Jewish sources from the Talmud, biblical wisdom, and later ethical teachings examine anger as a destructive character trait and outline practical approaches to mastering it. The sources emphasize that anger damages the soul, clouds judgment, and drives one away from holiness—and that cultivating patience and self-control is a greater achievement than physical strength.
כׇּל הַכּוֹעֵס כׇּל מִינֵי גֵיהִנָּם שׁוֹלְטִין בּוֹ
Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.
Proverbs 16:32
"Better is one who is slow to anger than a mighty man, and one who rules his spirit than one who conquers a city" — controlling anger is portrayed as a greater feat than military victory.
ט֤וֹב אֶ֣רֶךְ אַ֭פַּיִם מִגִּבּ֑וֹר וּמֹשֵׁ֥ל בְּ֝רוּח֗וֹ מִלֹּכֵ֥ד עִֽיר׃
Better to be forbearing than mighty, To have self-control than to conquer a city.
Proverbs 14:29
"One who is slow to anger has great understanding, but one who is quick-tempered exalts folly" — the biblical foundation linking anger to foolishness and patience to wisdom.
אֶ֣רֶךְ אַ֭פַּיִם רַב־תְּבוּנָ֑ה וּקְצַר־ר֝֗וּחַ מֵרִ֥ים אִוֶּֽלֶת׃
Patience results in much understanding; Impatience gets folly as its portion.
Psalms 37:8
"Refrain from anger and abandon wrath; do not be agitated — it leads only to harm" — a direct biblical call to release anger and wrath.
הֶ֣רֶף מֵ֭אַף וַעֲזֹ֣ב חֵמָ֑ה אַל־תִּ֝תְחַ֗ר אַךְ־לְהָרֵֽעַ׃
ה Give up anger, abandon fury, do not be vexed; it can only do harm.
Pirkei Avot 2:10
R. Eliezer lists "an evil eye, an evil companion, and an evil neighbor" and also warns about being hasty to anger (ka'as) as one of the worst character traits that drives a person from the world.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יְהִי כְבוֹד חֲבֵרְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ, וְאַל תְּהִי נוֹחַ לִכְעֹס.
They [each] said three things: Rabbi Eliezer said: Let the honor of your friend be as dear to you as your own; And be not easily provoked to anger; And repent one day before your death.
Shabbat 105b
R. Avin HaLevi teaches that one who tears his garments in anger, or smashes utensils in a rage, is as one who worships idolatry — for that is the craft of the yetzer hara. Anger is equated with the most severe sin.
אֵימַר דְּשָׁמְעַתְּ לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה בִּמְתַקֵּן, בִּמְקַלְקֵל מִי שָׁמְעַתְּ לֵיהּ? אָמַר רַבִּי אָבִין: הַאי נָמֵי מְתַקַּן הוּא, דְּקָעָבֵיד נַחַת רוּחַ לְיִצְרוֹ. וּכְהַאי גַּוְונָא מִי שְׁרֵי? וְהָתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם חִילְפָא בַּר אַגְרָא שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: הַמְקָרֵע בְּגָדָיו בַּחֲמָתוֹ, וְהַמְשַׁבֵּר כֵּלָיו בַּחֲמָתוֹ, וְהַמְפַזֵּר מְעוֹתָיו בַּחֲמָתוֹ, יְהֵא בְּעֵינֶיךָ כְּעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. שֶׁכָּךְ אוּמָּנוּתוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרָע: הַיּוֹם אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה כָּךְ, וּלְמָחָר אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה כָּךְ, עַד שֶׁאוֹמֵר לוֹ עֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה וְהוֹלֵךְ וְעוֹבֵד. אָמַר רַבִּי אָבִין: מַאי קְרָאָה — ״לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר״, אֵיזֶהוּ אֵל זָר שֶׁיֵּשׁ בְּגוּפוֹ שֶׁל אָדָם? הֱוֵי אוֹמֵר, זֶה יֵצֶר הָרָע. לָא צְרִיכָא, דְּקָא עָבֵיד לְמִירְמָא אֵימְתָא אַאִינָשֵׁי בֵּיתֵיהּ. כִּי הָא דְּרַב יְהוּדָה שָׁלֵיף מְצָבְיָיתָא, רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב תָּבַר מָאנֵי תְּבִירֵי, רַב שֵׁשֶׁת רָמֵי לַהּ לְאַמְתֵּיהּ מוֹנִינֵי אַרֵישָׁא, רַבִּי אַבָּא תָּבַר נִכְתְּמָא.
