Discovering Your Divine Purpose

ס֥וֹף דָּבָ֖ר הַכֹּ֣ל נִשְׁמָ֑ע אֶת־הָאֱלֹהִ֤ים יְרָא֙ וְאֶת־מִצְוֺתָ֣יו שְׁמ֔וֹר כִּי־זֶ֖ה כׇּל־הָאָדָֽם׃

The sum of the matter, when all is said and done: Revere God and observe the commandments! For this applies to all humankind:

וְעַתָּה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל מָ֚ה יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ שֹׁאֵ֖ל מֵעִמָּ֑ךְ כִּ֣י אִם־לְ֠יִרְאָ֠ה אֶת־יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ לָלֶ֤כֶת בְּכׇל־דְּרָכָיו֙ וּלְאַהֲבָ֣ה אֹת֔וֹ וְלַֽעֲבֹד֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכׇל־לְבָבְךָ֖ וּבְכׇל־נַפְשֶֽׁךָ׃ לִשְׁמֹ֞ר אֶת־מִצְוֺ֤ת יְהֹוָה֙ וְאֶת־חֻקֹּתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לְט֖וֹב לָֽךְ׃

And now, O Israel, what does the ETERNAL your God demand of you? Only this: to revere the ETERNAL your God, to walk only in divine paths, to love and to serve the ETERNAL your God with all your heart and soul, keeping GOD’s commandments and laws, which I enjoin upon you today, for your good.

שמעיה ואבטליון קבלו מהם שמעיה אומר אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות ואל תתוודע לרשות. אהוב את המלאכה כיצד מלמד שיהא אדם אוהב את המלאכה ואל יהיה שונא את המלאכה כשם שהתורה נתנה בברית כך המלאכה נתנה בברית שנא׳ (שמות כ׳:ט׳-י׳) ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה׳ אלהיך. ר״ע אומר עתים שאדם עושה מלאכה ומתנצל מן המיתה ועתים שאין אדם עושה מלאכה ומתחייב מיתה לשמים. כיצד ישב אדם כל השבוע ולא עשה מלאכה ולע״ש אין לו מה יאכל היו לו מעות של הקדש בתוך ביתו ונטל מהם ואכל מתחייב מיתה לשמים. אבל אם היה פועל והולך בבנין בית המקדש אע״פ שנתנו לו מעות של הקדש בשכרו ונטל מהם ואכל מתנצל מן המיתה. רבי דוסתאי אומר מניין שאם לא עשה מלאכה כל ששה שיעשה כל שבעה הרי שישב כל ימות השבת ולא עשה מלאכה ולערב שבת אין לו מה שיאכל הלך ונפל בין הגייסות ותפשוהו ואחזו אותו בקולר ועשו בו מלאכה בשבת כל זאת שלא עשה כל ששה. ר״ש בן אלעזר אומר אף אדם הראשון לא טעם כלום עד שעשה מלאכה שנא׳ (בראשית ב׳:ט״ו) ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה והדר מכל עץ הגן אכול תאכל. ר״ט אומר אף הקב״ה לא השרה שכינתו על ישראל עד שעשו מלאכה שנאמר (שמות כ״ה:ח׳) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם רבי יהודה בן בתירא אומר מי שאין לו מלאכה לעשות מה יעשה אם יש לו חצר חרבה או שדה חרבה ילך ויתעסק בה שנאמר ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ומה תלמוד לומר ועשית כל מלאכתך להביא את מי שיש לו חצרות או שדות חרבות ילך ויתעסק בהן ר׳ [טרפון] אומר (אין אדם מת) אלא מתוך הבטלה (שנאמר (בראשית מ״ט:ל״ג) ויגוע ויאסף אל עמיו [רבי יוסי הגלילי אומר] הרי שנכפה ונפל על אומן שלו ומת הא אינו מת אלא מתוך הבטלה) היה עומד על ראש הגג [ועל ראש הבירה ועל ראש הבניין] [(ועל שפת הנהר)] ונפל ומת אינו מת אלא מתוך הבטלה. (שכן) שמענו לאנשים ולנשים מניין שנא׳ (שמות ל״ו:ו׳) איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש לטפלים מניין שנאמר (שם) ויכלא העם מהביא. א״ר נתן בשעה שנתעסק משה במלאכת המשכן לא רצה ליטול עצה מנשיאי ישראל והיו נשיאי ישראל יושבין ושותקין ואומרים עכשיו יצטרך לנו משה. כיון ששמעו שהעבירו קול במחנה שנאמר והמלאכה היתה דים אמרו אוי לנו שלא היה לנו שותפות במלאכת המשכן עמדו והוסיפו דבר גדול מעצמם שנא׳ (שמות ל״ה:כ״ז) והנשיאים הביאו את אבני השהם:

