Alternative Beverages for Kiddush

מִי שֶׁלֹּא הִבְדִּיל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת — מַבְדִּיל וְהוֹלֵךְ בְּכׇל הַשַּׁבָּת כּוּלּוֹ. וְעַד כַּמָּה? אָמַר רַבִּי זֵירָא: עַד רְבִיעִי בְּשַׁבָּת. כִּי הָא דְּיָתֵיב רַבִּי זֵירָא קַמֵּיהּ דְּרַב אַסִּי, וְאָמְרִי לַהּ רַב אַסִּי קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, וְיָתֵיב וְקָאָמַר: לְעִנְיַן גִּיטִּין, חֲדָא בְּשַׁבְּתָא תְּרֵי וּתְלָתָא — בָּתַר שַׁבְּתָא. אַרְבַּע וְחַמְשָׁא וּמַעֲלֵי יוֹמָא — קַמֵּי שַׁבְּתָא.

Rav Huna raised a dilemma before Rav Ḥisda: What is the halakha with regard to whether it is permitted to recite kiddush over date beer? He said: Now, if with regard to barley beer, fig beer, and beer produced from berries, I raised a dilemma before Rav as to whether or not they may be used for kiddush, and Rav had previously raised this dilemma before Rabbi Ḥiyya, and Rabbi Ḥiyya had inquired of Rabbi Yehuda HaNasi, and he did not resolve it for him, as he could not find a source that clearly permits it is it necessary to say that date beer, which is inferior to those other types of beer, may not be used for kiddush? Those who heard this response understood from it that it is kiddush that one may not recite over it, but one may recite havdala over date beer. Rav Ḥisda said to them that Rav said as follows: Just as one may not recite kiddush over date beer, so one may not recite havdala over it.

עַל פֵּרוֹת הָאִילָן אוֹמֵר, בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ, חוּץ מִן הַיַּיִן, שֶׁעַל הַיַּיִן אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן.

Although wine is produced from fruit of the tree, due to its significance, its blessing differs from other fruits of the tree.

וְלֹא יִפְחֲתוּ לוֹ מֵאַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁל יַיִן, וַאֲפִלּוּ מִן הַתַּמְחוּי:

And this halakha applies even if the poor person is one of the poorest members of society and receives his food from the charity plate.

במקום שאין יין מצוי מקדשין על השכר ושאר משקין כיון שאין יין מצוי שם הוי שאר משקין חמר מדינה ופרשב"ם שנקרא חמר מדינה כשאין יין בכל העיר ויש מפרשין דלא הוי חמר מדינה אלא אם כן שלא יהא יין גדל מהלך יום כל סביב העיר ומדברי הרמב"ם ז"ל יראה שאין מקדשין עליו שכתב מדינה שרוב יינה שכר אע"פ שאין מקדשין עליו מבדילין עליו הואיל והוא חמר מדינה ועל הפת כתב ר"ת שאין מקדשין עליו ורשב"ם כתב שמקדשין עליו וכ"כ רב עמרם ואומר ויכולו ומברך ברכת המוציא ואינו פורס וגומר הקידוש ופורס כ"כ רב האי וכתב עוד דאפי' אם יש לו יין אם אינו מקובל לו ואינו חביב לו שיקדש עליו שאין לו לברך על דבר שאינו נהנה ממנו וכתב א"א ז"ל שמקדשין על השכר אם הוא חמר מדינה ומ"מ יותר טוב הוא לקדש על פת כיון שהסעודה באה לכבוד שבת אבל בסעודת הבקר יותר טוב לקדש על השכר פי' שיברך עליו שהכל נהיה בדברו קודם לברכת המוציא שאם יברך על הפת תחלה אין כאן שום שינוי כתב ר"ע כוס של קידוש כל זמן שלא בירך ברהמ"ז חייב לברך עליו ברכה אחרונה וה"מ שאין לו כוס לברהמ"ז אבל אם יש לו כוס לברהמ"ז כיון דאכתי לא אסח דעתיה דהא אית ליה כוס של ברכה לא בעו לברוכי אחר כוס של קידוש שנפטר בברכה של ג' ע"כ ואיני מבין דבריו כיון שכתב שאם בירך ברה"מ שנפטר מלברך על הקידוש והוא צריך לברך ברכת המזון אם כן למה מחייבו לברך ברכה אחרונה על של קידוש מה לי יש לו כוס או אין לו כוס אלא לעולם כוס של קידוש צרכי הסעודה ונפטר בברכת המזון וא"צ לברך עליו ברכה אחרונה הילכך פוטר יין שבתוך המזון ומיהו י"ל כשיש לו כוס לבהמ"ז ודעתו לשתות עוד ברכה אחרונה שעל כוס של בהמ"ז פוטר של קידוש ולדעת ר"ע שסובר שבהמ"ז פוטר כוס של ברהמ"ז מברכה אחרונה אגב זה נמי פוטר של קידוש אבל אם אין לו כוס לבהמ"ז צריך לברך ברכה אחרונה על של קידוש דאע"ג דברכה אחת מעין ג' פוטרתו ברכת ג' אינה פוטרתו וא"א ז"ל כתב כסברא הראשונה דיין שלפני המזון נפטר בברה"מ אפילו אין לו לברה"ז כוס דכיון שבא להמשיך האדם לתאות המאכל חשיב כדברים הבאים מחמת הסעודה וכ"ש בכוס של קידוש שהוא צורך סעודה טפי דקי"ל אין קידוש אלא במקום סעודה:

