These sources establish lashon hara (evil speech and slander) as a grave spiritual transgression across biblical and rabbinic tradition. They illustrate both the Torah's foundational prohibition and the Talmud's teaching that harmful speech carries consequences equivalent to cardinal sins, affecting speaker, listener, and subject alike.
כׇּל הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע מַגְדִּיל עֲוֹנוֹת כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ עֲבֵירוֹת
Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.
Leviticus 19:16
The Torah's foundational prohibition: 'You shall not go as a talebearer among your people' — the primary biblical source forbidding gossip and slander.
לֹא־תֵלֵ֤ךְ רָכִיל֙ בְּעַמֶּ֔יךָ לֹ֥א תַעֲמֹ֖ד עַל־דַּ֣ם רֵעֶ֑ךָ אֲנִ֖י יְהֹוָֽה׃
Do not deal basely with members of your people. Do not profit by the blood of your fellow: I am GOD.
Numbers 12:1-15
Miriam and Aaron speak against Moses regarding his Cushite wife; Miriam is struck with tzara'at, dramatically illustrating the divine severity of speaking disparagingly even about a close relative.
וַתְּדַבֵּ֨ר מִרְיָ֤ם וְאַהֲרֹן֙ בְּמֹשֶׁ֔ה עַל־אֹד֛וֹת הָאִשָּׁ֥ה הַכֻּשִׁ֖ית אֲשֶׁ֣ר לָקָ֑ח כִּֽי־אִשָּׁ֥ה כֻשִׁ֖ית לָקָֽח׃ וַיֹּאמְר֗וּ הֲרַ֤ק אַךְ־בְּמֹשֶׁה֙ דִּבֶּ֣ר יְהֹוָ֔ה הֲלֹ֖א גַּם־בָּ֣נוּ דִבֵּ֑ר וַיִּשְׁמַ֖ע יְהֹוָֽה׃ פֶּ֣ה אֶל־פֶּ֞ה אֲדַבֶּר־בּ֗וֹ וּמַרְאֶה֙ וְלֹ֣א בְחִידֹ֔ת וּתְמֻנַ֥ת יְהֹוָ֖ה יַבִּ֑יט וּמַדּ֙וּעַ֙ לֹ֣א יְרֵאתֶ֔ם לְדַבֵּ֖ר בְּעַבְדִּ֥י בְמֹשֶֽׁה׃ וַיִּֽחַר־אַ֧ף יְהֹוָ֛ה בָּ֖ם וַיֵּלַֽךְ׃ וְהֶעָנָ֗ן סָ֚ר מֵעַ֣ל הָאֹ֔הֶל וְהִנֵּ֥ה מִרְיָ֖ם מְצֹרַ֣עַת כַּשָּׁ֑לֶג וַיִּ֧פֶן אַהֲרֹ֛ן אֶל־מִרְיָ֖ם וְהִנֵּ֥ה מְצֹרָֽעַת׃
Miriam and Aaron spoke against Moses because of the Cushite woman he had married: “He married a Cushite!” They said, “Has GOD spoken only through Moses—and not through us as well?” GOD heard it. With him I speak mouth to mouth, plainly and not in riddles, and he beholds GOD’s likeness. How then did you not shrink from speaking against My servant Moses!” Still incensed with them, GOD departed. As the cloud withdrew from the Tent, there was Miriam stricken with snow-white scales! When Aaron turned toward Miriam, he saw that she was stricken with scales.
Psalms 34:13-14
David's exhortation: 'Who is the person who desires life? Guard your tongue from evil and your lips from speaking deceit' — a foundational verse linking speech directly to life and blessing.
מִֽי־הָ֭אִישׁ הֶחָפֵ֣ץ חַיִּ֑ים אֹהֵ֥ב יָ֝מִ֗ים לִרְא֥וֹת טֽוֹב׃ נְצֹ֣ר לְשׁוֹנְךָ֣ מֵרָ֑ע וּ֝שְׂפָתֶ֗יךָ מִדַּבֵּ֥ר מִרְמָֽה׃
מ Which of you are eager for life and desire years of good fortune? נ Guard your tongue from evil, your lips from deceitful speech.
Berakhot 19a
The Talmud connects the affliction of tzara'at specifically to the sin of lashon hara (evil speech), reinforcing that this skin disease in the Torah functioned as a divine punishment for slanderous talk.
אָמַר רַבִּי יִצְחָק: כׇּל הַמְסַפֵּר אַחֲרֵי הַמֵּת, כְּאִלּוּ מְסַפֵּר אַחֲרֵי הָאֶבֶן. אִיכָּא דְאָמְרִי דְּלָא יָדְעִי, וְאִיכָּא דְאָמְרִי דְּיָדְעִי וְלָא אִיכְפַּת לְהוּ. אִינִי?! וְהָא אָמַר רַב פָּפָּא: חַד אִישְׁתַּעִי מִילְּתָא בָּתְרֵיהּ דְּמָר שְׁמוּאֵל וּנְפַל קַנְיָא מִטְּלָלָא וּבְזַעָא לְאַרְנְקָא דְמוֹחֵיהּ! שָׁאנֵי צוֹרְבָא מֵרַבָּנָן, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא תָּבַע בִּיקָרֵיהּ. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כׇּל הַמְסַפֵּר אַחַר מִטָּתָן שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים נוֹפֵל בְּגֵיהִנָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהַמַּטִּים עֲקַלְקַלּוֹתָם יוֹלִיכֵם ה׳ אֶת פּוֹעֲלֵי הָאָוֶן שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל״. אֲפִילּוּ בְּשָׁעָה שֶׁשָּׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל, ״יוֹלִיכֵם ה׳ אֶת פּוֹעֲלֵי הָאָוֶן״.
On this subject, Rabbi Yitzḥak said: Anyone who speaks negatively after the deceased it is as if he speaks after the stone. The Gemara offers two interpretations of this: Some say this is because the dead do not know, and some say that they know, but they do not care that they are spoken of in such a manner. The Gemara asks: Is that so? Didn’t Rav Pappa say: There was once someone who spoke disparagingly after the death of Mar Shmuel and a reed fell from the ceiling, fracturing his skull? Obviously, the dead care when people speak ill of them. The Gemara rejects this: This is no proof that the dead care. Rather, a Torah scholar is different, as God Himself demands that his honor be upheld. Rabbi Yehoshua ben Levi said similarly: One who speaks disparagingly after the biers of Torah scholars and maligns them after their death will fall in Gehenna, as it is stated: “But those who turn aside unto their crooked ways, the Lord will lead them away with the workers of iniquity; peace be upon Israel” (Psalms 125:5). Even if he speaks ill of them when there is peace upon Israel, after death, when they are no longer able to fight those denouncing them (Tosafot); nevertheless the Lord will lead them away with the workers of iniquity, to Gehenna.
Sanhedrin 107a
The Talmud discusses Doeg the Edomite, whose slanderous report to Saul led to the massacre of the priests of Nov, using him as a paradigmatic example of how evil speech brings catastrophic destruction.
וְלֹא עוֹד, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁהֵם עוֹסְקִין בְּאַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית דִּין, פּוֹסְקִין מִמִּשְׁנָתָן וְאוֹמְרִים לִי: דָּוִד, הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ מִיתָתוֹ בַּמֶּה? אָמַרְתִּי לָהֶם: הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ מִיתָתוֹ בְּחֶנֶק, וְיֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. אֲבָל הַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵירוֹ בָּרַבִּים אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא.
David continued: Moreover, my enemies torment me to the extent that at the time when they are engaged in the public study of the halakhot of the four court-imposed death penalties they interrupt their study and say to me: David, concerning one who engages in intercourse with a married woman, his death is effected with what form of execution? And I said to them: Concerning one who engages in intercourse with a married woman before witnesses and with forewarning, his death is by strangulation, and he has a share in the World-to-Come. But one who humiliates another before the multitudes has no share in the World-to-Come. The transgression of those who humiliated David is clearly more severe than the transgression of David himself.
Arakhin 15b
The Talmud enumerates the grave spiritual consequences of lashon hara — that it is equivalent in severity to the three cardinal sins, and that it causes death to three parties: the speaker, the listener, and the subject.
תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: כׇּל הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע מַגְדִּיל עֲוֹנוֹת כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ עֲבֵירוֹת, עֲבוֹדָה זָרָה וְגִילּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. כְּתִיב הָכָא ״לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדוֹלוֹת״, וּכְתִיב בַּעֲבוֹדָה זָרָה ״אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה״. בְּגִילּוּי עֲרָיוֹת כְּתִיב: ״וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת״, בִּשְׁפִיכוּת דָּמִים כְּתִיב: ״גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשֹׂא״. בְּמַעְרְבָא אָמְרִי: לָשׁוֹן תְּלִיתַאי קָטֵיל תְּלִיתַאי, הוֹרֵג לַמְסַפְּרוֹ, וְלַמְקַבְּלוֹ, וְלָאוֹמְרִין עָלָיו.
The school of Rabbi Yishmael taught: Anyone who speaks malicious speech increases his sins to the degree that they correspond to the three cardinal transgressions: Idol worship, and forbidden sexual relations, and bloodshed. This can be derived from a verbal analogy based on the word “great.” It is written here: “May the Lord cut off all flattering lips, the tongue that speaks great things” (Psalms 12:4). And it is written with regard to idol worship: “And Moses returned to the Lord, and said: Oh, this people have sinned a great sin, and have made for themselves a god of gold” (Exodus 32:31). With regard to forbidden sexual relations it is written that when Potiphar’s wife attempted to seduce Joseph he responded: “How can I do this great wickedness, and sin against God” (Genesis 39:9). With regard to bloodshed it is written, after Cain murdered his brother: “And Cain said to the Lord: My punishment is greater than I can bear” (Genesis 4:13). The Torah describes each of these three cardinal sins with the word “great” in the singular, whereas malicious speech is described with the plural term “great things,” indicating that it is equivalent to all three of the other transgressions together. In the West, Eretz Yisrael, they say: Third speech, i.e., malicious speech about a third party, kills three people. It kills the one who speaks malicious speech, and the one who accepts the malicious speech when he hears it, and the one about whom the malicious speech is said.
Duties of the Heart, Addenda, Admonition
Rabbeinu Bachya emphasizes that true piety requires guarding not only outward actions but the inner disposition from which harmful speech springs, linking slander to corruption of the heart.
ואל ישיאך לבך בנעם חמדותיו. ואל יסיתך בשכיות תאוותיו. אשר ימאסו כמו מים יתהלכו למו. וזכרי כי לא לעזר ולא להועיל ראשיתם. כי אם לבשת וגם לחרפה אחריתם:
Orchot Tzadikim 25
A dedicated chapter analyzing the tongue as the most dangerous of human limbs, cataloguing the harms of slander, gossip, and flattery, and urging constant vigilance in speech.
וּבְוַדַּאי הָרָגִיל בְּלָשׁוֹן הָרַע פּוֹרֵק עֹל שָׁמַיִם מֵעָלָיו, כִּי הוּא חוֹטֵא בְּלִי הֲנָאָה. וְהוּא רַע יוֹתֵר מִגַּנָּב וְנוֹאֵף, שֶׁהֵם רוֹדְפִים אַחַר הֲנָאָתָם, וְאֵין פְּרִיקַת עֹל כְּמוֹ לָשׁוֹן הָרַע (שוחר טוב קכ). וְעוֹד אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁשְּׁקוּלָה לָשׁוֹן הָרַע כְּנֶגֶד עֲבוֹדָה זָרָה, וְגִלּוּי עֲרָיוֹת, וּשְׁפִיכַת דָּמִים. וְדָבָר זֶה תֵּמַהּ מְאוֹד, שֶׁשְּׁקוּלָה לָשׁוֹן הָרַע כְּנֶגֶד אֵלּוּ הָעֲבֵרוֹת, וְעַל כָּל אַחַת מֵהֶן יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר (סנהדרין עד א). וְאָמְרוּ:
And therefore our Sages considered him as though he denied God, for he does a great evil to his companion, by making him odious in the eyes of the people and causing him other losses, though he himself derives no profit out of this. There is no doubt that one who makes a habit of speaking gossip has thrown off the yoke of Heaven from upon him, for he sins without any benefit to himself, and he is worse than a thief or an adulterer, for they pursue after their pleasure (Shohar Tov, 120:3). And there is no throwing off the yoke of Heaven as bad as when one deals in gossip. Our Sages further said, "The sin of gossip is weighed equally with the sin of idolatry and sexual immorality and bloodshed" (Arakin 15b).
Kohelet Rabbah 9:13
אמר רבי ברכיה יש לך מצודה שהיא צדה בים ואינה צדה ביבשה, צדה ביבשה ואינה צדה בים, אלא זו חכה צידה בים והיא צדה ביבשה, שהיא יורדת לגרונו של דג וחנקתו. רבי עזריה ורבי יונתן ברבי חגי בשם רבי יצחק בן מריון בשם רבי חנינא, יש לך אדם שחוטא בארץ ואינו חוטא בשמים, בשמים ואינו חוטא בארץ, אבל מי שאומר לשון הרע, חוטא בשמים ובארץ, שנאמר (תהלים ע"ג) שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ... אמר רבי יצחק בינו נא זאת שכחי א-לוה, אלו שהן אומרים לשון הרע, שנאמר אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו וגו'.
וְעַל כֻּלָּם אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אוֹי לִי אִם אֹמַר אוֹי לִי אִם לֹא אֹמַר, אִם אֹמַר מְלַמֵּד אֲנִי אֶת הָרַמָּאִין, אִם לֹא אֹמֵר אֲנִי מוֹנֵעַ אֶת הַתַּלְמוּד וּמְטַמֵּא אֶת הַטְּהָרוֹת. דָּבָר אַחֵר, שֶׁלֹא יִהְיוּ הָרַמָּאִים הֵם סְבוּרִין שֶׁאֵין הַחֲכָמִים בְּקִיאִין בְּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל אַף עַל פִּי כֵן (הושע יד, י):
If I discuss them, I am teaching the swindlers [new techniques for swindling]. If I do not discuss [them], I am withholding knowledge and causing that which is ritually pure to become impure. Alternatively, [I should discuss them] so the swindlers will not think that the Sages are not well-versed in their actions.
Mesillat Yesharim 11
In the chapter on Nekiyut (cleanliness), the Ramchal lists harmful speech — including slander, mockery, and flattery — as primary obstacles to spiritual purity that must be painstakingly avoided.
וְעַל דָּבָר זֶה נֶאֱמַר (משלי כג): וְשַׂמְתָּ סַכִּין בְּלֹעֶךָ אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה. וּנְדַבֵּר עַתָּה עַל הַחֲטָאִים הַמְּצוּיִים הַנּוֹלָדִים מֵחֶבְרַת בְּנֵי הָאָדָם וְקִבּוּצָם, כְּגוֹן הוֹנָאַת דְּבָרִים, הַלְבָּנַת הַפָּנִים, הַכְשָׁלַת הָעִוֵּר בְּעֵצָה, רְכִילוּת, שִׂנְאָה וּנְקִימָה, שְׁבוּעוֹת, דְּבַר שֶׁקֶר וְחִלּוּל הַשֵּׁם, כִּי מִי יֹאמַר נִקִּיתִי מֵהֶם, טָהַרְתִּי מֵאַשְׁמָה בָּם, כִּי עַנְפֵיהֶם רַבִּים וְדַקִּים עַד מְאֹד אֲשֶׁר הַהִזָּהֵר בָּם טֹרַח גָּדוֹל. הוֹנָאַת הַדְּבָרִים בִּכְלָלָהּ, הוּא לְדַבֵּר בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ לְבַד, שֶׁיֵּבוֹשׁ מִמֶּנּוּ, כָּל שֶׁכֵּן הָאֲמִירָה בִּפְנֵי רַבִּים דָּבָר שֶׁיֵּבוֹשׁ בּוֹ, אוֹ לַעֲשׂוֹת לוֹ מַעֲשֶׂה שֶׁיִּגְרֹם לוֹ שֶׁיֵּבוֹשׁ. וְהוּא מָה שֶׁאָמְרוּ בְּפֶרֶק הַזָּהָב (ב"מ נח): אִם הָיָה בַּעַל תְּשׁוּבָה, לֹא יֹאמַר לוֹ, זְכוֹר מַעֲשֶׂיךָ הָרִאשׁוֹנִים וְכוּ'. אִם הָיוּ חֳלָאִים בָּאִים עָלָיו, לֹא יֹאמַר לוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמְרוּ חֲבֵרָיו לְאִיּוֹב (איוב ד): זְכָר נָא מִי הוּא נָקִי אָבָד וְגוֹ'. אִם הָיוּ חַמָּרִים מְבַקְּשִׁים הֵימֶנּוּ תְּבוּאָה, לֹא יֹאמַר לָהֶם, לְכוּ אֵצֶל פְּלוֹנִי שֶׁהוּא מוֹכֵר תְּבוּאָה, וְיוֹדֵעַ בּוֹ שֶׁלֹּא מָכַר תְּבוּאָה מִיָּמָיו.
SLANDER AND EVIL SPEECH: Tale-bearing and slander - it's severity is already known, as are its great branches for they are exceedingly numerous. Their extent are such that our Sages of blessed memory said, as I quoted earlier, "all stumble in the dust of slander" (Bava Basra 165a). They taught (Erchin 15b): "What is [the dust of] slander? [Answer:] For instance to say 'where else should there be fire if not in the house of so-and-so?' (implying that there is always meat and fish there)". Or to praise a person before one who hates him. Likewise for all similar cases, even though they may appear like insignificant words, far removed from tale-bearing, behold, in truth, they are of the "dust" of slander. The general principle is that the evil inclination has many ways. But any words which could potentially lead to damage or shame to one's fellow whether the words are uttered in his presence or not is included in the sin of evil speech, which is hated and despised before G-d, and which the sages said "whoever speaks evil speech is as if he denied G-d" (Erchin 15b) and scripture says: "He who slanders his neighbor in secret, I will cut him down" (Tehilim 101:5).
Netivot Olam, Netiv Halashon
The Maharal teaches that speech is the defining faculty of the human being (medaber), and that lashon hara therefore represents a uniquely profound corruption of human essence and divine image.
ובמדרש עוד מות וחיים ביד לשון משה אמר זכור לאברהם ליצחק ולישראל וכן אסתר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי והחיו אומה שלימה דואג אמר דבר ונהרגו נוב עיר הכהנים ונחש ע"י הפה היה גורם מיתה לכל העולם. וכל אלו דברים שבארו כח הלשון שמסוגל אל החיים ואל המות, וכל הדברים האלו ידועים למי שיודע להבין כח הלשון: ובמדרש (ויק"ר פט"ז) מעשה ברוכל אחד שהיה מחזר בעיירות ואמר מאן בעי סם חיים ושמעה בת רבי ינאי עלתה ואמרה לאביה רוכל אחד מסבב ואומר מאן בעי סם חיים קרא רבי ינאי לאותו רוכל ואמר הראיני נא אותו סם חיים שאתה מוכר הוציא מקופתו ספר תהלים ופותח והולך עד מי האיש החפץ חיים וגו' נצור לשונך מרע הלך רבי ינאי והאכילו והשקהו ונתן לו ו' סלעים אמרה לו בתו לא היית יודע פסוק זה אמר לה הן אלא שבא זה ובררו ע"כ. ויש לתמוה מאוד כי עדיין מה היה מברר לו הרוכל במה שאמר מאן בעי סם חיים, וכן הוא בפ"ק דע"ז (י"ט, ב') מכריז רבי אלכסנדריא מאן בעי חיי מאן בעי חיי כניפו ליה כולי עלמא ואתו לגביה אמרו ליה הב לן חיי אמר להו מי האיש החפץ חיים וגו'. ויש לתמוה ג"כ ע"ז למה היה מכריז על דבר זה ביותר כי כמה וכמה דברים נותנים חיים לאדם. אבל יש לך לדעת, כי מה שבירר לו הפסוק הזה כי הלשון הוא החיים לאדם, אף כי תמצא כי דברים הרבה השומר אותם הם חיים לאדם, מכל מקום אין דבר כמו הלשון שודאי הוא חיים לאדם.
This thing needs explanation: Why is the sin of malicious speech unique in this thing, that the Holy One, blessed be He, says, "I will be on him from above, and you will be on him from below?" However, you should know that this thing is relevant and fit for those who speak malicious speech. For other sinners are fit to be punished only in Gehinnom; since he sinned with something bodily, Gehinnom is fit for him. But speech, which is the speaking soul, such that he sinned with something spritual — that is why the Holy One, blessed be He, says, "I will be on him from above." As it is fit that his punishment be from God, may He be blessed, since he sinned with something spiritual, according to the level of speech. But because it is not completely spiritual, as explained above, since the action of speech is surely through a physical means, which is the tongue, that is why there are both of them with speech, meaning the spiritual and the physical. And that is why he said to the ministering angel of Gehinnom, "I will be on him from above, and you will be on him from below." And behold, it is written: They set their mouths against heaven, and their tongues range over the earth (Psalms 73:9). And that is why it is fit that he be punished by the Holy One, blessed be He, as is fitting for the spirit which is of the heavens; and also through the ministering angel of Gehinnom, which is fit for those who have physical lowliness, which is the earth.