SHEMAIAH AND ABṬALYON RECEIVED THE TRADITION FROM THE PRECEDING. SHEMAIAH SAID: LOVE WORK AND HATE PUBLIC OFFICE, AND BECOME NOT KNOWN TO THE RULING POWER. LOVE WORK. What does this mean? It teaches [22b] that a man should love work and not hate it; for just as the Torah was given [to man] by a covenant, so work too was given by a covenant, as it is stated, Six days shalt thou labour and do all thy work; but the seventh day is a sabbath unto the Lord thy God. R. ‘Aḳiba said: There are times when a man does work [on the Sabbath] and escapes the penalty of death, and there are times when a man does no work [on the Sabbath] and incurs death by Heaven. How can this be? If a man sat the whole week doing no work and on the eve of the Sabbath, having nothing to eat, took of the sacred money which is in his possession and used it for his needs, he thereby incurred the penalty of death by Heaven. On the other hand, if he is at work on the Temple building, although he receives sacred money in payment which he uses for his needs, he escapes the penalty of death. R. Dosethai said: When do we find that if a man does no work all the six days he will eventually have to work all the seven days? If he is idle all the days of the week doing no work, when the Sabbath eve arrives he will have nothing to eat. He then goes forth and joins a band of robbers; he is caught and put in chains, and is now compelled to work [also] on the Sabbath. All this is the sequel of his not working during the six days of the week. R. Simeon b. Eleazar said: Even Adam, the first man, did not taste a morsel until he had done some work, as it is stated, And He put him into the garden of Eden to dress it and to keep it, and only then [is it recorded], Of every tree of the garden thou mayest freely eat. R. Ṭarfon said: Even the Holy One, blessed be He, did not cause His Presence to dwell in Israel until they had performed some work, as it is stated, And let them make Me a sanctuary, that I may dwell among them. R. Judah b. Bathyra said: What should a man do when he has no work to undertake? If he has a dilapidated courtyard or a waste field let him go and attend to it; for it is stated, Six days shalt thou labour, and do all thy work. Why does the verse add the words and do all thy work? To include the case of a man who has dilapidated courtyards or waste fields, that he should go and occupy himself with them. R. Jose said: No man dies except in idleness, as it is stated, And he expired, and was gathered unto his people. Hence if a man had a seizure, came under the care of his physician and died, he only died because he was in idleness. If a man was standing [idly] on the top of a roof or a castle or a building or by the river’s edge and fell and died, he only died because he was in idleness. We have heard this in connection with men, but whence in connection with women? As it is stated, Let neither man nor woman make any more work for the offering of the sanctuary. And whence in connection with children? As it is stated, So the people were restrained from bringing. R. Nathan said: At the time that Moses was engaged upon the work of the Tabernacle, he declined to consult with the princes of Israel. Consequently they sat in silence, thinking to themselves, ‘The time will soon come when Moses will have need of us’. When they heard the proclamation made in the camp which declared, The stuff they had was sufficient, they exclaimed, ‘Alas, we have had no share in the work of the Tabernacle!’ They arose and added a large contribution of their own accord, as it is stated, And the rulers brought the onyx stones.

וּלְהַגִּיד גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאָדָם טוֹבֵעַ כַּמָּה מַטְבְּעוֹת בְּחוֹתָם אֶחָד וְכֻלָּן דּוֹמִין זֶה לָזֶה, וּמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טָבַע כָּל אָדָם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאֵין אֶחָד מֵהֶן דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ. לְפִיכָךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד חַיָּב לוֹמַר, בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם.

The court says to the witnesses: And perhaps you will say: Why would we want this trouble? Perhaps it would be better not to testify at all. But be aware, as is it not already stated: “And he being a witness, whether he has seen or known, if he does not utter it, then he shall bear his iniquity” (Leviticus 5:1)?

רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת לוֹ מִן הָאָדָם.

Rabbi said: which is the straight path that a man should choose for himself?

בעשרה מאמרות נברא העולם וכי מה צורך לבאי עולם בכך אלא ללמדך שכל העושה מצוה אחת וכל המשמר שבת אחד וכל המקיים נפש אחת [מעלה עליו הכתוב] כאילו קיים עולם מלא שנברא בעשרה מאמרות. וכל העובר עבירה אחת וכל המחלל שבת אחד וכל המאבד נפש אחת מעלין עליו כאילו איבד עולם מלא שנברא בעשרה מאמרות שכן מצינו בקין שהרג את הבל אחיו שנא׳ (בראשית ד׳:י׳) קול דמי אחיך דם אחד שפך דמים רבים נאמר אלא מלמד שדם בניו ובני בניו וכל תולדותיו עד סוף כל הדורות שעתידין לצאת ממנו כולם היו עומדין וצועקין לפני הקב״ה (הא למדת שאדם אחד שקול כנגד מעשה בראשית כולו): רבי נחמיה אומר מנין שאדם אחד שקול כנגד כל מעשה בראשית שנא׳ (שם ה) זה ספר תולדות אדם ולהלן הוא אומר (שם ב) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם מה להלן בריאה ועשיה אף כאן בריאה ועשיה מלמד שהראהו הקב״ה כל הדורות שעתידין לצאת ממנו כאילו הם עומדין (ומשחקין) לפניו. וי״א לא הראהו אלא צדיקים בלבד שנא׳ (ישעיהו ד׳:ג׳) כל הכתוב לחיים בירושלים. רבי יהושע בן קרחה אומר הרי הוא אומר (תהילים קל״ט:ט״ז) גלמי ראו עיניך ועל ספרך וגו׳ מלמד שהראהו הקב״ה לאדם הראשון דור דור ודורשיו דור דור ופרנסיו דור דור ומנהיגיו דור דור ונביאיו דור דור וגבוריו דור דור ופושעיו דור דור וחסידיו בדור פלוני עתיד להיות מלך פלוני בדור פלוני עתיד להיות חכם פלוני. ר״א בנו של רבי יוסי הגלילי אומר תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם היתה תורה כתובה ומונחת בחיקו של הקב״ה ואומרת שירה עם מלאכי השרת שנא׳ (משלי ח׳:ל׳) ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום משחקת בתבל ארצו. משלו משל למה הדבר דומה לאחד שנטל את העץ ומבקש לצור צורות הרבה ואין לו מקום לצור ויש לו צער אבל מצייר בארץ והולך ומבדיל הרבה הרבה. אף כך הקב״ה יהא שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים בחכמתו ובתבונתו ברא את כל העולם כולו וברא את השמים ואת הארץ עליונים ותחתונים. ויצר באדם כל מה שברא בעולמו. ברא חורשים בעולם וברא חורשים באדם זה שערות של אדם. ברא חיה רעה בעולם ברא חיה רעה באדם זה (בני מעיו) של אדם. (ברא קורצין בעולם וברא קורצין באדם זה אזניו של אדם). ברא ריח בעולם ברא ריח באדם זה חוטמו של אדם. חמה בעולם חמה באדם זה אורו של אדם. מים סרוחים בעולם מים סרוחים באדם זהו מימי חוטמו של אדם. מים מלוחים בעולם מים מלוחים באדם זהו דמעות של עינים. נחלים בעולם נחלים באדם אלו דמעות חומות בעולם חומות באדם אלו שפתותיו של אדם. דלתות בעולם דלתות באדם זה שיניו של אדם. (רקיעים בעולם רקיעים באדם זה לשונו של אדם). מים מתוקים בעולם מים מתוקים באדם זהו רוקו של אדם. לסתות בעולם לסתות באדם זה לחייו של אדם. מגדלים בעולם מגדלים באדם זה צוארו של אדם. סתידראות בעולם סתידראות באדם זה זרועותיו של אדם. יתידות בעולם יתידות באדם זה אצבעותיו של אדם. מלך בעולם מלך באדם ראשו. (אשכולות בעולם אשכולות באדם דמו). יועצים בעולם יועצים באדם כליותיו. ריחים בעולם ריחים באדם זה קרקבנו של אדם. נימסים בעולם נימסים באדם זה טחולו של אדם. אשפתות בעולם אשפתות באדם זה כריסו של אדם. בורות בעולם בורות באדם זה טיבורו של אדם. מים חיים בעולם מים חיים באדם זה (מי רגליו של אדם חיים בעולם חיים באדם זה) דמו של אדם. עצים בעולם עצים באדם זה עצמותיו של אדם גבעות בעולם גבעות באדם זה עגבותיו של אדם. עלי ומכתשת בעולם עלי ומכתשת באדם זה ארכבותיו של אדם. סוסים בעולם סוסים באדם זה שוקיו של אדם. (מלאך המות בעולם מלאך המות באדם זה עקיביו של אדם). הרים ובקעות בעולם הרים ובקעות באדם עומד דומה להר נופל דומה לבקעה. הא למדת שכל מה שברא הקב״ה בעולמו ברא באדם:

BY TEN SAYINGS WAS THE WORLD CREATED. What need is there for mankind to [know] this? It is to teach that if a person performs one precept, or keeps one Sabbath, or saves one life, Scripture imputes it to him as though he had saved a whole world which was created by ten sayings. And if a person commits one sin, or profanes one Sabbath, or destroys one life, Scripture imputes it to him as though he had destroyed a whole world which was created by ten sayings. We find it so with Cain who slew his brother Abel; as it is stated, The voice of thy brother’s bloods crieth unto Me. He shed the blood of one person, yet Scripture speaks of many bloods! But it teaches you that the blood of his sons, of his sons’ sons and of his descendants to the end of all generations that were destined to issue from him, all stood and cried to the Holy One, blessed be He. Hence you learn that one man is equal in worth to the entire creation. R. Nehemiah said: Whence do we know that one man is equal in worth to the entire creation? For it is stated, This is the book of the generations of Adam. [In the day that God created man, in the likeness of God made He him]; and elsewhere it states, These are the generations of the heaven and of the earth when they were created, [in the day that the Lord God made earth and heaven]. As in the one verse [which describes the creation of the world] the terms created and made are used, so in the other verse [which describes the creation of man] the terms created and made are used. This teaches that the Holy One, blessed be He, showed Adam all the future generations that were to issue from him standing and sporting, as it were, before him. Some say that He showed him only the righteous [of every generation], as it is stated, Every one that is written unto life in Jerusalem. R. Joshua b. Ḳorḥa said: It states, Thine eyes did see mine unformed substance, and in Thy book they were all written. This teaches that the Holy One, blessed be He, showed Adam, the first man, every generation and its teachers, every generation and its administrators, every generation and its leaders, every generation and its prophets, every generation and its heroes, every generation and its transgressors, every generation and its pious men, and that in a certain generation such a king will arise and in a certain generation such a Sage will live. R. Eliezer the son of R. Jose the Galilean said: Nine hundred and seventy-four generations before the creation of the world the Torah was already written and lay in the bosom of the Holy One, blessed be He, singing praises together with the ministering angels; as it is stated, Then I was by Him as a nursling; and I was daily all delight, [playing always before Him,] playing in His habitable earth. [R. Jose the Galilean said: All that the Holy One, blessed be He, created in the world, He also created in man.] This may be illustrated by a parable. To what can it be compared? To a man who takes a piece of wood intending to engrave many designs on it; but as he has insufficient space for his designs, he is dejected. He, however, who draws his designs on the ground can do so interminably, and keep everything distinct and apart. On the other hand, the Holy One, blessed be He,—may His great name be blessed for ever and to all eternity—in His wisdom and understanding created the whole world: He created the heaven and the earth, the celestial beings and terrestrial creatures. He likewise fashioned in man all that He had created in His world: He created forests in the world and forests in man, viz. his hairs; He created wild beasts in the world and wild beasts in man, viz. the intestinal worms; He created destructive agents in the world and destructive agents in man, these [act via] the ears of man; He created odours in the world and odours in man, these are [sensed by] the nose of man; He created a sun in the world and a sun in man, viz. the light of [the countenance of] man; fetid water in the world and also in man, viz. his nasal discharge; salt water in the world and also in man, viz. his tears; streams in the world and also in man, viz. the secretions; ramparts in the world [29b] and also in man, viz. his lips; doors in the world and also in man, viz. his teeth; vaults in the world and also a vault in man, viz. his tongue; sweet water in the world and also in man, viz. his sputum; contours in the world and also in man, viz. his jaws; towers in the world and a tower in man, viz. his neck; riggings in the world and also in man, viz. his arms; pegs in the world and also in man, viz. his fingers; a king in the world and also in man, viz. his head; [wine-bearing] clusters in the world and also in man, viz. his blood; counsellors in the world and also in man, viz. his kidneys; grinding mills in the world and also in man, viz. his stomach; crushing mills in the world and also in man, viz. his spleen; refuse bins in the world and also in man, viz. the belly; pits in the world and also in man, viz the navel; running waters in the world and also in man, viz. the urine; life in the world and also in man, viz. his blood; trees in the world and also in man, viz. the bones; hills in the world and also in man, viz. the hips; a pestle and mortar in the world and also in man, viz. his knees; horses in the world and also in man, viz. his shanks; the angel of death in the world and also in man, viz. his heels; hills and valleys in the world and also in man, for erect he is like a hill, fallen he is like a valley. Hence you learn that all that the Holy One, blessed be He, created in His world He also created in man.

אָמַר רַב הוּנָא: מַאי דִכְתִיב: ״שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶךָ וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶיךָ וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ וּבְמַרְאֵה עֵינֶיךָ וְדָע כִּי עַל כׇּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט״ — עַד כָּאן דִּבְרֵי יֵצֶר הָרָע, מִכָּאן וְאֵילָךְ דִּבְרֵי יֵצֶר טוֹב. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: עַד כָּאן לְדִבְרֵי תוֹרָה, מִכָּאן וְאֵילָךְ לְמַעֲשִׂים טוֹבִים.

On a related note, Rav Huna said: What is the meaning of that which is written: “Rejoice young man in your youth, and let your heart cheer you in the days of your youth, and walk in the ways of your heart and in the sight of your eyes; but know that for all these things God will bring you to judgment” (Ecclesiastes 11:9)? Until here, “the sight of your eyes,” these are the words of the evil inclination; from here on, “but know that, etc.,” these are the words of the good inclination. Reish Lakish said: Until here, the verse refers to matters of Torah. One is provided the opportunity to study and involve himself in the Torah and rejoice in its innovations; from here on, “but know that, etc.,” it refers to good deeds. One will ultimately stand trial for that which he studied and did not implement.

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: רָאִיתָ מִיָּמֶיךָ חַיָּה וָעוֹף שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אוּמָּנוּת? וְהֵן מִתְפַּרְנְסִין שֶׁלֹּא בְּצַעַר! וַהֲלֹא לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא לְשַׁמְּשֵׁנִי, וַאֲנִי נִבְרֵאתִי לְשַׁמֵּשׁ אֶת קוֹנִי, אֵינוֹ דִּין שֶׁאֶתְפַּרְנֵס שֶׁלֹּא בְּצַעַר? אֶלָּא שֶׁהוֹרַעְתִּי מַעֲשַׂי, וְקִפַּחְתִּי אֶת פַּרְנָסָתִי. רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר: מַנִּיחַ אֲנִי כׇּל אוּמָּנוּת שֶׁבָּעוֹלָם וְאֵינִי מְלַמֵּד אֶת בְּנִי אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁאָדָם אוֹכֵל מִשְּׂכָרָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהַקֶּרֶן קַיֶּימֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, וּשְׁאָר כׇּל אוּמָּנִיּוֹת אֵינָן כֵּן. כְּשֶׁאָדָם בָּא לִידֵי חוֹלִי אוֹ לִידֵי זִקְנָה אוֹ לִידֵי יִסּוּרִין, וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲסוֹק בִּמְלַאכְתּוֹ – הֲרֵי הוּא מֵת בָּרָעָב. אֲבָל הַתּוֹרָה אֵינָהּ כֵּן, אֶלָּא מְשַׁמַּרְתּוֹ מִכׇּל רַע בְּנַעֲרוּתוֹ, וְנוֹתֶנֶת לוֹ אַחֲרִית וְתִקְוָה בְּזִקְנוּתוֹ.

Rabbi Shimon ben Elazar says: Have you ever seen a beast or a bird that has a trade? And yet they earn their livelihood without anguish. But all these were created only to serve me, and I, a human being, was created to serve the One Who formed me. Is it not right that I should earn my livelihood without anguish? But I, i.e., humanity, have committed evil actions and have lost my livelihood. This is why people must work to earn a living. Rabbi Nehorai says: I set aside all the trades in the world, and I teach my son only Torah, as a person partakes of its reward in this world and the principal reward remains for him in the World-to-Come, which is not true of other professions, whose rewards are only in this world. Furthermore, if a person comes to be ill, or old, or undergoes suffering, and is unable to be involved in his trade, behold, he dies in hunger. But with regard to the Torah it is not so, since one can study it under all circumstances. Rather, it preserves him from all evil and sin in his youth, and provides him with a future and hope in his old age.

פרק חמישי - בהשתמש האדם בכוחות הנפש לצד תכלית אחת צריך לאדם שישעבד כוחות נפשו כולם לפי הדעת, כפי מה שהקדמנו בפרק שלפני זה. וישים לנגד עיניו תמיד תכלית אחת, והיא: השגת השם יתברך, כפי יכולת האדם לדעת אותה. וישים פעולותיו כולן: תנועותיו ומנוחותיו וכל דבריו מביאים לזו התכלית, עד שלא יהיה בפעולותיו דבר מפועל ההבל, ר"ל: פועל שלא יביא אל זאת התכלית. והמשל בו: שישים הכונה באכילתו ובשתיתו, ומשגלו, ושנתו ויקיצתו, ותנועתו ומנוחתו - בבריאות גופו לבד. והכונה בבריאות גופו - שתמצא הנפש כלים בריאים ושלמים לקנות החכמות וקנות מעלות המידות ומעלות השכליות עד שיגיע לתכלית ההיא. ועל זה ההקש לא תהיה אז כונתו אל ההנאה לבד עד שיבחר מן המזון והמשתה הערב, וכן בשאר ההנהגות - אבל יכון אל המועיל. וכשיזדמן שיהיה ערב - יהיה. ושכיזדמן שיהיה בלתי ערב - יהיה. או יכון אל הערב על דרך חכמת הרפואה: כמי שחלשה תאותו למאכל - יעירה במזונות המתובלים הערבים שנפש האדם מתאוה להם. וכן מי שהתעוררה עליו מרה שחורה יסירה בשמיעת הנגונים, ובמיני זמר, ובטיול הגנות, ובבנינים הנאים, וחברת הצורות היפות וכיוצא בהם ממה שירחיב הנפש, ויסיר חולי המרה השחורה ממנו. והכונה בכל זה - שיבריא גופו. ותכלית הכונה בבריאות גופו - לקנות חכמה. וכן כשיתעסק לקנות ממון - תהיה תכלית כונתו בקבוצו, שיוציאו במעלות ושימצאהו לחושי גופו ולהמשיך מציאותו, עד שישיג וידע מהשם יתברך מה שאפשר לדעתו. ודע, שזאת המדרגה היא מדרגה עליונה מאד וחמורה, לא ישיגוה אלא מעט מזער ואחר הרגל גדול. וכשיזדמן מציאות האדם שזה ענינו - איני אומר שהוא למטה מן הנביאים. ר"ל: שישמש כוחות נפשו כולם וישים תכליתם - ידיעת השם יתברך לבד. ולא יעשה מעשה קטן או גדול, ולא ידבר דבר - אלא שהפועל ההוא, או הדבר ההוא מביא למעלה, או למה שמביא אל מעלה. והוא יחשוב ויסתכל בכל פועל ותנועה ויראה אם יביא אל התכלית ההיא או לא יביא - ואז יעשהו.

CHAPTER V CONCERNING THE APPLICATION OF MAN'S PSYCHIC FACULTIES TOWARDS THE ATTAINMENT OF A SINGLE GOAL As we have explained in the preceding chapter, it is the duty of man to subordinate all the faculties of his soul to his reason. He must keep his mind's eye fixed constantly upon one goal, namely, the attainment of the knowledge of God (may He be blessed!), as far as it is possible for mortal man to know Him. Consequently, one must so adjust all his actions, his whole conduct, and even his very words, that they lead to this goal, in order that none of his deeds be aimless, and thus retard the attainment of that end. So, his only design in eating, drinking, cohabiting, sleeping, waking, moving about, and resting should be the preservation of bodily health, while, in turn, the reason for the latter is that the soul and its agencies may be in sound and perfect condition, so that he may readily acquire wisdom, and gain moral and intellectual virtues, all to the end that man may reach the highest goal of his endeavors. Accordingly, man will not direct his attention merely to obtain bodily enjoyment, choosing of food and drink and the other things of life only the agreeable, but he will seek out the most useful, being indifferent whether it be agreeable or not. There are, indeed, times when the agreeable may be used from a curative point of view, as, for instance, when one suffers from loss of appetite, it may be stirred up by highly seasoned delicacies and agreeable, palatable food. Similarly, one who suffers from melancholia may rid himself of it by listening to singing and all kinds of instrumental music, by strolling through beautiful gardens and splendid buildings, by gazing upon beautiful pictures, and other things that enliven the mind, and dissipate gloomy moods. The purpose of all this is to restore the healthful condition of the body, but the real object in maintaining the body in good health is to acquire wisdom. Likewise, in the pursuit of wealth, the main design in its acquisition should be to expend it for noble purposes, and to employ it for the maintenance of the body and the preservation of life, so that its owner may obtain a knowledge of God, in so far as that is vouchsafed unto man. Know that to live according to this standard is to arrive at a very high degree of perfection, which, in consequence of the difficulty of attainment, only a few, after long and continuous perseverance on the paths of virtue, have succeeded in reaching. If there be found a man who has accomplished this—that is one who exerts all the faculties of his soul, and directs them towards the sole ideal of comprehending God, using all his powers of mind and body, be they great or small, for the attainment of that which leads directly or indirectly to virtue—I would place him in a rank not lower than that of the prophets. Such a man, before he does a single act or deed, considers and reflects whether or not it will bring him to that goal, and if it will, then, and then only, does he do it.

