Maharal and Ramchal on Redemption

ק֥וּמִי א֖וֹרִי כִּ֣י בָ֣א אוֹרֵ֑ךְ וּכְב֥וֹד יְהֹוָ֖ה עָלַ֥יִךְ זָרָֽח׃ כִּֽי־הִנֵּ֤ה הַחֹ֙שֶׁךְ֙ יְכַסֶּה־אֶ֔רֶץ וַעֲרָפֶ֖ל לְאֻמִּ֑ים וְעָלַ֙יִךְ֙ יִזְרַ֣ח יְהֹוָ֔ה וּכְבוֹד֖וֹ עָלַ֥יִךְ יֵרָאֶֽה׃ וְהָלְכ֥וּ גוֹיִ֖ם לְאוֹרֵ֑ךְ וּמְלָכִ֖ים לְנֹ֥גַהּ זַרְחֵֽךְ׃

Arise, shine, for your light has dawned; The Presence of GOD has shone upon you! Behold! Darkness shall cover the earth, And thick clouds the peoples; But upon you GOD will shine, And God’s Presence be seen over you. And nations shall walk by your light, Kings, by your shining radiance.

וַיֹּ֘אמֶר֮ אֵלַי֒ בֶּן־אָדָ֕ם הָעֲצָמ֣וֹת הָאֵ֔לֶּה כׇּל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל הֵ֑מָּה הִנֵּ֣ה אֹמְרִ֗ים יָבְשׁ֧וּ עַצְמוֹתֵ֛ינוּ וְאָבְדָ֥ה תִקְוָתֵ֖נוּ נִגְזַ֥רְנוּ לָֽנוּ׃ לָכֵן֩ הִנָּבֵ֨א וְאָמַרְתָּ֜ אֲלֵיהֶ֗ם כֹּה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒ הִנֵּה֩ אֲנִ֨י פֹתֵ֜חַ אֶת־קִבְרֽוֹתֵיכֶ֗ם וְהַעֲלֵיתִ֥י אֶתְכֶ֛ם מִקִּבְרוֹתֵיכֶ֖ם עַמִּ֑י וְהֵבֵאתִ֥י אֶתְכֶ֖ם אֶל־אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵֽל׃ וְנָתַתִּ֨י רוּחִ֤י בָכֶם֙ וִחְיִיתֶ֔ם וְהִנַּחְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם עַל־אַדְמַתְכֶ֑ם וִידַעְתֶּ֞ם כִּֽי־אֲנִ֧י יְהֹוָ֛ה דִּבַּ֥רְתִּי וְעָשִׂ֖יתִי נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ {פ}

And I was told, “O mortal, these bones are the whole House of Israel. They say, ‘Our bones are dried up, our hope is gone; we are doomed.’ Prophesy, therefore, and say to them: Thus said the Sovereign GOD: I am going to open your graves and lift you out of the graves, O My people, and bring you to the land of Israel. I will put My breath into you and you shall live again, and I will set you upon your own soil. Then you shall know that I, GOD, have spoken and have acted”—declares GOD.

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ פָּתַר קְרָיָא בַּגָּלֻיּוֹת, וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ, זֶה גָּלוּת בָּבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ד, כט): רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ. וָבֹהוּ, זֶה גָּלוּת מָדַי (אסתר ו, יד): וַיַּבְהִלוּ לְהָבִיא אֶת הָמָן. וְחשֶׁךְ, זֶה גָּלוּת יָוָן, שֶׁהֶחֱשִׁיכָה עֵינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּגְזֵרוֹתֵיהֶן, שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת לָהֶם, כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.

Rabbi Shimon ben Lakish interpreted the verses regarding the [four] kingdoms. “The earth was emptiness” – this is the Babylonian kingdom, as it is stated: “I have seen the land, and behold, it was emptiness and disorder” (Jeremiah 4:23). “And disorder [vavohu]” – this is the Median kingdom [as it is stated:] “They hastened [vayavhilu] to bring Haman” (Esther 6:14). “And darkness”– this is the Greek kingdom, which darkened Israel’s eyes with their edicts, as they used to say to them: ‘Write on the horn of a bull that you have no portion in the God of Israel.’ “Upon the face of the depths” – this is the evil kingdom [Edom], which cannot be calculated like the depths; just as the depths cannot be calculated, so is it with [the wickedness of] the wicked. “And the spirit of God was hovering” – this is the spirit of the messianic king, as it says: “The spirit of the Lord will rest upon him” (Isaiah 11:2). By what merit will it [the Messianic kingdom] come? “Hovering over the surface of the water” – by the merit of repentance, that is likened to water, as it is stated: “Pour out your heart like water [before the face of the Lord]” (Lamentations 2:19).

וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין בֶּן דָּוִד בָּא אֶלָּא בְּדוֹר שֶׁכּוּלּוֹ זַכַּאי, אוֹ כּוּלּוֹ חַיָּיב. בְּדוֹר שֶׁכּוּלּוֹ זַכַּאי – דִּכְתִיב: ״וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ״. בְּדוֹר שֶׁכּוּלּוֹ חַיָּיב – דִּכְתִיב: ״וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיִּשְׁתּוֹמֵם כִּי אֵין מַפְגִּיעַ״, וּכְתִיב: ״לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה״. אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי: רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי רָמֵי, כְּתִיב ״בְּעִתָּהּ״ וּכְתִיב ״אֲחִישֶׁנָּה״. זָכוּ – אֲחִישֶׁנָּה, לֹא זָכוּ – בְּעִתָּהּ. אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי: רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי רָמֵי, כְּתִיב: ״וַאֲרוּ עִם עֲנָנֵי שְׁמַיָּא כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה״, וּכְתִיב: ״עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר״. זָכוּ – עִם עֲנָנֵי שְׁמַיָּא, לֹא זָכוּ – עָנִי וְרוֹכֵב עַל חֲמוֹר.

And Rabbi Yoḥanan says: The son of David will come only in a generation that is entirely innocent, in which case they will be deserving of redemption, or in a generation that is entirely guilty, in which case there will be no alternative to redemption. He may come in a generation that is entirely innocent, as it is written: “And your people also shall be all righteous; they shall inherit the land forever” (Isaiah 60:21). He may come in a generation that is entirely guilty, as it is written: “And He saw that there was no man, and was astonished that there was no intercessor; therefore His arm brought salvation to Him, and His righteousness, it sustained Him” (Isaiah 59:16). And it is written: “For My own sake, for My own sake will I do it; for how should it be profaned? And My glory I will not give it to another” (Isaiah 48:11). § Rabbi Alexandri says: Rabbi Yehoshua ben Levi raises a contradiction in a verse addressing God’s commitment to redeem the Jewish people. In the verse: “I the Lord in its time I will hasten it” (Isaiah 60:22), it is written: “In its time,” indicating that there is a designated time for the redemption, and it is written: “I will hasten it,” indicating that there is no set time for the redemption. Rabbi Alexandri explains: If they merit redemption through repentance and good deeds I will hasten the coming of the Messiah. If they do not merit redemption, the coming of the Messiah will be in its designated time. Rabbi Alexandri says: Rabbi Yehoshua ben Levi raises a contradiction between two depictions of the coming of the Messiah. It is written: “There came with the clouds of heaven, one like unto a son of man…and there was given him dominion and glory and a kingdom…his dominion is an everlasting dominion” (Daniel 7:13–14). And it is written: “Behold, your king will come to you; he is just and victorious; lowly and riding upon a donkey and upon a colt, the foal of a donkey” (Zechariah 9:9). Rabbi Alexandri explains: If the Jewish people merit redemption, the Messiah will come in a miraculous manner with the clouds of heaven. If they do not merit redemption, the Messiah will come lowly and riding upon a donkey.

ולא שמאסנו ועזבנו, אך כמו שאמר (דברים ד' ל"א) כי אל רחום יי' ‏אלהיך לא ירפך ולא יעזבך:‏ אבל (ירחמך האל) הדבר אשר נאמין, שהוא שם לשעבודנו ב' זמנים, אחד מהם זמן התשובה, והב' ‏זמן הקץ. ואי זה בהם שיקדים תתחייב בו הגאולה, ואם תשלם תשובתנו אין מביטין אל הקץ, אבל ‏יהיה כמו שאמר הכתוב בתורה (דברים ל' א-י) והיה כי יבאו אליך כל הדברים האלה הברכה והקללה ‏ושבת עד יי' אלהיך ושמעת בקולו ושב יי' אלהיך וגו', ושאר הי' פסוקים. ואם תקצר תשובתנו, ‏נעמוד עד השלמת הקץ, ויהיה קצתנו ענושי' וקצתנו מנוסי', כאשר הוא ידוע בכל רעה שתבא בכלל ‏בכל חלקי הזמן, ברעב והחרב והדבר, שיהיו קצת בני אדם ענושים בהם, וקצתם מנוסים, עד ‏שהמבול לא נמלט שלא היה בו עוללים וטף מנוסים ונשכרים, וכמו שאין אצלי ספק שאבותינו ‏במצרים היו בהם צדיקים רבים ועמדו בנסיון עד שנשלם הקץ ההוא.

אֲבָל יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ הוּא הָעוֹלָם הַזֶּה וְעוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ הוֹלֵךְ אֶלָּא שֶׁהַמַּלְכוּת תַּחֲזֹר לְיִשְׂרָאֵל. וּכְבָר אָמְרוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֶלָּא שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת בִּלְבַד:

In contrast, the Messianic age will be [life within the context of] this world, with the world following its natural pattern except that sovereignty will return to Israel. The Sages of the previous generations have already declared: "There is no difference between the present age and the Messianic era except [the emancipation] from our subjugation to the [gentile] kingdoms."

הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ עָתִיד לַעֲמֹד וּלְהַחְזִיר מַלכוּת דָּוִד לְיָשְׁנָהּ לַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשׁוֹנָה. וּבוֹנֶה הַמִּקְדָּשׁ וּמְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל. וְחוֹזְרִין כָּל הַמִּשְׁפָּטִים בְּיָמָיו כְּשֶׁהָיוּ מִקֹּדֶם. מַקְרִיבִין קָרְבָּנוֹת. וְעוֹשִׂין שְׁמִטִּין וְיוֹבְלוֹת כְּכָל מִצְוָתָן הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה. וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בּוֹ. אוֹ מִי שֶׁאֵינוֹ מְחַכֶּה לְבִיאָתוֹ. לֹא בִּשְׁאָר נְבִיאִים בִּלְבַד הוּא כּוֹפֵר. אֶלָּא בַּתּוֹרָה וּבְמשֶׁה רַבֵּנוּ. שֶׁהֲרֵי הַתּוֹרָה הֵעִידָה עָלָיו שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל, ג) "וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ" וְגוֹ' (דברים ל, ד) "אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם" וְגוֹ' (דברים ל, ה) "וֶהֱבִיאֲךָ ה'". וְאֵלּוּ הַדְּבָרִים הַמְפֹרָשִׁים בַּתּוֹרָה הֵם כּוֹלְלִים כָּל הַדְּבָרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ עַל יְדֵי כָּל הַנְּבִיאִים. אַף בְּפָרָשַׁת בִּלְעָם נֶאֱמַר וְשָׁם נִבֵּא בִּשְׁנֵי הַמְּשִׁיחִים. בַּמָּשִׁיחַ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא דָּוִד שֶׁהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד צָרֵיהֶם. וּבַמָּשִׁיחַ הָאַחֲרוֹן שֶׁעוֹמֵד מִבָּנָיו שֶׁמּוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל [בָּאַחֲרוֹנָה]. וְשָׁם הוּא אוֹמֵר (במדבר כד, יז) "אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה" זֶה דָּוִד. (במדבר כד, יז) "אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב" זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. (במדבר כד, יז) "דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב" זֶה דָּוִד. (במדבר כד, יז) "וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל" זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. (במדבר כד, יז) "וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב" זֶה דָּוִד. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמואל ב ח, ב) "וַיַּךְ אֶת מוֹאָב וַיְמַדְּדֵם בַּחֶבֶל" (במדבר כד, יז) "וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת" זֶה הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (זכריה ט, י) "וּמָשְׁלוֹ מִיָּם עַד יָם". (במדבר כד, יח) "וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה" זֶה דָּוִד. שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ח, יד) "וַתְּהִי אֱדוֹם לְדָוִד לַעֲבָדִים" וְגוֹ'. (במדבר כד, יח) "וְהָיָה יְרֵשָׁה" וְגוֹ' זֶה הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ שֶׁנֶּאֱמַר (עובדיה א, כא) "וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן" וְגוֹ': וְאַל יַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁהַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים וּמְחַדֵּשׁ דְּבָרִים בָּעוֹלָם אוֹ מְחַיֶּה מֵתִים וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ [ב.] אֵין הַדָּבָר כָּךְ. שֶׁהֲרֵי רַבִּי עֲקִיבָא חָכָם גָּדוֹל מֵחַכְמֵי מִשְׁנָה הָיָה. וְהוּא הָיָה נוֹשֵׂא כֵּלָיו שֶׁל בֶּן כּוֹזִיבָא הַמֶּלֶךְ. וְהוּא הָיָה אוֹמֵר עָלָיו שֶׁהוּא הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. וְדִמָּה הוּא וְכָל חַכְמֵי דּוֹרוֹ שֶׁהוּא הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. עַד שֶׁנֶּהֱרַג בַּעֲוֹנוֹת. כֵּיוָן שֶׁנֶּהֱרַג נוֹדַע לָהֶם שֶׁאֵינוֹ. וְלֹא שָׁאֲלוּ מִמֶּנּוּ חֲכָמִים לֹא אוֹת וְלֹא מוֹפֵת. וְעִקַּר הַדְּבָרִים כָּכָה הֵן. שֶׁהַתּוֹרָה הַזֹּאת חֻקֶּיהָ וּמִשְׁפָּטֶיהָ לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. וְאֵין מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן וְלֹא גּוֹרְעִין מֵהֶן: וְאִם יַעֲמֹד מֶלֶךְ מִבֵּית דָּוִד הוֹגֶה בַּתּוֹרָה וְעוֹסֵק בְּמִצְוֹת כְּדָוִד אָבִיו. כְּפִי תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְשֶׁבְּעַל פֶּה. וְיָכֹף כָּל יִשְׂרָאֵל לֵילֵךְ בָּהּ וּלְחַזֵּק בִּדְקָהּ. וְיִלָּחֵם מִלְחֲמוֹת ה'. הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא מָשִׁיחַ. (אִם עָשָׂה וְהִצְלִיחַ וּבָנָה מִקְדָּשׁ בִּמְקוֹמוֹ וְקִבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל הֲרֵי זֶה מָשִׁיחַ בְּוַדַּאי. וִיתַקֵּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לַעֲבֹד אֶת ה' בְּיַחַד שֶׁנֶּאֱמַר כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' וּלְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד):

In the future, the Messianic king will arise and renew the Davidic dynasty, restoring it to its initial sovereignty. He will build the Temple and gather the dispersed of Israel. Then, in his days, the observance of all the statutes will return to their previous state. We will offer sacrifices, observe the Sabbatical and Jubilee years according to all their particulars as described by the Torah. Anyone who does not believe in him or does not await his coming, denies not only the statements of the other prophets, but those of the Torah and Moses, our teacher. The Torah testified to his coming, as Deuteronomy 30:3-5 states: God will bring back your captivity and have mercy upon you. He will again gather you from among the nations... Even if your Diaspora is at the ends of the heavens, God will gather you up from there... and bring you to the land.... These explicit words of the Torah include all the statements made by all the prophets. Reference to Mashiach is also made in the portion of Bilaam who prophesies about two anointed kings: the first anointed king, David, who saved Israel from her oppressors; and the final anointed king who will arise from his descendants and save Israel in the end of days. That passage Numbers 24:17-18 relates: 'I see it, but not now' - This refers to David; 'I perceive it, but not in the near future;" - This refers to the Messianic king; 'A star shall go forth from Jacob' - This refers to David; 'and a staff shall arise in Israel' - This refers to the Messianic king; 'crushing all of Moab's princes' - This refers to David as II Samuel 8:2 relates: 'He smote Moab and measured them with a line;' 'decimating all of Seth's descendants' - This refers to the Messianic king about whom Zechariah 9:10 prophesies: 'He will rule from sea to sea.' 'Edom will be demolished' - This refers to David as II Samuel 8:6 states 'Edom became the servants of David;' 'Seir will be destroyed' - this refers to the Messianic king as Ovadiah 1:21 prophesies: 'Saviors will ascend Mount Zion to judge the mountain of Esau....' One should not presume that the Messianic king must work miracles and wonders, bring about new phenomena in the world, resurrect the dead, or perform other similar deeds. This is definitely not true. Proof can be brought from the fact that Rabbi Akiva, one of the greater Sages of the Mishnah, was one of the supporters of King Bar Kozibah and would describe him as the Messianic king. He and all the Sages of his generation considered him to be the Messianic king until he was killed because of sins. Once he was killed, they realized that he was not the Mashiach. The Sages did not ask him for any signs or wonders. The main thrust of the matter is: This Torah, its statutes and its laws, are everlasting. We may not add to them or detract from them. If a king will arise from the House of David who diligently contemplates the Torah and observes its mitzvot as prescribed by the Written Law and the Oral Law as David, his ancestor, will compel all of Israel to walk in (the way of the Torah) and rectify the breaches in its observance, and fight the wars of God, we may, with assurance, consider him Mashiach. If he succeeds in the above, builds the Temple in its place, and gathers the dispersed of Israel, he is definitely the Mashiach. He will then improve the entire world, motivating all the nations to serve God together, as Tzephaniah 3:9 states: 'I will transform the peoples to a purer language that they all will call upon the name of God and serve Him with one purpose.'

חבור נר מצוה. על נר חנוכה חוצבה. נופת צופים ומדבש עריבה.

כי החכם ישיג מצד שכלו, ומכיון שהוא ישיג מצד שכלו, יוכל להשיג הדברים הנעלמים והנסתרים ביותר. וביאור זה, כי הנבואה דומה כדבר* לחוש עין, שירגיש המוחש מבחוץ. שכבר אמרנו כי הנבואה צריך להתדבקות מבחוץ במה שהוא מתנבא עליו. ולפיכך אמרו חכמים (ברכות לד:), כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימי* המשיח, אבל עולם הבא "עין לא ראתה אלוהים זולתך" (ישעיה סד, ג).

2 It is the case that human conception is inherent in man; it is his conceiving. It is necessary to infer from this that the thing (דבר) that he conceives cannot be separate from him who conceives it in any way. For if it were completely separate from the man, the conceiver, it would not be considered humanly conceivable. As previously stated that human conception is inherent in man, it must be the case that the thing that is completely separate from him, being that it is separate from him, cannot be conceived by him.

ולפיכך הנסים לא היו כי אם בישראל כמו שיתבאר עוד, וכל זה מפני שיש להם דביקות בנבדלים, ולפיכך היו נמצאים בישראל נסים ונפלאות. כי כשם שראוי לעולם להיות נוהג על פי טבעו והנהגתו, כך ראוי לישראל, במה שהם דבקים בעולם הנבדל, שיהיו להם נסים מסודרים. הנה יש לנסים סדר מסודר מן השם יתברך, ואין דבר מן הנסים יקרא שנוי בנבראים, כי אנו אומרים כי הכל בסדר מסודר מן השם יתברך.

"מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו" (תהלים קו, ב). רצונו לומר כי ספור שבחו של הקב"ה אי אפשר משני פנים; האחד, מצד שלא נוכל לעמוד על הגבורה בעצמה כמה גדול גבורת מעשיו. והשני, מצד שהם רב ברבוי אין תכלית להם. ולפיכך ספור שבחו אי אפשר מצד האיכות ומצד הכמות; אם מצד האיכות, שאי אפשר לעמוד על איכות גבורת מעשיו. וגם מצד הכמות אי אפשר. וכנגד הראשון אמר "מי ימלל גבורות ה'", שהרצון בזה מי יוכל לדבר הגבורה ולרדת עד תכלית. ולפיכך אמר לשון "מלל", כי לשון זה בא על דבר חדוש, כמו (בראשית כא, ז) "מי מלל לאברהם היניקה בנים שרה". וכנגד רבוי הכמות שהם בלי קץ ותכלית, אמר "ישמיע כל תהלתו", אמר כאן לשון "כל תהלתו", שרצונו על הכמות.

Who can speak of the mighty acts of Adonai; Proclaim all God's praise? Ps. 106:2 This verse teaches us that to praise the Holy One is impossible from two perspectives. First, one cannot fully express the greatness of God’s acts. Second, since God's acts are without end, it is impossible to praise all of them. Therefore both qualitatively and quantitatively one cannot fully praise God. Qualitatively, words cannot fully capture the greatness of God's might and quantitatively, one cannot mention all of God's acts that deserve praise. This is the meaning of the verse from Psalms. Regarding the qualitative nature of God’s acts, Scripture states, "Who can speak of (milel) the mighty acts of God." The word milel, tell, implies saying something new as in the verse, "Who would have said (milel) that Abraham that Sarah would suckle children?" (Gen. 21:7) The second half of the verse expresses the great number of God's acts, "Who can proclaim all God's praise?" The expression "all God's praise," implies the great number of acts God has performed.

הבאר הראשון מים קדושים, חפרוהו שרים, חכמי חרשים. מימיו מכל תעוב מפרישים, שומרים האדם מחלאים קשים, מבריאים ומעבירים נגעי אנשים, מחזיקים ומחלפים כח לחלשים. ומשם יפרד והיה לארבע ראשים.

מן הענינים העמוקים שבהנהגתו ית׳‎ הוא ענין ישראל ואומות העולם שמצד טבע האנושי נראה היותם שוים באמת ומצד עניני התורה הם שונים שינוי גדול ונבדלים כמינים מתחלפים לגמרי. והנה עתה נבאר בענין זה ביאור מספיק ונפרש מה שבו מתדמים זה לזה ומה שבו מתחלפים זה מזה.

For from the angle of man's nature they truly appear to be the same; but from the angle of the Torah, they are completely and greatly different - distinct like two completely differing species. And behold we will now give a sufficient explanation about this matter, and explain in what they are similar to one another and in what they are different from one another.

ואולם לעה״ב לא תמצאן אומות זולת ישראל ולנפש חסידי אומות העולם ינתן מציאות בבחינה נוספת ונספחת על ישראל עצמם ונטפלים להם כלבוש הנטפל לאדם ובבחי׳‎ זו יגיע להם מה שיגיע מן הטוב ואין בחקם שישיגו יותר מזה כלל:

That which is coming to them from the good will come to them in this way; and it is not in their condition to attain more than this at all.