יַיִן שֶׁרֵיחוֹ רֵיחַ הַחֹמֶץ וְטַעֲמוֹ טַעַם יַיִן מְקַדְּשִׁין עָלָיו. וְכֵן יַיִן מָזוּג. וְכֵן יֵין צִמּוּקִים מְקַדְּשִׁין עָלָיו וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ צִמּוּקִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן לַחְלוּחִית שֶׁאִם יִדְרֹךְ אוֹתָן יֵצֵא מֵהֶן דִּבְשָׁן. וְכֵן יַיִן חָדָשׁ מִגִּתּוֹ מְקַדְּשִׁין עָלָיו. וְסוֹחֵט אָדָם אֶשְׁכּוֹל שֶׁל עֲנָבִים וּמְקַדֵּשׁ עָלָיו בִּשְׁעָתוֹ. מְדִינָה שֶׁרֹב יֵינָהּ שֵׁכָר אַף עַל פִּי שֶׁהוּא פָּסוּל לְקִדּוּשׁ מֻתָּר לְהַבְדִּיל עָלָיו הוֹאִיל וְהוּא חֲמַר הַמְּדִינָה:

Although the fragrance of wine resembles vinegar, if its flavor resembles wine, kiddush may be recited over it. Similarly, [kiddush may be recited over] diluted wine. We may recite kiddush over raisin wine, provided it is made from raisins that [are not entirely dried out] - i.e., if one presses them, they will release a concentrated syrup. Similarly, a person may recite kiddush over wine fresh from the wine press, [i.e., grape juice]. Indeed, a person may squeeze a cluster of grapes and recite kiddush over the juice immediately thereafter. Although the majority of a country uses beer instead of wine, [the beer] is not acceptable for kiddush. It may, nevertheless, be used for havdalah, for in that country it serves as a substitute for wine.

שמקדשין על שכר. דוקא במקום דהוי חמר מדינה דהיינו שאין יין בכל העיר וי"א שאין יין גדל מהלך יום סביב העיר (טור) ומ"ש שאין יין בכל העיר פי' שבכל השנה אין יין שם וכ"מ בגמרא דהא אמימר בת טות וכתב המרדכי ואם בשנה זו לוקה היין ואינו מצוי מיקרי השכר חמר מדינה ע"כ ואם אין יין ישראל מצוי אף על פי שיין עכו"ם מצוי לית לן בה ואם היין ביוקר מ"מ מקרי מצוי (ב"י הג"מ) ונ"ל דאין מקדשין על יי"ש אא"כ במדינות שרוב שתית ההמון היא י"ש בכל יום כמ"ש סי' קפ"ב וכ"מ ברמב"ם ובאגור סי' שפ"ג ועסי' ער"א סי"ג:

ואם תאמר, שאפשר לצאת ידי סעודה ג', ביין. כן הוא, ביין מותר, משום שמרעיב הלב, ואינו מקלקל תאות האכילה.

ולמדנו, זכרהו על היין. וע"כ הקידוש של שבת הוא על היין.

תָּנוּ רַבָּנַן: ״זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ״ — זוֹכְרֵהוּ עַל הַיַּיִן. אֵין לִי אֶלָּא בְּיוֹם, בַּלַּיְלָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ״. ״בַּלַּיְלָה מִנַּיִן״?! אַדְּרַבָּה, עִיקַּר קִדּוּשָׁא בַּלַּיְלָה הוּא קָדֵישׁ, דְּכִי קָדֵישׁ — תְּחִלַּת יוֹמָא בָּעֵי לְקַידּוֹשֵׁי! וְתוּ: ״בַּלַּיְלָה מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר: זָכוֹר אֶת יוֹם״, תַּנָּא מְיהַדַּר אַלַּיְלָה וְקָא נָסֵיב לֵיהּ קְרָא דִּימָמָא?! הָכִי קָאָמַר: ״זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ״ — זוֹכְרֵהוּ עַל הַיַּיִן בִּכְנִיסָתוֹ, אֵין לִי אֶלָּא בַּלַּיְלָה, בַּיּוֹם מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת״.

The Sages taught in a baraita with regard to the verse: “Remember the day of Shabbat to sanctify it” (Exodus 20:7): Remember it over wine, through the recitation of kiddush. I have only derived that there is a mitzva to recite kiddush during the day, as the verse is referring to the day of Shabbat. From where do I derive that one must also recite kiddush at night? The verse states: “Remember the day of Shabbat to sanctify it,” which indicates that one should also remember Shabbat as soon as it is sanctified. The Gemara expresses surprise at this last question: From where is it derived that one must recite kiddush at night? Is this the appropriate question? On the contrary, the essential mitzva of kiddush is to sanctify the day at night, as one must sanctify the beginning of the day, i.e., Friday night; there is no reason to sanctify Shabbat in the middle of the day, i.e., in the morning. And furthermore, the continuation of the baraita states: From where do we derive the obligation of kiddush at night? The verse states: “Remember the day of Shabbat.” The tanna is seeking a source for kiddush at night, and yet he cites a verse that is referring to the day. The Gemara answers that this is what the tanna is saying: “Remember the day of Shabbat to sanctify it” is a mitzva to remember it over wine when it begins. I have only derived the obligation to recite kiddush at night; from where do I derive that one must also recite kiddush during the day? The verse states: “Remember the day of Shabbat.” The emphasis of the word day indicates that one must recite kiddush again during the day.

במקום שאין יין מצוי י"א שמקדשין על שכר ושאר משקין חוץ מן המים וי"א שאין מקדשין ולהרא"ש בלילה לא יקדש על השכר אלא על הפת ובבקר יותר טוב לקדש על השכר שיברך עליו שהכל קודם ברכת המוציא שאם יברך על הפת תחלה אין כאן שום שינוי ודברי טעם הם: הגה וכן המנהג פשוט כדברי הרא"ש ואם יין בעיר לא יקדש על הפת ומי שאינו שותה יין משום נדר יכול לקדש עליו וישתו אחרים המסובין עמו ואם אין אחרים עמו יקדש על הפת ולא על היין או ישמע קידוש מאחרים (הגהות מיי' פ' כ"ט דמחזר אחר יין ותשובת מיי' ספר הפלאה סי' ד' דיקדש על הפת לכן צ"ל החילוק אם אוכל לבדו ואם אוכל עם אחרים):

And these are reasonable words. Rema: And the simple custom is according to the words of the Rosh. And if there is wine in the town, one should not say Kiddush over bread. And someone who doesn't drink wine on account of a vow, they should bless over the wine and the others sitting with them should drink; but if there are not others with them, they should say Kiddush over bread and not wine; or that person can listen to others say Kiddush (and answer Amen). (Hagahos Maimoni; Teshuvos Maimoni).

אָמַר רַב זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה אָמַר רַב: אֵין אוֹמְרִים קִידּוּשׁ הַיּוֹם, אֶלָּא עַל הַיַּיִן הָרָאוּי לִינָּסֵךְ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. לְמַעוֹטֵי מַאי? אִילֵּימָא לְמַעוֹטֵי יַיִן מִגִּתּוֹ, וְהָא תָּאנֵי רַבִּי חִיָּיא: יַיִן מִגִּתּוֹ לֹא יָבִיא, וְאִם הֵבִיא – כָּשֵׁר; וְכֵיוָן דְּאִם הֵבִיא כָּשֵׁר, אֲנַן אֲפִילּוּ לְכַתְּחִלָּה נָמֵי!

§ Rav Zutra bar Toviyya says that Rav says: One may recite the sanctification of the Shabbat day only over wine of a quality that is fit to be poured as a libation upon the altar. The Gemara asks: This statement is said to exclude what? If we say it is to exclude the use of wine fresh from one’s press, i.e., grape juice, which has not yet fermented, that is difficult. But didn’t Rabbi Ḥiyya teach: One may not bring wine fresh from his press as a libation ab initio, but if one brought it as a libation, it is valid after the fact. And since if one brought it as a libation it is valid after the fact, we should also be able to use it for the sanctification of the Shabbat day, even ab initio.

שְׁמַע מִינַּהּ מִיהָא מַתְנִיתָא תַּמְנֵי. שְׁמַע מִינַּהּ: הַמַּבְדִּיל בִּתְפִלָּה — צָרִיךְ שֶׁיַּבְדִּיל עַל הַכּוֹס. וּשְׁמַע מִינַּהּ: בְּרָכָה טְעוּנָה כּוֹס. וּשְׁמַע מִינַּהּ: כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה צָרִיךְ שִׁיעוּר.

The Gemara points out that one may learn from this baraita eight halakhot. The Gemara elaborates: Learn from it that one who recites havdala in the evening prayer must also recite havdala over a cup. The baraita states that one who comes home must recite the blessing over wine and havdala, despite the fact that he has presumably already recited havdala in the evening prayer service. And learn from it that one who recites the blessing of Grace after Meals requires a cup of wine. And learn from it that a cup of blessing requires a minimum measure, for otherwise it would have been possible for one who has only one cup of wine to simply divide it into two, recite havdala immediately, and still have a cup of wine left over for Grace after Meals.

אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין: רַב צַלִּי שֶׁל שַׁבָּת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, רַבִּי יֹאשִׁיָּה מְצַלֵּי שֶׁל מוֹצָאֵי שַׁבָּת בְּשַׁבָּת. רַב צַלִּי שֶׁל שַׁבָּת בְּעֶרֶב שַׁבָּת: אוֹמֵר קְדוּשָּׁה עַל הַכּוֹס, אוֹ אֵינוֹ אוֹמֵר קְדוּשָּׁה עַל הַכּוֹס? תָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל: מִתְפַּלֵּל אָדָם שֶׁל שַׁבָּת בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְאוֹמֵר קְדוּשָּׁה עַל הַכּוֹס. וְהִלְכְתָא כְּווֹתֵיהּ.

The Gemara continues to discuss the possibility of reciting the evening prayer early, even on Shabbat. Rabbi Ḥiyya bar Avin said: Rav prayed the Shabbat prayer on the eve of Shabbat before nightfall. Rabbi Yoshiya would pray the evening prayer of the conclusion of Shabbat on Shabbat. With regard to the fact that Rav prayed the Shabbat prayer on the eve of Shabbat before nightfall, the dilemma is raised: In those cases, did he recite kiddush over the cup of wine, or did he not recite kiddush over the cup of wine before the stars emerged? Come and hear a resolution to this, as Rav Naḥman said that Shmuel said: One prays the Shabbat prayer on the eve of Shabbat before nightfall and recites kiddush over the cup of wine. And the halakha is in accordance with his ruling.

מְדִינָה אוֹ עִיר שֶׁרֹב יֵינָם שֵׁכָר אוֹ שְׁאָר מַשְׁקִים, דְּהַיְנוּ שֶׁדֶּרֶךְ רֹב אַנְשֵׁי הָעִיר לִקְבּוֹעַ סְעֻדּוֹתֵיהֶם עַל הַשֵּׁכָר אוֹ שְׁאָר מַשְׁקִים כְּמוֹ שֶׁהוּא דֶּרֶךְ לִקְבּוֹעַ עַל הַיַּיִן בְּמָקוֹם שֶׁהַיַּיִן מָצוּי — הֲרֵי מַשְׁקִין אֵלּוּ בְּעִיר זוֹ כְּמוֹ יַיִן, וְנִקְרָאִים שָׁם "חֲמַר מְדִינָה" לְעִנְיַן כָּל הַדְּבָרִים הַטְּעוּנִים כּוֹס. וְכֹל שֶׁאֵין יַיִן הַרְבֵּה גָּדֵל סְבִיבוֹת הָעִיר כְּמַהֲלַךְ יוֹם, שֶׁאַף שֶׁמָּצוּי הַרְבֵּה יַיִן אֵצֶל הַחֶנְוָנִי מִן הַסְּתָם אֵין דֶּרֶךְ רֹב אַנְשֵׁי עִיר זוֹ לִקְנוֹת יַיִן תָּמִיד מִן הַחֶנְוָנִי, אֶלָּא קוֹבְעִים רֹב סְעֻדּוֹתֵיהֶם עַל שְׁאָר מַשְׁקִים, וַהֲרֵי הֵם "חֲמַר מְדִינָה". יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא הֻזְכַּר "חֲמַר מְדִינָה" אֶלָּא לְעִנְיַן הַבְדָּלָה וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן וּשְׁאָר דְּבָרִים הַטְּעוּנִים כּוֹס, חוּץ מִקִּדּוּשׁ שֶׁאֵין מְקַדְּשִׁין לְעוֹלָם אֶלָּא עַל הַיַּיִן, וְלֹא עַל שְׁאָר מַשְׁקִים שֶׁהֵם "חֲמַר מְדִינָה" אַף אִם אִי אֶפְשָׁר לִמְצוֹא יַיִן כְּלָל בְּכָל הַמְּדִינָה, אֶלָּא יְקַדֵּשׁ עַל הַפַּת וּלְעִנְיַן מַעֲשֶׂה, אִם אֵין יַיִן בָּעִיר — יְקַדֵּשׁ בַּלַּיְלָה עַל הַפַּת, לָחוּשׁ לַסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, וּבַיּוֹם יְקַדֵּשׁ עַל הַמַּשְׁקֶה שֶׁהוּא "חֲמַר מְדִינָה", שֶׁאִם לֹא יְבָרֵךְ אֶלָּא עַל הַפַּת — אֵיזֶה הֶכֵּר יִהְיֶה לְקִדּוּשׁ זֶה, שֶׁאַף בְּלֹא מִצְוַת קִדּוּשׁ זֶה הָיָה מְבָרֵךְ עַל הַפַּת.

(ט) ומ"מ מצוה וכו' - היינו אף דמקדשין אכל הני אף לכתחלה מ"מ מצוה מן המובחר לברור יין טוב וע"כ טוב שלא יקח מסתם יין שבמרתף לקידוש עד שיראה מתחלה אם אינו מקולקל: