Pardes: Layers of Torah Interpretation

שְׁלָחַ֙יִךְ֙ פַּרְדֵּ֣ס רִמּוֹנִ֔ים עִ֖ם פְּרִ֣י מְגָדִ֑ים כְּפָרִ֖ים עִם־נְרָדִֽים׃

Your limbs are an orchard of pomegranates And of all luscious fruits, Of henna and of nard—

עָשִׂ֣יתִי לִ֔י גַּנּ֖וֹת וּפַרְדֵּסִ֑ים וְנָטַ֥עְתִּי בָהֶ֖ם עֵ֥ץ כׇּל־פֶּֽרִי׃

I laid out gardens and groves, in which I planted every kind of fruit tree.

וְאִגֶּ֡רֶת אֶל־אָסָף֩ שֹׁמֵ֨ר הַפַּרְדֵּ֜ס אֲשֶׁ֣ר לַמֶּ֗לֶךְ אֲשֶׁ֣ר יִתֶּן־לִ֣י עֵצִ֡ים לְ֠קָר֠וֹת אֶת־שַׁעֲרֵ֨י הַבִּירָ֤ה אֲשֶׁר־לַבַּ֙יִת֙ וּלְחוֹמַ֣ת הָעִ֔יר וְלַבַּ֖יִת אֲשֶׁר־אָב֣וֹא אֵלָ֑יו וַיִּתֶּן־לִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כְּיַד־אֱלֹהַ֖י הַטּוֹבָ֥ה עָלָֽי׃

likewise, a letter to Asaph, the keeper of the King’s Park, directing him to give me timber for roofing the gatehouses of the temple fortress and the city walls and for the house I shall occupy.” The king gave me these, thanks to my God’s benevolent care for me.

ארבעה נכנסו לפרדס, בן עזיי ובן זומא אחר ור' עקיבא. אחד הציץ ומת, אחד הציץ ונפגע, אחד הציץ וקיצץ בנטיעות, ואחד עלה בשלום וירד בשלום. בן עזיי הציץ ומת, עליו הכת' או' יקר בעיני ה' המותה לחסידיו, בן זומא הציץ ונפגע, עליו הכת' או' דבש מצאת אכול דייך וגו', אלישע הציץ וקיצץ בנטיעות, עליו הכתו' אומ' אל תתן את פיך לחטיא את בשריך וגו'. ר' עקיבה עלה בשלום וירד בשלום, עליו הכתו' או' משכני אחריך נרוצה וגו'.

2:3 Four individuals, Ben ‘Azzai, Ben Zoma, the Other [Elisha], and ‘Aqiba, entered Paradise. One looked and died, one looked and was harmed, one looked and cut down the plants, and one went up and came down in peace. Ben ‘Azzai looked and died, which is compared to the saying, "Precious in the sight of the Lord is the death of his saints (Ps. 116:15)". Ben Zoma looked and was harmed, which is compared to the proverb "If you have found honey, eat only enough for you, or else you may become overfilled and vomit it (Prov. 25:16)". Elisha looked and cut down the plants, which is compared to the saying "Let not your mouth lead you into sin (Qoh. 5:5)". 2:4 R. ‘Aqiba went up in peace and came down in peace. This is compared to the verse "Draw me after you, let us run. The king has brought me into his chambers (Song of Songs 1:4)".

תָּנוּ רַבָּנַן: אַרְבָּעָה נִכְנְסוּ בַּפַּרְדֵּס, וְאֵלּוּ הֵן: בֶּן עַזַּאי, וּבֶן זוֹמָא, אַחֵר, וְרַבִּי עֲקִיבָא. אֲמַר לָהֶם רַבִּי עֲקִיבָא: כְּשֶׁאַתֶּם מַגִּיעִין אֵצֶל אַבְנֵי שַׁיִשׁ טָהוֹר, אַל תֹּאמְרוּ ״מַיִם מַיִם״, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: ״דּוֹבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי״. בֶּן עַזַּאי הֵצִיץ וָמֵת, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״יָקָר בְּעֵינֵי ה׳ הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו״. בֶּן זוֹמָא הֵצִיץ וְנִפְגַּע, וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״דְּבַשׁ מָצָאתָ אֱכוֹל דַּיֶּיךָּ פֶּן תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאתוֹ״. אַחֵר קִיצֵּץ בִּנְטִיעוֹת. רַבִּי עֲקִיבָא יָצָא בְּשָׁלוֹם.

§ The Sages taught: Four entered the orchard [pardes], i.e., dealt with the loftiest secrets of Torah, and they are as follows: Ben Azzai; and ben Zoma; Aḥer, the other, a name for Elisha ben Avuya; and Rabbi Akiva. Rabbi Akiva, the senior among them, said to them: When, upon your arrival in the upper worlds, you reach pure marble stones, do not say: Water, water, although they appear to be water, because it is stated: “He who speaks falsehood shall not be established before My eyes” (Psalms 101:7). The Gemara proceeds to relate what happened to each of them: Ben Azzai glimpsed at the Divine Presence and died. And with regard to him the verse states: “Precious in the eyes of the Lord is the death of His pious ones” (Psalms 116:15). Ben Zoma glimpsed at the Divine Presence and was harmed, i.e., he lost his mind. And with regard to him the verse states: “Have you found honey? Eat as much as is sufficient for you, lest you become full from it and vomit it” (Proverbs 25:16). Aḥer chopped down the shoots of saplings. In other words, he became a heretic. Rabbi Akiva came out safely.

אַרְבָּעָה נִכְנְסוּ לַפַּרְדֵּס. אֶחָד הֵצִיץ וָמֵת, אֶחָד הֵצִיץ וְנִפְגַּע, אֶחָד הֵצִיץ וְקִצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת, אֶחָד בָּא בְשָׁלוֹם וְיָצָא בְּשָׁלוֹם, וּמַנּוּ? – רַבִּי עֲקִיבָא. וְהָיָה הַמֵּת, מִי שֶׁלֹּא סָבַל רְאִיַּת הָעוֹלָם הַהוּא עַד שֶׁנִּתְּקָה הַרְכָּבָתוֹ. וְהַשֵּׁנִי נִפְגַּע וְנִטְרְפָה דַּעְתּוֹ, הַטֵּרוּף הָאֱלֹהִי, וְלֹא הוֹעִילוּ בוֹ בְנֵי אָדָם. וְהַשְּׁלִישִׁי הִפְסִיד הַמַּעֲשִׂים מִפְּנֵי שֶׁהִשְׁקִיף עַל הַשְּׂכָלִים, אָמַר: אֵלֶּה הַמַּעֲשִׂים הֵם כֵּלִים וּמִשְׁתַּמְּשִׁים מַגִּיעִים אֶל הַמַּדְרֵגָה הַזֹּאת הָרוּחָנִית, וַאֲנִי כְבָר הִגַּעְתִּי אֵלֶיהָ וְלֹא אַרְגִּישׁ עַל מַעֲשֵׂה הַתּוֹרָה. וְנִפְסַד וְהִפְסִיד, וְתָעָה וְהִתְעָה.

Eliezer. Jōḥānān b. Zakkāi lived a hundred and twenty years like his master, and saw the second Temple. Among his disciples was R. Eliezer b. Hyrcanos, the author of the 'Chapters of R. Eliezer,' a famous work on astronomy, calculation of the spheres and earth and other profound astronomical subjects.

16 ואילו החילופים שיימצאו בחיבור הזה – הם מחמת הסיבות החמישית והשביעית. דע זאת ועמוד על כך והתבונן בכך מאוד, כדי שלא תהיה נבוך בחלק מפרקיו. ביאור המונחים כמפתח למקומות נעולים 17 לאחר ההקדמות הללו אחל לציין את המונחים שראוי להעיר על פירושם האמיתי המכוון בכל מקום כפי עניינו. דבר זה יהיה מפתח להיכנס למקומות שננעלו עליהם השערים. וכאשר ייפתחו אותם שערים ותיכנס לאותם מקומות, ינוחו בהם הנפשות, ויתענגו העיניים, ויינפשו הגופים מעמלם ומיגיעם.

Any inconsistency discovered in the present work will be found to arise in consequence of the fifth cause or the seventh. Notice this, consider its truth, and remember it well, lest you misunderstand some of the chapters in this book. Having concluded these introductory remarks I proceed to examine those expressions, to the true meaning of which, as apparent from the context, it is necessary to direct your attention. This book will then be a key admitting to places the gates of which would otherwise be closed. When the gates are opened and men enter, their souls will enjoy repose, their eyes will be gratified, and even their bodies, after all toil and labour, will be refreshed.

ודבר זה פירשו במדרש (שיהש"ר ב, ד), "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה" (שיה"ש ב, ד), רבי יונה אמר, שני חברים העוסקים בהלכה, זה אומר בית אב של הלכה, וזה אינו אומר בית אב של הלכה, אומר הקב"ה "ודגלו עלי אהבה". אמר רב אחא, עם הארץ שקורא לאהבה איבה, כגון "ואהבת" (דברים ו, ה) 'ואיבת', אמר הקב"ה "ודגלו עלי אהבה", עד כאן. פירוש 'בית אב של הלכה', שרש הלכה וטעמה.

ראשונה להיות שהחכמה הזאת חכמת הקבלה מכנים אותם בלשון פרד"ס כנודע שנית להיות שהמגלה הזאת תהיה לי למשיב נפש להתעדן בה בעולם זה ולעולם הבא ולכלכל בה כל שנותי והוא פרדס שנטעתי להשתעשע בו. והיא של רימונים להיות ששעריו הם נטיעותיו. ורימוניו פרקיו. ובם מסודרים חדושים זה בצד זה וזה בצד זה לא אחד ולא שנים אלא מלאים כרימון לכן יחסנוהו בשם פרדס רימונים.

For many days, I will be a student of this wisdom; in its love, I will immerse myself. Its sustenance will nourish me always, so that I will not forget it.’ When I came to fulfill my vows, I arranged before me all the holy books of Rabbi Shimon Bar Yochai, may peace be upon him, and reflected upon them. My heart felt like a wanderer in the vast sea, lying upon a mast, lost and confused among the depths of numerous teachings. I thought to myself, ‘I will take the writer’s quill at my side and arrange all these teachings, each one by itself, to give my mind clarity, placing order between each teaching and the next.’ When my heart gained strength in one teaching, I would turn to another and saw that my strategy was sound and upright from Heaven. I spread out a scroll before me as a reminder and a guide to its topics and structure. I named it Pardes Rimonim (Orchard of Pomegranates) for known reasons. Firstly, because this wisdom, Kabbalah, is known by the term Pardes (Orchard). Secondly, this scroll would be my solace, to find delight in this world and the next, sustaining me throughout my years.

ואל זה נתכון רבי פנחס בן יאיר במה שאמר (במשנה סוף סוטה) פרישות מביאה לידי טהרה וכו' וקדושה לידי חסידות וחסידות לידי רוח הקדש, כי זו חסידות שלימה הבאה אחר הקדושה והיא המביאה לידי רוח הקדש כי נתדבק בו דבוק גמור וישיג לגלוי רזי תורה ולהתנבא עתידות כמו שאמר רבי מאיר (אבות פ"ו משנה ה') כל העוסק בתורה לשמה, רצונו לומר לשמה של התורה שהיא היא הקדוש ברוך הוא, כי כל התורה שמותיו של הקדוש ברוך הוא. זוכה לדברים הרבה וכו' ומגלין לו רזי תורה ונעשה כמעין המתגבר וכו':

When Rabbi Pinchas ben Yair said, “Caution brings to zeal, zeal brings to cleanliness, cleanliness brings to separateness, separateness brings to purity, purity brings to holiness, holiness brings to fear of sin, fear of sin brings to humility, humility brings to Chassidut, Chassidut brings to the Holy Spirit and the Holy Spirit brings to resurrecting the dead” – he was referring to this. This, specifically, is the perfect Chassidut that follows holiness and leads to the Holy Spirit. Because he totally cleaves to HaShem-יהו"ה, he will merit to attain the revelation of the secrets of Torah and to prophesy about the future. This is as Rabbi Meir said, “Whosoever is occupied in Torah for the sake of its name (that is, for its sake, rather than for his own sake) merits many things. Moreover, the existence of the whole world is worthwhile because of him. He is called friend, beloved, a lover of God, a lover of the creatures, the delight of God and the delight of the creatures. The Torah garbs him in humility and awe. It prepares him to be a Tzaddik, a Chassid, upright and trustworthy. It distances him from sin and brings him close to merit. He benefits others with counsel and wisdom, understanding and strength, as it says, ‘Mine is counsel and wisdom; I am understanding, strength is mine.’ The Torah gives him kingship, governance and penetrating judgment. The secrets of the Torah are revealed to him. He becomes like an overflowing spring and like an ever-flowing river. He becomes modest, long-suffering and forgiving of insults. The Torah magnifies him and elevates him above all things.” Moreover, when Rabbi Meir said, “For its name (Lishmah-לשמה),” he meant for the “Name” of the Torah, in that it is the Torah of HaShem-יהו"ה, that is, the name of the Holy One, blessed is He, in that the entire Torah is composed of the names and titles of HaShem-יהו"ה, the Holy One, blessed is He.

רק שהאותיות מלובש בחומר עניני העולם בכמה כסויין ולבושין וקליפין, ובתוך האותיות שורה רוחניות הקדוש ברוך הוא, הרי שכבודו ית' מלא כל הארץ וכל אשר בה, לית אתר פנוי מני', כמבואר בתיקונים (ת' ע' קכב:), רק שהוא בהסתרה. וכאשר אנשי הדעת יודעין מזה ההסתרה, אינו אצלם הסתרה ושינוי, וז"ש בתיקונין הנ"ל אבל אינון דתליין מהקדוש ברוך הוא לא אשתני מהם וכו', והבן זה.

Thus, we see that there are many garments and coverings in which the Holy One, blessed be He, hides Himself. 4 However, I wrote later that I heard from my teacher, may his memory be a blessing, that if a person knows that the Holy One, blessed be He, is concealed there, this is not concealment.

הנה עומק פנימיות ענין הצלם. הוא מדברים העומדים ברומו של עולם והוא כולל רוב סתרי פנימיות הזוהר. אמנם כאן נדבר במלת צלם בדרך הפשטנים הראשונים ז"ל על פסוק נעשה אדם בצלמנו כדמותנו: והוא כי מלת צלם ודמות כאן אינו כמשמעו כי כתוב מפורש (ישעי' מ') ומה דמות תערכו לו. אלא פירושו דמיון מה באיזה דבר.

It is written (Bereshit 1:27): “God-Elohi”m [thus] created man with His tzellem; with the tzellem of God-Elohi”m, He created him.” And it is also written (Bereshit 9:6): “... for with the tzellem of God-Elohi”m He made man.” This is a reference to the deep inner meaning of tzellem, it being one of the loftiest concepts in creation, containing within it most of the Zohar’s innermost secrets. That said, herein we will address the term tzellem in the manner of the early plain-text commentators on the verse “Let us make man with our tzellem and per our d’moot” (Bereshit 1:26).