The Kedushat Levi teaches that when Israel sanctifies themselves more than is required — adding to the minimum — God correspondingly adds His blessing and presence beyond the minimum, reflecting the Chassidic concept that human spiritual initiative draws down an amplified divine response.
או יבואר, וספרתם לכם, והוא קרוב לאופן הנ"ל, כי הנה בפסח נתגלה אלוהותו על ידי ניסים ונפלאות ושראוי לעבדו. אמנם השם יתברך רוצה הגם שהוא מעורר אותנו מלמעלה לעבדו שנהיה אנחנו חפיצים להתעוררות הזה. וזה סוד הספירה שבשבוע הראשון אנחנו חפיצים באהבתו, ובשבוע השניה אנחנו חפצים ביראתו, ובשבוע השלישית אנחנו חפצים שיתפאר בנו כאב המתפאר בבנו, ובשבוע הרביעית והחמישית שנאמין באמונת הבורא ברוך הוא, ובשבוע השישית שנהיה אנחנו דבוקים ומקושרים בעבודתו, ובשבוע השביעית שאנחנו ממליכים אותו על כל העולם כולו ועלינו. לכן אחר שאלו המדות נמשכים מהבורא ברוך הוא באלו ימי הספירה יש לאדם בימי הספירה להתבודד ולעבוד את ה' אלהינו כיון שבאלו הימים נמשכים אלו המדות הישרים לעמו בית ישראל, ובפרט בעת הספירה יש לאדם לשמוח ולדבק את עצמו באלו המדות ישרים, כין שאדם חפץ שמידות ישרים ימשוך בו אהבה ויראת הבורא ימשוך בו כמאמר חכמינו ז"ל (מכות י:) בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. והנה בפסח היה התגלות והתעוררת של מדות ישרים והשכליות מהבורא ברוך הוא, ובספירה הוא התעוררת שלנו שאנחנו חפיצים בזה התעוררת העליון מה שנתגלה בפסח ממילא ניתוסף מלמעלה יותר הארה והזדככות בזה החפץ והרצון שאנחנו חפיצים. לכן יש לספור ספירת העומר באהבה וביראה וכן בימי הספירה להיות מוכנים ורוצים בזה השפע. וזהו וספרתם לכם, לכם דייקא, כלומר הפעולה שאתם מעוררים עצמיכם לאלו המדות בספירה זהו בכם, כי בפסח היה התעוררת העליון ובספירה אנחנו רוצים לזה התעוררת וזהו לכם. ונמשך לנו מלמעלה בימי הספירה מה שנמשך בפסח ביותר הזדככות וביותר הארה:
The words וספרתם לכם, “you shall count for yourselves,” need further analysis, [as in all instances when the Torah adds the apparently superfluous לכם.] In this instance the word לכם may be understood as G’d reiterating that although it is our task in life to serve Him, each one of us must decide to do so of his own free will. He is not to feel coerced, as if he felt that way he could never qualify for the reward that the Torah promises us for observing G’d’s commandments. The first of the “seven” weeks we are to “count,” measuring our spiritual progress, are devoted to 1) digesting the fact that finally, after close to 2500 years of human existence, the human race had come to acknowledge its Creator and the fact that He had a favorite people, whose three patriarchs had somehow sustained them sufficiently so that they had accepted Moses as His prophet. As a result our people learned to relate to G’d with love. 2) The second of the seven weeks is devoted to embracing G’d with reverence and awe, recognizing in Him the greatness of the Originator of all existence. The third week is devoted to ensure that G’d will have reason to “boast” of His people and their spiritual accomplishments. The fourth and fifth week of our counting is devoted to deepening our faith in the Creator, our ability to withstand anything that might make us doubt His being the only G’d in the universe. The sixth week is devoted to strengthen our ties to Him through the intensity with which we serve Him. Finally, the seventh week is devoted to declaring Him as our King, enthroning Him as the King of Kings of the entire universe. In light of the fact that theses attributes are derivatives of the Essence of G’d Himself, during the days when we observe the commandment of counting the days and weeks, it is especially important that each one of us will set aside time for contemplating these holy thoughts and serve the Creator by doing so, as the sages have taught us that בדרך שאדם רוצה להלוך מוליכים אותו, “that people who wish to travel along the right path will enjoy heavenly assists in doing so.” (Makkot 10) Seeing that the redemption occurred on Passover, (15th Nissan) we know that each year at that time, G’d is singularly prepared to reveal Himself as He did on the occasion of the first Passover, [actually, according to tradition already on the night when Avraham defeated the four mightiest kings with his 318 men, compare Genesis 15,15 Ed.] The period between then and the festival of Shavuot is especially suited for anyone who wishes to experience spiritual progress to do so by means of observing this commandment of counting with especial devotion. The word לכם therefore is best translated as “for your personal benefit,” suggesting that this period more than any other should be exploited by the pious to elevate themselves spiritually.