Why the Aron Had to Be Carried on Shoulders

וְלִבְנֵ֥י קְהָ֖ת לֹ֣א נָתָ֑ן כִּֽי־עֲבֹדַ֤ת הַקֹּ֙דֶשׁ֙ עֲלֵהֶ֔ם בַּכָּתֵ֖ף יִשָּֽׂאוּ׃

But to the Kohathites he did not give any; since theirs was the service of the [most] sacred objects, their porterage was by shoulder.

אָ֚ז אָמַ֣ר דָּוִ֔יד לֹ֤א לָשֵׂאת֙ אֶת־אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֔ים כִּ֖י אִם־הַלְוִיִּ֑ם כִּֽי־בָ֣ם ׀ בָּחַ֣ר יְהֹוָ֗ה לָשֵׂ֞את אֶת־אֲר֧וֹן יְהֹוָ֛ה וּֽלְשָׁרְת֖וֹ עַד־עוֹלָֽם׃ {פ} כִּ֛י לְמַבָּרִ֥אשׁוֹנָ֖ה לֹ֣א אַתֶּ֑ם פָּרַ֨ץ יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ בָּ֔נוּ כִּֽי־לֹ֥א דְרַשְׁנֻ֖הוּ כַּמִּשְׁפָּֽט׃

Then David gave orders that none but the Levites were to carry the Ark of God, for GOD had chosen them to carry the Ark of GOD and to render service forever. By your not having been there the first time, we did not show due regard for the ETERNAL our God—who burst out against us.”

וַיַּרְכִּ֜בוּ אֶת־אֲר֤וֹן הָאֱלֹהִים֙ אֶל־עֲגָלָ֣ה חֲדָשָׁ֔ה וַיִּ֨שָּׂאֻ֔הוּ מִבֵּ֥ית אֲבִינָדָ֖ב אֲשֶׁ֣ר בַּגִּבְעָ֑ה וְעֻזָּ֣א וְאַחְי֗וֹ בְּנֵי֙ אֲבִ֣ינָדָ֔ב נֹהֲגִ֖ים אֶת־הָעֲגָלָ֥ה חֲדָשָֽׁה׃ וַיָּבֹ֖אוּ עַד־גֹּ֣רֶן נָכ֑וֹן וַיִּשְׁלַ֨ח עֻזָּ֜ה אֶל־אֲר֤וֹן הָֽאֱלֹהִים֙ וַיֹּ֣אחֶז בּ֔וֹ כִּ֥י שָֽׁמְט֖וּ הַבָּקָֽר׃ וַיִּֽחַר־אַ֤ף יְהֹוָה֙ בְּעֻזָּ֔ה וַיַּכֵּ֥הוּ שָׁ֛ם הָאֱלֹהִ֖ים עַל־הַשַּׁ֑ל וַיָּ֣מׇת שָׁ֔ם עִ֖ם אֲר֥וֹן הָאֱלֹהִֽים׃

They loaded the Ark of God onto a new cart and conveyed it from the house of Abinadab, which was on the hill; and Abinadab’s sons, Uzza and Ahio, guided the new cart. But when they came to the threshing floor of Nacon, Uzzah reached out for the Ark of God and grasped it, for the oxen had stumbled. GOD was incensed at Uzzah. And God struck him down on the spot for his indiscretion, and he died there beside the Ark of God.

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל נוֹסְעִין הָיוּ שְׁנֵי נִיצוֹצִין שֶׁל אֵשׁ יוֹצְאִין מִתּוֹךְ שְׁנֵי בַּדָּיו שֶׁל אָרוֹן כְּדֵי לִפְגֹּעַ שׂוֹנְאֵיהֶם, וּמִנַּיִן, שֶׁכֵּן משֶׁה אוֹמֵר לְיִשְׂרָאֵל מָה אַתֶם מִתְיָרְאִין מִן בְּנֵי עֲנָק וְכִי קָשִׁים הֵם מֵאוֹתָן שֶׁהָיוּ בָּאִים כְּנֶגְדֵנוּ וְהָיָה הָאָרוֹן שׂוֹרְפָן הוּא יַשְׁמִידֵם וְהוּא יַכְנִיעֵם לְפָנֶיךָ, וְכֵיוָן שֶׁהָיוּ הַנִּיצוֹצִין יוֹצְאִין הָיְתָה הָאֵשׁ שָׁפָה בְּטוֹעֲנֵי הָאָרוֹן וְהָיוּ נִשְׂרָפִים וּמִתְמַעֲטִין. וְהָיוּ כָּל אֶחָד וְאֶחָד רָצִין, זֶה נוֹטֵל אֶת הַשֻּׁלְחָן וְזֶה נוֹטֵל אֶת הַמְּנוֹרָה וְזֶה נוֹטֵל אֶת הַמִּזְבְּחוֹת, וּבוֹרְחִים מִן הָאָרוֹן, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה מַזִּיקָן, וְהָיָה הָאָרוֹן כְּאִלּוּ מִתְבַּזֶּה, וְהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כּוֹעֵס עֲלֵיהֶם וְשׁוּב הָיוּ מִתְכַּלִּין, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה מָה אֲנִי הוֹרֵג בְּנֵי קְהָת אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ יוֹדְעִין שֶׁכָּל מִי שֶׁטּוֹעֵן בָּאָרוֹן שְׂכָרוֹ מְרֻבָּה וְהָיוּ מַנִּיחִין אֶת הַשֻּׁלְחָן וְהַמְּנוֹרָה וְהַמִּזְבְּחוֹת וְכֻלָּן רָצִין לָאָרוֹן לִטֹּל שָׂכָר, וּמִתּוֹךְ כָּךְ הָיָה זֶה מֵרִיב וְאוֹמֵר אֲנִי טוֹעֵן כָּאן, וְזֶה מֵרִיב וְאוֹמֵר אֲנִי טוֹעֵן כָּאן, וּמִתּוֹךְ כָּךְ הָיוּ נוֹהֲגִין בְּקַלּוּת רֹאשׁ וְהָיְתָה הַשְּׁכִינָה פּוֹגַעַת בָּהֶם

Rabbi Elazar ben Pedat said in the name of Rabbi Yosei ben Zimra: When Israel was traveling, two sparks of fire would emerge from the midst of the two staves of the Ark in order to smite their enemies. Since the sparks would emerge, the fire would graze the bearers of the Ark and they would be burned and decrease in number. It was as though the Ark was treated with contempt and the Holy One blessed be He would become angry with them, and again they would be eradicated. Rather, it was because they knew that anyone who bears the Ark, his reward is great; they would abandon the table, the candelabrum, and the altars, and they would all run to the Ark to receive a reward.

נִמְצָא אָרוֹן וְנוֹשְׂאָיו וְכֹהֲנִים מִצַּד אֶחָד, וְיִשְׂרָאֵל מִצַּד אֶחָד. נָשָׂא אָרוֹן אֶת נוֹשְׂאָיו וְעָבַר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּם כׇּל הָעָם לַעֲבֹר וַיַּעֲבֹר אֲרוֹן ה׳ וְהַכֹּהֲנִים לִפְנֵי הָעָם״. וְעַל דָּבָר זֶה נֶעֱנַשׁ עוּזָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן כִּידֹן וַיִּשְׁלַח עֻזָּא אֶת יָדוֹ לֶאֱחֹז אֶת הָאָרוֹן״, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: עוּזָּא, נוֹשְׂאָיו נָשָׂא, עַצְמוֹ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן! אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: דִּבְרֵי תוֹרָה שֶׁכָּתוּב בָּהֶן ״הֲתָעִיף עֵינֶיךָ בּוֹ וְאֵינֶנּוּ״, אַתָּה קוֹרֵא אוֹתָן זְמִירוֹת?! הֲרֵינִי מַכְשִׁילְךָ בְּדָבָר שֶׁאֲפִילּוּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן יוֹדְעִין אוֹתוֹ, דִּכְתִיב: ״וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ וְגוֹ׳״, וְאִיהוּ אַתְיֵיהּ בַּעֲגַלְתָּא.

It follows that the Ark and its bearers and the priests were on one side of the Jordan, the east side, and the rest of the Jewish people were on the other side, the west side. Subsequently, the Ark carried its bearers in the air and crossed the Jordan, as it is stated: “When all the people were completely passed over, the Ark of the Lord passed on, and the priests, before the people” (Joshua 4:11). And over this matter Uzzah was punished for not taking proper care of the Ark, as it is stated: “And when they came to the threshing floor of Chidon, Uzzah put forth his hand to hold the Ark; for the oxen stumbled” (I Chronicles 13:9). The Holy One, Blessed be He, said to him: Uzzah, the Ark carried its bearers when it crossed the Jordan; all the more so is it not clear that it can carry itself? The Holy One, Blessed be He, said to him: Matters of Torah are so difficult and demanding that it is written: “Will you set your eyes upon it? It is gone” (Proverbs 23:5), i.e., one whose eyes stray from the Torah even for a moment will forget it, and you call them songs? For this reason I will cause you to stumble in a matter that even schoolchildren know, as it is written with regard to the wagons brought to the Tabernacle: “And to the descendants of Kohath he did not give, because the service of the holy things belongs to them; they carry them upon their shoulders” (Numbers 7:9). And although the Ark clearly must be carried on people’s shoulders, David erred and brought it in a wagon.

כי דברי תורה תומכים ומאשרים כל העולם כולו, ואיך לא יהיו מאשרים ותומכים את האדם עצמו, שהוא עוסק בתורה, והיא עם האדם.

הנשיאים, לשון נשיאות שירימו וינשאו את העם לעבודת השם יתברך. וזהו (במדבר ז, ב) וכל העומדים על הפקודים, לשון חסרון שהצדיקים עומדים כעמוד הברזל שלא יבואו העם לידי חסרון חס ושלום. או פירוש העומדים על הפקודים, מחמת מה באו לידי מדריגה זו מחמת על הפקודים, שתמיד הם במדת החסרון בבחינות מה:

“the princes” (a term that appears again and again ‎from Numbers 7,2-7,84) The leader of each tribe was accorded the title ‎נשיא‎, ‎‎“chieftain or prince.” The word is derived from the root ‎נשא‎, “to ‎carry, lift, elevate,” suggests that it was the task of these tribal ‎leaders to elevate the people spiritually so that they would serve ‎the Lord better. This is also the meaning of Deuteornomy 7,2: “those who ‎were in charge of the people who had been counted.” We ‎have explained previously that the root ‎פקד‎ describes something ‎that was missing, lacking, empty (Samuel I 20,27.) The righteous ‎are perceived as standing fast, i.e. ‎העומדים‎ like an iron wall seeing ‎to it that the common people not become guilty of sins of ‎omission. If we were to ask what merit did the princes possess ‎which resulted in their occupying such high office? The answer is ‎that instead of complimenting themselves on their elevated ‎status they were constantly concerned that they would not lack ‎any of the attributes that are necessary for people occupying ‎such high office.‎ ‎ ‎ ‎ ‎

ונ"ל דתנא קמא ורבי שמעון כל אחד אזיל לשיטתיה, דפליגי בפ"ו דברכות (לה:) ואספת דגנך (דברים יא, יד), דר' יהודא סבירא לי' הנהג דרך ארץ, ורבי שמעון סבירא לי' אפשר אדם חורש וכו' אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים, שנאמר (ישעיה סא, ה) ועמדו זרים וכו'. ומ"ש ועמדו זרים ורעו צאנכם, הוא בעושי רצונו ממש, לקיים והגית בו יומם ולילה כמשמעו, כדסבירא לי' לרשב"י דפליג על תנא קמא דסבירא לי' הנהג בדרך ארץ בכוונה רצוי' הנ"ל, ורשב"י סבירא לי' אם כן תורה מה תהא עליה, אלא צריך במעשה שיעשה הטוב, ולא במחשבה לבד.

וְאִיתָא בִּירוּשַׁלְמִי פֶּרֶק א' דְּפֵאָה, שֶׁכָּל הַמִּצְוֹת אֵינָן שָׁווֹת לְדָבָר אֶחָד מִן הַתּוֹרָה. וּכְתִיב:

It is known that Torah study in itself (aside from learning leading to doing) is a positive commandment of the Torah, as it is written (Devarim 5:1): "And you shall study them (the mitzvoth) and you shall take care to do them." And Chazal have said (Peah 1:1): "These are the things that a person eats… and Torah study over and against all." And we find in Yerushalmi (Peah, Chapter 1) that all of the mitzvoth are not comparable to one word of Torah.