The Four Sons: Tailored Teaching at the Seder

חֲנֹ֣ךְ לַ֭נַּעַר עַל־פִּ֣י דַרְכּ֑וֹ גַּ֥ם כִּי־יַ֝זְקִ֗ין לֹא־יָס֥וּר מִמֶּֽנָּה׃

Train children in the way they each ought to go; They will not swerve from it even in old age.

וְהָיָ֕ה כִּֽי־יֹאמְר֥וּ אֲלֵיכֶ֖ם בְּנֵיכֶ֑ם מָ֛ה הָעֲבֹדָ֥ה הַזֹּ֖את לָכֶֽם׃ וַאֲמַרְתֶּ֡ם זֶֽבַח־פֶּ֨סַח ה֜וּא לַֽיהֹוָ֗ה אֲשֶׁ֣ר פָּ֠סַ֠ח עַל־בָּתֵּ֤י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ בְּמִצְרַ֔יִם בְּנׇגְפּ֥וֹ אֶת־מִצְרַ֖יִם וְאֶת־בָּתֵּ֣ינוּ הִצִּ֑יל וַיִּקֹּ֥ד הָעָ֖ם וַיִּֽשְׁתַּחֲוֽוּ׃

And when your children ask you, ‘What do you mean by this rite?’ you shall say, ‘It is the passover sacrifice to GOD, who passed over the houses of the Israelites in Egypt when smiting the Egyptians, but saved our houses.’” Those assembled then bowed low in homage.

וְהִגַּדְתָּ֣ לְבִנְךָ֔ בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא לֵאמֹ֑ר בַּעֲב֣וּר זֶ֗ה עָשָׂ֤ה יְהֹוָה֙ לִ֔י בְּצֵאתִ֖י מִמִּצְרָֽיִם׃

And you shall explain to your child on that day, ‘It is because of what GOD did for me when I went free from Egypt.’

וְהָיָ֞ה כִּֽי־יִשְׁאָלְךָ֥ בִנְךָ֛ מָחָ֖ר לֵאמֹ֣ר מַה־זֹּ֑את וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֔יו בְּחֹ֣זֶק יָ֗ד הוֹצִיאָ֧נוּ יְהֹוָ֛ה מִמִּצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃

And when, in time to come, a child of yours asks you, saying, ‘What does this mean?’ you shall reply, ‘It was with a mighty hand that GOD brought us out from Egypt, the house of bondage.

כִּֽי־יִשְׁאָלְךָ֥ בִנְךָ֛ מָחָ֖ר לֵאמֹ֑ר מָ֣ה הָעֵדֹ֗ת וְהַֽחֻקִּים֙ וְהַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֛ה יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ אֶתְכֶֽם׃ וְאָמַרְתָּ֣ לְבִנְךָ֔ עֲבָדִ֛ים הָיִ֥ינוּ לְפַרְעֹ֖ה בְּמִצְרָ֑יִם וַיֹּצִיאֵ֧נוּ יְהֹוָ֛ה מִמִּצְרַ֖יִם בְּיָ֥ד חֲזָקָֽה׃

When, in time to come, your children ask you, “What mean the decrees, laws, and rules that the ETERNAL our God has enjoined upon you?” you shall say to your children, “We were slaves to Pharaoh in Egypt and GOD freed us from Egypt with a mighty hand.

מָזְגוּ לוֹ כוֹס שֵׁנִי, וְכָאן הַבֵּן שׁוֹאֵל אָבִיו, וְאִם אֵין דַּעַת בַּבֵּן, אָבִיו מְלַמְּדוֹ, מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת, שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה, הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻלּוֹ מַצָּה. וּלְפִי דַעְתּוֹ שֶׁל בֵּן, אָבִיו מְלַמְּדוֹ.

And if the son does not have the intelligence to ask questions on his own, his father teaches him the questions. When teaching his son about the Exodus.

הלכה: תַּנֵּי רִבִּי חִיָיה. כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָּנִים דִּיבְּרָה תוֹרָה. בֶּן חָכָם בֶּן רָשָׁע בֶּן טִיפֵּשׁ בֶּן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאָל. בֶּן חָכָם מָהוּ אוֹמֵר. מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְי אֱלֹהֵינוּ אוֹתָנוּ. אַף אַתָּה אֱמוֹר לֹו. בְּחוֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְי מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. בֶּן רָשָׁע מָהוּ אוֹמֵר. מָה הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת לָכֶם. מַה הַטּוֹרַח הַזֶּה שֶׁאַתֶּם מַטְרִיחִין עָלֵינוּ בְּכָל (שָׁעָה וְשָׁעָה) [שָׁנָה וְשָׁנָה]. מִכֵּיוָן שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל אַף אַתָּה אֱמוֹר לוֹ. בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְי לִי. לִי עָשָׂה. לְאוֹתוֹ הָאִישׁ לֹא עָשָׂה. אִילּוּ הָיָה אוֹתוֹ הְאִישׁ בְּמִצְרַיִם לֹא הָיָה רָאוּי לְהִיגָּאֵל מִשָּׁם לְעוֹלָם. טִיפֵּשׁ מָהוּ אוֹמֵר. מַה זֹּאת. אַף אַתְּ לַמְּדוֹ הִילְכוֹת הַפֶּסַח. שֶׁאֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקִימוֹן. מַהוּ אֲפִיקִימוֹן. שֶׁלֹּא יְהֵא עוֹמֵד מֵחֲבוּרָה זוֹ וְנִכְנַס לַחֲבוּרָה אֲחֶרֶת. בֶּן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאָל אַתְּ פְּתַח לוֹ תְחִילָּה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מַתְנִיתָא אָמְרָה כֵן. אִם אֵין דַּעַת בַּבֵּן אָבִיו מְלַמְּדוֹ.

HALAKHAH: Rebbi Ḥiyya stated “The Torah spoke about Four Children, a wise child, a wicked child, a stupid child, and a child who does not know how to ask. What does the wise child say? What are the testimonials, the ordinances, and the laws, that the Eternal, our God, commanded us? Also you shall tell him, with a strong hand did the Eternal lead us out of Egypt, the house of slaves. What does the wicked son say? What does this service mean to you? What is this exertion which you impose on us every (moment) [year]? Since he excluded himself from the community, also you shall tell him, because of this did the Eternal do for me when I left Egypt. For me, He did it, for that man He did not do it. If that man had been in Egypt, he would not have been worthy ever to be redeemed. What does the stupid child say? What is this? Tell him the rules of Passover, that one may not follow the Pesaḥἐπὶ κῶμον. What means ἐπὶ κῶμον? That one not leave one company and join another company. With the child who does not know how to ask, you have to begin and initiate with him.” Rebbi Yose said, that is what the Mishnah says, “if the son does not know how to ask, his father instructs him.”

ומצותם הקימותי. והעתקתי פירוש זה הרב.

And afterward, they taught them the explanations of that commandment that was given from God – and that explanation would include [many] matters. And they would write the commandment and study [it] according to the received tradition.

וְיָצַר יְצִירוֹת לְעֵד עַל גְּבוּרָתוֹ.

The greatest gift which the Creator bestowed on His servants, human beings, after bringing them out to full perception and complete (mature) understanding - is wisdom, which is the life of their spirit and the candle of their intellect; It brings them to the favor of G-d and saves them from His wrath in this world and the next

בָּרוּךְ הַמָּקוֹם, בָּרוּךְ הוּא, בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ הוּא. כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תוֹרָה: אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָּם, וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל. חָכָם מָה הוּא אוֹמֵר? מָה הָעֵדוֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם. וְאַף אַתָּה אֱמוֹר לוֹ כְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח: אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן: רָשָׁע מָה הוּא אוֹמֵר? מָה הָעֲבוֹדָה הַזּאֹת לָכֶם. לָכֶם – וְלֹא לוֹ. וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל כָּפַר בְּעִקָּר. וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו וֶאֱמוֹר לוֹ: "בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְיָ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם". לִי וְלֹא־לוֹ. אִלּוּ הָיָה שָׁם, לֹא הָיָה נִגְאָל: תָּם מָה הוּא אוֹמֵר? מַה זּאֹת. וְאָמַרְתָּ אֵלָיו "בְּחוֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְיָ מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים". וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל – אַתְּ פְּתַח לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְיָ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם.

בָּרוּךְ הַמָּקוֹם Blessed is the Omnipresent – blessed is He. Blessed is the One who gave His people Israel, the Torah – blessed is He. כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָּנִים The Torah relates to four types of sons – one who is wise, one who is wicked, one with a simple nature, and one who does not know how to ask. The WISE SON what does he say? “What are the testimonies, the statutes and laws, that the LORD our God commanded you?” And you must tell him the laws of Pesaḥ: “After eating the Pesaḥ offering one does not eat anything more.” The WICKED SON what does he say? “What is this service to you?” “To you,” he says, not to him. When he sets himself apart from the community, he denies the very core of our beliefs. And you must set his teeth on edge and tell him, “Because of this the LORD acted for me when I came out of Egypt.” “For me,” and not for him; had he been there he would not have been redeemed. The SIMPLE-NATURED SON what does he say? “What is this?” And you must tell him, “With a strong hand the LORD brought us out of Egypt, from the grip of slavery.” And the ONE WHO DOES NOT KNOW HOW TO ASK you must open [the story] for him, as it is said: “And you shall tell your child on that day, ‘Because of this the LORD acted for me when I came out of Egypt.’”

כְּתַנָּאֵי: ״חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ״, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, חַד אָמַר: מִשִּׁיתְּסַר וְעַד עֶשְׂרִים וְתַרְתֵּין, וְחַד אָמַר: מִתַּמְנֵי סְרֵי וְעַד עֶשְׂרִים וְאַרְבְּעָה.

The Gemara notes that this is like a dispute between tanna’im, based on the verse: “Train a child in the way that he should go” (Proverbs 22:6). Rabbi Yehuda and Rabbi Neḥemya disagreed about the age in which the verse instructs the parent to educate his child: One said that the verse is referring to the ages from sixteen until twenty-two, and one said it is referring to the ages from eighteen until twenty-four. The dispute concerning the correct age for marriage and the dispute about educating a child are the same, as while a father still has a large measure of influence over his son, he must both teach him and find him a wife.

תְּנֵינָא לְהָא דְּתָנוּ רַבָּנַן: הָאָב חַיָּיב בִּבְנוֹ לְמוּלוֹ, וְלִפְדוֹתוֹ, וּלְלַמְּדוֹ תּוֹרָה, וּלְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה, וּלְלַמְּדוֹ אוּמָּנוּת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף לַהֲשִׁיטוֹ בַּמַּיִם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כֹּל שֶׁאֵינוֹ מְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ אוּמָּנוּת – מְלַמְּדוֹ לִיסְטוּת. לִיסְטוּת סָלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא: כְּאִילּוּ מְלַמְּדוֹ לִיסְטוּת.

The Gemara comments: According to this interpretation, we learn in this mishna that which the Sages taught in a baraita: A father is obligated with regard to his son to circumcise him, and to redeem him if he is a firstborn son who must be redeemed by payment to a priest, and to teach him Torah, and to marry him to a woman, and to teach him a trade. And some say: A father is also obligated to teach his son to swim. Rabbi Yehuda says: Any father who does not teach his son a trade teaches him banditry [listut]. The Gemara expresses surprise at this statement: Can it enter your mind that he actually teaches him banditry? Rather, the baraita means that it is as though he teaches him banditry. Since the son has no profession with which to support himself, he is likely to turn to theft for a livelihood. This baraita accords with Rav Yehuda’s interpretation of the mishna.

מַתְנִי׳ מָזְגוּ לוֹ כּוֹס שֵׁנִי וְכָאן הַבֵּן שׁוֹאֵל אָבִיו. וְאִם אֵין דַּעַת בַּבֵּן אָבִיו מְלַמְּדוֹ. גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: חָכָם בְּנוֹ — שׁוֹאֲלוֹ. וְאִם אֵינוֹ חָכָם — אִשְׁתּוֹ שׁוֹאַלְתּוֹ, וְאִם לָאו — הוּא שׁוֹאֵל לְעַצְמוֹ, וַאֲפִילּוּ שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁיּוֹדְעִין בְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח — שׁוֹאֲלִין זֶה לָזֶה.

MISHNA: The attendants poured the second cup for the leader of the seder, and here the son asks his father the questions about the differences between Passover night and a regular night. And if the son does not have the intelligence to ask questions on his own, his father teaches him the questions. GEMARA: The Sages taught: If his son is wise and knows how to inquire, his son asks him. And if he is not wise, his wife asks him. And if even his wife is not capable of asking or if he has no wife, he asks himself. And even if two Torah scholars who know the halakhot of Passover are sitting together and there is no one else present to pose the questions, they ask each other.

תָּנוּ רַבָּנַן, כֵּיצַד סֵדֶר מִשְׁנָה: מֹשֶׁה לָמַד מִפִּי הַגְּבוּרָה. נִכְנַס אַהֲרֹן, וְשָׁנָה לוֹ מֹשֶׁה פִּירְקוֹ, נִסְתַּלֵּק אַהֲרֹן וְיָשַׁב לִשְׂמֹאל מֹשֶׁה. נִכְנְסוּ בָּנָיו, וְשָׁנָה לָהֶן מֹשֶׁה פִּירְקָן. נִסְתַּלְּקוּ בָּנָיו, אֶלְעָזָר יָשַׁב לִימִין מֹשֶׁה, וְאִיתָמָר לִשְׂמֹאל אַהֲרֹן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לְעוֹלָם אַהֲרֹן לִימִין מֹשֶׁה חוֹזֵר. נִכְנְסוּ זְקֵנִים וְשָׁנָה לָהֶן מֹשֶׁה פִּירְקָן. נִסְתַּלְּקוּ זְקֵנִים, נִכְנְסוּ כׇּל הָעָם וְשָׁנָה לָהֶן מֹשֶׁה פִּירְקָן. נִמְצְאוּ בְּיַד אַהֲרֹן אַרְבָּעָה, בְּיַד בָּנָיו שְׁלֹשָׁה, וּבְיַד הַזְּקֵנִים שְׁנַיִם, וּבְיַד כׇּל הָעָם אֶחָד. נִסְתַּלֵּק מֹשֶׁה וְשָׁנָה לָהֶן אַהֲרֹן פִּירְקוֹ. נִסְתַּלֵּק אַהֲרֹן שָׁנוּ לָהֶן בָּנָיו פִּירְקָן. נִסְתַּלְּקוּ בָּנָיו, שָׁנוּ לָהֶן זְקֵנִים פִּירְקָן. נִמְצָא בְּיַד הַכֹּל אַרְבָּעָה. מִכָּאן אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: חַיָּיב אָדָם לִשְׁנוֹת לְתַלְמִידוֹ אַרְבָּעָה פְּעָמִים. וְקַל וָחוֹמֶר, וּמָה אַהֲרֹן שֶׁלָּמַד מִפִּי מֹשֶׁה, וּמֹשֶׁה מִפִּי הַגְּבוּרָה — כָּךְ, הֶדְיוֹט מִפִּי הֶדְיוֹט — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

The Gemara continues to discuss methods of Torah study. The Sages taught the following baraita: What was the order of teaching the Oral Law? How was the Oral Law first taught? Moses learned directly from the mouth of the Almighty. Aaron entered and sat before him, and Moses taught him his lesson as he had learned it from God. Aaron moved aside and sat to the left of Moses. Aaron’s sons entered, and Moses taught them their lesson while Aaron listened. Aaron’s sons moved aside; Elazar sat to the right of Moses and Itamar sat to the left of Aaron. Rabbi Yehuda disagreed with the first tanna with regard to the seating arrangements and said: Actually, Aaron would return to sit to the right of Moses. The elders entered and Moses taught them their lesson. The elders moved aside, and the entire nation entered and Moses taught them their lesson. Therefore, Aaron had heard the lesson four times, his sons heard it three times, the elders heard it twice, and the entire nation heard it once. Moses then departed to his tent, and Aaron taught the others his lesson as he had learned it from Moses. Aaron then departed and his sons taught the others their lesson. His sons then departed and the elders taught the rest of the people their lesson. Hence everyone, Aaron, his sons, the elders and all the people, heard the lesson taught by God four times. From here Rabbi Eliezer said: A person is obligated to teach his student his lesson four times. And it follows by way of an a fortiori inference: If Aaron, who learned from Moses himself, and Moses had received the Torah directly from the mouth of the Almighty, needed this regimen; an ordinary student learning from the mouth of an ordinary teacher, how much more so must he review his studies four times.