The Gemara asks: Say that you heard that Rabbi Yehuda rules that one is liable for performing a labor not needed for its own sake in the case of a constructive act; did you hear him deem one liable in the case of a destructive act? Rabbi Avin said: This case, where one rends his garment in anger, is also constructive, because in doing so he assuages his anger. Rending his garment calms him; therefore, it can be said that he derives benefit from the act of rending, and it is consequently a constructive act. The Gemara asks: And is it at all permitted to tear in that manner? Wasn’t it taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Elazar says in the name of Ḥilfa bar Agra, who said in the name of Rabbi Yoḥanan ben Nuri: One who rends his garments in his anger, or who breaks his vessels in his anger, or who scatters his money in his anger, should be like an idol worshipper in your eyes, as that is the craft of the evil inclination. Today it tells him do this, and tomorrow it tells him do that, until eventually, when he no longer controls himself, it tells him worship idols and he goes and worships idols. Rabbi Avin said: What verse alludes to this? “There shall not be a strange god within you, and you shall not bow to a foreign god” (Psalms 81:10). What is the strange god that is within a person’s body? Say that it is the evil inclination. One may not rend his garments in anger, because in doing so he is deriving pleasure from satisfying the evil inclination. The Gemara answers: It is only necessary to discuss this in a case where one does so to instill fear in the members of his household. In order to show them that he is very angry, he tears and breaks objects even though he is not that angry. In that case he maintains control of himself and is not in danger of succumbing to the evil inclination. It is like the incident where Rav Yehuda sought to display his anger and he pulled threads off his garment. Rav Aḥa bar Ya’akov smashed broken vessels, Rav Sheshet threw small fish on his maidservant’s head, and Rabbi Abba broke the lid of a jug. All of these Sages caused minimal damage in creating the impression that they were angry.
Nedarim 22a
The Talmud states that one who gets angry — all kinds of Gehinnom rule over him; one's wisdom departs from him when he is angry; and if a sage angers, his wisdom leaves him. This is one of the most concentrated Talmudic passages on the spiritual damage caused by anger.
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: כׇּל הַכּוֹעֵס כׇּל מִינֵי גֵיהִנָּם שׁוֹלְטִין בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ״, וְאֵין ״רָעָה״ אֶלָּא גֵּיהִנָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כֹּל פָּעַל ה׳ לַמַּעֲנֵהוּ וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה״. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהַתַּחְתּוֹנִיּוֹת שׁוֹלְטוֹת בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנָתַן ה׳ לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ״, אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁמְּכַלֶּה אֶת הָעֵינַיִם וּמַדְאִיב אֶת הַנֶּפֶשׁ — הֱוֵי אוֹמֵר: אֵלּוּ הַתַּחְתּוֹנִיּוֹת.
§ Apropos the verse “There the wicked cease from troubling,” the Gemara cites a related statement: Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: Anyone who gets angry, all kinds of Gehenna rule over him, because anger causes him to transgress all kinds of severe sins, as it is stated: “Therefore remove vexation from your heart and put away evil from your flesh” (Ecclesiastes 11:10), and the evil mentioned is nothing other than Gehenna, as it is stated: “The Lord has made everything for His own purpose and even the wicked for the day of evil” (Proverbs 16:4), which is interpreted to mean that ultimately the day of the evildoer in Gehenna will arrive. And not only that, but also hemorrhoids will control him, as it is stated: “But the Lord shall give you there a trembling heart, and failing of eyes, and languishing of soul” (Deuteronomy 28:65). Which is the matter of sickness that causes failing of the eyes in pain and causes languishing of the soul? You must say this is referring to hemorrhoids.
Mishneh Torah, Human Dispositions 2:3
The Rambam rules that anger is an extremely bad trait and one should distance himself from it to the utmost extreme — unlike most traits where the middle path is prescribed, anger is one of the few traits where one must go to the opposite extreme and be almost never angered.
וְכֵן הַכַּעַס מִדָּה רָעָה הִיא עַד לִמְאֹד וְרָאוּי לָאָדָם שֶׁיִּתְרַחֵק מִמֶּנָּה עַד הַקָּצֶה הָאַחֵר. וִילַמֵּד עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יִכְעֹס וַאֲפִלּוּ עַל דָּבָר שֶׁרָאוּי לִכְעֹס עָלָיו. וְאִם רָצָה לְהַטִּיל אֵימָה עַל בָּנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ אוֹ עַל הַצִּבּוּר אִם הָיָה פַּרְנָס וְרָצָה לִכְעֹס עֲלֵיהֶן כְּדֵי שֶׁיַּחְזְרוּ לַמּוּטָב יַרְאֶה עַצְמוֹ בִּפְנֵיהֶם שֶׁהוּא כּוֹעֵס כְּדֵי לְיַסְּרָם וְתִהְיֶה דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ כְּאָדָם שֶׁהוּא מְדַמֶּה כּוֹעֵס בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ וְהוּא אֵינוֹ כּוֹעֵס. לְפִיכָךְ צִוּוּ לְהִתְרַחֵק מִן הַכַּעַס עַד שֶׁיַּנְהִיג עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁ אֲפִלּוּ לַדְּבָרִים הַמַּכְעִיסִים וְזוֹ הִיא הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה.
