Mashiach, Resurrection, and Redemption in Jewish Philosophy

יִֽחְי֣וּ מֵתֶ֔יךָ נְבֵלָתִ֖י יְקוּמ֑וּן הָקִ֨יצוּ וְרַנְּנ֜וּ שֹׁכְנֵ֣י עָפָ֗ר כִּ֣י טַ֤ל אוֹרֹת֙ טַלֶּ֔ךָ וָאָ֖רֶץ רְפָאִ֥ים תַּפִּֽיל׃

Awake and shout for joy, You who dwell in the dust!— For Your dew is like the dew on fresh growth; You make the land of the shades come to life.

וְיָצָ֥א חֹ֖טֶר מִגֵּ֣זַע יִשָׁ֑י וְנֵ֖צֶר מִשׇּׁרָשָׁ֥יו יִפְרֶֽה׃ וְנָחָ֥ה עָלָ֖יו ר֣וּחַ יְהֹוָ֑ה ר֧וּחַ חׇכְמָ֣ה וּבִינָ֗ה ר֤וּחַ עֵצָה֙ וּגְבוּרָ֔ה ר֥וּחַ דַּ֖עַת וְיִרְאַ֥ת יְהֹוָֽה׃ וְגָ֤ר זְאֵב֙ עִם־כֶּ֔בֶשׂ וְנָמֵ֖ר עִם־גְּדִ֣י יִרְבָּ֑ץ וְעֵ֨גֶל וּכְפִ֤יר וּמְרִיא֙ יַחְדָּ֔ו וְנַ֥עַר קָטֹ֖ן נֹהֵ֥ג בָּֽם׃ לֹא־יָרֵ֥עוּ וְלֹֽא־יַשְׁחִ֖יתוּ בְּכׇל־הַ֣ר קׇדְשִׁ֑י כִּֽי־מָלְאָ֣ה הָאָ֗רֶץ דֵּעָה֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה כַּמַּ֖יִם לַיָּ֥ם מְכַסִּֽים׃ {ס}

But a shoot shall grow out of the stump of Jesse, A twig shall sprout from his stock. The spirit of GOD shall alight upon him: A spirit of wisdom and insight, A spirit of counsel and valor, A spirit of devotion and reverence for GOD. The wolf shall dwell with the lamb, The leopard lie down with the kid; The calf, the beast of prey, and the fatling together, With a little child to herd them. In all of My sacred mount Nothing evil or vile shall be done; For the land shall be filled with devotion to GOD As water covers the sea.

וּבָעֵ֣ת הַהִיא֩ יַעֲמֹ֨ד מִֽיכָאֵ֜ל הַשַּׂ֣ר הַגָּד֗וֹל הָעֹמֵד֮ עַל־בְּנֵ֣י עַמֶּ֒ךָ֒ וְהָיְתָה֙ עֵ֣ת צָרָ֔ה אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־נִהְיְתָה֙ מִֽהְי֣וֹת גּ֔וֹי עַ֖ד הָעֵ֣ת הַהִ֑יא וּבָעֵ֤ת הַהִיא֙ יִמָּלֵ֣ט עַמְּךָ֔ כׇּל־הַנִּמְצָ֖א כָּת֥וּב בַּסֵּֽפֶר׃ וְרַבִּ֕ים מִיְּשֵׁנֵ֥י אַדְמַת־עָפָ֖ר יָקִ֑יצוּ אֵ֚לֶּה לְחַיֵּ֣י עוֹלָ֔ם וְאֵ֥לֶּה לַחֲרָפ֖וֹת לְדִרְא֥וֹן עוֹלָֽם׃ וְהַ֨מַּשְׂכִּלִ֔ים יַזְהִ֖רוּ כְּזֹ֣הַר הָרָקִ֑יעַ וּמַצְדִּיקֵי֙ הָֽרַבִּ֔ים כַּכּוֹכָבִ֖ים לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד׃ {פ}

“At that time, the great prince, Michael, who stands beside the sons of your people, will appear. It will be a time of trouble, the like of which has never been since the nation came into being. At that time, your people will be rescued, all who are found inscribed in the book. Many of those that sleep in the dust of the earth will awake, some to eternal life, others to reproaches, to everlasting abhorrence. And the knowledgeable will be radiant like the bright expanse of sky, and those who lead the many to righteousness will be like the stars forever and ever.

דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן תּוֹרְתָה, אַף עַל פִּי שֶׁמֵּת שִׂפְתוֹתָיו רוֹחֲשׁוֹת עָלָיו בַּקֶּבֶר, מַאי טַעְמָא, דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים.

What is the source? “Moving the lips of the sleeping.” Shmuel said: It is like a basket of grapes whose liquid flows on its own.

רַב חִסְדָּא רָמֵי, כְּתִיב: ״וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה״, וּכְתִיב: ״וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים״! לָא קַשְׁיָא: כָּאן לָעוֹלָם הַבָּא, כָּאן לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ. וְלִשְׁמוּאֵל דְּאָמַר: אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֶלָּא שִׁיעְבּוּד מַלְכִיּוֹת בִּלְבַד, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אִידֵּי וְאִידֵּי לָעוֹלָם הַבָּא, וְלָא קַשְׁיָא: כָּאן — בְּמַחֲנֵה שְׁכִינָה, כָּאן — בְּמַחֲנֵה צַדִּיקִים.

Rav Ḥisda raised a contradiction between two verses: In one verse it is written: “Then the moon shall be confounded and the sun ashamed, when the Lord of Hosts shall reign in Mount Zion and in Jerusalem, and before His elders will be His glory” (Isaiah 24:23), which indicates that in the future there will be no light at all from the sun or the moon. And elsewhere it is written: “Moreover the light of the moon shall be as the light of the sun, and the light of the sun shall be sevenfold, as the light of seven days, on the day that the Lord binds up the breach of His people and heals the stroke of their wound blow” (Isaiah 30:26), which indicates that the light of the sun and moon will be even brighter than before. The Gemara answers: This is not difficult: Here, where it says that the sun and the moon will be ashamed before the glow of the Divine Presence, it is referring to the World-to-Come, which is an entirely different world; while there, where it says that their light will increase, it is referring to the days of the Messiah. The Gemara asks: And according to the opinion of Shmuel, who said that there is no difference between this world and the days of the Messiah except for subjugation to foreign kingdoms, but in all other ways, including the illumination of the celestial bodies, the world order will remain unchanged, what is there to say to reconcile these verses? The Gemara answers: This and that refer to the World-to-Come, and it is not difficult: Here, where it says that the sun and the moon will be totally ashamed, it refers to the camp of the Divine Presence; while there, where it says that the light of the sun and moon will be greatly magnified, it refers to the camp of the righteous.

וְהָתַנְיָא הַכּוֹרֵעַ בַּהוֹדָאָה — הֲרֵי זֶה מְגוּנֶּה! הַהִיא בְּהוֹדָאָה שֶׁבְּ״הַלֵּל״. וְהָתַנְיָא: הַכּוֹרֵעַ בַּהוֹדָאָה וּבַהוֹדָאָה שֶׁל ״הַלֵּל״ — הֲרֵי זֶה מְגוּנֶּה. כִּי תַּנְיָא הַהִיא בְּהוֹדָאָה דְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן.

And Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: All the prophets only prophesied with regard to the change in world order in the end of days with regard to the days of the Messiah. However, with regard to the World-to-Come, which exists on a higher level, it is stated: “No eye has seen it, God, aside from You.” And the Gemara notes that this statement disagrees with the opinion of Shmuel, as Shmuel said: The only difference between this world and the days of the Messiah is with regard to servitude to foreign kingdoms alone. While in the days of the Messiah, Israel will be independent and free from enslavement to foreign powers, the world order will remain otherwise unchanged, as it is stated: “For the poor shall not cease from the land” (Deuteronomy 15:11), which indicates that the ways of the world are set and unchanging.

אָמַר רַב: אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁתִּתְפַּשֵּׁט מַלְכוּת הָרְשָׁעָה עַל יִשְׂרָאֵל תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לָכֵן יִתְּנֵם עַד עֵת יוֹלֵדָה יָלָדָה וְיֶתֶר אֶחָיו יְשׁוּבוּן עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״. אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב: עֲתִידִין יִשְׂרָאֵל דְּאָכְלִי שְׁנֵי מָשִׁיחַ. אָמַר רַב יוֹסֵף: פְּשִׁיטָא! וְאֶלָּא מַאן אָכֵיל לְהוּ? חִילָק וּבִילָק אָכְלִי לְהוּ? לְאַפּוֹקֵי מִדְּרַבִּי הִילֵּל, דְּאָמַר: אֵין מָשִׁיחַ לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכְּבָר אֲכָלוּהוּ בִּימֵי חִזְקִיָּה. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַעֲמִיד לָהֶם דָּוִד אַחֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעָבְדוּ אֵת ה׳ אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם אֲשֶׁר אָקִים לָהֶם״. ״הֵקִים״ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ״אָקִים״. אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: וְהָכְתִיב: ״וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם״? כְּגוֹן קֵיסָר וּפַלְגֵי קֵיסָר.

Rav says: The son of David will not come until the evil Roman kingdom will disperse throughout Eretz Yisrael for nine months, as it is stated: “Therefore will He give them up, until the time when she who is in labor has given birth; then the remnant of his brethren shall return with the children of Israel” (Micah 5:2). Once a period equivalent to a term of pregnancy passes, the redemption will come. § Rav Giddel says that Rav says: The Jewish people are destined to eat from the bounty of, i.e., enjoy, the years of the Messiah. Rav Yosef says: Isn’t this obvious? And rather, who else will eat from them? Will Ḥillak and Billak, two shiftless characters, eat from them? The Gemara explains that Rav Giddel’s statement serves to exclude the statement of Rabbi Hillel, who says: There is no Messiah coming for the Jewish people, as they already ate from him, as all the prophecies relating to the Messiah were already fulfilled during the days of Hezekiah. Rav Yehuda says that Rav says: The Holy One, Blessed be He, is destined to establish another David for the Jewish people as the Messiah, as it is stated: “And they shall serve the Lord their God, and David their king, whom I will establish for them” (Jeremiah 30:9). It is not stated: I established, but “I will establish,” indicating that the name of the future king will be David. Rav Pappa said to Abaye: But isn’t it written: “And my servant David shall be their prince forever” (Ezekiel 37:25), indicating that King David himself will rule over the Jewish people? Abaye said: They will rule in tandem like an emperor and a viceroy; the Messiah will be king and David will be second-in-command.

לפי אמונתינו אנחנו זרע ישראל המחזיקים באמונתנו יהיו הנפשות חוזרות אל החומר הראשון אשר יצאו ממנו לזמן תחיית המתים, אשר יעדנו בו האל יתברך ויהיה זה על דרך נס ופלא ולא כפי הטבע. ועל זה אמר תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה ואף ע"פ שהפסוק למעלה מזה הוא על כל החיים לא על האדם לבד, אמ' זה על האדם שהוא עיקר בנבראי מטה.

קם ר״י ואמר, בימיו של מלך המשיח לא יאמרו אחד לאחד, למדני חכמה. שכתוב, ולא ילמדו עוד איש את רעהו וגו׳ כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם. ובזמן ההוא יעורר עתיק יומין רוח היוצא ממוח הסתום מכל, שהוא חכמה דא״א. וכשיוציא את זה, כל הרוחות שלמטה יתעוררו עמו.

מאמר תחיית המתים אמר שמואל בן יהודה אבן תבון אמר החכם הגדול הרב רבינו משה בר מיימון ז"ל איננו רחוק שיכוון אדם לבאר ענין הקדמה מן ההקדמות בלשון מבואר פשוט וישתדל בו לדחות הספקות ולהסיר הפירושים ויבינו חולי הנפשות מן הלשון ההוא ההקדמה אשר כיון לבארה והנה אירע כיוצא בזה בדברי השם יתברך שהוא אחד ואין שני לו ולהסיר מנפשותינו הדעות הנפסדות אשר האמינום המשנים אמר מבאר לזאת הפנה שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד והביאו ראיה מזה הפסוק על שהאל הוא שלשה ואמרו אמר ה' אלהינו ואמר ה' הרי אלו שלשה שמות ואמר אחר כך אחד ראיה שהם ג' והשלשה אחד וחלילה לאל וכשאירע דבר זה בדברי השם יתברך כל שכן וכ"ש שיארע בכיוצא בו בדברי בשר ודם כאשר אירע בקצת האמונה בפירוש דברינו בפינה מפינות התורה שאנחנו כיוננו להעיר על פינה גדולה שלא היו משגיחים אליה וספקו מפני זה בפינה מבוארת גלויה באומה אין ספק בה וזה שאנחנו כאשר נחלצנו למה שנחלצנו אליו מן החבורים בתלמוד התורה ובאור משפטיה וכיוננו בזה אל רצון השם יתברך לא לבקשת שכר מבני אדם ולא לכבוד אלא להיישיר ולבאר ולהכין למי שקצרה דעתו ותבונתו להבין מה שקדמנו מחכמי התורה ז"ל לפי מה שחשבנו ונראה לנו שאנחנו קרבנו והקלנו ענינם רחוקים עמוקים וקבצנו וחברנו ענינים מפוזרים ומפורדים וידענו שאנחנו מרויחים עכ"פ והוא שאם יהיה העניין כמו שחשבנוהו מהיותנו מקילים ומקרבים ומקבצים מה שלא עשה כיוצא בו אחד ממנו שהקדימנו שכבר עלתה בידינו תועלת בני אדם והגמול מאת השם יתברך ואם אין הדבר כן והוא עלה בידינו הגמול מהשם יתברך לבדו ויש לנו כונתנו ורחמנא לבא בעי וציור זה הענין הוא אשר הביא הלשון והיד לחבר בכל ענין מה שנקוה בו מה שזכרנו מן הקבוץ והביאור וכאשר נתלצנו לזה ראינו שאינו מן הדין לדון למה שנרצה ורוצה לומר לבאר ולקרב סעיפי הדת ולהניח שורשיו נעזבים שלא אבארם ולא איישיר אמתתם וכ"ש שכבר פגשנו אדם שהיה נחשב שהיה מחכמי ישראל וחי השם יודע היה דרך משא ומתן במלחמתה של תורה לפי מחשבתו מנעוריו והוא היה מסופק אם השם גשם בעל עין יד ורגל בני מעיים כמו שבא בפסוקים או אינו גוף אמנם אחרים שפגשתי מאנשי קצת ארצות פסקו לגמרי שהוא גוף והחזיקו לכופר מי שהיה מאמין חילופה וקראוהו מין ואפיקורוס והבינו דרשות רבות על פשוטיהן וכיוצא בזה שמעתי על קצת אנשים שלא ראיתי וכאשר ידעתי באלו האובדים לגמרי שהם מוקצים וחושבים שהם חכמי ישראל והם הם הסכלים שבבני אדם ויותר תועי דרך מהבהמה וכבר נתמלא מוחם משגעונות הנשים הזקנות ודמיונם הנפסדות כעורים וכנשים ראינו שצריך לנו לבאר בחיבורינו התלמודיים עיקרים תוריים על צד הסיפור לא על צד הביא ראיה כי הבאת הראיה על השורשים ההם צריך למהירות בחכמות רבות לא ידעו התלמודיים דבר מהם כמו שבארנו במורה הנבוכים ובחרנו להיות האמיתות מקובלות אצל ההמון לפחות וזכרנו בפתיחות חבור המשנה עיקרים ראויים להאמין בנבואה ועיקרי הקבלה ומה שיתחייב שיאמינהו כל רבן בתורה שבעל פה ובארנו בפ' חלק שרשים נתליה בהתחלה ובגמול ר"ל מה שנתלה בייחוד ובע"ה עם שאר פינות התורה וכן עשינו ג"כ בחיבורנו הגדול המכונה משנה תורה אשר לא יכירו מעלתו אלא המודים על האמת האנשי הדת והחכמה שיהיה להם שכל טוב והכרה בדברי החיבור וידיעה בפיזור הדברים ההם אשר קבצתים ואיך פזרתים וזכרנו בו ג"כ כל הענינים עיקרים התוריים והתלמודיים וכיוננו בזה שיהיו אלה הנקראים תלמידי חכמים או חכמים או גאונים או כמו שתקרא בו עם סעיפיהם על שרשים תלמודיים ותהיה תורתם סדורה על פיהם ותלמודם במסלה עולה וכל זה נבנה על עיקרים תוריים ולא ישליכו ידיעת השם אחרי גיום אבל ישימו השתדלותם הגדול וזריזותם על מה שישלימה ויקרבם אצל בוראם לא על מה שיביא בהם השלמות אצל ההמון ויהיה מכלל השרשים ההם אשר העירונו עליהם העולם הבא והחלנו לספר באמיתת העולם הבא והארכנו בו וזכרנו ראיות דברי הכתוב וראיות דברי חז"ל עליו ופירשנו מה שראוי לאנשי חכמה ובארנו בפרק חלק והודענו הסבה אשר שמתנו לבאר לכוין העולם הבא מבלתי תחיית המתים ואמרנו שלא ראינו בני אדם נושאים ונותנים רק תחיית המתים לבד היקומו ערומים או בלבושיהם וכיוצא באלו השאלות אמנם העולם הבא שכחוהו לגמרי ועוד שאנחנו בארנו שם שתחיית המתים היא פנה מפנות תורת משה עליו השלום שאינה התכלית האחרון הוא חיי העולם הבא וכל זה כדי לבאר הספק הגדול אשר יחשוב שאין בתורה גמול ולא עונש בע"ה בביאור וביארנו מדברי תורה לפי מה שפירשו לנו רבותינו שהתורה כוונה אל התכלית בעונש והיא הכרת מן העולם הבא ואלו הענינים בעצמם הם אשר בארנו והארכנו בהם גם בחבור בהלכות תשובה אבל בפ' חלק בארנו שם כמו שימצאהו מי שיסתכל בו אחר שהארכנו בדבר העולם הבא ואמרנו שתחיית המתים אין חלק למי שלא יאמין בה בתורת משה רבינו אמנם אינה תכלית האחרון וכן בחבור מנינו מי שאין לו חלק לע"ה וכללנום במספר ואמרנו שהם כ"ד מיראתנו שיחסר אחד מן המעתיקים אחר מאמר האומר דברנו אותה ומכלל שמנינו שם הכופר בתחיית המתים וכאשר זכרנו העולם הבא בארנו גם כן שם שהוא התכלית האחרון ואמרנו בזה הלשון וזה השכר אשר אין שכר למעלה הימנו וטובה אשר אין אחריה טובה ובארנו גם כן שבעולם הבא אין בו מציאות גופות אחר שאמרו חכמים זכרונם לברכה שאין בו לא אכילה ולא שתיה ולא משגל מן השקר שיהיו לו הכלים לבטלה חלילה להשם מפועל הבטלה כי כשיהיה לאדם פה ואצטומכא וכבד וכלי המשגל והוא לא יאכל ולא ישתה ולא יוליד יהיה אם כן מציאותו בטלה גמורה ואין ראוי שיחלוק אדם על ענינו אלא שיש עליהם ראיות שכליות בפשוטי דרשות שראוי לאומרן בפני הנשים בבית האבל וכבר סתר מי שסתר דעתנו זה שאמרו הנה משה ואליהו עליהם השלום עמדו זמן בלא אכילה ושתיה והם גופות כן יהיו בני העה"ב לא אליכם כל עוברי דרך הביטו וראו משה אליהו עליו השלום כליהם לא היו לבטלה ששניהם היו אנשים מבני העולם הזה אכלו ושתו בהם לפני המופת ואחריו ואיך יקישו מזה למציאות הנמשך אשר אין תכלית לו אלא כמו שאמרו ז"ל לעולם שכלו טוב לעולה שכלו ארוך איך יהיו בו כלים לגוף לבטלה וכבר נודע שהגוף בכללו אמנם הוא כלי לנפש לעשות בו כל הפעולות אשר אין פעולה אחת מהן נמצאת לעה"ב ואלו לא ידעו גודל הגנות המחויב למי שייחם לשם פעל הבטלה והמציא כלים שיבקש מהם תכלית ללא תכלית ואמנם יחייב זה כלו מה שיעלה בדמיון ההמון אשר לא יאמינו שיש מציאות חזק רק לגוף ומה שאינו גוף אבל הוא בגוף רצה לומר כמקרים הוא גם כן נמצא אצלם אבל אין חזקתו במציאותו כחוזק הגוף ואולם מה שאינו גוף ולא מקרה בגוף אינו נמצא אצל הסכלים אשר הם בלא ספק אף על פי שהזקינו גמולי מחלב עתיקי משדים ומפני זה יאמינו רובם שהשם גוף אצלם שאם לא יהיה גוף אינו נמצא ואמנם הנקראים חכמים באמת לא על דרך העברה הנה התבאר אצלם שכל נבדל מן החומר הוא יותר חזק המציאות מבעל החומר ואין ראוי לומר יותר חזק אבל מציאות הנבדל יותר אמתי מפני שלא ישיגהו אחד מאופני השנוי והם אשר התבאר אצלם במופת שהשם אינו גוף ומפני זה מדרגת מציאותו יתעלה בתכלית החזוק וכן כל נברא נבדל רוצה לומר המלאכים והשכל הוא במציאותו חזק מאד קיים יותר מכל גוף ומפני זה נאמין אנחנו שהמלאכים אינם גופות ושבני העולם הבא נפשות נבדלות רוצה לומר דעות וכבר בחרנו ראיות מן התורה על זה במאמרנו המכונה מורה הנבוכים ואם לא ירצה להאמין זה אחד מן ההמון וייטב בעיניו להאמין כי המלאכים גוף ושהם יאכלו גם כן אחר שבא בפסוק ויאכלו ושבני העולם הבא גם כן גופות אנחנו לא נקפיד עליו בזה ולא נשימהו לכופר ולא נרחיק מעליו ולא יוסיף אצלנו כל מי שיאמר זה סכלות ולואי כל סכל לא יסכל רק זה השעור ונהיה בטוחים שתמלט אמונתם מאמונה הגשמות בבורא יתברך ואין היזק אם יאמינוהו בנבראים הנבדלים ואם לא יספיק לאחד מן הסכלים שישים זה מקום ספק ולא יכריח אחת משתי הדעות אבל יחזק דעתו ההמוני וישים מום בדעתנו וירחיק עלינו היותנו מאמינים המלאכים ובני העולם הבא נבדלים מן החומר נקיים ממנו אין חטא עליו כבר מחלנו לו בזה וכבר בארנו לו מומיו ולא יחסרו פשוטי דרשות רבות תהיה תשובה עלינו ואין פלא בזה כמו שפסוקים רבים מדברי הנבואה יראה מפשוטיהם היום ה' גשם בעל עין ואזן אבל כשהתאמתו הראיות השכליות והמופתיות על המנע זה ידענו כמ"ש ז"ל דברה תורה כלשון בני אדם הלא שהמופתים ההם לא יבינם ולא ישיגם מאמין בגשמות וכן עוד הראיות השכליות המורות על היות המלאכים ובני העולם הבא נקיים מן הגשמות עד שנצטרך לומר במה שיביא לחשוב בהם הגשמות שהוא משל לא יבינו הראיות ההם אלו המאמינים בהם שהם גופות ואיך יצוייר שיבינו הנקותם מן החומר ועיקר מציאותם ר"ל המלאכים ונפשות בני העולם הבא יחשבו אלו שלא יודע מציאותם רק מקובל מצד התורה ושאין שם דרך עיון שיורה על מלאכים ועל שאר הנפשות כמ"ש מי שחשב שהגיע לידיעת האמתות ברגע ובדעות ההם החלושות ורפיון הבקשה והעדר החכמות כלן וההסתפקות בפשוטי המקובלות כאלו לא כתבו ז"ל שדברו תורה יש להם נגלה ונסתר ולזה יקראו הנסתר סתרו תורה וכאלו לא אמרו בם בסתרי התורה כלל דבר אמנם אלו נטו מזה כלו עד שלא ידעו לו מקום וכבר בארנו במורה הנבוכים באלו הענינים מה שיש בו די לאנשי החכמה וזכרנו דברי החכמים כלם בו והעירונו על מקום זכרם לגלות הדבר ההוא אשר נביא ראיה ממנו ולהודיע אמתתו וכאשר התפרסם חבורנו בארצות והתפשט בקצוות נאמר לנו שאחד מן התלמידים בדמשק אמר שאין תחית המתים ולא תשוב הנפש לגוף אחרי הפרדה ואמרו כל אנשי המעמד ההוא איך תאמר זה והתחיל להביא ראיה ממה שזכרנוהו אנחנו בחבורנו שהתכלית הוא העולם הבא ושאין גוף בו והתחילו הם להביא ראיה מן המפורסם באומה ובדברי החכמים בזה ואמר שהם כלם משל וארכו דבריהם עמו וכאשר נודע לנו מה שאירע לא הרגשנו אליו ואמרנו זה בטל במיעוטו שאין מי שיסכל זה ולא מי שמקשה עליו הבנת מה שאמרנוהו וכאשר היה בשנת אלף וחמש מאות לשטרות הגיעה אלינו אגרת מארצות תימן ישאלו בה על דברים ואמרו שיש אנשים אצלם שפסקו שהגוף יכלה ויפסד ולא תשוב הנפש לגוף אחר הפרדה ושהגמול והעונש לנפש לבד והביאו ראיה ממה שאמרנוהו אנחנו בבני העולם הבא וכאשר נזכרו להם דברי החכמים הגלויים המבוארים בתחית המתים וקצת דברי הנביאים אמרו זה משל ויפורש ואמר לנו זה השואל שהתפשט אצלם זה הדעת והשליכו זולתו ובקשו ממנו תשובה והשיבונו על שאלותיהם ובארנו להם שתחית המתים פנה התורה והוא שוב הנפש לגוף ולא יפורש זה ושחיי העולם הבא אחר תחית המתים כמו שאמרנו בפרק חלק וחשבנו שזה השעור מספיק וכאשר היתה בזאת השנה שנת א' ת' ק' ב' לשטרות הטעו אלינו כתביה ממקצת חברונו מבבל זכרו ששואל מאנשי תימן שאל על הענינים ההם בעצמם לזה ראש ישיבה רבינו שמואל הללי הנתמך בבגדה בזמננו זה ושהוא תבר להה מאמר בתחית המתים ושם דברינו בזה הענין קצתם טעות ושגגה וקצתם שאפשר להתנצל עליהם ונצל אותנו ועזר מעט בקולמוסו ואחר אלו המכתבים נשלח אלינו זה המאמר אשר חברו זה הגאון ובלשונו וראינו כל הדרשות וההגדות אשר קבצם וידוע אצל כל אדם שאין המבוקש מן החכמים ספור הדרשות והמעשים ההם הנפלאים בלשונם כמו שידרשום הנשים בבית האבל קצתן לקצתן אבל המבוקש מהם לבאר עניניהם עד שיאותו למושכל או יקרבו אליו ויותר נפלא מזה הדעות הנפלאות ההם אשר זכרם ואמר שהם דעות הפילוסופים בנפש זאת ראיה שהוא יחשוב שכל מה שיאמרוהו המדברים וזולתם מן והדעות הנפסדות הם דעות הפילוסופים והנפלא מכל מה שראינו בו רוצה לומר במאמר ההוא ואף על פי שכלו פלא אמרו ש"צ שחכמי הפילוסופים לא יאמרו בהמנע שוב הנפש לגוף אחר הפרדה ממנו אבל הוא מדרך העיון מכת האפשר זהו לשונו וזה מאמר יורה שהמדברים אצלו הם חכמי הפילוסופים ושאין לו ידיעה בדרכים אשר יבחנו בהם הפילוסופים ההכרח והנמנע והאפשר וכן יזכור דברים שנלקחו ממאמר הגמול לאבן ציני וחשבם מאמרים פילוסופים וכן ראינו זה הגאון ש"צ גזר ופסק שהפילוסופים לא תתאמת אצלם השאר הנעשות ושהם חולקים בזה ואני תמה מי הם אלה אשר קראם פילוסופים וראינו פלא אחר שאין לשכל אצל זה הגאון זכרון לא אדע אם הנפש והשכל בפילוסופותו דבר אחד או הנפש תשאר והשכל יכלה או השכל ישאר והנפש תכלה והיא הנפש אשר אמר שהפילוסופים לא ידעוה ושאחת מדעותם בה שהיא הדם ואולי השכל אצלו מקרה כמו שאמרו המדברים אשר הם חכמי הפילוסופים אצלו ואם כן הוא יכלה בלא ספק ואלו הסתפק זה הגאון בקבוץ הדרשות ההם והמעשיות ובפירוש הפסוקים ההם אשר התבאר בפירוש ההוא שתחית המתים נזכר במאור התורה היה הגאות והראוי לכיוצא בו סוף דבר כל מה שאמרו ש"צ או רובו כבר נאמר כיוצא בו או פחות ממנו ואין כונתנו במאמרנו זה לחלוק על דבר ממה שכלל אותו המאמר ההוא ואף לא לזכרו ואולם זכרנו ממנו מה שזכרנו לצורך הביא אליו במה שאנחנו בו שיתבאר משתכל אבל כונתנו למקום התועלת המנעת למתלמד לא למה שיתלה להגדלת איש ועזרתו או בהשפלת אחר והקטנתו ודרכי המחלוקת וההריסה מותרים למי שירצה ללכת בהם והשם יסגור בעדנו זה הדרך וכיוצא בו ומהנה אתחיל בזכרון זה המאמר דע אתה המעיין שכונתנו בזה המאמר היא לבאר מה שנאמינהו בזאת הפנה אשר נפלו בו דברים בין התלמידים והיא תחית המתים ואין בזה המאמר דבר נוסף כולל על כל מה שאמרנוהו בפירוש המשנה והחבור אבל יש בו כפל ענינים והארכה המונית ותוספת ביאור יבינוהו הנשים והסכלים לא זולת זה ואומר שתחית המתים המפורסמת והנודעת באומתנו המוסכם עליה מכלל כתותנו אשר רוב זכרה בתפלות ובספורים ובתחנות אשר חברום הנביאים וגדולי החכמים ימלא מהם התלמוד והמדרשות ענינם שוב זאת הנפש לגוף אחרי הפרידה זה מה שלא נשמע באומה מחלוקת עליו ואין בו פירוש כלל ואין מותר להאמין באיש מאנשי הדת שהוא מאמין חלוף זה והנני עתיד לבאר לך בזה המאמר למה לא נפרש אלו הפסוקים כמו שנפרש פסוקים רבים בתורה והוצאנו אותם מפשוטיהם וכן זאת תחית המתים הוא שוב הנפש לגוף אחר המות כבר זכרה דניאל זכרון שא"א לפרשו והוא אמרו ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם וגו' ואמר לו המלאך ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין ואמנם מי שזכר שאנחנו אמרנו בתחית המתים שהוא במקרא שהוא משל הוא שקר מפורסם ודבר סרה גמור מאמרו והנה חבורינו כבר נתפרסמו ויקראו ויראו אנה אמרנו זה אלא אם כן אמרנוהו במה שאמרוהו חכמי ישראל במתי יחזקאל שחכמי התלמוד חולקין בו וכל דבר שיש בו מחלוקת ולא יביא מעשה אפשר להכריע בו אחד משני המאמרים על חברו וכבר זכרנו זה בפירוש המשנה פעמים וכן יראה לנו מן המאמרים ההם שאלו האנשים אשר ישובו נפשותם לגופות ההם יאכלו וישתו וישגלו ויולידו וימותו אחרי חיים ארוכים מאד כחיים הנמצאים בימות המשיח ואמנם החיים שאין מות אחריהם הוא חיי העה"ב אחר שאין גוף בהם שאנחנו נאמין והוא האמת אצל כל בן דעת שהעה"ב נפשות מבלי גופות כמלאכים ובאור זה שהגוף אמנם הוא כלל כלים לפעולות הנפש כבר התבאר זה במופת וכל מה שבגוף יחלק על שלשה חלקים כלים שבהם יושלם המזון כפה והאסטומכא וכבד ובני מעים ובכלל כל מה שבבטן התחתון וכלים שבהם תהיה ההולדה והם כלי המשגל והולדת הזרע והולדת העובר וכלים שבהם תקון עניני הגוף עד שימציא לעצמו כל מה שיצטרך אליו בענינים ושאר החושים והעורקים והעצבים והמיתרים אשר בהם ישלמו התנועות כלם ולולי אלו לא היה אפשר לבעל חי להתנועע אל מזונו ולבקשו ולברוח ממה שהוא כנגדו ומאבד אותו ומפסיד מזגו וכאשר לא יושלם מזון האדם רק במלאכות שיעשם ובהזמנות רבות יצטרך בהם למחשבה והשתכלות נמצא לו הכח השכלי לזכור בו המלאכות ונמצאו לו ג"כ כלים טבעיים יעשה בהם המלאכות ההם רצוני לומר הידים והרגלים כי הרגלים אינם כלים אלא להליכה לבד ופרטי זה הכלל נודעים אצל אנשי זאת החכמה הנה התבאר שהגוף כלו צורך מציאותו מפני תכלית אחת והוא קבלת המזון להתמדת הגוף והולדת הדומה להתמדת מין הגוף ההוא וכשתהיה התכלית ההוא מסולקת בלתי צריך אליה רצה לומר בעולם הבא וזה שכבר בארו לנו החכמים ז"ל שאין בו לא אכילה ולא שתיה ולא תשמיש א"כ הוא באור בהעדר הגוף שהוא יתברך לא ימציא דבר לבטלה כלל ולא יעשה דבר אלא מפני דבר וחלילה לו וחם שיהיו פעולותיו המתוקנות כפעולת עובדי הצלמים עינים להם ולא יראו אזנים להם ולא ישמעו אף להם ולא יריחון כן השם יתעלה אצל אלו יברא גופות כלומר איברים לא לעשות בהם מה שנבראו בעבורו כלל ולא לשום סבה ואולי בני העולם הבא אצל אלו האנשים אינם בעלי איברים אמנם הם גופות על כל פנים ואולי הם כדוריים מקשיים או עמודים או מעוקבים אין אלו הדברים אלא שחוק מי יתן החרש יחרישון ותהי להם לחכמה והסבה בזה כלו מה שבארנוהו בהיות ההמון אין מציאות אצלם אלא לגוף או מה שימצא בגוף ומה שאינו גוף ולא כח בגוף אינו נמצא כלל וכל אשר ירצו לחזק מציאות ענין אחד יוסיפו בו הגשמות רוצה לומר יעבו עצם גשמו וכבר זכרנו מזה כלל רב בבאור במורה הנבוכים ומי שירצה לחשוב לנו זה הדעת למום יעשה רצונו ואם ירצה לשום אותו טעות ושגגה יאמר ואנחנו לא נקפיד בזה שאנחנו נבחר כמו שבארנו במורה הנבוכים שימשך אחרינו בעל שכל על אמונת האמת ואפילו אחד ואם רחקו ממנו אלפים סכלים להאמינם בבטל ואמנם אשר נכחיש אותו ואנחנו מתנקים ממנו אל השם יתעלה הוא המאמר בשלא תשוב הנפש אל הגוף לעולם ושלא יתכן היותו שזאת ההכחשה מביאה להכחשת הנפלאות והכחשת המופת כפירה בעיקר ויציאה מן הדת ולזה נחשוב תחית המתים מפנות התורה ואין בדברינו כלל מה שיורה על הכחשת שוב הנפש לגוף אבל מה שיורה על הפכו ומי שירצה ויבחר לדבר עלינו סרה וליחס לנו דעת שלא נאמינהו כמו שיחשדו הנקיים מעבירות ויפרש דברינו בפירוש רחוק עד שיכריע לכף חובה הוא עתיד ליתן את הדין ולו משפט כל איש רשע חושד בכשרים ולא יתכן לאדם שיתעה אחר זה הביאור ויאמר שאנחנו נאמין שכל תחית המתים שבמקרא משל אבל יש מהם אמת כמו שזכרנו ויש מהם משל בלא ספק וקצתם מסופק בהם אם הם משל או אמת וכשתסתכל כל מה שזכרו החכמים והמפרשים מן האנדלוסים מזה ומה שלפני הדברים ואחריהם בכתוב ההוא יתבאר לך זה ואין צריך לנו לפי כונת זה המאמר לזה הפרט כי הענינים לא תוסף אמתתם בכפול מליהם ובשנותם פעמים רבות ולא תחסר בשלא יכפלו ולא ישנו ואתה יודע שזכרון פנת היחוד והוא אמרו ה' אחד לא נכפל בתורה ואחר שמצאנו דברי הנביא שלא יסבלו בזה פירוש שיזכור שוב הנפש לגוף כבר הודיע הספור הנבואיי בזה ולא הוסף אמתת הספור בזה כשתשים כל מלת תחיה שבא