Chur in Biblical and Rabbinic Tradition

וַיַּ֣עַשׂ יְהוֹשֻׁ֗עַ כַּאֲשֶׁ֤ר אָֽמַר־לוֹ֙ מֹשֶׁ֔ה לְהִלָּחֵ֖ם בַּעֲמָלֵ֑ק וּמֹשֶׁה֙ אַהֲרֹ֣ן וְח֔וּר עָל֖וּ רֹ֥אשׁ הַגִּבְעָֽה׃ וִידֵ֤י מֹשֶׁה֙ כְּבֵדִ֔ים וַיִּקְחוּ־אֶ֛בֶן וַיָּשִׂ֥ימוּ תַחְתָּ֖יו וַיֵּ֣שֶׁב עָלֶ֑יהָ וְאַהֲרֹ֨ן וְח֜וּר תָּֽמְכ֣וּ בְיָדָ֗יו מִזֶּ֤ה אֶחָד֙ וּמִזֶּ֣ה אֶחָ֔ד וַיְהִ֥י יָדָ֛יו אֱמוּנָ֖ה עַד־בֹּ֥א הַשָּֽׁמֶשׁ׃

Joshua did as Moses told him and fought with Amalek, while Moses, Aaron, and Hur went up to the top of the hill. But Moses’ hands grew heavy; so they took a stone and put it under him and he sat on it, while Aaron and Hur, one on each side, supported his hands; thus his hands remained steady until the sun set.

וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֥יו דָּוִ֛ד מֶה־הָיָ֥ה הַדָּבָ֖ר הַגֶּד־נָ֣א לִ֑י וַ֠יֹּ֠אמֶר אֲשֶׁר־נָ֨ס הָעָ֜ם מִן־הַמִּלְחָמָ֗ה וְגַם־הַרְבֵּ֞ה נָפַ֤ל מִן־הָעָם֙ וַיָּמֻ֔תוּ וְגַ֗ם שָׁא֛וּל וִיהוֹנָתָ֥ן בְּנ֖וֹ מֵֽתוּ׃

“What happened?” asked David. “Tell me!” And he told him how the troops had fled the battlefield, and that, moreover, many of the troops had fallen and died; also that Saul and his son Jonathan were dead.

וְאֶל־הַזְּקֵנִ֤ים אָמַר֙ שְׁבוּ־לָ֣נוּ בָזֶ֔ה עַ֥ד אֲשֶׁר־נָשׁ֖וּב אֲלֵיכֶ֑ם וְהִנֵּ֨ה אַהֲרֹ֤ן וְחוּר֙ עִמָּכֶ֔ם מִי־בַ֥עַל דְּבָרִ֖ים יִגַּ֥שׁ אֲלֵהֶֽם׃

To the elders he had said, “Wait here for us until we return to you. You have Aaron and Hur with you; let anyone who has a legal matter approach them.”

רְאֵ֖ה קָרָ֣אתִֽי בְשֵׁ֑ם בְּצַלְאֵ֛ל בֶּן־אוּרִ֥י בֶן־ח֖וּר לְמַטֵּ֥ה יְהוּדָֽה׃

See, I have singled out by name Bezalel son of Uri son of Hur, of the tribe of Judah.

וַתָּ֖מׇת עֲזוּבָ֑ה וַיִּֽקַּֽח־ל֤וֹ כָלֵב֙ אֶת־אֶפְרָ֔ת וַתֵּ֥לֶד ל֖וֹ אֶת־חֽוּר׃ וְחוּר֙ הוֹלִ֣יד אֶת־אוּרִ֔י וְאוּרִ֖י הוֹלִ֥יד אֶת־בְּצַלְאֵֽל׃ {ס}

When Azubah died, Caleb married Ephrath, who bore him Hur. Hur begot Uri, and Uri begot Bezalel.

נִכַּנְסוּ עַל אַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן, וְאָמְרוּ לוֹ כְּשֵׁם שֶׁעָשִׂינוּ לָזֶה כָּךְ אָנוּ עוֹשִׂים לְךָ, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אַהֲרֹן כָּךְ נִתְיָרֵא, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, ה):

When six hours passed [on the fortieth day] and Moses had not descended, immediately, “the people assembled around Aaron.” The Rabbis say: The accuser found his opportunity at that moment, as Moses was seen suspended between the heavens and earth, and they were pointing at him with a finger and saying: “Because this man Moses.” At that moment, Ḥur confronted them and said to them: ‘You fools do you not recall what miracles the Holy One blessed be He performed on your behalf?’ Immediately, they arose against him and killed him.

