Why the Aron Was Carried on Shoulders

וְלִבְנֵ֥י קְהָ֖ת לֹ֣א נָתָ֑ן כִּֽי־עֲבֹדַ֤ת הַקֹּ֙דֶשׁ֙ עֲלֵהֶ֔ם בַּכָּתֵ֖ף יִשָּֽׂאוּ׃

But to the Kohathites he did not give any; since theirs was the service of the [most] sacred objects, their porterage was by shoulder.

וַיַּרְכִּ֜בוּ אֶת־אֲר֤וֹן הָאֱלֹהִים֙ אֶל־עֲגָלָ֣ה חֲדָשָׁ֔ה וַיִּ֨שָּׂאֻ֔הוּ מִבֵּ֥ית אֲבִינָדָ֖ב אֲשֶׁ֣ר בַּגִּבְעָ֑ה וְעֻזָּ֣א וְאַחְי֗וֹ בְּנֵי֙ אֲבִ֣ינָדָ֔ב נֹהֲגִ֖ים אֶת־הָעֲגָלָ֥ה חֲדָשָֽׁה׃ וַיָּבֹ֖אוּ עַד־גֹּ֣רֶן נָכ֑וֹן וַיִּשְׁלַ֨ח עֻזָּ֜ה אֶל־אֲר֤וֹן הָֽאֱלֹהִים֙ וַיֹּ֣אחֶז בּ֔וֹ כִּ֥י שָֽׁמְט֖וּ הַבָּקָֽר׃ וַיִּֽחַר־אַ֤ף יְהֹוָה֙ בְּעֻזָּ֔ה וַיַּכֵּ֥הוּ שָׁ֛ם הָאֱלֹהִ֖ים עַל־הַשַּׁ֑ל וַיָּ֣מׇת שָׁ֔ם עִ֖ם אֲר֥וֹן הָאֱלֹהִֽים׃

They loaded the Ark of God onto a new cart and conveyed it from the house of Abinadab, which was on the hill; and Abinadab’s sons, Uzza and Ahio, guided the new cart. But when they came to the threshing floor of Nacon, Uzzah reached out for the Ark of God and grasped it, for the oxen had stumbled. GOD was incensed at Uzzah. And God struck him down on the spot for his indiscretion, and he died there beside the Ark of God.

אָ֚ז אָמַ֣ר דָּוִ֔יד לֹ֤א לָשֵׂאת֙ אֶת־אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֔ים כִּ֖י אִם־הַלְוִיִּ֑ם כִּֽי־בָ֣ם ׀ בָּחַ֣ר יְהֹוָ֗ה לָשֵׂ֞את אֶת־אֲר֧וֹן יְהֹוָ֛ה וּֽלְשָׁרְת֖וֹ עַד־עוֹלָֽם׃ {פ} כִּ֛י לְמַבָּרִ֥אשׁוֹנָ֖ה לֹ֣א אַתֶּ֑ם פָּרַ֨ץ יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ בָּ֔נוּ כִּֽי־לֹ֥א דְרַשְׁנֻ֖הוּ כַּמִּשְׁפָּֽט׃ וַיִּשְׂא֣וּ בְנֵֽי־הַלְוִיִּ֗ם אֵ֚ת אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֔ים כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה מֹשֶׁ֖ה כִּדְבַ֣ר יְהֹוָ֑ה בִּכְתֵפָ֥ם בַּמֹּט֖וֹת עֲלֵיהֶֽם׃ {פ}

Then David gave orders that none but the Levites were to carry the Ark of God, for GOD had chosen them to carry the Ark of GOD and to render service forever. By your not having been there the first time, we did not show due regard for the ETERNAL our God—who burst out against us.” The Levites carried the Ark of God by means of poles on their shoulders, as Moses had commanded in accordance with the word of GOD.

נִמְצָא אָרוֹן וְנוֹשְׂאָיו וְכֹהֲנִים מִצַּד אֶחָד, וְיִשְׂרָאֵל מִצַּד אֶחָד. נָשָׂא אָרוֹן אֶת נוֹשְׂאָיו וְעָבַר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּם כׇּל הָעָם לַעֲבֹר וַיַּעֲבֹר אֲרוֹן ה׳ וְהַכֹּהֲנִים לִפְנֵי הָעָם״. וְעַל דָּבָר זֶה נֶעֱנַשׁ עוּזָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן כִּידֹן וַיִּשְׁלַח עֻזָּא אֶת יָדוֹ לֶאֱחֹז אֶת הָאָרוֹן״, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: עוּזָּא, נוֹשְׂאָיו נָשָׂא, עַצְמוֹ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן! אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: דִּבְרֵי תוֹרָה שֶׁכָּתוּב בָּהֶן ״הֲתָעִיף עֵינֶיךָ בּוֹ וְאֵינֶנּוּ״, אַתָּה קוֹרֵא אוֹתָן זְמִירוֹת?! הֲרֵינִי מַכְשִׁילְךָ בְּדָבָר שֶׁאֲפִילּוּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן יוֹדְעִין אוֹתוֹ, דִּכְתִיב: ״וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ וְגוֹ׳״, וְאִיהוּ אַתְיֵיהּ בַּעֲגַלְתָּא.

It follows that the Ark and its bearers and the priests were on one side of the Jordan, the east side, and the rest of the Jewish people were on the other side, the west side. Subsequently, the Ark carried its bearers in the air and crossed the Jordan, as it is stated: “When all the people were completely passed over, the Ark of the Lord passed on, and the priests, before the people” (Joshua 4:11). And over this matter Uzzah was punished for not taking proper care of the Ark, as it is stated: “And when they came to the threshing floor of Chidon, Uzzah put forth his hand to hold the Ark; for the oxen stumbled” (I Chronicles 13:9). The Holy One, Blessed be He, said to him: Uzzah, the Ark carried its bearers when it crossed the Jordan; all the more so is it not clear that it can carry itself? The Holy One, Blessed be He, said to him: Matters of Torah are so difficult and demanding that it is written: “Will you set your eyes upon it? It is gone” (Proverbs 23:5), i.e., one whose eyes stray from the Torah even for a moment will forget it, and you call them songs? For this reason I will cause you to stumble in a matter that even schoolchildren know, as it is written with regard to the wagons brought to the Tabernacle: “And to the descendants of Kohath he did not give, because the service of the holy things belongs to them; they carry them upon their shoulders” (Numbers 7:9). And although the Ark clearly must be carried on people’s shoulders, David erred and brought it in a wagon.

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת מֵאֵיזוֹ מִיתָה הָיוּ נִצּוֹלִים, אִם מִמִּיתָה שֶׁל עוֹלָם, הֲרֵי אֵין בְּרִיָּה שֶׁאֵין מֵתָה, מַהוּ לְהַצִּיל מִמָּוֶת נַפְשָׁם, אֶלָּא מִמִּיתַת הָאָרוֹן, כֵּיצַד אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל נוֹסְעִין הָיוּ שְׁנֵי נִיצוֹצִין שֶׁל אֵשׁ יוֹצְאִין מִתּוֹךְ שְׁנֵי בַּדָּיו שֶׁל אָרוֹן כְּדֵי לִפְגֹּעַ שׂוֹנְאֵיהֶם, וּמִנַּיִן, שֶׁכֵּן משֶׁה אוֹמֵר לְיִשְׂרָאֵל מָה אַתֶם מִתְיָרְאִין מִן בְּנֵי עֲנָק וְכִי קָשִׁים הֵם מֵאוֹתָן שֶׁהָיוּ בָּאִים כְּנֶגְדֵנוּ וְהָיָה הָאָרוֹן שׂוֹרְפָן הוּא יַשְׁמִידֵם וְהוּא יַכְנִיעֵם לְפָנֶיךָ, וְכֵיוָן שֶׁהָיוּ הַנִּיצוֹצִין יוֹצְאִין הָיְתָה הָאֵשׁ שָׁפָה בְּטוֹעֲנֵי הָאָרוֹן וְהָיוּ נִשְׂרָפִים וּמִתְמַעֲטִין.

How so? Rabbi Elazar ben Pedat said in the name of Rabbi Yosei ben Zimra: When Israel was traveling, two sparks of fire would emerge from the midst of the two staves of the Ark in order to smite their enemies. Since the sparks would emerge, the fire would graze the bearers of the Ark and they would be burned and decrease in number.

בְּעֵת שֶׁמּוֹלִיכִין אֶת הָאָרוֹן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם אֵין מוֹלִיכִין אוֹתוֹ לֹא עַל הַבְּהֵמָה וְלֹא עַל הָעֲגָלוֹת אֶלָּא מִצְוָה לְנָטְלוֹ עַל הַכָּתֵף. וּלְפִי שֶׁשָּׁכַח דָּוִד וּנְשָׂאוֹ עַל הָעֲגָלָה נִפְרַץ פֶּרֶץ בְּעֻזָּא. אֶלָּא מִצְוָה לְנָשְׂאוֹ עַל הַכָּתֵף שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ז ט) "כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵיהֶם בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ":

Instead, it is a mitzvah for it to be carried on one's shoulders. Since David forgot and had it transported on a wagon, there was an outbreak [of Divine anger] at Uzzah. Instead, it is a mitzvah to carry it on one's shoulders, as [Numbers 7:9] states: "For the holy task is their obligation. They shall carry it on their shoulders."

אבל זה שאין לו לויה וחבור אל הישוב, מה יעשה ויהיה לו חבור, יעסוק בתורה, כי התורה סדר שמירת העולם כמו שהתבאר. ולכך כאשר התחבר אל התורה, הרי יש לו לויה וחבור אל סדר העולם.

אף אתה אמור לו, לפי שקהת היה מטועני הארון שהוא קודש קדשים, ויצא ממנו אהרן הכהן שהוא קודש קדשים, וגרשון היה קודש, לכך הקדימו הכתוב לקהת. וזה הדבר של נשיאת הארון הוצרך להיות לקהת דוקא, מאחר שיצא ממנו אהרן שהוא כהן, ובנשיאת הארון היו משותפין הלוים עם הכהנים.

Since they carried the Holy Ark on occasion, just as the Kehatites did most of the time, the latter were included in the מחנה שכינה, the encampment of the Priests. Although we normally accord first rank to the natural firstborn (in this case Gershon), the order was reversed here since the Kehatites carried the Holy Ark which contained the Torah.

הנשיאים, לשון נשיאות שירימו וינשאו את העם לעבודת השם יתברך. וזהו (במדבר ז, ב) וכל העומדים על הפקודים, לשון חסרון שהצדיקים עומדים כעמוד הברזל שלא יבואו העם לידי חסרון חס ושלום. או פירוש העומדים על הפקודים, מחמת מה באו לידי מדריגה זו מחמת על הפקודים, שתמיד הם במדת החסרון בבחינות מה:

“the princes” (a term that appears again and again ‎from Numbers 7,2-7,84) The leader of each tribe was accorded the title ‎נשיא‎, ‎‎“chieftain or prince.” The word is derived from the root ‎נשא‎, “to ‎carry, lift, elevate,” suggests that it was the task of these tribal ‎leaders to elevate the people spiritually so that they would serve ‎the Lord better. This is also the meaning of Deuteornomy 7,2: “those who ‎were in charge of the people who had been counted.” We ‎have explained previously that the root ‎פקד‎ describes something ‎that was missing, lacking, empty (Samuel I 20,27.) The righteous ‎are perceived as standing fast, i.e. ‎העומדים‎ like an iron wall seeing ‎to it that the common people not become guilty of sins of ‎omission. If we were to ask what merit did the princes possess ‎which resulted in their occupying such high office? The answer is ‎that instead of complimenting themselves on their elevated ‎status they were constantly concerned that they would not lack ‎any of the attributes that are necessary for people occupying ‎such high office.‎ ‎ ‎ ‎ ‎

או יאמר "נח כו׳ בדורותיו", דהנה הצדיק השלם ההולך תמיד באחדות האמתי, הוא משפיע שפע טובה וברכה לכל ישראל, ולזה מרמז אות צדיק נכתב כזה צ, דהיינו נו"ן ויו"ד, וראש עליון של הנו"ן הוא קצר רמז אל האחדות שהצדיק הולך בו, ורגל התחתון הוא רחב רמז שהצדיק צריך להשפיע להרחיב ולפשט ההשפעה על כל ישראל, ויו"ד הנכתב מאחורי הנו"ן כמו על הכתף, רמז שהוא מקבל השפעה על שכמו מהיו"ד שמשם באה עיקר השפעה.

needs to return immediately, that is, to understand that one's intention should be always towards Heaven, and return his/her intention to the Holy Blessed Name, Blessed Be, "until the waters dried up"- meaning, that person should behave this way until the arrival of messianic times.