The Kashrut of Sturgeon: A Halachic Debate

אֶת־זֶה֙ תֹּֽאכְל֔וּ מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֣ר בַּמָּ֑יִם כֹּ֣ל אֲשֶׁר־לוֹ֩ סְנַפִּ֨יר וְקַשְׂקֶ֜שֶׂת בַּמַּ֗יִם בַּיַּמִּ֛ים וּבַנְּחָלִ֖ים אֹתָ֥ם תֹּאכֵֽלוּ׃ וְכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר אֵֽין־ל֜וֹ סְנַפִּ֣יר וְקַשְׂקֶ֗שֶׂת בַּיַּמִּים֙ וּבַנְּחָלִ֔ים מִכֹּל֙ שֶׁ֣רֶץ הַמַּ֔יִם וּמִכֹּ֛ל נֶ֥פֶשׁ הַחַיָּ֖ה אֲשֶׁ֣ר בַּמָּ֑יִם שֶׁ֥קֶץ הֵ֖ם לָכֶֽם׃

These you may eat of all that live in water: anything in water, whether in the seas or in the streams, that has fins and scales—these you may eat. But anything in the seas or in the streams that has no fins and scales, among all the swarming things of the water and among all the other living creatures that are in the water—they are an abomination for you

אֶת־זֶה֙ תֹּֽאכְל֔וּ מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֣ר בַּמָּ֑יִם כֹּ֧ל אֲשֶׁר־ל֛וֹ סְנַפִּ֥יר וְקַשְׂקֶ֖שֶׂת תֹּאכֵֽלוּ׃ וְכֹ֨ל אֲשֶׁ֧ר אֵֽין־ל֛וֹ סְנַפִּ֥יר וְקַשְׂקֶ֖שֶׂת לֹ֣א תֹאכֵ֑לוּ טָמֵ֥א ה֖וּא לָכֶֽם׃ {ס}

These you may eat of all that live in water: you may eat anything that has fins and scales. But you may not eat anything that has no fins and scales: it is impure for you.

וּבַדָּגִים כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת. תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין לוֹ עַכְשָׁיו וְעָתִיד לְגַדֵּל לְאַחַר זְמַן, כְּגוֹן הַסּוּלְתָּנִית וְהָעַפְיָאן – הֲרֵי זֶה מוּתָּר. יֵשׁ לוֹ עַכְשָׁיו וְעָתִיד לְהַשִּׁירָן בְּשָׁעָה שֶׁעוֹלֶה מִן הַמַּיִם, כְּגוֹן

§ The mishna states: And with regard to fish, any fish that has a fin and a scale is kosher. The Sages taught in a baraita: If a fish does not have scales now but will grow them after a period of time, such as the sultanit and afyan fish, it is permitted. Likewise, if it has scales now but will shed them when it is caught and rises from the water, such as

וּבְדָגִים שְׁנֵי סִימָנִין. סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת. וּסְנַפִּיר הוּא שֶׁפּוֹרֵחַ בּוֹ. וְקַשְׂקֶשֶׂת הִיא הַדְּבוּקָה בְּכָל גּוּפוֹ. וְכָל שֶׁיֵּשׁ לוֹ קַשְׂקֶשֶׂת יֵשׁ לוֹ סְנַפִּיר. אֵין לוֹ עַכְשָׁו וּכְשֶׁיַּגְדִּיל יִהְיֶה לוֹ אוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ קַשְׂקֶשֶׂת כְּשֶׁהוּא בַּיָּם וּכְשֶׁיַּעֲלֶה יַשִּׁיר קַשְׂקַשָּׂיו הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וּמִי שֶׁאֵין לוֹ קַשְׂקַשִּׂים הַחוֹפִין אֶת כֻּלּוֹ מֻתָּר. אֲפִלּוּ אֵין בּוֹ אֶלָּא סְנַפִּיר אַחַת וְקַשְׂקֶשֶׂת אַחַת הֲרֵי זֶה מֻתָּר:

There are two signs of [kosher] fish: fins and scales. Fins are used by the fish to swim and scales are those which cling to its entire body. Any fish that possesses scales will have fins. If it does not have them at present, but when it grows, it will have them or if it has scales while in the sea, but when it emerges it sheds its scales, it is permitted. When a fish does not have scales that cover its entire body, it is permitted. Even if it has only one fin and one scale, it is permitted.

סימני דגים מפורשים בתורה כל שיש לו סנפיר וקשקשת טהור וסנפיר הוא ששט בו וקשקשת הן הקליפות הקבועות בו: הגה ודוקא שהם נקלפים ביד או בכלי אבל אם אי אפשר לקלפן מעור הדג לא מקרי קשקשת (המ"מ פ"א דמ"א):

And scales, they are hardened skins on it. Rema: Specifically when they are peeled by hand or with a utensil, but if it is impossible to peel them from the skin of the fish, it is not called scales (HM''M 1:41) And even if it only has one fit and one scale, it is permitted.