עולם עולם, אתה וטבעך אינם עומדים אלא על התורה, ומשום זה בראתי בך אדם כדי שיעסוק בתורה, ואם לא יעסוק בתורה הרי אני מחזירך לתוהו ובוהו. והכל הוא בשביל האדם וזהו שכתוב אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי.

אֲבָל יֹאמַר שֶׁצִּוָּה הַשֵּׁם אוֹתִי שֶׁתִּלְמְדוּ הַמִּצְוֹת וְתַעֲשׂוּ אוֹתָם לְמַעַן שֶׁתִּזְכֶּה וְתִירָא אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו אַתָּה וּבִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ כֹּל יְמֵי הֱיוֹת הָאָדָם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה לְעוֹלָם, כִּי בַּעֲבוּר עֲשׂוֹת הַמִּצְוֹת תִּזְכֶּה שֶׁיִּהְיוּ לְךָ בָּנִים יִרְאֵי הַשֵּׁם וְיַעַמְדוּ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה לְעוֹלָם וְיַעֲמֹד זַרְעֲכֶם וְשִׁמְכֶם לְפָנָיו כָּל הַיָּמִים, וּלְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ בָּאָרֶץ שֶׁהִיא נַחֲלַת ה'. וְהִנֵּה הַכֹּל לְטוֹבָתְךָ, כִּי חָפֵץ ה' לְהַצְדִּיקְךָ וּלְזַכּוֹת אוֹתְךָ:

Rather, he is stating, “G-d commanded me that you should learn the commandments and perform them in order that you should merit and fear the Eternal your G-d in order to keep His commandments thou, and thy son, and thy son’s son for all the days that man shall exist upon the face of the earth, forever. For in return for the performance of the commandments you will deserve to have children who fear G-d and they will survive upon the face of the earth forever. So shall your seed and your name remain before Him all the days that thy days may be prolonged in the Land which is the inheritance of G-d. Thus all is for your good, for G-d was pleased to make you righteous and deserving [of His blessings].”

וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט "מִשְׁפָּטַי" כְּמַשְׁמָעָן, הַדִּינִין הָאֲמוּרִים בְּפָרָשַׁת וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים וּבְכָל הַתּוֹרָה, וּלְכָךְ יֹאמַר "אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם", כִּי הַדִּינִים נִתְּנוּ לְחַיֵּי הָאָדָם בְּיִשּׁוּב הַמְּדִינוֹת וּשְׁלוֹם הָאָדָם, וְשֶׁלֹּא יַזִּיק אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְלֹא יְמִיתֶנּוּ. וְדַע כִּי חַיֵּי הָאָדָם בַּמִּצְוֹת כְּפִי הֲכָנָתוֹ לָהֶם, כִּי הָעוֹשֶׂה הַמִּצְוֹת שֶׁלֹּא לִשְׁמָן עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס יִחְיֶה בָּהֶן בָּעוֹלָם הַזֶּה יָמִים רַבִּים בְּעֹשֶׁר וּבִנְכָסִים וְכָבוֹד.

Therefore He states here, which if a man do, he shall live by them, as these laws were given so that man should live, and for the development of countries, and peace among men, so that no one should cause harm to his fellowman or kill him. For he who fulfills the commandments not for their own sake, but in order to receive a reward, will be rewarded on account of them in this world with longevity, riches, possessions, and honor.

ויש מן האחרונים מי שדקדק במלת עקר והוסיף וגרע בעקרי הרמב״ם ז״ל, ואמר שהעקרים לדת האלהית הם ששה, שהם ידיעת השם, וההשגחה, והיכולת, והנבואה, והבחירה, והתכלית, מלבד הג׳ שהביא הרב ז״ל מופת עיוני עליהם, שהם מציאות השם, ואחדותו, ושאינו גוף ולא כח בגוף. ואומר כי אלו הששה מבואר מענינם שהם הכרחיים לדת האלהית שלא יצוייר מציאותה זולתם, ועם השלשה האחרים שבא המופת עליהם ישלמו עקרי הדת האלהית. וכן מה שמנה הבחירה והתכלית בכלל העקרים לדת האלהית אינו כן, כי אלו אף אם הם הכרחיים אליה אינם עקרים והתחלות לדת האלהית במה שהיא אלהית, אבל הם גם כן התחלות לדת הנימוסית כמו שיבא. וגם התכלית בשלוח אינו התחלה לדת האלהית אבל תכלית מיוחד. קנצי למלין ידיעת מספר העקרים ההכרחיים לדת האלהית קשה מאד, ויותר קשה מה שלא נמצא לרבותינו ז״ל בזה דבור מבואר, והיה ראוי שידברו בעקרים שהם שרשים ויסודות לתורה האלהית, אחר שעקר ההצלחה האנושית וגמול הנפשות תלוי בהם, כמו שדברו בשאר נזקי האדם ודיני ממונות שהם הנהגת הגוף בלבד ותיקון הקבוץ המדיני תלוי בהם.

There is a recent writer who takes the word ‘ikkar strictly, and modifies the list of Maimonides by adding some dogmas and taking away some. According to this writer’s opinion, the principles of divine law are the following six: omniscience of God, providence, omnipotence, prophecy, freedom of will, purpose of revelation, plus the three which Maimonides proves apodictically, namely, the existence, unity and incorporeality of God. His idea is that it is clear from the nature of the six dogmas above mentioned that they are essential to divine law, which can not be conceived without them. And taken together with the three others which are subject to scientific proof, they give a complete list of the fundamental principles of divine law. On the other hand, his inclusion of freedom and purpose among the principles of divine law is also open to criticism. For though it be true that they are essential to divine law, they are not fundamental principles of divine law qua divine, for they pertain also to conventional law, as will appear later. Nor is purpose, taken abstractly, a principle of divine law, rather a special purpose is. In fine, the knowledge of the essential principles of divine law is very difficult. And a more serious difficulty still is that we find no clear pronouncement upon this matter in the discussions of the talmudic Rabbis. And yet they should have treated of those principles which are the bases and foundations of divine law, seeing that human happiness and spiritual reward are based upon them, as they have treated of torts and contracts which have to do with material interests merely, and are the basis of political and social order.

כתיב ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אותו וכן כתיב כי בצלם אלקים עשה את האדם.

It is written (Bereshit 1:27): “God-Elohi”m [thus] created man with His tzellem; with the tzellem of God-Elohi”m, He created him.” And it is also written (Bereshit 9:6): “... for with the tzellem of God-Elohi”m He made man.”

נוֹסָף עַל שְׁלֹשָׁה מִינֵי קֻרְבָה אֵלּוּ, יֵשׁ קֻרְבָה רְבִיעִית, כִּי אָדָם קָרוֹב אֵצֶל עַצְמוֹ יוֹתֵר מִכָּל שְׁלֹשָׁה מִינֵי קְרוֹבִים אֵלּוּ. עַל כֵּן נֶאֱמַר ״לֶךְ לְךָ״ – לְעַצְמוּתְךָ, כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר לְאָדָם שֶׁיֵּלֵךְ לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם. וּלְמַעְלָה פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית (בראשית ג:כג) פֵּרַשְׁתִּי שֶׁקָּאֵי עַל הַר הַמּוֹרִיָּה, כִּי אָדָם מִמְּקוֹם כַּפָּרָתוֹ נִבְרָא, וּמְקוֹרוֹ מֵהַר הַמּוֹרִיָּה, כִּי מִשָּׁם לֻקַּח עֲפָרוֹ. וְדֶרֶךְ הַסֻּלָּם שֶׁבְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁלְּמַטָּה, מְכֻוָּן כְּנֶגֶד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁלְּמַעְלָה, עוֹלִים וְיוֹרְדִים בּוֹ הַנְּשָׁמוֹת הַטְּהוֹרוֹת. אִם כֵּן, שָׁם עַצְמוּת הַגּוּף, וְשָׁם חֶבְיוֹן עֻזָּהּ שֶׁל הַנְּשָׁמָה. וְאִם כֵּן, אָדָם קָרוֹב אֵצֶל עַצְמוּתוֹ בְּיוֹתֵר מִכָּל מִינֵי קְרוֹבִים שֶׁהִזְכִּיר, עַל כֵּן נֶאֱמַר ״לֶךְ לְךָ״. וְכֵן נֶאֱמַר לָשׁוֹן זֶה בָּעֲקֵדָה (בראשית כב:ב) ״וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה״ וְגוֹ׳. וּבִשְׁנֵיהֶם לֹא גִּלָּה לוֹ הַמָּקוֹם מִיָּד, כִּי כָּאן נֶאֱמַר ״אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ״, וּבָעֲקֵדָה נֶאֱמַר ״אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ״. לְפִי שֶׁלֹּא רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְגַלּוֹת לְאַבְרָם מְקוֹם מוֹצָא הַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ, עַד אֲשֶׁר יַעֲרֶה עָלָיו מִמָּרוֹם רוּחַ קָדְשׁוֹ תְּחִלָּה. כִּי מֵהַיָּדוּעַ (תנחומא בא ה) שֶׁאֵין הַנְּבוּאָה שׁוֹרָה בְּחוּצָה לָאָרֶץ. וְאִם כֵּן, כָּל זְמַן הֱיוֹתוֹ בְּחוּצָה לָאָרֶץ, עַד שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ רוּחַ נְבוּאָה, לֹא יֵדַע וְלֹא יָבִין מַהוּת הַנְּשָׁמָה אֲשֶׁר מְקוֹרָהּ מֵהַר הַמּוֹרִיָּה, וַאֲפִלּוּ מַהוּת יְצִירַת הַחֹמֶר מִשָּׁם לֹא יָבִין, עַד בּוֹאוֹ אֶל תּוֹךְ הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, מָקוֹם מוּכָן אֶל הַנְּבוּאָה. אָז הֶרְאָה לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַעֲלוֹת הַמָּקוֹם הַקָּדוֹשׁ הַהוּא, וְאֵיךְ הוּא מָקוֹם לְעַצְמוּתוֹ שֶׁל אָדָם, כִּי שָׁם בֵּיתוֹ וּמְקוֹם חָצְבָהּ שֶׁל הַנְּשָׁמָה, וּמַחְצַב הַחֹמֶר, אֲשֶׁר בַּעֲבוּרוֹ רָאוּי לוֹ לַעֲזֹב כָּל אֵלּוּ וְלֵילֵךְ לְהִדָּבֵק בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ הַהוּא, כִּי שָׁם יַגִּיעַ אֶל דְּבֵקוּת הַשְּׁכִינָה. וְזֶה שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י ״הָלוֹךְ וְנָסֹעַ הַנֶּגְבָּה״ – לֵילֵךְ לִדְרוֹמָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם וְהַר הַמּוֹרִיָּה.

