידיו לר׳ אליעזר ורבי יהושע אמר להם בני עמדו והוציאוני מכאן עשו לי ארון ואישן בתוכו ר׳ אליעזר אחז בראשו ר׳ יהושע אחז (ברגליו והיו מוליכין אותו עד שקיעת החמה עד שהגיעו אצל שערי ירושלים. אמרו להם השוערים מי הוא זה אמרו להן מת הוא וכי אין אתם יודעין שאין מלינים את המת בירושלים אמרו להן אם מת הוא הוציאוהו) והוציאוהו (והיו מוליכין אותו עד שקיעת החמה) עד שהגיעו אצל אספסיינוס פתחו הארון ועמד לפניו. אמר לו אתה הוא ריב״ז שאל מה אתן לך א״ל איני מבקש ממך אלא יבנה אלך ואשנה בה לתלמידי ואקבע בה תפלה ואעשה בה כל מצות [האמורות בתורה] א״ל לך וכל מה שאתה רוצה לעשות עשה. א״ל רצונך שאומר לפניך דבר אחד א״ל אמור. א״ל הרי את עומד במלכות. מניין אתה יודע. א"ל כך מסור לנו שאין בהמ״ק נמסר ביד הדיוט אלא ביד המלך שנאמר (ישעיה י) ונקף סבכי היער בברזל והלבנון באדיר יפול. אמרו לא היה (יום אחד שנים) שלשה ימים עד שבא אליו דיופלא מעירו שמת קיסר ונמנו עליו לעמוד במלכות. הביאו לו קשת של זירים ותיפ״א כנגד החומה של ירושלים הביאו לו נסרים של ארז ונתן לתוך קשת של זירים והיה מכה בהן על החומה עד שפורץ בו פירצה הביאו ראש חזיר ונתנו לתוך קשת של זירים והיה משליך אותו כלפי איברים שע״ג המזבח. באותה שעה נלכדה ירושלים והיה רבן יוחנן בן זכאי יושב ומצפה וחרד (כנגד מקום) שהיה עלי יושב ומצפה שנאמר (ש״א ד) והנה עלי יושב על הכסא יד דרך מצפה כי היה לבו חרד על ארון האלהים. כיון ששמע רבן יוחנן בן זכאי שהחריב את ירושלים ושרף את בהמ״ק באש קרע בגדיו וקרעו תלמידיו את בגדיהם והיו בוכין וצועקין וסופדין ואומר (זכריה יא) פתח לבנון דלתיך [זה בהמ״ק] ותאכל אש בארזיך אלו כהנים (גדולים) שהיו במקדש שהיו [נוטלים] מפתחותן בידן וזורקין כלפי מעלה ואומרים לפני הקב״ה רבש״ע הילך מפתחותיך שמסרת לנו הואיל ולא היינו גזברין נאמנין לעשות מלאכת המלך ולאכול משלחן המלך. אברהם יצחק ויעקב וי״ב שבטים היו בוכין וצועקין וסופדין ואומרים (שם) הילל ברוש כי נפל ארז אשר אדירים שודדו [הילל בראש כי נפל ארז זה בית המקדש אשר אדירים שודדו זה אברהם יצחק ויעקב וי״ב שבטים] הילילו אלוני בשן זה משה אהרן ומרים כי ירד יער הבציר זה קודש הקדשים קול יללת הרועים כי [שדדה] אדרתם זה דוד ושלמה בנו קול שאגת כפירים כי שודד גאון הירדן זה אליהו ואלישע:

UPON THE PRACTICE OF LOVINGKINDNESS—how is this? Scripture states, I desire lovingkindness and not sacrifice. In the beginning the world was created by lovingkindness alone, as it is stated, For I have said: The world is built by lovingkindness; Thou dost establish the heavens with Thy faithfulness. It happened once that Rabban Joḥanan b. Zakkai was coming out of Jerusalem, followed by R. Joshua, and he beheld the Temple in ruins. ‘Woe to us,’ cried R. Joshua, ‘for this house that lies in ruins, the place where atonement was made for the sins of Israel!’ Rabban Joḥanan said to him, ‘My son, be not grieved, for we have another means of atonement which is as effective, and that is, the practice of lovingkindness, as it is stated, For I desire lovingkindness and not sacrifice’. And so we find it with Daniel, the man greatly beloved, who devoted himself to acts of lovingkindness. What were the acts of lovingkindness to which Daniel devoted himself? If you say that he offered burnt-offerings and peace-offerings in Babylon, had it not been previously ordained, Take heed to thyself that thou offer not thy burnt-offerings in every place that thou seest; but in the place which the Lord shall choose in one of thy tribes, there thou shalt offer thy burnt-offerings. What, then, were the acts of lovingkindness to which he devoted himself? He provided for the bride and made her to rejoice, he attended the dead to the grave, he gave alms to the poor, and prayed three times daily, and his prayer was accepted with favour, as it is stated, And when Daniel knew that the writing was signed, he went into his house—now his windows were open in his upper chamber toward Jerusalem—and he kneeled upon his knees three times a day, and prayed, and gave thanks before his God, as he did aforetime. When Vespasian came to destroy Jerusalem, he proclaimed [to its inhabitants], ‘Fools, why do you seek to destroy this city and burn the Temple? What do I demand of you? Merely that you deliver to me one bow or one arrow and then I will depart from you’. They answered him, ‘As we went forth against your two predecessors and slew them, so we will go out against you and slay you’. When Rabban Joḥanan b. Zakkai heard this, he sent for the men of Jerusalem and said to them, ‘My sons, why would you destroy this city and burn the Temple? What does he demand of you? Merely one bow or one arrow, and then he will depart from you’. They answered him, ‘As we went forth against his two predecessors and slew them, so we will go out against him and slay him’. Now Vespasian had some men of his resident [within and] close to the walls of Jerusalem, and whatever they heard they wrote upon an arrow which they shot beyond the wall. [In this manner] they reported that Rabban Joḥanan b. Zakkai was among Caesar’s friends. So Rabban Joḥanan b. Zakkai appealed to the men of Jerusalem. After he had pleaded with them for several days and they would not agree with him, he sent for his disciples, R. Eliezer and R. Joshua, and said to them, ‘My sons, arise and carry me forth from here. Make a coffin for me and I will lie in it’. [They did so, and] R. Eliezer took hold of it at the head and R. Joshua at the foot, and they carried him until sunset when they arrived at the gates of Jerusalem. The gatekeepers asked, ‘What is this?’ They replied, ‘A dead man; do you not know that a corpse may not be kept overnight in Jerusalem?’ They said, ‘If it is a corpse, carry it out’. They carried it out (and bore it until sunset) when they arrived before Vespasian, opened the coffin and [Rabban Joḥanan] stood before him. He asked, ‘You are Rabban Joḥanan b. Zakkai? Ask what I shall give you’. He replied, ‘I ask for nothing but Jabneh whither I may go and teach my disciples, where I can institute prayers, and observe all the commandments prescribed in the Torah’. He said to him, ‘Go and do all that you wish to perform’. Rabban Joḥanan then said, ‘May I be permitted to say a word to you?’ ‘Speak,’ he said. Rabban Joḥanan then said, ‘You are about to become Emperor’. ‘How do you know this?’ he asked, and Rabban Joḥanan replied, ‘There is a tradition with us that the Temple will not be delivered into the hand of a common soldier but to a king, as it is stated, And He shall cut down the thickets of the forest with iron, and Lebanon shall fall by a mighty one’. It is related that a few days had not elapsed before there came to him a despatch from his city [Rome], informing him that Caesar had died, and he had been elected Emperor. They brought to him a battering-ram which he directed towards the wall of Jerusalem. Then they brought to him logs of cedar which he inserted in the battering-ram and hurled at the wall until he breached it. They then brought to him a pig’s head which he inserted in the battering-ram and shot it on to the sacrificial limbs that were upon the altar. At that moment Jerusalem was captured. Rabban Joḥanan was sitting and anxiously waiting for news, as Eli had sat and waited for news, as it is stated, Lo, Eli sat upon his seat by the wayside, watching; for his heart trembled for the ark of God. As soon as Rabban Joḥanan b. Zakkai heard that Jerusalem was destroyed and the Temple in flames, he rent his clothes, his disciples also rent their clothes, and they wept and cried out and lamented. Scripture states, Open thy doors, O Lebanon, that the fire may devour thy cedars. This alludes to the chief priests who were in the Temple, took their keys in their hands and hurled them upwards, exclaiming before the Holy One, blessed be He, ‘Lord of the universe! here are Thy keys which Thou didst entrust to us, seeing that we have not been faithful treasurers to discharge the duties imposed by the King, and we are no longer worthy to eat from the King’s table’. The patriarchs, Abraham, Isaac and Jacob, and the twelve tribes also wept and cried out and lamented, saying, Wail, O cypress-tree, for the cedar is fallen, because the glorious ones are spoiled; [wail, O ye oaks of Bashan, for the strong forest is come down]. Wail, O cypress-tree, for the cedar is fallen refers to the Temple; because the glorious ones are spoiled refers to Abraham, Isaac and Jacob and the twelve tribes; wail, O ye oaks of Bashan refers to Moses, Aaron and Miriam; for the strong forest is come down refers to the Holy of Holies. Hark! the wailing of the shepherds, for their glory is spoiled refers to David and his son Solomon. Hark! the roaring of young lions, for the thickets of the Jordan are spoiled refers to Elijah and Elisha.