The Spiritual Dimension of Hospitality

וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ יְהֹוָ֔ה בְּאֵלֹנֵ֖י מַמְרֵ֑א וְה֛וּא יֹשֵׁ֥ב פֶּֽתַח־הָאֹ֖הֶל כְּחֹ֥ם הַיּֽוֹם׃ וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּה֙ שְׁלֹשָׁ֣ה אֲנָשִׁ֔ים נִצָּבִ֖ים עָלָ֑יו וַיַּ֗רְא וַיָּ֤רׇץ לִקְרָאתָם֙ מִפֶּ֣תַח הָאֹ֔הֶל וַיִּשְׁתַּ֖חוּ אָֽרְצָה׃ וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֗י אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ אַל־נָ֥א תַעֲבֹ֖ר מֵעַ֥ל עַבְדֶּֽךָ׃

GOD appeared to him by the terebinths of Mamre; he was sitting at the entrance of the tent as the day grew hot. Looking up, he saw three figures standing near him. As soon as he saw them, he ran from the entrance of the tent to greet them and, bowing to the ground, he said, “My lords!

וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ יְהֹוָ֔ה בְּאֵלֹנֵ֖י מַמְרֵ֑א וְה֛וּא יֹשֵׁ֥ב פֶּֽתַח־הָאֹ֖הֶל כְּחֹ֥ם הַיּֽוֹם׃ וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּה֙ שְׁלֹשָׁ֣ה אֲנָשִׁ֔ים נִצָּבִ֖ים עָלָ֑יו וַיַּ֗רְא וַיָּ֤רׇץ לִקְרָאתָם֙ מִפֶּ֣תַח הָאֹ֔הֶל וַיִּשְׁתַּ֖חוּ אָֽרְצָה׃ וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֗י אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ אַל־נָ֥א תַעֲבֹ֖ר מֵעַ֥ל עַבְדֶּֽךָ׃

GOD appeared to him by the terebinths of Mamre; he was sitting at the entrance of the tent as the day grew hot. Looking up, he saw three figures standing near him. As soon as he saw them, he ran from the entrance of the tent to greet them and, bowing to the ground, he said, “My lords! If it please you, do not go on past your servant.

יוֹסֵי בֶן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם אוֹמֵר, יְהִי בֵיתְךָ פָתוּחַ לִרְוָחָה, וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶךָ, וְאַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה.

Yose ben Yochanan (a man) of Jerusalem used to say: Let thy house be wide open, and let the poor be members of thy household.

שֶׁלּוֹ וְשֶׁל אֲחֵרִים — אוֹמֵר:

However, if the land belonged to him and others in partnership, he recites: Who is good and does good?

מִפְּנֵי הָאוֹרְחִין וְכוּ׳. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: גְּדוֹלָה הַכְנָסַת אוֹרְחִין כְּהַשְׁכָּמַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ, דְּקָתָנֵי: ״מִפְּנֵי הָאוֹרְחִין וּמִפְּנֵי בִּטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ״. וְרַב דִּימִי מִנְּהַרְדְּעָא אָמַר: יוֹתֵר מֵהַשְׁכָּמַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ, דְּקָתָנֵי ״מִפְּנֵי הָאוֹרְחִין״, וַהֲדַר ״וּמִפְּנֵי בִּטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ״. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: גְּדוֹלָה הַכְנָסַת אוֹרְחִין מֵהַקְבָּלַת פְּנֵי שְׁכִינָה, דִּכְתִיב: ״וַיֹּאמַר ה׳ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר וְגוֹ׳״. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: בֹּא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וָדָם. מִדַּת בָּשָׂר וְדָם, אֵין קָטָן יָכוֹל לוֹמַר לַגָּדוֹל ״הַמְתֵּן עַד שֶׁאָבֹא אֶצְלְךָ״, וְאִילּוּ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּתִיב ״וַיֹּאמַר ה׳ אִם נָא מָצָאתִי וְגוֹ׳״. אָמַר רַב יְהוּדָה בַּר שֵׁילָא אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שִׁשָּׁה דְּבָרִים אָדָם אוֹכֵל פֵּירוֹתֵיהֶן בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּימֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, וְאֵלּוּ הֵן: הַכְנָסַת אוֹרְחִין, וּבִיקּוּר חוֹלִים, וְעִיּוּן תְּפִלָּה, וְהַשְׁכָּמַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ, וְהַמְגַדֵּל בָּנָיו לְתַלְמוּד תּוֹרָה, וְהַדָּן אֶת חֲבֵרוֹ לְכַף זְכוּת.

