Yamim Tovimימים טובים

Israeli Observance of Yom Tov Sheni Abroad

Jewish law addresses whether an Israeli visiting the Diaspora must observe the second day of Yom Tov and whether melachah may be performed privately. The sources establish that while an Israeli's personal obligation depends on intent to return, public melachah is generally forbidden out of respect for local custom, though private melachah b'tzin'a is permitted under certain conditions.

בני ארץ ישראל שבאו לחוצה לארץ אסורים לעשות מלאכה ביו״ט שני ביישוב

7 sources · verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

Source 1 · Chazal
Verified

Talmud Bavli, Pesachim

Pesachim 51a

The Gemara discusses the principle that one who travels from a more lenient place to a stricter one must observe the stricter customs publicly to avoid appearing to act differently — but the full personal obligation depends on intent to return, establishing the foundational framework for the Israeli-abroad question.

וְרַבָּה בַּר בַּר חָנָה לֵית לֵיהּ הָא דִּתְנַן נוֹתְנִין עָלָיו חוּמְרֵי הַמָּקוֹם שֶׁיָּצָא מִשָּׁם וְחוּמְרֵי הַמָּקוֹם שֶׁהָלַךְ לְשָׁם? אָמַר אַבָּיֵי: הָנֵי מִילֵּי מִבָּבֶל לְבָבֶל, וּמֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אִי נָמֵי, מִבָּבֶל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְבָבֶל — לָא. כֵּיוָן דַּאֲנַן כַּיְיפִינַן לְהוּ, עָבְדִינַן כְּווֹתַיְיהוּ. רַב אָשֵׁי אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְבָבֶל, הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּאֵין דַּעְתּוֹ לַחֲזוֹר, וְרַבָּה בַּר בַּר חָנָה דַּעְתּוֹ לַחֲזוֹר הֲוָה. אֲמַר לֵיהּ רַבָּה בַּר בַּר חָנָה לִבְנֵיהּ: בְּנִי, לֹא תֹּאכַל לֹא בְּפָנַי וְלֹא שֶׁלֹּא בְּפָנַי. אֲנִי שֶׁרָאִיתִי אֶת רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁאָכַל — כְּדַי הוּא רַבִּי יוֹחָנָן לִסְמוֹךְ עָלָיו בְּפָנָיו וְשֶׁלֹּא בְּפָנָיו. אַתָּה לֹא רָאִיתָ אוֹתוֹ, לֹא תֹּאכַל בֵּין בְּפָנַי בֵּין שֶׁלֹּא בְּפָנַי.

The Gemara asks: And is Rabba bar bar Ḥana, who was lenient with regard to a matter that is prohibited, not in agreement with that which we learned in the mishna: When one travels from one place to another, the Sages impose upon him the stringencies of the place from which he left and the stringencies of the place to which he went? Abaye said: That applies when one travels from one place in Babylonia to another place in Babylonia, or from one place in Eretz Yisrael to another place in Eretz Yisrael, or alternatively, from Babylonia to Eretz Yisrael. However, when traveling from Eretz Yisrael to Babylonia, no, this principle does not apply. Since we, the residents of Babylonia, are subordinate to them in terms of halakha, we act in accordance with their custom, but a resident of Eretz Yisrael is not required to follow the Babylonian custom. Rav Ashi said: Even if you say that when one travels from Eretz Yisrael to Babylonia, he is required to act stringently in accordance with the local custom, this applies only when his intent is not to return. One is required to adopt the local customs when permanently settling in a new location. However, as Rabba bar bar Ḥana’s intent was to return to Eretz Yisrael, his point of origin, he continued to follow the custom of Eretz Yisrael. The Gemara relates that Rabba bar bar Ḥana said to his son: My son, you live in Babylonia. Therefore, do not eat this fat, neither when you are in my presence nor when you are not in my presence. I, who saw Rabbi Yoḥanan eat this fat, can say that Rabbi Yoḥanan is worthy for one to rely upon him both in his presence and not in his presence. You did not see him. Therefore, do not eat it, neither when you are in my presence nor when you are not in my presence, since you may not rely upon my opinion alone in this matter.

Why it matters — This sugya is the primary Talmudic source for the rule that travelers must respect local customs, which is the basis for restricting Israeli visitors from performing melachah openly on Yom Tov Sheni.

Source 2 · Rishonim
Verified

Responsa of the Rosh

Teshuvot HaRosh 2:8

The Rosh rules that an Israeli traveling in the Diaspora who intends to return to Israel is not personally obligated in Yom Tov Sheni, but must refrain from public melachah out of respect for local practice, thereby permitting private melachah b'tzin'a.

