Cherem D'Rabbenu Gershom and Jewish Copyright Law

{ס}        לֹ֣֖א תִּֿגְנֹֽ֔ב׃

You shall not steal.

לֹ֤א תַסִּיג֙ גְּב֣וּל רֵֽעֲךָ֔ אֲשֶׁ֥ר גָּבְל֖וּ רִאשֹׁנִ֑ים בְּנַחֲלָֽתְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר תִּנְחַ֔ל בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁר֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ לְרִשְׁתָּֽהּ׃ {ס}

You shall not move your neighbor’s landmarks, set up by previous generations, in the property that will be allotted to you in the land that the ETERNAL your God is giving you to possess.

אָמַר רַב הוּנָא: הַאי בַּר מְבוֹאָה דְּאוֹקִי רִיחְיָא, וַאֲתָא בַּר מְבוֹאָה חַבְרֵיהּ וְקָמוֹקֵי גַּבֵּיהּ – דִּינָא הוּא דִּמְעַכֵּב עִילָּוֵיהּ. דְּאָמַר לֵיהּ: קָא פָּסְקַתְּ לֵיהּ לְחַיּוּתִי. אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן; עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה הָתָם – אֶלָּא דַּאֲמַר לֵיהּ: אֲנָא קָמְפַלֵּגְינָא אַמְגּוֹזֵי, אַתְּ פְּלוֹג שְׁיוּסְקֵי. אֲבָל הָכָא – אֲפִילּוּ רַבָּנַן מוֹדוּ, דַּאֲמַר לֵיהּ: קָא פָּסְקַתְּ לֵיהּ לְחַיּוּתִי.

§ Rav Huna said: There was a certain resident of an alleyway who set up a mill in the alleyway and earned his living grinding grain for people. And subsequently another resident of the alleyway came and set up a mill next to his. The halakha is that the first one may prevent him from doing so if he wishes, as he can say to him: You are disrupting my livelihood by taking my customers. The Gemara rejects this suggestion: You may even say that Rav Huna holds in accordance with the opinion of the Rabbis. The Rabbis disagree with Rabbi Yehuda only there, as the storekeeper can say to his competitor: If I distribute walnuts, you can distribute almonds [shiyuskei]. But here, with regard to a resident of an alleyway who sets up a mill in that alleyway where another mill already exists, even the Rabbis concede that the owner of the first mill can say to him: You are disrupting my livelihood, as beforehand whoever required grinding came to me, and you have provided them with another option.

תשובה דע שכל ציבור וציבור יש להם רשות על יחידיהם שכל ציבור רשאין לגדור ולתקן בעירם כמו שב״ד הגדול יכולים לגדור ולתקן על כל ישראל עוד השיב הרב ז״ל במקום אחר וז״ל אותם בני אדם שלא היו בעיר בשעת הנדוי *והחרם חייבים הם לנהוג נדוי וחרם ואם עברו בשום דבר מכל מה שגזרו והסכימו הקהל נפלו באותם עונשים שענשו הקהל שהציבור יכולים להסיע כל אנשי עירם בקיצתן ובלבד שיסכימו עליו רוב הציבור דכתיב הגוי כולו דרובו ככולו וכ״ש בהסכמת ת״ח דהיינו הסכמת אדם חשוב ואין אדם צריך לענות אמן במה שהציבור מנדין ומחרימין* ולא במה שהם משביעים על גזירותם כיון שרוב הציבור נסכמים וראיה לדבר ויהונתן לא שמע בהשביע אביו את העם עכ״ל הרשב״א.

ועוד דלו יתכן דע"י קנין מועיל אפי' הקנאת דבר שאין לו קיצבה כלל בדכל חד בעי ליקני דסברא זו מבטלת כל אסמכתות מ"מ מצד אחר י"ל דאין הקנין חל שהרי ענין הקנין הזה ע"כ אינו רק כסילוק מתביעה וזכות שיהיה לו להבא על חברו כענין שטר סילוק מנכסי אשתו שאינו מועיל לפני האירוסין מפני דה"ל דבר שעדיין אינו בעולם ואינו ברשותו ואפי' קנין לא מהני כמ"ש הגאון מוהר"ר גרשון שהוכיח כן משו"ת הר"ן עי' תשובה נ' דכ"ט ע"א ה"נ האיך ימחול זה מה שעתיד חבירו להתחייב לו ע"י השגת גבול והתם לאו טעמי' משום אסמכתא דנימא ג"כ סברת איידי דבעי ליקני רק דאין הקנין חל על דשלב"ל.

ולפיכך המשפט בפרט הוא אל הש"י, כי הש"י מחויב המציאות ואינו אפשרי, והמשפט שהוא מחויב גם כן שהרי הוא משפט ודין, לכך הוא יותר חביב אל הש"י מכל הדברים שאינם מחוייבים כמו המשפט. וזה שאמר כאן מכל שבראתי בעולמי איני אוהב כמו המשפט שהוא דבר מחויב והדין נותן שראוי לאהוב דבר שהוא מחויב לגמרי.

כופין בני מבוי זה את זה שלא להושיב ביניהם לא חייט ולא בורסי ולא אחד מבעלי אומניות היה שם במבוי אחד מבני מבוי אומן ולא מיחו בו או שהיתה שם מרחץ או חנות או רחים ובא חבירו ועשה מרחץ אחרת כנגדו אינו יכול למנעו ולומר לו אתה פוסק חיי ואפילו היה מבני מבוי אחר אינם יכולים למונעו שהרי יש ביניהם אותה אומנות: הגה ורבים האומרים דבני החצר או המבוי שאינו מפולש אפילו בכי האי גוונא יכולים למחות אלא דבעל האומן אינו יכול למחות ולומר אתה פוסק חיי (בית יוסף בשם הרבה פוסקים) אבל גר ממדינה אחרת שבא לעשות חנות בצד חנותו של זה או מרחץ בצד מרחצו של זה יש להם למונעו ואם היה נותן עמהם מנת המלך אינם יכולים למנעו: הגה ורבים האומרים דאפ"ה אין לו רשות ליכנס למבוי שיש שם בני אומנתו דבעל האומנות יכול לעכב עליו שלא ליכנס למבוי שלו הואיל והוא מעיר אחרת אבל במבוי אחר אינו יכול למחות בו הואיל ונותן מס (טור והמגיד פ"י דשכנים וב"י בשם רש"י ותוס') ובני העיר יכולין למחות בכל ענין ויכולין לומר אין אנו יכולין לישן מקול הנכנסים אע"פ שיש בהן כבר אומנות ואם לא נתן מס עד עכשיו ובא לעסוק במלאכתו ולתת מס י"א דבר אומנותו יכול לעכב עליו עד שישכיר לו בית ויהיה כבני העיר (תה"ד סי' שמ"ב) וי"א דלא מקרי נתינת מס במה שנותן מנת המלך אלא עד שיתן מס שלו למושל העיר הזאת דשייך לגבול שלהן (ב"י בשם רש"י) ואין חילוק בכל זה בין תלמיד חכם לאחר דאין חילוק אלא ברוכלין כמו שיתבאר בסמוך (טור) וי"א דאם בני העיר צריכין לתורתו אינם יכולין למחות בידו אף ע"פ שיש ת"ח אחר בעיר דקנאת סופרים תרבה חכמה (ב"י בשם הגהות אשירי) ת"ח המביא סחורה לעיר חייבין למנוע לכל אדם למכור עד שהוא ימכור שלו (טור) ואי איכא עובדי כוכבים דמזבני דליכא רווחא לת"ח מותר כל אדם למכור (טור בשם הרמ"ה) ועיין ביו"ד סי' רמ"ג אדם שיש לו עובד כוכבים מערופי"א יש מקומות שדנין שאסור לאחרים לירד לחיותו ולעסוק עם העובדי כוכבים ההוא ויש מקומות שאין דנין ויש מתירין לישראל אחר לילך לעכו"ם ההוא להלוות לו ולעסוק עמו ולשחודיה ליה ולאפוקי מניה דנכסי עובדי כוכבים הם כהפקר וכל הקודם זכה ויש אוסרין (כל זה במרדכי פ' לא יחפור והגהות מיימוני פ"ו דשכנים וע' לקמן סי' שע"ו) ואפילו ישראל שעושה מלאכה אצל עכו"ם ורגיל בכך אסור לישראל אחר ליכנס שם ולהוזיל המלאכה ואם רוצה לעשותו גוערין בו מיהו אם עבר ועשה אין מוציאין מידו (ב"י בשם הרשב"א) וע' לקמן סי' רכ"ז שני בני אדם הדרים ביחד והאחד רוצה להוזיל בהלוואת הרבית לעובדי כוכבים אין חבירו יכול למחות בו (רבי' ירוחם נ' כ"א ח"ו) וה"ה בכל כיוצא בזה ועיין לקמן סימן רכ"ח סעי"ח: הסוחרים שמביאים סחורתם למכור בתוך העיירות בני העיר מעכבין עליהם מלמכור יד על יד כדרך חנונים ואם מכרו ביום השוק בלבד אין מונעים אותם והוא שימכרו בשוק אבל לא יחזרו על הפתחים אפי' ביום השוק ואם יש להם מלוה בעיר מוכרים כדי פרנסתם אפי' בלא יום השוק עד שיפרעו חובם וילכו להם: הגה וכן לענין הלוואת רבית לעובדי כוכבים ומזלות יכולין לעכב בידן אבל אינם יכולים לעכב בידן אם באים ביום השוק ומלוים ברבית לבני עיירות המתקבצים שם לבא בשוק (טור והגהות מיימוני פ"ו דשכנים) ואם יש להן מלו' בעיר יכולין ללות עד שישתכר כדי פרנסתו כדי שיגבה חובותיו (טור וב"י בשם תוס' והרא"ש) י"א הא דבני העיר יכולין למחות בבני עיר אחרת היינו דוקא בדליכא פסיד' ללקוחות שמוכרין כשאר בני העיר וגם סחורתם אינה טובה יותר משל בני העיר אבל אם נותנין יותר בזול או שהוא יותר טובה שאז נהנין הלוקחין מהן אין מוכרי סחורות יכולין למחות (הרא"ש וטור בשם הר"י הלוי) ובלבד שיהיו הלוקחים ישראלים אבל בשביל עובדי כוכבים הנהנים לא (רבי ירוחם נ' ל"א ח"ו והמ"מ בפ"י משכנים) וכשמביאים סחורה אחרת שאין לבני העיר אע"פ דלא מוזלי במקח ואינה יותר טובה אינם יכולין למחות (ב"י מדברי הפוסקים) בני העיר שברחו לישוב מפני חשש סכנה אין בני הישוב יכולין לעכב בידן מלהרויח כשיעור חיותם עד שיעבור זעם וכפי מיעוט עסקן שנושאין ונותנין ישאו בעול עם הקהל ואם שייכים במס העיר לא יכולין לעכב (שם בשם המרדכי פרק לא יחפור) וכן מי שבאו להוציאו מן העיר שאין לו חזקת ישוב (ריב"ש) אין יכולים להוציאו עד שיגבה חובותיו ויכול להרויח בכדי כך כדי חיותו (ת"ה סימן ש"מ) וי"א הא דאינו צריך לתת מס רק כפי עסקיו היינו כשאינן רוצים להתיר לו הישוב אבל אם רוצים להתיר לו הישוב לגמרי צריך לתת מס כפי אחד מבני העיר מיד או ילך לדרכו (שם) ויש מי שחולק בזה (תשובת רשב"א סימן תרס"ד) בני העיר שעוסקין בסחורה בעיר אחרת אינן ברשותן לכוף אותן ליתן מס כפי רצונם אלא אומרים להם תנו כך וכך או מוחין בידן מלעסוק בעירם (רשב"א הנ"ל) בני עיר אחרת שבאין לפזר בעיר ואין מרויחין אין בני העיר יכולין למחות בהם אע"פ שמייקרים השער (מהרי"ק שורש קע"ג) וכל זה לא מיירי אלא כשבאים אחרים לעסוק בעיר שאינן דרים שם ולכן יכולים למחות בידן אע"פ שרוצים ליתן מס הואיל ולא היו שייכים במס עד הנה אבל אם רוצים לדור במקום ההוא וליתן מס ולהיות כאחד מבני העיר י"א דהרשות בידם דיוכל אדם לדור בכל מקום שירצה ואין הראשונים קנו העיר בחזקה (טור בשם הרא"ש ומרדכי פרק הנ"ל ועיין בב"י) ויש חולקין ואומרים דיכולין למחות בידם בפרט בזמן הזה שדרים תחת האומות ויש לחוש שאם יתוספו הדיורין שיבא לידי קלקול מן האומות ולכן הבא לדור הוי כרודף ולכולי עלמא אם בני העיר יכולים לסגור הדלת ולגרום עם המושלים שימחו בבאים לגור או ע"י מונע אחר הרשות בידם (מהרי"ק שורש קצ"ה) ויש מקומות שנוהגין לעשות חרם חזקת ישוב (כ"כ המרדכי) ואז יכולין לכוף (על פי החרם) ולא מדינא ויכולין לגזור שלא לישא וליתן עם הבאים לדור בלא רשותם ואם יש רב בעיר יכול לגזור על הבא לדור אם הוא תלמידו (מרדכי פ' הנ"ל ותוס') וי"א דאין חרם חזקת ישוב חל על תלמיד חכם כי הוא יכול לדור בכל מקום שירצה (מהרי"ו סימן קנ"א והגהות המרדכי ישן) ואם התירו לא' החרם על זמן ונתנו לו רשות לדור לא אמרינן שהותר כולו ויכולין לגרשו אח"כ (מרדכי פ' חזקת) ראובן ובניו שהיו דרין בישוב אחד וטוענין חזקה שיש עמה טענה חזקתם חזקה ויכולין למחות בשמעון הבא לגור שם ואם שמעון טוען בעדים שהיה ירא למחות משום שראובן ובניו מוסרין אין חזקתן חזקה אבל אם ראובן מוסר ובניו אינם מוסרים יש לבניו חזקה דבן גזלן י"ל חזקה (מרדכי פ' חזקת) וכן דנין בחזקת ישוב כמו בחזקת קרקע לענין שאר דברים : נהגו הקדמונים שאם א' נסע מן העיר י"ב חדש וגילה בדעתו שאין דעתו לחזור אבד חזקתו אבל אם לא גילה בדעתו בכך לא אבד חזקתו עד שלשה שנים ואם גילה שדעתו לחזור לא אבד חזקתו אפי' בג"ש (מהרי"ק שורש קצ"ב) וי"א דאפילו בסתם לא אבד חזקתו (וכן משמע מתשובת רשב"א סימן אלף קל"ג) בני העיר שהיה להם חזקת ישוב אם נתייאשו פעם אחת מן העיר ואח"כ חזרו מקצתן והשתדלו הישוב אין לאחרים עליהם כלום (מהרי"ק שורש הנ"ל) עיין סוף סי' קמ"ט מדין מי שהחזיק במצוה עם הקהל:

Members of an alleyway may force each other not to have among them a tailor, tanner or any other craftsman. If there was such a craftsman in the alleyway and no one objected, or if there was a bathhouse, store or mill and another member came and made another one opposite the existing one, the current owner cannot stop him and say he is cutting of his livelihood. Even if the new individual is from another alleyway, they cannot stop him because they already have that craftsman among them. There are many that say that in the case of a courtyard or an alleyway that is not open, they would be able to object, even in such a case. The craftsman himself, however, would not be able to object and say you are cutting off my livelihood. If one who lives in another country and wants to set up a store next to this store or a bathhouse next to this bathhouse, however, the members would be able to prevent him. If he pays government taxes with them, they would not be able to stop him. There are many who say that even in such a case he has no right to enter any alleyway that has people from his trade, because a member of that trade has the right to prevent him from entering since he is from another city. In the case of another alleyway, however, he cannot object because the new individual pays taxes. The people of the city have the right to object in all cases and say we cannot sleep because of the sound of people entering, notwithstanding the fact that they already have such a craftsman. If one did not yet pay taxes and now he wants to work and will pay taxes, there are those who say his fellow craftsman can stop him until he rents a house and becomes like a member of the city. There are those that say that one who gives the “king’s gift” is not considered to have paid taxes, until he gives taxes to the ruler of this particular city that has jurisdiction over them. In all these cases, there is no distinction between a scholar and others, other than in the case of peddlers which will be discussed shorty. There are those that say that if the people of the city need the scholar’s Torah, they cannot object, even if there is another scholar in the city because “the jealousy of scholars creates an increase in wisdom.” If a scholar brings his merchandise to the city, everyone is required to refrain from selling until the scholar sells his wares. If there is a gentile who is selling, so there will be no gain to the scholar, everyone is permitted to sell. See Yoreh Deah Siman 243. If one has a business arrangement with a gentile, there are those places that rule that others are prohibited from interfering with his livelihood and doing business with that gentile, and there are some places that do not rule that way. There are those who permit another Jew to go to that gentile to lend him, do business with him, bribe him and take property from him because a gentile’s property is considered ownerless. There are those who prohibit it. Even where a Jew regularly does work with a gentile, it would be prohibited for another Jew to compete and do the work at a cheaper price. If he wants to do it, we would rebuke him. Nevertheless, if he violated and did the work we would not remove the money from him. See later Siman 227. If two individuals live together and one wants to lend with interest to a gentile, the other cannot object. The same applies to anything similar. See later 228:18. Residents of a city can stop merchants who bring their wares to sell in the city from selling them individually as storekeepers do. If they only sold on market-days, the people of the city cannot stop them, so long as they sold in the market. They cannot knock on doors, however, even on a market-day. If they have an outstanding loan in the city, they can sell the amount needed for sustenance, even if it is not a market-day, until their debt is repaid and then they will leave. The same applies to lending with interest to gentiles, and the people of the city may stop them. They cannot stop them if they come on a market-day and lend with interest to the people who are gathered there to go to the market, however. If they have an outstanding loan in the city, they can lend until they make enough money for sustenance in order that they can collect their debts. There are those that say that this that people of a city can stop people of another city, is only is there is no loss to the consumer because they are selling just as the others in the city are selling and their merchandise is no better than those of the people in the city. If they were selling at a cheaper price or if their merchandise was better, however, in which case the consumers are benefiting, the seller-merchants cannot object, so long as the consumers are Jews. If only gentiles were benefiting, however, this would not apply. When merchants brings other merchandise that the city does not have, even though it is no cheaper or better than the existing merchandise, the people of the city cannot object. If members of the city fled to a settlement because of a concern of danger, the people in the settlement cannot stop them from making enough profit for them to live until the danger passes. Based on the small amount of commerce they are involved in, they will carry the burden of the public. If they are included in the city-tax, the members of the city cannot stop them. Similarly, if they come to expel someone from the city who does not have the right to live there, they cannot expel him until he collects his debts, and he can profit in the meantime the amount required to live. There are those who say that this that the merchant is only required to pay taxes based on his transactions is only where they are not allowing him to live there. If they are allowing him to live there completely, however, he must pay taxes as if he was a full resident or he must leave. There are those who disagree with this. If people of a city are involved in commerce in another city, it is not in their power to force them to give as much taxes as they want. Rather, we tell them give such and such amount or we object to them transacting in their cities. If people from another city come to spend in another city and not cause any gain to the people of the city, the people of the city do not have the right to object, notwithstanding the fact that the market rate will increase. All this only applies when others are coming to transact in a city that they do not live in, and that is why the members of the city have the right to object even though they are willing to pay taxes because they were not part of the tax base until now. If they want to come live in that city and pay taxes like a member of the city, however, there are those who say they have the right to do so because a person has the right to live in whatever place he wants. The original residents did not acquire the rights to the city. There are those who disagree and say that they do have the right to object, specifically in today’s age where we live under the jurisdiction of other nations and there is a fear that if there are more residents, something negative can arise from such other nations and thus one who wants to live there have the status of a “pursuer.” Everyone agrees that if the people of the city have the ability to close the doors, to have the rulers object to immigrants coming or some other way of preventing people from moving in, they have the right to do so. There are those places that have a custom to create a cherem against people coming to move there, in which case they have the power to force immigrants via cherem, but not by law. They can decree that no one may transact with those people coming to live there without permission. If the city has a Rabbi, he may make a decree on any student of his who is coming to live there. There are those who say that a cherem against immigration would not take effect on a scholar because he can live wherever he wants to. If they voided the cherem for one person and they gave him permission to live there for a set time, we do not say the entire cherem is voided and they can force him out later. If Reuven and his children lived in one settlement and made a bona-fide claim that they obtained rights, the obtainment of rights would be valid and they can object to Shimon living there. If Shimon claims with witnesses that he was afraid to object because Reuven and his children would snitch to the government, Reuven would not obtain rights. If Reuven was a snitch but his sons were not, however, they would obtain rights, because the son of a thief has the power to obtain rights. We apply the same rules with respect to obtaining rights to live as we do to obtaining rights to real property. There is an ancient custom that if one traveled from a city for 12 months and indicated that he has no intention of returning, he had lost his rights. If he did not indicate that he did not intend on returning, however, he would not lose his rights until he was away for three years. If he indicated that he had the intention of returning, he would not even lose his rights after three years. There are those who say that even where he did not indicate intention either way he would not lose his rights. If people of a city had the rights to live and they were driven out one time for the city and some of them subsequently returned and reestablished the city, the others will have no claims against him. See the end of Siman 149 with respect to someone who has obtained rights against the public with respect to a mitzvah.