The Tribal Flags of Israel in the Wilderness

אִ֣ישׁ עַל־דִּגְל֤וֹ בְאֹתֹת֙ לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֔ם יַחֲנ֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל מִנֶּ֕גֶד סָבִ֥יב לְאֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד יַחֲנֽוּ׃ וְהַחֹנִים֙ קֵ֣דְמָה מִזְרָ֔חָה דֶּ֛גֶל מַחֲנֵ֥ה יְהוּדָ֖ה לְצִבְאֹתָ֑ם וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י יְהוּדָ֔ה נַחְשׁ֖וֹן בֶּן־עַמִּינָדָֽב׃ דֶּ֣גֶל מַחֲנֵ֧ה רְאוּבֵ֛ן תֵּימָ֖נָה לְצִבְאֹתָ֑ם וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י רְאוּבֵ֔ן אֱלִיצ֖וּר בֶּן־שְׁדֵיאֽוּר׃ דֶּ֣גֶל מַחֲנֵ֥ה דָ֛ן צָפֹ֖נָה לְצִבְאֹתָ֑ם וְנָשִׂיא֙ לִבְנֵ֣י דָ֔ן אֲחִיעֶ֖זֶר בֶּן־עַמִּֽישַׁדָּֽי׃

Camped on the front, or east side: the standard of the division of Judah, troop by troop. Chieftain of the Judahites: Nahshon son of Amminadab. His troop, as enrolled: 74,600. Chieftain of the Reubenites: Elizur son of Shedeur. On the north: the standard of the division of Dan, troop by troop.

וַיִּסַּ֞ע דֶּ֣גֶל מַחֲנֵ֧ה בְנֵֽי־יְהוּדָ֛ה בָּרִאשֹׁנָ֖ה לְצִבְאֹתָ֑ם וְעַ֨ל־צְבָא֔וֹ נַחְשׁ֖וֹן בֶּן־עַמִּינָדָֽב׃ וְנָסַ֗ע דֶּ֛גֶל מַחֲנֵ֥ה רְאוּבֵ֖ן לְצִבְאֹתָ֑ם וְעַ֨ל־צְבָא֔וֹ אֱלִיצ֖וּר בֶּן־שְׁדֵיאֽוּר׃ וְנָסַ֗ע דֶּ֛גֶל מַחֲנֵ֥ה בְנֵֽי־אֶפְרַ֖יִם לְצִבְאֹתָ֑ם וְעַ֨ל־צְבָא֔וֹ אֱלִישָׁמָ֖ע בֶּן־עַמִּיהֽוּד׃ וְנָסַ֗ע דֶּ֚גֶל מַחֲנֵ֣ה בְנֵי־דָ֔ן מְאַסֵּ֥ף לְכׇל־הַֽמַּחֲנֹ֖ת לְצִבְאֹתָ֑ם וְעַ֨ל־צְבָא֔וֹ אֲחִיעֶ֖זֶר בֶּן־עַמִּישַׁדָּֽי׃

the first standard to set out, troop by troop, was the division of Judah. In command of its troops was Nahshon son of Amminadab; The next standard to set out, troop by troop, was the division of Reuben. In command of its troop was Elizur son of Shedeur; The next standard to set out, troop by troop, was the division of Ephraim. In command of its troop was Elishama son of Ammihud; Then, as the rear guard of all the divisions, the standard of the division of Dan would set out, troop by troop. In command of its troop was Ahiezer son of Ammishaddai;

נְרַנְּנָ֤ה ׀ בִּ֘ישׁ֤וּעָתֶ֗ךָ וּבְשֵֽׁם־אֱלֹהֵ֥ינוּ נִדְגֹּ֑ל יְמַלֵּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה כׇּל־מִשְׁאֲלוֹתֶֽיךָ׃

May we shout for joy in your victory, arrayed by standards in the name of our God. May GOD fulfill your every wish.

הֱבִיאַ֙נִי֙ אֶל־בֵּ֣ית הַיָּ֔יִן וְדִגְל֥וֹ עָלַ֖י אַהֲבָֽה׃

He brought me to the banquet room And his banner of love was over me.

