The Golem in Jewish Thought

וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים נַֽעֲשֶׂ֥ה אָדָ֛ם בְּצַלְמֵ֖נוּ כִּדְמוּתֵ֑נוּ וְיִרְדּוּ֩ בִדְגַ֨ת הַיָּ֜ם וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֗יִם וּבַבְּהֵמָה֙ וּבְכׇל־הָאָ֔רֶץ וּבְכׇל־הָרֶ֖מֶשׂ הָֽרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָֽרֶץ׃ וַיִּבְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ אֶת־הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱלֹהִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם׃

And God said, “Let us make humankind in our image, after our likeness. They shall rule the fish of the sea, the birds of the sky, the cattle, the whole earth, and all the creeping things that creep on earth.” And God created humankind in the divine image, creating it in the image of God— creating them male and female.

וַיִּ֩יצֶר֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהִ֜ים אֶת־הָֽאָדָ֗ם עָפָר֙ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה וַיִּפַּ֥ח בְּאַפָּ֖יו נִשְׁמַ֣ת חַיִּ֑ים וַיְהִ֥י הָֽאָדָ֖ם לְנֶ֥פֶשׁ חַיָּֽה׃

the ETERNAL God formed a Human from the soil’s humus, blowing into his nostrils the breath of life: the Human became a living being.

גׇּלְמִ֤י ׀ רָ֘א֤וּ עֵינֶ֗יךָ וְעַֽל־סִפְרְךָ֮ כֻּלָּ֢ם יִכָּ֫תֵ֥בוּ יָמִ֥ים יֻצָּ֑רוּ (ולא) [וְל֖וֹ] אֶחָ֣ד בָּהֶֽם׃

Your eyes saw my unformed limbs; they were all recorded in Your book; in due time they were formed, to the very last one of them.

בשלשים ושתים נתיבות פליאות חכמה חקק יה יהוה צבאות אלהי ישראל אלהים חיים ומלך עולם אל שדי רחום וחנון רם ונשא שוכן עד מרום וקדוש שמו וברא את עולמו בשלשה ספרים בספר וספר וספור:

YAH, ADONAI of Hosts, God of Israel, Living God and King of the World, EL SHADDAI, Merciful and Gracious, High and Exalted, Dwelling Ever Above, Holy Is His Name—He carved and created His World in Thirty-Two Wondrous Ways of Wisdom , with three linguistic tools: with Counting, with Writing, and with Speech.

אָמַר רָבָא: אִי בָּעוּ צַדִּיקֵי, בָּרוּ עָלְמָא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי עֲוֹנוֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים וְגוֹ׳״. רָבָא בְּרָא גַּבְרָא. שַׁדְּרֵיהּ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי זֵירָא. הֲוָה קָא מִשְׁתַּעֵי בַּהֲדֵיהּ, וְלָא הֲוָה קָא מַהְדַּר לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: מִן חַבְרַיָּא אַתְּ, הֲדַר לְעַפְרָיךְ. רַב חֲנִינָא וְרַב אוֹשַׁעְיָא הֲווֹ יָתְבִי כׇּל מַעֲלֵי שַׁבְּתָא, וְעָסְקִי בְּסֵפֶר יְצִירָה, וּמִיבְּרֵי לְהוּ עִיגְלָא תִּילְתָּא, וְאָכְלִי לֵיהּ.

Rava says: If the righteous wish to do so, they can create a world, as it is stated: “But your iniquities have separated between you and your God.” In other words, there is no distinction between God and a righteous person who has no sins, and just as God created the world, so can the righteous. Indeed, Rava created a man, a golem, using forces of sanctity. Rava sent his creation before Rabbi Zeira. Rabbi Zeira would speak to him but he would not reply. Rabbi Zeira said to him: You were created by one of the members of the group, one of the Sages. Return to your dust. The Gemara relates another fact substantiating the statement that the righteous could create a world if they so desired: Rav Ḥanina and Rav Oshaya would sit every Shabbat eve and engage in the study of Sefer Yetzira, and a third-born calf [igla tilta] would be created for them, and they would eat it in honor of Shabbat.

הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה – בִּסְקִילָה, הָאוֹחֵז אֶת הָעֵינַיִם – פָּטוּר אֲבָל אָסוּר. מוּתָּר לְכַתְּחִלָּה – כִּדְרַב חֲנִינָא וְרַב אוֹשַׁעְיָא: כׇּל מַעֲלֵי שַׁבְּתָא הֲווֹ עָסְקִי בְּהִלְכוֹת יְצִירָה, וּמִיבְּרֵי לְהוּ עִיגְלָא תִּילְתָּא, וְאָכְלִי לֵיהּ. ״וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּם אֶל פַּרְעֹה אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִיא״. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: מִיכָּן שֶׁאֵין הַשֵּׁד יָכוֹל לִבְראוֹת בְּרִיָּה פָּחוֹת מִכִּשְׂעוֹרָה. רַב פָּפָּא אָמַר: הָאֱלֹהִים! אֲפִילּוּ כְּגַמְלָא נָמֵי לָא מָצֵי בָּרֵי. הַאי מִיכְּנִיף לֵיהּ, וְהַאי לָא מִיכְּנִיף לֵיהּ.

Abaye elaborates: One who performs a real act of sorcery is liable to be executed by stoning. One who deceives the eyes is exempt from punishment, but it is prohibited for him to do so. What is permitted ab initio is to act like Rav Ḥanina and Rav Oshaya: Every Shabbat eve they would engage in the study of the halakhot of creation, and a third-born calf would be created for them, and they would eat it in honor of Shabbat. With regard to the verse: “And the magicians said to Pharaoh: This is the finger of God” (Exodus 8:15), Rabbi Eliezer says: It is derived from here that a demon cannot create an entity smaller than the size of a barley grain. Consequently, the magicians were not capable of duplicating the plague of lice, and they realized that this was not an act of sorcery but was performed by God. Rav Pappa said: By God! They cannot create even an entity as large as a camel. They do not create anything. Rather, they can gather these large animals, leading them from one place to another, but they cannot gather those small animals.

פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמֻנִים (ישעיהו כו,ב)

“Open ye the gates, that the righteous nation which keepeth the truth may enter in.”—(Isa. 26:2.)

אמנם להנצל מזה, כאשר יכוין מעשיו אל השם יתברך, אשר הוריש אל האדם התורה והחכמה, גם עתה יתן לו תורתו, וידריך אותו בנתיבות אמת, כי מאתו תצא תורה.

והוא כי מלת צלם ודמות כאן אינו כמשמעו כי כתוב מפורש (ישעי' מ') ומה דמות תערכו לו. אלא פירושו דמיון מה באיזה דבר. כמו דמיתי לקאת מדבר כי לא נעשו לו כנפים וחרטום ולא נשתנה צורתו לצורת הקאת רק שנדמה אז במקרה פעולותיו שהיה נע ונד כמו הקאת מדבר שהוא צפור בודד ומעופף ממקום למקום.

The use of the words tzellem and d’moot are not per their simple meanings, for it is explicitly written (Yeshayahu 40:18): “And what likeness will you compare unto Him.” Rather, their meanings imply a similarity in some feature, as in (Tehillim 102:7): “I am like a desert pelican.” It’s not that he was given wings and a beak, and not that his physical appearance was transformed into a pelican but rather that he is described in that instance by his actions, that he wandered from place to place like the pelican in the desert (a lone bird that flies from place to place).

ואל זה נתכון רבי פנחס בן יאיר במה שאמר (במשנה סוף סוטה) פרישות מביאה לידי טהרה וכו' וקדושה לידי חסידות וחסידות לידי רוח הקדש, כי זו חסידות שלימה הבאה אחר הקדושה והיא המביאה לידי רוח הקדש כי נתדבק בו דבוק גמור וישיג לגלוי רזי תורה ולהתנבא עתידות כמו שאמר רבי מאיר (אבות פ"ו משנה ה') כל העוסק בתורה לשמה, רצונו לומר לשמה של התורה שהיא היא הקדוש ברוך הוא, כי כל התורה שמותיו של הקדוש ברוך הוא. זוכה לדברים הרבה וכו' ומגלין לו רזי תורה ונעשה כמעין המתגבר וכו':

When Rabbi Pinchas ben Yair said, “Caution brings to zeal, zeal brings to cleanliness, cleanliness brings to separateness, separateness brings to purity, purity brings to holiness, holiness brings to fear of sin, fear of sin brings to humility, humility brings to Chassidut, Chassidut brings to the Holy Spirit and the Holy Spirit brings to resurrecting the dead” – he was referring to this. This, specifically, is the perfect Chassidut that follows holiness and leads to the Holy Spirit. Because he totally cleaves to HaShem-יהו"ה, he will merit to attain the revelation of the secrets of Torah and to prophesy about the future. This is as Rabbi Meir said, “Whosoever is occupied in Torah for the sake of its name (that is, for its sake, rather than for his own sake) merits many things. Moreover, the existence of the whole world is worthwhile because of him. He is called friend, beloved, a lover of God, a lover of the creatures, the delight of God and the delight of the creatures. The Torah garbs him in humility and awe. It prepares him to be a Tzaddik, a Chassid, upright and trustworthy. It distances him from sin and brings him close to merit. He benefits others with counsel and wisdom, understanding and strength, as it says, ‘Mine is counsel and wisdom; I am understanding, strength is mine.’ The Torah gives him kingship, governance and penetrating judgment. The secrets of the Torah are revealed to him. He becomes like an overflowing spring and like an ever-flowing river. He becomes modest, long-suffering and forgiving of insults. The Torah magnifies him and elevates him above all things.” Moreover, when Rabbi Meir said, “For its name (Lishmah-לשמה),” he meant for the “Name” of the Torah, in that it is the Torah of HaShem-יהו"ה, that is, the name of the Holy One, blessed is He, in that the entire Torah is composed of the names and titles of HaShem-יהו"ה, the Holy One, blessed is He.

רק "לך אל הים" היינו הצדיק שהוא מעלה הניצוצות אל הים העליון שלשם הוא עלייתן, הצדיק שהגיע אל המדריגה זו, הוא עיקר התכלית. וזה אומרו "כל הנחלים הולכים אל הים", פירוש 'נחלים' לשון נחלה וירושה, דהיינו העלאת ניצוצות קדושה נקראים ירושה כנ"ל, הולכים אל הים העליון, "והים אמר אין בי לך אצל בן עמרם", פירוש שיש עוד למעלה מזו מדריגה שלישית כמו מדריגת משה רבינו ע"ה שהגיע למעלות הדביקות בבורא יתברך בחיים הנצחיים. ונחזור לענין ראשון, "על שלשה דברים העולם קיים על הדין", זו תורה, כדאיתא תורה נמי אקרי דין באיזה אופן שיהיה כנ"ל, "ועל האמת", היינו למדריגת יעקב שהוא הממוצע שהוא רחמים, כמ"ש "תתן אמת ליעקב", דע"י שמעלה נ"ק מעורר רחמים ואין צריך לחסדים כנ"ל, "ועל השלום" היינו דביקות, שדבוק בבורא ב"ה ששמו של הקב"ה שלום. ובזה יובן מקראי קודש פרשה זו, "ויצו ה' כו' מכל עץ הגן אכול תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות". הדקדוקים רבו, 'א' כפל לשון "אכול תאכל", 'ב' דתיבת "ממנו" הוא מיותר, 'ג' כפל "מות תמות", 'ד' מה שפירש רש"י ז"ל "ע"י שהוסיפה על הציווי באה לידי גרעון", דקשה הלא היתה יודעת באמת שלא צוה עליה השם איסור הנגיעה מעולם, וא"כ אין ראיה מנגיעה על אכילה, כי על אכילה באמת היא מצווה ועומדת.

Nevertheless, the righteous who attain the level of rising up every physical thing, which is rising the holy sparks that exist in corporeality, which is in one's eating and drinking and so on, and all one's thoughts in the time of doing physical things are only to rise the holy sparks in them, and a righteous person such as this one does not need lovingkindness, meaning free lovingkindness as explained above, giving the things needed in this world from the side of lovingkindness, because the Holy Blessed Name showers [the righteous] with their needs according to the deserved letter of the law because of their good deeds. And this is the explanation for "deeds of lovingkindness [roots g.m.l./kh.s.d.]": from the expression "the weaning [g.m.l.] of Yitzchak" (Genesis 21:8) - there is no need for the levels "lovingkindness" [חסד] just what is deserving to the righteous through the love of the Blessed God for the righteous, and through that the righteous connects him/herself above above to the eternal life even while in this world the righteous attains the higher pleasure of the eternal life, and this is the explanation for the gemara "you will see your world in your lifetime" (Berakhot 17a), that through one's deeds and movements which are all done in holiness and purity and clinging to God and happiness and love and awe, from that one attains pleasures of the higher worlds in this world.

וכאשר אנשי הדעת יודעין מזה ההסתרה, אינו אצלם הסתרה ושינוי, וז"ש בתיקונין הנ"ל אבל אינון דתליין מהקדוש ברוך הוא לא אשתני מהם וכו', והבן זה. ונודע כי אות א הוא חכמה ומחשבה, כמ"ש בפסוק (עזרא) ואאלפך חכמה (איוב לג, לג). ובזה יובן, בראשית, ותרגומו (ירושלמי) בחכמה וכו', שהוא אות א, בזה ברא אלדים את השמים, כי כל כ"ב אותיות הם לבושין זה לזה, כי א נתלבשה תוך אות ב', כי ב' ב' אלפין, ג' הם ג' אלפין וכו', כמו ששמעתי ממורי זלה"ה וכו', וראשית הבריאה הי' ע"י אות א שהוא חכמה, וברא הכל ע"י חכמה, כמ"ש (תהלים קד, כד) כולם בחכמה עשית, כי נתפשטו האותיות מלמעלה למטה ובזה ברא כל הנבראים על ידי כ"ב אותיות מן אל"ף עד תי"ו

4 However, I wrote later that I heard from my teacher, may his memory be a blessing, that if a person knows that the Holy One, blessed be He, is concealed there, this is not concealment. Because then all evildoers are scattered.