הָלְכוּ לָהֶם אֵצֶל עוֹשֵׂי דְבָרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, אַהֲרֹן וְחוּר בֶּן אֲחוֹתוֹ. וּמִנַּיִן שֶׁהָיָה חוּר בֶּן אֲחוֹתוֹ? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּקַּח לוֹ כָלֵב אֶת אֶפְרָת וַתֵּלֶד לוֹ אֶת חוּר״. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ שֶׁל מִרְיָם אֶפְרָת? אֶלָּא פָּלָטִנִי שֶׁל בַּת מְלָכִים, גְּדוֹלֵי הַדּוֹר, שֶׁכָּל נָשִׂיא וְגָדוֹל שֶׁעָמַד בְּיִשְׂרָאֵל נִקְרָא שְׁמוֹ אֶפְרָתִי. וְכֵן ״וְדָוִד בֶּן אִישׁ אֶפְרָתִי״, וְכִי אֶפְרָתִי הָיָה? וַהֲלֹא מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה הָיָה! אֶלָּא פָּלָטִנִי בֶּן מְלָכִים, גְּדוֹלֵי הַדּוֹר. וְ״יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אִישׁ אֶפְרָתִי״. וּלְפִי שֶׁהָיָה חוּר מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה, מִגְּדוֹלֵי הַדּוֹר, הִתְחִיל מוֹכִיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל בִּדְבָרִים קָשִׁים. כַּזָּבִים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל עָמְדוּ עָלָיו וַהֲרָגוּהוּ. וְרָאָה אַהֲרֹן לְחוּר שֶׁנֶּהֱרַג וּבָנָה מִזְבֵּחַ לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו״. מָה רָאָה? רָאָה שֶׁנֶּהֱרַג חוּר בֶּן אַהֲרֹן, וּבָנָה לָהֶם מִזְבֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ״.

They betook themselves to the one who carried out the words of Moses, (to) Aaron his brother, and Hur, the son of his sister. Whence (do we know) that Hur was the son of (Moses') sister? Because it is said, "And Caleb took unto him Ephrath, which bare him Hur" (1 Chron. 2:19). Why was Miriam's name called Ephrath? Because she was a daughter of the palace, a daughter of kings, one of the magnates of the generation; for every prince and great man who arose in Israel had his name called an Ephrathite, as it is said, "And Jeroboam, the son of Nebat, an Ephrathite" (1 Kings 11:26); and it says, "And David was the son of that Ephrathite" (1 Sam. 17:12). Was he then an Ephrathite? Was he not of the tribe of Judah? But he was a nobleman, a son of kings, one of the magnates of the generation. But since Hur was of the tribe of Judah, and one of the magnates of the generation, he began to reprove Israel with harsh words, and the plunderers who were in Israel arose against him, and slew him. Aaron arose || and saw that Hur, the son of his sister, was slain; and he built for them an altar, as it is said, "And when Aaron saw this, he built an altar before it" (Ex. 32:5).

אֶלָּא מְנָלַן? מֵהָכָא: ״וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה״, וּכְתִיב: ״וַתָּמׇת עֲזוּבָה אֵשֶׁת כָּלֵב וַיִּקַּח לוֹ כָלֵב אֶת אֶפְרָת וַתֵּלֶד לוֹ אֶת חוּר״. וְכִי עֲבַד בְּצַלְאֵל מִשְׁכָּן בַּר כַּמָּה הָוֵי? בַּר תְּלֵיסַר, דִּכְתִיב: ״אִישׁ אִישׁ מִמְּלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר הֵמָּה עֹשִׂים״. וְתַנְיָא: שָׁנָה רִאשׁוֹנָה עָשָׂה מֹשֶׁה מִשְׁכָּן, שְׁנִיָּה הֵקִים מִשְׁכָּן וְשָׁלַח מְרַגְּלִים. וּכְתִיב: ״בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה אָנֹכִי בִּשְׁלֹחַ מֹשֶׁה עֶבֶד ה׳ וְגוֹ׳״, ״וְעַתָּה הִנֵּה אָנֹכִי הַיּוֹם בֶּן חָמֵשׁ וּשְׁמֹנִים שָׁנָה״. כַּמָּה הָוְיָא לְהוּ? אַרְבְּעִין. דַּל אַרְבֵּיסַר דַּהֲוָה בְּצַלְאֵל, פָּשָׁא לְהוּ עֶשְׂרִים וְשֵׁית. דַּל תַּרְתֵּי שְׁנֵי דִּתְלָתָא עִיבּוּרֵי, אִשְׁתְּכַח דְּכֹל חַד וְחַד בְּתַמְנֵי אוֹלֵיד.

The Gemara asks: Rather, from where do we derive that in earlier generations men fathered children at the age of eight? From here, as it is written: “And Bezalel, son of Uri, son of Hur, of the tribe of Judah, made all that the Lord commanded Moses” (Exodus 38:22). And it is written: “And Azubah died, and Caleb took for himself Ephrat, who bore him Hur. And Hur begot Uri, and Uri begot Bezalel” (I Chronicles 2:19–20). And when Bezalel made the Tabernacle how old was he? He must have been at least thirteen years old, as it is written: “And all the wise men that carried out all the work of the sanctuary, came every man from his work that they did” (Exodus 36:4), and one who is less than thirteen is not called a man. And it is taught in a baraita: In the first year following the exodus from Egypt Moses made the Tabernacle; in the second year he erected the Tabernacle and sent out the spies. And it is written that Caleb, Bezalel’s great-grandfather, said to Joshua: “I was forty years old when Moses the servant of the Lord sent me from Kadesh Barnea to spy out the land” (Joshua 14:7). And he added: “And now, behold, I am this day eighty-five years old” (Joshua 14:10). How many years old was Caleb when he was sent off with the spies? He was forty. Subtract fourteen years, as Bezalel was at least fourteen years old when Caleb was sent to spy out the land. This is known because that mission took place a year after the Tabernacle was erected. This leaves twenty-six years. Subtract two more years for three pregnancies, one preceding the birth of Hur, son of Caleb, one preceding the birth of Uri, son of Hur, and one preceding the birth of Bezalel, son of Uri. It turns out that three generations were born in twenty-four years, and that each and every parent begot a child at the age of eight.

רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא פָּתַר קְרָיָא בְּאַהֲרֹן, בְּשָׁעָה שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, בַּתְּחִלָּה הָלְכוּ אֵצֶל חוּר, אָמְרוּ לוֹ (שמות לב, א): קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים, כֵּיוָן שֶׁלֹּא שָׁמַע לָהֶן עָמְדוּ עָלָיו וַהֲרָגוּהוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה ב, לד): גַּם בִּכְנָפַיִךְ נִמְצְאוּ דַּם וגו', וְזֶהוּ דָּמוֹ שֶׁל חוּר, (ירמיה ב, לד):

Rabbi Berekhya in the name of Rabbi Abba bar Kahana interpreted the verse regarding Aaron. When Israel performed that act, initially they approached Ḥur. They said to him: ‘Rise, craft for us a god.’ When he did not heed them, they stood against him and killed him. That is what is written: “Moreover, on the edge of your garments the blood…is found” (Jeremiah 2:34); this is the blood of Ḥur. “You did not find it while excavating; rather on all these [eleh]” (Jeremiah 2:34), because they committed [the sin of declaring]: “This is [eleh] your god, Israel” (Exodus 32:4).

וּפְלִיגָא דְּרַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילַאי, דְּאָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילַאי: לֹא נֶאֱמַר מִקְרָא זֶה אֶלָּא כְּנֶגֶד מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו״. מָה רָאָה? אָמַר רַבִּי בִּנְיָמִין בַּר יֶפֶת אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: רָאָה חוּר שֶׁזָּבוּחַ לְפָנָיו. אָמַר: אִי לָא שָׁמַעְנָא לְהוּ הַשְׁתָּא, עָבְדוּ לִי כְּדַעֲבַדוּ בְּחוּר, וּמִיקַּיַים בִּי ״אִם יֵהָרֵג בְּמִקְדַּשׁ ה׳ כֹּהֵן וְנָבִיא״, וְלָא הָוְיָא לְהוּ תַּקַּנְתָּא לְעוֹלָם. מוּטָב דְּלִיעְבְּדוּ לְעֵגֶל, אֶפְשָׁר הָוְיָא לְהוּ תַּקַּנְתָּא בִּתְשׁוּבָה.

§ And the various Sages who offered interpretations of the verse: “And the covetous blesses himself, though he despises the Lord” (Psalms 10:3), disagree with the explanation of Rabbi Tanḥum bar Ḥanilai. As Rabbi Tanḥum bar Ḥanilai says: This verse was stated only with regard to the incident of the Golden Calf, as it is stated: “And Aaron saw this, and he built [vayyiven] an altar [mizbe’aḥ] before it…and said: Tomorrow shall be a feast to the Lord” (Exodus 32:5). What did Aaron see? Rabbi Binyamin bar Yefet says that Rabbi Elazar says: He saw Hur, who had been appointed together with Aaron by Moses to lead the people during Moses’ absence (see Exodus 24:14), slaughtered before him, as he had protested the plan to fashion a calf and had been murdered by the people as a result. The verse is therefore interpreted not as: Aaron built an altar before the calf, but rather: He understood [vayyaven] from the slaughter [mizavuaḥ] before his own eyes; and he then called for a feast. Aaron said to himself: If I do not listen to them now, they will do to me as they did to Hur, and the verse: “Shall the priest and the prophet be slain in the sanctuary of the Lord?” (Lamentations 2:20), will be fulfilled through me, and they will never have a remedy for such a sin. It is better for them to worship the calf, as it is possible they will have a remedy through repentance. Nevertheless, according to Rabbi Tanḥum bar Ḥanilai, whoever praises Aaron for this compromise is provoking God.

ומשה ואהרן וחור. זה בנה של מרים:

קראתי בשם –. לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתִּי – אֶת בְּצַלְאֵל:

קראתי בשם I HAVE CALLED BY NAME — to accomplish My work — BEZALEL.

דל תרתי שני לתלתא עיבורי - פי' בקונט' כלומר פחות מח' חדשים אין שהות לעובר ז' חדשים להריון וחדש לימי נדות וטהרה אשתכח דכל חד בתמני אוליד אחיתופל הוליד אליעם לח' שנים וח' חדשים לעיבורו ומשנולד שהה ח' שנים והוליד את בת שבע וח' חדשים לעיבורה והיא נתעברה לח' שנים וח' חדשים לעיבורו של שלמה הרי כ"ו כ"פ בקונט' ותימה גדולה פי' דאותו חדש של ימי נדות וטהרה וכי לא היו הבנים גדילים נמצא כשעברו נשותיהם היו בני ח' שנים וחדש לכך נראה דלא דק בשביל חדש: אלא דרך חכמתן קא חשיב - תימה א"כ ליחשוב חם לבסוף וקרא קא חשיב שם וחם ויפת:

רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר אָמַר הַשֵּׁם לְמֹשֶׁה "רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם", וּמֹשֶׁה אָמַר לְיִשְׂרָאֵל "רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם" (שמות ל"ה:ל').

SEE, I HAVE CALLED BY NAME BEZALEL THE SON OF URI, THE SON OF HUR.

וידי משה כבדים כבד ממנו הדבר לעמוד כל היום כמו שנאמר מחר אנכי נצב על ראש הגבעה, וכבד ממנו להרים ידו כל שעה, ועל העמידה תקנו ויקחו אבן וישימו תחתיו וגו׳‎ ועל שהיו ידיו כבדים להרים מטה האלוקים כל שעה תקנו להיות תומכים אהרן וחור בידיו מזה אחד ומזה אחד שלא ימס לב העם אם ישפילה

Aaron and Chur provided a stone for Moses to sit on; and they supported his arms from either side so that he could keep holding his staff aloft.

וַיַּ֣רְא אַהֲרֹ֔ן וַיִּ֥בֶן מִזְבֵּ֖חַ לְפָנָ֑יו וַיִּקְרָ֤א אַֽהֲרֹן֙ וַיֹּאמַ֔ר חַ֥ג לַיהֹוָ֖ה מָחָֽר׃

When Aaron saw this, he built an altar before it; and Aaron announced: “Tomorrow shall be a festival of GOD!”

וַיַּ֣עַשׂ יְהוֹשֻׁ֗עַ כַּאֲשֶׁ֤ר אָֽמַר־לוֹ֙ מֹשֶׁ֔ה לְהִלָּחֵ֖ם בַּעֲמָלֵ֑ק וּמֹשֶׁה֙ אַהֲרֹ֣ן וְח֔וּר עָל֖וּ רֹ֥אשׁ הַגִּבְעָֽה׃

Joshua did as Moses told him and fought with Amalek, while Moses, Aaron, and Hur went up to the top of the hill.

ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם, ששת ימים תעשה מלאכה ויום השביעי שבת לה' וגו' (לה, א-ב). ויש להקשות, למה נאמרה פרשה זו דוקא בהקהל יותר משאר פרשיות, וכי תימא ללמד לדורות שיקה[י]ל קהלות בכל שבת וכו', קשה קושיית האלשיך הלא כאן נאמרה פרשת שבת באגב, והוה ליה למימר זה בעיקר פרשת שבת.