במקרא לשוב הנפש ולא תחסר אמתת הספור בשתשים קצתם או כלם מלבד פסוק אחד משל סוף הדבר בא הספור הנבואיי אם פעם אחת אם פעמים רבות וזכרוהו חכמי ישראל הקדומים והחדשים פעמים אין להם מספר והתפרסם באומתנו והסכימו עליו שנפש האדם תשוב לגוף וזהו הענין הנרצה בתחית המתים ואם לא יזכרהו חכם או מחבר וכבר ספקו ג"כ אנשים בדברנו בסוף החבור במקום שאמרנו דבר זה לשונו אל יעלה על דעתך שמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או יחיה מתים וכיוצא שדברים וכו' והבאנו ראיה על זה מה שבארנוהו וחשבו קצת חלושי העיון שזאת הכחשה לתחית המתים והוא סותר מה שבארנוהו בפירוש המשנה שתחית המתים פנה מפנות התורה וזה כלו מבואר אין ספק בו ולא סתירה והוא שאנחנו אמרנו שהמשיח לא יבוקש ממנו שיעשה מופת שיבקע הים או יחיה מת על צד המופת מפנו שאין מבוקש ממנו מופת אחר שיעדו בו הנביאים אשר התאמתה נבואתם ולא יתחייב מזה המאמר שהשם לא יחיה מתים כשירצה ולמי שירצה אם בימי המשיח או לפניו או אחרי מותו סוף דבר אין בדברינו בכל חבורינו מה שיסופק על אדם מאנשי העיון רק על התלמידים המתחילים וכן הסתפק עליהם אמרנו שמאמר ישעיה וגר זאב עם כבש וגומר שהוא משל וזה לא אנחנו לבד אמרוהו אלא כבר קדמונו להבנת זה הענין אנשי התבונה מן המפרשים כמו רבי משה גקטיל"א (ס"א אבן טאטאלא) ואבן בלעם ז"ל וזולתם מן המפרשים וסוף הדברים יורה עליו והוא אומרו לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה' הנה כבר נתן העלה בהיותם אז בלתי חומסים ולא מזיקין לדעתם השם התראו אתם קהל ישראל מי שיש לו שכל שיהיה מצייר האריה בזמננו זה מורה ולזה הוא טורף ואז ישוב וידע מבוראו מה שצריך וידע שאין ראוי להזיק וישוב לאכול תבן הנה נתקיים מה שנאמר ותהי להם חזות הכל כדברי הספר החתום וגומר אבל אנחנו כבר בארנו זה בפירוש בספר מורה הנבוכים ובחבור בארנו ראיתנו גלויה מאמרם שימות המשיח אין בו דבר משנוי סדר בראשית ודע שאלו היעודים וכיוצא בהם אשר נאמר שהם משל אין דברינו זה גזרה שהרי לא באתנו מהשם נבואה שהודיעתנו שהוא משל ולא מצאנו קבלה לחכמים מהנביאים שיבארו בה בחלקי אלו הדברים שהם משל ואמנם הביאנו אל זה הענין אבארהו לך והוא השתדלותנו והשחדלות כל איש מהיחידים חלוף השתדלות ההמון שהמון אנשי התורה הנאהב שבדברים להם והערב לסכלותם שישימו התורה והשכל שני קצוות סותרים ויוציאו כל דבר נבדל ומופרש מן המושכל ויאמרו שהוא מוכח ויברחו מהיות דבר על מנהג הטבע לא במה שיסופר ממה שעבר ולא במה שיראה מזמן העומד ולא במה שיאמר שיארע לעתיד ואנחנו נשתדל לקבץ בין התורה והמושכל וננהיג הדברים על סדר טבעי אפשר בכל זה אלא מה שהתבאר בו שהוא מופת ולא יתכן לפרש כלל אז נצטרך לומר שהוא מופת וכבר בארנו במורה הנבוכים לשון המקרא המבואר ולשון חכמים זכרונם לברכה גם כן בבא בדברי הנביאים משלים רבים והפלגנו בביאור זה עד שאי אפשר לאחד מן הסכלים שמתגברים להכחישו ומפני זה נאמר אנחנו ומי שקדמנו מחשובי המפרשים שאלו משלים כמו שפירשנו ואפשר שיאמר גם כן כי כשירבה היישוב ותשמן הארץ ימעט נזק בעלי חיים בהתקרב קצתם כבר זכר זה ארסטו בספר בעלי חיים כשנתן טעם סבת מיעוט הזק בעלי חיים קצתם לקצתם בארץ מצרים ויהיה ג"כ גוזמא כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה דברה תורה לשון הבאי ואם הוא על פשוטו יהיה מופת שיראה בהר הבית לבד כמו שאמר בכל הר קדשי ויהיה כיוצא בדבריהם לא הזיקו נחש ועקרב בירושלם סוף דבר כל אלה הם דברים שאינם פנות התורה ואין להקפיד איך יאמינו בהם וצריך שימתין האדם לגוף האמונה באלו הדברים עד אשר יראו במהרה בימינו ואז יתבאר אם הם משל או מופת וכבר נודע שאנחנו נברח מאד משינוי סדר בראשית ואמנם יטעה כל מי שיטעה ממי שקדם או יתאחר להיותה בלתי מבדילים בין הענינים הנוהגים מנהגהמופת והם אשר לא יעמדו כלל דלא יתקיימו ואמנם היו מפני הצורך או לאמת נבואה ובין הענינים הטבעיים הנמשכים תמיד שהם מנהגו של עולם אשר יבארו ז"ל ויאמרו תמיד עולם כמנהגו נוהג ואמרו אין מביאין ראיה ממעשה נסים ואמר שלמה כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו [אין] לגרוע הנה כבר התבאר שהעניני' הטבעיים נמשכים תמיד על מנהגיהם וכבר בארנו גם כן זה במורה הנבוכים בדברנו בחדוש העולם ויראה שאשר הביא אלו האנשים לטעות ולספק בדברינו בתחיית המתים היותנו מאריכים בספור העולם הבא ולבאר מאמרים אמתיים ולזכור כל דברי הנביאים והחכמים המורים עליו וכשזכרנו בתחית המתים זכרנום בדברים מעטים ואמרנו שתחית המתים פנה אמתית והביא אל זה שני דברים האחד מהם שכל חבורינו אמנם הם קב ונקי אין כונתנו להגדיל גוף הספרים ולא לכלות הזמן במה שלא יביא אל תועלת ולזה כשנפרש לא נפרש אלא מה שצריך לפירוש ובשיעור שיובן לבד וכשנחבר לא נחבר רק קצור הענינים והדבר השני שההארכה אמנם תהיה בציור ענין נעלם עד שישלם ציורו או שהביא ראיה על אמתתו וזה צריך אליו בשלשה מיני החכמות רצוני לומר תלמודי והטבעי והאלהי כי הרבה פעמים יעלה בהם ענין וירחק ציורו עד שיפורשו גדריו פירוש מספיק ופעמים יצטרך הענין המצוייר אל ראיות רבות עד שיתאמת מה שיבוקש אמתתו אמנם דברי המופתים לא יעלה ציור מה שיזכור מהם ולא יכבד ואי אפשר להביא ראיה על אמתת מה שכבר בא או שיעד בואו אבל יראום בחושים או יקובל ממי שכבר ראם ומפני זה נפרש העה"ב ונבארהו להעלמו ולהיותו ענין אשר בטבע מנהגו של עולם כלומר השאר הנפש אמנם תחית המתים הוא אחד מהמופתים ומבואר מאד שענינו מובן ואין שם אלא להאמין בו לבד כמו שבאתנו ההגדה האמתית והוא ענין יוצא חוץ לטבע המציאות ואין ראיה עליו מצד העיון ואמנם ינהג מנהג הנפלאות כלם ויקובל און שם זולת זה ומה היה לנו אפשר לומר בו או להאריך התחשוב שהמבוקש ממנו אצל אלו שאדרוש בחבורי הדרשות באו בזה הענין וההגדות ההם וזה יותר ראוי לזולתנו כפי כונת מה שיחבר בו אתם עדת המעיינים בחבורינו כבר ידעתם שאני לעולם נוטה לחסר המחלוקת והויכוחים ולו היה אפשר לי לשית התלמוד כלו בפרק אחד לא הייתי משים אותו בשנים ואיך יבוקש ממני זכרון הדרשות וההגדות והם נמצאות במקומותם ויקרא שם ומה תועלת לכפלם ונאמר שאנחנו חברנו וכאשר הגענו מזה המאמר אל זה המקום והוא היה תכלית הכונה בו וראינוהו חסר התועלת לגמרי מפני שאינו כולל רק כפל מה שנזכר כבר בפירוש המשנה ובחבור ותוספת ביאור לכל מעט תבונה או הורס ראינו שלא נניחנה ריקה מחדוש תועלת ושנדבר על שתי שאלות ראויות בזה הענין האחד מהן לבאר ענין אלו הפסוקים הרבים מאד הנמצאים במקרא המורים הוראה ברורה שלא תסבול פירוש בהרחקת תחית המתים שאמרו אם ימות גבר היחיה ואמרו כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה בטרם אלך ולא אשוב וזה באיוב הרבה ואמר חזקיהו לא ישברו יורדי בור אל אמתך חי חי הוא יודך כמוני היום זאת ראיה שיורדי בור הם המתים ונאמר ג"כ כי מות נמות וכמים הנגרים ארצה אשר לא יאתפו וגומר הלמתים תעשה פלא אם רפאים יקומו וגומר ונאמר רוח הולך ולא ישוב וכשתחפש פסוקי המקרא כלם תמצאם מרחיקים תחית המתים בכלל רק פסוקי ישעיהו ועם קצת התבוננות יתבאר שהוא מסופק אם הוא משל או אמת ומה שבא מן הפסוק הנגלה לדניאל ורבים מישני אדמת עפר יקיצו וגומר ואמר ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין זה ג"כ מה שחייב לבני אדם המבובה הגדולה קצתם הסתפק בהם תחית המתים ספק גדול ומקצת המאמינים לזאת הפנה הוצרכו לפרש כל פסוק מהפסוקים המבוארים פירושים רחוקים מאד לקבלם והשאלה השנית היות התורה בלתי זוכרת זאת הפנה כלל לא ברמיזה ואף כי בביאור ואם אי אפשר מבלתי שיאמר שיש בתורה רמיזות לזאת הפנה ויאמרו הדברים ההם אשר זכרום באמרם מנין לתחית המתים מן התורה תכליתה אומר שיאמר שהם רמזים נסתרים וכל שכן בהיות החכמים החולקים בהם ותהיה זאת השאלה השנית למה לא זכר את זה בגלוי ובביאור שלא יסבול פירוש אבל נזכר לפי דברי החושב כמי שירצה שיסתתר לאמר דבר וירצה לסתמו ואומר במענה השאלה הראשונה שדברי הנביאים ולשון הספרים אמנם באו מספרים טבע המציאות הנהוג וידוע שטבע זה המציאות הוא התחבר נקבות בעלי חיים וזכריהם והולידם הדומה וצמיחת הנולד מעט מעט עד שימות האיש ההוא ואין מן הטבע שישוב האיש ההוא ויתהוה שנית אחר מותו אבל בטבע כי כשימותו בעלי חיים לא ישובו לעולם האנשים ההם אבל יכלו ויתכו מעט מעט עד שישובו אל היסודות ואל החומר הראשון במין מן החזרה לא ישאר עמה חלק מוגבל נרמז אליו שנאמר בו זה היה כך וכך ושהאדם לבדו נדבק בו השפע האלהי והוא חייב שיהיה בו דבר עומד לא יאבד ולא יפסד אמנם גוף האדם יאבד כשאר אישי בעלי חיים כלם הורו על זה ג"כ ראיות עיוניות אצל מי שנחלץ לחקור על אלו הדברים העמוקים ר"ל השאר הדבר ממה שמגיע לאדם וזהו הדבר אשר בטבע והוא אשר קראוהו ספרי הנבואה נפש או רוח בשתוף השם ואבדת הגוף ושובו למה שהורכב ממנו המין ההוא מן החזרה כמו שבא בפסוק (קהלת ח') וישוב העפר אל הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה זהו אשר בטבע וכפי הענין ההוא באו הפסוקים ההם כלם ואין הפרש בין אמרו אם ימות גבר היחיה ובין אמרו המן הסלע הזה נוציא לכם מים שאין זה בטבע אבל נמנע בו אלא שכבר יצאו המים מן הסלע במופת וכן תחית המתים אמנם הוא מן המופתים ואין הפרש בין היהפוך כושי עורו ובין אומרו הלמתים תעשה פלא וכבר נהפך מראה היד הטהורה ללבן ואלו יאמר אומר שא"א שיתנועע הדומם היה אומר אמת לפי מה שבטבע ולא יכזב זה המאמר שוב המטה נחש אחר שהוא מופת כן כל מה שתמצאהו מהרחקת שוב המתים הוא על מה שבטבע ואין זה סותר שוב המתים כשירצה השם בשובם הנה כבר התבאר לך עניני הפסוקים כלם על מה שאפשר מן האמת ואינך צריך לפרש פסוק מהם בפירושים ההם המגונים הרחוקים לקבלם אשר יחזקו טענות מכחיש תחית המתים ויאמצו מאמרו ודע שהכחשת שוב הנפש לגוף לא תמלט מאחת משתי סבות אם שיכחישנו המכחיש להיותו ענין בלתי טבעי ויתחייב לפי זאת הסבה שיכחיש הנפלאות כלם להיותם בלתי טבעיות או שיכחישנו מפני שלא זכר בפסוק ולא באת בו ההגדה האמתית כמו שבא במופתים ואנחנו כבר בארנו שבאו פסוקים ואם הם מעטים יורו על שוב המתים ואם יאמר אומר אנחנו נפרש הפסוקים ההם כמו שפירשנו זולתם נאמר לו המביא לך לפרשה הוא להיות שוב המתים בלתי טבע ותפרש אלו הפסוקים עד שיסכימו לענינים הטבעיים וכבר בארנו במורה הנבוכים בדברנו בחדוש העולם שעם אמונת חדוש העולם יתחייב בהכרת שיהיו המופתים כלם אפשריים ולזה יהיה גם כן תחית המתים אפשרי וכל אפשר כשיבא בו הגדת הנביא נאמין ולא נצטרך לפרשו ולא נוציאהו מפשוטו ואמנם נצטרך לפרש הדבר שפשוטו נמנע כהגשמת השם אבל האפשר יעמוד כאשר הוא ואשר ישתדל ויפרש תחית המתים עד שלא יהיה שם שוב הנפש לגוף אמנם יעשה זה בהאמינו שהוא נמנע מצד השכל לא ממנהג הטבע וכן יתחייב בשאר הנפלאות בהכרח וכל זה אמנם יהיה נמנע לגמרי לפו אמונת קדמות העולם ומאמין הקדמות אינו מעדת משה ואברהם ע"ה כלל כמו שבארנו במורה הנבוכים ולאלו השרשים האמננו תחית המתים על פשוטה ושמנוה מפנות התורה ואמרנו שאין ראוי לפרש שני הפסוקים המגלים המורים עליה ראיה ברורה אשר לא יסבלו פירוש: ואמנם מענה השאלה השנית והיא האומרת למה לא נזכרת תחית המתים בתורה המענה עליה מה שאומר לך דע שכבר נודע שזאת התורה בכללה לא נאמין שהיא מפי משה רבינו ע"ה ואמנם היא מפי הגבורה הנה הביאה אותנו השאלה לחקור על אופני החכמה בהעיר השם אותנו על חיי העולם הבא ולא באר לנו תחית המתים כלל והסבה בזה שזאת תחית המתים אמנם תנהג מנהג המופת כמו שבארנו והאמנת מה שזה דרכו לא תהיה רק בספור הנביא והיו בני אדם כלם בזמן ההוא מכת הצאב"א אומרים בקדמות העולם שהם היו מאמינין שהשם רוח הגלגל כמו שבארנו במורה הנבוכים המכזיבים הגיע הנבואה מאת השם לבני אדם וכן יתחייב להם לפי אמונתם הכזבת המופתים ויחסו אותו לכשוף ולתחבולה הלא תראה אותם משתדלים לחלוק על מופת משה רבינו ע"ה בלהטיהם וישליכו איש מטהו והלא תראה איך אמרו מתמיהים היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי הורה שהיתה הנבואה אצלם מכת הנמנע ואיך יספר למי שלא התבארה אצלו הנבואה בדבר שאין ראוי עליו אלא האמנת הנביא והוא גם כן נמנע אצלם לגמרי לפי אמונתם בקדמות העולם כי לולי המופתים לא היתה אצלנו תחית המתים מכת האפשר וכאשר רצה השם יתעלה לתת תורה לבני אדם לפרסם בהם מצותו ודתו ואזהרתו על ידי הנביאים בכל העולם כמו שאמר ולמען ספר שמי בכל הארץ חדש המופתים הגדולים הכתובים בכל התורה עד שהתאמת בהם נבואת הנביאים וחדוש העולם כי המופת האמתי ראיה ברורה על חדוש העולם כאשר בארנו במורה הנבוכים ולא הוציאם מעניני העולם הזה בגמול ובעונש ומהענין אשר הוא בטבע והוא השאר הנפש או הכרתה כמו שזכרנו ר"ל העולם הבא וכרת ולא נכנס לזולת זה מענין התחיה והתמיד הענין כן עד שנתחזקו אלו הפנות והתאמתו בהמשך הדורות ולא נשאר ספק בנבואות הנביאים ובחדוש המופתים ואחרי כן ספרו לנו הנביאים מה שהודיעם ה' יתעלה ממנין תחית המתים והיה קל לקבלו ואתה תמצא כמו התחבולה הזאת בעצמה עשה השם יתברך עם ישראל אמר עליהם ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלהים וגו' ואם הורגלו בעניני העולם מפני שחשש עליהם שישובו למצרים ויבוטל מהם המכוון בהם כן חשש עליהם עוד שלא מקבלו זה הדעת רצוני לומר התחיה ויבוטל בו התכלית המכוון בהם ומהם ואיך לא יורגלו גם כן באמונות והמנהיג והמרגיל להם אחד וידוע שהאנשים שרצה השם יתברך שתראה התורה בימיהם התישבו בהם דעות נפסדות מאד אמר עליהם בסוף המאמר אחר כל מה שראוהו ממעשה השם הגדול ולא נתן השם לכם לב לדעת וגומר (דברים כ״ד:ד׳) וידע הוא יתברך שאם יאמר להם חדוש תחית המתים היה אצלם נמנע וירחקו ממנו מאד וגה היו העבירות קלות בעיניהם אחר שהעונש עליהם אחר זמן ארוך ולזה הפחידם וייעדם הטוב והרע בענינים ממהרים לבא אם ישמעו ואם לא ישמעו והיה מפני זה יותר קרוב לקבלה ויותר מועיל וזה ג"כ תועלת גדולה רצוני לומר היות השמיעה מתקנת עניני עולמות והמרי מפסידם וכבר זכר בתורה שהוא מופת מתמיד ר"ל תקון הענינים עם העבודה והפסדם עם המרי אמר והיו בך לאות ולמופת ובזרעך עד עולם ומפני זה אמרו אין מזל לישראל ר"ל שתקונם והפסדם אינם לסבה טבעית ולא על מנהג המציאות אלא נתלה בעבודה ובמרי וזה אות יותר גדול מכל אות וכבר בארנו שזה בדין צבור ובדין יחיד כמו שיראה מן המעשה ההוא והוא נאות לאומרו ובזרעך עד עולה ומן המאמר המפורסם באומה ראה אדם יסורין באים עליו יפשפש במעשיו והוא הענין בעצמו הוא המכוון ג"כ באומרו אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים ואתכם לקח ה' ר"ל שעניניהם אינה נוהגים ענין מנהג שאר האומות אבל יחדם השם בזה המופת הגדול שיהיו פעולותיהם תמיד נקשרות בתקון עניניהם או בהפסדם: וממה שראוי שנבארהו הנה ואע"פ שהוא עקר יותר נכבד מכונת זה המאמר הוא שהנפלאות פעמים יהיו בענינים הנמנעים בטבע כהתהפך המטה לנחש ושקיעת הארץ בעדת קרח ובקיעת הים ופעמים יהיו בענינים האפשרים בטבע כבא הארבה והברד והדבר במצרים כי מדרך מיני אלו הדברים שיארעו במקצת העתים במקצת המקומות וכמו קריעת מזבח ירבעם במאמר איש האלהים זה המופת אשר דבר ה' הנה המזבח נקרע וגו' כי מדרך הבנינים שיבקעו וכל שכן הנבנים מחדש וכרדת המטר הסוחף בזמן הקציר על יד שמואל והברכות והקללות הנזכרות בתורה כי כל אחת מהן אפשר בכל ארץ ובכל זמן והם כלם מכת האפשר כשיסתכל האדם בהם ואמנם יהיו הענינים האלו האפשריים מופתיים באחד משלשה התנאים או בכלם האחד מהם בא האפשר ההוא בעת מאמר הנביא בשוה כמו שבא בשמואל אקרא אל ה' ויתן קולות וגומר ויקרא שמואל אל ה' ויתן קולות ומטר ביום ההוא וכמו שבא באיש האלהים הבא מיהודה והמזבח נקרע וישפך הדשן כמופת אשר נתן איש האלהים והתנאי השני זרות האפשר ההוא על כל אפשר ממנו כמו שבא בארבה לפניו לא היה כן ארבה כמוהו ואחריו לא יהיה כן ובברד אמר אשר לא היה כמוהו בכל ארץ מצרים ובדבר אמר וממקנה בני ישראל לא מת אחד כי התיחד האפשר ההוא באומה נרמז אלים או במקום או במין נרמז אליו מזרות האפשר ההוא והתנאי השלישי המשך האפשר ההוא המתחדש והתמדתו כברכות והקללות כי אלו היה פעם אחת או שתים לא היה מופת והוא נאמר שהוא במקרה וכבר באר בתורה ואמר אם תלכו עמי בקרי כלומר שתשימו מה שיחול בכם מאלו המכות מקרה לא שהם עונש אחר שהוא ית' יתמיד בחרון אפו הדבר ההוא אשר חשבתם אותו מקרה אמר והלכתם עמי בקרי והלכתי עמכת בחמת קרי ואחר שהתבאר זה דע שהמופת בענינים הנמנעים בטבע לא יתאחר כלל ולא יארך ולא ישאר על ענינו שאלו התמיד כן היה מדריך לספק במופת שאלו נשאר המטה נחש היו מספקין היותו נחש מתחלתו ומפני זה היה שלמות המופת בשובו מטה ויהי למטה בכפו וכן אלו שקעה הארץ בעדת קרת והיתה נשארת שקועה לעולם היה המופת חסר ואולם שלמותו היה בשוב הארץ לענינה ותכס עליהם הארץ וכן וישב הים לפנות בקר לאיתנו ומצרים נסים לקראתו ומפני זה העיקר אשר הערותיך עליו אברח מאמונת התמדת ענין יוצא חוץ לטבע כמו שבארנו בזה המאמר ואמנם המופת אשר בענינים האפשריים הוא כל אשר יתמיד ויאריך יותר ראוי להיותו מופת ומפני זה נאמין התמדת הברכות והקללות הברכות עם העבודה והקללות עם המרי לעולם בזאת האומה ובזה שבו אות ומופת ושאלת השואל למה הושם להם זה המופת ולא הושם להם התכלית מופת ר"ל תהיה המתים והגמול והעונש אחר המות לנפש ולגוף? הוא כשאלת שואל למה הושם ממופתי שליח ה' שום המטה נחש ולא היה שוב האבן ארי? וזה כלו נתלה בגזרת חכמה לא נדע ממנה אפילו דבר קטן וכל שכן שאנחנו כבר זכרנו אופני החכמה בו ואולי יש שם דרך או דרכים רבים אחרים חייבה אותו חכמתו יתברך ואנחנו לא נדעם ואין ראוי לאחד מאנשי החכמה שידקדק עלינו מה שבא בזה המאמר מכפול הענין האחד הרבה ולא מן ההארכה בבאור מה שלא תוסיף בו ההארכה ביאור כי זה המאמר אמנם חברתיו להמון אשר ספק עליהם מדברינו מה שהוא מבואר ולמי שדקדק מעוט ההארכה בתחית המתים אמנם השלמים בחכמות הרמיזה תספיק להם ואינם צריכים לא לכפול ולא להאריך כפירוש רק אל ראשי הפרקים כמו שעשינו באלה הענינים העמוקים כלם בספר מורה הנבוכים חבורנו כמו שלמדונו רבותינו ז"ל אמר לו פרשהו אמר לו אין מפרשיך לחכם אמר לו שנה אמר לו אין שונין לחכם הנה כבר התבאר לך שהדבור עם השלמים לא יצטרך לכפול ולא לפרש תן לחכם ויחכם עוד אמנם ההמון צריכים לשני הענינים יחד צו לצו קו לקו ועם כל זה יבינו מעט זעיר שם זעיר שם ואמנם ראוי לדבר אל כל כת כפי מה שסובלת והשם יתעלה יישירנו במאמר ובמעשה יצילנו מן החטא והשגיאות למען חסדו: תם המאמר בשנת אלף חמש מאות ושנים לשטרות נשלם מאמר תחיית המתים שיר על הגמולי הנפשות בעולם הנפשות *(נמצא בהתחלת כת"י ממאמר אגרת תחיית המתים בעיר אוקספורד) הרימותי לאל עליון ימיני/אשר קנה שחקים ואדמות הכי יש בין קדושים לאנשים/מעון צדק ועולם לנשמות ויאבדו הפגרים בעפרים/ולעד ישכנו מדבר ישימות והרוחות בהיכלי ההנחות/עליהן תעבור רוח נעימות בני איש אם תמיתון תאותכם/ תחיו הנשמות אחרי מות

ואחרי כן אומר שמצאתי המון בני ישראל מאמינים, כי הבורא יתברך ויתעלה, יחיה מתיהם ‏בעת הגאולה, ומצאתים שמפרשים כל פרשה שיש בספרים, שנראה ממנה תחיית המתים בעת ‏הישועה כפשוטה, ועוזרים זה בדברים מקובלים כוללים פרושי המין ההוא, ומצאתי אנשים מעטים ‏מן האומה, שאינם מודים שזה יהיה בעת הגאולה, ואומרים שזה יהיה בעת היציאה אל העולם הבא, ‏וסומכים בזה על שבוש חלש, קצתו שמעתיו מהם, קצתו ראיתיו להם באפשר.

As it is further written (Proverbs 10:21), “The lips of the righteous nourish many, but fools die for lack of sense.” In pursuit of justice, even though I may not have fully attained it, I have examined this matter and scrutinized it thoroughly so that I might first establish the clearest understanding possible.

הודיענו אלהינו על פי נביאיו שיגאלנו קהל בני ישראל מן העוני ‏אשר אנחנו בו, ויקבץ נפוצותינו ממזרח וממערב מצפון וים, ויביאנו אל עיר קדשנו וישכיננו, ונהיה ‏סגולתו ונחלתו, כאמרו (זכריה ח' ז' ח') הנני מושיע את עמי מארץ מזרח ומארץ מבוא השמש ‏והבאתי אותם ושכנו בתוך ירושלים. והרחיבו נביאיו בענין הזה, עד שכתבו בו ספרים רבים, ולא ‏הגיעתנו הידיעה הזאת מהנביאים האחרונים בלבד, אבל מהנביא הראשון מהרע"ה עמדנו על ‏המועד הזה, שאמר בתורה (דברים ל' ג'), ושב יי' אלהיך את שבותך ורחמך, ושאר מה שכתוב ‏בפרשה עד סופה. אבל ‏שרש הגאולה הוא חייב מפנים רבים, מהם קיום אותות משה אשר החל ובשר בהם, והאותות אשר ‏יתקיימו לישעיה, וזולתו מהנביאים אשר בשרו בהם, ושהשולח אותם משלימם בלי ספק, כמו שאמר ‏‏(ישעיה מ"ד כ"ו) מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים. ומהם שהוא צדיק לא יעול, וכבר הביא על ‏האומה הגולה הגדולה הזאת אצלנו הארוכה, ובלי ספק כי קצתה לענש, וקצתה לנסיון, ולכל אחד ‏משני הענינים מדה בתכלית, ולא יתכן שיהיה באין תכלית, וכאשר תכלה, יתחייב שירפו מאלה, ‏ושישלם גמול אלה, כמו שאמר (ישעיה מ' ב') כי נרצה עונה כי לקחה מיד יי' כפלים בכל חטאתיה.

וְיִמְצְאוּ לָהֶם מַרְגּוֹעַ וְיִרְבּוּ בְּחָכְמָה כְּדֵי שֶׁיִּזְכּוּ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. לְפִי שֶׁבְּאוֹתָן הַיָּמִים תִּרְבֶּה הַדֵּעָה וְהַחָכְמָה וְהָאֱמֶת שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה יא ט) "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה'". וְנֶאֱמַר (ירמיה לא לג) "וְלֹא יְלַמְּדוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ". וְנֶאֱמַר (יחזקאל לו כו) "וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם". מִפְּנֵי שֶׁאוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ שֶׁיַּעֲמֹד מִזֶּרַע דָּוִד בַּעַל חָכְמָה יִהְיֶה יֶתֶר מִשְּׁלֹמֹה.

For these reasons, all Israel, [in particular,] their prophets and their Sages, have yearned for the Messianic age so they can rest from the [oppression of] the gentile kingdoms who do not allow them to occupy themselves with Torah and mitzvot properly. They will find rest and increase their knowledge in order to merit the world to come. In that era, knowledge, wisdom, and truth will become abundant. [Isaiah 11:9] states, "The earth will be full of the knowledge of God." [Jeremiah 31:33] states: "One man will no longer teach his brother nor a man his colleague... [for all will know Me]." And [Ezekiel 36:26] states: "I will take away the heart of stone from your flesh and give you a heart of flesh." [These changes will come about] because the king who will arise from David's descendants will be a greater master of knowledge than Solomon and a great prophet, close to the level of Moses, our teacher.

הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ עָתִיד לַעֲמֹד וּלְהַחְזִיר מַלכוּת דָּוִד לְיָשְׁנָהּ לַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשׁוֹנָה. וּבוֹנֶה הַמִּקְדָּשׁ וּמְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל. וְחוֹזְרִין כָּל הַמִּשְׁפָּטִים בְּיָמָיו כְּשֶׁהָיוּ מִקֹּדֶם. מַקְרִיבִין קָרְבָּנוֹת. וְעוֹשִׂין שְׁמִטִּין וְיוֹבְלוֹת כְּכָל מִצְוָתָן הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה. וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בּוֹ. אוֹ מִי שֶׁאֵינוֹ מְחַכֶּה לְבִיאָתוֹ. לֹא בִּשְׁאָר נְבִיאִים בִּלְבַד הוּא כּוֹפֵר. אֶלָּא בַּתּוֹרָה וּבְמשֶׁה רַבֵּנוּ. שֶׁהֲרֵי הַתּוֹרָה הֵעִידָה עָלָיו שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל, ג) "וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ" וְגוֹ' (דברים ל, ד) "אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם" וְגוֹ' (דברים ל, ה) "וֶהֱבִיאֲךָ ה'". וְאֵלּוּ הַדְּבָרִים הַמְפֹרָשִׁים בַּתּוֹרָה הֵם כּוֹלְלִים כָּל הַדְּבָרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ עַל יְדֵי כָּל הַנְּבִיאִים. אַף בְּפָרָשַׁת בִּלְעָם נֶאֱמַר וְשָׁם נִבֵּא בִּשְׁנֵי הַמְּשִׁיחִים. בַּמָּשִׁיחַ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא דָּוִד שֶׁהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד צָרֵיהֶם. וּבַמָּשִׁיחַ הָאַחֲרוֹן שֶׁעוֹמֵד מִבָּנָיו שֶׁמּוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל [בָּאַחֲרוֹנָה]. וְשָׁם הוּא אוֹמֵר (במדבר כד, יז) "אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה" זֶה דָּוִד. (במדבר כד, יז) "אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב" זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. (במדבר כד, יז) "דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב" זֶה דָּוִד. (במדבר כד, יז) "וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל" זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. (במדבר כד, יז) "וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב" זֶה דָּוִד. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמואל ב ח, ב) "וַיַּךְ אֶת מוֹאָב וַיְמַדְּדֵם בַּחֶבֶל" (במדבר כד, יז) "וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת" זֶה הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (זכריה ט, י) "וּמָשְׁלוֹ מִיָּם עַד יָם". (במדבר כד, יח) "וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה" זֶה דָּוִד. שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ח, יד) "וַתְּהִי אֱדוֹם לְדָוִד לַעֲבָדִים" וְגוֹ'. (במדבר כד, יח) "וְהָיָה יְרֵשָׁה" וְגוֹ' זֶה הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ שֶׁנֶּאֱמַר (עובדיה א, כא) "וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן" וְגוֹ': אַל יַעֲלֶה עַל הַלֵּב שֶׁבִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ יִבָּטֵל דָּבָר מִמִּנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם. אוֹ יִהְיֶה שָׁם חִדּוּשׁ בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. אֶלָּא עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בִּישַׁעְיָה (ישעיה יא, ו) "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ" מָשָׁל וְחִידָה. עִנְיַן הַדָּבָר שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל יוֹשְׁבִין לָבֶטַח עִם רִשְׁעֵי עַכּוּ"ם הַמְשׁוּלִים כִּזְאֵב וְנָמֵר. שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ה, ו) "זְאֵב עֲרָבוֹת יְשָׁדְדֵם וְנָמֵר שֹׁקֵד עַל עָרֵיהֶם". וְיַחְזְרוּ כֻּלָּם לְדַת הָאֱמֶת. וְלֹא יִגְזְלוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ. אֶלָּא יֹאכְלוּ דָּבָר הַמֻּתָּר בְּנַחַת עִם יִשְׂרָאֵל. שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה יא, ז) "וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן". וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הַדְּבָרִים בְּעִנְיַן הַמָּשִׁיחַ הֵם מְשָׁלִים. וּבִימוֹת הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ יִוָּדַע לַכּל לְאֵי זֶה דָּבָר הָיָה מָשָׁל. וּמָה עִנְיָן רָמְזוּ בָּהֶן: אָמְרוּ חֲכָמִים אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֶלָּא שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת בִּלְבַד. יֵרָאֶה מִפְּשׁוּטָן שֶׁל דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים. שֶׁבִּתְחִלַּת יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ תִּהְיֶה מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג. וְשֶׁקֹּדֶם מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג יַעֲמֹד נָבִיא לְיַשֵּׁר יִשְׂרָאֵל וּלְהָכִין לִבָּם. שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג, כג) "הִנֵּה אָנֹכִי שׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה" וְגוֹ'. וְאֵינוֹ בָּא לֹא לְטַמֵּא הַטָּהוֹר. וְלֹא לְטַהֵר הַטָּמֵא. וְלֹא לִפְסל אֲנָשִׁים שֶׁהֵם בְּחֶזְקַת כַּשְׁרוּת. וְלֹא לְהַכְשִׁיר מִי שֶׁהֻחְזְקוּ פְּסוּלִין. אֶלָּא לָשׂוּם שָׁלוֹם בָּעוֹלָם. שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג, כד) "וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים". וְיֵשׁ מִן הַחֲכָמִים שֶׁאוֹמְרִים שֶׁקֹּדֶם בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ יָבוֹא אֵלִיָּהוּ. וְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן לֹא יֵדַע אָדָם אֵיךְ יִהְיוּ עַד שֶׁיִּהְיוּ. שֶׁדְּבָרִים סְתוּמִין הֵן אֵצֶל הַנְּבִיאִים. גַּם הַחֲכָמִים אֵין לָהֶם קַבָּלָה בִּדְבָרִים אֵלּוּ. אֶלָּא לְפִי הֶכְרֵעַ הַפְּסוּקִים. וּלְפִיכָךְ יֵשׁ לָהֶם מַחְלֹקֶת בִּדְבָרִים אֵלּוּ. וְעַל כָּל פָּנִים אֵין סִדּוּר הֲוָיַת דְּבָרִים אֵלּוּ וְלֹא דִּקְדּוּקֵיהֶן עִקָּר בַּדָּת. וּלְעוֹלָם לֹא יִתְעַסֵּק אָדָם בְּדִבְרֵי הַהַגָּדוֹת. וְלֹא יַאֲרִיךְ בַּמִּדְרָשׁוֹת הָאֲמוּרִים בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְלֹא יְשִׂימֵם עִקָּר. שֶׁאֵין מְבִיאִין לֹא לִידֵי יִרְאָה וְלֹא לִידֵי אַהֲבָה. וְכֵן לֹא יְחַשֵּׁב הַקִּצִּין. אָמְרוּ חֲכָמִים תִּפַּח רוּחָם שֶׁל מְחַשְּׁבֵי הַקִּצִּים. אֶלָּא יְחַכֶּה וְיַאֲמִין בִּכְלַל הַדָּבָר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

In the future, the Messianic king will arise and renew the Davidic dynasty, restoring it to its initial sovereignty. He will build the Temple and gather the dispersed of Israel. Then, in his days, the observance of all the statutes will return to their previous state. We will offer sacrifices, observe the Sabbatical and Jubilee years according to all their particulars as described by the Torah. Anyone who does not believe in him or does not await his coming, denies not only the statements of the other prophets, but those of the Torah and Moses, our teacher. The Torah testified to his coming, as Deuteronomy 30:3-5 states: God will bring back your captivity and have mercy upon you. He will again gather you from among the nations... Even if your Diaspora is at the ends of the heavens, God will gather you up from there... and bring you to the land.... These explicit words of the Torah include all the statements made by all the prophets. Reference to Mashiach is also made in the portion of Bilaam who prophesies about two anointed kings: the first anointed king, David, who saved Israel from her oppressors; and the final anointed king who will arise from his descendants and save Israel in the end of days. That passage Numbers 24:17-18 relates: 'I see it, but not now' - This refers to David; 'I perceive it, but not in the near future;" - This refers to the Messianic king; 'A star shall go forth from Jacob' - This refers to David; 'and a staff shall arise in Israel' - This refers to the Messianic king; 'crushing all of Moab's princes' - This refers to David as II Samuel 8:2 relates: 'He smote Moab and measured them with a line;' 'decimating all of Seth's descendants' - This refers to the Messianic king about whom Zechariah 9:10 prophesies: 'He will rule from sea to sea.' 'Edom will be demolished' - This refers to David as II Samuel 8:6 states 'Edom became the servants of David;' 'Seir will be destroyed' - this refers to the Messianic king as Ovadiah 1:21 prophesies: 'Saviors will ascend Mount Zion to judge the mountain of Esau....' Do not presume that in the Messianic age any facet of the world's nature will change or there will be innovations in the work of creation. Rather, the world will continue according to its pattern. Although Isaiah 11:6 states: 'The wolf will dwell with the lamb, the leopard will lie down with the young goat,' these words are a metaphor and a parable. The interpretation of the prophecy is as follows: Israel will dwell securely together with the wicked gentiles who are likened to a wolf and a leopard, as in the prophecy Jeremiah 5:6: 'A wolf from the wilderness shall spoil them and a leopard will stalk their cities.' They will all return to the true faith and no longer steal or destroy. Rather, they will eat permitted food at peace with Israel as Isaiah 11:7 states: 'The lion will eat straw like an ox.' Similarly, other Messianic prophecies of this nature are metaphors. In the Messianic era, everyone will realize which matters were implied by these metaphors and which allusions they contained. Our Sages taught: "There will be no difference between the current age and the Messianic era except the emancipation from our subjugation to the gentile kingdoms." The simple interpretation of the prophets' words appear to imply that the war of Gog and Magog will take place at the beginning of the Messianic age. Before the war of Gog and Magog, a prophet will arise to inspire Israel to be upright and prepare their hearts, as Malachi 3:22 states: 'Behold, I am sending you Elijah.' He will not come to declare the pure, impure, or to declare the impure, pure. He will not dispute the lineage of those presumed to be of proper pedigree, nor will he validate the pedigree of those whose lineage is presumed blemished. Rather, he will establish peace within the world as ibid. 3:24 continues: 'He will turn the hearts of the fathers to the children." There are some Sages who say that Elijah's coming will precede the coming of the Mashiach. All these and similar matters cannot be definitely known by man until they occur for these matters are undefined in the prophets' words and even the wise men have no established tradition regarding these matters except their own interpretation of the verses. Therefore, there is a controversy among them regarding these matters. Regardless of the debate concerning these questions, neither the order of the occurrence of these events or their precise detail are among the fundamental principles of the faith. A person should not occupy himself with the Aggadot and homiletics concerning these and similar matters, nor should he consider them as essentials, for study of them will neither bring fear or love of God. Similarly, one should not try to determine the appointed time for Mashiach's coming. Our Sages declared: 'May the spirits of those who attempt to determine the time of Mashiach's coming expire!' Rather, one should await and believe in the general conception of the matter as explained.

והרב אמר במורה נבוכים (ח"ג פ"ח), אל תחשב שנקרא לשונינו לשון הקודש לגאותינו או לטעותינו, אבל הוא כי זאת הלשון קדושה לא ימצאו בה שמות לאבר הבעילה בזכר או בנקבה, ולא לטפה ולשתן ולצואה, רק בכינוי.

ואף דבזוהר הקדוש (סח סע"ב) אמר ע"ז ומלה דהדיוטא מלה היינו שיתרו לא היה לו הבנה בשורש הדברי תורה שיהיה לעתיד דאיתא (סוף תענית) עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים וכו' שמורה על שיווי המדריגות כדבר עגול שאין בה ראש וסוף ואם היה נשאר כמו שזכו בלוחות ראשונות לא היה חילוק מדריגות והיו זוכין כמו לעתיד וכן נאמר פרשה ואתה תחזה אחר יום הכפורים אחר שנתנו לוחות שניים (ונת' מא' א). אבל בעולם הזה אחר הקלקול יש חילוק מדריגות שרי אלפים שרי מאות וגו' וזה ייתר בתורה.

הב', כשנתקבל השפע הטוב לפעמים אינו יורד השפע הטוב מגולה אך הטוב מסתתר בתוך הרע. וזה שאמר הכתוב הראנו ה' חסדך, הטוב, ולא תהיה מסתתר ומונח בקופסא בתוך הרע, כי אם כשיבא השפע יתגלה לו והפעולה בזה שאני חפץ שיתגלה לי השפע מיד כדי שלא יניקו החיצונים מאתנו השפע. וזהו גם השם יתברך רוצה, כי מאתו לא תצא הרעה, אך הטוב. וזה שאנו מבקשים זכרנו לחיים, שהוא בחינת קול שפע פשוטה שהוא לטוב כי הוא מלך חפץ בחיים, ובודאי הוא רוצה גם כן כי מאתו לא תצא הרעה, רק הטוב. וכתבינו, רוצה לומר בחינת הדיבור שהוא כתיבה תהיה גם כן מיד לחיים, שיתגלה הטוב במהרה בבואו בבחינת הדיבור שהוא כתיבה.

Now this has been a parable: so too with us, the people of the House of Israel - that at the time of the giving of the Torah, the Holy Blessed One offered every nation in every language that they might accept the Torah, but they did not want it. But us, the people of the House of Israel, accepted the Torah with great joy and gladness, and we preceded understanding with action. We accepted upon ourselves the yoke of Heavenly Rule and made it our King over us and accepted God's commandments and holy Torah.