Emunah and Bitachon: Faith and Trust in God

אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר, וְכֵן תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי עֲקִיבָא: לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם רָגִיל לוֹמַר: ״כׇּל דְּעָבֵיד רַחֲמָנָא לְטָב עָבֵיד״. כִּי הָא דְּרַבִּי עֲקִיבָא דַּהֲוָה קָאָזֵיל בְּאוֹרְחָא. מְטָא לְהַהִיא מָתָא, בְּעָא אוּשְׁפִּיזָא לָא יָהֲבִי לֵיהּ. אֲמַר: ״כׇּל דְּעָבֵיד רַחֲמָנָא — לְטָב״. אֲזַל וּבָת בְּדַבְרָא, וַהֲוָה בַּהֲדֵיהּ תַּרְנְגוֹלָא וַחֲמָרָא וּשְׁרָגָא. אֲתָא זִיקָא כַּבְיֵיהּ לִשְׁרָגָא. אֲתָא שׁוּנָּרָא אַכְלֵיהּ לְתַרְנְגוֹלָא. אֲתָא אַרְיָה אַכְלֵיהּ לַחֲמָרָא. אֲמַר: ״כׇּל דְּעָבֵיד רַחֲמָנָא — לְטָב״. בֵּיהּ בְּלֵילְיָא אֲתָא גְּיָיסָא, שַׁבְיַיהּ לְמָתָא. אֲמַר לְהוּ: לָאו אֲמַרִי לְכוּ כׇּל מַה שֶּׁעוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא

Rav Huna said that Rav said that Rabbi Meir said; and so it was taught in a baraita in the name of Rabbi Akiva: One must always accustom oneself to say: Everything that God does, He does for the best. The Gemara relates: Like this incident, when Rabbi Akiva was walking along the road and came to a certain city, he inquired about lodging and they did not give him any. He said: Everything that God does, He does for the best. He went and slept in a field, and he had with him a rooster, a donkey and a candle. A gust of wind came and extinguished the candle; a cat came and ate the rooster; and a lion came and ate the donkey. He said: Everything that God does, He does for the best. That night, an army came and took the city into captivity. It turned out that Rabbi Akiva alone, who was not in the city and had no lit candle, noisy rooster or donkey to give away his location, was saved. He said to them: Didn’t I tell you? Everything that God does,

וְיֵשׁ עַל הַבּוֹטֵחַ בַּשֵּׁם לְהוֹחִיל בִּמְעוּף צוּקָתוֹ כִּי יִהְיֶה הַחֹשֶׁךְ סִבַּת הָאוֹרָה. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מיכה ז':ח') אַל תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ ה' אוֹר לִי. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אִלְמָלֵא נָפַלְתִּי לֹא קַמְתִּי אִלְמָלֵא יָשַׁבְתִּי בַּחֹשֶׁךְ לֹא הָיָה אוֹר לִי.

And one who trusts God should hold on during the vision of his distress; for the darkness will be the cause for the light - as it is written (Micah 7:8), "Do not rejoice over me, O my enemy; since I have fallen, I rise again; since I sit in darkness, the Lord is my light." And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Midrash Tehillim 22), "If I had not fallen I would not have risen; If I had not sat in darkness, the Lord would not have been my light." And every single person on the day of his trouble should put into his heart to understand and afflict himself, [together] with the repentance and prayer - just like the community is obligated to fast and afflict themselves at the time of their trouble, as the Sages, may their memory be blessed, ordained.

וְכַאֲשֶׁר יִתְקַבְּצוּ לוֹ בּוֹ דַּעְתּוֹ בְּתוֹעֲלוֹתָיו וִיכָלְתּוֹ בָּהֶם וְרֹב הַשְׁגָּחָתוֹ עֲלֵיהֶן וְחֶמְלָתוֹ עָלָיו יֶחֱזַק בִּטְחוֹנוֹ בּוֹ מִבְּלִי סָפֵק. וְהַחֲמִישִׁית שֶׁיִּהְיֶה מִתְיַחֵד בְּהַנְהָגַת הַבּוֹטֵחַ עָלָיו מִתְּחִלַּת הֲוָיָתוֹ וְגִדּוּלוֹ וְיַנְקוּתוֹ וְנַעֲרוּתוֹ וּבַחֲרוּתוֹ וִישִׁישׁוּתוֹ וְזִקְנָתוֹ עַד תַּכְלִית עִנְיָנוֹ. וּכְשֶׁיִּתְבָּרֵר כָּל זֶה מִמֶּנּוּ לַבּוֹטֵחַ יִתְחַיֵּב שֶׁתָּנוּחַ נַפְשׁוֹ עָלָיו וְיִשָּׁעֵן עָלָיו בַּעֲבוּר מָה שֶׁקָּדַם לוֹ עָלָיו מִן הַטּוֹבוֹת הָעוֹדְפוֹת וְהַתּוֹעָלִיּוֹת הַמַּתְמִידוֹת וְיִהְיֶה זֶה מְחַיֵּב חֶזְקַת בִּטְחוֹנוֹ בּוֹ. וְהַשִּׁשִּׁית שֶׁיִּהְיֶה עִנְיַן הַבּוֹטֵחַ כֻּלּוֹ מָסוּר בְּיָדוֹ וְלֹא יוּכַל אָדָם לְהַזִּיקוֹ וּלְהוֹעִילוֹ וְלֹא לְהֵטִיב אֵלָיו וְלֹא לִדְחוֹת נֶזֶק מֵעָלָיו זוּלָתוֹ כָּעֶבֶד הָאָסוּר אֲשֶׁר הוּא בְּבֵית הַבּוֹר בִּרְשׁוּת אֲדוֹנָיו. וּכְשֶׁיִּהְיֶה הַבּוֹטֵחַ בִּרְשׁוּת מִי שֶׁבָּטַח עָלָיו עַל הָעִנְיָן הַזֶּה יִהְיֶה יוֹתֵר רָאוּי לִבְטֹחַ עָלָיו.

When one clarifies this to himself, and his recognition in the true kindness of the Creator will be strong - he will place his trust in Him, give himself up completely to Him, and leave the guidance of his life to Him, never suspect Him in His judgments, nor be upset by what He has chosen for him as David said (on the good - TL) "I will lift up the cup of salvation and call upon the name of the L-ord" (Tehilim 116:13), and (on the bad - TL) "I found trouble and sorrow and call upon the name of the L-ord" (Tehilim 116:3-4). The introductions which must be clearly understood and the truth of which must be realized in order that a person's trust in G-d will be complete are five. To believe and clearly understand that all of the seven factors (in the previous chapter) which when combined make it possible to trust in someone apply to G-d.

בספר משלי (ג') בטח אל ה' בכל לבבך ואל בינתך אל תשען. שלמה המלך ע"ה רצה לומר, האדם ישים בטחונו בו ית' בטחון גמור על מה שהוא צריך, ואל ישען על בינתו לומר כי ע"י תבונתו יוכל להשתדל מה שצריך אליו רק ישים על ה' בטחונו. כי אף שצריך לעשות כל מעשיו בחכמה ואין סומכין על הנס, מ"מ אל ישען על תבונתו בלבד לומר כי חכמתו יגרם לעשות מה שירצה, רק יבטח בהשם שהוא יוציא מחשבתו אשר חפץ לעשות אל הפעל. ואמר בטח אל ה' ולא אמר בטח בהשם כי מדבר בשעת מעשה ובאותה שעה ישים מחשבתו ובטחונו אל ה' שיהיה עמו, ודבר זה הוא כמו תפלה אל הש"י, ואלו בטחו בו נאמר על שישים האדם בטחונו בו ית' ואינו מדבר על שעת מעשה, ואל ה', ר"ל כי בשעת מעשה ישים בטחונו ומחשבתו אל הש"י שיעזור לו בכל אשר צריך להשתדל. כי כאשר בוטח בו ית' ולא ישען על תבונתו אז יעשה הש"י בקשתו.

כל איש מישראל צריך שיאמין וידע שיש שם מצוי ראשון קדמון ונצחי והוא שהמציא וממציא כל מה שנמצא במציאות והוא האלוה ב״ה:

And that is God, may He be blessed.

וזהו פירש צמצם שכינתו בין שני בדי ארון פי' כנפי ריאה השכינה והקב"ה שורה כמו שהוא מחשב ועין נקרא השכל והשכל הוא ביד הצדיקים אבל האיך זוכים למדריגה זו בחשבם שהם עפר ואינם יכולים לעשות שום מעשה בלי כחו של הקב"ה ונמצא מה שהוא עושה עושה זאת הקב"ה שאם לא הוא י"ת אינו יכול לעשות כלום. וגם היום יש נשי מדין ג"כ כי נשי לשון שכחה מדין לשון דין כי כאשר מתחיל האדם להתפלל מיד כשאומר אדני שפתי תפתח השכינה מתלבשת בו ומדברת הדיבורים וכשיהיה לו האמונה שהשכינה מדברת אלו הדבורים בודאי תפול עליו אימה ויראה וגם הקב"ה כביכול מצמצם א"ע ושורה אצלו כמ"ש מציץ מן החרכים מהאותיות שהם היכלות והוא הולך מהיכל להיכל ובכל היכל דנין אותו אם הוא ראוי ליכנס ואם היה האדם משים אל לבו שדנין אותו בעת שנפלו לו מחשבה זרה בודאי היה מתפלל בכוונה רק שהוא שוכח שדנין אותו והקליפות נק' נוק' שהיא מצפה לקבל חיות מהאדם בעשותו עבירה ח"ו כמו אשה שהיא מקבלת והקדושה נק' ג"כ אשה יראת ה' שהיא מקבלת תענוג בעשיית אדם מצוה א' אך דבקדושה יש ג"כ זכר כי הקב"ה שופע שפע בהאדם כדי שיעשה המצוה אבל הקליפה היא רק מקבלת וזה כל אשה מי שהוא רק אשה יודעת איש שמחברת א"ע לקדושה והקליפה היא המביאה המ"ז וכשנופל לו המ"ז ראוי הוא להוריק פניו מחמת בושה שהשכינה כנגדו ואלו היה עומד לפני המלך בשר ודם היה מדבר בבושה ולדבר כענין.

In this way, he establishes the Holy One, blessed be He, through them. Similarly, the righteous, figuratively, do this for the Holy One, blessed be He, like an image that all their intellect is what He, may He be blessed, thinks.

כתיב ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אותו וכן כתיב כי בצלם אלקים עשה את האדם. הנה עומק פנימיות ענין הצלם. הוא מדברים העומדים ברומו של עולם והוא כולל רוב סתרי פנימיות הזוהר. אמנם כאן נדבר במלת צלם בדרך הפשטנים הראשונים ז"ל על פסוק נעשה אדם בצלמנו כדמותנו:

It is written (Bereshit 1:27): “God-Elohi”m84While the English translation of all these names is usually rendered simply as “God,” in Hebrew God has many names, each of which denotes a specific Godly attribute or way of manifesting in the world. We will therefore include the Hebrew form of the Name, for later in the text the author will address the meanings of a few specific Names. [thus] created man with His tzellem85Heb.: b’tzalmo, often translated as “in His image”. For the moment we leave it untranslated, as Rav Chayyim immediately addresses its meaning.; with the tzellem of God-Elohi”m, He created him.”86Translations of text from the Tanakh are rendered by the translator with assistance from a range of popular English language translations including Rabbi Aryeh Kaplan’s “The Living Torah” (Maznaim, New York/Jerusalem, 1981), “The Stone Edition” (Mesorah Publications, Brooklyn 1998), the Jewish Publication Society (Philadelphia, 2003), and the Soncino Books of the Bible (Rev. Dr. A. Cohen, editor—The Soncino Press, London, 1949) And it is also written (Bereshit 9:6): “... for with the tzellem of God-Elohi”m He made man.” This is a reference to the deep inner meaning of tzellem, it being one of the loftiest concepts in creation, containing within it most of the Zohar’s innermost secrets. That said, herein we will address the term tzellem in the manner of the early plain-text commentators on the verse “Let us make man with our tzellem and per our d’moot” (Bereshit 1:26).