Understanding the Definition of a Gadol

וַיַּ֜עַן יְהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֗וּן מְשָׁרֵ֥ת מֹשֶׁ֛ה מִבְּחֻרָ֖יו וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנִ֥י מֹשֶׁ֖ה כְּלָאֵֽם׃

And Joshua son of Nun, Moses’ attendant from his youth, spoke up and said, “My lord Moses, restrain them!”

הוּא הָיָה אוֹמֵר, אֵין בּוּר יְרֵא חֵטְא, וְלֹא עַם הָאָרֶץ חָסִיד, וְלֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד, וְלֹא הַקַּפְּדָן מְלַמֵּד, וְלֹא כָל הַמַּרְבֶּה בִסְחוֹרָה מַחְכִּים. וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ:

He used to say: A brute is not sin-fearing, nor is an ignorant person pious; nor can a timid person learn, nor can an impatient person teach; nor will someone who engages too much in business become wise. In a place where there are no men, strive to be a man.

בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט) מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִּי. אֵיזֶהוּ גִבּוֹר, הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז) טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר וּמשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר. אֵיזֶהוּ עָשִׁיר, הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכח) יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. אֵיזֶהוּ מְכֻבָּד, הַמְכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ב) כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלּוּ:

Ben Zoma said: Who is wise? He who learns from every man, as it is said: “From all who taught me have I gained understanding” (Psalms 119:99). Who is mighty? He who subdues his [evil] inclination, as it is said: “He that is slow to anger is better than the mighty; and he that rules his spirit than he that takes a city” (Proverbs 16:32). He who honors his fellow human beings as it is said: “For I honor those that honor Me, but those who spurn Me shall be dishonored” (I Samuel 2:30).

הָא אִיכָּא אַחֲרִיתִי, דְּתַנְיָא: אֵין מוֹשִׁיבִין בְּסַנְהֶדְרִין זָקֵן וְסָרִיס וּמִי שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים. רַבִּי יְהוּדָה מוֹסִיף: אַף אַכְזָרִי. וְחִילּוּפֵיהֶן בְּמֵסִית, דְּרַחֲמָנָא אָמַר: ״לֹא תַחְמֹל וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו״. וְאֵין הַכֹּל כְּשֵׁרִין לָדוּן דִּינֵי נְפָשׁוֹת. מַאי טַעְמָא? דְּתָנֵי רַב יוֹסֵף: כְּשֵׁם שֶׁבֵּית דִּין מְנוּקִּין בְּצֶדֶק, כָּךְ מְנוּקִּין מִכׇּל מוּם. אָמַר אַמֵּימָר, מַאי קְרָא: ״כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ״.

The Gemara answers: But there is another difference, as it is taught in a baraita (Tosefta 7:5): The court does not seat on the Sanhedrin a very old person or one who is castrated or one who has no children, as those who did not recently raise children may lack compassion. Rabbi Yehuda adds: Even a cruel person is not eligible. The Gemara comments: And the opposite of this is the halakha with regard to one who entices others to engage in idol worship, as the Merciful One states concerning him: “Neither shall you spare, neither shall you conceal him” (Deuteronomy 13:9). § The mishna teaches: But not all are fit to judge cases of capital law; the judges may be only priests, Levites, or Israelites who are of sufficiently fit lineage to marry their daughters to members of the priesthood. The Gemara asks: What is the reason for this? The Gemara explains: As Rav Yosef taught: Just as the court is clean in justice, so too, it is clean of any blemish, i.e., it does not include anyone of flawed lineage. Ameimar says: What is the verse from which it is derived? It states: “You are all fair, my love; and there is no blemish in you” (Song of Songs 4:7).

שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הַטּוֹבָה שֶׁיִּהְיֶה אָדָם עָנָו בִּלְבַד אֶלָּא שֶׁיִּהְיֶה שְׁפַל רוּחַ וְתִהְיֶה רוּחוֹ נְמוּכָה לִמְאֹד. וּלְפִיכָךְ נֶאֱמַר בְּמשֶׁה רַבֵּנוּ (במדבר יב ג) "עָנָו מְאֹד" וְלֹא נֶאֱמַר עָנָו בִּלְבַד. וּלְפִיכָךְ צִוּוּ חֲכָמִים מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ.

If a man is only humble, he is not following a good path. Rather, he must hold himself lowly and his spirit very unassuming. That is why Numbers 12:3 describes our teacher Moses as "very humble" and not simply "humble".

אוֹ לְתָם. אֲבָל אִם הָיָה הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ לֹא טוֹבָה מַחְזִירִין אוֹתוֹ לַמּוּטָב וּמַנְהִיגִין אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה וּבוֹדְקִין אוֹתוֹ וְאַחַר כָּךְ מַכְנִיסִין אוֹתוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וּמְלַמְּדִין אוֹתוֹ.

Torah should be taught only to a proper student - one whose deeds are attractive - or to a person whose behavior is unknown. However, [a potential student] who follows bad ways should be influenced to correct his behavior and trained to follow a straight path. [After he repents, his deeds] are examined and he is allowed to enter the house of study to be instructed.

וְאָמַרְתִּי עוֹד שֶׁמָּא הֵם כָּל כָּךְ מְבֹאָרוֹת וִידוּעוֹת לַכֹּל וְכָל בְּנֵי אָדָם דְּבֵקִים בָּהֶם עַד שֶׁלֹּא נִצְטָרְכוּ לְחַבֵּר בְּסֵפֶר וְעִיַּנְתִּי מִנְהֲגֵי בְּנֵי אָדָם בְּרוֹב הַדּוֹרוֹת הַנִּזְכָּרִים בַּסְּפָרִים וּמְצָאתִים רְחוֹקִים מִן הַמִּין הַזֶּה מִן הַמִּצְוֹת אֶלָּא הַזְּרִיזִים הַפְּרוּשִׁים בָּהֶם כְּפִי הַנִּזְכָּר עֲלֵיהֶם אַךְ הַשְּׁאָר כַּמָּה הָיוּ צְרִיכִין לְהָעִיר וּלְהוֹרוֹת אוֹתָם וכ״ש רֹב אַנְשֵׁי זְמַנֵּנוּ זֶה אֲשֶׁר זִלְזְלוּ בְּחָכְמַת מִצְוֹת הָאֵבָרִים כ״ש בְּמִצְוֹת הַלְּבָבוֹת וַאֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ מֵהֶם לְעַיֵּן בְּחָכְמַת הַתּוֹרָה הוּא מִתְכַּוֵּן לְדָבָר שֶׁיִּקָּרֵא בּוֹ חָכָם אֵצֶל עַמֵּי הָאָרֶץ וְשֶׁיַּעֲשֶׂה לוֹ שֵׁם אֵצֶל הַגְּדוֹלִים וַיֵּט מִדֶּרֶךְ הַתּוֹרָה אֶל מָה שֶׁלֹּא יַקְנֵהוּ מַעֲלָה יְתֵרָה וְלֹא יְנַקֵּהוּ מִמִּכְשׁוֹל בְּנַפְשׁוֹ וְשֶׁאִם לֹא הָיָה יוֹדְעוֹ לֹא הָיָה נֶעֱנָשׁ עָלָיו וְהִנִּיחַ לְעַיֵּן בְּשָׁרְשֵׁי דָּתוֹ וִיסוֹדֵי תּוֹרָתוֹ אֲשֶׁר לֹא הָיָה לוֹ לְהִתְעַלֵּם מֵהֶם וּלְהַנִּיחָם וְשֶׁלֹּא יוּכַל לְקַיֵּם מִצְוֹת אִם לֹא יֵדָעֵם וְיַעֲשֵׂם כְּמוֹ אֱמוּנַת הַיִּחוּד אִם אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְעַיֵּן בּוֹ מִצַּד שִׂכְלֵנוּ אוֹ אִם יַסְפִּיק לָנוּ אִם נֵדָעֵהוּ מִצַּד הַקַּבָּלָה שֶׁנֹּאמַר שֶׁאֱלֹהֵינוּ אֶחָד כַּאֲשֶׁר יֹאמְרוּ הַפְּתָאִים מִבְּלִי אוֹת וּמוֹפֵת אוֹ אִם אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לַחְקֹר עַל עִנְיַן הָאֶחָד הָאֱמֶת וְהָאֶחָד הָעוֹבֵר לְהַבְדִּיל הָעִנְיָן אֶצְלֵנוּ מִשְּׁאָר עִנְיְנֵי הָאֲחָדִים הַנִּמְצָאִים אִם לֹא.

The sciences whose use is closest to worldly matters is the science of nature, which is the lowest science and the practical science, which is second.

ואין זה אלא כאמירתו של מי שאמר: בן אדם חטא והפליג ברשע, ועל כן הפך לכוכב בשמים. זו היתה כוונת הקושיה ומשמעותה, אף שלא נוסחה בלשון זה.

As man’s distinction consists in a property which no other creature on earth possesses, viz., intellectual perception, in the exercise of which he does not employ his senses, nor move his hand or his foot, this perception has been compared—though only apparently, not in truth—to the Divine perception, which requires no corporeal organ. On this account, i.e., on account of the Divine intellect with which man has been endowed, he is said to have been made in the form and likeness of the Almighty, but far from it be the notion that the Supreme Being is corporeal, having a material form.

וְאִם תַּעֲמִיק עוֹד בָּעִנְיָן תִּרְאֶה כִּי הָעוֹלָם נִבְרָא לְשִׁמּוּשׁ הָאָדָם. אָמְנָם הִנֵּה הוּא עוֹמֵד בְּשִׁקּוּל גָּדוֹל.

If he will be a man of valor, emerging from the battle victorious on all fronts - he will be the "Adam HaShalem" (whole/perfect man) who will merit to cling to his Creator and will emerge from this corridor to enter into the palace to enlighten in the Light of (eternal) Life. According to the extent that he conquered his inclination and lusts, and distanced from the factors which distance him from the good, and exerted himself to cling to G-d, to that extent will he attain it and rejoice in it.

אִישׁ אֲשֶׁר יִתֶּן לוֹ הָאֱלֹהִים, עשֶׁר זֶה בַּעַל מִקְרָא, וּנְכָסִים זֶה בַּעַל מִשְׁנָה, וְכָבוֹד זֶה בַּעַל תּוֹסֶפְתָּא, וְאֵינֶנּוּ חָסֵר לְנַפְשׁוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִתְאַוֶּה אֵלּוּ מִשְׁנָיוֹת גְּדוֹלוֹת, כְּגוֹן: מִשְׁנָתוֹ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא, וּמִשְׁנָתוֹ שֶׁל רַבִּי חִיָּא, וְשֶׁל רַבִּי הוֹשַׁעְיָה, וְשֶׁל בַּר קַפָּרָא, וְלֹא יַשְׁלִיטֶנּוּ הָאֱלֹהִים לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ, שֶׁאָסוּר לְהוֹרוֹת מֵהֶם, כִּי אִישׁ נָכְרִי יֹאכְלֶנּוּ זֶה בַּעַל תַּלְמוּד, שֶׁמְטַמֵּא וּמְטַהֵר אוֹסֵר וּמַתִּיר.

This is vanity and it is a grave disease” (Ecclesiastes 6:2). “A man to whom God gives” – Rabbi Abba bar Kahana entered a synagogue and he heard the voice of Rabbi Levi sitting and expounding this verse: “A man to whom God gives wealth” – this is one well-versed in Bible; “assets” – this is one well-versed in Mishna; “and honor” – this is one well-versed in Tosefta; “and he lacks nothing for his soul of everything that he desires” – like the mishna of Rabbi Akiva

נָשִׂיא – דִּכְתִיב: ״וְעָשָׂה אַחַת מִכׇּל מִצְוֹת ה׳ אֱלֹהָיו״. מִי שֶׁאֵין עַל גַּבָּיו אֶלָּא ה׳ אֱלֹהָיו. מָשִׁיחַ – דִּכְתִיב: ״וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו״, שֶׁהוּא גָּדוֹל מֵאֶחָיו בְּנוֹי, בְּכֹחַ, בְּחָכְמָה וּבְעוֹשֶׁר. אֲחֵרִים אוֹמְרִים: מִנַּיִן שֶׁאִם אֵין לוֹ גַּדְּלֵהוּ מִשֶּׁל אֶחָיו? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו אֲשֶׁר יוּצַק עַל רֹאשׁוֹ״ – גַּדְּלֵהוּ מֵאֶחָיו.

