Rav Yosef Albo directly confronts the question of whether the absence of explicit mention of Olam HaBa in the Torah is a theological problem. He argues that Olam HaBa is indeed implied and even alluded to in the Torah, and addresses those who claim this absence shows the Torah is incomplete.
והמדרגה הבאה לו לאדם מיד אחר המות תוך י״ב חדש היא הנקראת בלשון רבותינו ז״ל גן עדן, שעליה אמרו שכלל האומה זוכין אליה ונכנסין בה מיד בשעת מיתתן, אמרו במסכת תמורה אמר רב יהודה אמר שמואל בשעה שנפטר משה רבינו לגן עדן אמר לו ליהושע שאל ממני כל ספקות שיש לך וכו׳, שיראה שהשכר או המדרגה שזכה אליה משה מיד אחר פטירתו היתה גן עדן, וכן אמרו בבראשית רבה נתנמנם יוסי בן יועזר וראה מטתו של יורקיס איש צרדה פורחת באויר, אמר לשעה קלה הקדימני זה לגן עדן, והמדרגה הזו היא מדרגה חסרה תוך י״ב חדש, ולאחר י״ב חדש יעלה למדרגה ממדרגות העולם הבא, והיא מדרגת שלמות וכבוד, אמרו במסכת שבת פרק שואל נפשותיהן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד, שנאמר והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים את ה׳ אלהיך, וכן במדרש שיר השירים תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים אלו נפשות הצדיקים שהם נתונות עמו במרום, ובמדרש תהלים פירשו שזו המדרגה משיגין אותה מיד בשעת מיתה וקודם תחית המתים, אמרו יעלזו חסידים בכבוד, באי זה כבוד בכבוד שהקדוש ברוך הוא עושה לצדיקים בשעה שנפטרין מן העולם, והן מקלסין להקדוש ברוך הוא ששם אותם בצרור החיים שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים, וכן אמרו במסכת חגיגה ערבות שבו צדק ומשפט גנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכה ונשמותיהן של צדיקים וכו׳, ושם אופנים ושרפים וחיות הקודש ומלאכי השרת וכסא הכבוד ומלך אל חי וקיים רם ונשא שוכן עליהם, הרי שבארו בפירוש שמדרגת נפשותיהן של צדיקים אחר שנפטרו מהגוף וקודם תחית המתים היא במדרגת מלאכי השרת, ופשט הכתוב שאומר ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה יורה על זה, והמדרגה ההיא תקרא בראש משנת פרק חלק העולם הבא לפי שהיא באה לאדם אחר המות, ועליה אמרו כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. ואולם יש בלשון העולם הבא מדרגה אחרת תקרא גם כן העולם הבא סתם, והיא באה לאדם אחר תחית המתים, ועליה הוא שאמרו בגמרא על המשנה האומרת ואלו שאין להם חלק לעולם הבא תנא הוא כפר בתחית המתים לפיכך לא יהיה לו חלק בתחית המתים, שיראה משם שהעולם הבא היא מדרגת שכר באה אחר תחית המתים המקובל באומה לאותן שהקדוש ברוך הוא מחיה בתחית המתים, וכן גם כן יראה זה ממה שאמרו ג׳ כתות ליום הדין וכו׳ צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיי העולם הבא, שזה יורה היות העולם הבא מדרגה באה לאדם אחר יום הדין הגדול שהוא אחר תחית המתים לפי המקובל באומה, וכן גם כן יראה זה ממה שאמרו ארץ החיים ארץ שמתיה חיים תחלה לעולם הבא, אם כן צדיקים שבחוצה לארץ כגון משה ואהרן היאך חיין ובאין לעולם הבא, מלמד שבשעת תחית המתים הקדוש ברוך הוא עושה להם מחילות תחת הקרקע וכו׳, הרי שמשה ואהרן צריכים לחיות בתחית המתים כדי שיזכו לעולם הבא, וזה יורה כי מדרגת גן עדן שמשה ואהרן נתונין בו משעת פטירתן עד עתה אינה כמדרגת חיי העולם הבא אחר תחית המתים, אבל אותן חיי העולם הבא היא מדרגה גדולה יותר מגן עדן ועליונה על כל המדרגות, שלא יזכו אליה אלא הצדיקים הגמורים שיזכו לחיות בתחית המתים, כמו שאמרו תחית המתים לצדיקים גמורים בלבד. ועל כן הוזקקנו לומר כי העולם הבא שם נאמר בכללות ויחוד, נאמר בכלל על כל מדרגה ממדרגות שכר הנפשות אחר המות, ונאמר ביחוד על המדרגה היותר גדולה שאפשר שתושג לנפש הצדיק הגמור, שהיא מדרגה באה אחר תחית המתים, ואותה מדרגה ביחוד תקרא חיי העולם הבא, ועל כן יאמרו כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, כלומר כי בעולם הנשמות הבא לאדם אחר המות ישיג כל אחד ואחד מישראל בו מדרגה מה לפי מעשיו, וכן חסידי אומות העולם יש להם חלק ומדרגה מה בעולם הבא, אבל המדרגה הגדולה האחרונה שהיא חיי העולם הבא לא יזכה אליה כל אדם אלא הצדיקים הגמורים ולאחר תחית המתים, כי אותן צדיקים שגלוי וידוע לפניו יתברך שמה שלא יכלו לקיים את התורה כלה לא היה מפני רוע בחירתם אלא מפני עול הגלות ומעיקים אשר מחוץ או מפני סבה אחרת, כמשה ואהרן שלא יכלו לקיים את התורה כלה, רוצה לומר מצות התלויות בארץ, לפי שלא נכנסו לארץ, ואלו יזכו לתחיה ואז יקיימו כל המצות התלויות בארץ והמצות שלא יכלו לקיים בחיים הראשונים, ומתוך כך יזכו למדרגה הגדולה האחרונה שהיא חיי העולם הבא.
The stage which a man attains immediately after death, within the twelve months, is called in the language of the Rabbis, Gan Eden (Paradise). And it is in reference to this that it is said that the whole nation enjoys it, entering this stage immediately at death. Thus we find: “Rab Judah said in the name of Samuel: When Moses died and entered Gan Eden, he said to Joshua: ‘Ask me all the things about which you are in doubt …’ ” It seems therefore that the reward or the degree of existence which Moses enjoyed as soon as he died was Gan Eden. The Rabbis also say: Jose ben Joezer dozed off and saw the bed of Yorkis of Zereda flying in the air. He said then: “He has preceded me in Gan Eden by a brief hour.” This stage is incomplete before the end of twelve months. After twelve months one rises to one of the stages of the ‘world to come,’ which is a degree of perfection and glory. Thus we are told: The souls of the righteous are hidden beneath the Throne of Glory, as is said: “The soul of my Lord shall be bound in the bundle of life with the Lord thy God.” Also we find: “The inside thereof being inlaid with love from the daughters of Jerusalem”—these are the souls of the righteous which are with Him in heaven. In the Midrash on Psalms they say that this degree is attained right after death and before the resurrection. Commenting on the verse in the Psalms: “Let the saints exult in glory,” they say: In what glory? Answer: In the glory which God confers upon the righteous when they depart this world. And they praise God, who bound them in the bundle of life, as is said: “The soul of my lord shall be bound in the bundle of life.” Also in the treatise Hagigah: “Arabot is the place in which are righteousness and judgment, treasures of life and treasures of peace and treasures of blessing, and the souls of the righteous. There are the Ofannim and the Seraphim and the Holy Hayyot and the attending angels and the Throne of Glory, while the Living and Eternal King, high and exalted, dwells above them.” Here it is stated clearly that the degree occupied by the souls of the righteous after they leave the body and before resurrection is the same as that of the attending angels. The literal meaning of the verse in Zechariah points to the same thing: “I will give thee free access among these that stand by.” This degree is called in the Mishnah, “world to come,” because it comes to a man after death. The statement: “All Israel have a share in the world to come,” refers to it. But there is another degree which is also called “world to come” without qualification. This is that which comes after resurrection. This is referred to in the Mishnah above mentioned, where the Gemara says that the one who denies resurrection will have no share in resurrection. For it appears from that passage that “the world to come” is a state of reward which comes after resurrection, a reward which is accepted traditionally among our people as conferred upon those whom God brings back to life at the resurrection. The same thing appears also from the statement of the Rabbis: “There are three classes on the day of judgment … the perfectly righteous are immediately written down, and their destiny is sealed for life in the world to come.” This shows that the world to come is a state which comes to a person after the great day of judgment, i. e. after the resurrection, as is traditionally accepted among our people. The same idea can also be found in the statement of the Rabbis: “ ‘The land of the living,’ i. e. a land whose dead are the first to live again in the world to come. If so, how can those men who died outside of Palestine, like Moses and Aaron, be resurrected and enter the world to come? Answer: At the time of the resurrection God will make for them pathways under ground …” It is thus clear from this that Moses and Aaron must first be resurrected before they can attain the world to come. This also shows that the degree of Gan Eden in which Moses and Aaron have been from the time of their death until now, is not the same as the state of life in the world to come after resurrection. The latter is a much higher degree than Gan Eden and superior to all others. Only those perfectly righteous men have this privilege who merit the life of the resurrection, as the Rabbis say that resurrection is only for the perfectly righteous. We must say, therefore, that the expression, “world to come,” is used both in a broad and a narrow sense. In a broad sense it applies to any degree of reward which the soul gets after death. In a narrow and specific sense it denotes the highest degree that the soul of the perfectly righteous man can attain, a degree which comes after resurrection. This degree is called “life in the world to come” par excellence. “All Israel have a share in the world to come,” means that in the world of souls which is after death every Israelite will attain to some degree according to his conduct. The pious men of other nations also have a share in the world to come in this sense. But the highest and last degree—“life in the world to come”—no one can attain except the perfectly righteous, and that only after the resurrection. Those righteous men who, as God knows, were unable to fulfil the whole Torah, not because of evil will, but because of the yoke of the exile and external hindrances, or for some other cause, like Moses and Aaron who were not able to fulfil the entire Law, namely those commandments which can be performed only in Palestine, because they did not enter the land of Palestine—these men will be resurrected, so that they may perform all those commandments which are rooted in Palestine as well as those other commandments which they were not able to perform in their first life, and then they will attain to the highest and last degree, viz. “life in the world to come.”