The Principle of Chronological Non-Sequentiality in Torah

וְנִיכְתּוֹב בְּרֵישָׁא דְּחֹדֶשׁ רִאשׁוֹן, וַהֲדַר נִיכְתּוֹב דְּחֹדֶשׁ שֵׁנִי. אָמַר רַב מְנַשְּׁיָא בַּר תַּחְלִיפָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: זֹאת אוֹמֶרֶת אֵין מוּקְדָּם וּמְאוּחָר בַּתּוֹרָה. אָמַר רַב פָּפָּא: לָא אֲמַרַן אֶלָּא בִּתְרֵי עִנְיָינֵי, אֲבָל בְּחַד עִנְיָינָא, מַאי דְּמוּקְדָּם — מוּקְדָּם, וּמַאי דִּמְאוּחָר — מְאוּחָר. דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, ״כְּלָל וּפְרָט — אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מַה שֶּׁבַּפְּרָט״, דִּילְמָא פְּרָט וּכְלָל הוּא!

The Gemara asks: If so, let the Torah write first that which occurred in the first month and then let it write that which occurred in the second month, as the portion of the Paschal lamb preceded the beginning of the book of Numbers chronologically. Rav Menashiya bar Taḥlifa said in the name of Rav: That is to say that there is no earlier and later, i.e., there is no absolute chronological order, in the Torah, as events that occurred later in time can appear earlier in the Torah. Rav Pappa said: This principle applies only when the Torah deals with two separate matters, but within one matter, that which is written earlier occurred earlier, and that which is written later occurred later; as, if you do not say so but you claim that there is no definite order within each matter, then the hermeneutic principle: When a generalization is followed by a detail the generalization refers only to that which is specified in the detail, is problematic. This principle is valid only if there is a definite order to the verses and words in each matter. If there is no definite order, perhaps it is actually a detail followed by a generalization, which is interpreted by means of an alternate hermeneutic principle with different results.

אָמַר רַב יְהוּדָה: גּוֹי עָרוֹם אָסוּר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע כְּנֶגְדּוֹ. מַאי אִירְיָא גּוֹי? אֲפִילּוּ יִשְׂרָאֵל נָמֵי! יִשְׂרָאֵל פְּשִׁיטָא לֵיהּ דְּאָסוּר, אֶלָּא גּוֹי אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ מַהוּ דְתֵימָא, הוֹאִיל וּכְתִיב בְּהוּ ״אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם״, אֵימָא כַּחֲמוֹר בְּעָלְמָא הוּא, קָא מַשְׁמַע לַן דְּאִינְהוּ נָמֵי אִיקְּרוּ עֶרְוָה, דִּכְתִיב: ״וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ״.

Rav Yehuda said: Opposite a naked gentile, it is forbidden to recite Shema. The Gemara asks: Why did Rav Yehuda discuss particularly the case of a gentile? Even with regard to a Jew it is also prohibited. The Gemara replies: Opposite the nakedness of a Jew, it is obvious that it is prohibited; however, opposite the nakedness of a gentile, it was necessary for him to say. Lest you say that since it is written about gentiles: “Their flesh is the flesh of donkeys” (Ezekiel 23:20), say that his nakedness is like that of a mere donkey and does not constitute nakedness. Rav Yehuda taught us that their nakedness is also considered nakedness, as it is written regarding the sons of Noah: “And their father’s nakedness they did not see” (Genesis 9:23). Although Noah predated Abraham and was consequently not Jewish, his nakedness is mentioned.

"הנה ימים באים ולא יאמר חי ה' אשר העלה את ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שמה" (ר' ירמיה כג, ז, ח). בפרק קמא דברכות (יב ע"ב) אמר להם בן זומא לחכמים וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח, והלא כתיב "הנה ימים באים וגו'". אמרו לו, לא שתעקר יציאת מצרים, אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל לה. כיוצא בו (בראשית לה, י) "לא יקרא שמך יעקב כי אם ישראל יהיה שמך", לא שיעקר שם "יעקב" ממקומו, אלא שיהיה שם "ישראל" עיקר ו"יעקב" טפל. וכן הוא אומר (ישעיה מג, יח) "אל תזכרו ראשונות וקדמוניות אל תתבוננו". "אל תזכרו ראשונות" זו שעבוד מלכיות, "וקדמוניות אל תתבוננו" זו יציאת מצרים. "הנני עושה חדשה עתה תצמח" (שם שם יט), תני רב יוסף זו מלחמת גוג ומגוג. משל למה הדבר דומה, לאדם שהיה בדרך מהלך ופגע בו זאב, וניצול ממנו, והיה מהלך ומספר מעשה זאב. פגע בו ארי, וניצול ממנו, היה הולך ומספר מעשה ארי. פגע בו נחש וניצול ממנו, שכח מעשה שניהם, והיה מהלך ומספר מעשה נחש. כך ישראל, צרות אחרונות משכחות הראשונות, עד כאן:

Behold, days are coming when it shall no longer be said, ‘As the Lord lives, who brought the children of Israel out of the land of Egypt,’ but rather, ‘As the Lord lives, who brought up and who led the seed of the house of Israel out of the north country, and from all the countries where I had driven them’" (cf. Jeremiah 23:7-8). In the first chapter of Berakhot (12b), Ben Zoma said to the Sages: Will the Exodus from Egypt even be mentioned in the days of the Messiah? Does it not state, "Behold, days are coming, etc."? They replied to him: It is not that the Exodus from Egypt will be uprooted, but rather that the subjugation of the kingdoms will be primary and the Exodus from Egypt secondary to it. It is comparable to that which is stated (Genesis 35:10), "Your name shall no longer be called Jacob, but Israel shall be your name"—it is not that the name "Jacob" is uprooted from its place, but that the name "Israel" becomes primary and "Jacob" becomes secondary. And so it also says (Isaiah 43:18), "Remember not the former things, nor consider the things of old." "Remember not the former things" refers to the subjugation of the kingdoms; "nor consider the things of old" refers to the Exodus from Egypt. "Behold, I will do a new thing; now it shall spring forth" (ibid., 19)—Rav Yosef taught: this refers to the war of Gog and Magog. To what can this matter be compared? To a man who was walking on a road and was met by a wolf, and was saved from it, whereupon he went along recounting the story of the wolf. He was then met by a lion, and was saved from it, whereupon he went along recounting the story of the lion. He was then met by a snake, and was saved from it, whereupon he forgot the stories of the other two and went along recounting the story of the snake. So too it is with Israel: the later troubles cause the earlier ones to be forgotten. End of quote.

הנפלאות והאותות והמופתים שעשה הקב"ה בעולמו, והודיע גבורותיו לבאי עולמו, ראוי להודיע דרכם וענינם, כדי שיתברר מעשה אלקים. אף כי לבני ישראל המאמינים, ואינם חוקרים בשכלם ובמחשבתם לדעת דברים הכמוסים, אין צריך לזה. כי הם תמימי דרך הולכים בתורת ה' (תהלים קיט, א), יאמינו לכל דברי התורה והנביאים.

"וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל" (דברים ד, מד). הכתוב הזה רוצה לומר, כי התורה חפץ מונח, כל הרוצה לזכות בה - יזכה בה. ולכך לא אמר 'אשר שם לבני ישראל', רק "לפני בני ישראל".