בְאֹתֹת (במדבר ב, ב), סִימָנִין הָיוּ לְכָל נָשִׂיא וְנָשִׂיא מַפָּה וְצֶבַע עַל כָּל מַפָּה וּמַפָּה כַּצֶּבַע שֶׁל אֲבָנִים טוֹבוֹת שֶׁהָיוּ עַל לִבּוֹ שֶׁל אַהֲרֹן, מֵהֶם לָמְדָה הַמַּלְכוּת לִהְיוֹת עוֹשִׂין מַפָּה וְצֶבַע לְכָל מַפָּה וּמַפָּה. כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט נָשִׂיא שֶׁלּוֹ צֶבַע מַפָּה שֶׁלּוֹ דּוֹמֶה לַצֶּבַע שֶׁל אַבְנוֹ. רְאוּבֵן אַבְנוֹ אֹדֶם וּמַפָּה שֶׁלּוֹ צָבוּעַ אָדֹם וּמְצֻיָּר עָלָיו דּוּדָאִים. שִׁמְעוֹן פִּטְדָה וּמַפָּה שֶׁלּוֹ צָבוּעַ יָרֹק וּמְצֻיָּר עָלָיו שְׁכֶם. וּמִבְּנֵי יִשָֹּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים.

“With the insignias” – there were insignias for each and every prince: a banner with a color for each, and every banner like the color of the gems that were on Aaron’s heart, from which the empire learned to make a banner, with colors for each and every banner. For each and every tribe, the prince’s banner was like the color of his stone. Reuben, its stone was a ruby and its banner was dyed red, and mandrakes were depicted on it. Judah, [its stone was] a turquoise, the color of its banner was in its image, like the heavens, and a lion was depicted on it.

דָּבָר אַחֵר, הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן, בְּשָׁעָה שֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַר סִינַי יָרְדוּ עִמּוֹ כ"ב רְבָבוֹת שֶׁל מַלְאָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח, יח): רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן, וְהָיוּ כֻלָּם עֲשׂוּיִם דְּגָלִים דְּגָלִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ה, י): דָּגוּל מֵרְבָבָה, כֵּיוָן שֶׁרָאוּ אוֹתָן יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם עֲשׂוּיִם דְּגָלִים דְּגָלִים, הִתְחִילוּ מִתְאַוִּים לִדְגָלִים, אָמְרוּ אַלְוַאי כָּךְ אָנוּ נַעֲשִׂים דְּגָלִים כְּמוֹתָן, לְכָךְ נֶאֱמַר:

God said: “His banner [vediglo] of love is upon me” – his finger [vegudalo] is beloved by Me. Rabbi Yisakhar says: “His banner [vediglo] of love is upon me” – even a person who sits and engages in Torah study and skips [umdaleg] from halakha to halakha and from verse to verse, the Holy One blessed be He says: ‘It is dear to Me,’ – “His banner [vediglo] of love is upon me,” – his skipping [dilugo] is beloved by Me. Another matter, “and his banner of love is upon me.” The Holy One blessed be He said: ‘The nations of the world have banners, but only the banner of Jacob is dear to Me.’ That is what is written: “And his banner of love is upon me.” Another matter, “he brought me to the banquet house,” when the Holy One blessed be He appeared upon Mount Sinai, twenty-two myriads of angels descended with him

איש על דגלו באותות. מלשון (ירמיהו י׳:ב׳) אותות השמים, והם סימנין שיהיו בכל דגל ודגל, היה בדגל ראובן צורת אדם רמז לדודאים, והיה בדגל יהודה צורת אריה שכן המשילו אביו לגור אריה, והיה בדגל אפרים צורת שור כענין שכתוב (דברים ל״ג:י״ז) בכור שורו הדר לו, והיה בדגל דן צורת נשר עד שהיו דומין לכרובים שראה יחזקאל. ויתכן לפרש באותות מלשון (שם יב) בכל אות נפשך, שכן ישראל נתאוו לדגלים במעמד הקדוש כשראו שם דגלים של מלאכי השרת, וכן אמר שלמה ע"ה (שיר השירים ה׳:י׳) דודי צח ואדום דגול מרבבה, ודרשו רז"ל בשיר השירים רבה שבא הקב"ה לסיני עם מלאכי השרת עשוין דגלים, ועוד דרשו שם (שם ב) הביאני אל בית היין, זה הר סיני שבו נתנה התורה שנמשלה ליין, ודגלו עלי אהבה זו שכינה. וכן באר הכתוב (משלי ט״ו:י״ז) טוב ארוחת ירק ואהבה שם ע"ד הקבלה, ולכך אוו ישראל שיהיו עליהם דגלים כמותם. וכך היה סדור הדגלים כפי מה שמצינו בכתובים, כבר ידעת שהיו י"ב שבטים נחלקים לארבעה דגלים, שלשה לכל רוח ורוח מארבע רוחות העולם כשם שי"ב שבטי מעלה הידועים נחלקים לד' מחנות שלשה לכל רוח, והם הנקראים ד' מחנות שכינה, והיה להם י"ב מפות מפה לכל שבט ושבט והיו המפות משתנות בגווניהן וצבעוניהן חלוקים זה מזה, כעין דגלים של מעלה שראה בסיני שהן כדמות להבי אש במיני גוונים וצבעונין. יהודה ויששכר וזבלון שהיו במזרח, יהודה צבע מפתו כעין השמים מצוייר בה אריה, ויששכר צבע מפה שלו דומה לכחול מצוייר בה שמש וירח, על שם שהיו בקיאים בתקופות ומזלות, זבולן צבע מפה שלו לבנה סימן לעשרו שהכסף לבן ומצוייר בה ספינה. ראובן ושמעון וגד שהיו בדרום, ראובן מפה שלו אדומה מצוייר בה דודאים, שמעון מפתו ירוקה מצוייר בה שכם, גד מפה שלו מעורב לבן ושחור ומצוייר בה גדוד. אפרים מנשה ובנימין שהיו במערב, אפרים ומנשה צבע מפות שלהם כמראה שוהם, בשל אפרים מצוייר בה שור, ובשל מנשה ראם, בנימין מפתו כלולה מכל הצבעים מצוייר בה זאב. דן ואשר ונפתלי שהיו בצפון, דן מפתו דומה לספיר ומצוייר בה נחש, אשר צבע מפתו דומה לאור השמן מצוייר בה אילן זית, נפתלי צבע מפתו דומה ליין צלול מצוייר בה אילה. ועתה הבן היטב ואסדרם כולם בשמותיהן שבטים שבטי יה של מעלה ושל מטה.

איש על דגלו באותות, “each man by his flag according to the insignia.” The word אותות is used here in the same sense as in Jeremiah 10,2 where it is a reference to changes in the constellations in the skies. Each flag had different symbols, such as the flag of the camp of Reuven depicting דודאים, which looked like miniature human beings. The flag of Yehudah depicted a lion cub seeing his father had compared him to that animal (in fearlessness). The flag of Ephrayim bore the picture of an ox, seeing that Yaakov had likened Joseph to an ox in Genesis 49,9. The flag of Dan bore the image of an eagle. When you combine the four images depicted on these flags they were the same as that of the chayot which were part of the vision of Ezekiel who described these creatures or angels with such heads, as supporting the throne of G’d (Ezekiel chapter 1). (These are the views of both Ibn Ezra and Nachmanides). It is equally possible (our author speaking) to understand the word אותות as related to the word אות as in אות נפשו, “the desire of his soul,” or as like בכל אות נפשך, “in accordance with all you desire” (Deut. 12,20). This would reflect what we have learned in the Midrash that when the Israelites had observed that the angels who had descended on earth at the time G’d descended on Mount Sinai had all had flags with them and that the Israelites ever since had felt an urgent desire to have flags also (Compare Shir Hashirim Rabbah 2,13 on the words ודגלו אהבה). There are numerous other verses interpreted in similar fashion (compare Song of Songs 2,4; Tanchuma Bamidbar 14). A kabbalistic approach: the Israelites wished for flags similar to those of the angels. The division of the Israelites’ camp into four sections comprising three tribes each facing each direction on earth reflected a similar phenomenon in the celestial regions. The four celestial camps are known as the camps of the Shechinah (Midrash Maasseh Merkavah chapter 6). The tribes of the Israelites in addition had twelve maps, each one differently coloured and easily identifiable one from the other. This too reflected what they had observed when the angels had come to earth when these “maps” were in the form of fiery flames each differently coloured. Yehudah’s map was blue like the sky, featuring the picture of a lion; Issachar’s map was similar to the blue eye shadow used by women, featuring images of the sun and the moon; this reflected the fact that this tribe was famous for its knowledge of astronomy, calendar calculation, etc. Zevulun’s map was white in colour, symbolising silver, wealth; it also had a picture of a ship on it seeing that tribe had many mariners. Reuven’s map was red, featuring pictures of דודאים, mandrakes or jasmine, reminding the tribe of how their ancestor had traded these to Rachel. Shimon’s map was green, with a picture of the town of Shechem. Gad’s map was a mixture of white and black, featuring a troop of soldiers. Ephrayim and Menashe both had maps of the colour of onyx; the map of Ephrayim featured the picture of an ox, whereas that of Menashe featured the picture the animal known as ראם, single-horned buffalo? Binyamin’s map was coloured like a rainbow showing the picture of a wolf. Dan’s map was like a sapphire in colour displaying the picture of a snake; Asher’s map was similar to the light emitted from an olive-oil burning lamp and displaying the picture of an olive. Naftali’s map was of the colour of clear (red) wine, displaying a hind.

על דגלו באתת בדגלים היה כתוב אותיות של שמות האבות וכיצד היו כתובות בדגל ראובן היה כתוב אי״‎י בשני בצ״‎ע בשלישי רח״‎ק ברביעי מק״‎ב. ראשונות שבתיבות הם אברם השניות יצחק השלישית יעקב, והענן היה מסכך על ישראל כמין ה״‎א דאברהם. ד״‎א באתת לבית אבתם צורת אדם בדגל ראובן צבוע בצבע אודם הקבועה בחשן לשמו סימן לדודאים שמצא שהם כצורת אדם. צורת אריה בדגל יהודה שנקרא אריה צבוע בצבע נפך. צורת שור בדגל אפרים שאביו נקרא שור צבוע בצבע שוהם. צורת נשר בדגל דן צבוע בצבע לשם והמשכן בנתיים רמז לחיות הקודש המרובעות לכסא הכבוד ומהם למדו המלכיות להיות להם מפות מצויירות במיני צבעים.

How did this work? On the flag of Reuven there was an inscription אי׳י, the respective first letters of the names of the patriarchs אברהם, יצחק, יעקב. On the second flag (there were four flags, one for each army group of three tribes.) there were inscribed the letters בצ׳ע, the second letter in the names of each of the three patriarchs. The third flag would have the letters רח׳ק representing the third letter in the respective names of Avraham, Yitzchok and Yaakov, and the fourth flag the letters מק׳ב, representing the last letters each in their names. The letter ה which had been added to Avraham’s name, would be represented by the protective cloud that rested above the Israelites and protected them against nosy intruders during all the years they were in the desert. An alternate interpretation of the line: באותות לבית אבותם. The flag of the camp of Reuven had the outline of a human being in red colour, matching the colour of his stone on Aaron’s breastplate. It represented the mandrakes Reuven had found in the field and brought to his mother Leah, which the latter had traded for an extra night with her husband. (Genesis chapter 30) These mandrakes were shaped like a human being. The outline of a lion was drawn or stitched on the flag of Yehudah, who was called: “lion” in the Torah by his father (Genesis 49,9) The colour of that outline was turquoise as was the colour of his gem on Aaron’s breastplate. The flag of Ephrayim showed the outline of an ox, whom his father Joseph had reputedly called שור, ox, (Deuteronomy 33,17) The colour of that outline was onyx, as was the colour of his gemstone on the breastplate of Aaron. On the flag of Dan there was the outline of an eagle, coloured in a variety of colours, iridescent, as the gemstone that represented the tribe of Dan on Aaron’s breastplate. (Ibn Ezra) The Tabernacle located in the centre, was flanked by all these camps, and was a symbol of the holy angels called chayot, which surround the throne of G-d forming a square. The various nations learned from the Israelites to make tablecloths and the like in a variety of colours. (Bamidbar Rabbah 2,6)

(במדבר ב׳:ב׳) אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאוֹתוֹת. אִלֵּין אַרְבַּע מַשִּׁרְיָין דִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דְּאִינּוּן תְּרֵיסָר שְׁבָטִין, תְּרֵיסָר תְּחוּמִין, סְחוֹר סְחוֹר לָהּ. כֹּלָּא כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, כְּתִיב (תהילים קכ״ב:ד׳) שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ וְגוֹ'. שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים, אִלֵּין י"ב שְׁבָטִין, י"ב תְּחוּמִין דִּלְתַתָּא. שִׁבְטֵי יָהּ, הָא אוּקְמוּהָ בְּגִין דְּיָ"הּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל וַדַּאי. וּבְגִין דָּא, הָראוּבֵנִי, הַשִּׁמְעוֹנִי, יָ"הּ בְּכָל חַד וְחַד. אֲבָל וַדַּאי הָכִי הוּא, דְּהָא אִילָנָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא, בְּהוּ אַחְתָּם בְּחוֹתָמוֹי. וְאוֹקְמוּהָ דִּכְתִּיב, (יחזקאל א׳:י׳) וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין וְגוֹ'. דִּיּוּקְנָא דְּאָדָם אִתְכְּלִיל בְּכֻלְּהוּ, וְאַפִּין הֲווֹ לְד' סִטְרִין דְּעָלְמָא, וּמִתְפָּרְשָׁן בְּדִיּוּקְנֵיהוֹן, וְכֻלְהוֹן כְּלִילָן בֵּיהּ בְּאָדָם. מִיכָאֵל מִימִינָא, גַּבְרִיאֵל מִשְּׂמָאלָא, אוּרִיאֵל לְקַדְמַיְיהוּ, רְפָאֵל לַאֲחוֹרַיְיהוּ, שְׁכִינְתָּא עָלַיְיהוּ. תְּרֵין מִכָּאן, וּתְרֵין מִכָּאן, וְהִיא בְּאֶמְצָעִיתָא. כְּגַוְונָא דָּא בְּאַרְעָא דִּלְתַתָּא, תְּרֵי מִכָּאן, וּתְרֵי מִכָּאן, וְיָ"הּ בֵּינַיְיהוּ. כֵּיוָן דְּנַטְלִין תְּרֵין דְּגָלִים, מַה כְּתִיב. וְנָסַע אֹהֶל מוֹעֵד מַחֲנֵה הַלְוִיִּם וְגוֹ'. וּלְבָתַר, אִינּוּן תְּרֵין אַחֲרָנִין ד' מַשִּׁרְיָין אִינּוּן לְד' סִטְרֵי עָלְמָא, וְאִשְׁתְּכָחוּ תְּרֵיסָר. אוּף הָכִי לְתַתָּא כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא. וְנָסַע בָּרִאשׁוֹנָה דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה, לָקֳבֵיל מַשִּׁרְיָיא דְּאוּרִיאֵל. וּמַחֲנֶה דִּרְאוּבֵן לָקֳבֵיל מַשִּׁרְיָיא דְּמִיכָאֵל. דָּא לַדָּרוֹם, וְדָא לְמִזְרָח. מִזְבֵּחַ הָכִי נָמֵי דְּרוֹמִית מִזְרָחִית. וּמַחֲנֵה דָּן לַצָּפוֹן. מַחֲנֵה אֶפְרַיִם יָמָה. מַחֲנֵה דָּן לָקֳבֵיל מַשִּׁרְיָיא דְּגַבְרִיאֵל. מַחֲנֶה אֶפְרַיִם לְמַעֲרָב, לָקֳבֵיל מַשִּׁרְיָיא דִּרְפָאֵל מִזְבֵּחַ הָכִי נָמֵי צְפוֹנִית מַעֲרָבִית. כֹּלָּא אָחִיד דָּא בְּדָא, עַד דְּסַלְּקָא כֹּלָּא וְאִתְאֲחָד בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, דְּאִיהוּ שֵׁירוּתָא דְּכֹלָּא. עִלָּאָה דְּכֹלָּא קַדִּישָׁא דְּכֹלָּא. כֹּלָּא אִתְכְּלִיל בֵּיהּ.

EVERY MAN WITH HIS OWN STANDARD, ACCORDING TO THE ENSIGNS… This signifies the four camps of the Community of Israel, comprising the twelve tribes, forming twelve boundaries enclosing Her, all on the celestial model. Of this Scripture says: “Whither the tribes went up” (Ps. 122, 4), to wit, the twelve tribes, the twelve lower boundaries: “even the tribes of YH, as a testimony unto Israel” (Ibid.), inasmuch as of a truth YH is the attestor of Israel. This we see in their names, as Hareuben Y (the Reubenite), Hashimeon Y (the Simeonite), and so on. Assuredly it is so, inasmuch as a sacred celestial Tree traced out its boundaries through them, as expounded elsewhere. We find Scripture saying: “As for the likeness of their faces, they had the face of a man; and they four had the face of a lion on the right side”, etc. (Ezek. 1, 10). The image of man, that is, was combined with all of them. The faces turned toward the four cardinal points, each with its own likeness, but all combined with the likeness of man. Michael was on the right, Gabriel on the left, Uriel in front, and Raphael behind, while the Shekinah was hovering over them all. Thus there were two on each side with the Shekinah in the centre. This model was followed here below, namely, two on either side with YH in the centre; for as soon as two standards had commenced to march, then “the tent of meeting, the camp of the Levites, journeyed”, and then two others set forth. First “the standard of the camp of the children of Judah set forward” (Num. 10, 14), corresponding to the camp of Uriel; the camp of Reuben corresponded to the camp of Michael; the one was toward the south, the other toward the east, symbolic of the southeast of the altar. Then the camp of Dan toward the north, corresponding to the camp of Gabriel, and the camp of Ephraim to the west, corresponding to the camp of Raphael. This is symbolic of the north-west of the altar. The whole was linked together and was unified in the Divine Name, which is both the starting-point and the consummation of all existence.

כי דברי תורה תומכים ומאשרים כל העולם כולו, ואיך לא יהיו מאשרים ותומכים את האדם עצמו, שהוא עוסק בתורה, והיא עם האדם.

שאו את ראש בני ישראל למשפחותם לבית אבותם כו' ואת כל העדה הקהילו באחד לחודש השני ויתילדו על משפחותם לבית אבותם (במדבר א, ב-יח). ופירש רש''י ז"ל ויתלדו, הביאו ספר יחוסיהם. ולי נראה לפרש כפשוטו ויתילדו, לשון לידה. כי ידוע הוא שאומות העולם מתיחסים אחר אמם ולכן נקראו לאומים. מה שאין כן אומה הישראלית אחר שקבלו התורה ועשו את המשכן וכליו זכו להתיחס אחר משפחות אביהם כנודע סוד הדבר. וזהו ויתילדו, נולד להם דבר חדש. וזהו למשפחותם לבית אבותם, שיתיחסו אחר משפחות אביהם. וזהו שאו את ראש בני ישראל, שאו מלשון התנשאות והרמה. למשפחותם לבית אבותם, היינו שזכו אחר קבלת התורה ועשיות המשכן וכליו להתיחס אחר אביהם: כאשר צוה ה' את משה ויפקדם במדבר סיני (במדבר א, יט). יש לדקדק, הוי ליה למימר ויפקדם במדבר סיני כאשר צוה ה' את משה. ונראה, דהנה השם יתברך נתן התורה לישראל ונשמת ישראל הם גוף התורה. כי ישראל הם ס' רבוא אותיות לתורה נמצא ישראל הם התורה, כי כל אחד מישראל הוא אות מהתורה נמצא מה שפקד משה את ישראל למד את התורה. וזהו הרמז כאשר צוה ה' את משה, הרמז שציווי התורה אשר צוה ה' את משה הוא בעצמו מה שספר את ישראל. ומזה הטעם נראה הא דכתיב אך את מטה לוי לא תפקוד ולא תשא בתוך בני ישראל, כי ישראל הם נגד התורה שבכתב. ומטה לוי הם נגד התורה שבעל פה. וזהו בלוים על פי ה' פקד: אך את מטה לוי לא תפקוד כו' בתוך בני ישראל (במדבר א, מט). כי התורה רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה הם אורות. והמשכן הוא מה שהאורות הרוחניות הם מצומצמים במשכן. וישראל הם גם כן אורות התורה. כי כל אחד מישראל הוא אות מהתורה. וכלל הוא, כמו שיש רמ"ח אברים ושס"ה גידים גשמיים, כן יש תרי"ג אורות שכליות בעבדות הבורא והם נקראים אברים הרוחניים והבורא ברוך הוא משפיע תמיד בהשכליות. ויש אדם שמשיג רק השכליות, ויש אדם שמשיג ורואה האיך השפע בא מעילת העילות על השכליות. וזהו הוא מראות הנביא כמו שנאמר (שמואל א' ט, ט) כי לנביא היום יקרא לפנים הרואה. וזהו הרמז וזה מעשה המנורה כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה את המנורה, ובמלאכת המשכן לא נאמר כן, כי המשכן רומז על השכליות, והמנורה, רומז על ראיות השפע הוא בכל רגע מעילת העילות על השכליות. וזהו כמראה אשר הראה ה' את משה, משה ראה איך השפע בא מעילת העילות על השכליות. ולכך לא פקד את הלוים בתוך בני ישראל, כי ישראל הם מורים על אורות השכליות ולוים מורים על השפע הבא מעילת העילות על השכליות. ולכך בטהרת הלוים כתיב (במדבר ח, ז) והעבירו תער על כל בשרם, כי שערות הם בחינות לבוש והלוים רומזים על בחינה עליונה שהוא בלא לבוש כלל:

Numbers ‎1,2. “take a census of the whole community of ‎the Children of Israel by their families according to their ‎ancestral houses, etc;” Deuteronomy 1,18. ‎‏ ‏‎“and on the ‎first day of the second month they convoked the whole ‎community who were registered by families and their ‎ancestral houses;” According to Rashi the word ‎ויתילדו‎ means that each male brought a document confirming his ‎birth date and the name of his father. Personally, I am inclined ‎to accept the word ‎ויתילדו‎ at face value, a word derived from ‎לידה‎, ‎‎“birth,” and that the Torah emphasizes the difference between ‎how gentiles identify themselves and how Israelites identify ‎themselves. Gentiles identify themselves only according to their ‎mothers, as one can never be certain who the father is, seeing ‎that gentiles do not observe the rules of marital fidelity, and even ‎when they do, they engage in extra marital relationships that ‎produce children. The Torah’s emphasis on the Israelites being ‎able to identify themselves according to their “families” as ‎meaning according to their “father’s houses,” is one of the ‎greatest compliments the Torah could pay the Jewish people. The ‎very commandment to arrange a census being addressed to the ‎‎“heads” of the Children of Israel, i.e. their male family heads, ‎shows that after having constructed G’d’s residence on earth, the ‎Tabernacle, they were now allowed to conduct the census based ‎on paternity rather than on maternity.‎ Numbers ‎1,19. “In accordance with G’d’s instructions ‎to Moses; he counted them in the desert of Sinai.” ‎‎ We must take note that instead of the Torah first writing ‎that Moses had carried out G’d’s command and had counted the ‎people, and then adding that he had done so in accordance with ‎G’d’s instructions, -which would have been the normal syntax,- ‎the Torah first emphasized that Moses did exactly as instructed. ‎Why did the Torah depart from its norm? We must remember ‎that when G’d gave the Torah to the Jewish people, the collective ‎soul of the Jewish people was considered as the “body” of the ‎Torah, seeing that the Jewish people comprised 600.000 souls ‎equal to the number of letters in the Torah. Each Israelite may be ‎viewed as representing one of the letters of the Torah. ‎‎[This number, while based on the Zohar, does not ‎correspond to the normal count which is only some 305.000. ‎Ed.] According to the Zohar then, one may ‎allegorically equate Torah and the Jewish people. We may ‎therefore understand Moses’ having “counted” the Jewish people ‎as another way of saying that he had taught the Jewish people ‎the Torah. This has been alluded with the words ‎כאשר צוה ה' את ‏משה‎, meaning that Moses personally performed this count.‎ This also explains the Torah writing in Deuteronomy 2,49 ‎‎“but do not count the members of the tribe of Levi amongst ‎the Israelites;” when the Torah is equated with the Israelites it ‎refers to the 12 tribes exclusive of the tribe of Levi. The Levites ‎were counted ‎על פי ה'‏‎, by the command of Hashem (3,16).‎ Numbers 2,49 ‎, “but do not count the tribe of Levi as ‎an integral part of the Children of Israel.” The Torah consists ‎of 248 positive commandments and 365 negative commandments ‎which between them represent a variety of lights, whereas the ‎Tabernacle represents spiritual lights condensed within it so that ‎they do not harm human beings by blinding them. The Israelites ‎are also each considered as a light seeing that each represents one ‎of the letters in the Torah. We have a rule that whenever 613 ‎physical lights are present they must be matched by an equal ‎number of spiritual lights so that they can combine in the service ‎of the Lord. These latter “lights” are called ‎אברים הרוחניים‎, “the ‎‎248 spiritualized limbs and 365 spiritualized tendons.” When the ‎Creator dispenses of His largesse, He does so via these ‎spiritualized limbs and tendons.‎ Some human beings can become only passive recipients of ‎spiritualized light, whereas others are able to “see” how the ‎largesse from G’d progresses from the spiritual domain to the ‎physical domain. These latter people are called prophets. The ‎prophet Samuel I 9,9, describes this process when he wrote: ‎לפנים ‏בישראל כה אמר האיש בלכתו לדרוש אלוקים לכו ונלכה עד הרואה כי לנביא ‏היום יקרא לפנים הרואה‎, “formerly, in Israel, when a man wanted to ‎seek out the word of G’d, he would say: ‘come let us go to the ‎Seer, for the prophet of today was formerly known as “Seer.’”‎ We also find an allusion to this in Numbers 8,4 where the ‎Torah writes: ‎וזה מעשה המנורה.....כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה ‏את המנורה‎, “and this is how the menorah was ‎made:…….according to the pattern that the Lord had shown ‎Moses so he constructed the menorah.” When the Torah ‎wrote in detail about the construction of the menorah in Exodus ‎chapter 25 and chapter 37, no mention was made of G’d having ‎shown Moses a pattern of this lampstand although the Torah ‎provided extensive descriptions of this lampstand in both of these ‎chapters. In both those chapters the menorah was treated ‎as an integral part of the Tabernacle, and the Tabernacle dealt ‎with abstract spiritual concepts. The menorah per se ‎symbolizes a visual impact of the largesse transferred by G’d from ‎His celestial treasure house to the terrestrial part of the universe. ‎This largesse is in constant motion between the celestial and the ‎terrestrial domains of the universe. The Torah bears witness to ‎the fact that G’d showed this to Moses while he had been on ‎Mount Sinai.‎ Moses was not to count the Levites together with the other ‎Israelites, as the 12 tribes (Israelites) symbolize the abstract ‎spiritual dimension of celestial light, whereas the Levites ‎symbolize transfer of G’d’s largesse from the most high celestial ‎regions to what we have described as the “abstract spiritual” ‎dimension represented by the 12 tribes of Israel.‎ This is also why, when speaking of the process of purifying ‎the Levites the Torah (Numbers 8,7) the Torah speaks of ‎והעבירו ‏תער על כל בשרם‎, “they have to shave off all the hair on their flesh ‎with a razor,” the reason being that “hair” symbolizes clothing, ‎and clothing is something that separates between one’s essence ‎and contact with something from the outside. The Levites were ‎to be as receptive to the emanations from the highest celestial ‎regions as possible [as had been Adam and Eve before they ‎had been provided with clothing, as a result of the barrier their ‎sin had created between them and G’d. Ed.]‎