לפיכך אלו ארבעה בנים כוללים כל חלקי הבנים, ואין עוד אחר זולת אלו; אם מי שהוסיף בחכמה, ואם השלם בידיעה, ואם הפחות בחכמה, ואם אשר הוא הפך החכם, שזה חכם באמת להשכיל, וזה להרע בדברי מינות. ולכך מקדים החכם, ואחר כך הפך שלו, שהוא הרשע, כי ההפכים יש להם ידיעה אחת, כי מן הטוב ניכר אותו שהוא רע, שהוא הפכו. ואחר כך זכרם כסדר.

וזהו הרמז בגמרא נתן עיניו בו, הופיע עליו הבהירות העליון. וזה שאינו מדבק עצמו בתורה ובמצות אינו יכול לעשות לבושים לסבול בהירות העליון השופע עליו הבהירות ועל ידי זה נעשה גל של עצמות. ובזה יבואר הפסוק וימש חושך, כי מלת ימש הוא לשון הסרה וחושך מורה על הצמצום. וזהו וימש חושך, שיסיר הצמצום כדי להשפיע עליהם בהירות העליון והם שאין להם התורה והמצות זה בעצמו היה להם מפלה שלהם. וזה הרמז ולכל בני ישראל, שישראל שיש להם תורה ומצות לעשות לבושים לעלות ממדריגה למדריגה. היה אור במושבותם, היה יותר אור. ובזה יובן הגמרא (נדרים ח:) לעתיד לבוא יוציא הקדוש ברוך הוא חמה מנרתיקה צדיקים מתרפאין בה ורשעים נדונין בה, כי חמה מורה על בהירות העליון , ונרתיקה מורה על הצמצום, הרמז יגלה הבהירות העליון ויסיר הצמצום ואז צדיקים כו' ויובן: ויאמר משה כה אמר ה' כו' (שמות יא, ד). ויש להבין, דהנה רבותינו ז"ל אמרו כל הנביאים נתנבאו בכה מוסיף עליהם משה שנתנבא בזה וכאן נתנבא משה בכה כה אמר ה'. דמשה לא זכה למדריגה גדולה להתנבא בזה רק במעמד הר סיני ומאז והלאה אבל במצרים התנבא בכה ולא בזה.

In Exodus 19,1 we ‎read ‎ביום הזה באו מדבר סיני‎, “on this day (first of Sivan) ‎they arrived in the desert of Sinai.”‎ The words of that verse help us understand the ‎formulation of the question in Deuteronomy 6,20, ‎attributed in the ‎ Haggadah shel Pessach to ‎the “smart” son, ‎מה העדות והחוקים והמשפטים‎, “what are the ‎testimonies, the statutes and the social laws etc.?” The ‎Torah there should have written: ‎על מה‎, i.e.” why were ‎these laws given,” not “what are these laws”, seeing ‎that the questioner had demonstrated that he was ‎familiar with these laws already! ‎Looking at this verse purely from the ‎‎p’shat,, the “smart” son appears to enquire for ‎the reasons underlying these various types of ‎commandments in the Torah. He does not address the ‎commandments themselves. Seeing that this is so, he ‎should have asked: ‎על מה‎, “why or what for”, did G’d ‎command these different observances? Not only do we ‎find the formulation of the questions difficult to ‎understand, but, at least in the Haggadah shel ‎Pessach, [as opposed to the answer given ‎in the written Torah, Ed.] how does the ‎answer of ‎אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן‎, “one must not eat a ‎dessert after having consumed the meat of the ‎Passover offering,” answer the question?

(א) כדי לאכול מיד - לאו דוקא והכונה כדי שיהיה אפשר לו להתחיל הסדר תיכף משתחשך ולא ישתהה: