The Spiritual Value of Studying the Beit HaMikdash

אַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֗ם הַגֵּ֤ד אֶת־בֵּֽית־יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־הַבַּ֔יִת וְיִכָּלְמ֖וּ מֵעֲוֺנֽוֹתֵיהֶ֑ם וּמָדְד֖וּ אֶת־תׇּכְנִֽית׃ וְאִֽם־נִכְלְמ֞וּ מִכֹּ֣ל אֲשֶׁר־עָשׂ֗וּ צוּרַ֣ת הַבַּ֡יִת וּתְכוּנָת֡וֹ וּמוֹצָאָ֡יו וּמוֹבָאָ֣יו וְֽכׇל־צוּרֹתָ֡ו וְאֵ֣ת כׇּל־חֻקֹּתָיו֩ וְכׇל־צ֨וּרֹתָ֤ו וְכׇל־תּֽוֹרֹתָו֙ הוֹדַ֣ע אוֹתָ֔ם וּכְתֹ֖ב לְעֵינֵיהֶ֑ם וְיִשְׁמְר֞וּ אֶת־כׇּל־צוּרָת֛וֹ וְאֶת־כׇּל־חֻקֹּתָ֖יו וְעָשׂ֥וּ אוֹתָֽם׃

[Now] you, O mortal, describe the temple to the House of Israel, and let them measure its design. But let them be ashamed of their iniquities: When they are ashamed of all they have done, make known to them the plan of the temple and its layout, its exits and entrances—its entire plan, and all the laws and instructions pertaining to its entire plan. Write it down before their eyes, that they may faithfully follow its entire plan and all its laws.

וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הָעֲסוּקִין בְּהִלְכוֹת עֲבוֹדָה, מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִילּוּ נִבְנָה מִקְדָּשׁ בִּימֵיהֶם. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מַאי דִּכְתִיב ״זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת״ וְ״זֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם״? כׇּל הָעוֹסֵק בְּתוֹרַת חַטָּאת – כְּאִילּוּ הִקְרִיב חַטָּאת, וְכׇל הָעוֹסֵק בְּתוֹרַת אָשָׁם – כְּאִילּוּ הִקְרִיב אָשָׁם.

And Rabbi Yoḥanan says that there is an alternative explanation of the verse: These are Torah scholars, who engage in studying the halakhot of the Temple service. The verse ascribes them credit as though the Temple was built in their days and they are serving in it. Rabbi Yitzḥak said: What is the meaning of that which is written: “This is the law of the sin offering” (Leviticus 6:18), and: “This is the law of the guilt offering” (Leviticus 7:1)? These verses teach that anyone who engages in studying the law of the sin offering is ascribed credit as though he sacrificed a sin offering, and anyone who engages in studying the law of a guilt offering is ascribed credit as though he sacrificed a guilt offering.

מִצְוַת עֲשֵׂה לַעֲשׂוֹת בַּיִת לַה' מוּכָן לִהְיוֹת מַקְרִיבִים בּוֹ הַקָּרְבָּנוֹת. וְחוֹגְגִין אֵלָיו שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כה ח) "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ". וּכְבָר נִתְפָּרֵשׁ בַּתּוֹרָה מִשְׁכָּן שֶׁעָשָׂה משֶׁה רַבֵּנוּ. וְהָיָה לְפִי שָׁעָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יב ט) "כִּי לֹא בָאתֶם עַד עָתָּה" וְגוֹ': כֵּיוָן שֶׁנִּבְנָה הַמִּקְדָּשׁ בִּירוּשָׁלַיִם נֶאֶסְרוּ כָּל הַמְּקוֹמוֹת כֻּלָּן לִבְנוֹת בָּהֶן בַּיִת לַה' וּלְהַקְרִיב בָּהֶן קָרְבָּן. וְאֵין שָׁם בַּיִת לְדוֹרֵי הַדּוֹרוֹת אֶלָּא בִּירוּשָׁלַיִם בִּלְבַד וּבְהַר הַמּוֹרִיָּה שֶׁבָּהּ נֶאֱמַר (דברי הימים א כב א) "וַיֹּאמֶר דָּוִיד זֶה הוּא בֵּית ה' הָאֱלֹהִים וְזֶה מִּזְבֵּחַ לְעלָה לְיִשְׂרָאֵל" וְאוֹמֵר (תהילים קלב יד) "זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד":

It is a positive commandment to construct a House for God, prepared for sacrifices to be offered within. We [must] celebrate there three times a year, as [Exodus 25:8] states: "And you shall make Me a sanctuary." The sanctuary constructed by Moses is already described in the Torah. It was only temporary, as [Deuteronomy 12:9] states: "For at present, you have not come unto [the resting place and the inheritance]." Once the Temple was built in Jerusalem, it became forbidden to build a sanctuary for God or to offer sacrifices in any other place. There is no Sanctuary for all generations except in Jerusalem and [specifically,] on Mt. Moriah, as [I Chronicles 22:1] states: "And David declared: 'This is the House of the Lord, God, and this is the altar for the burnt offerings of Israel.' and [Psalms 132:14] states: "This is My resting place forever."

ולזה נאמר במשה רבינו ע"ה (במדבר י״ב:ז׳) בכל ביתי נאמן הוא. לזה אמרו כי הר הבית היה ת"ק על ת"ק, נגד העולם בכללו שהוא מהלך ת"ק שנה לרחבו ולארכו, דהיינו ת"ק על ת"ק. וידוע שהעולם כולו אינו עומד על שום סמיכה, רק תלוי במאמר הש"י, וכמו שנאמר (איוב, כז) תולה ארץ על בלימה. כן אמרו שהיה תחת הר הבית כיפין על כיפין חלול מתחתיו, כדמות העולם עומד על בלימה. ובאגדת שמואל – ר' ירמיה בשם ר' שמואל בר יצחק אמר מגילת בית המקדש מסר הקב"ה בעמידה שנאמר (דברים ה׳:כ״ח) ואתה פה עמוד עמדי, משה מסרה ליהושע בעמידה שנאמר (דברים ל״א:י״ד) קרא את יהושע והתיצבו, יהושע מסרה לזקנים בעמידה שנאמר (יהושע כ״ד:א׳ עיי"ש) ויאסוף יהושע את כל זקני ישראל ויתיצבו לפני האלהים, עמדו הזקנים ומסרוה לנביאים בעמידה ונביאים מסרוה לדוד בעמידה ולית לן קראי. עמד דוד ומסרה לשלשה בעמידה שנאמר (תהילים מ״א:י״א) ואתה ה' חנני והקימני ואשלמה להם, ואומר (דברי הימים א כ״ח:י״ט) הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל – מלמד שנתנה לדרוש מיד ה', עד כאן לשון המדרש. ואין ספק שרמזו לסוד מה באמרם שנמסר מזה לזה בעמידה והביאו ראייה מן המקראות שלא נאמרו בענין המקדש כלל, וסמכו דבריהם כזה כדי להורות על הכוונה.

The sages have already said about this verse, "The Temple, Lord, which your hands established" (Shemot 15:17), that it teaches that the Temple on earth corresponds with a supernal Temple. The only possible conclusion is that those [sacrificial] elements below constitute a pattern aligned with counterparts above, as said David a"h, "All this that the LORD made me understand by His hand on me, I give you in writing—the plan of all the works" (1 Chronicles 28:19). And it is written about the construction of the Temple, "The patterns which are being shown to you on the mountain" (Shemot 25:40). This teaches that things are aligned above and below.

וכן עד"ז הוא ענין מלת צלם. כי המה דומים במשמעם בצד מה:

And so this is what is meant by tzellem: that the one resembles the other in some fashion.

וכאשר הדבר הוא מקושר ומסודר יחד, אם אחד יוצא מן הסדר, דבר זה הוא ביטול הסדר להכל. וכן כאשר מקיים הסדר בדבר אחד, הוא קיום אל הכל.

ענין חטאת ועולה חטאת קודמת לעולה, כי חטאת הוא אור ישר מעולם העליון לעולם התחתון. ועולה, הוא חוזר מעולם התחתון לעולם העליון ולכך עולה כולה כליל.

The reason for this apparently ‎inverted order, is that although the ‎עולה‎ offering is considered as ‎of a higher order, the sin offering symbolizes what we have ‎elsewhere already described as the ‎אור ישר‎ direct light, original ‎illumination stemming from the highest celestial regions, whereas ‎the ‎עולה‎ symbolizesאור חוזר ‏‎, reflected light light containing a ‎human response to the original light. The reason that the entire ‎body of the animal used in the ‎עולה‎ offering is burned up, so that ‎the ‎ריח ניחוח‎, pleasant fragrance rises heavenwards, is because it ‎proves that man has responded positively to the gift of the ‎‎“original light.”‎ This is also the meaning of the line in Leviticus 9,17: ‎ויקרב את ‏העולה ויעשה כמשפט‎