We learned in the mishna: One may move baskets of produce due to the guests and in order to prevent the suspension of Torah study in the study hall. Rabbi Yoḥanan said: Hospitality toward guests is as great as rising early to go to the study hall, as the mishna equates them and teaches: Due to the guests and due to suspension of Torah study in the study hall. And Rav Dimi from Neharde’a says: Hospitality toward guests is greater than rising early to the study hall, as it teaches: Due to the guests, and only afterward: And due to suspension of Torah study in the study hall. Rav Yehuda said that Rav said on a related note: Hospitality toward guests is greater than receiving the Divine Presence, as when Abraham invited his guests it is written: “And he said: Lord, if now I have found favor in Your sight, please pass not from Your servant” (Genesis 18:3). Abraham requested that God, the Divine Presence, wait for him while he tended to his guests appropriately. Rabbi Elazar said: Come and see that the attribute of the Holy One, Blessed be He, is not like that of flesh and blood. The attribute of flesh and blood people is such that a less significant person is unable to say to a more significant person: Wait until I come to you, while with regard to the Holy One, Blessed be He, it is written: “And he said: Lord, if now I have found favor in Your sight, please pass not from Your servant.” Abraham requested that God wait for him due to his guests. Rav Yehuda bar Sheila said that Rabbi Asi said that Rabbi Yoḥanan said: There are six matters a person enjoys the profits of in this world, and nevertheless the principal exists for him for the World-to-Come, and they are: Hospitality toward guests, and visiting the sick, and consideration during prayer, and rising early to the study hall, and one who raises his sons to engage in Torah study, and one who judges another favorably, giving him the benefit of the doubt.

״וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם״. אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי: מְלַמֵּד שֶׁהָלְכָה וְיָשְׁבָה לָהּ בְּפִתְחוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, מָקוֹם שֶׁכׇּל עֵינַיִם צוֹפוֹת לִרְאוֹתוֹ. רַבִּי חָנִין אָמַר רַב: מָקוֹם הוּא שֶׁשְּׁמוֹ עֵינַיִם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״תַּפּוּחַ וְהָעֵינָם״. ״וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע״, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מְלַמֵּד שֶׁעָשָׂה פַּרְדֵּס, וְנָטַע בּוֹ כׇּל מִינֵי מְגָדִים. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, חַד אָמַר: פַּרְדֵּס, וְחַד אָמַר: פּוּנְדָּק. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר פַּרְדֵּס, הַיְינוּ דִּכְתִיב ״וַיִּטַּע״. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר פּוּנְדָּק, מַאי ״וַיִּטַּע״? כְּדִכְתִיב: ״וַיִּטַּע אׇהֳלֵי אַפַּדְנוֹ וְגוֹ׳״. ״וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה׳ אֵל עוֹלָם״. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: אַל תִּיקְרֵי ״וַיִּקְרָא״,