Beyond these three types of closeness, there is a fourth type of closeness, for a person is closer to their own essence than to all these three types of relatives. Therefore, it says lech lecha [go to yourself] — to your essence, just as it was said to Adam to work the ground from which he was taken. And earlier in the book of Genesis (3:23), I explained that this refers to Mount Moriah, because Adam was created from the place of his atonement, and his origin is from Mount Moriah, as his dust was taken from there. And through the ladder in the lower Temple, which is aligned with the upper Temple, pure souls ascend and descend. Therefore, there lies the essence of the body, and there is the hidden strength of the soul. Thus, a person is closest to their own essence more than all types of relatives mentioned, therefore it says lech lecha. The same expression is used regarding the Binding of Isaac (Genesis 22:2), And go for yourself to the land of Moriah. In both instances, the location was not immediately revealed to him, as here it says which I will show you, and in the Binding it says which I will tell you. This is because the Holy One, Blessed be He, did not want to reveal to Abraham the place of origin of body and soul until His holy spirit would first be poured upon him from above. For it is known (Tanchuma Bo 5) that prophecy does not rest outside the Land of Israel, and therefore as long as he was outside the Land, until he had the spirit of prophecy, he could not know or understand the essence of the soul whose source is from Mount Moriah, and even the nature of physical creation from there, he could not understand. Only upon entering the Holy Land, a place suited for prophecy, did the Holy One, Blessed be He, show him the virtues of that holy place and how it is the place of man’s essence, for there is his home and the source from which the soul is hewn, and the quarry of matter. For this reason, it was proper for him to leave all these and go to cleave to that holy place, for there he would achieve attachment to the Divine Presence. And this is what Rashi explained about journeying toward the Negev — to go to the south of Jerusalem and Mount Moriah.

וְהִנֵּה, כְּשֶׁיַּעֲמִיק בָּזֶה הַרְבֵּה, יִשְׂמַח לִבּוֹ וְתָגֵל נַפְשׁוֹ אַף גִּילַת וְרַנֵּן בְּכָל לֵב וְנֶפֶשׁ וּמְאֹד בֶּאֱמוּנָה זוֹ, כִּי רַבָּה הִיא, כִּי הִיא קִרְבַת אֱלֹהִים מַמָּשׁ. וְזֶה כָּל הָאָדָם וְתַכְלִית בְּרִיאָתוֹ, וּבְרִיאַת כָּל הָעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים – לִהְיוֹת לוֹ דִּירָה זוֹ בַּתַּחְתּוֹנִים, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן בַּאֲרִיכוּת. דְּהַיְינוּ, כְּשֶׁיִּהְיֶה לִבּוֹ שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ בֶּאֱמוּנָתוֹ בְּיִחוּד ה׳ בְּתַכְלִית הַשִּׂמְחָה, כְּאִלּוּ לֹא הָיְתָה עָלָיו רַק מִצְוָה זוֹ לְבַדָּהּ, וְהִיא לְבַדָּהּ תַּכְלִית בְּרִיאָתוֹ וּבְרִיאַת כָּל הָעוֹלָמוֹת – הֲרֵי בְּכֹחַ וְחַיּוּת נַפְשׁוֹ בְּשִׂמְחָה רַבָּה זוֹ, תִּתְעַלֶּה נַפְשׁוֹ לְמַעְלָה מַּעְלָה, עַל כָּל הַמּוֹנְעִים קִיּוּם כָּל הַתַּרְיַ״ג מִצְוֹת מִבַּיִת וּמִחוּץ.

When one will deeply contemplate this, his heart will be gladdened and his soul will rejoice even with joy and singing, with all heart and soul and might, in [the intensity of] this faith which is tremendous, since this is the [experience of the] very proximity of G–d, and it is the whole [purpose] of man and the goal of his creation, as well as of the creation of all the worlds, both upper and lower, that He may have an abode here below, as will later be explained at length. In other words, when his heart will exult and rejoice in his faith in G–d’s Unity, in perfect joy, as though he had but this one commandment, and it alone were the ultimate purpose of his creation and that of all the worlds—then with the force and vitality of his soul which are generated by this great joy, his soul will ascend ever higher above all internal and external obstacles which hinder his fulfillment of all the 613 commandments.

ויאמר ה' אל אברם לך לך (בראשית יב, א). רבים מקשים למה הביא אברהם את שרה לסכנה זו שילך עמה למצרים כיון שלא אמר לו השם יתברך.

Genesis 6,9.‎ “The Lord said to Avram: ‘go for ‎yourself,’ etc.” Many commentators ask why Avram endangered ‎Sarai by taking her with him to Egypt, seeing that G’d had not ‎given any instruction for either him or his wife to go to Egypt? ‎The answer may be in the words: ‎אל הארץ אשר אראך‎, “to the land ‎that I will show you.” By being vague about Avram’s destination, ‎and not naming the country G’d may have hinted that Avram ‎should move to any country which circumstances would indicate ‎as a suitable destination for him.

להיות תמים בעבודתו יתברך עבודה תמה ועיקר שלא לשכוח הדברים. ועיקר ללמוד בכל יום שיעור מוסר הן רב הן מעט.

Rabbi Yisrael Baal Shem, peace be upon him, taught us to be wholehearted in our service of HaShem, blessed is He and to serve Him with simplicity. Of primary importance is not to forget the Commandments we received directly from HaShem at Chorev (Aseret HaDvarim-עשרת הדברים), and to study teachings of Mussar, that deal with developing good character traits and right conduct, on a daily basis, whether one studies a little or a lot.