He should school himself not to become angry even when it is fitting to be angry. If he should wish to arouse fear in his children and household - or within the community, if he is a communal leader - and wishes to be angry at them to motivate them to return to the proper path, he should present an angry front to them to punish them, but he should be inwardly calm. He should be like one who acts out the part of an angry man in his wrath, but is not himself angry. This is the good path.
Sha'arei Teshuvah 3:37-38
Rabbenu Yonah enumerates anger as one of the serious sins of the heart, explaining how it leads to further transgression, humiliation of others, and spiritual ruin — and urges one to practice patience and self-control as a path of repentance.
לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ (ויקרא י"ט:י"ח). אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אֵי זוֹ הִיא נְקִימָה אָמַר לוֹ הַשְׁאִילֵנִי קַרְדֻּמְּךָ אָמַר לוֹ אֵינִי מַשְׁאִילְךָ כְּדֶרֶךְ שֶׁלֹּא הִשְׁאַלְתַּנִי אֶת שֶׁלְּךָ. אֵי זוֹ הִיא הִיא נְטִירָה. אָמַר לוֹ הֲרֵנִי מַשְׁאִילְךָ. וְאֵינִי כְּמוֹתְךָ שֶׁלֹּא הִשְׁאַלְתַּנִי. וְאֵין הָעֹנֶשׁ בָּזֶה עַל הַדִּבּוּר אֶלָּא עַל נְטִירַת הַלֵּב. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי אַזְהָרַת הַנְּטִירָה עַל דָּבָר שֶׁבְּמָמוֹן. אֲבָל עַל דִּבְרֵי גַּאֲוָה וָבוּז וּדְרִישַׁת רָעָה מֻתָּר לָשׂוּם הַדְּבָרִים עַל לִבּוֹ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל זֶה כָּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֵינוֹ נוֹקֵם וְנוֹטֵר כְּנָחָשׁ אֵינוֹ תַּלְמִיד חָכָם. אֲבָל אִם יְבַקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ מְחִילָה יַעֲבֹר עַל מִדּוֹתָיו.
“You shall not take vengeance or bear a grudge against your countrymen.” (Leviticus 19:18). Our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yoma 23a), “What is revenge [... If] one said to [his fellow,] ‘Lend me your ax’; he said [back] to him, ‘I will not lend to you, just as you did not lend yours to me’ - that is revenge. And what is bearing a grudge? [...] he said [back] to him, ‘Here it is, as I am not like you, who would not lend it to me.’” And the punishment for this is not for speaking, but rather for the grudge in the heart. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yoma 23a) the [prohibition] on bearing a grudge is for monetary matters, but it is permissible to keep words of pride or disgrace or seeking evil [against him] upon his heart. And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Yoma 22b), “Any Torah scholar who [when insulted] does not avenge himself and bear a grudge like a snake is not considered a Torah scholar.” But if they request forgiveness from him, he should forego his reckonings.
Mesillat Yesharim 11
Ramchal's chapter on Cleanliness (Nekiyut) discusses how anger clouds a person's judgment and corrupts the soul; he teaches that one must guard against all forms of agitation and cultivate a settled, peaceful spirit as part of the path to holiness.
עַל הַכַּעַס אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כָּל הַכּוֹעֵס יִהְיֶה בְּעֵינֶיךָ כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה.
A man like this would suffice to destroy the whole world if he had the ability. For the intellect does not rule over him in the least.
Tomer Devorah 1:1
R. Moshe Cordovero teaches that one should emulate the thirteen divine attributes of mercy — particularly God's patience (erech apayim / long-suffering) — as a practical model for overcoming anger, bearing insult, and responding with compassion.
יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ. תִּתֵּן אֱמֶת. אִם כֵּן רָאוּי שֶׁתִּמְצָאֶנָּה בוֹ י"ג מִדּוֹת אֵלּוּ. וְעַכְשָׁו נְפָרֵשׁ אוֹתָן הַפְּעֻלּוֹת י"ג שֶׁרָאוּי שֶׁתִּהְיֶינָה בוֹ:
Therefore it is fitting that he should [make his actions] resemble the actions of the Crown (Keter), which are the thirteen highest traits of mercy. And they are hinted to in the secret of the verses (Michah 7:18-20), "Who is a power like You; He will again have mercy on us; You shall give truth." If so, it is fitting that these thirteen traits [also] be found in man. And now we will explain these thirteen actions that are fitting to be with him.
Berakhot 63b
אמר רבי אבהו אמר לו הקב"ה למשה עכשו יאמרו הרב בכעס ותלמיד בכעס ישראל מה תהא עליהם... כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושותק זוכה להבחין בין דם טמא לדם טהור, ומיץ אפים יוציא ריב, כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושניה ושותק זוכה להבחין בין דיני ממונות לדיני נפשות.
״וּמִיץ אַף יוֹצִיא דָם״ — כׇּל תַּלְמִיד שֶׁכּוֹעֵס עָלָיו רַבּוֹ פַּעַם רִאשׁוֹנָה וְשׁוֹתֵק — זוֹכֶה לְהַבְחִין בֵּין דָּם טָמֵא לְדָם טָהוֹר. ״וּמִיץ אַפַּיִם יוֹצִיא רִיב״ — כׇּל תַּלְמִיד שֶׁכּוֹעֵס עָלָיו רַבּוֹ פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה וְשׁוֹתֵק — זוֹכֶה לְהַבְחִין בֵּין דִּינֵי מָמוֹנוֹת לְדִינֵי נְפָשׁוֹת. דִּתְנַן, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: הָרוֹצֶה שֶׁיִּתְחַכֵּם — יַעֲסוֹק בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת, שֶׁאֵין לָךְ מִקְצוֹעַ בַּתּוֹרָה יוֹתֵר מֵהֶן, שֶׁהֵן כְּמַעְיָן נוֹבֵעַ.
With regard to: And the wringing of the nose brings forth blood, any student whose rabbi is angry [af] with him the first time and he is silent and does not react, will merit to be able to distinguish between blood that is ritually impure and blood that is ritually pure. As for: And the forcing of wrath [appayim] brings forth strife; any student whose rabbi is angry with him for the first and second times, appayim being the plural of af, and he is silent, merits to distinguish between monetary cases, strife, and capital cases, as that is the highest level of learning. As we learned in a mishna: Rabbi Yishmael says: One who seeks to become wise should engage in monetary laws, as there is no greater discipline in Torah, as they are like a flowing well in which innovations constantly spring forth.
Berakhot 7a
מאי מצלי, אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי ויגולו רחמי על מדותי, ואתנהג עם בני במדת רחמים ואכנס להם לפנים משורת הדין... אמרתי לו יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך, ותתנהג עם בניך במדת הרחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין... ואמר רבי יוחנן משום רבי יוסי מניין שאין מרצין לו לאדם בשעת כעסו, דכתיב פני ילכו והנחותי לך, אמר לו הקב"ה למשה, המתן לי עד שיעברו פנים של זעם ואניח לך. ומי איכא רתחא קמיה דקודשא בריך הוא, אין, דתניא וא-ל זועם בכל יום, וכמה זעמו, רגע, ואין כל בריה יכולה לכוין אותה שעה חוץ מבלעם הרשע, דכתיב ביה ויודע דעת עליון... מאי למען דעת צדקות ה', אמר רבי אלעזר אמר להם הקב"ה לישראל דעו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי בימי בלעם הרשע, שאלמלי כעסתי לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט... תנא משמיה דרבי מאיר בשעה שהחמה זורחת וכל מלכי מזרח ומערב מניחים כתריהם בראשיהם ומשתחוים לחמה, מיד כועס הקב"ה...
וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי: מִנַּיִן שֶׁאֵין מְרַצִּין לוֹ לְאָדָם בִּשְׁעַת כַּעְסוֹ, דִּכְתִיב: ״פָּנַי יֵלֵכוּ וַהֲנִחֹתִי לָךְ״. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה:
And Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Yosei: From where is it derived that one must not placate a person while he is in the throes of his anger, rather he should mollify him after he has calmed down? As it is written, when following the sin of the Golden Calf, Moses requested that the Divine Presence rest upon Israel as it had previously, God said to him: “My face will go, and I will give you rest” (Exodus 33:14). Rabbi Yoḥanan explained: The Holy One, Blessed be He, said to Moses: Wait until My face of wrath will pass and I will grant your request. One must wait for a person’s anger to pass as well.
Sulam on Zohar, Vayeshev
ומשום שהוא מקטרג עליו תמיד, צריך האדם להתגבר עליו ולעלות עליו במקום מוצק, (שהיצר הרע לא יוכל להזיזו ממקומו), כי צריך להיות גבור ממנו, ולהתחבר במקום הגבורה, משום כאשר האדם מתגבר עליו, הוא אז בצד הגבורה, ומתדבק (בצד ההוא כדי) להתחזק...
אבל צדיק ההוא, שהוא ירא את רבונו, כמה רעות הוא סובל בעולם הזה, כדי שלא יאמין ולא ישתתף עם היצר הרע, והקב"ה מצילו מכולם. זהו שכתוב, רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו ה', רבות רעות לצדיק לא כתוב, אלא רבות רעות צדיק, שזה יורה שפירושו הוא, שהסובל רבות רעות הוא צדיק, משום שהקב"ה חפץ בו, כי הרעות שסובל, מרחיקות אותו מן יצר הרע כנ"ל. ומשום זה הקב"ה חפץ באדם ההוא, ומציל אותו מכולם, בעולם הזה ובעולם הבא.
Nedarim 22b
רבי ירמיה מדפתי אמר (כל הכועס) משכח תלמודו ומוסיף טיפשות, שנאמר כי כעס בחיק כסילים ינוח...
אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: כׇּל הַכּוֹעֵס, אֲפִילּוּ שְׁכִינָה אֵינָהּ חֲשׁוּבָה כְּנֶגְדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״רָשָׁע כְּגֹבַהּ אַפּוֹ בַּל יִדְרֹשׁ אֵין אֱלֹהִים כׇּל מְזִמּוֹתָיו״. רַבִּי יִרְמְיָה מִדִּיפְתִּי אָמַר: מְשַׁכֵּחַ תַּלְמוּדוֹ וּמוֹסִיף טִיפְּשׁוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי כַעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ״, וּכְתִיב: ״וּכְסִיל יִפְרֹשׂ אִוֶּלֶת״. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: בְּיָדוּעַ שֶׁעֲוֹנוֹתָיו מְרוּבִּין מִזְּכִיּוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבַעַל חֵמָה רַב פָּשַׁע״.
Rabba bar Rav Huna said: Anyone who gets angry, at that moment even the Divine Presence is not important to him, as it is stated: “The wicked, in the height of his anger says: He will not require; all his thoughts are: There is no God” (Psalms 10:4). Rabbi Yirmeya of Difti said: Anyone who gets angry forgets his learning and increases foolishness, as it is stated: “For anger rests in the bosom of fools” (Ecclesiastes 7:9), and it is written: “But a fool unfolds folly” (Proverbs 13:16). Rav Naḥman bar Yitzḥak said: With regard to one who gets angry, it is acknowledged that his sins are more numerous than his merits, as it is stated: “And a wrathful man abounds in transgression” (Proverbs 29:22).
Tzava'at HaRivash 1:1
The teachings attributed to the Baal Shem Tov instruct a person to always be b'simcha (in joy) as a direct weapon against anger — for depression and agitation open the door to rage, while constant joy and bitachon close it.
להיות תמים בעבודתו יתברך עבודה תמה ועיקר שלא לשכוח הדברים. ועיקר ללמוד בכל יום שיעור מוסר הן רב הן מעט.
Rabbi Yisrael Baal Shem, peace be upon him, taught us to be wholehearted in our service of HaShem, blessed is He and to serve Him with simplicity. Of primary importance is not to forget the Commandments we received directly from HaShem at Chorev (Aseret HaDvarim-עשרת הדברים), and to study teachings of Mussar, that deal with developing good character traits and right conduct, on a daily basis, whether one studies a little or a lot.
Kedushat Levi, Genesis, Vayera
R. Levi Yitzchak of Berditchev discusses how Abraham's trait of chesed (loving-kindness) is the antidote to anger — by focusing on love of God and love of others, anger naturally dissolves, as it cannot coexist with genuine ahavah.
לכאורה אין זה דרך שיאמר בעל הבית לאורח לזה באת אלי להתארח לאכול אצלי. ויבואר על פי מאמר רבותינו ז"ל שאל וכו' את רבי עקיבא איזה מעשים נאים מעשה הקדוש ברוך הוא או מעשה בשר ודם עיין שם, שהויכוח היה מה שהאדם נימול על ידי מעשה בשר ודם ועיין שם התירוץ.
He had now mastered both the ability to serve the Lord on two levels, אהבה (attribute of חסד) and יראה, attribute of גבורה). It is part of our tradition that whenever the attributes of אהבה and יראה, i.e. אש, and מים, “fire and water,” in terms of our terrestrial part of the universe, are present simultaneously, due to the fact that these two attributes are opposites of one another, we require the presence of a third attribute one that harmonizes between these two opposite attributes.