The verse states with regard to Tamar: “And she put off from her the garments of her widowhood, and covered herself with her veil, and wrapped herself, and sat in the entrance of Enaim [befetaḥ einayim], which is by the way to Timnah; for she saw that Shelah was grown up, and she was not given unto him to wife” (Genesis 38:14). The amora’im dispute the meaning of the word einayim. Rabbi Alexandri says: This teaches that she went and she sat at the entrance of the home of Abraham our forefather, a place that all eyes hope to see it, as she was certain that Judah would pass there. Rabbi Ḥanin says that Rav says: It is a place called Enaim, and similarly the verse states in the list of cities in Eretz Yisrael in the portion of Judah: “Tappuah and Enam” (Joshua 15:34). The Gemara discusses Abraham’s house: It is written: “And he planted an eshel in Beersheba, and called there on the name of the Lord, the Everlasting God” (Genesis 21:33). Reish Lakish says: This teaches that Abraham made an orchard and planted in it all kinds of sweet things. The tanna’im Rabbi Yehuda and Rabbi Neḥemya disagree as to the meaning of the word “eshel.” One said that it means an orchard [pardes], and one said that it means an inn [pundak]. The Gemara continues: Granted, according to the one who said that it means an orchard, this is what is written: “And he planted,” and this is suitable language for an orchard. But according to the one who said that he opened an inn, what is the meaning of the phrase “and he planted”? The Gemara answers: As it is written: “And he shall plant [vayitta] the tents of his palace between the seas and the beauteous holy mountain; and he shall come to his end, and none shall help him” (Daniel 11:45), indicating that the word vayitta, and he planted, is also used to indicate pitching tents. The verse there states: “And he planted an eshel in Beersheba, and called there [vayyikra] on the name of the Lord, the Everlasting God” (Genesis 21:33). Reish Lakish said: Do not read this word literally as “vayyikra,” and he called,

יוסף בן יוחנן איש ירושלים אומר יהי ביתך פתוח לרוחה ויהיו עניים בני ביתך ואל תרבה שיחה עם האשה. יהי ביתך פתוח לרוחה כיצד מלמד שיהא ביתו של אדם פתוח לרוחה לדרום ולמזרח ולמערב ולצפון כגון (שעשה) איוב שעשה ארבעה פתחים לביתו. ולמה עשה איוב ארבעה פתחים לביתו. כדי שלא יהיו עניים מצטערים להקיף את כל הבית. הבא מן הצפון יכנס כדרכו הבא מן הדרום יכנס כדרכו וכן לכל רוח לכך עשה איוב ארבעה פתחים לביתו: ויהיו עניים בני ביתך ולא בני ביתך ממש אלא שיהיו [עניים] משיחין מה שאוכלים ושותים בתוך ביתך כדרך שהיו עניים משיחין מה שאוכלים ושותין בתוך ביתו של איוב. וכשנפגשו זה בזה אמר אחד לחברו מאין אתה בא מתוך ביתו של איוב ולאן אתה הולך לביתו של איוב וכשבא עליו ההוא פורעניות גדול אמר לפני הקב״ה רבש״ע לא הייתי מאכיל רעבים ומשקה צמאים שנאמר (איוב ל״א:י״ז) ואוכל פתי לבדי ולא אכל יתום ממנה ולא הייתי מלביש ערומים שנאמר (שם) ומגז כבשי יתחמם. אעפ״כ א״ל הקב״ה לאיוב איוב עדיין לא הגעת [לחצי שיעור] של אברהם אתה יושב ושוהה בתוך ביתך ואורחין נכנסים אצלך את שדרכו לאכול פת חטים האכילתו פת חטים את שדרכו לאכול בשר האכילתו בשר את שדרכו לשתות יין השקיתו יין אבל אברהם לא עשה כן אלא יושב ומהדר בעולם וכשימצא אורחין מכניסן בתוך ביתו את שאין דרכו לאכול פת חטין האכילהו פת חטין את שאין דרכו לאכול בשר האכילהו בשר ואת שאין דרכו לשתות יין השקהו יין ולא עוד אלא עמד ובנה פלטרין גדולים על הדרכים והניח מאכל ומשקה וכל הבא ונכנס אכל ושתה וברך לשמים לפיכך נעשית לו נחת רוח. וכל שהפה שואל מצוי בתוך ביתו של אברהם שנאמר (בראשית כ״א:ל״ג) ויטע אשל בבאר שבע: למוד בני ביתך ענוה שבזמן שאדם ענוותן ובני ביתו ענוותנין כשבא עני ועמד על פתחו של בעל הבית ואמר להם אביכם יש בכאן יאמרו לו הן בא והכנס עד שלא נכנס ושלחן [היה ערוך] לפניו נכנס ואכל ושתה וברך לשם שמים נעשית לו נחת רוח גדולה. ובזמן שאדם ענוותן ובני ביתו קפדנין ובא עני ועמד על פתחו ואמר להם אביכם יש בכאן ואומרים לו לא וגוערים בו והוציאו בנזיפה. ד״א למוד בני ביתך ענוה כיצד בזמן שאדם ענוותן ובני ביתו ענוותנין והלך לו למדינת הים ואמר מודה אני לפניך ה׳ אלהי שאשתי אינה עושה מריבה אצל אחרים לבו אין מתפחד עליו ודעתו מיושבת במקומו עד שעה שיחזור. ובזמן שאין אדם ענוותן ובני ביתו קפדנין והלך לו למדינת הים ואומר יהי רצון מלפניך ה׳ אלהי שאין אשתי עושה מריבה אצל אחרים ובני אל יעשו מריבה לבו מתפחד עליו ודעתו אינה מיושבת עד שיחזור: ואל תרבה שיחה עם האשה ואפילו היא אשתו ואין צריך לומר באשת חברו שכל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו ובוטל מדברי תורה וסופו יורש גיהנם:

