Halachic Aspects of Shabbat Candle Lighting

תָּנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: עֲשֵׂה שַׁבַּתְּךָ חוֹל וְאַל תִּצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת, אֲבָל עוֹשֶׂה הוּא דָּבָר מוּעָט בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ. מַאי נִינְהוּ? אָמַר רַב פָּפָּא: כָּסָא דְהַרְסָנָא. כְּדִתְנַן, רַבִּי יְהוּדָה בֶּן תֵּימָא אוֹמֵר: הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר וְקַל כַּנֶּשֶׁר, רָץ כַּצְּבִי וְגִבּוֹר כָּאֲרִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

With regard to this issue, the school of Eliyahu taught that although Rabbi Akiva said: Make your Shabbat like a weekday and do not be beholden to other beings; however, one should nevertheless perform some small alteration in his house to distinguish Shabbat from a weekday. The Gemara asks: What is this alteration? Rav Pappa said: For example, one should serve small, fried fish. As we learned in a mishna: Rabbi Yehuda ben Teima says: Be bold like a leopard, light like an eagle, run like a deer, and be strong like a lion to perform the will of your Father in Heaven. This statement teaches that one should exert every effort to perform a mitzva.

בין שאמר נברך בין שאמר ברכו אין תופסין אותו על כך הנקדנין תופסין על כך בעשרים נחלקו ובלבד שלא יהא בהן אחד שמפטירין [אותו] מן הזמון.

Regardless if [a person that is leading the Zimun] said Nevarech (Let us bless) or if he said Barchu (Bless) we do not stop him [and correct him] for this. [Only] cavilers stop [the leader] for this! [A group] of twenty [people] can split up [into two groups of ten people], as long as not even one person gets excluded from the Zimun.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר כּוּ׳: מַאי טַעְמָא? אָמַר רָבָא: מִתּוֹךְ שֶׁרֵיחוֹ רַע גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַנִּיחֶנָּה וְיֵצֵא. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְיֵצֵא! אֲמַר לֵיהּ: שֶׁאֲנִי אוֹמֵר הַדְלָקַת נֵר בְּשַׁבָּת חוֹבָה. דְּאָמַר רַב נַחְמָן בַּר רַב זַבְדָּא, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב נַחְמָן בַּר רָבָא אָמַר רַב: הַדְלָקַת נֵר בְּשַׁבָּת חוֹבָה, רְחִיצַת יָדַיִם וְרַגְלַיִם בְּחַמִּין עַרְבִית, רְשׁוּת. וַאֲנִי אוֹמֵר: מִצְוָה. ״וַתִּזְנַח מִשָּׁלוֹם נַפְשִׁי נָשִׁיתִי טוֹבָה״. מַאי ״וַתִּזְנַח מִשָּׁלוֹם נַפְשִׁי״ — אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: זוֹ הַדְלָקַת נֵר בְּשַׁבָּת. ״נָשִׁיתִי טוֹבָה״ — אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: זוֹ בֵּית הַמֶּרְחָץ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן זוֹ רְחִיצַת יָדַיִם וְרַגְלַיִם בְּחַמִּין. רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא אָמַר: זוֹ מִטָּה נָאָה וְכֵלִים נָאִים שֶׁעָלֶיהָ. רַבִּי אַבָּא אָמַר: זוֹ מִטָּה מוּצַּעַת וְאִשָּׁה מְקוּשֶּׁטֶת לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים.

We learned in the mishna that Rabbi Yishmael says that kindling a lamp on Shabbat with tar is prohibited. The Gemara asks: What is the reason for this? Rava said: Because its odor is bad the Sages issued a decree prohibiting the use of tar, lest one forsake the light and leave. Abaye said to him: And let him leave. What obligation is there to sit next to the light? Rava said to him: Because I say that kindling Shabbat lights is an obligation, and one is required to eat specifically by that light in deference to Shabbat. As Rav Naḥman bar Rav Zavda said, and others say that it was Rav Naḥman bar Rava who said that Rav said: Kindling the Shabbat lamps is an obligation, whereas washing one’s hands and feet with hot water in the evening prior to Shabbat is merely optional. And I say: Washing is not merely optional; it is a mitzva even though it is not an obligation. Since bathing as preparation for enjoyment of Shabbat was discussed, the Gemara cites the homiletic interpretation of the verse describing those heading into exile: “And my soul is removed far off from peace, I forgot prosperity” (Lamentations 3:17). What is: And my soul is removed far off from peace? Rabbi Abbahu said: That is the lack of opportunity to engage in kindling the Shabbat lights, which a refugee is unable to do. I forgot prosperity, Rabbi Yirmeya said: That is the lack of opportunity to bathe in the bathhouse. Rabbi Yoḥanan said: That is the lack of opportunity to engage in washing one’s hands and feet in hot water. Rabbi Yitzḥak Nappaḥa said: Prosperity is a pleasant bed and the pleasant bedclothes that are on it, which are not available in exile. Rabbi Abba said: That is a made bed, and a wife adorned, i.e., worthy of and suitable (Rashba) for Torah scholars.

עַל שָׁלשׁ עֲבֵרוֹת נָשִׁים מֵתוֹת בִּשְׁעַת לֵדָתָן, עַל שֶׁאֵינָן זְהִירוֹת בַּנִּדָּה וּבַחַלָּה וּבְהַדְלָקַת הַנֵּר: שְׁלשָׁה דְבָרִים צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה. עִשַּׂרְתֶּם. עֵרַבְתֶּם. הַדְלִיקוּ אֶת הַנֵּר. סָפֵק חֲשֵׁכָה סָפֵק אֵין חֲשֵׁכָה, אֵין מְעַשְּׂרִין אֶת הַוַּדַּאי, וְאֵין מַטְבִּילִין אֶת הַכֵּלִים, וְאֵין מַדְלִיקִין אֶת הַנֵּרוֹת, אֲבָל מְעַשְּׂרִין אֶת הַדְּמַאי, וּמְעָרְבִין, וְטוֹמְנִין אֶת הַחַמִּין:

This mishna concludes the aggadic treatment of the topic of kindling the Shabbat lights. For three transgressions women are punished and die during childbirth: For the fact that they are not careful in observing the laws of a menstruating woman, and in separating ḥalla from the dough, and in lighting the Shabbat lamp. There are three things a person must say in his home on Shabbat eve at nightfall and not before. The mishna elaborates: He should ask the members of his household, have you tithed the crop that required tithing? Have you placed the eiruv for joining the courtyards and joining the Shabbat borders? If you have done so, light the lamp in honor of Shabbat. The Sages stated a principle: If the time arrives on Friday when there is uncertainty whether it is nightfall and uncertainty whether it is not yet nightfall, one may not tithe the crop that has definitely not been tithed, and one may not immerse ritually impure vessels in a ritual bath to render them ritually pure, and one may not light the Shabbat lights. However, one may tithe demai, doubtfully tithed produce, which must be tithed due to mere suspicion. And one may place an eiruv and insulate the hot water to be used on Shabbat.

דְּבֵיתְהוּ דְּרַב יוֹסֵף הֲוָת מְאַחֲרָה וּמַדְלְקָה. אֲמַר לַהּ רַב יוֹסֵף: תָּנֵינָא ״לֹא יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה״ — מְלַמֵּד שֶׁעַמּוּד עָנָן מַשְׁלִים לְעַמּוּד הָאֵשׁ וְעַמּוּד הָאֵשׁ מַשְׁלִים לְעַמּוּד הֶעָנָן. סְבַרָה לְאַקְדּוֹמֵי. אֲמַר לַהּ הָהוּא סָבָא: תָּנֵינָא, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַקְדִּים וְשֶׁלֹּא יְאַחֵר.

The Gemara relates that Rav Yosef’s wife would kindle the Shabbat lights late. Rav Yosef said to her: Wasn’t it taught in a baraita with regard to the verse: “The pillar of cloud by day, and the pillar of fire by night, departed not from before the people” (Exodus 13:22), this teaches that the pillar of cloud would overlap with the pillar of fire? The pillar of fire would appear slightly before nightfall. And the pillar of fire would overlap with the pillar of cloud, as well. The pillar of cloud would appear slightly before daybreak. Therefore, in lighting the Shabbat lights it is also appropriate to light earlier, beginning Shabbat slightly before dark on Shabbat eve. She thought to kindle the lights much earlier, on Shabbat eve, long before nightfall. An Elder said to her, we learned: As long as he neither lights too early nor too late.

הַדְלָ [קַ] ת נֵר בְּשַׁבָּת אֵינָהּ רְשׁוּת אִם רָצָה מַדְלִיק וְאִם רָצָה אֵינוֹ מַדְלִיק. וְלֹא מִצְוָה שֶׁאֵינוֹ חַיָּב לִרְדֹּף אַחֲרֶיהָ עַד שֶׁיַּעֲשֶׂנָה כְּגוֹן עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת אוֹ נְטִילַת יָדַיִם לַאֲכִילָה אֶלָּא זֶה חוֹבָה. וְאֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים חַיָּבִין לִהְיוֹת בְּבָתֵּיהֶן נֵר דָּלוּק בְּשַׁבָּת. אֲפִלּוּ אֵין לוֹ מַה יֹּאכַל שׁוֹאֵל עַל הַפְּתָחִים וְלוֹקֵחַ שֶׁמֶן וּמַדְלִיק אֶת הַנֵּר שֶׁזֶּה בִּכְלַל עֹנֶג שַׁבָּת. וְחַיָּב לְבָרֵךְ קֹדֶם הַדְלָקָה בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל שַׁבָּת. כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרֵךְ עַל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁהוּא חַיָּב בָּהֶם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים: מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּנֵר שֶׁל שַׁבָּת. וְהוּא שֶׁלֹּא יְהֵא הַדָּבָר צָרִיךְ עִיּוּן הַרְבֵּה. אֲבָל דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ לְדַקְדֵּק בִּרְאִיָּתוֹ אָסוּר לְהַבְחִינוֹ לְאוֹר הַנֵּר גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַטֶּה: הַמַּדְלִיק צָרִיךְ לְהַדְלִיק מִבְּעוֹד יוֹם קֹדֶם שְׁקִיעַת הַחַמָּה. וְנָשִׁים מְצֻוּוֹת עַל דָּבָר זֶה יוֹתֵר מִן הָאֲנָשִׁים לְפִי שֶׁהֵן מְצוּיוֹת בַּבָּתִּים וְהֵן הָעֲסוּקוֹת בִּמְלֶאכֶת הַבַּיִת. וְאַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ הָאִישׁ לְהַזְהִירָן וְלִבְדֹּק אוֹתָן עַל כָּךְ וְלוֹמַר לָהֶן וּלְאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ עֶרֶב שַׁבָּת קֹדֶם שֶׁתֶּחְשַׁךְ הַדְלִיקוּ אֶת הַנֵּר. סְפֵק חֲשֵׁכָה וְנִכְנַס הַשַּׁבָּת סָפֵק לֹא נִכְנַס אֵין מַדְלִיקִין:

The kindling of a Sabbath lamp is not a matter left to our volition - i.e., [it is not a matter about which,] if one desires, one may kindle it, but if one does not desire, one need not. Nor is it a mitzvah that we are not obligated to pursue - e.g., making an eruv for a courtyard or washing one's hands before eating. Instead, it is an obligation. Both men and women are obligated to have a lamp lit in their homes on the Sabbath. Even if a person does not have food to eat, he should beg from door to door and purchase oil to kindle a lamp, for this is included in [the mitzvah of] delighting in the Sabbath. One is obligated to recite a blessing before kindling [the Sabbath lamp], as one does before fulfilling any of the obligations incumbent upon us by virtue of Rabbinic decree. [The blessing is:] Blessed are You, God, our Lord who has sanctified us with His commandments and commanded us to light the Sabbath lamp. It is permissible to make use of [the light of] a Sabbath lamp, provided that the matter does not require careful scrutiny. If, however, a matter requires one to look precisely, it is forbidden to use the Sabbath lamp to inspect it, lest one tilt [the lamp]. The person who lights the Sabbath lamp should light it while it is still day, before sunset. Women have a greater obligation in this regard than men, for they are normally at home and are involved in the household tasks. Nevertheless, a man should alert them concerning this matter and check that they have done so. He should tell the members of his household on the Sabbath eve before nightfall, "Kindle the lamp." If there is a question whether night has fallen and the Sabbath has commenced or whether the Sabbath has not commenced, the lamp should not be kindled.

בפרק קמא דברכות (ו', ב') א"ר חלבו אמר רב הונא כל שיודע בחבירו שהוא רגיל ליתן לו שלום יקדים לו שלום שנא' בקש שלום ורדפהו ואם נתן לו ולא החזיר נקרא גזלן שנא' ואתם בערתם הכרם גזילת העני בבתיכם. פי' כי למדריגת השלום שמשלים את הדבר וכאשר אין השלום הכל חסר, ולכן צריך לרדוף אחר השלום שהוא משלים הכל ואם יודע בחבירו שיתן לו שלום צריך הוא שיקדים לו שלום, שאל"כ לא היה עושה השלום ברדיפה כאשר אינו מקדים שלום, וצריך לרדוף אחר דבר שהוא השלמה כי קודם השלום הדבר חסר ולכך כל דבר בעולם הוא רודף אחר השלמתו עד שהוא שלם, כי האדם כאשר הוא צמא למים מאוד מאוד הוא רודף אחר המים שהוא רודף השלמתו וכן כאשר האדם הוא חסר שלום שהוא השלמה אל הכל צריך לרדוף אחריו.

הַדְלָ [קַ] ת נֵר בְּשַׁבָּת אֵינָהּ רְשׁוּת אִם רָצָה מַדְלִיק וְאִם רָצָה אֵינוֹ מַדְלִיק. וְלֹא מִצְוָה שֶׁאֵינוֹ חַיָּב לִרְדֹּף אַחֲרֶיהָ עַד שֶׁיַּעֲשֶׂנָה כְּגוֹן עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת אוֹ נְטִילַת יָדַיִם לַאֲכִילָה אֶלָּא זֶה חוֹבָה. וְאֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים חַיָּבִין לִהְיוֹת בְּבָתֵּיהֶן נֵר דָּלוּק בְּשַׁבָּת. אֲפִלּוּ אֵין לוֹ מַה יֹּאכַל שׁוֹאֵל עַל הַפְּתָחִים וְלוֹקֵחַ שֶׁמֶן וּמַדְלִיק אֶת הַנֵּר שֶׁזֶּה בִּכְלַל עֹנֶג שַׁבָּת. וְחַיָּב לְבָרֵךְ קֹדֶם הַדְלָקָה בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל שַׁבָּת. כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרֵךְ עַל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁהוּא חַיָּב בָּהֶם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים: הַמַּדְלִיק צָרִיךְ לְהַדְלִיק מִבְּעוֹד יוֹם קֹדֶם שְׁקִיעַת הַחַמָּה. וְנָשִׁים מְצֻוּוֹת עַל דָּבָר זֶה יוֹתֵר מִן הָאֲנָשִׁים לְפִי שֶׁהֵן מְצוּיוֹת בַּבָּתִּים וְהֵן הָעֲסוּקוֹת בִּמְלֶאכֶת הַבַּיִת. וְאַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ הָאִישׁ לְהַזְהִירָן וְלִבְדֹּק אוֹתָן עַל כָּךְ וְלוֹמַר לָהֶן וּלְאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ עֶרֶב שַׁבָּת קֹדֶם שֶׁתֶּחְשַׁךְ הַדְלִיקוּ אֶת הַנֵּר. סְפֵק חֲשֵׁכָה וְנִכְנַס הַשַּׁבָּת סָפֵק לֹא נִכְנַס אֵין מַדְלִיקִין:

The kindling of a Sabbath lamp is not a matter left to our volition - i.e., [it is not a matter about which,] if one desires, one may kindle it, but if one does not desire, one need not. Nor is it a mitzvah that we are not obligated to pursue - e.g., making an eruv for a courtyard or washing one's hands before eating. Instead, it is an obligation. Both men and women are obligated to have a lamp lit in their homes on the Sabbath. Even if a person does not have food to eat, he should beg from door to door and purchase oil to kindle a lamp, for this is included in [the mitzvah of] delighting in the Sabbath. One is obligated to recite a blessing before kindling [the Sabbath lamp], as one does before fulfilling any of the obligations incumbent upon us by virtue of Rabbinic decree. [The blessing is:] Blessed are You, God, our Lord who has sanctified us with His commandments and commanded us to light the Sabbath lamp. The person who lights the Sabbath lamp should light it while it is still day, before sunset. Women have a greater obligation in this regard than men, for they are normally at home and are involved in the household tasks. Nevertheless, a man should alert them concerning this matter and check that they have done so. He should tell the members of his household on the Sabbath eve before nightfall, "Kindle the lamp." If there is a question whether night has fallen and the Sabbath has commenced or whether the Sabbath has not commenced, the lamp should not be kindled.

חוֹבוֹת הָאֵבָרִים יֵחָלְקוּ לִב׳ חֲלָקִים: הָאֶחָד מֵהֶם מִצְוֹת שֶׁמְּחַיֵּב בָּהֶם הַשֵּׂכֶל אֲפִלּוּ אִם לֹא חִיְּבָה בָּהֶן הַתּוֹרָה. וְהַחֵלֶק הַשֵּׁנִי מִצְוֹת הַשֵּׁמַע שֶׁאֵין הַשֵּׂכֶל מְחַיֵּב בָּהֶם וְלֹא דּוֹחֶה אוֹתָם כְּאִסּוּר בָּשָׂר בְּחָלָב וְשַׁעַטְנֵז וְכִלְאַיִם וְהַדּוֹמֶה לָהֶם מִמָּה שֶׁנֶּעֶלְמָה מִמֶּנּוּ עִלַּת אִסּוּרָם וְעִלַּת חִיּוּב מִמָּה שֶׁנִּתְחַיַּבְנוּ מֵהֶן.

The first aims at the knowledge of the duties of the limbs (practical duties) and is the science of external conducts. The second deals with the duties of the heart, namely, its sentiments and thoughts, and is the science of the inner life.

הגה וע"ל סי' רס"ז ואם היה הנר דולק מבעוד היום גדול יכבנו ויחזור וידליקנו לצורך שבת (טור):

If the candles were light while there is still much daylight, one must extinguish the light and go back and light it again for the sake of Shabbat. (Tur).

(מג"א סקט"ו)

"'The kindling of a light for Shabbos in an obligation.' Rashi explains the reason is 'Honoring Shabbos' (Kavod Shabbos) since you can only hold an important feast in a well lit place." So according to Rashi, (the reason we light a Shabbos candle) is not because of "Shabbos Pleasure" (Oneg Shabbos) but rather due to "Honoring Shabbos" (Kavod Shabbos).

לבעל הלכות גדולות כיון שהדליק נר של שבת חל עליו שבת ונאסר במלאכה ועל פי זה נוהגות קצת נשים שאחר שברכו והדליקו הנרות משליכות לארץ הפתילה שבידן שהדליקו בה ואין מכבות אותה ויש אומרים שאם מתנה קודם שתדליק שאינה מקבלת שבת עד שיאמר החזן ברכו מועיל ויש אומרים שאינו מועיל לה ויש חולקים על בעל הלכות גדולות ואומרים שאין קבלת שבת תלוי בהדלקת הנר אלא בתפלת ערבית שכיון שאמר החזן ברכו הכל פורשין ממלאכתם ולדידן כיון שהתחילו מזמור שיר ליום השבת הוי כברכו לדידהו: הגה והמנהג שאותה אשה המדלקת מקבלת שבת בהדלקה אם לא שהתנה תחלה ואפי' תנאי בלב סגי (מרדכי) אבל שאר בני הבית מותרין במלאכה עד ברכו ועיקר הדלקה תלויה בנרות שמדליקין על השלחן אבל לא בשאר הנרות שבבית (אור זרוע) וצריך להניח הנרות במקום שמדליקין ולא להדליק במקום זה ולהניח במקום אחר (מרדכי פ' ב"מ):

Acording to the author of the Halakhos Gedolos, because the Sabbath lamp has been lit the Sabbath is incumbent upon you and labor is prohibited. And based on this some few women have the practice of, after they bless and ignite the lamps, throwing down the match in their hands with which they have ignited without extinguishing it. And some say that if she stipulates before she ignited that she is not accepting the Sabbath until the cantor says "Bless," it works. And some say it does not work. And some dissent (from the author Halakhos Gedolos) and say that she does not accept the Sabbath by igniting the lamp but rather by the evening prayer, because when the cantor says "Bless" all refrain from their labor; and according to these, when we begin with "A song for the Sabbath Day," that is like "Bless." Rema: And the practice is that a woman who ignites accepts the Sabbath in that ignition if she has not before stipulated, and even a mental stipulation counts. (Mordechai) But the rest of the house's residents are permitted labor until "Bless." And the essence of the ignition resides in the lamps ignited on the table but not in the rest of the lamps in the house. (Or Zarua) And it is necessary to place the candles at the ignition site, and not to ignite them in one place and move them to another. (Mordechai's commentary on Bava Metzia)

הָאָדָם רָאוּי שֶׁיִּתְדַּמֶּה לְקוֹנוֹ וְאָז יִהְיֶה בְּסוֹד הַצּוּרָה הָעֶלְיוֹנָה צֶלֶם וּדְמוּת, שֶׁאִלּוּ יְדֻמֶּה בְּגוּפוֹ וְלֹא בִּפְעֻלּוֹת הֲרֵי הוּא מַכְזִיב הַצּוּרָה וְיֹאמְרוּ עָלָיו צוּרָה נָאָה וּמַעֲשִׂים כְּעוּרִים. שֶׁהֲרֵי עִיקָר הַצֶּלֶם וְהַדְּמוּת הָעֶלְיוֹן הֵן פְּעֻלּוֹתָיו, וּמַה יוֹעִיל לוֹ הֱיוֹתוֹ כְּצוּרָה הָעֶלְיוֹנָה דְּמוּת תַּבְנִית אֵבָרָיו וּבַפְּעֻלּוֹת לֹא יִתְדַמֶּה לְקוֹנוֹ. לְפִיכָךְ רָאוּי שֶׁיִּתְדַּמֶּה אֶל פְּעֻלּוֹת הַכֶּתֶר שֶׁהֵן י"ג מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים עֶלְיוֹנוֹת. וּרְמוּזוֹת בְּסוֹד הַפְּסוּקִים (מיכה ז, יח) מִי אֵל כָּמוֹךָ.

Chapter 1 - That it is fitting for a person to resemble his Creator: It is fitting for a person to resemble his Creator and then he will be [configured] in the secret of the Highest Form, [both] in image and likeness. As if he is alike in his body but not in his actions, he betrays the Form; and they will say about him, "A lovely form, but ugly deeds." As behold, the essence of the Highest Image and Likeness is His actions. And what will it benefit him to have the structure of his limbs like the Highest Form, but not resemble his Creator in his actions?

מַתְנִי׳ שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה: עִשַּׂרְתֶּם? עֵרַבְתֶּם? — הַדְלִיקוּ אֶת הַנֵּר. סָפֵק חֲשֵׁכָה סָפֵק אֵינוֹ חֲשֵׁכָה — אֵין מְעַשְּׂרִין אֶת הַוַּדַּאי, וְאֵין מַטְבִּילִין אֶת הַכֵּלִים, וְאֵין מַדְלִיקִין אֶת הַנֵּרוֹת. אֲבָל מְעַשְּׂרִין אֶת הַדְּמַאי, וּמְעָרְבִין, וְטוֹמְנִין אֶת הַחַמִּין. גְּמָ׳ מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אָמַר קְרָא: ״וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ וּפָקַדְתָּ נָוְךָ וְלֹא תֶחֱטָא״. אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: אַף עַל גַּב דַּאֲמוּר רַבָּנַן שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר וְכוּ׳ — צְרִיךְ לְמֵימְרִינֵהוּ בְּנִיחוּתָא, כִּי הֵיכִי דְּלִיקַבְּלִינְהוּ מִינֵּיהּ. אָמַר רַב אָשֵׁי: אֲנָא לָא שְׁמִיעַ לִי הָא דְּרַבָּה בַּר רַב הוּנָא, וְקַיֵּימְתַּהּ מִסְּבָרָא.

MISHNA: There are three things a person must say in his home on Shabbat eve at nightfall and not before. The mishna elaborates: He should ask the members of his household, have you tithed the crop that required tithing? Have you placed the eiruv for joining the courtyards and joining the Shabbat borders? If you have done so, light the lamp in honor of Shabbat. The Sages stated a principle: If the time arrives on Friday when there is uncertainty whether it is nightfall and uncertainty whether it is not yet nightfall, one may not tithe the crop that has definitely not been tithed, and one may not immerse ritually impure vessels in a ritual bath to render them ritually pure, and one may not light the Shabbat lights. However, one may tithe demai, doubtfully tithed produce, which must be tithed due to mere suspicion. And one may place an eiruv and insulate the hot water to be used on Shabbat. GEMARA: The Gemara attempts to clarify: From where are these matters, that one must ask these questions in his home at nightfall of Shabbat, derived? Rabbi Yehoshua ben Levi said: As the verse said: “And you shall know that your tent is in peace; and you shall visit your habitation, and shall not sin” (Job 5:24). From here it is derived that one should visit his habitation, i.e., ask in his home, so that he will not come to sin. Rabba bar Rav Huna said: Although the Sages said that there are three things a person should, indeed he is required to, say in his home on Shabbat eve at nightfall, one must say them calmly so that the members of his household will accept them from him. If he says them harshly, his family members may mislead him and cause him to sin. Rav Ashi said: I did not hear this halakha of Rabba bar Rav Huna, but I fulfilled it based on my own reasoning.

בהעלותך לא נמצא בשום מקום לשון העלאה על הדלקת הנר רק גבי מנורה, ומזה הוציאו חז"ל לפרש גם מענין העלאה שמעלם למקום גבוה (כמ"ש בסי' ה') והנרות הם הבזיכים שנותנים בהם השמן והפתילה וזה מורה כמ"ד במנחות (דף פ"ח) שהנרות לא היו קבועים והעלה אותם לקבעם במנורה, ובמ"ש אל מול פני אם היה אומר אל מול פני המנורה הייתי מפרש שיפנו אל האמצעי, ואם היה אומר אל פני המנורה הייתי מפרש שיפנו אל צד השלחן (כנ"ל סימן אל"ף)

הדרן עלך יציאות השבת מַתְנִי׳ בַּמֶּה מַדְלִיקִין וּבַמָּה אֵין מַדְלִיקִין? אֵין מַדְלִיקִין לֹא בְּלֶכֶשׁ, וְלֹא בְּחוֹסֶן, וְלֹא בְּכָלָךְ, וְלֹא בִּפְתִילַת הָאִידָן, וְלֹא בִּפְתִילַת הַמִּדְבָּר, וְלֹא בִּירוֹקָה שֶׁעַל פְּנֵי הַמַּיִם, וְלֹא בְּזֶפֶת, וְלֹא בְּשַׁעֲוָה, וְלֹא בְּשֶׁמֶן קִיק, וְלֹא בְּשֶׁמֶן שְׂרֵיפָה, וְלֹא בְּאַלְיָה, וְלֹא בְּחֵלֶב. נַחוּם הַמָּדִי אוֹמֵר: מַדְלִיקִין בְּחֵלֶב מְבוּשָּׁל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:

MISHNA: With what may one light the Shabbat lamp, and with what may one not light it? With regard to types of prohibited wicks, one may light neither with cedar bast [lekhesh], nor with uncombed flax [ḥosen], nor with raw silk [kalakh], nor with willow bast [petilat ha’idan], nor with desert weed [petilat hamidbar], nor with green moss that is on the surface of the water. With regard to types of prohibited oils, one may light neither with pitch [zefet], nor with wax [sha’ava], nor with castor oil [shemen kik], nor with burnt oil [shemen sereifa], nor with fat from a sheep’s tail [alya], nor with tallow [ḥelev]. Naḥum the Mede says: One may light with boiled tallow. And the Rabbis say: Both tallow that was boiled and tallow that was not boiled, one may not light with them.

ועפ"י הדברים האלה תבין לפרש בגמ'. והיכן צונ"ו ר' אוויא אמר מלא תסור וכו' ר' נחמיה אמר שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך והנה ידוע מה דהקשו מ"ש דהקש' הש"ס כאן יותר משאר מצות דרבנן היכ"ן ציונ"ו ותו יש להתבונן במאי פליגי ר' אוויא ור"נ ויש לפרש עפ"י הדברי' הנ"ל דהיה מקובל ביד' כקבלת הרוקח ז"ל דנרמזת המצוה בתור' בפ' אמו"ר אל הכהני"ם ושם נאמר ג"כ ולרמז המועד אשר יתחדש ע"י הכהנים והמצוה אשר תתחדש וכמו שרמז הרוקח ז"ל צ"ו א"ת בנ"י ישראל וסמוך לי' ויקחו אליך שמן זית זך וכמו שרמזתי צ"ו א"ת בנ"י ישראל בגימטריא בימ"י מתתיה"ו ב"ן יוחנ"ן.

כתב הא"ר דבאשה עניה יש להקל בששכחה שתוסיף כל ימיה מעט שמן בנר ואם היא מדלקת נרות תדליק תמיד נר אחד מעט יותר ארוך מבתחלה: (יב) מפני שמצויות - ועוד טעם מפני שכבתה נר שלו עולם שגרמה מיתה לאדה"ר. (יח) ולמעלה - אבל קודם פלג המנחה אין קבלתו קבלה אף בדיעבד ועיין בסימן רס"א ס"ק כ"ה במ"ב: (כז) אחר ההדלקה - ס"ל דאם תברך הוי כאלו קבלה לשבת בפירוש ושוב אסורה להדליק וא"כ ביו"ט דלא שייך זה לכ"ע תברך ואח"כ תדליק ודעת המ"א דלא פלוג אבל הרבה א

And to add -- and there are some whose practice is to light seven lamps corresponding to the seven days of the week, and there are others who light ten corresponding to the Ten Commandments, and all of them need not be on the table. 27 After the lighting- The reasoning is that when she blesses, it is as if she has explicitly accepted Shabbat, and it is presently forbidden to light. And given this, on Yom Tov when this is not relevant, according to all opinions she should bless and then afterwards light. And it is the opinion of the Magen Avraham that we do not act differently from the norm, but many Acharonim reason as I wrote earlier.