Mishneh Torah, Human Dispositions 7:1
אחד המספר בלשון הרע בפני חבירו או שלא בפניו, והמספר דברים שגורמים אם נשמעו איש מפי איש להזיק חבירו בגופו או בממונו, ואפילו להצר לו או להפחידו, הרי זה לשון הרע. ואם נאמרו דברים אלו בפני שלשה, כבר נשמע הדבר ונודע, ואם סיפר הדבר אחד מן השלשה פעם אחרת אין בו משום לשון הרע, והוא שלא יתכוין להעביר הקול ולגלותו יותר. כל אלו הם בעלי לשון הרע שאסור לדור בשכונתם, וכל שכן לישב עמהם ולשמע דבריהם, ולא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע לבד.
הַמְרַגֵּל בַּחֲבֵרוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט טז) "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ". וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹקִין עַל דָּבָר זֶה עָוֹן גָּדוֹל הוּא וְגוֹרֵם לַהֲרֹג נְפָשׁוֹת רַבּוֹת מִיִּשְׂרָאֵל. לְכָךְ נִסְמָךְ לוֹ (ויקרא יט טז) "וְלֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ".
A person who collects gossip about a colleague violates a prohibition as [Leviticus 19:16] states: "Do not go around gossiping among your people." Even though this transgression is not punished by lashes, it is a severe sin and can cause the death of many Jews. Therefore, [the warning]: "Do not stand still over your neighbor's blood" is placed next to it in the Torah [ibid.].
Sanhedrin 43b
...אמר רבי כמה מיושר כתב זה, אמר ליה לאו אנא כתבתיה, יהודה חייטא כתביה, אמר ליה כלך מלשון הרע הזה, בשלמא התם איכא לשון הרע, הכא מאי לשון הרע איכא, משום דרב דימי, דתני רב דימי אחוה דרב ספרא לעולם אל יספר אדם בטובתו של חבירו, שמתוך טובתו בא לידי רעתו. אמר רב עמרם אמר רב שלש עבירות אין אדם ניצול מהן בכל יום, הרהור עבירה, ועיון תפלה, ולשון הרע, לשון הרע סלקא דעתך, אלא אבק לשון הרע. אמר רב יהודה אמר רב רוב בגזל, מיעוט בעריות, והכל בלשון הרע, בלשון הרע סלקא דעתך, אלא אבק לשון הרע. בשעה שאמר הקב"ה ליהושע חטא ישראל, אמר לפניו, רבונו של עולם מי חטא, אמר ליה וכי דילטור אני לך, הפל גורלות...
בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיהוֹשֻׁעַ: ״חָטָא יִשְׂרָאֵל״, אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִי חָטָא? אֲמַר לֵיהּ: וְכִי דֵּילָטוֹר אֲנִי? לֵךְ הַפֵּל גּוֹרָלוֹת. הָלַךְ וְהִפִּיל גּוֹרָלוֹת, וְנָפַל הַגּוֹרָל עַל עָכָן. אָמַר לוֹ: יְהוֹשֻׁעַ, בְּגוֹרָל אַתָּה בָּא עָלַי? אַתָּה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן שְׁנֵי גְּדוֹלֵי הַדּוֹר אַתֶּם. אִם אֲנִי מַפִּיל עֲלֵיכֶם גּוֹרָל, עַל אֶחָד מִכֶּם הוּא נוֹפֵל. אָמַר לוֹ: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, אַל תּוֹצִיא לַעַז עַל הַגּוֹרָלוֹת, שֶׁעֲתִידָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁתִּתְחַלֵּק בְּגוֹרָל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַךְ בְּגוֹרָל יֵחָלֵק אֶת הָאָרֶץ״.
The baraita explains: When the Holy One, Blessed be He, said to Joshua: “Israel has sinned” (Joshua 7:11), Joshua said to Him: Master of the Universe, who is the one who has sinned? God said to him: Am I an informer [deilator]? Go cast lots and find out for yourself. Joshua then went and cast lots, and the lot fell upon Achan. Achan said to him: Joshua, do you come to execute me merely based on a lot, without any corroborating evidence? You and Elazar the priest are the two most distinguished leaders of the generation, but if I cast a lot upon the two of you, it will perforce fall upon one of you. What then can you prove from a lottery? Joshua said to him: I ask of you, do not spread slander about the lots, as Eretz Yisrael will one day be divided by lots, as it is stated: “Nevertheless, the land shall be divided by lot” (Numbers 26:55). Due to you the results of that lottery may be challenged. Therefore, Joshua used the word “na,” pleading with Achan to confess.
Yevamot 65b
ואמר רבי אילעא משום ר' אלעזר בר' שמעון כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע, רבי אבא אומר חובה, שנאמר אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך.
וְאָמַר רַבִּי אִילְעָא מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: כְּשֵׁם שֶׁמִּצְוָה עַל אָדָם לוֹמַר דָּבָר הַנִּשְׁמָע — כָּךְ מִצְוָה עַל אָדָם שֶׁלֹּא לוֹמַר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נִשְׁמָע. רַבִּי אַבָּא אוֹמֵר: חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ״.
The Gemara cites other statements made by Rabbi Ile’a in the name of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon. And Rabbi Ile’a said in the name of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon: Just as it is a mitzva for a person to say that which will be heeded, so is it a mitzva for a person not to say that which will not be heeded. One should not rebuke those who will be unreceptive to his message. Rabbi Abba says: It is obligatory for him to refrain from speaking, as it is stated: “Do not reprove a scorner lest he hate you; reprove a wise man and he will love you” (Proverbs 9:8).
Midrash Tehillim 52
זה שאמר הכתוב (קהלת ה') אל תתן את פיך לחטיא את בשרך, רבי יהושע בן לוי אמר בפוסקי צדקה הכתוב מדבר, אל תתן את פיך בצביון שאתה נותן ואין אתה נותן... דבר אחר אל תתן את פיך, אמר רבי לוי בחנפין הכתוב מדבר, למה יקצוף על אותו הקול שאתה מחניף בפיך וחבל את מעשה ידיך, מעט משא ומתן שיש בידך אתה מכניס בהן ערבוביא... דבר אחר בלשון הרע שהם מחטיאים בפיהם את בשרם ממה שהם מוציאים בפיהם לוקים בצרעת... וחבל את מעשה ידיך, מעט תורה שיש בידיך אתה מאבדה...
דבר אחר בבוא דואג האדומי. זה שאמר הכתוב (משלי יח כא) מות וחיים ביד לשון. שהכל תלוי בלשון. אם יבקש אדם לומר לשון הרע אומר. ואם בקש לשון טוב אומר. לכן אל יאמר אדם הואיל וניתנה רשות ללשוני הריני מדבר מה שאני מבקש. כבר הזהירה התורה ואמרה (תהלים לד יד) נצור לשונך מרע. ואם תאמר שמא אתה מפסיד כלום. חס ושלום שאתה משתכר ורוח הקדש צווחת ואומרת (משלי כא כג) שומר פיו ולשונו. דבר אחר מות וחיים ביד לשון. ראה כמה קשה לשון הרע שאין אדם מוציאו מתוך פיו עד שהוא כופר בעיקר. שנאמר (תהלים יב ה) אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו. ומי יעמוד כנגדם גיהנם. כביכול הקב"ה צווח מן בעלי הלשון ואומר (שם צד טז) מי יקום לי עם מרעים. ומי יכול לעמוד בהן גיהנם. ואף גיהנם חוזרת ואומרת לו איני יכולה. והקדוש ברוך הוא חוזר ואומר לה אני מלמעלה ואת מלמטה. שכן הוא אומר (שם קכ ד) חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים. אמר הקב"ה לישראל אם רצונכם להנצל מגיהנם הרחיקו עצמכם מלשון הרע ואתם זוכים לחיי העולם הבא. שנאמר (שם לד יג) מי האיש החפץ חיים. אמרו רבותינו מעשה היה ברוכל אחד שהיה מסבב בעיירות של צפוריא וכו'. דבר אחר מות וחיים ביד לשון. כלכלה של תאנים. אכל ולא בירך זה מות ביד לשון. אכל ובירך זה חיים ביד לשון. הכל תלוי בלשון. דבר אחר מות וחיים. אם זכה לתורה זכה לחיים לפי שהתורה נקרא עץ חיים. שנאמר (משלי ג יח) עץ חיים היא למחזיקים בה. והתורה רפואה ללשון. שנאמר (שם טו ד) מרפא לשון עץ חיים. לכן מי שעוסק בלשון הרע מתחייב בנפשות. בא וראה כמה קשה לשון הרע מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים. כי בשלש עבירות הללו כתיב גדול גדולה. ובלשון הרע כתיב גדולות. לשון מדברת גדולות וגו'. בעבודה זרה כתיב (שמות לב לא) אנא חטא העם הזה חטאה גדולה. ובגילוי עריות כתיב (בראשית לט ט) ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים. ובשפיכות דמים כתיב (שם ד יג) גדול עוני מנשוא. בא להודיעך שקשה לשון הרע משלש העבירות הללו. דבר אחר שההורג את הנפש אינו הורג אלא נפש אחת. והאומר לשון הרע הורג שלשה. המספרו והמקבלו והנאמר עליו. ומנין אתה למד זה מדואג שאמר לשון הרע על אחימלך לפני שאול ונהרגו שלשתן. שאול שקבלו. ואחימלך שנאמר עליו. ודואג שאמרו. שאול שקבלו שנאמר (דברי הימים-א י יג) וימת שאול במעלו. ואחימלך שנאמר עליו שנאמר (שמואל-א כב טז) מות תמות אחימלך. ודואג שאמרו שנטרד מן העולם. שנאמר גם אל יתצך לנצח. מן חיי העולם. ומי גרם לו. לשון הרע. שנאמר בבוא דואג האדומי ויגד לשאול: דבר אחר חסד אל כל היום. זו התורה. שנאמר (משלי לא כו) ותורת חסד על לשונה. אדם שהוא עוסק בתורה כמותך יעסוק בדברים הללו ותעשה תורתך פלסתר. ברעה הגבור. דבר אחר מצווין הן ישראל לעשות חסד לכל מי שיבוא. חסד אל כל היום. אמר לו דוד לדואג אדם שעוסק בחסד אל כל היום עושה דבר קשה. כביכול שכל מי שהוא עוסק בתורה כאילו עושה חסד אל כל היום ואומר לשון הרע. ברעה הגבור. א"ר יוסי בן זימרא בא וראה כמה הוא קשה לשון הרע. כי כמה איברים יש באדם. יש מהן זקופין ויש מהן מוטין ויש מהן עומדין והלשון הזה בבית האסורין והלחיים מקיפות אותה וכמה מנגנאות יש עליו ואין אדם יכול לעמוד בו. ואילו היה זקוף ונראה על אחת כמה וכמה:
Another thing to consider is the matter of the redoubtable tongue. As it is written in Proverbs 18:21, "Death and life are in the power of the tongue," meaning that everything depends on the tongue. If a person seeks to speak evil, he should say nothing, and if he seeks to speak good, he should speak up. Therefore, one should not say, "Since I have the authority, I will speak whatever I want." The Torah has already warned us and said in Psalm 34:14, "Keep your tongue from evil." And if you say that you lose nothing by doing so, beware, for the Holy Spirit cries out and says in Proverbs 21:23, "He who guards his mouth and his tongue, guards his soul from troubles." Another point is that death and life are in the power of the tongue. See how difficult it is to remove evil speech from one's mouth, to the extent that a person denies it altogether, as it is said in Psalm 12:5, "Who said, 'With our tongue we will prevail; our lips are with us—who is master over us?'" And who can stand against them in Gehenna? As it were, the Almighty shouts out to those who speak evil and says in Psalm 94:16, "Who will rise up for me against the wicked?" And who can withstand them in Gehenna? And even Gehenna itself says to Him, "I am unable." And the Holy One, blessed be He, replies to her, "I am above and you are below," as it says in Psalm 120:4, "Sharp arrows of the mighty with coals of the broom tree." The Almighty said to Israel, "If you want to be saved from Gehenna, distance yourselves from evil speech, and you will merit the World to Come," as it is said in Psalm 34:13, "Who is the man who desires life?" Our Rabbis said that there was a story about a peddler who was traveling around the towns of Tzefuria, and so on. Another point is that death and life are in the power of the tongue. The livelihood of figs: if one eats without blessing, it is death in the power of the tongue; if one eats and blesses, it is life in the power of the tongue. Everything depends on the tongue. "If one merits the Torah, one merits life, as the Torah is called the Tree of Life. As it is written (Proverbs 3:18), 'She is a tree of life to those who grasp her.' And the Torah is a remedy for the tongue, as it is written (Proverbs 15:4), 'A soothing tongue is a tree of life.' Therefore, one who speaks negatively about others is endangering lives. Come and see how severe the sin of speaking negatively is, greater even than idol worship, sexual immorality, and murder. For it is written that with these three sins, it is written 'great' and in regards to speaking negatively it is written 'great transgressions.' The tongue speaks of great things, etc. Concerning idol worship, it is written (Exodus 32:31), 'Please, this people has committed a great sin.' Concerning sexual immorality, it is written (Genesis 39:9), 'How can I commit this great evil and sin against God?' Concerning murder, it is written (Genesis 4:13), 'My punishment is too great to bear.' I have come to inform you that speaking negatively is more difficult than these three sins. Another matter is that one who kills a person, only kills one soul. But one who speaks negatively kills three: the one who speaks, the one who is spoken about, and the one who listens. And where do we learn this? From the concern expressed by Doeg, who spoke negatively about Ahimelech before Saul, and three were killed: Saul, who accepted his words, Ahimelech, who was spoken about, and Doeg, who spoke. And how do we know this? From the verse that states concerning Saul, 'So Saul died for his unfaithfulness which he had committed against the Lord, because he did not keep the word of the Lord, and also because he consulted a medium for guidance' (1 Chronicles 10:13), and concerning Ahimelech, it is written (1 Samuel 22:16), 'Ahimelech died, and his father's household.' And concerning Doeg, it is stated that he was driven from the world, as it is written (Psalm 52:9), 'I will forever praise You for what You have done; in Your name I will put my trust, for Your faithful ones have sought refuge in You.' From the life of the world. And who caused this? Negative speech, as it is written concerning Doeg, who informed Saul." Another thing is kindness all day. This is the Torah, as it is said (Proverbs 31:26), "She opens her mouth with wisdom, and the Torah of kindness is on her tongue." A person who engages in Torah study like you should engage in these matters and make your Torah study a priority. In terms of doing good deeds, the children of Israel are commanded to do kindness to anyone who comes their way. Kindness all day. David said to Doeg, "A person who engages in kindness all day is doing something difficult." Similarly, anyone who studies Torah is as if they are doing kindness all day and speaking lashon hara (evil speech) is a transgression. In terms of evil, Rabbi Yosi ben Zimra said, "Come and see how difficult lashon hara is, for there are many organs in a person, some of them are erect, some of them are flaccid, some of them are standing, and this tongue is imprisoned in the mouth, surrounded by the cheeks, and there are many muscles attached to it that no one can stand against. If it were erect, and its difficulty were visible, how much more so would this be the case!
Arakhin 16a
תני רב דימי אחוה דרב ספרא לעולם אל יספר אדם בטובתו של חבירו, שמתוך טובתו בא לידי רעתו...
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עַל שִׁבְעָה דְּבָרִים נְגָעִים בָּאִין — עַל לָשׁוֹן הָרָע, וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, וְעַל שְׁבוּעַת שָׁוְא, וְעַל גִּילּוּי עֲרָיוֹת, וְעַל גַּסּוּת הָרוּחַ, וְעַל הַגָּזֵל, וְעַל צָרוּת הָעַיִן. עַל לָשׁוֹן הָרָע — דִּכְתִיב: ״מְלׇשְׁנִי בַסֵּתֶר רֵעֵהוּ אוֹתוֹ אַצְמִית״.
§ Rabbi Shmuel bar Naḥmani says that Rabbi Yoḥanan says: Leprous marks come and afflict a person for seven sinful matters: For malicious speech, for bloodshed, for an oath taken in vain, for forbidden sexual relations, for arrogance, for theft, and for stinginess. The Gemara explains the source for the claim that each of these seven sins is punishable with leprosy. For malicious speech one is punished, as it is written: “Whoever defames his neighbor in secret, I will destroy him; whoever is haughty of eye and proud of heart, I will not suffer him” (Psalms 101:5). The Gemara explained above (15b) that this is referring to leprosy.
Shabbat 33a
תנו רבנן אסכרה באה לעולם... רבי אלעזר ברבי יוסי אומר על לשון הרע, אמר רב ואיתימא רבי יהושע בן לוי, מאי קראה, והמלך ישמח באלקים יתהלל כל הנשבע בו, כי יסכר פי דוברי שקר. איבעיא להו, רבי אלעזר ברבי יוסי על לשון הרע קאמר, או דילמא אף על לשון הרע נמי קאמר. תא שמע, כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה, היה שם רבי יהודה ורבי אלעזר ברבי יוסי ורבי שמעון, נשאלה שאלה זו בפניהם, מכה זו מפני מה מתחלת בבני מעיים וגומרת בפה, נענה רבי יהודה ברבי אלעאי ראש המדברים בכל מקום ואמר, אף על פי שכליות יועצות ולב מבין ולשון מחתך, פה גומר... שמע מינה אף על לשון הרע קאמר.
תָּנוּ רַבָּנַן: אַרְבָּעָה סִימָנִין הֵן: סִימָן לַעֲבֵירָה — הִדְרוֹקָן, סִימָן לְשִׂנְאַת חִנָּם — יֵרָקוֹן, סִימָן לְגַסּוּת הָרוּחַ — עֲנִיּוּת, סִימָן לְלָשׁוֹן הָרָע — אַסְכָּרָה. תָּנוּ רַבָּנַן: אַסְכָּרָה בָּאָה לְעוֹלָם
On a related note, the Sages taught in a baraita that there are four signs: A sign of sin is hidrokan, a sign of gratuitous hatred is jaundice, a sign of arrogance is poverty, and a sign of slander is askara. The Sages taught: Askara comes to the world as punishment
Arakhin 15a
במוציא שם רע להקל ולהחמיר כיצד, אחד שהוציא שם רע על גדולה שבכהונה ועל קטנה שבישראל, נותן מאה סלע, נמצא האומר בפיו חמור מן העושה מעשה, שכן מצינו שלא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע, שנאמר וינסו אותי זה עשר פעמים וגו'... בא וראה כמה גדול כח של לשון הרע, מנלן, ממרגלים, ומה המוציא שם רע על עצים ואבנים כך, המוציא שם רע על חבירו על אחת כמה וכמה.
נִמְצָא הָאוֹמֵר בְּפִיו חָמוּר מִן הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה, שֶׁכֵּן מָצִינוּ שֶׁלֹּא נִתְחַתֵּם גְּזַר דִּין עַל אֲבוֹתֵינוּ בַּמִּדְבָּר אֶלָּא עַל לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיְנַסּוּ אוֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְגוֹ׳״. תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פַּרְטָא: בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה גָּדוֹל כֹּחַ שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע, מְנָלַן? מִמְּרַגְּלִים; וּמָה הַמּוֹצִיא שֵׁם רַע עַל עֵצִים וַאֲבָנִים כָּךְ, הַמּוֹצִיא שֵׁם רַע עַל חֲבֵירוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!
Based on the relative scope of the fines, with the defamer paying twice the sum of the rapist and the seducer, it is apparent that one who utters malicious speech with his mouth is a more severe transgressor than one who performs an action. And this is corroborated, as we found that the sentence imposed on our ancestors in the wilderness was sealed only due to the malicious speech disseminated by the spies, as it is stated at that time: “All those men that have seen My glory, and My signs, which I wrought in Egypt and in the wilderness, yet they have tried Me these ten times and have not listened to My voice” (Numbers 14:22). It is taught in a baraita that Rabbi Elazar ben Perata says: Come and see how great the power of malicious speech is. From where do we derive this? From the punishment received by the spies. And if one who defames the wood and rocks of Eretz Yisrael received such a severe punishment, then with regard to one who defames another person, all the more so will he be punished severely.
Bava Batra 164b
דתני רב דימי אחוה דרב ספרא לעולם אל יספר אדם בטובתו של חבירו, שמתוך טובתו בא לידי רעתו.
הָהוּא מְקוּשָּׁר דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי, וְאָמַר רַבִּי: אֵין זְמַן בָּזֶּה?! אֲמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי לְרַבִּי: שֶׁמָּא בֵּין קְשָׁרָיו מוּבְלָע? פַּלְיֵיהּ, וְחַזְיֵיהּ. הֲדַר חֲזָא בֵּיהּ רַבִּי בְּבִישׁוּת. אֲמַר לֵיהּ: לָאו אֲנָא כְּתַבְתֵּיהּ, רַבִּי יְהוּדָה חַיָּיטָא כַּתְבֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: כְּלָךְ מִלָּשׁוֹן הָרָע הַזֶּה. זִימְנִין הֲוָה יָתֵיב קַמֵּיהּ, וְקָא פָסֵיק סִידְרָא בְּסֵפֶר תְּהִלִּים; אָמַר רַבִּי: כַּמָּה מְיוּשָּׁר כְּתָב זֶה! אֲמַר לֵיהּ: לָאו אֲנָא כְּתַבְתֵּיהּ, יְהוּדָה חַיָּיטָא כַּתְבֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: כְּלָךְ מִלָּשׁוֹן הָרָע הַזֶּה. בִּשְׁלָמָא הָתָם, אִיכָּא לָשׁוֹן הָרָע; אֶלָּא הָכָא, מַאי לָשׁוֹן הָרָע אִיכָּא? מִשּׁוּם דְּרַב דִּימִי – דְּתָנֵי רַב דִּימִי אֲחוּהּ דְּרַב סָפְרָא: לְעוֹלָם אַל יְסַפֵּר אָדָם בְּטוֹבָתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ, שֶׁמִּתּוֹךְ טוֹבָתוֹ בָּא לִידֵי רָעָתוֹ. אָמַר רַב עַמְרָם אָמַר רַב: שָׁלֹשׁ עֲבֵירוֹת אֵין אָדָם נִיצּוֹל מֵהֶן בְּכׇל יוֹם – הִרְהוּר עֲבֵירָה, וְעִיּוּן תְּפִלָּה, וְלָשׁוֹן הָרָע. לָשׁוֹן הָרָע סָלְקָא דַּעְתָּךְ?!
§ The Gemara relates: There was a certain tied document that came before Rabbi Yehuda HaNasi, and Rabbi Yehuda HaNasi, not realizing it was a folded document, said: There is no date on this document, so it is not valid. Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi, said to Rabbi Yehuda HaNasi: Perhaps the date is hidden between its tied folds. Rabbi Yehuda HaNasi opened it and saw that the date was in fact between the tied folds. Afterward, Rabbi Yehuda HaNasi looked at his son disapprovingly, as he held that one should not write a tied document. His son said to him: I did not write it; Rabbi Yehuda Ḥayyata wrote it. Rabbi Yehuda HaNasi said to his son: Turn away from uttering this kind of malicious speech. Another time, Rabbi Shimon was sitting before his father and reciting a section of the book of Psalms. Rabbi Yehuda HaNasi said to him: How straight and neat is this writing in this book from which you are reading. Rabbi Shimon said to him: I did not write it; Yehuda Ḥayyata wrote it. Rabbi Yehuda HaNasi told his son: Turn away from uttering this kind of malicious speech. The Gemara asks: Granted, there, in the first episode, there is malicious speech involved, since Rabbi Yehuda HaNasi was displeased with the writer of the document, but here, in the second episode, what malicious speech is there? Rabbi Yehuda HaNasi was complimenting the writer of the book of Psalms, not criticizing him. The Gemara answers: It is because of what Rav Dimi teaches. As Rav Dimi, the brother of Rav Safra, teaches: A person should never speak the praises of another, as out of the praise spoken about him someone may come to speak to his detriment. Rav Amram says that Rav says: There are three sins from which a person is not spared each day. They are: Having sinful thoughts, and committing sins concerning deliberation in prayer, and uttering malicious speech. The Gemara asks: Can it enter your mind that a person cannot go through the day without uttering malicious speech?
Tanya, Part IV; Iggeret HaKodesh 22
The Alter Rebbe discusses how negative speech about fellow Jews causes a severing of divine unity, since Israel are connected above, and speaking disparagingly tears the spiritual bond between souls.
וְעַל כֵּן אֲהוּבַיי יְדִידַיי, נָא וְנָא לִטְרוֹחַ בְּכָל לֵב וָנֶפֶשׁ לִתְקוֹעַ אַהֲבַת רֵעֵהוּ בְּלִבּוֹ, ״וְאִישׁ אֶת רָעַת רֵעֵהוּ אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם״ כְּתִיב, וְלֹא תַעֲלֶה עַל לֵב לְעוֹלָם, וְאִם תַּעֲלֶה – יֶהְדְּפֶנָּה מִלִּבּוֹ כְּהִנְדּוֹף עָשָׁן, וּכְמוֹ מַחֲשֶׁבֶת עֲבוֹדָה־זָרָה מַמָּשׁ. כִּי גְדוֹלָה לָשׁוֹן הָרָע כְּנֶגֶד עֲבוֹדָה־זָרָה וְגִילּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. וְאִם בְּדִבּוּר כָּךְ כוּ׳, וּכְבָר נוֹדָע לְכָל חֲכַם לֵב יִתְרוֹן הֶכְשֵׁר הַמַּחֲשָׁבָה עַל הַדִּבּוּר, הֵן לְטוֹב וְהֵן לְמוּטָב.
Therefore, my beloved and dear ones: I beg of you to make an effort with all the heart and soul to drive into the heart the love for one’s fellow man, “And none of you should consider in your hearts what is evil to his fellow man”—it is written. Such (consideration) should never rise in the heart, and if it does rise one is to push it away from his heart “as smoke is driven away,” and truly like an idolatrous thought. For to speak evil is as grave as idolatry, incest, and shedding of blood together. If this be so with speech…; and the advantage of the adjustment of thought over speech, whether for the good or for the better, is already known to all the wise of heart.
Shemirat HaLashon, Book I, The Gate of Torah
The Chafetz Chaim argues that immersion in Torah study is the primary remedy against lashon hara, as the mouth occupied with Torah will not easily slip into slander.
וְאֵין עֵץ חַיִּים אֶלָּא תּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג' י"ח): "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ" . וּמַה שֶּׁאָמַר הַפָּסוּק בִּלְשׁוֹן עֵץ חַיִּים, מִשּׁוּם (משלי י"ח כ"א) דְּ"הַמָּוֶת וְהַחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן", וְאִם כֵּן מִי שֶׁמְּסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע קָנָה לוֹ הַמָּוֶת הַנִּצְחִי.
If he is a Torah scholar, let him occupy himself with Torah, as it is written (Proverbs 15:4): 'The healer of the tongue is the tree of life,' and the tree of life is none other than Torah, as it is written (Ibid. 3:18): 'It [Torah] is a tree of life to those who hold fast to it.'" As to its being called "a tree of life" — "Death and life are in the hand of the tongue" (Ibid. 18:21). If so, one who speaks lashon hara acquires for himself eternal death, wherefore Scripture counseled one who wished to heal his tongue to eat from the tree of life, which is Torah, "and he shall eat [thereof] and live forever."
Shemirat HaLashon, Book I, The Gate of Remembering 1
The Chafetz Chaim opens by cataloguing the many Torah prohibitions violated through lashon hara, arguing that nearly every sinful conversation transgresses multiple negative commandments simultaneously.
אָכֵן לְפִי דִּבְרֵי חֲזַ"ל בְּמַסֶּכֶת עֲרָכִין (ט"ו. ט"ז:) וּבִשְׁאָר מְקוֹמוֹת, שֶׁהֶאֱרִיכוּ מְאֹד בְּגֹדֶל גְּנוּת הֶעָוֹן הַזֶּה וּבְגֹדֶל עָנְשׁוֹ, כְּפִי מַה שֶּׁנַּעְתִּיק אֶת דִּבְרֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים לְקַמָּן בַּפְּרָקַים הַבָּאִים אִם יִרְצֶה ה', מַשְׁמַע שֶׁהֶעָוֹן הַזֶּה בְּעַצְמוּתוֹ חָמוּר עַד מְאֹד, לְבַד מַה שֶּׁמִּשְׁתַּלְשֵׁל עַל יָדוֹ. וְלָכֵן אָנוּ צְרִיכִים לְבָאֵר, עַל מָה וְלָמָּה עָוֹן הַזֶּה חָמוּר מִשְּׁאָרֵי עֲוֹנוֹת חֲמוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה. וְנִרְאָה לְבָאֵר זֶה בְּעֶזְרַת ה' יִתְבָּרַךְ בְּכַמָּה גַּוְנֵי, [וְעַיֵּן לְעֵיל בַּהַקְדָּמָה מַה שֶּׁאָמַרְנוּ עוֹד עִנְיָן אַחֵר בָּזֶה]. דְּהִנֵּה אִיתָא בִּירוּשַׁלְמִי פֶּרֶק א' דְּפֵאָה הֲלָכָה א', דִּכְשֵׁם שֶׁשְּׂכַר תַּלְמוּד תּוֹרָה שָׁקוּל כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת, כֵּן עָנְשׁוֹ שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע שָׁקוּל כְּנֶגֶד כָּל הָעֲוֹנוֹת [ונַעְתִּיק אֶת לְשׁוֹנוֹ לְקַמָּן], נִמְצָא תַּלְמוּד תּוֹרָה גְּדוֹלָה שֶׁבְּכָל הַמִּצְוֹת, וּכְנֶגְדּוֹ לָשׁוֹן הָרָע חָמוּר שֶׁבְּכָל הָעֲוֹנוֹת. וְהַטַּעַם לָזֶה נִרְאֶה בִּפְשִׁיטוּת, דִּכְמוֹ שֶׁבְּעִנְיְנֵי הַיְסוֹדוֹת שֶׁהִטְבִּיעַ ה' יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם, דְּהַיְנוּ, אֵשׁ, רוּחַ, מַיִם, עָפָר, הַיְסוֹד הָרוּחָנִי הוּא הַרְבֵּה יוֹתֵר חָזָק מֵהַיְסוֹד הַגַּשְׁמִי, עַד שֶׁכִּמְעַט אֵין נֶחְשָׁב אֶצְלוֹ הַגַּשְׁמִי לִמְאוּמָה, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִין בְּחוּשׁ שֶׁבְּהִתְגַּבֵּר הָאֵשׁ עַל דָּבָר הַגַּשְׁמִי מְכַלֵּהוּ, וְכֵן בְּהִתְגַּבֵּר יְסוֹד הָרוּחַ הוּא יָכוֹל לְפָרֵק הָרִים וּלְשַׁבֵּר סְלָעִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (מלכים א' י"ט י"א) "וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים", כֵּן הַדָּבָר בָּעִנְיָנִים הָעֶלְיוֹנִים, כְּמוֹ צִיצִית וְלוּלָב וְשׁוֹפָר וְכָל הַמִּצְוֹת, אַף שֶׁעַל יָדָם פּוֹעֵל גַּם כֵּן תִּקּוּנִים גְּדוֹלִים בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, וְעַל יָדָם גַּם כֵּן נִתְקַדֵּשׁ הָאָדָם לַה', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר ט"ו מ'): "וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִים לֵאלֹהֵיכֶם". אַף עַל פִּי כֵן אֵין שׁוּם הִשְׁתַּווּת בֵּינָם לְבֵין לִמּוּד הַתּוֹרָה, כְּמוֹ דְּאִיתָא בִּירוּשַׁלְמִי פֶּרֶק א' דְּפֵאָה, שֶׁכָּל הַמִּצְוֹת אֵינָם שָׁווֹת לְדָבָר אֶחָד מִן הַתּוֹרָה, וְהַטַּעַם כִּי כָּל הַמִּצְוֹת הֵם מִצְטָרְפוֹת אֶל הַגֶּשֶׁם, כְּמוֹ מִצְוַת צִיצִית, אִי אֶפְשָׁר לְקַיֵּם, אֶלָּא עַל יְדֵי לְבִישַׁת בֶּגֶד שֶׁהוּא גַּשְׁמִי, וְכֵן סֻכָּה וְלוּלָב וּכְהַאי גַּוְנָא כָּל הַמִּצְוֹת, לֹא כֵן לִמּוּד הַתּוֹרָה, שֶׁעִנְיָנוֹ תָּלוּי בְּכֹחַ הַדִּבּוּר שֶׁהוּא כֹּחַ פָּשׁוּט רוּחָנִי בִּלְבַד, וּלְכָךְ פְּעֻלָּתוֹ שֶׁפּוֹעֵל לְמַעְלָה נוֹרָא עַד מְאֹד, וְעַל כֵּן קְדֻשַּׁת תַּלְמוּד תּוֹרָה הוּא כְּנֶגֶד כֻּלָּם. וְכֵן הַדָּבָר לְהֶפְכוֹ בְּעִנְיַן קִלְקוּל, כִּי בְּכָל הָאֵיבָרִים שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בָּהֶן עֲוֹנוֹת, מֵחֲמַת שֶׁהֵן גַּשְׁמִיִּים, אֵין קִלְקוּלוֹ לְמַעְלָה גָּדוֹל כָּל כָּךְ, לֹא כֵן בַּעֲוֹן לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת, שֶׁפּוֹעֵל פְּעֻלָּתוֹ עַל יְדֵי כֹּחַ רוּחָנִי בִּלְבַד, קִלְקוּלוֹ לְמַעְלָה בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים הוּא חָזָק וְנוֹרָא עַד מְאֹד, וּלְכָךְ עָנְשׁוֹ גַּם כֵּן הוּא כְּנֶגֶד כֻּלָּם.
However, according to the words of Chazal (Arachin 15a and 16b) and other places where we have expatiated upon the demeaning nature of this sin and the greatness of its punishment (as we shall show through their holy words in the chapters that follow, G-d willing), it emerges that the sin itself, in its very nature, is extremely severe aside from what issues from it. It, therefore, devolves upon us to explain why this particular sin is more severe than the other severe sins in the Torah. This can be explained, with the help of the L-rd, in various ways. [See what we have written above in the introduction.] It is written in Yerushalmi Peah 1:1 that just as the reward for Torah study is over and against all of the mitzvoth, so is the punishment for lashon hara over and against all of the transgressions. It is found, then, that just as Torah study is the greatest of all of the mitzvoth, so is lashon hara the severest of all of the sins. The reason, basically, is this: Just as with the elements that the blessed One has implanted in this world — fire, wind, water, and earth — the spiritual element is far stronger than the material so that the material is almost nothing compared to it, as we see plainly that when fire gets the upper hand over a material substance it destroys it, and, likewise, when the element of wind gets the upper hand, it can split mountains and break rocks, as it is written (I Kings 19:11): "And a great, strong wind, splitting mountains and breaking rocks," so is the thing with the "higher elements," such as tzitzith, lulav, shofar, and all the mitzvoth. Just as through them great things are worked in the higher worlds, and through them, too, a man is sanctified to the L-rd, as it is written (Numbers 15:40): "And you shall do all My mitzvoth and you shall be holy to your G-d," still, there is no comparison between them and Torah study, as we find in Yerushalmi Peah 1, that all of the mitzvoth are not comparable to one word of Torah. The reason is that all the mitzvoth are combined with matter. So that, for example, it is impossible to fulfill the mitzvah of tzitzith without donning a garment, which is material. And the same with succah and lulav, and thus with all of the mitzvoth. Not so with Torah study, which inheres in the faculty of speech, which is an abstract, "spiritual" faculty alone. For this reason its higher workings are awesome, wherefore the study of Torah is "over and against all." The reverse is true of kilkul ["damage"]. For with all of the organs through which he sins, because they are material, the kilkul wrought by them is not so [relatively] great. Not so, with the sin of lashon hara and rechiluth, which works purely through a spiritual agency, wherefore its kilkul in the higher worlds is awesome. Its punishment, therefore, correspondingly, is "over and against all."