The Paradox of the Red Heifer's Purification

זֹ֚את חֻקַּ֣ת הַתּוֹרָ֔ה אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה לֵאמֹ֑ר דַּבֵּ֣ר ׀ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֣וּ אֵלֶ֩יךָ֩ פָרָ֨ה אֲדֻמָּ֜ה תְּמִימָ֗ה אֲשֶׁ֤ר אֵֽין־בָּהּ֙ מ֔וּם אֲשֶׁ֛ר לֹא־עָלָ֥ה עָלֶ֖יהָ עֹֽל׃ וְכִבֶּ֨ס בְּגָדָ֜יו הַכֹּהֵ֗ן וְרָחַ֤ץ בְּשָׂרוֹ֙ בַּמַּ֔יִם וְאַחַ֖ר יָבֹ֣א אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וְטָמֵ֥א הַכֹּהֵ֖ן עַד־הָעָֽרֶב׃ וְהַשֹּׂרֵ֣ף אֹתָ֔הּ יְכַבֵּ֤ס בְּגָדָיו֙ בַּמַּ֔יִם וְרָחַ֥ץ בְּשָׂר֖וֹ בַּמָּ֑יִם וְטָמֵ֖א עַד־הָעָֽרֶב׃

This is the ritual law that GOD has commanded: Instruct the Israelite people to bring you a red cow without blemish, in which there is no defect and on which no yoke has been laid. The priest shall wash his garments and bathe in water; after that the priest may reenter the camp, but he shall be impure until evening. The one who performed the burning shall also wash their garments in water, bathe, and be impure until evening.

זֹ֚את חֻקַּ֣ת הַתּוֹרָ֔ה אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה לֵאמֹ֑ר דַּבֵּ֣ר ׀ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֣וּ אֵלֶ֩יךָ֩ פָרָ֨ה אֲדֻמָּ֜ה תְּמִימָ֗ה אֲשֶׁ֤ר אֵֽין־בָּהּ֙ מ֔וּם אֲשֶׁ֛ר לֹא־עָלָ֥ה עָלֶ֖יהָ עֹֽל׃ וְכִבֶּ֨ס בְּגָדָ֜יו הַכֹּהֵ֗ן וְרָחַ֤ץ בְּשָׂרוֹ֙ בַּמַּ֔יִם וְאַחַ֖ר יָבֹ֣א אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וְטָמֵ֥א הַכֹּהֵ֖ן עַד־הָעָֽרֶב׃ וְהַשֹּׂרֵ֣ף אֹתָ֔הּ יְכַבֵּ֤ס בְּגָדָיו֙ בַּמַּ֔יִם וְרָחַ֥ץ בְּשָׂר֖וֹ בַּמָּ֑יִם וְטָמֵ֖א עַד־הָעָֽרֶב׃

This is the ritual law that GOD has commanded: Instruct the Israelite people to bring you a red cow without blemish, in which there is no defect and on which no yoke has been laid. The priest shall wash his garments and bathe in water; after that the priest may reenter the camp, but he shall be impure until evening. The one who performed the burning shall also wash their garments in water, bathe, and be impure until evening.

רַבִּי חָנָן בֶּן פָּזִי פָּתַר קְרָא בְּפָרָשַׁת פָּרָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מִשִּׁבְעָה שִׁבְעָה, שֶׁבַע פָּרוֹת, שֶׁבַע שְׂרֵפוֹת, שֶׁבַע הַזָּיוֹת, שֶׁבַע כִּבּוּסִין, שִׁבְעָה טְמֵאִים, שִׁבְעָה טְהוֹרִים, שִׁבְעָה כֹּהֲנִים, וְאִם יֹאמַר לְךָ אָדָם חֲמִשָּׁה הֵן, אֱמֹר לוֹ, משֶׁה וְאַהֲרֹן בִּכְלַל, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט, א כ): וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה.

נִמְצְאָה חֻמְרָהּ, קֻלָּהּ.

וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה לְךָ אֲנִי מְגַלֶּה טַעַם פָּרָה, אֲבָל לְאַחֵר, חֻקָּה. דְּאָמַר רַב הוּנָא כְּתִיב (תהלים עה, ג): כִּי אֶקַח מוֹעֵד אֲנִי מֵישָׁרִים אֶשְׁפֹּט, וּכְתִיב (זכריה יד, ו): וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא יִהְיֶה אוֹר יְקָרוֹת וְקִפָּאוֹן, יקפאון כְּתִיב, דְּבָרִים הַמְכֻסִּין מִכֶּם בָּעוֹלָם הַזֶּה עֲתִידִין לִהְיוֹת צוֹפִים לָעוֹלָם הַבָּא, כְּהָדֵין סַמְיָא דְּצָפֵי, דִּכְתִיב (ישעיה מב, טז): וְהוֹלַכְתִּי עִוְרִים בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ. וּכְתִיב (ישעיה מב, טז): אֵלֶּה הַדְּבָרִים עֲשִׂיתִם וְלֹא עֲזַבְתִּים, אֶעֱשֶׂה אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא עֲשִׂיתִם, שֶׁכְּבָר עָשִׂיתִי לְרַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו דְּבָרִים שֶׁלֹא נִגְלוּ לְמשֶׁה נִגְלוּ לְרַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו. (איוב כח, י): וְכָל יְקָר רָאֲתָה עֵינוֹ, זֶה רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא רָמַז שֶׁכָּל הַפָּרוֹת בְּטֵלוֹת וְשֶׁלְּךָ קַיֶּמֶת. שָׁאַל עוֹבֵד כּוֹכָבִים אֶחָד אֶת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, אִלֵּין עוֹבָדַיָּא דְּאַתּוּן עָבְדִין נִרְאִין כְּמִין כְּשָׁפִים, אַתֶּם מְבִיאִים פָּרָה וְשׂוֹרְפִין אוֹתָהּ וְכוֹתְּשִׁין אוֹתָהּ וְנוֹטְלִין אֶת אַפְרָהּ וְאֶחָד מִכֶּם מִטַּמֵּא לְמֵת, מַזִּין עָלָיו שְׁתַּיִם וְשָׁלשׁ טִפִּין וְאַתֶּם אוֹמְרִים לוֹ טָהַרְתָּ. אָמַר לוֹ לֹא נִכְנְסָה בְּךָ רוּחַ תְּזָזִית מִיָּמֶיךָ, אָמַר לוֹ לָאו. רָאִיתָ אָדָם שֶׁנִּכְנְסָה בּוֹ רוּחַ תְּזָזִית, אָמַר לוֹ הֵן, אָמַר לוֹ וּמָה אַתֶּם עוֹשִׂין לוֹ, אָמַר לוֹ מְבִיאִין עִקָּרִין וּמְעַשְׁנִין תַּחְתָּיו וּמַרְבִּיצִים עָלֶיהָ מַיִם, וְהִיא בּוֹרַחַת. אָמַר לוֹ יִשְׁמְעוּ אָזְנֶיךָ מַה שֶּׁאַתָּה מוֹצִיא מִפִּיךָ, כָּךְ הָרוּחַ הַזּוֹ, רוּחַ טֻמְאָה, דִּכְתִיב (זכריה יג, ב): וְגַם אֶת הַנְּבִיאִים וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ, מַזִּין עָלָיו מֵי נִדָּה וְהוּא בּוֹרֵח. לְאַחַר שֶׁיָּצָא אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו, רַבֵּנוּ, לָזֶה דָּחִית בְּקָנֶה, לָנוּ מָה אַתָּה אוֹמֵר, אָמַר לָהֶם חַיֵּיכֶם, לֹא הַמֵּת מְטַמֵּא וְלֹא הַמַּיִם מְטַהֲרִין, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חֻקָּה חָקַקְתִּי גְּזֵרָה גָּזַרְתִּי אִי אַתָּה רַשַׁאי לַעֲבֹר עַל גְּזֵרָתִי, דִּכְתִיב: זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה. וּמִפְּנֵי מָה כָּל הַקָּרְבָּנוֹת זְכָרִים וְזוֹ נְקֵבָה, אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ מָשָׁל לְבֶן שִׁפְחָה שֶׁטִּנֵּף פָּלָטִין שֶׁל מֶלֶךְ, אָמַר הַמֶּלֶךְ תָּבוֹא אִמּוֹ וּתְקַנֵּחַ אֶת הַצּוֹאָה, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תָּבוֹא פָּרָה וּתְכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל.

“They shall take to you a…red heifer” – Rabbi Yosei ben Rabbi Ḥanina said: The Holy One blessed be He said to Moses: To you I am revealing the rationale of the heifer, but for another, it is a statute, as Rav Huna said: It is written: “When I set a time, I will judge with equity” (Psalms 75:3), and it is written: “It will be on that day, there will not be light, pleasant [yekarot] vekipaon” (Zechariah 14:6). Yikfaon is written. Matters that are obscured from you in this world are destined to float to the surface [tzofim] in the World to Come, like that blind person who can see [detzafi], as it is written: “I will lead the blind on a way they did not know” (Isaiah 42:16). And it is written: “These are the matters that I have done, and I did not abandon them” (Isaiah 42:16). It is not written here, “I will do,” but rather, “I have done,” as I have already done for Rabbi Akiva and his colleagues. Matters that were not revealed to Moses were revealed to Rabbi Akiva and his colleagues. “Everything obscured [yekar] his eye has seen” (Job 28:10) – this is Rabbi Akiva and his colleagues. Rabbi Yosei ben Rabbi Ḥanina said: He intimated that all the heifers will cease, but yours will endure. A certain idolater asked Rabban Yoḥanan ben Zakai: ‘These actions that you perform seem to be a type of sorcery. You bring a heifer, burn it, crush it, and take its ashes. One of you becomes impure from a corpse, one sprinkles upon him two or three drops, and you say to him: You are purified.’ He said to him: ‘Has a spirit of insanity never entered you?’ He said to him: ‘No.’ ‘Have you seen a person into whom a spirit of insanity has entered?’ He said to him: ‘Yes.’ He said to him: ‘And what do you do to him?’ He said to him: ‘We bring roots, smoke them beneath him, and sprinkle water on it, and it flees.’ He said to him: ‘Let your ears hear what you express from your mouth. The same is true of this spirit, this spirit of impurity, as it is written: “I will remove the prophets and the spirit of impurity from the land” (Zechariah 13:2). We sprinkle upon it the water of sprinkling, and it flees.’ After he left, his students said to him: ‘You rebuffed this one with a reed. What do you say to us?’ He said to them: ‘As you live, it is not the corpse that impurifies, and it is not the water that purifies. Rather, the Holy One blessed be He said: I instituted a statute, issued a decree; you are not permitted to violate My decree, as it is written: “This is the statute of the Torah.”’ Why are all the offerings male and this is female? Rabbi Aivu said: This is analogous to the son of a maidservant who defecated in a king’s palace. The king said: Let his mother come and wipe the excrement clean. So, the Holy One blessed be He said: Let the heifer come and atone for the act of the calf.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן חִסְמָא אוֹמֵר, קִנִּין וּפִתְחֵי נִדָּה, הֵן הֵן גּוּפֵי הֲלָכוֹת. תְּקוּפוֹת וְגִימַטְרִיאוֹת, פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה:

Rabbi Eliezer Hisma said: the laws of mixed bird offerings and the key to the calculations of menstruation days, these are the body of the halakhah. The calculation of the equinoxes and gematria are the desserts of wisdom.

דָּבָר אַחֵר: ״גְּזֵירָה״, שֶׁמָּא תֹּאמַר מַעֲשֵׂה תֹהוּ הוּא, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲנִי ה׳״, אֲנִי ה׳ גְּזַרְתִּיו, וְאֵין לְךָ רְשׁוּת לְהַרְהֵר בָּהֶן. ״אֶת חוּקּוֹתַי תִּשְׁמְרוּ״ — דְּבָרִים שֶׁהַשָּׂטָן מֵשִׁיב עֲלֵיהֶן, וְאֵלּוּ הֵן: אֲכִילַת חֲזִיר, וּלְבִישַׁת שַׁעַטְנֵז, וַחֲלִיצַת יְבָמָה, וְטׇהֳרַת מְצוֹרָע, וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר מַעֲשֵׂה תוֹהוּ הֵם, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲנִי ה׳״, אֲנִי ה׳ חֲקַקְתִּיו, וְאֵין לְךָ רְשׁוּת לְהַרְהֵר בָּהֶן.

Alternatively, the word gezeira is written lest you say the procedure of the scapegoat is a meaningless act, since what sanctity and atonement is achieved in sending the goat to Azazel and pushing it from the cliff? Therefore, the verse states: “I am the Lord” (Leviticus 18:5), i.e., I, the Lord, decreed it [gezartiv], and you have no right to question it. The phrase: And you shall keep my statutes, is a reference to matters that Satan and the nations of the world challenge because the reason for these mitzvot are not known. They are: The prohibitions against eating pork; wearing garments that are made from diverse kinds of material, i.e., wool and linen; performing the ḥalitza ceremony with a yevama, a widow who must participate in a levirate marriage or ḥalitza; the purification ceremony of the leper; and the scapegoat. And lest you say these have no reason and are meaningless acts, therefore the verse states: “I am the Lord” (Leviticus 18:4), to indicate: I am the Lord, I decreed these statutes and you have no right to doubt them.

והנגע במי הנדה יטמא תשובה למינים מה שפרה מטמאה כל העוסקים בה היינו טעמא לפי שהיא נעשית מחוץ למחנה ואם לא תטמא כל העוסקים בה חיישינן שמא יבואו בני אדם העושים עצמם פרושים ויקחו מעפרה ויזו על עצמם שלא לצורך ויאמרו רוצים אנו להיות טהורים ולכך צוה הכתוב שכל הטהורים הנוגעים בה יהיו טמאים. וא״‎ת אם מזה טמא הנוגע לא כ״‎ש והנגע במי הנדה יטמא למה נאמר אלא לפי שאין עונשים מן הדין כתב לך והנגע במי הנדה יטמא . אין אני כמשיב על דברי רבותינו כי כולם אמת. אך תמה אני על מה ששנינו במסכת פרה פ״‎ג פתח העזרה מתוקן קלל של חטאת ומביאין זכר של רחלים וקושרין חבל בין קרניו וקושרין מקל ומסבך בראשו של חבל וזורקו לתוך הקלל ומכה את הזכר ונרתע לאחוריו ונוטל ומקדש כדי שיראה על פני המים ועליו יסד הפייט הקליר בפרשת פרה אדומה יביאו איל מוקרן במטרה בראשו חבל ושוט טהרה לטהרת זאת כרמים נוטרה. שמשמע מכאן לפי פשוטו של מקרא שכל מזה מי הנדה טעון הזאה ואיך יהא נטהר את המזה אחרון אם לא בענין זה.

והנוגע במי הנדה יטמא, “anyone coming into contact with that water will become ritually unclean.” This is the answer to the deviationist cults among Jews who claim that the reason why the red heifer confers ritual impurity on all the people involved with it, is, because the whole ritual was performed outside the camp of the Jews. They claim that if people involved with it would not become ritually impure, we are afraid that anyone could henceforth claim a special status of superior sanctity for himself and take from the ash of the cow and sprinkle himself with this “holy” water, claiming that thereby they would achieve a higher degree of purity. To forestall such practices, the Torah decreed that everyone involved with the red heifer would become ritually unclean as an immediate result of this. (Compare B’chor shor) If you were to ask that if a mere sprinkling of the water caused ritual impurity, should not direct physical contact, touching it, do so even more so? So why did this have to be spelled out in our verse? The answer is again that penalties for incorrect behaviour must have been spelled out, and cannot be meted out when based only on our logic. I am not like many commentators who query the words of our sages, all of which are words of truth; [Our author is absolutely correct. [This editor has never come across a commentator whose work he has translated, in which some of these commentators have not only disagreed with the words of their colleagues usually of former years, so that these commentators could no longer defend their opinions, but they even questioned those commentators’ very legitimacy, and berated them. Ed.] Nonetheless, I cannot conceal that I am puzzled by a statement in the tractate פרה, chapter 3, mishnah 3, where we read that at the entrance to the עזרה, courtyard of the Temple, was set ready a pitcher of the ashes of the red heifer, a sin offering, and they brought a male from the sheep, and tied a rope between its horns and they tied at the end of the rope a stick with a pine cone and threw it into the pitcher, and the male was struck so that it fell over backwards, and he took it and sanctified it so that the ashes became visible above the waters in the pitcher to the onlookers. [The purpose of all this was to avoid the person handling the ashes to have to touch it personally and thus contract ritual impurity. Eliezer HaKalir composed a liturgical poem based on the text of this mishnah, recited in many synagogues in the morning prayer on the Shabbat on which this section of the Torah is especially read out of turn shortly before Passover. Ed.] According to our author that everyone involved in these procedures requires to have himself sprinkled in order to regain ritual purity, how can the last person in the chain regain it? By whom will he be sprinkled?[Rabbi Chavell in his annotations quotes the Talmud in Yuma folio 14 as answering this by saying that a minor who is not subject to becoming ritually impure was used to do this. Ed.]

זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה – לְפִי שֶׁהַשָּׂטָן וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם מוֹנִין אֶת יִשְׂרָאֵל לוֹמַר: ״מָה הַמִּצְוָה הַזֹּאת?״ לְפִיכָךְ כָּתַב בָּהּ ״חֻקָּה״, גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנַי וְאֵין לְךָ רְשׁוּת לְהַרְהֵר אַחֲרֶיהָ, לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר י״ט:ב׳) מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (יומא סז). וּכְבָר כָּתַבְתִּי בְּעִנְיַן שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ (ויקרא טז ח) מַה טַעַם לָאֻמּוֹת שֶׁיִּהְיוּ מוֹנִין אוֹתָנוּ בָּזֹאת יוֹתֵר מִשְּׁאָר הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁיְּכַפְּרוּ, וְיֵשׁ מֵהֶם שֶׁיְּטַהֲרוּ כְּקָרְבָּנוֹת הַזָּב וְהַיּוֹלֶדֶת, כִּי מִפְּנֵי הֱיוֹתָהּ נַעֲשֵׂית בַּחוּץ יֵרָאֶה לָהֶם שֶׁהִיא נִזְבַּחַת לַשְּׂעִירִים עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה. וְהָאֱמֶת שֶׁהִיא לְהַעֲבִיר רוּחַ טֻמְאָה וּשְׂרֵפָתָהּ כְּרֵיחַ נִיחוֹחַ בַּחוּץ. וְטַעַם טֻמְאַת הַמֵּת בְּעֶטְיוֹ שֶׁל נָחָשׁ, כִּי הַנִּפְטָרִים בִּנְשִׁיקָה לֹא יְטַמְּאוּ מִן הַדִּין, וְהוּא שֶׁאָמְרוּ: ״צַדִּיקִים אֵינָן מְטַמְּאִין״. וּלְכָךְ אָמַר הַכָּתוּב ״זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה״, כְּלוֹמַר הַנֶּחְקֶקֶת מִן הַתּוֹרָה וְהִיא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. עַל כֵּן הִיא פָּרָה וְהִיא אֲדֻמָּה מִמִּדַּת הַדִּין, וְנִתְּנָה לְאֶלְעָזָר לְהֵעָשׂוֹת לְפָנָיו אֲפִלּוּ עַל יְדֵי זָר, אֲבָל הַסְּגָן יִרְאֶה מַעֲשֶׂיהָ כְּדֵי שֶׁתֵּעָשֶׂה עַל כַּוָּנָתוֹ שֶׁלֹּא יַחְשְׁבוּ בָּהּ מַחְשָׁבָה רָעָה כָּאֻמּוֹת וְהַשָּׂטָן. וְהַפָּרָשָׁה הַזֹּאת תַּשְׁלוּם תּוֹרַת הַכֹּהֲנִים, וְנִכְתְּבָה כָּאן אַחַר מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה לוֹמַר שֶׁגַּם טָהֳרָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי כֹּהֵן תִּהְיֶה. וְטַעַם ״זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה'״ כְּטַעַם ״וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה'״ (שמות כד א), אוֹ הוּא כְּמוֹ מְסֹרָס: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר:

This is ‘chukath’ (the statute of) the law. “Since Satan and the nations of the world ridicule Israel, saying, ‘What is [the meaning of] this commandment [of the Red Heifer]?’ therefore the Torah uses the term chukah (statute) in connection with it, [meaning]: ‘It is a decree from before Me, and you have no permission to question it.’” This is Rashi’s language, taken from the words of our Rabbis. Now I have already written in connection with the goat that is sent away [to Azazel the reason] why the nations of the world should taunt us about this [commandment] more than [they taunt us about] the rest of the offerings which effect atonement, and some of which bring about purification — such as the offerings of a man [or woman] who suffered a flux, or of a woman after childbirth. [The reason is] that since [the procedure of the Red Heifer] is performed outside [the Sanctuary], it appears to the nations that it is slaughtered to the satyrs which are in the open field. But the truth is that [the Red Heifer] is brought to remove the spirit of impurity, and the burning thereof outside [the Sanctuary Court] is like the sweet savor [of the offerings brought within the Sanctuary Court]. The reason for the impurity conveyed by a corpse is [due to man’s sin committed through] the instigation of the serpent, for those who die by “the Divine Kiss” do not [in fact] convey impurity according to the law, this being the [sense of the] saying of the Rabbis: “The righteous do not convey impurity [when dead].” It is for this reason that Scripture states, This is ‘chukath’ of the law, meaning: [this is] that which is “hollowed out” from the [Written] Torah, namely, the Oral Torah. Therefore it is a [female] heifer and must be red, [symbolic] of the attribute of justice. It is given to Eleazar inasmuch as it must be slaughtered before him, even [though it may actually be slaughtered] by a non-priest, because the deputy High Priest [i.e., Eleazar] supervises the performance thereof, so that it should be done in accordance with his intentions, and so that they should not entertain any improper thoughts about it, as do the nations [of the world] and Satan [as mentioned above]. Now this section [of the Red Heifer] completes the laws of the priests [and as such belongs in the Book of Leviticus]. However, it is written here after [the preceding section dealing with] the gifts to the priests, in order to declare that the purification of Israel must also be effected through the priest [just as atonement for sin is effected through the offerings which are offered on the altar by the priests]. THIS IS THE STATUTE OF THE LAW WHICH THE ETERNAL COMMANDED. The reason for this expression [when it should have said “that I commanded,” since G-d is the Speaker of these words], is similar to the verse, And unto Moses He said: ‘Come up unto the Eternal’ [where it should likewise have said: “Come up unto Me”]. Or it may be that this verse must be re-arranged [in order to be interpreted properly], its sense being: “Speak unto the children of Israel: This is the statute of the law which the Eternal hath commanded, saying etc.”

אֵין שׁוֹחֲטִין שְׁתֵּי פָּרוֹת אֲדֻמּוֹת כְּאַחַת שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט ג) "וְשָׁחַט אֹתָהּ":

Two red heifers should not be slaughtered at the same time, as Numbers 19:3 states: "And you shall slaughter it."

כָּל הָעוֹסְקִין בַּפָּרָה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף מְטַמְּאִין בְּגָדִים כָּל זְמַן עֲשִׂיָּתָן שֶׁנֶּאֱמַר בְּשׁוֹחֵט וּמַשְׁלִיךְ עֵץ אֶרֶז (ויקרא טו יג) "וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ" וְנֶאֱמַר בְּשׂוֹרֵף (במדבר יט ח) "וְהַשֹּׂרֵף אֹתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו" וְנֶאֱמַר (במדבר יט י) "וְכִבֶּס הָאֹסֵף אֶת אֵפֶר הַפָּרָה" מְלַמֵּד שֶׁכָּל הָעוֹסְקִין בָּהּ מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף מְטַמְּאִים בְּגָדִים וּטְעוּנִין טְבִילָה וְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ דִּין תּוֹרָה.

וכל אשר יגע בו הטמא יטמא טומאת חבורין הכתוב מדבר פירוש בעוד שהוא מחובר למת יטמא טומאת שבעה. והנפש הנגעת שלא בחבורין תטמא עד הערב כך דרשו רבותינו. ולפי הפשט כל אשר יגע בו הטמא בטומאת אוכל בין כלים ואין לך בו אלא טומאת ערב.והנפש הנגעת הוא פירוש על ויטמא לומר שזמן טומאתו עד הערב.

וכל אשר יגע בו הטמא יטמא, “and whatsoever the ritually contaminated person touches will be unclean as a result.” Our verse speaks of people touching the person still in contact with the corpse. Seeing that the chain had not been broken, that person will also incur severe ritual contamination, i.e. requiring not just a ritual bath to cleanse himself, but the whole procedure, as if he himself had been in contact with the corpse. והנפש הנוגעת, “and anyone touching a person who had become contaminated by contact with the corpse but was no longer touching same at that time, will confer a milder degree of ritual impurity on those touching him, who will only have to immerse themselves in a ritual bath and become automatically pure again in the evening.

תָּא חֲזֵי, כָּל מַאי דְּאִתְעָבִיד מֵהַאי פָּרָה, בְּגִין לְדַכְּאָה, וְלָא לְקַדְּשָׁא, וְאַף עַל גַּב דְּאִתְיְיהִיב לַסְּגָן, הוּא לָא שָׁחִיט וְלָא שָׂרִיף, בְּגִין דְּלָא יִשְׁתְּכַּח דִּינָא בְּסִטְרוֹי, וְכָּל שֶׁכֵּן אַהֲרֹן דְּאִיהוּ בְּדַרְגָּא שְׁלִים יַתִּיר, דְּלָא בָּעֵי לְאִשְׁתַּכְּחָא תַּמָּן, וּלְאִזְדַּמְּנָא תַּמָּן. רָזָא דְּכֹלָּא, הַאי דִּכְתִּיב לְמֵי נִדָּה חַטָּאת הִיא, בְּגִין דְּכָל דִּינִין תַּתָּאִין, וְכָל אִינּוּן דְּאָתוּ מִסִּטְרָא דִּמְסָאֲבָא, כַּד אִיהוּ יַנְקָא מִסִּטְרָא אַחֲרָא, וְיָתִיבַת בְּדִינָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ישעיהו ל״ד:ו׳) מָלְאָה דָם הוּדַּשְׁנָה מֵחֶלֶב.

וּמַזֵּה מֵי הַנִּדָּה יְכַבֵּס בְּגָדָיו. רֹב הַמְפָרְשִׁים יָצְאוּ לְלַקֵּט וְלֹא מָצְאוּ טַעַם מַסְפִּיק לָמָּה הַפָּרָה הַמְטַהֶרֶת הַטְּמֵאִים תְּטַמֵּא הַטְּהוֹרִים. וְעַתָּה הַט אָזְנְךָ וּשְׁמַע, כִּי מָצִינוּ שֶׁכָּל אֹכֶל אֵינוֹ מֻכְשָׁר לְטֻמְאָה עַד שֶׁיִּפּוֹל עָלָיו מַיִם. וְאֵיךְ אֶפְשָׁר הַמַּיִם שֶׁמְּקוֹרָם טָהֳרָה יְסַבְּבוּ הַטֻּמְאָה? אֶלָּא בֵּאוּר הָעִנְיָן כָּךְ הוּא: שֶׁכָּךְ הוּא בַּטִּבְעִיּוֹת, שֶׁכָּל דָּבָר אֵינוֹ מִתְפָּעֵל כִּי אִם מֵהַפְכּוֹ, וְלֹא מִמָּה שֶׁהוּא מִמִּינוֹ. כְּדֶרֶךְ שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע מִתְגָּרֶה יוֹתֵר בְּיִשְׂרָאֵל מִבָּאֻמּוֹת, וּבְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יוֹתֵר מִכֻּלָּם (סוכה נב.), לְפִי שֶׁכֻּלָּם הַפְכִּיִּים לוֹ, עַל כֵּן הוּא רוֹצֶה לְהִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם. וְזֶה טַעַם שֶׁסָּמוּךְ לַעֲלִיַּת הַשַּׁחַר הַחֹשֶׁךְ מִתְגַּבֵּר, כִּי כָּל דָּבָר מִתְפָּעֵל מֵהַפְכּוֹ דַּוְקָא. לְפִיכָךְ, כָּל אֹכֶל וְזֶרַע אֵינוֹ מִתְפָּעֵל מִן הַטֻּמְאָה לַעֲשׂוֹת בּוֹ רוֹשֶׁם עַד שֶׁיָּבֹא עָלָיו מַיִם שֶׁכֻּלָּם טָהֳרָה, וְאָז הַטֻּמְאָה רְצוֹנָהּ לְנַצֵּחַ הַטָּהֳרָה וּמִתְגַּבֵּר עָלֶיהָ וְעוֹשֶׂה בָּהּ רוֹשֶׁם. כָּךְ מֵי נִדָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מַיִם שֶׁכֻּלָּם טָהֳרָה, וְיֵשׁ שָׁם אֵפֶר פָּרָה שֶׁכֻּלּוֹ טֻמְאָה, וְהֵם מְעֹרָבִין יַחַד. לְפִיכָךְ, אִם מֵי נִדָּה זוֹרַק עַל אָדָם טָמֵא, אָז אֵין הָאָדָם מִתְפָּעֵל מִן הָאֵפֶר, שֶׁהֲרֵי הוּא מִמִּינוֹ, אֲבָל הוּא מִתְפָּעֵל מִן הַמַּיִם שֶׁהֵם הַפְכִּיִּים לוֹ, כִּי הוּא טָמֵא וְהַמַּיִם טְהוֹרִים, עַל כֵּן הַמַּיִם פּוֹעֲלִים בּוֹ וּמְנַצְּחִים הַטֻּמְאָה. אֲבָל אָדָם טָהוֹר הַנּוֹשֵׂא מֵי הַנִּדָּה אֵינוֹ מִתְפָּעֵל מִן הַמַּיִם, כִּי הֵם מִמִּינוֹ, שֶׁשְּׁנֵיהֶם טְהוֹרִים. אֲבָל הוּא מִתְפָּעֵל מִן הָאֵפֶר שֶׁהֵם הַפְכִּיִּים לוֹ, כִּי הוּא טָהוֹר וְהָאֵפֶר טָמֵא, עַל כֵּן הָאֵפֶר פּוֹעֵל בּוֹ וְעוֹשֶׂה בּוֹ רוֹשֶׁם לְטַמְּאוֹ. וְאִם תִּשְׁאַל לוֹמַר: אִם כֵּן, הָאֵפֶר לָמָּה לִי? יְטַהֲרוֹ בְּמַיִם בְּלֹא אֵפֶר. תְּשׁוּבָה לַדָּבָר, שֶׁיֵּשׁ צֹרֶךְ בִּזְרִיקַת הָאֵפֶר עָלָיו, כִּי לֹא יוּכַל לְהִטָּהֵר עַד שֶׁיֵּדַע מְקוֹר הַטֻּמְאָה וְיִשְׁתַּדֵּל לְהָסִיר הַסִּבָּה, לוֹמַר: הֲרֵי לְךָ שְׁטָר וְשׁוֹבְרוֹ עִמּוֹ. וּבְעֵרוּב זֶה, כֹּחַ הַמַּיִם אָתֵי לְאַשְׁמוֹעִינָן שֶׁהֵם מְנַצְּחִים מְקוֹר הַטֻּמְאָה.

And he who sprinkles the water of sprinkling shall wash his clothes. Most commentators have gone out to gather [explanations] but have not found a sufficient reason why the [red] heifer, which purifies the impure, would make the pure impure. Now, incline your ear and listen, for we find that no food is susceptible to impurity until water falls upon it. How is it possible that water, whose source is purity, would cause impurity? Rather, the explanation of the matter is as follows: It is natural that everything is only affected by its opposite, not by what is of its own kind. This is similar to how the evil inclination provokes Israel more than the nations, and Torah scholars more than anyone else (Sukkah 52a), because they are all opposite to it, therefore it wants to overcome them. This is the reason why darkness intensifies just before dawn, because everything is affected specifically by its opposite. Therefore, no food or seed is affected by impurity to make an impression until water, which is all purity, comes upon it. Then the impurity wants to defeat the purity, overcomes it, and makes an impression on it. Similarly, the water of sprinkling contains water which is all purity, and the ashes of the [red] heifer which is all impurity, and they are mixed together. Therefore, if the water of sprinkling is thrown on an impure person, the person is not affected by the ash because it is of his kind [both being impure], but he is affected by the water which is opposite to him, because he is impure and the water is pure. Therefore, the water acts upon him and overcomes the impurity. But a pure person who carries the water of sprinkling is not affected by the water because it is of his kind, as both are pure, but he is affected by the ash which is opposite to him, because he is pure and the ash is impure. Therefore, the ash acts upon him and makes an impression to make him impure. And if you ask, if so, why do I need the ash? Let them be purified with water without ash. The answer to this matter is that there is a need for sprinkling the ash upon him, for he cannot be purified until he knows the source of the impurity and strives to remove the cause, saying, “Here is your bill and its receipt with it.” And in this mixture, the power of the water comes to inform us that they overcome the source of impurity.

וְיַעַן כִּי נֶאֱמַר ״זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה״ וְלֹא נֶאֱמַר ״חֻקַּת הַפָּרָה״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁהַתּוֹרָה וְהַפָּרָה עִנְיָן אֶחָד לָהֶם, כְּמוֹ שֶׁהַתּוֹרָה נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג כב): ״זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי״, כָּךְ הַפָּרָה תִּקָּרֵא עַל שְׁמוֹ. וְטַעַם שְׁנֵיהֶם אֶחָד הוּא, כִּי חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִּינָה נִבְרְאוּ בָעוֹלָם וְכֻלָּם נִמְסְרוּ לְמֹשֶׁה חָסֵר אַחַת (נדרים לח.), וְעַל יְדֵי אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה שַׁעֲרֵי בִּינָה שֶׁהִשִּׂיג הָיָה לוֹ מָבוֹא לָבוֹא בְּסוֹד ה׳ לִדְרוֹשׁ הַתּוֹרָה בְּאַרְבָּעִים וְתֵשַׁע פָּנִים טָהוֹר וּבְאַרְבָּעִים וְתֵשַׁע פָּנִים טָמֵא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ב ד): ״וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה״, מוֹנִים הַיְינוּ בְּפַעַמַיִם מ״ט, כִּי עַל יְדֵי זֶה אִמְרוֹת ה׳ אֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת מְזֻקָּקוֹת שִׁבְעָתָיִם (תהלים יב ז), הַיְינוּ שֶׁבַע עַל שֶׁבַע. וְכֵן טַעַם הַפָּרָה נֶעֱלָם מֵעֵין כָּל חַי, אֲפִלּוּ מִשְּׁלֹמֹה שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם״ (מלכים א׳ ה יא), וְלֹא נִגְלֵית כִּי אִם לְמֹשֶׁה עַל יְדֵי אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה שַׁעֲרֵי בִּינָה שֶׁהִשִּׂיג, כִּדְמַסִּיק בְּיַלְקוּט שִׁמְעוֹנִי (תהלים יב תרנח): ״כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם״, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פָּזִי פָּתַר קְרָא בְּפָרָשַׁת פָּרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שֶׁבַע פְּעָמִים שֶׁבַע: שֶׁבַע פָּרוֹת, שֶׁבַע הַזָּיוֹת, שֶׁבַע שְׂרֵפוֹת, שֶׁבַע כִּבּוּסִים, שִׁבְעָה טְמֵאִים, שִׁבְעָה טְהוֹרִים, שִׁבְעָה כֹּהֲנִים. אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם, חֲסֵרִים הֵם, אֱמוֹר לוֹ אַף מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן הָיוּ בִּכְלָל, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ. וְיֵשׁ לְדַקְדֵּק, מַה נָּפְקוּתָא יֵשׁ לָן בְּמִסְפָּר זֶה עַד שֶׁדָּרַשׁ עָלָיו פָּסוּק ״מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם״, אֶלָּא וַדַּאי דַּעַת בַּעַל מִדְרָשׁ זֶה לִתֵּן טַעַם עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּמִּדְרָשׁ (ילק״ש חקת יט תשנט): ״וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה״, לְךָ אֲנִי מְגַלֶּה סוֹד פָּרָה וְלַאֲחֵרִים הִיא חֻקָּה. וְלָמָּה נֶעֶלְמָה מֵעֵין כָּל חַי, אֶלָּא לְפִי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מִסְפַּר אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה, וְזֶה רֶמֶז שֶׁאֵין לְזַקֵּק וּלְצָרֵף כָּל עִנְיָנָהּ כִּי אִם עַל יְדֵי אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה שַׁעֲרֵי בִּינָה שֶׁלֹּא נִגְלוּ כִּי אִם לְמֹשֶׁה. עַל כֵּן הִיא לַאֲחֵרִים חֻקָּה וַאֲפִלּוּ לִשְׁלֹמֹה. וְעִנְיָן עָמוֹק זֶה וְהַמָּשָׁל וְשִׁבְרוֹ הֶרְאָה ה׳ בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, כִּי הוּא גָּרַם טֻמְאַת הַמֵּת, לְפִי שֶׁבְּמַתַּן תּוֹרָה נַעֲשׂוּ יִשְׂרָאֵל חֵירוּת עַל הַלּוּחוֹת, חֵירוּת מִמַּלְאַךְ הַמָּוֶת (שמו״ר מא ז), וְאֵין הַפֵּרוּשׁ שֶׁהָיְתָה הַכַּוָּנָה לְבַטֵּל הַמָּוֶת לְגַמְרֵי, אֶלָּא עִנְיָן חֵירוּת זֶה הוּא דַוְקָא מִמַּלְאַךְ הַמָּוֶת, שֶׁלֹּא יָמוּתוּ כִּי אִם בִּנְשִׁיקָה עַל פִּי ה׳, וְאָז לֹא הָיוּ הַמֵּתִים טְמֵאִים, כִּי כָּל עִקַּר הַטֻּמְאָה שֶׁל הַמֵּתִים בָּאָה מִמִּיתָה שֶׁהִיא עַל יְדֵי מַלְאַךְ הַמָּוֶת הַבָּא מִסִּטְרָא דִמְסָאֲבָא, אֲבָל הַמֵּתִים בִּנְשִׁיקָה אֵין בָּהֶם שׁוּם צַד טֻמְאָה, שֶׁהֲרֵי בַּיּוֹם שֶׁמֵּת רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ אָמְרוּ שֶׁבּוֹ בַּיּוֹם בָּטְלָה הַכְּהֻנָּה (כתובות קג:, ועיי״ש בתוספות) כִּי לֹא הָיָה שָׁם טֻמְאָה, עַל כֵּן הִתִּירוּ לַכֹּהֲנִים לְהִתְעַסֵּק בּוֹ. נִמְצָא שֶׁבְּקַבָּלַת הַתּוֹרָה נַעֲשׂוּ בְּנֵי חוֹרִין מִמַּלְאַךְ הַמָּוֶת, וּבָטְלָה הַטֻּמְאָה, וְעַל יְדֵי הָעֵגֶל שֶׁעָשׂוּ חָזְרוּ לְקִלְקוּלָם וְהִשְׁלִיטוּ עֲלֵיהֶם הַמַּלְאַךְ הַמָּוֶת. וְאִם כֵּן הָעֵגֶל גָּרַם טֻמְאַת הַמֵּת, עַל כֵּן תָּבוֹא הָאֵם וּתְקַנַּח צוֹאַת בְּנָהּ לְהָסִיר הַטֻּמְאָה עַל יְדֵי אֵפֶר הַפָּרָה. וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר.

And because it says “This is the statute of the Torah” and not “the statute of the cow,” we learn that the Torah and the red heifer are one matter, just as the Torah is called by Moses’s name, as it says Remember the Torah of Moses My servant (Malachi 3:22), so too the red heifer is called by his name. And the reason for both is one: Because 50 gates of understanding were created in the world, and all were given to Moses except one (Nedarim 38a). And through the 49 gates of understanding that he attained, he had an entrance to come into the secret of God, to interpret the Torah in 49 ways of purity and 49 ways of impurity, as it says And search for it as for hidden treasures (Proverbs 2:4) — the word treasures [matmonim] hints at twice 49 [the first two letters having a numerical of 49], monim [times] being two times, because through this, the words of God are pure words, refined sevenfold (Psalms 12:7), meaning seven times seven. Similarly, the reason for the red heifer is hidden from all living beings, even from Solomon, of whom it says he was wiser than any man (1 Kings 5:11), and it was revealed only to Moses through the 49 gates of understanding that he attained, as concluded in Yalkut Shimoni (658 on Psalms 12): Silver refined in a furnace on the ground, purified sevenfold. Rabbi Shimon ben Pazi interpreted this verse regarding the section of the red heifer, which has seven times seven: seven cows, seven sprinklings, seven burnings, seven washings, seven impure persons, seven pure persons, seven priests. If someone tells you they are lacking, tell him that Moses and Aaron were also included. We should examine what significance this number has that a verse about refined sevenfold was expounded upon it. Rather, certainly the opinion of this midrash is to give a reason for what is written in the midrash (Yalkut Shimoni 759 on Chukat 19): And they shall take to you a red heifer — to you I reveal the secret of the heifer, but to others it is a statute. And why was it hidden from all living beings? Because it contains the number 49, which hints that its matter can only be refined and purified through the 49 gates of understanding that were revealed only to Moses. Therefore, it remains a statute to others, even to Solomon. And this deep matter and the parable and its explanation, God showed in the incident of the [Golden] Calf, because it caused the impurity of the dead, since at the giving of the Torah, Israel became free upon the tablets — free from the Angel of Death (Shemot Rabbah 41:7). And the explanation is not that the intention was to completely eliminate death, but rather this concept of freedom is specifically from the Angel of Death, so that they would only die by “divine kiss” by God’s command. And then the dead would not be impure because the entire essence of the impurity of the dead comes from death that is through the Angel of Death, which comes from the side of impurity. But those who die by “divine kiss” have no aspect of impurity in them at all, as on the day that our holy Rabbi [Judah the Prince] died, they said that on that very day the laws of priesthood were suspended (Ketubot 103b, and see there in Tosafot), because there was no impurity there, therefore they permitted the priests to handle him. Thus we find that by receiving the Torah, they became free from the Angel of Death and impurity was nullified. And through the [Golden] Calf that they made, they returned to their corruption and brought the Angel of Death to rule over them. If so, the [Golden] Calf caused the impurity of the dead. Therefore, the mother [red heifer] comes to clean up her child’s filth — to remove the impurity through the ashes of the heifer. And this is a precious interpretation.

הג'- ועובר על פשע - זוֹ מִדָּה גְּדוֹלָה שֶׁהֲרֵי אֵין הַמְּחִילָה עַל יְדֵי שָׁלִיחַ אֶלָּא עַל יָדוֹ מַמָּשׁ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּדִכְתִיב (תהלים קל, ד) כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה וְגוֹ' וּמַה הִיא הַסְּלִיחָה שֶׁהוּא רוֹחֵץ הֶעָוֹן כְּדִכְתִיב (ישעיה ד, ד) אִם רָחַץ אֲדֹנָי אֵת צֹאַת בְּנוֹת צִיּוֹן וְגוֹ׳ וְכֵן כְּתִיב (יחזקאל לו כה) וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וְגוֹ' וְהַיְנוּ וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע שׁוֹלֵחַ מֵימֵי רְחִיצָה וְעוֹבֵר וְרוֹחֵץ הַפֶּשַׁע. וְהִנֵּה מַמָּשׁ כִּדְמוּת זֶה צָרִיךְ לִהְיוֹת הָאָדָם שֶׁלֹּא יֹאמַר וְכִי אֲנִי מְתַקֵּן מַה שֶׁפְּלוֹנִי חָטָא אוֹ הִשְׁחִית, לֹא יֹאמַר כָּךְ שֶׁהֲרֵי הָאָדָם חֹטֵא וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ שֶׁלֹּא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ מְתַקֵּן אֶת מְעֻוָּת וְרוֹחֵץ צֹאַת עֲוֹנוֹ.

זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר (במדבר יט, ב). הכלל, כי טעמי התורה והמצות הם נעלמים מכל האדם, רק האדם צריך לעשות ולקיים כל התורה מחמת ציווי ה' עליו לעשותם ולקיימם. וזהו הרמז זאת חוקת התורה, כל התורה והמצות הם חקים אצלינו, כי אין נגלה לנו שום טעם מהמצות, רק עיקר קיום התורה והמצות יהיה מחמת צוה ה' לאמר, מחמת צווי ה' עלינו לעשות אנו מחויבים לעשותם ולקיימם. ובזה יבואר מה שצוה לעשות פרה לטהר מטומאת מת, כי הכלל הנשמה והחיות אשר באדם אשר הנשמה והחיות נחצב מתחת כסא הכבוד רוצה תמיד לעבוד את הבורא ברוך הוא בלי הפסק רגע אחד, רק הגוף אשר באדם אינו מניח ויש מלחמה תמיד בין הנשמה והחיות עם הגוף והאדם הזוכה מנצח את הגוף לעשות כרצון הנשמה. ולמה זה הגוף אינו רוצה לקיים התורה והמצות מפני שאין משיג טעמי התורה והמצות, כי אם היה יודע טעמי התורה והמצות היה הגוף גם כן רוצה לקיים המצות, רק שאינו יודע טעמי התורה והנשמה נחצבת מתחת כסא הכבוד ומשיגה טעמי תורה והמצות לכך רוצה תמיד לעשותם ולקיים בלי שום הפסק רגע. ואדם הזוכה מגבר הנשמה על הגוף לעשות ולקיים התורה והמצות, ולכך אדם המת שהנשמה עולה למעלה ונשאר הגוף לבדו מטמא הגוף. ולכך קברי הצדיקים אינם מטמאים, כי הגופים מהצדיקים הם מזוככים עד שהגוף גם כן רוצה בקיום התורה והמצות ולכך גם הגופים שלהם אינם מטמאים. וזהו הרמז זאת חוקת התורה, מחמת שהתורה הוא חוק שאינו גלוי טעם התורה אין הגוף רוצה לקיים התורה ואז הגוף מטמא אחר מותו כנ"ל. ולכך צוה השם יתברך לעשות פרה לטהר מטומאת הגוף לבד שהוא מטמא במותו ודו"ק:

Numbers 19,2. “This is the statute of the Torah which ‎the Lord had commanded, saying;” We subscribe to ‎the rule that G’d did not reveal to us the innermost reasons for ‎the individual commandments of the Torah. Nonetheless, by ‎giving the Torah to us He also encouraged us to try and ‎understand as much as we could, as the better we understand the ‎meaning of the commandments the greater the love with which ‎we perform them. By introducing this portion with the words: ‎זאת חקת התורה‎, G’d hinted that we must remember that basically ‎the entire Torah consists of a string of commandments and that ‎all that has been revealed to us is what is needed to enable us to ‎perform these commandments in the proper manner. One reason ‎why the rationale for the commandments has not been revealed is ‎to ensure that we observe them because G’d has so commanded ‎us and not because we agree with G’d’s reasons. This principle enables us to understand that the ashes of ‎the red heifer have been chosen to be the vehicle whereby we can ‎cleanse ourselves ritually after having become contaminated in ‎one way or another through contact with a dead human body. ‎We have to remember also, that, due to the origin of our souls ‎being immediately below G’d’s throne in heaven, the soul is ‎naturally anxious to carry out all of G’d’s desires. The body, being ‎a product of the earth, opposes the urgings of the soul as a ‎matter of principle. Whenever we succeed in defeating the ‎opposition of our bodies to perform G’d’s commandments we ‎accumulate merits for ourselves.‎ The reason why the body opposes performance of the Torah’s ‎commandments is simply that it cannot fathom the reason for ‎these commandments. Had the body known the reasons for the ‎commandments it would certainly have cooperated with the soul ‎every step of the way.‎ In view of the above, when a person dies and his soul has ‎departed on its way to rejoin its Maker in the celestial regions, the ‎body has been bereft of every spiritual stimulus and becomes ‎ritually contaminated. This is also the reason why, according to ‎our sages, the bodies of the righteous do not confer ritual ‎impurity on people who contact them, as these bodies have ‎become refined already while the souls inhabited them, so that ‎they had become willing partners in performing the ‎commandments of the Torah. An allusion to this is contained in ‎the words: ‎זאת חקת התורה‎, i.e. “on account of the Torah being a ‎statute containing laws whose meaning has not been revealed, as ‎a result of which most bodies refused to cooperate with their ‎souls, these bodies are now ‘punished’ by becoming a source of ‎ritual contamination for people that come in contact with them.‎