Morning Hand-Washing After Sleep

כִּי מִעֲטַף בְּצִיצִית, לֵימָא: ״בָּרוּךְ … אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהִתְעַטֵּף בְּצִיצִית״. כִּי מַנַּח תְּפִילִּין אַדְּרָעֵיהּ, לֵימָא: ״בָּרוּךְ … אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַנִּיחַ תְּפִילִּין״, אַרֵישֵׁיהּ, לֵימָא: ״בָּרוּךְ … אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת תְּפִילִּין״. כִּי מָשֵׁי יְדֵיהּ ,לֵימָא: ״בָּרוּךְ … אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדַיִם״. כִּי מָשֵׁי אַפֵּיהּ, לֵימָא: בָּרוּךְ … הַמַּעֲבִיר חֶבְלֵי שֵׁינָה מֵעֵינָי וּתְנוּמָה מֵעַפְעַפָּי. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹהַי, שֶׁתַּרְגִּילֵנִי בְּתוֹרָתֶךָ, וְדַבְּקֵנִי בְּמִצְוֹתֶיךָ, וְאַל תְּבִיאֵנִי לֹא לִידֵי חֵטְא, וְלֹא לִידֵי עָוֹן, וְלֹא לִידֵי נִסָּיוֹן, וְלֹא לִידֵי בִזָּיוֹן. וְכוֹף אֶת יִצְרִי לְהִשְׁתַּעְבֵּד לָךְ. וְרַחֲקֵנִי מֵאָדָם רָע, וּמֵחָבֵר רָע. וְדַבְּקֵנִי בְּיֵצֶר טוֹב וּבְחָבֵר טוֹב בְּעוֹלָמֶךָ. וּתְנֵנִי הַיּוֹם וּבְכׇל יוֹם לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כׇּל רוֹאַי, וְתִגְמְלֵנִי חֲסָדִים טוֹבִים. בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל״.

Upon wrapping himself in ritual fringes, one should recite: Blessed…Who has made us holy through His commandments and has commanded us to wrap ourselves in a garment with ritual fringes. Upon donning his phylacteries on his arm, one should recite: Blessed…Who has made us holy through His commandments and has commanded us to don phylacteries. Upon donning phylacteries on his head one should recite: Blessed…Who has made us holy through His commandments and has commanded us with regard to the mitzva of phylacteries. Upon ritually washing his hands: Blessed…Who has made us holy through His commandments and has commanded us with regard to the washing of the hands. Upon washing his face, one recites: Blessed…Who removes the bands of sleep from my eyes and slumber from my eyelids. And may it be Your will, O Lord my God, to accustom me in Your Torah, attach me to Your mitzvot, and lead me not into transgression, nor into error, nor into iniquity, nor into temptation nor into disgrace. Bend my evil inclination to be subservient to You, and distance me from an evil person and an evil acquaintance. Help me attach myself to the good inclination and to a good friend in Your world. Grant me, today and every day, grace, loving-kindness, and compassion in Your eyes and the eyes of all who see me, and bestow loving-kindness upon me. Blessed are You, O Lord, Who bestows loving-kindness on His people, Israel.

וירחץ בנקיון כפיו ויברך בא"י אמ"ה אקב"ו על נטילת ידים וידקדק לערות עליהם שלשה פעמים מפני שרוח רעה שורה על הידים קודם נטילה ואינה סרה עד שיערה עליהם ג"פ ועל כן צריך למנוע מהגיע בידו קודם נטילה לפה ולחוטם ולאזנים ולעינים מפני שרוח רעה שורה עליהם ואם אין לו מים יקנח ידיו בצרור או בכל מידי דמנקי ויברך על נקיות ידים:

But if he has no water, he should wipe his hands with a stone chip or with any type of wiping implement and recite the blessing ‘concerning the cleaning of the hands.’

לתפלה לכתחלה יזהר ליטול כדין נט"י לסעודה כמבואר לקמן בדין נט"י אבל א"צ רביעית מים לתפלה ומ"מ אפילו לא נטל בכלי אלא שכשך ידיו בכלי יצא ומברך ענט"י אבל אם אין לו מים וצריך לנקות ידיו זה לא נקרא נטיל' כלל ומברך על נקיות ידים אבל הטובל בנהר מברך ענט"י (סי' ד') (המגן אברהם בסי' ד' הניח בצ"ע שהרי בסי' קנ"ט כ' הש"ע דאפילו המטביל ידיו מברך לעולם ענט"י וא"כ ה"נ ה"ל לברך לעולם ענט"י ולא הבנתי כלל שהרי שם הטעם דבכלל מאתים מנה כמש"כ שם הט"ז בשם הרשב"א וכ"כ הרשב"א בתשובה סי' ק"ן משא"כ הכא שהיאך יברך על הנקיון ענט"י כיון שאינו נוטל): אע"ג דקיי"ל דצריך נט"י לכל תפלה מ"מ בזה קיי"ל דאין מברכין ענט"י אלא בשחרית לתפלה כיון שנעשה כבריה חדשה וצריך לקדש עצמו ככהן המקדש לעבודה ולכן נ"ל דאם לא בירך ענט"י קודם התפלה לא יברך אחר התפל' (לא מבעי' לדעת הרא"ש דמצריך לברך גם במנחה ומעריב דס"ל דענט"י לא נתקן רק בשביל התפלה אלא אפי' לרשב"א דקיי"ל כוותיה לענין ברכה שלא לברך אלא בשחר כ' משום דנעשה כבריה חדשה וצריך להתקדש ככהן לעבודתו משמע דוקא משום שצריך להתקדש וזה שייך דוקא בתפלה שהוא במקום קרבן ועוד נ"ל דאז ימתין עד תפלת המנחה ויברך אז ענט"י לכ"ע וצ"ע):

כָּל הַיָּשֵׁן בַּלַּיְלָה שִׁשִּׁים נְשִׁימוֹת [כֵּיוָן] שֶׁנִּסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ נִשְׁמָתוֹ — בָּאָה רוּחַ הַטֻּמְאָה וְשׁוֹרָה עַל גּוּפוֹ, וּמִיָּד שֶׁנֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ — נִסְתַּלְּקָה רוּחַ הַטֻּמְאָה מִן כָּל גּוּפוֹ חוּץ מִן יָדָיו, שֶׁאֵין רוּחַ הַטֻּמְאָה מִסְתַּלֵּק מֵעֲלֵיהֶם עַד שֶׁיִּשְׁפֹּךְ מַיִם עַל יָדָיו שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, עַל כָּל יָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְלֹא יִשְׁפֹּךְ עַל יָד אַחַת שָׁלֹשׁ פְּעָמִים רְצוּפִים, אֶלָּא פַּעַם אַחַת עַל יָמִין וּפַעַם אַחַת עַל שְׂמֹאל, וְכֵן יַעֲשֶׂה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים:

ואני לא מצאתי בשום מקום דבר ברור שיצטרך אדם ליטול ידיו שחרית דאי משום שיבתא ובת חורין די ברחיצה ואי משום תפלה וק"ש די או ברחיצה או בנקיון עפר וצרורות כדאמרינן מידי ארחץ במים כתיב ארחץ בנקיון כתיב בכל מידי דמנקי וגם בברכות (שם) רב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא אלא שיש לי קצת דמדומי ראיה לחייב הנטילה בכלי בשחר ממאי דאמרינן בפרק כל הבשר (חולין קו:) נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהם כל היום כולו כלומר מתנה שתעלה אותה נטילה אפילו בסעודה ואילו לאכילה נטילה בעינן ומדקאמר נוטל ידיו שחרית משמע דהכי קאמר באותה נטילה כשנוטל אדם ידיו שחרית יכול להתנות שתעלה לכל היום ואפילו לאכילה ועוד אמרינן פרק היה קורא הנוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע זו היא קבלת עול מלכות שמים שלימה מדקאמר נוטל ידיו ולא קאמר רוחץ ידיו כמו שאמר בערב שבת רוחץ פניו וידיו ורגליו משמע לכאורה שצריך בבוקר ליטול ידיו בכלי ואם תשאל מאי שנא תפלת השחר מתפלת המנחה וערבית י"ל לפי שבשחר אנו נעשים כבריה חדשה דכתיב חדשים לבקרים רבה אמונתך צריכים אנו להודות לו יתברך על שבראנו לכבודו ולשרתו ולברך בשמו ועל דבר זה תקנו בשחר כל אותם הברכות שאנו מברכים בכל בוקר ובוקר ולפיכך אנו צריכים להתקדש בקדושתו וליטול ידינו מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו עכ"ל וכן דעת ה"ר דוד אבודרהם שכתב וצריך שיהיו המים באים מכח אדם.

(א) ירחץ ידיו וכו' - יש ע"ז שני טעמים הרא"ש כתב לפי שידים של אדם עסקניות הן וא"א שלא יגע בבשר המטונף בלילה לזה תקנו חז"ל ברכה על הנטילה לק"ש ולתפלה והרשב"א כתב לפי שבשחר אחר השינה אנו נעשים כבריה חדשה דכתיב חדשים לבקרים רבה אמונתך צריכין אנו להודות לו יתברך שבראנו לכבודו לשרתו ולברך שמו ועל דבר זה תקנו בשחר כל אותן הברכות שאנו מברכין בכל בוקר לכן גם דבר זה תקנו בשחר להתקדש בקדושתו וליטול ידינו מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו. ולהלכה אנו תופסים כשני הטעמים לחומרא לענין נטילה וכדלקמן בזה הסימן. ואם לא בירך ענט"י קודם התפלה שוב לא יברך אחר התפלה לכו"ע [ח"א]: (ב) ויברך - ומיד אחר הנטילה יברך וא"צ להמתין על הניגוב וגם הניגוב אין מעכב. ויש מחמירין שלא יברך עד אחר שינגב ידיו דס"ל דאין רוח רעה סר מהידים עד אחר הניגוב וס"ל דאסור לברך בידים שר"ר שורה עליהם אבל דעת הפוסקים אין כן [ארה"ח]. כתב בסדר היום שלא יגע במלבושיו עד שיטול ובגמרא לא משמע כן [מ"א] איתא בברכות דף נ"א אל תטול חלוקך שחרית מיד השמש ותלבש משום סכנת מזיקין אלא יטלהו בעצמו ממקום שהוא שם. ואפילו אותו השמש כבר נטל ידיו. אמרינן בגמרא רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום משום כבוד קונו. ובמדינותינו שאין אנו הולכים יחפים א"צ לרחוץ רגליו שחרית [פמ"ג]:

One should wash his hands etc. - There are 2 reasons for this: The Ro"sh wrote that a person's hands are constantly in use and it's impossible that one did not touch "unclean" parts of his body (ie. parts of the body that require washing of the hands if they were touched) in the middle of the night [while sleeping] - therefore, the sages enacted that a blessing be said on this washing for [the sake of reciting] Shema and prayers [afterwards]; The Rashb"a wrote that since in the morning, after sleeping, we are like a new creation, as the verse states "Each morning refreshed, Your faithfulness is immense." (Lamentation 3:23), [therefore] we must give thanks to Him, Blessed Be He, that He created us for His honor to serve Him and to bless His Name - and regarding that, the sages enacted to recite all the morning blessings that we say each morning; therefore, also regarding this (ie. washing one's hands in the morning), the sages enacted for the morning to sanctify ourselves with His sanctity and to wash our hands from a vessel, like a Kohen who sanctifies his hands from the basin before his service [in the Temple]. And regarding how to conduct ourselves with washing our hands, we act stringently utilizing both opinions, as will be seen later in this siman. If one did not recite the blessing of על נטילת ידים before praying, he should not recite it after praying - [this is] according to all opinions. [Chayei Adam]. Recite the blessing - Immediately after the washing, one should recite the blessing, and there is no need to wait to dry the hands, and the drying of the hands does not prevent [one from reciting the blessing]. There are those who are stringent to not recite the blessing until after drying their hands, for they hold that the "impure spirit" does not leave the hands until after the drying, and they hold that it's forbidden to recite a blessing when one's hands have an "impure spirit" on them. But the opinion of the rabbinic authorities is not like that [Artzot Hachaim]. It's written in Seder Hayom that one should not touch their clothing until after they wash their hands, but in the Talmud, it does not seem that way [Magen Avraham]. See in Berakhot 51a:13 - "Do not take your cloak in the morning from the hand of your servant and wear it", because of destructive forces (ie. demons/angels of destruction), rather one should take it himself from wherever it is; even if the servant already washed his hands. The Talmud (Shabbat 50b:11) says "A person must wash his face, his hands, and his feet every day for the sake of his Maker". And in our countries, where we do not walk barefoot, there is no need to wash one's feet in the morning [Pri Megadim].

ידקדק לערות עליהם מים ג' פעמים להעביר רוח רעה ששורה עליהן:

One should be careful to wash one's hands three times, in order to remove the foul spirit (i.e. the spiritual effects from sleeping) from them.