The Ten Tribes in the Gog u'Magog War

וְדַבֵּ֣ר אֲלֵיהֶ֗ם כֹּה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒ הִנֵּ֨ה אֲנִ֤י לֹקֵ֙חַ֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מִבֵּ֥ין הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֣ר הָֽלְכוּ־שָׁ֑ם וְקִבַּצְתִּ֤י אֹתָם֙ מִסָּבִ֔יב וְהֵבֵאתִ֥י אוֹתָ֖ם אֶל־אַדְמָתָֽם׃ וְעָשִׂ֣יתִי אֹ֠תָ֠ם לְג֨וֹי אֶחָ֤ד בָּאָ֙רֶץ֙ בְּהָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּמֶ֧לֶךְ אֶחָ֛ד יִהְיֶ֥ה לְכֻלָּ֖ם לְמֶ֑לֶךְ וְלֹ֤א (יהיה) [יִֽהְיוּ־]עוֹד֙ לִשְׁנֵ֣י גוֹיִ֔ם וְלֹ֨א יֵחָ֥צוּ ע֛וֹד לִשְׁתֵּ֥י מַמְלָכ֖וֹת עֽוֹד׃

and you shall declare to them: Thus said the Sovereign GOD: I am going to take the Israelite people from among the nations they have gone to, and gather them from every quarter, and bring them to their own land. I will make them a single nation in the land, on the hills of Israel, and one king shall be king of them all. Never again shall they be two nations, and never again shall they be divided into two kingdoms.

מִיָּמִ֣ים רַבִּים֮ תִּפָּקֵד֒ בְּאַחֲרִ֨ית הַשָּׁנִ֜ים תָּב֣וֹא ׀ אֶל־אֶ֣רֶץ ׀ מְשׁוֹבֶ֣בֶת מֵחֶ֗רֶב מְקֻבֶּ֙צֶת֙ מֵעַמִּ֣ים רַבִּ֔ים עַ֚ל הָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר־הָי֥וּ לְחׇרְבָּ֖ה תָּמִ֑יד וְהִיא֙ מֵעַמִּ֣ים הוּצָ֔אָה וְיָשְׁב֥וּ לָבֶ֖טַח כֻּלָּֽם׃ וְעָלִ֙יתָ֙ עַל־עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כֶּעָנָ֖ן לְכַסּ֣וֹת הָאָ֑רֶץ בְּאַחֲרִ֨ית הַיָּמִ֜ים תִּהְיֶ֗ה וַהֲבִאוֹתִ֙יךָ֙ עַל־אַרְצִ֔י לְמַ֩עַן֩ דַּ֨עַת הַגּוֹיִ֜ם אֹתִ֗י בְּהִקָּדְשִׁ֥י בְךָ֛ לְעֵינֵיהֶ֖ם גּֽוֹג׃ {ס}

After a long time you shall be summoned; in the distant future you shall march against the land [of a people] restored from the sword, gathered from the midst of many peoples—against the mountains of Israel, which have long lain desolate—[a people] liberated from the nations, and now all dwelling secure. and you will advance upon My people Israel, like a cloud covering the earth. This shall happen on that distant day: I will bring you to My land, that the nations may know Me when, before their eyes, I manifest My holiness through you, O Gog!

וְסָ֙רָה֙ קִנְאַ֣ת אֶפְרַ֔יִם וְצֹרְרֵ֥י יְהוּדָ֖ה יִכָּרֵ֑תוּ אֶפְרַ֙יִם֙ לֹא־יְקַנֵּ֣א אֶת־יְהוּדָ֔ה וִיהוּדָ֖ה לֹא־יָצֹ֥ר אֶת־אֶפְרָֽיִם׃ וְעָפ֨וּ בְכָתֵ֤ף פְּלִשְׁתִּים֙ יָ֔מָּה יַחְדָּ֖ו יָבֹ֣זּוּ אֶת־בְּנֵי־קֶ֑דֶם אֱד֤וֹם וּמוֹאָב֙ מִשְׁל֣וֹחַ יָדָ֔ם וּבְנֵ֥י עַמּ֖וֹן מִשְׁמַעְתָּֽם׃

Then Ephraim’s envy shall cease And Judah’s harassment shall end; Ephraim shall not envy Judah, And Judah shall not harass Ephraim. They shall pounce on the back of Philistia to the west, And together plunder the peoples of the east; Edom and Moab shall be subject to them And the children of Ammon shall obey them.

מַתְנִי׳ עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים אֵינָן עֲתִידִין לַחֲזוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה״. מָה הַיּוֹם הוֹלֵךְ וְאֵינוֹ חוֹזֵר – אַף הֵם הוֹלְכִים וְאֵינָן חוֹזְרִים, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: ״כַּיּוֹם הַזֶּה״ – מָה יוֹם מַאֲפִיל וּמֵאִיר, אַף עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים שֶׁאֲפֵילָה לָהֶן כָּךְ עֲתִידָה לְהָאִיר לָהֶם. גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּתְּשֵׁם ה׳ מֵעַל אַדְמָתָם בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל״. ״וַיִּתְּשֵׁם ה׳ מֵעַל אַדְמָתָם״ – בְּעוֹלָם הַזֶּה, ״וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת״ – לָעוֹלָם הַבָּא, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר עַכּוֹ אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן: אִם מַעֲשֵׂיהֶם כַּיּוֹם הַזֶּה – אֵינָן חוֹזְרִין, וְאִם לָאו – חוֹזְרִין. רַבִּי אוֹמֵר: בָּאִים הֵם לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וְגוֹ׳״. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שַׁבְקַהּ רַבִּי עֲקִיבָא לַחֲסִידוּתֵיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הָלֹךְ וְקָרָאתָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה צָפוֹנָה וְאָמַרְתָּ שׁוּבָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה׳ לוֹא אַפִּיל פָּנַי בָּכֶם כִּי חָסִיד אֲנִי נְאֻם ה׳ לֹא אֶטּוֹר לְעוֹלָם״.

MISHNA: The ten tribes are not destined to return to Eretz Yisrael, even during the messianic era, as it is stated: “And He cast them into another land, as it is this day” (Deuteronomy 29:27). Just as the day passes never to return, so too, the ten tribes go into exile and do not return; this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Eliezer says: “As it is this day,” meaning just as the day darkens and then the sky brightens the next day, with regard to the ten tribes as well, although it is dark for them now, so it is destined to brighten for them. GEMARA: The Sages taught in a baraita (Tosefta 13:12): The ten tribes have no share in the World-to-Come, as it is stated: “And the Lord rooted them out of their land in anger, and in wrath, and in great indignation; and He cast them into another land, as it is this day” (Deuteronomy 29:27). “And the Lord rooted them out of their land” indicates in this world; “and cast them into another land” indicates for the World-to-Come; this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Shimon ben Yehuda of the village of Akko says in the name of Rabbi Shimon: If their actions continue to be “as it is this day” and they continue to sin, they do not return to Eretz Yisrael. And if not, and they repent, they return to Eretz Yisrael. Rabbi Yehuda HaNasi says: The members of the ten tribes come to the World-to-Come, as it is stated: “And it shall come to pass on that day, that a great shofar will be sounded, and they shall come who were lost in the land of Assyria and who were dispersed in the land of Egypt, and they shall worship the Lord at the holy mountain in Jerusalem” (Isaiah 27:13). Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: Here too, Rabbi Akiva abandoned his piety and uncharacteristically interpreted the verses harshly, as it is stated with regard to the ten tribes: “Go and proclaim these words toward the north, and say: Return you faithless Israel, says the Lord; I will not frown upon you; for I am merciful, says the Lord, and I will not bear a grudge forever” (Jeremiah 3:12). The prophet prophesies about the return of the ten tribes to Eretz Yisrael.

בֵּן אַחֵר, לְמַחְלֹקֶת. אָמַר רַבִּי פִּינְחָס מִתְּפִלָתָהּ שֶׁל רָחֵל לֹא חָלַק שֵׁבֶט יְהוּדָה וּבִנְיָמִין עִם עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים. אַחֵר, שֶׁעָשָׂה מַעֲשֶׂה אֲחֵרִים, כְּגוֹן יָרָבְעָם וַחֲבֵרָיו.

Rabbi Yehuda ben Rabbi Simon said: The tribes of Judah and Benjamin were not exiled to the place that the ten tribes were exiled. The ten tribes were exiled beyond the Sambatyon River. The tribes of Judah and Benjamin are scattered in all the lands. “Another [aher] son” – other [aher] in terms of division; Rabbi Pinḥas said: From Rachel’s prayer, the tribe of Judah and Benjamin did not take a portion with the ten tribes. “Another” – that performed "other [aherim] actions," like Yerovam and his cohorts.

"הנה ימים באים ולא יאמר חי ה' אשר העלה את ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שמה" (ר' ירמיה כג, ז, ח). בפרק קמא דברכות (יב ע"ב) אמר להם בן זומא לחכמים וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח, והלא כתיב "הנה ימים באים וגו'". אמרו לו, לא שתעקר יציאת מצרים, אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל לה. כיוצא בו (בראשית לה, י) "לא יקרא שמך יעקב כי אם ישראל יהיה שמך", לא שיעקר שם "יעקב" ממקומו, אלא שיהיה שם "ישראל" עיקר ו"יעקב" טפל. וכן הוא אומר (ישעיה מג, יח) "אל תזכרו ראשונות וקדמוניות אל תתבוננו". "אל תזכרו ראשונות" זו שעבוד מלכיות, "וקדמוניות אל תתבוננו" זו יציאת מצרים. "הנני עושה חדשה עתה תצמח" (שם שם יט), תני רב יוסף זו מלחמת גוג ומגוג. משל למה הדבר דומה, לאדם שהיה בדרך מהלך ופגע בו זאב, וניצול ממנו, והיה מהלך ומספר מעשה זאב. פגע בו ארי, וניצול ממנו, היה הולך ומספר מעשה ארי. פגע בו נחש וניצול ממנו, שכח מעשה שניהם, והיה מהלך ומספר מעשה נחש. כך ישראל, צרות אחרונות משכחות הראשונות, עד כאן:

Behold, days are coming when it shall no longer be said, ‘As the Lord lives, who brought the children of Israel out of the land of Egypt,’ but rather, ‘As the Lord lives, who brought up and who led the seed of the house of Israel out of the north country, and from all the countries where I had driven them’" (cf. Jeremiah 23:7-8). In the first chapter of Berakhot (12b), Ben Zoma said to the Sages: Will the Exodus from Egypt even be mentioned in the days of the Messiah? Does it not state, "Behold, days are coming, etc."? They replied to him: It is not that the Exodus from Egypt will be uprooted, but rather that the subjugation of the kingdoms will be primary and the Exodus from Egypt secondary to it. It is comparable to that which is stated (Genesis 35:10), "Your name shall no longer be called Jacob, but Israel shall be your name"—it is not that the name "Jacob" is uprooted from its place, but that the name "Israel" becomes primary and "Jacob" becomes secondary. And so it also says (Isaiah 43:18), "Remember not the former things, nor consider the things of old." "Remember not the former things" refers to the subjugation of the kingdoms; "nor consider the things of old" refers to the Exodus from Egypt. "Behold, I will do a new thing; now it shall spring forth" (ibid., 19)—Rav Yosef taught: this refers to the war of Gog and Magog. To what can this matter be compared? To a man who was walking on a road and was met by a wolf, and was saved from it, whereupon he went along recounting the story of the wolf. He was then met by a lion, and was saved from it, whereupon he went along recounting the story of the lion. He was then met by a snake, and was saved from it, whereupon he forgot the stories of the other two and went along recounting the story of the snake. So too it is with Israel: the later troubles cause the earlier ones to be forgotten. End of quote.

דָּרֵשׁ רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, וְאִיתֵּימָא רַבִּי שִׂמְלַאי: לְעָתִיד לָבֹא מֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סֵפֶר תּוֹרָה וּמַנִּיחוֹ בְּחֵיקוֹ, וְאוֹמֵר: לְמִי שֶׁעָסַק בָּהּ יָבֹא וְיִטּוֹל שְׂכָרוֹ. מִיָּד מִתְקַבְּצִין וּבָאִין אוּמּוֹת הָעוֹלָם בְּעִרְבּוּבְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כׇּל הַגּוֹיִם נִקְבְּצוּ יַחְדָּו וְגוֹ׳״, אֹמֵר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַל תִּכָּנְסוּ לְפָנַי בְּעִרְבּוּבְיָא, אֶלָּא תִּכָּנֵס כׇּל אוּמָּה וְאוּמָּהּ

§ The Gemara cites homiletic interpretations of the verse that was discussed earlier: “All the nations are gathered together, and let the peoples be assembled; who among them can declare this, and announce to us former matters? Let them bring their witnesses, that they may be justified; and let them hear, and say: It is truth” (Isaiah 43:9). Rabbi Ḥanina bar Pappa taught, and some say that it was Rabbi Simlai who taught: In the future, the Holy One, Blessed be He, will bring a Torah scroll and place it in His lap and say: Anyone who engaged in its study should come and take his reward. Immediately, the nations of the world will gather together and come intermingled with each other, as it is stated: “All the nations are gathered together and let the peoples be assembled.” The Holy One, Blessed be He, will say to them: Do not enter before Me intermingled; rather, let each and every nation enter

עד אותו זמן ילכו איש בשם אלהיו כי לא ישובו לדרך הטובה עד שישיבם המלך המשיח לדרך הטובה אחר מלחמת גוג ומגוג:

וכי תבאו מלחמה רמז למלחמת גוג העתידה שתבא לימות המשיח: תבאו מלחמה בגימ' במלחמת גוג:

והקב"ה מתתקף בכחותיו לעורר מלחמה. אוי לאלו, שהמלך הקדוש מעורר עליהם מלחמה. אז כתוב, ה' איש מלחמה.

למען יירשו את שארית אדום, כי רוב בני אדום יפלו אז במלחמת גוג ומגוג, והשארית שישארו מהם וכן כל הגוים שישארו בעת ההיא, אשר נקרא שמי עליהם שהם יכירו שם ה' ויקבלו אמונות האמת עד שיקרא שם ה' עליהם, כל אלה יהיה ירושה להמשיח:

הנשיאים, לשון נשיאות שירימו וינשאו את העם לעבודת השם יתברך. וזהו (במדבר ז, ב) וכל העומדים על הפקודים, לשון חסרון שהצדיקים עומדים כעמוד הברזל שלא יבואו העם לידי חסרון חס ושלום. או פירוש העומדים על הפקודים, מחמת מה באו לידי מדריגה זו מחמת על הפקודים, שתמיד הם במדת החסרון בבחינות מה:

“the princes” (a term that appears again and again ‎from Numbers 7,2-7,84) The leader of each tribe was accorded the title ‎נשיא‎, ‎‎“chieftain or prince.” The word is derived from the root ‎נשא‎, “to ‎carry, lift, elevate,” suggests that it was the task of these tribal ‎leaders to elevate the people spiritually so that they would serve ‎the Lord better. This is also the meaning of Deuteornomy 7,2: “those who ‎were in charge of the people who had been counted.” We ‎have explained previously that the root ‎פקד‎ describes something ‎that was missing, lacking, empty (Samuel I 20,27.) The righteous ‎are perceived as standing fast, i.e. ‎העומדים‎ like an iron wall seeing ‎to it that the common people not become guilty of sins of ‎omission. If we were to ask what merit did the princes possess ‎which resulted in their occupying such high office? The answer is ‎that instead of complimenting themselves on their elevated ‎status they were constantly concerned that they would not lack ‎any of the attributes that are necessary for people occupying ‎such high office.‎ ‎ ‎ ‎ ‎

"לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך ולכה לישועתה לנו". הושיעה את עמך ופדה גוי ואלהיו, ופדה תפדה, כי גואל חזק אתה.