מדברי מעלתו בענין קשקשים נראה שהקשקשים גורמים ששוכנים באויר בעליונות המים ואינו כן כי שרשי דברים אלו יצאו מפי קדוש רמב"ן פ' שמיני ושם נאמר כי סנפיר גורם ששט בעליונות המים והקשקשת מורה על דחיית הליחות ממנו וע"י ב' סימנים אלו ידעי' שאיננו ארסיי' ומ"ש מעלתו דמיון לאפרוח שלא נתפתחו עיניו במ"כ אין דמיונו עולה יפה כללא כיילי חז"ל פ"ק דבכורות ה' ע"ב כל היוצא מן הטהור טהור ומבואר שם אפי' בהמה טמאה במעי בהמה טהורה טהורה היא וא"כ א"א בשום אופן שדג טהור הנולד מביצה דג טהור יהיה טמא אפילו רגע א' ואלו היינו יודעים שדג זה נולד מביצה דג טהור אפי' לא יהיה לו שום סי' טהרה היה טהור אך עסקי' בדג שאין אנו יודעים מבטן מי יצא ועל זה צריך סימנים וא"כ איך אפשר לומר ששעה א' יהיה טמא ואח"כ יחזור להיות טהור ולא דמי לאפרוח שלא נתפתחו עיניו לראב"י דאסור לאו משום שאיננו מין טהור אלא שלא נגמר חיותו והוה כנפל בבהמה ולא יועיל לו שחיטה אבל דג שאין בו טריפה ונבלה רק משום מין טומאה וטהרה א"א בשום אופן שיהיה ביציאתו לאויר העולם טמא ושוב מין טומאה וטהרה וזה לא יתהפך וכל עצמו לא איצטריך ש"ס לאשמעי' בסימנים דהוה סד"א אותו דג שצריך סימן לפנינו אין זה סי' אם לא נולד עמו ונשאר אצלו כל ימיו קמ"ל אע"פ שאין לו עכשיו וכו' ולזה א"א לומר דסנפיר מורה ע"ז דממ"נפ אי ידעי' ביה שעתיד לגדל אח"ז למה לי סנפיר הלא כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר ואי לא ידעי' הדג הזה רק ע"י סנפיר נאמר שעתידים קשקשים לגדל זה א"א דהרי יש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשים אע"כ א"א אלא משום יגדיל תורה ויאדיר.

אלא דלו יהיה שאוכלים אותם במקומות ההם אכתי אם יוכלו לאכול במקומם שכבר הורגלו לאיסור על סמך ממקומות ההם הדבר תלוי בפלוגתא בי"ד סימן פ"ב סעיף ה' וטעם האוסר שם הוא מפני שאולי במקומותם יש עופות טמאים הדומים לאלו שייך גם בדגים היכא שאין להם קשקשת רק שבקצת מקומות נהגו בו היתר שהם מקובלים שם שמשירין במים ועכ"פ כיון שאין לו קשקשים לפנינו שוב הוא מצד האפשר שיהיו מיני טמאים דומים לו בתבניתו ובמראיתו במקומות אחרים ולכן נהגו באותן מקומות בו איסור. והא ודאי שקהלתו היא קהלה ישנה ואין אדם זוכר תחלת מניעת אכילת דג זה מאיזה טעם היה. ואמנם אני נסיתי דג זה ויש לו שתי שורות קשקשים שורה אחת בצד ימין ושורה אחת בצד שמאל ומה בכך שאינן נקלפים ביד והלא נקלפים בכלי וגם נסיתי לאחר ששרה בכלי שני במים מן האפר שקורין לויג כמו שלש שעות נקלפו ביד. ולדעתי אפילו לא היו נקלפים קודם שריה כלל רק אחר שריה הנ"ל ג"כ הוא סימן טהרה. ואין לומר שהשריה במים עזים הנ"ל גרם לו שיקלפו דמה בכך סוף סוף שריון קשקשים הוא לבוש וגוף החומרא שהמציא רבינו הרמב"ן בפירוש התורה בפ' שמיני שאם אינם נקלפים כלל לא נחוש בו לסימן טהרה אלמלא אמרה אדם אחר הייתי דן כנגדו ומה בכך שאינם נקלפים והיכן הוזכר הקילוף בבבלי או בירושלמי או בת"כ אדרבה במשנה אמרו קשקשים הקבועים בו. והרמב"ן שם בפירושו נדחק בזה וכתב אם אין נקלפים לא נקרא לבוש שהרי הם דבוקים בעור.

ונמצאו קשקשים מותר. בטור סיים כאן בלשון זה בידוע שיש לו קשקשים והוא לשון מיותר ויש בזה פירושים רבים ולעד"נ דקמ"ל דל"ת כי היכי שבדג לא היו ניכרין הקשקשין ה"נ נימא שמא היו אלו הקשקשין כבר בבגד מדגים אחרים או במים ולרוב דקותן לא היו ניכרין אז קמ"ל דטפי מסתבר שבדג הזה היו: