Chabad on the Spiritual Significance of Eretz Yisrael

אֶ֕רֶץ אֲשֶׁר־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ דֹּרֵ֣שׁ אֹתָ֑הּ תָּמִ֗יד עֵינֵ֨י יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בָּ֔הּ מֵֽרֵשִׁית֙ הַשָּׁנָ֔ה וְעַ֖ד אַחֲרִ֥ית שָׁנָֽה׃ {ס}

It is a land that the ETERNAL your God looks after, on which the ETERNAL your God always keeps an eye, from year’s beginning to year’s end.

וְזֶהוּ ״מַצְמִיחַ יְשׁוּעוֹת״, שֶׁיְּשׁוּעָה זוֹ צוֹמַחַת מִזְּרִיעַת הַצְּדָקָה שֶׁזּוֹרְעִין בָּאָרֶץ הָעֶלְיוֹנָה, ״אֶרֶץ חֵפֶץ״, הִיא הַשְּׁכִינָה וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּקְרֵאת כֵּן עַל שֵׁם שֶׁמִּתְלַבֶּשֶׁת בַּתַּחְתּוֹנִים לְהַחֲיוֹתָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עוֹלָמִים״. וּבִפְרָט מִן הַפְּרָט, כְּשֶׁזּוֹרְעִין בְּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ הַתַּחְתּוֹנָה הַמְכֻוֶּונֶת כְּנֶגְדָּהּ מַמָּשׁ, שֶׁהַזְּרִיעָה נִקְלֶטֶת תֵּיכֶף וּמִיָּד בָּאָרֶץ הָעֶלְיוֹנָה, בְּלִי שׁוּם מְנִיעָה וְעִיכּוּב בָּעוֹלָם, מֵאַחַר שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר חוֹצֵץ וּמַפְסִיק כְּלָל בֵּין ״אַרְצוֹת הַחַיִּים״, כִּי ״זֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם״ מַה־שֶּׁאֵין־כֵּן בְּחוּץ לָאָרֶץ, וְדַי לַמֵּבִין:

And this is the meaning of “He causes yeshu’ot to sprout.” For this salvation sprouts from [the sowing of] the charity sown in the “upper land,” “the land of delight”—which is the Shechinah, and Knesset Yisrael, so called because it vests itself in the lower worlds to animate them, as it is written: “Your sovereignty is the sovereignty of all worlds.” And this applies most particularly when one sows in the nether Holy Land, which truly corresponds to it. For then the seed is immediately absorbed in the upper land without any obstacle and hindrance whatsoever, because there is nothing whatsoever that divides and interrupts between the lands of life, for it is the gate of Heaven. It is not so, however, outside the Holy Land, and suffice this for the initiated. And this applies most particularly when one sows in the nether Holy Land, which truly corresponds to it. For then the seed is immediately absorbed in the upper land without any obstacle and hindrance whatsoever, because there is nothing whatsoever that divides and interrupts between the lands of life, for it is the gate of Heaven. It is not so, however, outside the Holy Land, and suffice this for the initiated.

וְהִנֵּה, מוּדַעַת זֹאת מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁתַּכְלִית בְּרִיאַת עוֹלָם הַזֶּה הוּא – שֶׁנִּתְאַוָּה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִהְיוֹת לוֹ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים. וְהִנֵּה, תַּכְלִית הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת וִירִידָתָם מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה – אֵינוֹ בִּשְׁבִיל עוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, הוֹאִיל וְלָהֶם יְרִידָה מֵאוֹר פָּנָיו יִתְבָּרֵךְ, אֶלָּא הַתַּכְלִית הוּא עוֹלָם הַזֶּה הַתַּחְתּוֹן, שֶׁכָּךְ עָלָה בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ, לִהְיוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ, כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אָחֳרָא וְאִתְהַפֵּךְ חֲשׁוֹכָא לִנְהוֹרָא – שֶׁיָּאִיר אוֹר ה׳ אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בִּמְקוֹם הַחֹשֶׁךְ וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁל כָּל עוֹלָם הַזֶּה כּוּלּוֹ, בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עֹז וְיִתְרוֹן אוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ, מֵהֶאָרָתוֹ בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, שֶׁמֵּאִיר שָׁם עַל יְדֵי לְבוּשִׁים וְהֶסְתֵּר פָּנִים, הַמַּסְתִּירִים וּמַעֲלִימִים אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא שֶׁלֹּא יִבָּטְלוּ בִּמְצִיאוּת. וְנוֹדָע, שֶׁיְּמוֹת הַמָּשִׁיחַ, וּבִפְרָט כְּשֶׁיִּחְיוּ הַמֵּתִים, הֵם תַּכְלִית וּשְׁלֵימוּת בְּרִיאַת עוֹלָם הַזֶּה, שֶׁלְּכָךְ נִבְרָא מִתְּחִילָּתוֹ

It is a well-known Rabbinic statement that the purpose of the creation of this world is that the Holy One, blessed is He, desired to have an abode in the lower worlds. Clearly, the purpose of the hishtalshelut of the worlds and their descent, degree by degree, is not for the sake of the higher worlds, because for them this is a descent from the light of His Countenance, blessed be He. But the ultimate purpose [of creation] is this lowest world, for such was His will, blessed be He, that He shall have satisfaction when the sitra achara is subdued and the darkness is turned to light, so that the Divine light of the En Sof, blessed is He, shall shine forth in the place of the darkness and sitra achara throughout this world, all the more strongly and intensely, with the excellence of light emerging from darkness, than its effulgence in the higher worlds, where it shines through “garments” and in concealment of the Countenance, which screen and conceal the light of the En Sof, blessed is He, in order that they should not dissolve out of existence. It is well known that the Messianic Era, and especially the time of the Resurrection of the Dead, is the fulfillment and culmination of the creation of the world, for which purpose it was originally created.

אַךְ הָעִנְיָן יוּבַן, עַל פִּי מַה שֶּׁכָּתוּב: ״ה׳ בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ״, שֶׁיְּסוֹד הָ״אָרֶץ הָעֶלְיוֹנָה״ – הִיא בְּחִינַת ״מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין״, וְהַתַּחְתּוֹנָה – הִיא ״אֶרֶץ חֵפֶץ״ הַמְכֻוֶּונֶת כְּנֶגְדָּהּ מַמָּשׁ וְנִקְרֵאת עַל שְׁמָהּ ״אֶרֶץ הַחַיִּים״, הִנֵּה הוּא נִמְשָׁךְ מֵהַמְשָׁכַת וְהֶאָרַת חָכְמָה עִילָּאָה, מְקוֹר הַחַיִּים הָעֶלְיוֹנִים, כְּדִכְתִיב: ״הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ וְכוּ׳״. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב ״תָּמִיד עֵינֵי ה׳ אֱלֹהֶיךָ בָּהּ״, שֶׁהָ״עֵינַיִם״ הֵם כִּינּוּיִם לְהַמְשָׁכַת וְהֶאָרַת אוֹר הַחָכְמָה, שֶׁלָּכֵן נִקְרְאוּ חֲכָמִים ״עֵינֵי הָעֵדָה״, וַ״אֲוִירָא דְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַחְכִּים״.

However, this matter will be understood by considering the Scripture—“The L–rd has founded the earth with chochmah.” That is, the foundation of the eretz ha’elyonah [i.e., the aspect of memalei kol almin], and of the nether (land) [i.e., the eretz chefetz which truly corresponds to it and is called by its name—eretz hachayim] issues from the efflux and radiation from the Supreme chochmah which is the source of the supernal life, as it is written: “Chochmah animates those who have it….” And this is the meaning of the Scripture—“Forever are the eyes of the L–rd your G–d upon it” [for the eyes are an epithet for the efflux and radiation of the light of chochmah, wherefore the sages are referred to as the “eyes of the congregation”], and “the atmosphere of the Land of Israel makes wise.”

ולכן לא נאמר בתורה מעלת אברהם שהיה מאכיל אורחים כו' עד שבא לא"י ולא בחו"ל הגם שכבר היה בן ע"ה כו' אלא שמתחלה אף אם היה עושה לא היה ממשיך כלום ולא היה נוגע ליחוד עליון עד שויאמר ה' אל אברם במאמר זה ויאמר ה' מאציל עליון המשיך אל א"ב ר"ם לך לך כו' להיות ירידה והשתלשלות כו' ואזי נמשך להיות יחוד עליון תלוי במעשה התחתונים ועיקר גילוי היחוד הוא ע"י התורה.