Electricity and Shabbat Observance

וְי֨וֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔֜י שַׁבָּ֖֣ת ׀ לַיהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑֗יךָ לֹֽ֣א־תַעֲשֶׂ֣֨ה כׇל־מְלָאכָ֜֡ה אַתָּ֣ה ׀ וּבִנְךָ֣͏ֽ־וּ֠בִתֶּ֗ךָ עַבְדְּךָ֤֨ וַאֲמָֽתְךָ֜֙ וּבְהֶמְתֶּ֔֗ךָ וְגֵרְךָ֖֙ אֲשֶׁ֥֣ר בִּשְׁעָרֶֽ֔יךָ׃

but the seventh day is a sabbath of the ETERNAL your God: you shall not do any work—you, your son or daughter, your male or female slave, or your cattle, or the stranger who is within your settlements.

לֹא־תְבַעֲר֣וּ אֵ֔שׁ בְּכֹ֖ל מֹשְׁבֹֽתֵיכֶ֑ם בְּי֖וֹם הַשַּׁבָּֽת׃ {פ}

You shall kindle no fire throughout your settlements on the sabbath day.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שֶׁבָּרָא מְאוֹר הָאֵשׁ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ:

With regard to the blessing over the candle, Beit Shammai say: Who created [bara] the light of fire. And Beit Hillel say: Who creates [boreh] the lights of fire.

עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּוּ הֵן, פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן, וְהַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר, וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת.

Ten things were created on the eve of the Sabbath at twilight, and these are they: [1] the mouth of the earth, [2] the mouth of the well, [3] the mouth of the donkey, [4] the rainbow, [5] the manna, [6] the staff [of Moses], [7] the shamir, [8] the letters, [9] the writing, [10] and the tablets.

מַתְנִי׳ לֹא יִקּוֹב אָדָם שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל בֵּיצָה וִימַלְּאֶנָּה שֶׁמֶן וְיִתְּנֶנָּה עַל פִּי הַנֵּר בִּשְׁבִיל שֶׁתְּהֵא מְנַטֶּפֶת, וַאֲפִילּוּ הִיא שֶׁל חֶרֶס. וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. אֲבָל אִם חִבְּרָהּ הַיּוֹצֵר מִתְּחִלָּה — מוּתָּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּלִי אֶחָד. לֹא יְמַלֵּא אָדָם קְעָרָה שֶׁל שֶׁמֶן וְיִתְּנֶנָּה בְּצַד הַנֵּר וְיִתֵּן רֹאשׁ הַפְּתִילָה בְּתוֹכָהּ בִּשְׁבִיל שֶׁתְּהֵא שׁוֹאֶבֶת. וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. מַתְנִי׳ הַמְכַבֶּה אֶת הַנֵּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְיָרֵא מִפְּנֵי גּוֹיִם וּמִפְּנֵי לִיסְטִים, מִפְּנֵי רוּחַ רָעָה, מִפְּנֵי הַחוֹלֶה שֶׁיִּישַׁן — פָּטוּר. כְּחָס עַל הַנֵּר, כְּחָס עַל הַשֶּׁמֶן, כְּחָס עַל הַפְּתִילָה — חַיָּיב. רַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר בְּכוּלָּן, חוּץ מִן הַפְּתִילָה — מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשָׂהּ פֶּחָם.

MISHNA: The fundamental dispute in this mishna is with regard to the determination whether or not indirect acts of kindling and extinguishing fall within the parameters of the prohibition on Shabbat. The Rabbis said: A person may not pierce a hole in an eggshell and fill it with oil, and place it over the mouth of a lamp so that the egg will drip additional oil into the lamp and thereby extend the time that it burns. And this is the ruling even if it is not an actual egg but an earthenware vessel. And Rabbi Yehuda permits doing so. However, if the craftsman, who crafts ceramic vessels, attached the egg to the lamp from the outset, one is permitted to fill it with oil because it constitutes a single, large vessel. The Rabbis decreed that a person may not fill a bowl with oil, and place it beside the lamp, and place the unlit head of the wick into the bowl so that it draws additional oil from the bowl and thereby extend the time that the lamp burns. And Rabbi Yehuda permits doing so. MISHNA: One who extinguishes the lamp on Shabbat because he is afraid due to gentiles, from whom he is hiding in his home, and due to thieves, or if one is afraid due to an evil spirit, i.e., he is depressed and prefers sitting in the dark, or if he extinguished the flame due to the sick person so that he will sleep, he is exempt. However, in a case where he extinguishes the flame in order to spare the lamp, spare the oil, or spare the wick, he is liable. Rabbi Yosei exempts him in all of those cases, as in his opinion no labor prohibited by Torah law is being performed by extinguishing the flame, except for the case where he seeks to spare the wick. Only in that case is extinguishing a creative action because he makes the wick into charcoal by extinguishing the flame.

הַבּוֹנֶה, וְהַסּוֹתֵר, הַמְכַבֶּה, וְהַמַּבְעִיר, וְהַמַּכֶּה בְּפַטִּישׁ. רַבָּה וְרַבִּי זֵירָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: כֹּל מִידֵּי דְּאִית בֵּיהּ גְּמַר מְלָאכָה חַיָּיב מִשּׁוּם מַכֶּה בְּפַטִּישׁ.

We learned in the mishna, among those liable for performing primary categories of labor: One who builds and one who dismantles; one who extinguishes and one who kindles; and one who strikes a blow with a hammer. With regard to the labor of striking a blow with a hammer, it is Rabba and Rabbi Zeira who both stated a principle: One who performs any action on Shabbat that contains an element of completion of work is liable for the labor of striking a blow with a hammer.

הַמַּבְעִיר כָּל שֶׁהוּא חַיָּב. וְכֵן הַמַּדְלִיק אֶת הַנֵּר אוֹ אֶת הָעֵצִים בֵּין לְהִתְחַמֵּם בֵּין לְהָאִיר הֲרֵי זֶה חַיָּב. הַמְחַמֵּם אֶת הַבַּרְזֶל כְּדֵי לְצָרְפוֹ בְּמַיִם הֲרֵי זֶה תּוֹלֶדֶת מַבְעִיר וְחַיָּב:

A person who kindles even the smallest fire is liable, provided he needs the ash that it creates. Similarly, a person who lights a candle or wood, whether to generate warmth or light, is liable. A person who heats iron in order to strengthen it by submerging it in water is liable for [performing] a derivative [of the forbidden labor] of kindling.

וְכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר שֶׁהָעוֹשֶׂה דָּבָר זֶה פָּטוּר הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הַכָּרֵת וּמִן הַסְּקִילָה וּמִן הַקָּרְבָּן אֲבָל אָסוּר לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ דָּבָר בְּשַׁבָּת וְאִסּוּרוֹ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וְהוּא הַרְחָקָה מִן הַמְּלָאכָה.

Whenever the expression, "one who performs this is not liable" is used, the intent is that he is not liable for karet, for [execution by] stoning, or for bringing a [sin] offering.

כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרֵךְ עַל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁהוּא חַיָּב בָּהֶם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים:

One is obligated to recite a blessing before kindling [the Sabbath lamp], as one does before fulfilling any of the obligations incumbent upon us by virtue of Rabbinic decree. [The blessing is:] Blessed are You, God, our Lord who has sanctified us with His commandments and commanded us to light the Sabbath lamp.

וכל זה בשית יומין דחול שאז הוא זמן בנין המשכן הל״ט מלאכות אך בבוא השבת נאסרו הל״ט מלאכות שאז הוא זמן הקמת המשכן כמו שכתוב ויקם משה את המשכן שהוא סוד הדעת מקים ומעלה א״ת המשכן עם כל הבחינות הכלולים מא׳ ועד ת׳ שנבנה בששת ימי החול ויש עלייה לכל הנבראים בקדושת שבת שמתפשט בכל העולמות ובכל הנבראים ועל כן אין מלאכת המשכן דוחה שבת מפני שהעבודה היא במדריגה העליונה למעלה מן העולם ובשבת אין באין לאדם השלם שעשה מלאכת המשכן בכל השבוע אין באין לאדם השלם שעשה מלאכת המשכן בכל השבוע אין באין לו מחשבות זרות לתקנם כי מלאכת המשכן אינו דוחה שבת מפני שבששת ימי השבוע העבודה ואהבה ויראה הם בצמצום מאחר שהוא עם זה העולם כי כל מה שהוא בעולמות הוא עדיין בגבול וצמצום אבל האהבה ויראה שבשבת הוא במוחין גדולין ובתענוג גדול שהוא למעלה מן העולם שאינו בצמצום כמו שכתוב בזוהר שבת שמא דקב״ה שלימו דכל סיטרין שהוא בשלימות הגמור שאינה בשבירה משאל כן בחול שהוא בשבירה בזה העולם שהוא למעלה מן העולם שאינו בצמצום כמו שכתוב בזוהר שבת שמא דקב״ה שלימו שכל סיטרין שהוא בשלימות הגמור שאינה בשבירה משאל כן בחול שהוא בשבירה בזה העולם שהוא בצמצום אז האהבה ויראה שצריכה לעובד ה׳ הוא גם כן בציצמצום אבל בשבת הוא בתענוג גדול תענוג שאין לו מיצר וגבול.