JOSEPH B. JOḤANAN OF JERUSALEM SAID: LET YOUR HOUSE BE OPENED WIDE, AND LET THE POOR BE MEMBERS OF YOUR HOUSEHOLD; AND TALK NOT MUCH WITH A WOMAN. LET YOUR HOUSE BE OPENED WIDE. What does this mean? It teaches that a man’s house should be opened wide to the south, to the east, to the west and to the north, like Job who made four doors to his house. And why did Job make four doors to his house? So that the poor should not have the trouble of going round the entire house. He who came from the north entered straight ahead, and he who came from the south entered straight ahead, and so on all sides. For this reason Job made four doors to his house. AND LET THE POOR BE MEMBERS OF YOUR HOUSEHOLD. This does not mean literally that they should be members of your household, but that the poor should be able to talk freely about what they ate and drank in your house, just as the poor talked freely about what they had eaten and drunk in Job’s house. When the poor met, one would ask the other, ‘Whence do you come?’ and he would reply, ‘From Job’s house’. Or one would ask the other, ‘Where are you going?’ and he would reply, ‘To Job’s house’. When the great calamity befell him, he addressed the Holy One, blessed be He, saying, ‘Lord of the universe! Did I not feed the hungry and give drink to the thirsty, as it is stated, If I have eaten my morsel myself alone, and the fatherless hath not eaten thereof? And did I not clothe the naked, as it is stated, And warmed with the fleece of my sheep?’ The Holy One, blessed be He, answered him, ‘For all that, Job, you have not attained to one half the standard [of hospitality] displayed by Abraham. You remained in your house waiting for guests to come to you. To him who was accustomed to eat wheaten bread you gave wheaten bread, to him who was accustomed to eat meat you gave meat, and to him who was accustomed to drink wine you gave wine. Abraham, however, did not act so. He went abroad, and when he met wayfarers he brought them to his home. Even to him who was unaccustomed to eat wheaten bread he gave wheaten bread, to him who was unaccustomed to eat meat he gave meat, and to him who was unaccustomed to drink wine he gave wine. Not only that; but he went and built large mansions along the roadways and placed in them a supply of food and drink, so that whoever entered ate and drank and blessed Heaven. Therefore was he granted happiness; and whatever the heart desired was to be found in Abraham’s home, as it is stated, And Abraham planted a tamarisk-tree in Beer-sheba’. Teach the members of your household humility; for when a man is humble and the members of his household are also humble, if a poor man comes to the door and asks, ‘Is your father at home?’ they will reply, ‘Yes, come in’. Before he even enters the house the table is already laid for him, and when he comes in he eats and drinks and blesses the name of Heaven. On this account that man is granted much happiness. But when a man is not humble and the members of his household are ill-tempered, if a poor man comes to the door and asks, ‘Is your father at home?’ they will reply, ‘No’, rebuke him and drive him away with harsh words. Another interpretation of ‘Teach the members of your household humility’. What does it mean? It teaches that when a man is humble and the members of his household are also humble, if he sets out to a land beyond the sea, he will say [with confidence], ‘I thank Thee, O Lord my God, that my wife is not engaged in strife with her neighbours’. His heart is not anxious, but his mind is at ease until the time of his return. But when a man is not humble and the members of his household are ill-tempered, if he sets out for a distant land, he will say [with apprehension], ‘May it be Thy will, O Lord my God, that my wife be not engaged in strife with her neighbours nor my children in conflict’. His heart is anxious and his mind ill at ease until the time of his return. AND TALK NOT MUCH WITH A WOMAN. This is so even though she be his wife, and needless to say if she be his fellow’s wife. For when a man talks much with a woman he brings evil upon himself, neglects the study of the Torah, and in the end will inherit Gehinnom.

יבאר ענייני גמילות חסדים והכנסת אורחים ובקור חולים והלוויית המת ושמחת חתן וכלה:

וּלְלַוּוֹת הָאוֹרְחִים. וְכֵן לְשַׂמֵּחַ הַכַּלָּה וְהֶחָתָן. עֲשֵׂה אַתָּה אוֹתָן לְאָחִיךְ בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת:

It is a positive commandment of Rabbinic origin to visit the sick, comfort mourners, to prepare for a funeral, prepare a bride, accompany guests, attend to all the needs of a burial, carry a corpse on one's shoulders, walk before the bier, mourn, dig a grave, and bury the dead, and also to bring joy to a bride and groom and help them in all their needs. These are deeds of kindness that one carries out with his person that have no limit. Although all these mitzvot are of Rabbinic origin, they are included in the Scriptural commandment Leviticus 19:18: "Love your neighbor as yourself." That charge implies that whatever you would like other people to do for you, you should do for your comrade in the Torah and mitzvot.

מִצְוָה עַל כָּל אָדָם לֶאֱהֹב אֶת כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל כְּגוּפוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט יח) "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְסַפֵּר בְּשִׁבְחוֹ וְלָחוּס עַל מָמוֹנוֹ כַּאֲשֶׁר הוּא חָס עַל מָמוֹן עַצְמוֹ וְרוֹצֶה בִּכְבוֹד עַצְמוֹ. וְהַמִּתְכַּבֵּד בִּקְלוֹן חֲבֵרוֹ אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא:

Each man is commanded to love each and every one of Israel as himself as [Leviticus 19:18] states: "Love your neighbor as yourself." Therefore, one should speak the praises of [others] and show concern for their money just as he is concerned with his own money and seeks his own honor. Whoever gains honor through the degradation of a colleague does not have a share in the world to come.

וממקום קדוש הובאת. ומעיר גבורים הוצאת. מאת יי מן השמים:

וכן בלשון רז"ל אשלי רברבי, וכוונו בזה לומר שדרשו במלת אשל כי המשיל הכתוב המדה העצומה הזאת של הכנסת אורחים לאילן העושה פירות כי מן המדה הזאת שהיה אברהם מחזיק בה בבאר שבע נטע לנפשו בשמים אילן שיעשה לו פירות וכן מצינו לשון נטיעה בשמים והוא שכתוב (ישעיה כא) לנטוע שמים וליסוד ארץ לא תמצא בכל התורה כולה לשון ויטע כי אם שנים והם ויטע אשל (בראשית ב) ויטע ה' אלהים גן בעדן לרמוז כי המחזיק בנטיעת המדה הזו זוכה לגן עדן.

"מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ".

About It is it stated (Psalms 104:24), "How many are Your creations, Lord; You made all of them with wisdom." So [too,] is it fitting for a person's wisdom to be found in everything; and he [should] 'teach to benefit' people - he [should] endow each and every one according to his ability, that which he can endow from his wisdom.

בּוֹ יְבֹאַר גֹּדֶל הַפְּגָּם, שֶׁמַּגִּיעֵ לְמַעְלָה עֵל יְדֵי חֵטְא הַלָּשׁוֹן.

In this chapter there will be explained the greatness of the blemish on high, arising from the sin of the tongue.

ועוד יש להם התרוממות והתעלות מן האומות ע"י גמילות חסדים, כי ע"י ג"ח האדם מתרומם ומתעלה, ועל דבר זה יש ראיות ברורות דכתיב (משלי י"ד) צדקה תרומם גוי וגו' ועוד כתיב (ישעי' ל"ג) הולך צדקות דובר מישרים וגו' הוא מרומים ישכן מצדות סלעים משגבו. וכל הדברים האלו כי גמילות חסד מדת אברהם שנקרא אב רם שהיה מתעלה ומתרומם בשביל מדה זאת, ועוד כי בעל גמילות חסדים משפיע לאחר וכל משפיע לאחר הוא מתרומם.

וְהִנֵּה גְּמִילוּת חֲסָדִים הוּא עִקָּר גָּדוֹל לֶחָסִיד, כִּי חֲסִידוּת עַצְמוֹ נִגְזַר מֵחֶסֶד וְאָמְרוּ זַ"ל (אבות פ"א): עַל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד וְאֶחָד מֵהֶם גְּמִילוּת חֲסָדִים. וְכֵן מָנוּהוּ זַ"ל עִם הַדְּבָרִים שֶׁאוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶן בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. וְאָמְרוּ עוֹד (סוטה י"ד): דָּרַשׁ רַבִּי שִׂמְלַאי תּוֹרָה תְּחִלָּתָהּ גְּמִילוּת חֲסָדִים וְסוֹפָהּ גְּמִילוּת חֲסָדִים.

This was explained there by illustration: "Rav Huna was once carrying a spade on his shoulder. When Rav Hana bar Hanilai wanted to take it from him, Rav Huna said to him: 'if you are accustomed to carry in your own town, take it, but if not, I do not wish to be paid honor through your degradation'". Hence, even though the implication of "honoring oneself through the degradation of one's fellow" is that one tries to put down his fellow in order to increase one's own honor. But the pious will not consent to degrade him even if the fellow himself comes and willingly desires this. Similar to this Rabbi Zeira said: "Never in my life have I been impatient with my household, nor have I walked ahead of one greater than myself, nor have I meditated on the Torah in filthy alleys, nor have I walked four cubits without Torah or Tefilin, nor have I slept in the Beit Hamidrash (house of Torah study), either a long or a short nap, nor have I rejoiced in the downfall of my fellow nor have I called another person by his nickname" (ibid).

כִּי הָא דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: בַּעַל הַבַּיִת בּוֹצֵעַ, וְאוֹרֵחַ מְבָרֵךְ. בַּעַל הַבַּיִת בּוֹצֵעַ — כְּדֵי שֶׁיִּבְצַע בְּעַיִן יָפָה. וְאוֹרֵחַ מְבָרֵךְ — כְּדֵי שֶׁיְּבָרֵךְ בַּעַל הַבַּיִת. מַאי מְבָרֵךְ — ״יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא יֵבוֹשׁ בַּעַל הַבַּיִת בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא יִכָּלֵם לְעוֹלָם הַבָּא״. וְרַבִּי מוֹסִיף בָּהּ דְּבָרִים: ״וְיִצְלַח מְאֹד בְּכָל נְכָסָיו, וְיִהְיוּ נְכָסָיו וּנְכָסֵינוּ מוּצְלָחִים וּקְרוֹבִים לָעִיר, וְאַל יִשְׁלוֹט שָׂטָן לֹא בְּמַעֲשֵׂי יָדָיו וְלֹא בְּמַעֲשֵׂי יָדֵינוּ, וְאַל יִזְדַּקֵּר לֹא לְפָנָיו וְלֹא לְפָנֵינוּ שׁוּם דְּבַר הִרְהוּר חֵטְא וַעֲבֵירָה וְעָוֹן מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם״.

The Gemara answers: Rabbi Abbahu holds in accordance with that halakha that Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: The host breaks bread and a guest recites Grace after Meals. The host breaks bread so that he will break bread generously, whereas a guest might be embarrassed to break a large piece for himself and other guests; and the guest recites Grace after Meals so that he may bless the host in the course of reciting Grace after Meals, as the Gemara proceeds to explain. What is the formula of the blessing with which the guest blesses his host? May it be Your will that the master of the house shall not suffer shame in this world, nor humiliation in the World-to-Come. Rabbi Yehuda HaNasi added to it elements pertaining to material success: And may he be very successful with all his possessions, and may his possessions and our possessions be successful and near the city, and may Satan control neither his deeds nor our deeds, and may no thought of sin, iniquity, or transgression stand before him or before us from now and for evermore.

וְאֵין הָאוֹרְחִין רַשָּׁאִין לִיתֵּן מִמַּה שֶּׁלִּפְנֵיהֶם לִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, אֶלָּא אִם כֵּן נָטְלוּ רְשׁוּת מִבַּעַל הַבַּיִת. וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁזִּמֵּן שְׁלֹשָׁה אוֹרְחִין בִּשְׁנֵי בַצּוֹרֶת, וְלֹא הָיָה לוֹ לְהַנִּיחַ לִפְנֵיהֶם אֶלָּא כְּשָׁלֹשׁ בֵּיצִים. בָּא בְּנוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, נָטַל אֶחָד מֵהֶן חֶלְקוֹ וּנְתָנוֹ לוֹ, וְכֵן שֵׁנִי, וְכֵן שְׁלִישִׁי. בָּא אָבִיו שֶׁל תִּינוֹק, מְצָאוֹ שֶׁעוֹזֵק אֶחָד בְּפִיו וּשְׁתַּיִם בְּיָדוֹ, חֲבָטוֹ בַּקַּרְקַע וָמֵת. כֵּיוָן שֶׁרָאֲתָה אִמּוֹ, עָלְתָה לַגָּג וְנָפְלָה וָמֵתָה, אַף הוּא עָלָה לַגָּג וְנָפַל וָמֵת.

The baraita continues: And guests are not permitted to give some of the food that is placed before them to the son or to the daughter of the host unless they first receive permission from the host. And there was an incident involving a certain individual who invited three guests during years of famine, and he had enough to place only three eggs before them. The son of the host came, and one of the guests took his portion and gave it to the son. And similarly the second guest gave his portion to the son, and similarly the third guest. The father of the child came and found that his son was holding one egg in his mouth and two in his hand. The father became so angry with his son for taking all the food that he hit the son to the ground, and the son died. When his mother saw what had happened, she ascended to the roof and fell down to the ground and died. And when the father saw that both his son and his wife were dead he also ascended to the roof and fell down to the ground and died.

עוֹד מִנְהָג גָּדוֹל הָיָה בִּירוּשָׁלָיִם – מַפָּה פְּרוּסָה עַל גַּבֵּי הַפֶּתַח; כׇּל זְמַן שֶׁמַּפָּה פְּרוּסָה – אוֹרְחִין נִכְנָסִין. נִסְתַּלְּקָה הַמַּפָּה – אֵין הָאוֹרְחִין נִכְנָסִין.

The baraita continues: Another great custom that was followed in Jerusalem was that when one made a feast, there would be a cloth [mappa] spread over the entrance to the hall. As long as the cloth was spread, the guests would enter, as the presence of the cloth indicated that there was food for more guests. When the cloth was removed, the guests would not enter any more.

והנה האדם העובד להשם יתברך במסירת נפש אז הוא מתפשט מאותיות ומדבק עצמו להשפע אשר עדיין לא נתצמצם באותיות. והנה אברהם אבינו עליו השלום מל עצמו לעת זקנותו והיה עובד הבורא ברוך הוא במסירת נפש ועל ידי זה נתפשט עצמו מן האותיות שלו, כי הוא דבוק בהשפע אשר עדיין לא נתצמצם באותיות ולא נקרא בשמו כלל. וזהו וירא אליו ה', שלא נקרא בשמו כלל:

When a human being serves his ‎Creator out of awe, ‎יראה‎, by totally negating the limitations ‎imposed on a soul while it is constricted by the body it inhabits, it ‎may be considered as having “disrobed,” shed the restrictions his ‎body imposed upon the free, upward, heavenward motion of his ‎soul. When we express this concept in terms of the meaning of ‎the letters in our G’d-given names, this means that we have ‎divested ourselves of our “names.” Avraham, at the time of his ‎life that the Torah speaks about here, had not yet freed himself ‎from the limits imposed upon him (by dint of the letters in his ‎name) prior to his having been circumcised. This state of flux, a ‎temporary situation, in which Avraham found himself at the ‎beginning of this portion, is reflected in the Torah referring to him ‎only by a pronoun, instead of by his full name.‎

וזהו "וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב כו' כחום היום", ר"ל דגם שהיה אברהם למטה, אבל עיקר ישיבתו באמת היה בעולמות העליונים, וזה רמז 'כחום היום', ר"ל שהיה בחמימות קדושה ודביקות כמו החמימות והדביקות של עולם עליון הנקרא 'יום' כנ"ל. וק"ל.

And this is "and Hashem appeared to him at the terebinths of Mamre", meaning, that thought Avraham was on the bed, the essence of his sitting really was on the upper worlds, and this is hinted to in "in the heat of the day", meaning, in the heat of holiness and clinging to God, since the heat and the clinging of the upper world is called 'day', as we explained. And this is easy to understand.

"ואקחה פת לחם וסעדו לבכם", דהצדיק הרוצה להשפיע לעולם, הוא צריך להשפיע ע"י צדיקים אחרים בהתחברו עמהם, וע"י אכילה שמאכיל אותם בקדושה נמשך השפעה גדולה על ידו, וזה שאמר 'ואקחה פת לחם וסעדו לבכם', דהיינו שתסעדו לבכם בקדושה ע"י אכילה זאת, ד'לב' הוא מקום לשכון בו הקדושה, ע"ד שאמר הכתוב 'ונביא לבב חכמה', ואז כשתעשו כן תשפיעו השפעות לאחרים, וזהו "אחר תעבורו", ר"ל שתעבירו השפעה לאחרים ג"כ.

just like in the moment of Creation.

כי על כן עברתם על עבדכם (בראשית יח, ה). לכאורה אין זה דרך שיאמר בעל הבית לאורח לזה באת אלי להתארח לאכול אצלי. ויתבאר כי כל המלאכים מקבלים שפע ממצות ישראל והקדוש ברוך הוא הוציא כאן חמה כו', ולא היה אברהם אבינו יכול לעשות מצות עם הכנסת אורחים ונמנע השפע מן המלאכים עליונים. וזה שאמר על כן עברתם על עבדכם, כדי שאקיים מצות הכנסת אורחים להשפיע בכם: לבאר הענין למה כל מצות קיים אברהם אבינו מעצמו ומצות מילה לא קיים רק עד שהיה הציווי מן השם עליו. ויבואר על פי מאמר רבותינו ז"ל שאל וכו' את רבי עקיבא איזה מעשים נאים מעשה הקדוש ברוך הוא או מעשה בשר ודם עיין שם, שהויכוח היה מה שהאדם נימול על ידי מעשה בשר ודם ועיין שם התירוץ. והנה באמת גדולים מעשה צדיקים להיות המעשה נעשה כרצונם אפילו לבטל רצון העליון.

The commentators explained that angels ‎are recipients of the largesse provided by G’d for the Jewish ‎people who have performed G’d’s commandments. In other ‎words, it was G’d Himself, Who let the sun out and thus Avraham, personally, was not able to ‎perform his duties as an attentive host due to his not yet having ‎recovered from the effects of the circumcision and from the weather. Under normal ‎circumstances, these men would have been denied his hospitality. ‎He therefore explains that due to his having fulfilled the ‎commandment of circumcision, they would in fact be partaking ‎of a meal provided by G’d Himself. They had been sent to him so ‎that he could take credit for hosting them.

והנה קודם שהי' בעולם יצחק ויעקב עמד העולם על עמוד אחד של גמילות חסדים שהוא בחינת אברהם, וז"ש וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים, שהם ג' עמודי העולם, נצבים ועומדים עליו, על גמילות חסדים לבד, לכך נתאמץ להחזיק עמוד גמילות חסדים, וירץ לקראתם, להכניס אורחים שהוא עמוד גמילות חסדים, והבן, וק"ל.