Shabbat as Nourishment for the Jewish Soul

בֵּינִ֗י וּבֵין֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל א֥וֹת הִ֖וא לְעֹלָ֑ם כִּי־שֵׁ֣שֶׁת יָמִ֗ים עָשָׂ֤ה יְהֹוָה֙ אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֔רֶץ וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י שָׁבַ֖ת וַיִּנָּפַֽשׁ׃ {ס}

it shall be a sign for all time between Me and the people of Israel. For in six days GOD made heaven and earth, [before] ceasing from work and being refreshed on the seventh day.

וַיְהִ֣י ׀ בַּיּ֣וֹם הַשִּׁשִּׁ֗י לָֽקְט֥וּ לֶ֙חֶם֙ מִשְׁנֶ֔ה שְׁנֵ֥י הָעֹ֖מֶר לָאֶחָ֑ד וַיָּבֹ֙אוּ֙ כׇּל־נְשִׂיאֵ֣י הָֽעֵדָ֔ה וַיַּגִּ֖ידוּ לְמֹשֶֽׁה׃ וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם ה֚וּא אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר יְהֹוָ֔ה שַׁבָּת֧וֹן שַׁבַּת־קֹ֛דֶשׁ לַֽיהֹוָ֖ה מָחָ֑ר אֵ֣ת אֲשֶׁר־תֹּאפ֞וּ אֵפ֗וּ וְאֵ֤ת אֲשֶֽׁר־תְּבַשְּׁלוּ֙ בַּשֵּׁ֔לוּ וְאֵת֙ כׇּל־הָ֣עֹדֵ֔ף הַנִּ֧יחוּ לָכֶ֛ם לְמִשְׁמֶ֖רֶת עַד־הַבֹּֽקֶר׃

On the sixth day they gathered double the amount of food, two omers for each; and when all the chieftains of the community came and told Moses, he said to them, “This is what GOD meant: Tomorrow is a day of rest, a holy sabbath of GOD. Bake what you would bake and boil what you would boil; and all that is left put aside to be kept until morning.”

מִזְמ֥וֹר שִׁ֗יר לְי֣וֹם הַשַּׁבָּֽת׃ ט֗וֹב לְהֹד֥וֹת לַיהֹוָ֑ה וּלְזַמֵּ֖ר לְשִׁמְךָ֣ עֶלְיֽוֹן׃

A psalm. A song; for the sabbath day. It is good to praise GOD, to sing hymns to Your name, O Most High,

אִי הָכִי, לָא לִעַנְשׁוּ גּוֹיִם עֲלַהּ? שַׁבָּת — אוֹדוֹעֵי אוֹדְעִינְהוּ, מַתַּן שְׂכָרָהּ — לָא אוֹדְעִינְהוּ. וְאִי בָּעֵית אֵימָא: מַתַּן שְׂכָרָהּ נָמֵי אוֹדְעִינְהוּ, נְשָׁמָה יְתֵירָה — לָא אוֹדְעִינְהוּ. דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: נְשָׁמָה יְתֵירָה נוֹתֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּאָדָם עֶרֶב שַׁבָּת, וּלְמוֹצָאֵי שַׁבָּת נוֹטְלִין אוֹתָהּ הֵימֶנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ״, כֵּיוָן שֶׁשָּׁבַת וַוי אָבְדָה נֶפֶשׁ.

The Gemara challenges: If it is so that it was given in secret so that not everyone knew about it, the gentiles should not be punished for not wanting to accept it; they are liable to receive punishment for refusing to accept the other mitzvot of the Torah. The Gemara answers: The Holy One, Blessed be He, did inform them of the concept of Shabbat, but He did not inform them of the reward for the fulfillment of the mitzva. And if you wish, say instead that He also informed the gentiles of its reward, but about the idea of the additional soul given to each person on Shabbat He did not inform them. As Rabbi Shimon ben Lakish said: The Holy One, Blessed be He, gives a person an additional soul on Shabbat eve, and at the conclusion of Shabbat removes it from him, as it is stated: “He ceased from work and was refreshed [vayinafash]” (Exodus 31:17). Rabbi Shimon ben Lakish expounds the verse as follows: Since he ceased from work, and now Shabbat has concluded and his additional soul is removed from him, woe [vai] for the additional soul [nefesh] that is lost.

ולפיכך אילו היו מברכין בתורה תחלה, מה שהוא יתברך סבה לתורה ונתן להם התורה, והיו דבקים בו יתברך באהבה במה שנתן תורה לישראל, ומצד* הדבקות הזה היה השם יתברך סבה גם כן שלא תתבטל התורה. אבל מפני שלא ברכו בתורה תחלה, שלא היו דבקים בו יתברך באהבה במה שנתן תורה לישראל, לא היה כאן סבה מקיימת את התורה בישראל, ובאו לידי זה שעברו על התורה, ודבר זה גורם שאבדה הארץ.

אַךְ הַקָּדוֹשׁ הַדָּבֵק תָּמִיד לֵאלֹהָיו, וְנַפְשׁוֹ מִתְהַלֶּכֶת בֵּין הַמֻּשְׂכָּלוֹת הָאֲמִתִּיּוֹת בְּאַהֲבַת בּוֹרְאוֹ וְיִרְאָתוֹ, הִנֵּה נֶחְשָׁב לוֹ כְּאִלּוּ הוּא מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ה' בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים עוֹדֶנּוּ פֹּה בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְהִנֵּה אִישׁ כָּזֶה הוּא עַצְמוֹ נֶחְשָׁב כַּמִּשְׁכָּן, כַּמִּקְדָּשׁ, וְכַמִּזְבֵּחַ, וּכְמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה מז:ח):

Behold, for the man sanctified with the holiness of his Creator, even his physical deeds become actual matters of holiness. A sign of this is in the eating of temple offerings, which is itself a positive commandment, and our sages of blessed memory said: "the priests eat and the owners obtain atonement" (Pesachim 59b).

והנה כיונה שסוף הסיבוב יהיה תמיד בקדש ונמצא זה עילוי גדול לכל הימים שאעפ״י שרובם חול ורק חלק א׳‎ מז׳‎ הוא הקדש והוא מה שמצטרך לעה״ז כמו שזכרנו. אמנם מצד אחר בהיות החלק הזה סוף הסיבוב וחיתומו נמצא הסיבוב לו נתקן ומתעלה עי״ז עד שנמצאים כל ימות האדם מתקדשים. והנה זו מתנה גדולה שנתן הקב״ה לישראל להיות שרצה שיהיו לו עם קדוש ולא נתנה לשאר האומות כלל שאין המעלה הזאת ראויה ולא מיועדת להם:

But note that It ordered that the end of the cycle always be with the holy; and this comes out to be an elevation for all of the days. For even though most of them are profane and only one-seventh is holy, it is what is required for this world - as we mentioned. Moreover from another angle, since this portion is the end of the cycle and its seal, it comes out that what is around it is refined and elevated through it, to the point that all of man's days become sanctified. And behold that this is a great gift that the Holy One, blessed be He, gave to Israel; as He wanted that they be a holy people to Him. But He did not give it to the [other] nations at all, as this level is not fit, nor designed, for them.

והענין הוא, שישראל עם קדוש יש להם תענוג וחיות מן התורה והמצות של השם יתברך ותענוג של הרשע וחיותו הוא מדברים מאוסים כמו שראינו חזיר תענוג שלו מדבר מאוס כן הרשע יש לו תענוג מדבר מאוס ואם בא הרשע לחזור בתשובה אזי מבין ויודע שהתענוג שהיה לו מקודם היה מדבר מאוס: ועל פי זה נבאר מאמר רבותינו ז"ל (ביצה טז.) כיון שבא שבת נותן השם יתברך נשמה יתירה לישראל ובמוצאי שבת נוטלה כמו שנאמר (שמות לא, יז) שבת וינפש, כיון ששבת ווי אבדה נפש. ראוי לדקדק מה זה שמביא ראיה מן הפסוק כיון ששבת הלא כשיוצא שבת אבדה נפש. ונבאר על פי מאמר רבותינו זכרונם לברכה (שבת קיח:) שאלמלא שמרו ישראל שתי שבתות מיד היו נגאלין, ובמקום אחר מבואר בגמרא אלמלא שמרו שבת ראשונה כו'. והענין הוא, ששבת מרמז על התשובה, כי שבת אותיות תשב, נמצא בשבת קודש עושים ישראל תשובה ויודעים שהתענוג שהיה להם בחול היה מדבר מאוס ומצער את עצמו כשיבא חול שלא יהיה להם חס ושלום עוד התענוג כמו שהיה להם בחול מקודם. וזו הוא כיון שבא שבת, נותן השם יתברך נשמה יתירה לישראל, היינו שיהיה להם התענוג מתורה ומצות של השם יתברך כשעושים תשובה ופוחדים כיון ששבת ויש להם הנשמה יתירה ווי אבדה נפש בחול כשיבוא כמו שהיה להם מקודם.

Keeping such considerations in mind, we can ‎understand the comment in the Talmud ‎‎Beytzah 16 that with the onset of the Sabbath ‎the Jew enjoys the presence within him of an additional ‎‎“soul.” This additional soul is taken away again at the ‎end of the Sabbath. The Talmud bases itself on the ‎word ‎וינפש‎ in Exodus 31,17, where G’d’s state of mind ‎on the first Sabbath after the six days of creation has ‎been described as ‎וינפש‎, “He was endowed with a soul.” ‎Since G’d most likely had a “soul” during the six days ‎of creation also this word must refer to an additional ‎soul. [Rashi (in his commentary there on the ‎Talmud as opposed to his commentary on the Torah) ‎understands the word as the regret experienced at the ‎departure of the additional “soul.” Ed.] It is ‎peculiar that according to the text in the Talmud, the ‎sense of loss felt by the soul on the Sabbath was due to ‎its owner observing rest on the Sabbath whereas in ‎fact this sense of loss surely was due to the loss of the ‎additional soul at the end of the Sabbath?

״וְאֶת רוּחַ הַטּוּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ״ – דְּלָא יִתְפַּרְנְסוּן תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ, אֶלָּא, מִסִּטְרָא דְטוֹב – דְּאָכְלִין טָהֳרָה, כָּשֵׁר, הֶיתֵּר, וְלָא מֵ״עֵרֶב רַב״ דְּאָכְלִין טוּמְאָה, פָּסוּל, אָסוּר כוּ׳, וּבְזִמְנָא דְּאִילָנָא דְטוֹב וָרָע שָׁלְטָא כוּ׳, אִינוּן חֲכָמִים דְּדַמְיָין לְשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, לֵית לְהוֹן אֶלָּא מַה דְיָהֲבִין לְהוֹן אִינּוּן ״חוּלִּין״, כְּגַוְונָא דְּיוֹם הַשַּׁבָּת, דְּלֵית לֵיהּ אֶלָּא מַה דִמְתַקְּנִין לֵיהּ בְּיוֹמָא דְחוֹל.

There, there is no question from the side of evil and no disagreement from the spirit of impurity, as it is written: ‘And the spirit of impurity I shall remove from the earth.’ Thus the scholars of Torah will no longer be sustained by illiterate persons (amey haaretz), but from the side of the good, by those who consume what is pure, kosher permitted; nor by the mixed multitude (erev rav)—who consume what is impure, unfit, prohibited…. But while the Tree of Good and Evil domineers…, these Sages, who are compared to Shabbat and Festivals, have nothing save what is given to them by those profane ones, analogous to the day of Shabbat which has but what has been prepared for it on a weekday.