The Tabernacle as Reenactment of Creation

וַתֵּ֕כֶל כׇּל־עֲבֹדַ֕ת מִשְׁכַּ֖ן אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וַֽיַּעֲשׂוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כְּ֠כֹ֠ל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛ה אֶת־מֹשֶׁ֖ה כֵּ֥ן עָשֽׂוּ׃ {פ} וַיַּ֨רְא מֹשֶׁ֜ה אֶת־כׇּל־הַמְּלָאכָ֗ה וְהִנֵּה֙ עָשׂ֣וּ אֹתָ֔הּ כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה כֵּ֣ן עָשׂ֑וּ וַיְבָ֥רֶךְ אֹתָ֖ם מֹשֶֽׁה׃ {פ}

Thus was completed all the work of the Tabernacle of the Tent of Meeting. The Israelites did so; just as GOD had commanded Moses, so they did. And when Moses saw that they had performed all the tasks—as GOD had commanded, so they had done—Moses blessed them.

וַיָּ֣קֶם אֶת־הֶחָצֵ֗ר סָבִיב֙ לַמִּשְׁכָּ֣ן וְלַמִּזְבֵּ֔חַ וַיִּתֵּ֕ן אֶת־מָסַ֖ךְ שַׁ֣עַר הֶחָצֵ֑ר וַיְכַ֥ל מֹשֶׁ֖ה אֶת־הַמְּלָאכָֽה׃ {פ}

And he set up the enclosure around the Tabernacle and the altar, and put up the screen for the gate of the enclosure. When Moses had finished the work,

וַיַּ֤רְא אֱלֹהִים֙ אֶת־כׇּל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְהִנֵּה־ט֖וֹב מְאֹ֑ד וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם הַשִּׁשִּֽׁי׃ {פ} וַיְכֻלּ֛וּ הַשָּׁמַ֥יִם וְהָאָ֖רֶץ וְכׇל־צְבָאָֽם׃ וַיְכַ֤ל אֱלֹהִים֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י מְלַאכְתּ֖וֹ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה וַיִּשְׁבֹּת֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י מִכׇּל־מְלַאכְתּ֖וֹ אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה׃ וַיְבָ֤רֶךְ אֱלֹהִים֙ אֶת־י֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י וַיְקַדֵּ֖שׁ אֹת֑וֹ כִּ֣י ב֤וֹ שָׁבַת֙ מִכׇּל־מְלַאכְתּ֔וֹ אֲשֶׁר־בָּרָ֥א אֱלֹהִ֖ים לַעֲשֽׂוֹת׃ {פ}

And God saw all that had been made, and found it very good. And there was evening and there was morning, the sixth day. The heaven and the earth were finished, and all their array. On the seventh day God finished the work that had been undertaken, ceasing on the seventh day from doing any of the work. And God blessed the seventh day and declared it holy—having ceased on it from all the work of creation that God had done.

מָשָׁל לְמַה הָיָה הָעוֹלָם דּוֹמֶה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. לִטְרַסְקָל שֶׁל שְׁתֵּי רַגְלַיִם שֶׁאֵינוֹ יָכֹל לַעֲמֹד. כֵּיוָן שֶׁעָמַד הַמִּשְׁכָּן, עָמַד הָעוֹלָם וְנִתְבַּסֵּס, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן. לְהָקִים מִשְׁכָּן אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֶת הַמִּשְׁכָּן, לְרַבּוֹת בְּרִיאַת הָעוֹלָם, שֶׁכָּתוּב בּוֹ, אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ.

as it is stated (Psalms 29:11), 'May the Lord give strength to His people.'" A parable: To what was the world similar at this time? To a basket with two legs, which [hence] could not stand. Once the tabernacle was erected, the world stood and was given a base, as stated, "And it was on the day that Moses had finished to erect the tabernacle (et hamishkan)." "Hamishkan" is not written here, but rather "et hamishkan, [the extra word coming] to include the creation of the world, about which it is written (Genesis 1:1), "et the heavens and the earth."

אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בְּרַבִּי אַסִּי, לָמָּה הוּא אוֹמֵר, ה' אָהַבְתִּי מְעוֹן בֵּיתֶךָ וּמְקוֹם מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ (תהלים כו, ח), בִּשְׁבִיל שֶׁשָּׁקוּל כְּנֶגֶד בְּרִיאַת עוֹלָם. כֵּיצַד, בָּרִאשׁוֹן כְּתִיב: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ, וּכְתִיב: נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה (תהלים קד, ב). וּבַמִּשְׁכָּן מַה כְּתִיב: וְעָשִׂיתָ יְרִיעֹת עִזִּים (שמות כו, ז). בַּשֵּׁנִי, יִהְי רָקִיעַ, וְאוֹמֵר בָּהֶן הַבְדָּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב: וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם (שמות כו, לג). בַּשְּׁלִישִׁי כְּתִיב מַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: יִקָּווּ הַמַּיִם. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב: וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְכַנּוֹ נְחֹשֶׁת וְגוֹ' וְנָתַתָּ שָׁמָּה מָיִם (שמות ל, יח). בָּרְבִיעִי בָּרָא מְאוֹרוֹת, דִּכְתִיב: יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב: וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב (שמות כה, לא). בַּחֲמִישִׁי בָּרָא עוֹפוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף. וּבַמִּשְׁכָּן, כְּנֶגְדָּן לַעֲשׂוֹת קָּרְבָּנוֹת, כְּבָשִׂים וְעוֹפוֹת. וּבַמִּשְׁכָּן, וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׁי כְנָפַיִם לְמַעְלָה (שמות לה, כ). בַּשִּׁשִּׁי נִבְרָא אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ (בראשית א, כז), בִּכְבוֹד יוֹצְרוֹ. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב אָדָם, שֶׁהוּא כֹּהֵן גָּדוֹל, שֶׁנִּמְשַׁח לַעֲבֹד וּלְשַׁמֵּשׁ לִפְנֵי ה'. בַּשְּׁבִיעִי, וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב: וַתֵּכֶל כָּל עֲבוֹדַת בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם כְּתִיב וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה. בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם כְּתִיב: וַיְכַל אֱלֹהִים. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב: וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת (במדבר ז, א). בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם כְּתִיב: וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ. וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב: וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ (במדבר ז, א). וְלָמָּה הַמִּשְׁכָּן שָׁקוּל כְּנֶגֶד שָׁמַיִם וָאָרֶץ. אֶלָּא מַה שָּׁמַיִם וָאָרֶץ הֵם עֵדִים עַל יִשְׂרָאֵל דִּכְתִיב הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ (דברים ל, יט), אַף מִשְׁכָּן עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת. לְכָךְ נֶאֱמַר: ה' אָהַבְתִּי מְעוֹן בֵּיתֶךָ וּמְקוֹם מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ וְגוֹ'.

R. Jacob the son of Issi asked: Why does it say; I love the habitation of Thy house, and the place where Thy glory dwelleth? Because the Tabernacle is equal to the creation of the world itself. How is that so? Concerning the first day, it is written: In the beginning God created the heaven and the earth (Gen. 1:1), and it is written elsewhere: Who stretched out the heavens like a curtain (Ps. 104:2), and concerning the Tabernacle it is written: And thou shalt make curtains of goats’ hair (Exod. 26:7). About the second day of creation it states: Let there be a firmament and divide between them, and let it divide the waters from the waters (Gen. 1:6). About the Tabernacle it is written: And the veil shall divide between you (Exod. 26:33). With regard to the third day it states: Let the waters under the heavens be gathered (Gen. 1:9). With reference to the Tabernacle it is written: Thou shalt also make a laver of brass … and thou shalt put water therein (Exod. 30:18). On the fourth day he created light, as is stated: Let there be lights in the firmament of heaven (Gen. 1:14), and concerning the Tabernacle it is said: And thou shalt make a candlestick of pure gold (Exod. 25:31). On the fifth day He created birds, as it is said: Let the waters swarm with swarms of living creatures, and let the fowl fly above the earth (Gen. 1:20), and with reference to the Tabernacle. He directed them to offer sacrifices of lambs and birds, and it says as well: And the cherubim shall spread out their wings on high (Exod. 25:20). On the sixth day he created man, as it is said: And God created man in His own image, in the image of God He created him (Gen. 1:27), and about the Tabernacle it is written: A man who is a high priest who has been anointed to serve and to minister before God. On the seventh day The heaven and the earth were finished (Gen. 2:1), and with regard to the Tabernacle it is written: Thus was completed all the work of the Tabernacle (Exod. 39:32). Concerning the creation of the world it is written: And God blessed (Gen. 2:3), and of the Tabernacle it is said: And Moses blessed them (Exod. 39:43); with regard to the creation it is said: And God finished (Gen. 2:2), and of the Tabernacle it is written: On that day Moses made an end (Num. 7:1); of creation it says: And hallowed it (Gen. 2:2), and of the Tabernacle: And had anointed it and sanctified it (Num. 7:1). Why is the Tabernacle equal to heaven and earth? Because even as heaven and earth bear witness concerning Israel, as it is written: I call heaven and earth to witness against you this day (Deut. 30:19), so the Tabernacle bears witness in behalf of Israel, as is said: These are the accounts of the Tabernacle, even the Tabernacle of the testimony (Exod. 38:21). Hence it is said: Lord, I love the habitation of Thy house, and the place where Thy glory dwelleth (Ps. 26:8).

אָמַר לְהוּ רַבִּי חֲנִינָא בַּר חָמָא: כְּנֶגֶד עֲבוֹדוֹת הַמִּשְׁכָּן. אֲמַר לְהוּ רַבִּי יוֹנָתָן בְּרַבִּי אֶלְעָזָר, כָּךְ אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי יוֹסֵי בֶּן לָקוֹנְיָא: כְּנֶגֶד ״מְלָאכָה״ ״מְלַאכְתּוֹ״ וּ״מְלֶאכֶת״ שֶׁבַּתּוֹרָה אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת. תַּנְיָא כְּמַאן דְּאָמַר כְּנֶגֶד עֲבוֹדוֹת הַמִּשְׁכָּן. דְּתַנְיָא: אֵין חַיָּיבִין אֶלָּא עַל מְלָאכָה שֶׁכַּיּוֹצֵא בָּהּ הָיְתָה בַּמִּשְׁכָּן. הֵם זָרְעוּ, וְאַתֶּם לֹא תִּזְרְעוּ. הֵם קָצְרוּ, וְאַתֶּם לֹא תִּקְצְרוּ.

Rabbi Ḥanina bar Ḥama said to them: They correspond to the labors in the Tabernacle. All types of labor that were performed in the Tabernacle are enumerated as primary categories of labor with respect to Shabbat. However, other labors, even if they are significant, are not enumerated among the primary categories of labor since they were not performed in the Tabernacle. Rabbi Yonatan, son of Rabbi Elazar, said to them that so said Rabbi Shimon, son of Rabbi Yosei ben Lakonya: They correspond to the instances of the words labor, his labor, and the labor of, that appear in the Torah a total of forty-less-one times. With regard to the matter itself, it was taught in a baraita in accordance with the opinion of the one who said that the thirty-nine labors of Shabbat correspond to the labors performed in the Tabernacle. As it was taught in a baraita: One is only liable for performing a labor to which there was a corresponding labor in the Tabernacle. They sowed in order to grow dyes for the Tabernacle, and therefore you may not sow on Shabbat. They reaped, and therefore you may not reap on Shabbat.

וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד אָמַר כִּי הֶעָנָן יְכַסֶּה אֶת הָאֹהֶל מִכָּל צַד וְהוּא מְכֻסֶּה וְטָמוּן בּוֹ. וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן, כִּי תּוֹכוֹ מָלֵא הַכָּבוֹד, כִּי הַכָּבוֹד שׁוֹכֵן בְּתוֹךְ הֶעָנָן תּוֹךְ הַמִּשְׁכָּן, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בְּהַר סִינַי (שמות כ':כ"א) "אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים", וְאָמַר כִּי לֹא יָכוֹל מֹשֶׁה לָבֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד (שמות מ':ל"ה) אֲפִלּוּ אֶל הַפֶּתַח, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה הֶעָנָן מְכַסֶּה אוֹתוֹ וְלֹא הָיָה רַשַּׁאי לָבֹא בְּתוֹךְ הֶעָנָן. וְעוֹד, כִּי הַמִּשְׁכָּן מָלֵא כְּבוֹד ה' וְאֵיךְ יִכָּנֵס בּוֹ. וְהַטַּעַם, שֶׁלֹּא יָבֹא שָׁם בְּלֹא רְשׁוּת, אֲבָל יִקְרָא אוֹתוֹ וְיָבֹא בְּתוֹךְ הֶעָנָן כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בְּהַר סִינַי "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִתּוֹךְ הֶעָנָן" (שמות כ"ד:ט"ז), וְאָמַר "וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן" (שם יח). וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט, בַּעֲבוּר שֶׁנֶּאֱמַר "וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד" (ויקרא א א) לֹא נִכְנַס מֹשֶׁה לַמִּשְׁכָּן, אֲבָל קָרָא אוֹתוֹ מֵאֹהֶל מוֹעֵד וְעָמַד פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיְדַבֵּר אֵלָיו: וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (ת"כ פתיחתא ח) כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר "וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד", וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר "וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד" (במדבר ז פט), הִכְרִיעַ "כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן". כִּי לְדַעְתָּם "וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד", שֶׁיָּבֹא שָׁם בְּלֹא קְרִיאָה מִדַּעְתּוֹ, אוֹ מִפְּנֵי שֶׁאָמַר שָׁם "וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת" נִרְאָה לָהֶם שֶׁהָיָה מֹשֶׁה עוֹמֵד בְּתוֹךְ הָאֹהֶל לִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת, וְכָל עֵת הֱיוֹת כְּבוֹד הַשֵּׁם מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן לֹא נִכְנַס מֹשֶׁה בְּתוֹכוֹ, וּלְכָךְ יֹאמְרוּ שֶׁהָיָה זֶה לְאַחַר שֶׁנִּסְתַּלֵּק הֶעָנָן, כְּלוֹמַר שֶׁנִּסְתַּלֵּק מִלְּכַסּוֹת כָּל הָאֹהֶל וְאֵין הַכָּבוֹד מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן, כִּי לֹא הָיָה זֶה רַק בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי בְּרֶדֶת שָׁם הַכָּבוֹד. וְהַקְּרִיאָה שֶׁאָמַר "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד" (ויקרא א א), עַל דַּעְתָּם קֹדֶם לָכֵן הָיְתָה, כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה (רמב"ן על שמות מ':ב'). וְיִתָּכֵן שֶׁהַכָּתוּב שֶׁיֹּאמַר פַּעַם אַחֶרֶת וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן יִרְמֹז אֶל הַכָּבוֹד הַשּׁוֹכֵן בְּקִרְבּוֹ:

AND THE CLOUD COVERED THE TENT OF MEETING etc. Scripture is stating that the cloud covered the Tabernacle from all sides, with the result that the building was covered and hidden in it. AND THE GLORY OF THE ETERNAL FILLED THE TABERNACLE, this means that it was filled completely with the Glory, for the Glory rested within the cloud inside the Tabernacle, just as it is said with reference to Mount Sinai, unto the thick darkness where G-d was. It states further on that Moses was not able to come into the Tent of Meeting — even to the door, because the cloud covered it, and he was not permitted to come into the cloud. Moreover, the Glory of the Eternal filled the Tabernacle, so how could he enter it? The reason for this was so that Moses should not go in without permission, but instead G-d would call him and then he was to come into the midst of the cloud, just as He had done at Mount Sinai, as it is said, and He called unto Moses on the seventh day out of the midst of the cloud, and then it says, And Moses entered into the midst of the cloud. In line with the plain meaning of Scripture, it is because it is said, and the Eternal spoke unto him out of the Tent of Meeting that Moses did not enter the Tabernacle, but G-d called him from the Tent of Meeting and he stood at its door and He spoke to him. But our Rabbis have said: “One verse states, And Moses was not able to enter into the Tent of Meeting, and another verse states, and when Moses went into the Tent of Meeting [thus the two verses appear to be contradictory]! The matter is decided by the passage, because the cloud abode thereon.” For in the opinion of the Rabbis, the phrase and when Moses went into the Tent of Meeting, means that he went inside of his own accord without being called. Or it may be that because Scripture states there, and he heard the Voice speaking unto him from above the ark-cover, therefore it appeared to the Rabbis that Moses stood within the Tent before the ark-cover. Now as long as the Glory of G-d filled the Tabernacle, Moses did not enter it. Therefore they say that he only would enter after the cloud withdrew, meaning after it withdrew from covering the whole Tent, and the Glory no longer filled the Tabernacle. That was only on the eighth day of the installation when the Glory descended there, and as for the call that came to Moses, of which it is said, And he called unto Moses, that happened, in the opinion of the Rabbis, before [the eighth day, namely, on the first day of the installation], as I have explained above. It is possible that the verse before us which repeats, and the Glory of the Eternal filled the Tabernacle [when it had already stated, and the cloud covered the Tent of Meeting], alludes to the Glory that dwells within it.

וכיוצא בזה "כָּל עֵץ בְּגַן אֱלֹהִים לֹא דָמָה אֵלָיו בְּיָפְיוֹ" (יחזקאל לא,ח) הוא דומוּת בעניין היופי. "חֲמַת לָמוֹ כִּדְמוּת חֲמַת נָחָשׁ" (תהילים נח,ה), "דִּמְיֹנוֹ כְּאַרְיֵה [יִכְסוֹף לִטְרֹף]" (תהילים יז,יב) – כולם דומוּת בעניין, לא בתבנית ובמתאר. וכיוצא בזה נאמר:

Tabnit, derived from the verb banah (he built), signifies the build and construction of a thing—that is to say, its figure, whether square, round, triangular, or of any other shape. Comp. “the pattern (tabnit) of the Tabernacle and the pattern (tabnit) of all its vessels” (Exod. 25:9); “according to the pattern (tabnit) which thou wast shown upon the mount” (Exod. 25:40); “the form of any bird” (Deut. 4:17); “the form (tabnit) of a hand” (Ezek. 8:3); “the pattern (tabnit) of the porch” (1 Chron. 28:11).

וְסוֹד הַמִּשְׁכָּן הוּא, שֶׁיִּהְיֶה הַכָּבוֹד אֲשֶׁר שָׁכַן עַל הַר סִינַי שׁוֹכֵן עָלָיו בְּנִסְתָּר, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם (שמות כ"ד:ט"ז) "וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד ה' עַל הַר סִינַי", וּכְתִיב (דברים ה כא) "הֵן הֶרְאָנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ אֶת כְּבֹדוֹ וְאֶת גָּדְלוֹ", כֵּן כָּתוּב בַּמִּשְׁכָּן "וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" (שמות מ':ל"ד). וְהִזְכִּיר בַּמִּשְׁכָּן שְׁנֵי פְּעָמִים "וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן", כְּנֶגֶד "אֶת כְּבֹדוֹ וְאֶת גָּדְלוֹ"; וְהָיָה בַּמִּשְׁכָּן תָּמִיד עִם יִשְׂרָאֵל הַכָּבוֹד שֶׁנִּרְאָה לָהֶם בְּהַר סִינַי.

Moses, however, preceded to mention in the section of Vayakheil: the Tabernacle, its Tent, and its covering, and in that order Bezalel made them [first the Tabernacle and then the ark], because from the practical end it is proper to build the house first [and then make its vessels]. The secret of the Tabernacle is that the Glory which abode upon Mount Sinai [openly] should abide upon it in a concealed manner. For just as it is said there, And the glory of the Eternal abode upon Mount Sinai, and it is further written, Behold, the Eternal our G-d hath shown us His glory and His greatness, so it is written of the Tabernacle, and the glory of the Eternal filled the Tabernacle. Twice is this verse, and the glory of the Eternal filled the Tabernacle mentioned in connection with the Tabernacle, to correspond with His glory and His greatness.

הרי שדרשו עניין העמידה על דבר קיום, ולכן למד הקדוש ברוך הוא למשה ומסרו הדבר זה לזה בעמידה לרמוז על דברים הקיימים שהיו רמוזים בענין המקדש הם קיימים אף לאחר שנחרב הבית, ולכן הביאו פסוקים שלא נאמרו במקדש להיות כי כל התורה והעולמים כולם היו רמוזים במקדש וכליו - לכן נרמז העמידה בכולן. ולהיות הענין כן אמרו בבראשית רבה (פרשת ויצא) אמר רבי שמעון בן יוחאי אין בית המקדש של מעלה גבוה מבית המקדש של מטה אלא שמנה עשר מיל. מאי טעמא? (בראשית כ״ח:י״ז) "וזה שער השמים" כמנין "וזה". הנה לפי פשוטו הוא מאמר רחוק שהרי מן השמים להארץ מהלך ת"ק.

And to that, I say that the sum total of the world is called a supernal Temple, in that it is the activity of God, may God be blessed. And indeed the total world is called a "house of God," according to the explanation of Maimonides (Part 1, chapter 54), in his Guide for the Perplexed.

וכן עד"ז הוא ענין מלת צלם. כי המה דומים במשמעם בצד מה:

And so this is what is meant by tzellem: that the one resembles the other in some fashion.

וזה סוד, שהמשכן לא הוקם אלא על יד משה, משום שמצד הזה דמשה, שהוא ז"א, נתעוררה מדרגה אחרת עליונה, שהיא בינה, לקיים את המשכן, שהוא מלכות, שיהיה קיום הכל. וז"ס, ויקם משה את המשכן, שהקימה שלו היתה באלו האותיות שנבראו בהן שמים וארץ, דהיינו השם מ"ב.

כְּתַבְנִיתָם, בִּתְכֵלֶת וּבְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי, וּכְשֵׁם שֶׁאַתָּה רוֹאֶה לְמַעְלָה כָּךְ עֲשֵׂה לְמַטָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כו, טו): עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים, כַּנָּתוּן בָּאִיסְטְרַטְיָא שֶׁל מַעְלָה, וְאִם תַּעֲשֶׂה כְּאוֹתָהּ שֶׁל מַעְלָה לְמַטָּה, אֲנִי מֵנִיחַ סַנְקְלִיטִין שֶׁל מַעְלָה וּמַשְׁרֶה שְׁכִינָתִי בֵּינֵיכֶם לְמַטָּה, מַה לְּמַעְלָן (ישעיה ו, ב): שְׂרָפִים עֹמְדִים, אַף לְמַטָּה עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים, מַה לְּמַעְלָה כּוֹכָבִים, אַף לְמַטָּן כֵּן.

Just as you see above, so craft below, as it is stated: “Acacia wood standing upright”; just as it is in the heavenly host. If you craft it below as it is above, I will leave My supernal entourage and rest My Divine Presence in your midst below. Just as above, “seraphs are standing” (Isaiah 6:2), so, below, “acacia wood standing upright”; just as there are stars above, so, too, below.

וְאֶת הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה עֶשֶׂר יְרִיעֹת. הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וְעָשִׂיתָ מִשְׁכָּן״, כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר ״וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן״ וְ״עָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב״. לְפִי שֶׁמִּשְׁכָּן הוּא עַל שֵׁם ״וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם״, עַל כֵּן אֵין נָכוֹן לוֹמַר לְשׁוֹן עֲשִׂיָּה עַל שְׁכִינָתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי דָּבָר זֶה אֵין לְיַחֵס בִּלְתִּי לַה׳ לְבַדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, יא) ״וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם״. וְלֹא רָצָה לְהַזְכִּיר לְשׁוֹן עֲשִׂיָּה כִּי אִם עַל עֶשֶׂר יְרִיעוֹת, וְלֹא עַל מִשְׁכָּנוֹ יִתְבָּרַךְ. וְכָךְ פֵּרוּשׁוֹ: ״וְאֶת הַמִּשְׁכָּן״ שֶׁכְּבָר אָמַרְתִּי ״וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם״, הוּא עַל יְדֵי שֶׁתַּעֲשֶׂה עֶשֶׂר יְרִיעוֹת וְגוֹ׳. וְאוּלָם עַל תַּבְנִית עֲשִׂיָּתוֹ הִסְכִּימוּ כָּל הַמְפָרְשִׁים שֶׁהָיָה בָּנוּי עַל תַּבְנִית שְׁלֹשָׁה עוֹלָמוֹת, לְהוֹרוֹת שֶׁהָעוֹלָם קַיָּם עַל יְסוֹד בִּנְיָן זֶה. וְעַל כֵּן נַעֲשָׂה מִן עֶשֶׂר יְרִיעוֹת כְּנֶגֶד הָעוֹלָמוֹת בִּכְלָלָם שֶׁנִּבְרְאוּ בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת, וְכֻלָּם הָיוּ תְּלוּיִין עַד יוֹם שִׁשִּׁי בְּסִיוָן, עַל מְנָת שֶׁיְּקַבְּלוּ יִשְׂרָאֵל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת. וְשֶׁל בְּרִיאַת הָעוֹלָם נִקְרְאוּ ״מַאֲמָרוֹת״, כִּי כָל אֲמִירָה לְשׁוֹן רַכָּה, וְכֵן כָּל מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית בְּצִבְיוֹנָם נִבְרְאוּ, בַּצּוּרוֹת אֲשֶׁר בָּחֲרוּ לָהֶם בְּלֹא כְּפִיָּה. אֲבָל הַדִּבְּרוֹת דִּבֶּר אִתָּנוּ אֲדוֹן הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ קָשׁוֹת לֵאמֹר: ״אִם תְּקַבְּלוּ הַתּוֹרָה מוּטָב, וְאִם לָאו שָׁם תְּהֵא קְבוּרַתְכֶם״. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר (תהלים כט, ד) ״קוֹל ה׳ בַּכֹּחַ״, כִּי כָּפָה אוֹתָם בְּכֹחַ עַל קַבָּלַת הַתּוֹרָה. עַל כֵּן הָיָה אֹרֶךְ הַיְרִיעָה הָאַחַת שְׁמֹנֶה וְעֶשְׂרִים בָּאַמָּה, כְּמִסְפַּר ״כֹּחַ״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קיא, ו) ״כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ״, כִּי הַלּוּחוֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה, וְהִגִּיד לָהֶם דְּבָרִים קָשִׁים כְּגִידִין, אֵלּוּ הָעֳנָשִׁים כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ״י, וְהַיְינוּ ״כֹּחַ״. וְהָיוּ הַיְרִיעוֹת חָמֵשׁ מוּל חָמֵשׁ כְּנֶגֶד עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁהָיוּ חָמֵשׁ דִּבְּרוֹת מוּל חָמֵשׁ. וְהִנֵּה חָמֵשׁ דִּבְּרוֹת רִאשׁוֹנוֹת הֵם בֵּין אָדָם לַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, וְחָמֵשׁ דִּבְּרוֹת אַחֲרוֹנוֹת בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. וְכֵן פֵּרֵשׁ בַּעַל הַטּוּרִים גַּם כֵּן שֶׁהָיוּ כְּנֶגֶד עֶשֶׂר דִּבְּרוֹת, חָמֵשׁ מוּל חָמֵשׁ, וַחֲמִשִּׁים קְרָסִים כְּנֶגֶד חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִינָה.

“And the tabernacle you shall make of ten curtains.” It should have said “And you shall make a tabernacle” as it says And you shall make a table and You shall make a menorah of gold. Since the tabernacle [mishkan] is named for I will dwell [v’shakhanti] among them, it is not appropriate to use the language of “making” regarding His divine presence, for this attribute belongs solely to God, as it is said And I will set My tabernacle among you (Leviticus 26:11). Therefore, He did not want to mention the term “making” except in reference to the 10 curtains and not to His tabernacle. Thus, the interpretation is: And the tabernacle — that which I have already said I will dwell among them — will be accomplished by you making 10 curtains, etc. Now regarding the pattern of its construction, all commentators agree that it was built according to the pattern of the three worlds, to indicate that the world exists on the foundation of this structure. Therefore, it was made of 10 curtains corresponding to the worlds in their entirety, which were created with 10 utterances. And all of them were suspended until the sixth day of Sivan, contingent upon Israel accepting the 10 Commandments. Those of the creation of the world were called “utterances” because all speech [amirah] is gentle, and likewise all the works of creation were created in their desired form without coercion. But the Commandments, the Lord of heaven and earth spoke to us harshly, saying: “If you accept the Torah, good, and if not, there shall be your burial place.” And this is what is meant by The voice of the Lord is in power (Psalms 29:4), for He forced them powerfully to accept the Torah. Therefore, the length of each curtain was 28 cubits, corresponding to the numerical value of the word “koach” (power, כח = 28), as it is said He has declared to His people the power of His works (Psalms 111:6), because the tablets were the work of God, and He told them harsh things like sinews — these being the punishments, as Rashi explained — and this is [the meaning of] “power” [koach]. And the curtains were five opposite five, corresponding to the 10 Commandments, which were five commandments opposite five. The first five commandments concern the relationship between man and God, blessed be He, and the latter five commandments concern the relationship between man and his fellow. And the Ba’al HaTurim also explained that they were corresponding to the 10 Commandments, five opposite five, and the 50 clasps corresponding to the 50 gates of understanding.

וְעַל הַכְּלָל כָּל זֶה דֶּרֶךְ חִבָּה וְדֶרֶךְ מַעֲלָה, לוֹמַר כִּי חָפֵץ הַשֵּׁם בַּמְּלָאכָה וּמַזְכִּיר אוֹתָהּ בְּתוֹרָתוֹ פְּעָמִים רַבּוֹת לְהַרְבּוֹת שָׂכָר לָעוֹסְקִים בָּהּ, כְּעִנְיַן מַה שֶׁאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ יָפָה שִׂיחַת עַבְדֵי אָבוֹת לִפְנֵי הקב"ה מִתּוֹרָתָם שֶׁל בָּנִים, שֶׁהֲרֵי פָּרָשָׁתוֹ שֶׁל אֱלִיעֶזֶר שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה דַּפִּין הִיא:

[whereas many important principles of the Torah are derived from only slight references in the text].”

אבל כשברא הקב"ה העולם ברא אותו כעין של מעלה, שיהיה עולם הזה בצורת עולם העליון, שהוא מלכות. וכל אלו הגוונים של מעלה התקין אותם למטה, בעולם הזה, כדי לדבק ולקשר עולם בעולם. דהיינו עולם הזה במלכות.

עַל כֵּן נִרְאֶה לְפָרֵש זֶה, עַל פִּי הַמִּדְרָשׁ הַדּוֹרֵשׁ כָּל מַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן כְּנֶגֶד מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, עַיֵּן כָּל הַמִּדְרָשׁ בְּרַבֵּינוּ בְּחַיֵּי פָּרָשָׁה זוֹ, מִלְּבַד הַרְבֵּה דִּמְיוֹנוֹת שֶׁהוֹסִיף הָרַב מִשֶּׁלּוֹ. וּבְזֶה יִתְיַשֵּׁב גַּם כֵּן לְשׁוֹן עֲבוֹדָה וּמְלָאכָה, כִּי עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן שַׁיָּךְ לוֹמַר לְשׁוֹן עֲבוֹדָה, כִּי בָהּ עָבְדוּ אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאֵין עֲבוֹדָה כִּי אִם מִן הָעֶבֶד אֶל הָאָדוֹן. אֲבָל לְשׁוֹן מְלָאכָה נוֹפֵל בִּמְלֶאכֶת שָׁמַיִם וָאָרֶץ, כִּי מַה שֶּׁהַפּוֹעֵל עוֹשֶׂה לְעַצְמוֹ נִקְרָא מְלָאכָה, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית ״וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ״ וְגוֹ׳ (בראשית ב ב). וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית שֶׁנֶּאֱמַר בְּכָל מְלָאכָה ״כִּי טוֹב״, וּבַסּוֹף אָמַר ״וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב״ (שם א לא), כִּי יֵשׁ לְךָ דְּבָרִים שֶׁהֵם טוֹבִים כְּשֶׁהֵם כָּל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אֲבָל כְּשֶׁהֵם מְעֹרָבִים יַחַד אֵינָן טוֹבִים, כִּי אֵין זִוּוּגָם עוֹלֶה יָפֶה. עַל כֵּן אָמַר בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית שֶׁכֻּלָּם הָיוּ טוֹבִים כְּשֶׁהָיוּ כָּל אֶחָד מֵהֶם בְּעַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ טוֹב פְּרָטִי, וְאַחַר כָּךְ אָמַר שֶׁגַּם טוֹב כְּלָלִי הָיָה בָּהֶם, כִּי גַּם אַחַר שֶׁנִּתְחַבְּרוּ כֻּלָּם יַחַד הָיָה חִבּוּרָם טוֹב, לְכָךְ חָזַר וְאָמַר ״וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד״. כָּךְ בַּעֲבוֹדַת הַמִּשְׁכָּן, מִתְּחִלָּה אָמַר ״וַתֵּכֶל כָּל עֲבוֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד, וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ״, שֶׁמַּשְׁמָע שֶׁכָּל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ נַעֲשָׂה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה׳ אֶת מֹשֶׁה. אֲבָל עֲדַיִן לֹא פֵּרֵשׁ שֶׁאַחַר שֶׁנַּעֲשָׂה הַכֹּל אָז סִדְּרוּ אֶת כָּל עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה עַל מְקוֹמוֹ הַמְיֻחָד לוֹ, דְּהַיְנוּ טוֹב כְּלָלִי. עַל כֵּן חָזַר וְאָמַר ״כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הָעֲבֹדָה״, כִּי הָיָה בָּהֶם טוֹב כְּלָלִי שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל הַסֵּדֶר הַנָּכוֹן, דְּהַיְנוּ חִבּוּר כָּל הָעֲבוֹדָה בְּיַחַד. וְאַחַר כָּךְ חָזַר לְבָאֵר שֶׁכָּל מַה שֶּׁעָשׂוּ נַעֲשָׂה עַל צִוּוּי מְלֶאכֶת הָעוֹלָמוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה, הַיְנוּ מְלֶאכֶת מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ, רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁעָשׂוּ דּוּגְמַת אוֹתָהּ מְלָאכָה כְּאִלּוּ הָיְתָה הִיא מַמָּשׁ אוֹתָהּ הַמְּלָאכָה, לְפִיכָךְ וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה. וְאוּלַי מִטַּעַם זֶה נַעֲשָׂה הַמִּשְׁכָּן עַל תְּמוּנַת הָעוֹלָם בִּכְלָלוֹ, לְפִי שֶׁקֹּדֶם מַתַּן תּוֹרָה הָיָה הָעוֹלָם כֻּלּוֹ תֹּהוּ, וְעַל יְדֵי הַתּוֹרָה יָצָא הָעוֹלָם מִכְּלַל תֹּהוּ וָבֹהוּ. וְעַל יְדֵי שֶׁעָשׂוּ הָעֵגֶל נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת, חָזַר הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ. וּכְשֶׁנִּתְכַּפֵּר לָהֶם עֲוֹן הָעֵגֶל, יָצָא הָעוֹלָם שֵׁנִית מִכְּלַל תֹּהוּ וָבֹהוּ, וַהֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ הָיָה נִבְרָא הָעוֹלָם שֵׁנִית בַּזְּמַן הַהוּא. עַל כֵּן נִצְטַוּוּ אַחַר כַּפָּרַת הָעֵגֶל לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בְּתַבְנִית כָּל שָׁלֹשׁ עוֹלָמוֹת, לוֹמַר לְךָ שֶׁעַכְשָׁיו חָזְרוּ לִכְמוֹת שֶׁהָיוּ תְּחִלָּה קֹדֶם הֶעָוֹן. וּבָזֶה נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פִּתְחוֹן פֶּה לְבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עבודה זרה ד:) ״לֹא עָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הָעֵגֶל אֶלָּא כְּדֵי לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה״ כוּ׳. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר כִּמְתָרֵץ: לָמָּה זֶּה וְעַל מַה זֶּה צִוָּה לִבְנוֹת לוֹ בַּיִת בָּאָרֶץ? לְפִי שֶׁרָצָה לְהָשִׁיב בִּתְשׁוּבָה אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא. דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת אָמְרוּ: ״דַּכָּא״ רָאשֵׁי תֵּבוֹת דָּם כְּפִירָה אִשָּׁה, כִּי בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל עָבְרוּ עַל שְׁלָשְׁתָּן: כְּפִירָה כִּפְשׁוּטוֹ, דָּם, אִשָּׁה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י עַל פָּסוּק ״וַיָּקוּמוּ לְצַחֵק״ (שמות לב ו) שֶׁעָבְרוּ גַּם עַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. וְרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה בִּשְׁלָשְׁתָּן, זֶהוּ שֶׁאָמַר ״וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם״: מִכָּאן וּלְהַבָּא, כִּי אֵין לְךָ שׁוּם מוֹנֵעַ מִן הַתְּשׁוּבָה, כִּי אִם הוֹעִילָה הַתְּשׁוּבָה בְּשָׁלֹשׁ עֲבֵרוֹת אֵלּוּ, קַל וָחֹמֶר שֶׁתּוֹעִיל בַּקַּלּוֹת מֵהֶם. וְאַחַר כָּךְ ״כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ״ – הַכֹּל מְדַבֵּר בְּעִנְיַן הַתְּשׁוּבָה, אֲשֶׁר הוּא עוֹמֵד בָּהּ עַד פָּסוּק ״יֵרָאֶה אֶל עֲבָדֶיךָ פָעֳלֶךָ״, חָזַר לְדַבֵּר מֵעִנְיַן בִּנְיַן הַמִּשְׁכָּן הַבָּנוּי בְּתַבְנִית בִּנְיַן כָּל הָעוֹלָם שֶׁהָיָה פְּעֻלַּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לְכָךְ אָמַר ״יֵרָאֶה אֶל עֲבָדֶיךָ פָעֳלֶךָ״ – שֶׁיִּרְאוּ ״שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעוֹתֶיךָ״, וְיַעֲשׂוּ כְּתַבְנִיתָם. ״וַהֲדָרְךָ״ – הַיְינוּ הֲדָרַת שְׁכִינָתְךָ, ״עַל בְּנֵיהֶם״. יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהוּא עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות סד.) ״וְרַב שָׁלוֹם בָּנָיִךְ – אַל תִּקְרֵי בָּנָיִךְ אֶלָּא בּוֹנָיִךְ״. וְכֵן נֶאֱמַר פָּרָשַׁת וַיִּשְׁלַח (בראשית לב טו) ״וּבְנֵיהֶם שְׁלֹשִׁים״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י ״בְּנֵיהֶם – בַּנָּאֵיהֶם״. כָּךְ ״בְּנֵיהֶם״ הָאָמוּר כָּאן מְדַבֵּר בְּבוֹנֵי בִּנְיַן הַמִּשְׁכָּן, שֶׁעֲלֵיהֶם אָמַר שֶׁיֵּרָאֶה לָהֶם הַדְרַת זִיו שְׁכִינָתְךָ בְּבִנְיָנָם. וּמִכָּאן לָמַד בַּעַל הַמִּדְרָשׁ שֶׁאָמַר מֹשֶׁה: ״יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם״.

Therefore it seems appropriate to explain this, according to the Midrash that interprets the entire construction of the Tabernacle as corresponding to the work of Creation, see the entire Midrash in Rabbeinu Bachya on this portion, besides many similarities that the rabbi added on his own. And with this understanding, the language of avodah [service/work] and melachah [labor/craftsmanship] will also be resolved, because regarding the work of the Tabernacle, it is appropriate to use the term avodah since through it they served the Blessed Holy One, and “avodah” only applies from a servant to a master. But the term melachah applies to the crafting of heaven and earth, because what a creator does for himself is called “melachah,” as it says regarding Creation, And God finished on the seventh day His melachah (Genesis 2:2). And it is just as we find in the work of Creation that it says for each creation that it was good, and at the end it says, And God saw everything that He had made, and behold, it was very good (Genesis 1:31). For there are things that are good when each stands on its own, but when mixed together they are not good because their combination does not turn out well. Therefore, regarding Creation it says that each was good individually — meaning a particular good — and afterward it says that there was also a general good in them, because even after they were all joined together, their combination was good. That is why it repeats, And God saw everything that He had made, and behold, it was very good. Similarly, with the work of the Tabernacle, it first says, Thus all the work of the Tabernacle of the Tent of Meeting was finished; and the children of Israel did according to all that the Lord commanded Moses, so they did, which implies that each individual component was made as the Lord commanded Moses. But it had not yet been specified that after everything was made, they arranged each service in its designated place — meaning the general good. Therefore, it repeats, According to all that the Lord commanded Moses, so the children of Israel did all the work, because there was a general good in them, as they were made in the proper order, meaning the connection of all the work together. And afterward, it further explains that everything they made was done according to the command regarding the creation of the worlds, heaven and earth. This is the meaning of And Moses saw all the work — referring to the work of Creation — and behold, they had done it — meaning they had made it resembling that work, as if it was actually the same work. Therefore, Moses blessed them. And perhaps for this reason the Mishkan was made in the image of the entire world, since before the giving of the Torah, the entire world was in a state of chaos, and through the Torah, the world emerged from the state of chaos and void. When they made the Golden Calf and the tablets were broken, the world reverted to chaos and void. When they were forgiven for the sin of the Calf, the world emerged a second time from chaos and void. It was as if the world was created a second time at that moment. Therefore, after the atonement of the Calf, they were commanded to build Him a house in the pattern of all three worlds, telling you that now they had returned to the state they were in originally before the sin. In this way, the Holy One, blessed be He, gave an opening for those who repent, as our Sages said (Avodah Zarah 4b): “Israel did not make the Golden Calf except to give an opening for those who repent, etc.” This is what he is explaining as a rationale for why and for what reason He commanded to build Him a house on earth — because He wanted to bring mankind back in repentance to the point of “dakka” [crushed]. The interpreters of hints said that “dakka” is an acronym for dam [blood], “kefirah” [denial/heresy], and “ishah” [woman], because in the act of the Golden Calf, they transgressed all three: denial in its literal sense, blood, and [improper relations with a] woman, as Rashi explained on the verse and they rose up to play (Exodus 32:6) — that they also transgressed sexual immorality and murder. The Holy One, blessed be He, wanted to give an opening for repentance in all three areas. This is what is meant by You say, “Return, O children of man” — from here forward, for there is nothing that prevents repentance. For if repentance helped for these three severe transgressions, how much more so will it help for lighter ones than these. And afterward, For a thousand years in Your eyes — all of this speaks about repentance, which continues until the verse Let Your work appear to Your servants. He [then] comes back to speak about the building of the Mishkan, which was built in the pattern of the entire world, which was the work of the Holy One, blessed be He. Therefore it says, Let Your work appear to Your servants — that they should see Your heavens, the work of Your fingers, and make it according to their pattern. And Your majesty — this refers to the majesty of Your Divine Presence — upon their children. This could be in line with what our Sages said (Berachot 64a): And great peace for your children [banayikh] — don’t read your children [banayikh] but “your builders” [bonayikh]. Similarly, it says in the portion of Vayishlach (32:15), and their children [bneihem] thirty — Rashi explained their children as “their builders.” So too here, their children refers to the builders of the Mishkan, about whom he said that He should show them the majestic radiance of His Divine Presence in their building. From here, the author of the Midrash learned that Moses said, “May it be His will that the Divine Presence rest upon the work of your hands.”

כלל הדברים כי המקום המזבח הוא מקום כולל כל העולם כי שם ראשי כל בחינות חלקי העולם. כי שם העיקר ומשם יפרדו ובזה מאמרם ז"ל כי אדם ממקום כפרתו נברא. ומאמרם שהיה עפרו מכל העולם צדקו יחדו כי שם הכל וזה ג"כ מאמר הכתוב פה הארץ אשר אתה שוכב עליה.

כאשר הדבר הטוב נודע מהפכו ידיעה אמיתית, וכן כל הדברים נקנה הידיעה בהם מן ההפך, כי מן מראה השחור יכול לדעת מראה הלבן שהוא הפכו, וכן כל ההפכים, מן האחד נקנה הידיעה בהפך שלו. ומוסכם הוא כי 'ידיעת ההפכים הוא אחד'. ובשביל זה אמרו בערבי פסחים (פסחים קטז.) בהגדה 'מתחיל בגנות ומסיים בשבח'. ולמה מתחיל בגנות, רק שמפני שאין לשבח הכרה אמיתית רק מן ההפך. ולכן אין לפרש ענין הגאולה האחרונה, אם לא שנבאר ענין הגלות והחורבן, שבזה יוודע הטוב והתשועה שאנו מקוין. וכאשר אנו באים לבאר ענין הגלות ידיעה אמיתית, צריך לבאר קודם הסבה לגלות, והדברים השייכים אל הגלות:

When a good thing is known from its opposite, that is true knowledge. The knowledge of all things is acquired from their opposite. It is from the appearance of black that one can gain knowledge of the appearance of white. And smilarly with all opposites. From one is acquired the knowledge of its opposite.

אלא ללמד שהיכל של מטה מכוון כנגד היכל של מעלה שנאמר (שמות טו, יז) מכון לשבתך פעלת ה' וגו', אל תקרא מכון אלא מכוון, שקול היה המשכן כנגד בריאת העולם. בבריאת העולם כתיב (ישעיה מ, כב) הנוטה כדוק שמים וימתחם, ובמשכן כתיב (שמות כו, ז) ועשית יריעות עזים לאוהל, וכתיב (תהלים קד, ב) נוטה שמים כיריעה. בבריאת העולם כתיב (בראשית א, ט) יקוו המים, ובמשכן כתיב (שמות ל, יח) ועשית כיור נחושת. בבריאת עולם כתיב (בראשית א, יד) יהי מאורות, ובמשכן כתיב (שמות כה, לא) ועשית מנורת. בבריאת העולם (בראשית א, כ) ועוף יעופף, ובמשכן (שמות כה, כ) והיו הכרובים פורשי כנפים. בבריאת העולם כתיב (בראשית א, כז) ויברא אלהים את האדם, ובמשכן כתיב (שמות כח, א) ואתה הקרב אליך. בבריאת העולם כתיב (בראשית ב, א) ויכלו השמים, ובמשכן (שמות לט, לב) ותכל כל עבודת. בבריאת העולם (בראשית ב, ג) ויברך אלהים את יום השביעי, ובמשכן (שמות לט, מג) ויברך אותם משה, וכתיב (במדבר ז, א) ויקדש אותו ואת כל כליו. בבריאת העולם כתיב (בראשית ב, ג) כי בו שבת, ובמשכן כתיב (שמות לה, ב) ששת ימים תעשה מלאכה, ואחר יום השביעי אמר (שם לה, ה) קחו מאתכם תרומה, עד כאן לשונו: קשה הרבה דברים דלא קחשיב. ועיין מאמר ארוך ברבתי פרשת תרומה (לג, ד) דבר אחר, ויקחו לי תרומה, ר' ברכיה פתח (דהי"א כט, יא) לך ה' הגדולה והגבורה כי כל בשמים ובארץ, אתה מוצא כל מה שברא הקב"ה למעלן ברא למטן, למעלן זבול וערפל שנאמר (ישעיה סג, טו) וראה מזבול קדשך. ערפל, (שמות כ, יח) ומשה נגש אל הערפל, וכתיב (איוב כב, יג) הבעד ערפל ישפוט. למטן (מל"א ח, יב) אז אמר שלמה ה' אמר לשכון בערפל, וכתיב (שם יג) בנה בניתי בית זבול לך. למעלן (ישעיה ו, ב) שרפים עומדים ממעל לו, למטן (שמות כו, טו) עצי שטים עומדים.

This places the importance of the Tabernacle on earth on a par with the creation of the universe. In connection with the universe, Isaiah 40,22, speaks about G–d "who spread out the skies like gauze, stretched them out like a tent to dwell in," whereas in connection with the Tabernacle on earth the Torah says: "You shall make cloths of goats' hair for a tent over the Tabernacle." In connection with the creation of the universe the Psalmist (Psalms 104,2) speaks about נוטה שמים כיריעה "He stretches the heavens like a tent-doth." During the process of creation we read (Genesis 1,9) "Let the waters concentrate in one place," whereas in connection with the construction of the Tabernacle the Torah instructs the making of a copper basin to contain all the water used in the Tabernacle by the priests. During the creation the Torah speaks about the creation of luminaries, whereas during the construction of the Tabernacle the making of a candlestick is commanded. The winged creatures mentioned during the process of creation are matched in the Tabernacle by the cherubs spreading their wings over the Holy Ark. Whereas the creation of Adam represented the highlight of the act of creation, the highlight of the construction of the Tabernacle was reached when G–d told Moses to appoint Aaron as High Priest (Exodus 28,1). The completion of the work of creation was announced by the words: ויכלו השמים והארץ, whereas the completion of the work on the Tabernacle was described by the Torah as ותכל כל עבודת משכן (39,32). Whereas the Torah reported that G–d blessed the seventh day (Genesis 2,3), Moses blessed the Tabernacle and sanctified it and all its utensils (39,43). The Torah reported G–d as resting on the seventh day, (Genesis 2,3), whereas in connection with the Tabernacle the Torah stated: "You shall perform your work during six days and the seventh day shall be holy" (35,2).

וזהו פירש צמצם שכינתו בין שני בדי ארון פי' כנפי ריאה השכינה והקב"ה שורה כמו שהוא מחשב ועין נקרא השכל והשכל הוא ביד הצדיקים אבל האיך זוכים למדריגה זו בחשבם שהם עפר ואינם יכולים לעשות שום מעשה בלי כחו של הקב"ה ונמצא מה שהוא עושה עושה זאת הקב"ה שאם לא הוא י"ת אינו יכול לעשות כלום.

In this way, he establishes the Holy One, blessed be He, through them.

"והאבן גדולה על פי הבאר", ר"ל דהכתוב מפרש דשורש מקום קדושה הוא למעלה, ואותיות הקדושים נקראים "אבנים" כדאיתא בספר יצירה, ובעולמות עליונים שם האותיות גדולים ולנו נתן השי"ת אותיות זעירין, כדאיתא בזוהר הקדוש אית אתווין רברבין ואתווין זעירין, ואנו מחויבין לקדש ולטהר עצמינו ולקשר אותיות זעירין באתווין רברבין העליונים, והוא ע"י נפש רוח נשמה שיזכה האדם וזהו "והאבן גדולה" ר"ל האותיות גדולים הוא "על פי הבאר", ר"ל בעולם העליון הנקרא פי הבאר שם הוא שורש הקדושה.