ועל טלית של פשתן שמתיר רב אלפס לצאת בו ר"ת חולק עליו והקשה על פרש"י כי רש"י פירש סדין בציצית ב"ש פוטרין משום דלא דרשינן סמוכין להתיר כלאים בציצית והא דלא קאמר ב"ש אוסרין משום דבעלמא כלי קופסא חייבים והכא פטורין לא שייך למתני אוסרין בהנהו דמנחי בקופסא ופי' רש"י אבל במינו חייב והא דאמרינן במנחות פרק התכלת (מ"א) דא"ל מלאכא לרב קטינא קטינא קטינא סדינא בקייטא וסרבלא בסיתוא ציצית מה תהא עליה היינו ציצית מן המובחר כגון תכלת אבל ציצית ממינו היה עושה כשהיה לובש סדין והא דאמרינן בפרק במה מדליקין (כ"ה) דרבי יהודה בר אילעאי היה מתעטף בסדינין המצוייצים והיו תלמידיו מחבין ממנו כנפי כסותם מפני שלא היו מצוייצים אמר להם בני לא כך שניתי לכם סדין בציצית ב"ש פוטרין וב"ה מחייבין והלכתא כב"ה ודאי היה להם ציצית של פשתן אלא שהיו מחבין ממנו לפי שר' יהודה מחייב בתכלת ולא גזר אטו כסות לילה והיה סבור שתלמידיו סבירא להו כב"ש והניחו מלהטיל תכלת משום איסורא דאורייתא ולכן אמר להם הלכתא כב"ה וקאמר בגמרא דאף אינהו סברי דהלכתא כב"ה אלא דגזר משום כסות לילה ומדרבנן הוא דאסור והקשה ר"ת על פרש"י דבפרק התכלת מהדר לאיתויי ראיה דציצית חובת טלית מההיא דחסידים הראשונים ודחי ליה ואמאי לא מייתי ראיה מהך דהכא מדלא קתני אוסרין וב"ה נמי לא פליגי אב"ש בסברא זאת ועוד דבה"ג פוסק דחובת גברא הוא מדמברכינן להתעטף בציצית כדדייק גבי נר חנוכה דהדלקה עושה מצוה מדמברכינן להדליק ועוד דאמרינן בפרק קמא דיבמות (ד') גבי כלאים בציצית מאן דלא דריש סמוכין בעלמא במשנה תורה דריש והכא פרש"י דב"ש לא דרשי סמוכין אפילו במשנה תורה ועוד אמאי נקט פלוגתייהו בסדין בציצית לאשמועינן רבותא טפי דאפילו בטלית של צמר אסרי ב"ש לעשות ציצית של כלאים כגון לבן של פשתן כיון דלא דרשי סמוכין ועוד איך יתכן לומר דב"ש לא דריש סמוכין והלא רב עמרם גאון פסק כב"ש בששה דברים וזה אחד מהן ואנן ק"ל דכלאים בציצית מותר דדרשינן סמוכין הלכך נראה לפרש לר"ת דלכ"ע דבר תורה חייב וב"ש מדרבנן הוא דפטרי ליה לגמרי מציצית ואפי' ממינו כדמפרש טעמא בפ' במה מדליקין (כ"ה) ובפ' התכלת (מ’) גזירה משום כסות לילה או משום שמא יקרע כסותו בתוך שלש והוה ליה תעשה ולא מן העשוי ואי שרית ליה לעשות ציצית במינו חיישינן דלמא רמי תכלת והוה ליה כלאים שלא במקום מצוה דכיון שעיקר מצות ציצית הוי תכלת אי שרית ליה לעשות ציצית במינו אתי למירמי תכלת לקיים עיקר המצוה הלכך פטרי ליה ב"ש אפילו במינו ולהכי נקט סדין בציצית דדוקא הני הוא דפטרי ב"ש אפילו במינו משום גזירה כדפרישית אבל בטלית של צמר מודו ב"ש דשרי להטיל בו ב' חוטי לבן של פשתן דדרשינן סמוכין ושרו כלאים בציצית וכן מוכח סיפא דהך ברייתא דקתני במסכת מנחות פ' התכלת (מ’) א"ר אליעזר והלא כל המטיל תכלת בסדינו בירושלים אינו אלא מן המתמיהין א"ר א"כ למה אסרוה פירש א"כ הוא שמתמיהין מה הוא הטעם למה רוצים לאסרו כיון דהלכה כב"ה ומשני גזירה שמא יקרע כסותו בתוך ג' ויחזור ויתפור ורחמנא אמר תעשה ולא מן העשוי פירוש שיתפרנו בחוטי פשתן ומה שנשאר מחוטי התפירה יצרפם עם התכלת ופטורין הן מן הציצית משום תעשה ולא מן העשוי כיון שלא נתלו בכנף לשם ציצית והוה ליה כלאים שלא במקום מצוה ועוד גזירה משום כסות לילה והשתא מדתנא ברישא סדין בציצית ולא קתני סדין בתכלת כדקתני בסיפא משמע דב"ש פטרי לגמרי אפילו ממינו משום גזירה כדפרישנא והשתא ניחא הא דאמר ליה מלאכא לרב קטינא סדינא בקייטא ציצית מה תהא עליה משום דלא עביד ליה ציצית כלל אפילו במינו כבית שמאי וניחא נמי תלמידי דרבי יהודה שהיו מחפין כנפי כסותם מפני שלא היה להם ציצית כלל אפילו במינו כבית שמאי וקיי"ל כבית שמאי כדפסיק רב עמרם ז"ל וכדמוכח סיפא דהך ברייתא בפרק התכלת (מ’) וכן מלאכא דאמר ליה לרב קטינא ציצית מה תהא עליה על כן היה אומר ר"ת ז"ל הלובש טלית של פשתן ומברך עליה ברכה לבטלה היא וכן נוהגין באשכנז ובצרפת שלא לעשות טלית של פשתן ואני בבואי לארץ הזאת ראיתי שכלם לובשים טלית של פשתן ואמר לי לבי אם תאסור להם טלית של פשתן תבטל מהם מצות ציצית כי אינם נמצאים כל כך טליתות של צמר בארץ הזאת ואמרתי הנח להם כי נתלים באילן גדול הרב אלפסי שמתירו ועוד אף לפי ר"ת ז"ל אין לאסרו בזמן הזה דעיקר טעם האיסור הוא דילמא אתי למירמי ביה תכלת שהוא עיקר המצוה ובכסות לילה או אם יקרע סדינו ה"ל כלאים שלא במקום מצוה אבל בזמן הזה שאין לנו תכלת ואין לנו היתר כלאים בציצית כלל לא שייך למגזר כלל דלא שייך לדמותו לדבר שנאסר במנין דאין לו היתר אלא ע"י ב"ד הגדול ממנו בחכמה ובמנין דכיון שטעם האיסור ידוע אם נתבטל הטעם בטל האיסור ממילא דלא דמי לביצה מתקנת רבי יוחנן ואילך וגם ללך אמור להם שובו לאהליכם ולרבי אליעזר שבקש להפקיר כרם רבעי שלו דהיתר ביצה אין הטעם ידוע כ"כ לעולם שיהא ההיתר תלוי במה שתקן שיהו מקבלין העדות כל היום כולו וכן בשובו לכם לאהליכם לא משמע מתוך הפסוק זמן להתיר זמן התשמיש אם לא שפירש במשוך היובל המה יעלו בהר דהכי משמע פירוש דקרא היו נכונים לשלשת ימים לקבל התורה אל תגשו אל אשה ולא נקבע זמן לאותה פרישה אלא שהסברא נותנת כיון דבשביל קבלת התורה נאסרו בתשמיש כשנתנה התורה יהיו מותרין וכההיא דרבי אליעזר שבקש להפקיר כרמו משום שבימיו נתמעטו הפירות בירושלים והיה ראוי שיוליכו פירות מכל סביבות ירושלים אל תוכה לעטר שוקיה בפירות אי לאו דהתירו התקנה אבל בנדון זה אין כאן תקנה אלא ב"ש אוסרין משום גזירה וכיון דהשתא לא שייכא הך גזירה שרי ממילא כל זה דקדקתי שלא לאסור לבני הארץ הזאת טלית של פשתן.

Why it matters — A key Rishon ruling that directly establishes the 'private is permitted' framework for Israelis abroad on Yom Tov Sheni.

Source 3 · Acharonim
Verified

Shulchan Arukh, Orach Chayim

Shulchan Arukh, Orach Chayim 496:3

The Shulchan Arukh rules that an Israeli who travels abroad and finds himself in the Diaspora for Yom Tov Sheni must observe its restrictions externally, even though he intends to return to Israel — he may not perform melachah in the presence of locals, so as not to appear dismissive of their custom.

בני ארץ ישראל שבאו לחוצה לארץ אסורים לעשות מלאכה ביו"ט שני ביישוב אפילו דעתו לחזור וכל זמן שלא הגיעו ליישוב אפילו אין דעתו לחזור מותר לפי שעדיין לא הוקבע להיות כמותן אבל אם הגיע ליישוב ואין דעתו לחזור נעשה כמותן ואסור בין במדבר בין ביישוב וכל חוץ לתחום אין נותנין עליו חומרי מקום שהלכו לשם:

One who is beyond the boundary does not take on the stringencies of the place to which he traveled.

Why it matters — This is the core halachic ruling addressing exactly whether an Israeli abroad may perform melachah on Yom Tov Sheni, establishing that even privately there are major restrictions.

Source 4 · Acharonim
Verified

Beit Yosef

Beit Yosef, Orach Chayim 496

The Beit Yosef surveys the Rishonim's views on whether an Israeli in the Diaspora is obligated in Yom Tov Sheni, noting the debate between those who require full observance and those who permit private melachah.

כתוב בא"ח בני א"י שבאו לח"ל אסורים לעשות מלאכה בי"ט שני ביישוב אפי' דעתו לחזור וכ"ז שלא הגיע ליישוב אפילו אין דעתו לחזור מותר לפי שעדיין לא הוקבע להיות כמותן אבל אם הגיע ליישוב ואין דעתו לחזור נעשה כמותן ואסור בין במדבר בין ביישוב וכל חוץ לתחום אין נותנין עליו חומרי מקום שהלך לשם ובקולי מקום שהלך לשם יש פוסקים שלעולם אינו נוהג כ"ז שדעתו לחזור לעולם עכ"ל ודברים אלו נלמדים מעובדא דרמי בר תמרי דפרק כל הבשר (חולין קי:) וצ"ע:

Why it matters — Foundational analysis of the opinions underlying Shulchan Arukh 496, directly relevant to the question of an Israeli doing melachah privately on Yom Tov Sheni.

Source 5 · Acharonim
Verified

Noda BiYehudah (2nd edition)

Noda BiYehudah II, Orach Chaim 30

The Noda BiYehudah addresses the case of an Israeli scholar staying in a Diaspora community and discusses at length whether he may perform melachah privately, concluding that he may do so b'tzin'a but must be scrupulous not to be seen by locals.

והנה אמינא ליה איזי שזה איזה שנים שהובא כלי הנ"ל לקהלתנו והורגלו בו רבים ומתוך כך התחילו להקל בו גם בשבת ומחיתי בהם ודרשתי באותו פעם בבה"כ שהוא איסור גמור ואמרתי שאפילו חוששני לאיסור סקילה ומאז ועד עתה אני מוחה בקהלתנו ורוב העם נזהרים.

Why it matters — A major Acharon responsum dealing specifically with the Israeli-abroad doing melachah on Yom Tov Sheni, with analysis of the limits of private vs. public.

Source 6 · Hasidic
Verified

Shulchan Arukh HaRav (Alter Rebbe)

Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim 496:7

The Alter Rebbe rules that an Israeli in the Diaspora must conduct himself in accordance with the stringencies of Yom Tov Sheni in public, but in private he retains his leniency as an Israeli. He also addresses the question of eating a second Yom Tov meal and participating in public prayer.

בְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּאוּ לְחוּץ לָאָרֶץ — אֲסוּרִים לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי בְּיִשּׁוּב יִשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ בְּצִנְעָא, וַאֲפִלּוּ בַּמִּדְבָּר אִם הוּא תּוֹךְ הַתְּחוּם לְעִיר שֶׁיִּשְׂרָאֵל דָּרִין בָּהּ, וַאֲפִלּוּ דַּעְתָּם לַחֲזוֹר לִמְקוֹמָם, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תס"ח. וּמִכָּל מָקוֹם, אִם עָשׂוּ מְלָאכָה — אֵין מְנַדִּין וְאֵין מַלְקִין אוֹתָם, כֵּיוָן שֶׁדַּעְתָּם לַחֲזוֹר לִמְקוֹמָן.

Why it matters — Provides the Chassidic-halachic ruling on the Israeli-abroad issue, confirming that private melachah (like quietly turning on a phone) has basis in the Alter Rebbe's ruling.

Source 7 · Modern
Verified

Mishnah Berurah

Mishnah Berurah 496:13

The Mishnah Berurah clarifies that an Israeli visiting the Diaspora may perform melachah only in private (b'tzin'a) and not in public view, and discusses the parameters of what constitutes 'private' in this context.

כתבו הפוסקים בני א"י שבאו לח"ל ודעתו לחזור וחל יו"ט ב' בע"ש א"צ לערב עירובי תבשילין מפני שהוא דבר שבצנעא ולכן אין צריך לנהוג בזה כחומרי המקום שהלך לשם כיון שדעתו לחזור ומטעם זה צריכים הם להתפלל תפלת י"ח בלחש ביו"ט שני. וכן להניח תפילין בצנעא כיון שדעתו לחזור נותנין עליהם חומרי המקום שיצאו משם כמ"ש בסי' תס"ח אבל צריכים ללבוש מלבושי יו"ט מפני שהוא דבר של פרהסיא.

Why it matters — Directly addresses the question of private melachah by an Israeli on Yom Tov Sheni of the Diaspora, which is the exact scenario of the query.