Identifying the Messiah in Jewish Tradition

אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי: מְלַמֵּד שֶׁהִטְעִינוֹ מִצְוֹת וְיִסּוּרִין כְּרֵיחַיִים. רָבָא אָמַר: דְּמוֹרַח וְדָאֵין, דִּכְתִיב: ״וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט״, ״וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְהוֹכִיחַ בְּמִישׁוֹר לְעַנְוֵי אָרֶץ״. בַּר כּוֹזֵיבָא מְלַךְ תַּרְתֵּין שְׁנִין וּפַלְגָא. אֲמַר לְהוּ לְרַבָּנַן: אֲנָא מָשִׁיחַ. אֲמַרוּ לֵיהּ: בְּמָשִׁיחַ כְּתִיב דְּמוֹרַח וְדָאֵין, נֶחְזֵי אֲנַן אִי מוֹרַח וְדָאֵין. כֵּיוָן דְּחַזְיוּהּ דְּלָא מוֹרַח וְדָאֵין, קַטְלוּהּ.

Rabbi Alexandri says that the term hariḥo teaches that God burdened the Messiah with mitzvot and afflictions like millstones [reiḥayim]. Rava says that hariḥo teaches that the Messiah will smell [demoraḥ] and then judge on that basis, sensing who is right, as it is written: “And he shall neither judge after the sight of [lemareh] his eyes, nor decide after the hearing of his ears; and with righteousness shall he judge the poor, and decide equity for the meek of the earth” (Isaiah 11:3–4). The Gemara relates: Bar Koziva, i.e., bar Kokheva, ruled for two and a half years. He said to the Sages: I am the Messiah. They said to him: With regard to the Messiah it is written that he is able to smell and judge, so let us see ourselves whether he, bar Kokheva, is able to smell and judge. Once they saw that he was not able to smell and judge, the gentiles killed him.

אֲמַר לֵיהּ: אֵימַת אָתֵי מָשִׁיחַ? אָמַר לֵיהּ: זִיל שַׁיְילֵיהּ לְדִידֵיהּ. וְהֵיכָא יָתֵיב? אַפִּיתְחָא דְּרוֹמִי. וּמַאי סִימָנֵיהּ? יָתֵיב בֵּינֵי עַנְיֵי סוֹבְלֵי חֳלָאִים, וְכוּלָּן שָׁרוּ וְאָסְירִי בְּחַד זִימְנָא, אִיהוּ שָׁרֵי חַד וְאָסַיר חַד. אָמַר: דִּילְמָא מִבְּעֵינָא דְּלָא אִיעַכַּב. אֲזַל לְגַבֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ: שָׁלוֹם עָלֶיךָ רַבִּי וּמוֹרִי! אֲמַר לֵיהּ: שָׁלוֹם עָלֶיךָ בַּר לֵיוַאי. אֲמַר לֵיהּ: לְאֵימַת אָתֵי מָר? אֲמַר לֵיהּ: הַיּוֹם. אֲתָא לְגַבֵּי אֵלִיָּהוּ. אֲמַר לֵיהּ: מַאי אֲמַר לָךְ? אֲמַר לֵיהּ: שָׁלוֹם עָלֶיךָ בַּר לֵיוַאי. אֲמַר לֵיהּ: אַבְטְחָךְ לָךְ וְלַאֲבוּךְ לְעָלְמָא דְּאָתֵי. אֲמַר לֵיהּ: שַׁקּוֹרֵי קָא שַׁקַּר בִּי, דַּאֲמַר לִי ״הַיּוֹם אָתֵינָא״ וְלָא אֲתָא. אֲמַר לֵיהּ: הָכִי אָמַר לָךְ: ״הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ״.

Rabbi Yehoshua ben Levi said to Elijah: When will the Messiah come? Elijah said to him: Go ask him. Rabbi Yehoshua ben Levi asked: And where is he sitting? Elijah said to him: At the entrance of the city of Rome. Rabbi Yehoshua ben Levi asked him: And what is his identifying sign by means of which I can recognize him? Elijah answered: He sits among the poor who suffer from illnesses. And all of them untie their bandages and tie them all at once, but the Messiah unties one bandage and ties one at a time. He says: Perhaps I will be needed to serve to bring about the redemption. Therefore, I will never tie more than one bandage, so that I will not be delayed. Rabbi Yehoshua ben Levi went to the Messiah. He said to the Messiah: Greetings to you, my rabbi and my teacher. The Messiah said to him: Greetings to you, bar Leva’i. Rabbi Yehoshua ben Levi said to him: When will the Master come? The Messiah said to him: Today. Sometime later, Rabbi Yehoshua ben Levi came to Elijah. Elijah said to him: What did the Messiah say to you? He said to Elijah that the Messiah said: Greetings [shalom] to you, bar Leva’i. Elijah said to him: He thereby guaranteed that you and your father will enter the World-to-Come, as he greeted you with shalom. Rabbi Yehoshua ben Levi said to Elijah: The Messiah lied to me, as he said to me: I am coming today, and he did not come. Elijah said to him that this is what he said to you: He said that he will come “today, if you will listen to his voice” (Psalms 95:7).

תָּנוּ רַבָּנַן: שָׁבוּעַ שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא בּוֹ, שָׁנָה רִאשׁוֹנָה מִתְקַיֵּים מִקְרָא זֶה ״וְהִמְטַרְתִּי עַל עִיר אֶחָת וְעַל עִיר אַחַת לֹא אַמְטִיר״. שְׁנִיָּה, חִיצֵּי רָעָב מִשְׁתַּלְּחִים. שְׁלִישִׁית, רָעָב גָּדוֹל, וּמֵתִים אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וָטַף, חֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה, וְתוֹרָה מִשְׁתַּכַּחַת מִלּוֹמְדֶיהָ. בִּרְבִיעִית, שׂוֹבַע וְאֵינוֹ שׂוֹבַע. בַּחֲמִישִׁית, שׂוֹבַע גָּדוֹל, וְאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וּשְׂמֵחִין, וְתוֹרָה חוֹזֶרֶת לְלוֹמְדֶיהָ. בְּשִׁשִּׁית, קוֹלוֹת. בִּשְׁבִיעִית, מִלְחָמוֹת. בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, בֶּן דָּוִד בָּא. אָמַר רַב יוֹסֵף: הָא כַּמָּה שָׁבוּעֵי דַּהֲוָה כֵּן, וְלָא אֲתָא! אָמַר אַבָּיֵי: בְּשִׁשִּׁית קוֹלוֹת, בִּשְׁבִיעִית מִלְחָמוֹת – מִי הֲוָה? וְעוֹד, כְּסִדְרָן מִי הֲוָה?

The Sages taught in a baraita: With regard to the seven-year period, i.e., the Sabbatical cycle, during which the Messiah, son of David, comes: During the first year, this verse will be fulfilled: “And I will cause it to rain upon one city and cause it not to rain upon another city” (Amos 4:7). During the second year of that period, arrows of famine will be shot, indicating that there will be famine only in certain places. During the third year there will be a great famine, and men, women, children, the pious, and men of action will die, and the Torah is forgotten by those who study it. During the fourth year there will be plenty but not great plenty. During the fifth year there will be great plenty and they will eat, and drink, and rejoice, and the Torah will return to those who study it. During the sixth year, heavenly voices will be heard. During the Sabbatical Year, wars, e.g., the war of Gog and Magog, will be waged involving the Jewish people. During the year after the conclusion of the Sabbatical Year, the son of David will come. Rav Yosef said: Haven’t there been several Sabbatical cycles during which events transpired in that manner and nevertheless, the Messiah did not come? Abaye said: Have the phenomena: During the sixth year, heavenly voices, and during the Sabbatical Year, wars, transpired? And furthermore, have all these phenomena transpired in the order in which they were listed in the baraita?

מִפְּנֵי שֶׁאוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ שֶׁיַּעֲמֹד מִזֶּרַע דָּוִד בַּעַל חָכְמָה יִהְיֶה יֶתֶר מִשְּׁלֹמֹה. וְנָבִיא גָּדוֹל הוּא קָרוֹב לְמשֶׁה רַבֵּנוּ. וּלְפִיכָךְ יְלַמֵּד כָּל הָעָם וְיוֹרֶה אוֹתָם דֶּרֶךְ ה'.

nor a man his colleague... [for all will know Me]." And [Ezekiel 36:26] states: "I will take away the heart of stone from your flesh and give you a heart of flesh." [These changes will come about] because the king who will arise from David's descendants will be a greater master of knowledge than Solomon and a great prophet, close to the level of Moses, our teacher. Therefore, he will teach the entire nation and instruct them in the path of God.

ומאלה הג׳ עקרים הכוללים משתרגים סעיפים וענפים לתורות האלהיות או המתדמות באלהיות על זה הדרך, כי תחת עקר מציאות השם הוא הרחקת הגשמות, שהוא עקר פרטי לתורת משה, והאחדות. ותחת תורה מן השמים הוא שרש נבואת משה ושליחותו. ותחת ההשגחה והשכר והעונש הוא ביאת המשיח, שהוא עקר פרטי לתורת משה לפי דעת הרמב״ם ז״ל, ולפי דעתנו אין ביאת המשיח עקר, ואם הוא עקר איננו פרטי לתורת משה, כי גם הנוצרים עושים ממנו עקר לסתור תורת משה, והוא עקר פרטי להם שלא יצוייר מציאות דתם זולתו, ואלו וכיוצא בהם שהם עקרים לדתות הפרטיות כלם נכללים בג׳ העקרים שאמרנו. ואולם אם אפשר להמצא תורה אלהית יותר מאחת בזמן אחד או בזמנים מתחלפים עוד יתבאר במה שיבא בעזר הצור. ואפשר כי דעת הרמב״ם במספר העקרים הוא על זה הדרך שכתבנו, אלא שהוא מנה הג׳ שאמרנו שהם אבות עם השרשים המסתעפים מהם וקרא אותם כולם עקרים, ולזה מנה מציאות השם שהוא האב עקר ראשון, ומנה עמו ד׳ שרשים אחרים מסתעפים ממנו בעקרים, והם האחדות והרחקת הגשמות והיותו יתברך קדמון ושראוי לעבדו ולא לזולתו, ומנה תורה מן השמים שהוא האב עם שלשה שרשים אחרים בעקרים לפי שהם משתרגין ממנו, והם הנבואה ונבואת משה ושלא תשתנה הדת, ומנה גם כן ידיעת השם וההשגחה לשכר והעונש והוא האב עם ג׳ עקרים אחרים נכללים בו או מסתעפים ממנו, והם גמול הנפש, ומשיח, ותחית המתים.

From these three general principles issue special dogmas peculiar to the various divine laws, genuine or spurious, as follows: From the existence of God is derived His incorporeality, which is a special principle of the law of Moses, and likewise His unity. Under revelation comes the prophecy and mission of Moses. Under providence and reward and punishment comes the belief in the advent of the Messiah, which is a special principle of the law of Moses according to the opinion of Maimonides. But according to our opinion the belief in the Messiah is not a principle. And if it is, it is not special to the law of Moses, for the Christians too regard it as a principle, and that too in order to abrogate the law of Moses. It is indeed a special principle for them, for their law can not be conceived without it. All these and similar dogmas which are special to certain religions are included in the three principles which we have mentioned. The question whether there can be more than one divine law at the same time or at different times, will be discussed later with the help of God. It may be that Maimonides has the same idea concerning the number of fundamental principles as the one we have just indicated, and that his list consists of the three chief principles that we have mentioned, plus the derivative dogmas issuing from them, being all called by him principles. Thus he lays down the existence of God, a fundamental doctrine, as the first principle. Then he enumerates along with it as principles four other dogmas which are derived from it, viz., unity, incorporeality, eternity, and exclusive worship. Then he lists as principles revelation, another fundamental doctrine, together with three other dogmas derived from it, viz., prophecy, superiority of Moses, and immutability of the law. Then comes divine omniscience and providence in reward and punishment, the third fundamental doctrine, together with three other dogmas implied in it and derived therefrom, viz., spiritual retribution, Messiah, and resurrection.

וְאַל יַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁהַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים וּמְחַדֵּשׁ דְּבָרִים בָּעוֹלָם אוֹ מְחַיֶּה מֵתִים וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ [ב.] אֵין הַדָּבָר כָּךְ. שֶׁהֲרֵי רַבִּי עֲקִיבָא חָכָם גָּדוֹל מֵחַכְמֵי מִשְׁנָה הָיָה. וְהוּא הָיָה נוֹשֵׂא כֵּלָיו שֶׁל בֶּן כּוֹזִיבָא הַמֶּלֶךְ. וְהוּא הָיָה אוֹמֵר עָלָיו שֶׁהוּא הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. וְדִמָּה הוּא וְכָל חַכְמֵי דּוֹרוֹ שֶׁהוּא הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. עַד שֶׁנֶּהֱרַג בַּעֲוֹנוֹת. כֵּיוָן שֶׁנֶּהֱרַג נוֹדַע לָהֶם שֶׁאֵינוֹ. וְלֹא שָׁאֲלוּ מִמֶּנּוּ חֲכָמִים לֹא אוֹת וְלֹא מוֹפֵת. וְעִקַּר הַדְּבָרִים כָּכָה הֵן. שֶׁהַתּוֹרָה הַזֹּאת חֻקֶּיהָ וּמִשְׁפָּטֶיהָ לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. וְאֵין מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן וְלֹא גּוֹרְעִין מֵהֶן: וְאִם יַעֲמֹד מֶלֶךְ מִבֵּית דָּוִד הוֹגֶה בַּתּוֹרָה וְעוֹסֵק בְּמִצְוֹת כְּדָוִד אָבִיו. כְּפִי תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְשֶׁבְּעַל פֶּה. וְיָכֹף כָּל יִשְׂרָאֵל לֵילֵךְ בָּהּ וּלְחַזֵּק בִּדְקָהּ. וְיִלָּחֵם מִלְחֲמוֹת ה'. הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא מָשִׁיחַ. (אִם עָשָׂה וְהִצְלִיחַ וּבָנָה מִקְדָּשׁ בִּמְקוֹמוֹ וְקִבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל הֲרֵי זֶה מָשִׁיחַ בְּוַדַּאי. וִיתַקֵּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לַעֲבֹד אֶת ה' בְּיַחַד שֶׁנֶּאֱמַר כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' וּלְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד):

One should not presume that the Messianic king must work miracles and wonders, bring about new phenomena in the world, resurrect the dead, or perform other similar deeds. This is definitely not true. Proof can be brought from the fact that Rabbi Akiva, one of the greater Sages of the Mishnah, was one of the supporters of King Bar Kozibah and would describe him as the Messianic king. He and all the Sages of his generation considered him to be the Messianic king until he was killed because of sins. Once he was killed, they realized that he was not the Mashiach. The Sages did not ask him for any signs or wonders. The main thrust of the matter is: This Torah, its statutes and its laws, are everlasting. We may not add to them or detract from them. If a king will arise from the House of David who diligently contemplates the Torah and observes its mitzvot as prescribed by the Written Law and the Oral Law as David, his ancestor, will compel all of Israel to walk in (the way of the Torah) and rectify the breaches in its observance, and fight the wars of God, we may, with assurance, consider him Mashiach. If he succeeds in the above, builds the Temple in its place, and gathers the dispersed of Israel, he is definitely the Mashiach. He will then improve the entire world, motivating all the nations to serve God together, as Tzephaniah 3:9 states: 'I will transform the peoples to a purer language that they all will call upon the name of God and serve Him with one purpose.'

ולכך אין ראוי שיהיה משיח, כי אין המשיח רק שהכל יהיה בפעל השלימות, ומפני שלא אמר יחזקיה שירה מורה שאינו בפעל השלימות. כי כבר אמרנו שאין הצדיקים כלם הם במעלה אחת, כי יש לפעמים לאחד מעלה עליונה, כמו שהיה ליחזקיה, מכל מקום אפשר שיהיה חסרון במעלתו במה. ומצד אשר מעלתו אינו בשלימות, הוא בכח בלבד, ואינו בפעל מצד החסרון. וחזקיה לא היה לו המעלה זאת שיהיה בפעל, ולכך לא אמר שירה.