The king cannot become poor, as it is written concerning him: “And he performed one of all the mitzvot of the Lord his God” (Leviticus 4:22), referring to the king as one who has only the Lord his God upon him. He is greater than the entire nation and is not a poor person dependent on others. An anointed priest cannot become poor, as it is written: “And the priest that is greatest among his brethren” (Leviticus 21:10), meaning that he is greater than his brethren in beauty, in power, in wisdom, and in wealth, not a poor person. Others say: From where is it derived that if the High Priest does not have personal wealth, one should make him great from the property of his brethren? The verse states: “And the priest that is greatest among his brethren upon whose head the anointing oil is poured” (Leviticus 21:10), from which it is derived: Make him great from the property of his brethren, who will provide him with enough property to render him wealthy.

וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי לְכוּ סוּרוּ רְדוּ וגו', וְכִי עִם כָּל יִשְׂרָאֵל עָשָׂה חֶסֶד וַהֲלוֹא לֹא עָשָׂה אֶלָּא עִם משֶׁה לְבַדּוֹ, אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל מִי שֶׁעוֹשֶׂה חֶסֶד עִם אֶחָד מִגְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל מַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ עוֹשֶׂה חֶסֶד עִם כָּל יִשְׂרָאֵל

Rabbi Simon said: He fed him for his wages, as it is written: “He drew water for us” (Exodus 2:19).

כי דברי תורה תומכים ומאשרים כל העולם כולו, ואיך לא יהיו מאשרים ותומכים את האדם עצמו, שהוא עוסק בתורה, והיא עם האדם.

אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: גָּדוֹל הַמַּלְוֶה יוֹתֵר מִן הָעוֹשֶׂה צְדָקָה. וּמֵטִיל בַּכִּיס, יוֹתֵר מִכּוּלָּן.

Rabbi Abba said that Rabbi Shimon ben Lakish said: One who loans another money is greater than one who gives him charity. And the one who places money into a common purse, i.e., one who enters into a partnership with a needy person, is the greatest of them all, since in that case the needy person is not embarrassed when receiving the assistance.

והנה יש בחי' שאחר עלותו למעלה חוזר ויורד כדי להעלות המדריגות התחתונים, בסוד רחצתי את רגלי איככה אטנפם (שה"ש ה, ג), וכאשר כתבתי מזה במקום אחר, וזה סוד רצוא ושוב (יחזקאל א, יד), ונקרא קטנות וגדלות וקטנות שני, ובכל ירידה צריך אזהרה איך לחזור ולעלות שלא ישאר ח"ו, וכמו ששמעתי ממורי שיש כמה שנשארו וכו'.

להיות תמים בעבודתו יתברך עבודה תמה ועיקר שלא לשכוח הדברים. ועיקר ללמוד בכל יום שיעור מוסר הן רב הן מעט.

Rabbi Yisrael Baal Shem, peace be upon him, taught us to be wholehearted in our service of HaShem, blessed is He and to serve Him with simplicity. Of primary importance is not to forget the Commandments we received directly from HaShem at Chorev (Aseret HaDvarim-עשרת הדברים), and to study teachings of Mussar, that deal with developing good character traits and right conduct, on a daily basis, whether one studies a little or a lot.

וזה שארז״ל (כתובות ה' ע״א) גדולים מעשי צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ דאלו במעשה שמים וארץ כתיב אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים. ואלו במעשה צדיקים כתיב מקדש אדני כוננו ידיך. פתחו במעשי צדיקים וסיימו ראייתם ממקדש. כי כן באמת שהצדיקים ע״י מעשיהם הרצויים לפניו יתברך. הן הם מקדש ה' ממש.

And this is what they (OBM) stated (K’toobote 5a): “The handiwork of the righteous is greater than the creation of the heaven and the earth. For about the handiwork of the heaven and the earth it is written (Yeshayahu 48:13) ‘Also, My hand has laid the foundation of the earth, and My right hand has measured out the heavens’, while regarding the righteous is written (Sh’mote 15:17): ‘With your hands You set up God’s-ADN”Y Holy Temple’.” They began with the actions of the righteous and concluded their proof with the Holy Temple, for in truth it is the righteous, as a result of their desirable actions before Him (blessed be He), that they [emphatic] are, in actuality, God’s Holy Temple.