Rav Tzadok of Lublin's Teachings

[א] ראשית כניסת האדם לעבודת ה' צריך להיות בחפזון כמו שמצינו בפסח מצרים שהי' נאכל בחפזון ולא פסח דורות. מפני שההתחלה לנתק עצמו מכל תאות עוה"ז שהוא מקושר בהם צריך לשמור הרגע שמתעורר בו רצון ה' ולחפוז על אותו רגע למהר לצאת מהם אולי יוכל. ואח"כ שוב ילך במתינות ולאט כדין פסח דורות:

The beginning of a person's entrance into the service of God must be rushed. As we find regarding the eating of the first Passover [sacrifice] in Egypt; it was eaten in a rush, but the Passover of subsequent generations was not [eaten in a rush]. For when one begins to cut oneself off from all desires of this world to which one is connected one must be aware of the moment wherein the desire to serve God awakens. One must rush to that moment and hurry to escape, maybe it is then possible. And then, later, one can go along moderately and slowly, like the laws of the Passover of subsequent years:

דברי סופרים והוא ליקוטים מדברי רבותינו ז"ל מה שהוצאתי מדבריהם איזה פנינים.

Meaning, the command is not to actually forgive [the loan].

אבל לענין דיני שמים הכונה על שרשו דאף דבאמת גם נפשות הגרים היו במעמד הר סיני כמו שאמרו בשבת (קמ"ו ריש ע"א) מזלייהו הוו ומזל הוא שורש האדם כמו שכתבתי במקום אחר על מ"ש (שם נ"ג ע"ב) אדם דאית ליה מזלא ובני חיי ומזוני דתליא במזלא (מו"ק כ"ח.), אבל מכל מקום לא נכנסו תחת כנפי השכינה מיד בלידה רק אחר כך ויש להם חסרון זה בשורש ששיהו וכו' וזה החסרון לא נתרפא בם כלל ועל כן הזהירה תורה על אונאת הגר כמה פעמים שלא יאמר פה שאכל נבילות כז' כמו שאמרו בבא מציעא [נ"ח ב], ומדהוצרך להזהיר משמע דהוא דבר שניתן ליאמר דיש בו משום אונאה דמה שאינו כלל לא איכפת לאדם אם יאמרו עליו, וכמו שלא איכפת ליעקב שהיה לו אח עשו ואמהות שיצאו מלבן ולאברהם שיצא מתרח כיון דאין לו שום שייכות עוד לזה, ואמרו בבא מציעא [נ"ט סוף ע"ב] מפני מה הזהירה תורה על הגרים שסורן רע רצה לומר שרשן ויסודן באמת רע על כן צריך הזהרה על אונאתו שיש בו אונאת דברים גדולה דעיקרה הוא כאשר אומר דבר אמת שבו אז פועל בו הרבה עד שיוכל לפעול בו על ידי זה שינוי בעצמותו גם כן על ידי שמזכיר החסרון שהוא באמת כן בעצם וכך קבלתי ואכ"מ: וחז"ל הוסיפו במשנה [שם נ"ח:] גם לבעל תשובה זכור מעשיך וכו' אף דחטאי ישראל אינם בעצם וסוף התשובה לתקן הקודם גם כן להיות כאלו לא חטא כלל, ועל כן אין בזה הזהרה בתורה שהיא מצד האמת הגמור לא שייך אונאת דברים זו כלל, רק חכמים הוסיפוהו כי גם בבעל תשובה תחלת מדריגת התשובה אינו נגלה עדיין תיקון הקודם

In the Gemara Yoma [86a], "Great is repentance etc." see ibid. there are 7 saying regarding the greatness and advantages of repentance. And it is known that repentance follows understanding of the heart as is written "and their hearts will understand and they will repent" and because of this it said that repentance is after understanding as they [the Talmudic Sages] said in Megillah [17b].

וזהו זכור דשבת שכולו לה' כל עינוגים שלו מצוה גדולה וכל דברי הרשות דהיינו דבר ‏שהגוף עושה לצרכו ולהנאתו ומדבר ומהרהר להנאתו ואין בו איסור הרי הם בשבת מצוה. שהרי ‏אפי' מי ששיחה תענוג לו מפורש בש"ע (או"ח סי' שז ס"א) דהיא מכלל עונג שבת. וזהו מתנה טובה ‏יש לי כו' (שבת י:) כי דבר זה אינו ביד האדם שלא יהי' לו דמיון רק מעזר הש"י וממתנתו כנ"ל אות ‏רכ"ז.

בראשית בתיבת בראשית נכלל כל מעשה בראשית כמושמצינו (בב"ר פ' יא) מכל מה שנברא בששת ימי בראשית. מעשה בראשית וכדומה. הכל נקרא על שם בראשית והטעם שהכל נברא במאמר בראשית דבראשית נמי מאמר הוא (כמ"ש ר"ה לב.) ואח"כ נעשה כל א' בזמנו. ובאורייתא ברא קוב"ה עלמא וממילא נכלל כל התורה כולה ג"כ במאמר בראשית.

‏[ק] תשובה היינו שמשיב אותו דבר אל הש"י ר"ל שמכיר שהכל פועל הש"י וכחו אפי' המחשבה טרם ‏נוצרה בלבו של אדם כמשאז"ל (ב"ר פ' ט) נמצא הש"י נתן לו כח אז גם בהעבירה ועי"ז אחר ‏התשובה הגמורה הוא זוכה שזדונות נעשין זכיות כי גם זה הי' רצון הש"י כך כמ"ש בשבת (פט:) ‏אם יהי' חטאיכם כשנים כי' וכענין שאז"ל (מד"ת וישב ד) ע"פ נורא עלילה על בנ"א וכד"ש דוד ‏המע"ה למען תצדק בדברך ר"ל לכך נטלה ממנו הסייעתא וא"כ הוא ממש כזכיות מאחר שגם זה ‏רצון הש"י. וז"ש וחסידיך ירננו ואז"ל (ילקוט ישעיה רמז רצו) אלו רשעי ישראל כו' וכן ע"פ אספו לי ‏חסידי וגו' (כמש"ש) פי' כי חסיד הוא הנוטה משורת הדין להתחסד וכן רשע נוטה משורת הדין ‏להרשיע וכשיפתח הש"י לעתיד אחר התשובה הגמורה ויכירו הכל כח מלכותו נמצא הזדונות שהיו ‏נטי' משורות הדין היו חסידות כיון שלא היו נוטים מאמיתות רצון הש"י.

As it is written in the Talmud (Shabbat 89b), "If your sins are like scarlet, they shall be as white as snow" (Isaiah 1:18). Furthermore, the Sages teach that through a wondrous act, God will transform the sins of the wicked into merits. This is similar to King David's prayer, "So that You may be justified in Your words" (Psalms 51:4). By taking away the person's inclination to sin, their sins are effectively transformed into merits, as this was also God's will.

‏[קנד] כשם שצריך אדם להאמין בהש"י כך צריך אח"כ להאמין בעצמו. ר"ל שיש להש"י עסק עמו ‏ושאיננו פועל בטל שבין לילה כו' וכחיתו שדה שלאחר מיתתם נאבדו ואינם. רק צריך להאמין כי ‏נפשו ממקור החיים ית"ש והש"י מתענג ומשתעשע בה כשעושת רצונו.

I mean to say that [one must believe] that God has dealings with him, and that he is not a creation of God which is 'only for today, etc.,' an like 'an animal of the field' that after their death are gone and no longer. Rather one must believe that God, may He be blessed, delights and revels in his doing His will. And this is the understanding of, "and they trusted/believed in the Lord and in Moshe His servant" (Exodus 14:31). The explanation [here] of Moshe, is meaning to say the grouping of the 600,000 souls of Israel in that generation; they believed that God, may He be blessed, desired them [and then automatically also Moshe, since he is totally them. And it is like they said, may their memory be blessed, (Bava Batra 121:) that the whole time that the Jewish people were ostracized (by God), the word (of God) did not reveal itself to Moshe.

[מד] מי שיש לו תשוקה גדולה לתאות הגוף אל יתעצב בזה לחשוב כמה פגום הוא שיש לו תשוקה כ"כ. כי אדרבא הוא כלי מוכן לתוקף אהבת ותשוקת דרישת האמת. וכמו שנחמו ההוא סבא [אשר הוא אליהו לדעת י"מ בתוס' פ"ק דחולין (ו.) ושמעתי דכן הוא האמת ודקו' תוס' שם אכ"מ] לאביי (בסוכה נב.) וע"ז אמרו דלעת"ל צדיקים נדמה להם יצה"ר כהר ורשעים כחוט השערה ואינו שקר רק שניהם אמת כי לאלו תשוקתם ותאותם עצומה ביותר:

So too regarding Abaye (Sukkah 52a) who was comforted by a certain Elder [who was Eliyahu according to the additional commentators in Tosefos (Yoma 6a) and I heard that this is the truth. Regarding the question which Tosefos asks on this attributation, this is not the correct place to discuss it]. Regarding this, it was stated (Sukkah 52a) "In the future, for the righteous, the evil inclination appears to them as a high mountain, and for the wicked, it appears to them as a mere strand of hair" and these do not contradict, rather both are true: to these [the righteous], their passions and desire are greater and more intense. [Note: Thus, as their desires and passions are more intense, so is their capacity for the intense search for truth and piety.]

דאין בלבנו שאנו תולדות כל מיני חשקות ‏בפרטי פרטות הנפשות כפי חלוקתן. וזהו מאת כל איש וגו' דג"כ מדבר בלשון נסתר ולמי אמר ‏תקחו.

והיינו כי אמרו ז"ל ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן. פירוש, כי הזוהמא שהטיל הנחש ביארנו במקום אחר שהוא התאוה כלשון חכמים כשבא נחש כו' וכמו שכתבתי במקום אחר על מה שאמרו ז"ל על ישי שמת בעטיו של נחש. ובמדרש תילים על פסוק בעון חוללתי, בעוון מלא, אפילו חסיד שבחסידים אין מכוין אלא להנאתו.

צו את אהרן. אין מזרזים אלא במקום שיש חסרון כיס. רק בעולה. כי אז"ל (זבחים ז) אין לך אדם מישראל שאינו מחויב עשה בכל יום. וא"כ חסרון כיס להקריב עולה בכל יום: