Why the Torah Was Given in the Desert

וַיֹּאמַ֗ר יְהֹוָ֞ה מִסִּינַ֥י בָּא֙ וְזָרַ֤ח מִשֵּׂעִיר֙ לָ֔מוֹ הוֹפִ֙יעַ֙ מֵהַ֣ר פָּארָ֔ן וְאָתָ֖ה מֵרִבְבֹ֣ת קֹ֑דֶשׁ מִימִינ֕וֹ (אשדת) [אֵ֥שׁ דָּ֖ת] לָֽמוֹ׃

He said: GOD came from Sinai, And shone upon them from Seir— Appearing from Mount Paran, And approaching from Ribeboth-kodesh, Lightning flashing at them from [God’s] right.

וַיְדַבֵּ֨ר יְהֹוָ֧ה אֶל־מֹשֶׁ֛ה בְּמִדְבַּ֥ר סִינַ֖י בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד בְּאֶחָד֩ לַחֹ֨דֶשׁ הַשֵּׁנִ֜י בַּשָּׁנָ֣ה הַשֵּׁנִ֗ית לְצֵאתָ֛ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לֵאמֹֽר׃

On the first day of the second month, in the second year after the exodus from the land of Egypt, GOD spoke to Moses in the wilderness of Sinai, in the Tent of Meeting, saying:

וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי (במדבר א, א), לָמָּה בְּמִדְבַּר סִינַי, מִכָּאן שָׁנוּ חֲכָמִים בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים נִתְּנָה הַתּוֹרָה, בָּאֵשׁ, וּבַמַּיִם, וּבַמִּדְבָּר. וּבַמִּדְבָּר מִנַּיִן וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, וְלָמָּה נִתְּנָה בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ, אֶלָּא מָה אֵלּוּ חִנָּם לְכָל בָּאֵי הָעוֹלָם כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה חִנָּם הֵם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נה, א): הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם, דָּבָר אַחֵר, וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, אֶלָּא כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה עַצְמוֹ כַּמִּדְבָּר, הֶפְקֵר, אֵינוֹ יָכוֹל לִקְנוֹת אֶת הַחָכְמָה וְהַתּוֹרָה, לְכָךְ נֶאֱמַר:

“The Lord spoke to Moses in the wilderness of Sinai” – why in the wilderness of Sinai? It is, that just as these are free for all mankind, so, matters of Torah are free, as it is stated: “Ho, everyone who is thirsty go to water” (Isaiah 55:1). Another matter: “The Lord spoke to Moses in the wilderness of Sinai” – it is, that anyone who does not render himself like a wilderness, accessible to all, is unable to acquire wisdom and the Torah.

שאלו ניתנה בארץ ישראל היו בני ארץ ישראל אומרין שלנו היא ואלו ניתנה במקום אחר היו בני אותו מקום אחר אומרין שלנו היא לפיכך ניתנה להן בדמסון של עולם שכל הרוצה ליטול יבא ויטול: ד"א מה מדבר רק מכל מעדנים כך אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמוניע עצמו מכל מעדנים וכן הוא אומר (במדבר כ"א י"ח) וממדבר מתנה אין התורה מתקיימת אלא במי שמשים עצמו כמדבר:

שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הַטּוֹבָה שֶׁיִּהְיֶה אָדָם עָנָו בִּלְבַד אֶלָּא שֶׁיִּהְיֶה שְׁפַל רוּחַ וְתִהְיֶה רוּחוֹ נְמוּכָה לִמְאֹד. וּלְפִיכָךְ נֶאֱמַר בְּמשֶׁה רַבֵּנוּ (במדבר יב ג) "עָנָו מְאֹד" וְלֹא נֶאֱמַר עָנָו בִּלְבַד. וּלְפִיכָךְ צִוּוּ חֲכָמִים מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ.

If a man is only humble, he is not following a good path. Rather, he must hold himself lowly and his spirit very unassuming. That is why Numbers 12:3 describes our teacher Moses as "very humble" and not simply "humble".

אמנם להנצל מזה, כאשר יכוין מעשיו אל השם יתברך, אשר הוריש אל האדם התורה והחכמה, גם עתה יתן לו תורתו, וידריך אותו בנתיבות אמת, כי מאתו תצא תורה.

ובענין זה היה נברא העולם, ואם לא כן* איך היה כל העולם שבו דברים מחולקים נברא במאמר אחד. והפך זה הרשעים, כאשר הם יוצאים מן התורה ועוברים את הסדר שסדר השם יתברך, בזה מחריבין כל העולם.

Because the Torah is elevated, up to the 50th gate. And therefore we have the counting of seven weeks, one level after another, until we get to the 50th gate.

כאשר צוה ה' את משה ויפקדם במדבר סיני (במדבר א, יט). יש לדקדק, הוי ליה למימר ויפקדם במדבר סיני כאשר צוה ה' את משה. ונראה, דהנה השם יתברך נתן התורה לישראל ונשמת ישראל הם גוף התורה. כי ישראל הם ס' רבוא אותיות לתורה נמצא ישראל הם התורה, כי כל אחד מישראל הוא אות מהתורה נמצא מה שפקד משה את ישראל למד את התורה. וזהו הרמז כאשר צוה ה' את משה, הרמז שציווי התורה אשר צוה ה' את משה הוא בעצמו מה שספר את ישראל. ומזה הטעם נראה הא דכתיב אך את מטה לוי לא תפקוד ולא תשא בתוך בני ישראל, כי ישראל הם נגד התורה שבכתב. ומטה לוי הם נגד התורה שבעל פה. וזהו בלוים על פי ה' פקד:

Numbers ‎1,19. “In accordance with G’d’s instructions ‎to Moses; he counted them in the desert of Sinai.” ‎‎ We must take note that instead of the Torah first writing ‎that Moses had carried out G’d’s command and had counted the ‎people, and then adding that he had done so in accordance with ‎G’d’s instructions, -which would have been the normal syntax,- ‎the Torah first emphasized that Moses did exactly as instructed. ‎Why did the Torah depart from its norm? We must remember ‎that when G’d gave the Torah to the Jewish people, the collective ‎soul of the Jewish people was considered as the “body” of the ‎Torah, seeing that the Jewish people comprised 600.000 souls ‎equal to the number of letters in the Torah. Each Israelite may be ‎viewed as representing one of the letters of the Torah. ‎‎[This number, while based on the Zohar, does not ‎correspond to the normal count which is only some 305.000. ‎Ed.] According to the Zohar then, one may ‎allegorically equate Torah and the Jewish people. We may ‎therefore understand Moses’ having “counted” the Jewish people ‎as another way of saying that he had taught the Jewish people ‎the Torah. This has been alluded with the words ‎כאשר צוה ה' את ‏משה‎, meaning that Moses personally performed this count.‎ This also explains the Torah writing in Deuteronomy 2,49 ‎‎“but do not count the members of the tribe of Levi amongst ‎the Israelites;” when the Torah is equated with the Israelites it ‎refers to the 12 tribes exclusive of the tribe of Levi. The Levites ‎were counted ‎על פי ה'‏‎, by the command of Hashem (3,16).‎

וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד וגו' (א, א). וי"ל ל"ל ב' תוארים אלו יחד, במדבר סיני, באוהל מועד. ואיך שייך זה בכל אדם ובכל זמן.