Unity in Sacred Vessels: The Mikshah Requirement

וְזֶ֨ה מַעֲשֵׂ֤ה הַמְּנֹרָה֙ מִקְשָׁ֣ה זָהָ֔ב עַד־יְרֵכָ֥הּ עַד־פִּרְחָ֖הּ מִקְשָׁ֣ה הִ֑וא כַּמַּרְאֶ֗ה אֲשֶׁ֨ר הֶרְאָ֤ה יְהֹוָה֙ אֶת־מֹשֶׁ֔ה כֵּ֥ן עָשָׂ֖ה אֶת־הַמְּנֹרָֽה׃ {פ}

Now this is how the lampstand was made: it was hammered work of gold, hammered from base to petal. According to the pattern that GOD had shown Moses, so was the lampstand made.

וְעָשִׂ֛יתָ שְׁנַ֥יִם כְּרֻבִ֖ים זָהָ֑ב מִקְשָׁה֙ תַּעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֔ם מִשְּׁנֵ֖י קְצ֥וֹת הַכַּפֹּֽרֶת׃

Make two cherubim of gold—make them of hammered work—at the two ends of the cover.

עֲשֵׂ֣ה לְךָ֗ שְׁתֵּי֙ חֲצֽוֹצְרֹ֣ת כֶּ֔סֶף מִקְשָׁ֖ה תַּעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֑ם וְהָי֤וּ לְךָ֙ לְמִקְרָ֣א הָֽעֵדָ֔ה וּלְמַסַּ֖ע אֶת־הַֽמַּחֲנֽוֹת׃

Have two silver trumpets made; make them of hammered work. They shall serve you to summon the community and to set the divisions in motion.

״מִקְשָׁה״ דְּסֵיפָא לְמַאי אֲתָא? לְמַעוֹטֵי חֲצוֹצְרוֹת, דְּתַנְיָא: חֲצוֹצְרוֹת הָיוּ בָּאִים מִן הָעֶשֶׁת, מִן הַכֶּסֶף. עֲשָׂאָם מִן הַגְּרוּטָאוֹת – כְּשֵׁרִים, מִשְּׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת – פְּסוּלִים. וּמַאי שְׁנָא מִשְּׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת פְּסוּלִים, דִּכְתִיב ״כֶּסֶף״ וַהֲוָיָה, מִן הַגְּרוּטָאוֹת נָמֵי ״מִקְשָׁה״ וַהֲוָיָה? מִיעֵט רַחֲמָנָא גַּבֵּי מְנוֹרָה ״מִקְשָׁה הִיא״ – ״הִיא״, וְלָא חֲצוֹצְרוֹת.

The Gemara asks: For what purpose does the term “beaten work” that is repeated again in the latter clause of the verse come? The Gemara answers: It comes to exclude the trumpets, teaching that they are fit even if they were not fashioned from a single block. As it is taught in a baraita: The silver trumpets that Moses was commanded to fashion in the wilderness were to be fashioned from a complete block and from silver. If one fashioned them from fragments they are fit, but if he fashioned them from other types of metal then they are unfit. The Gemara asks: And what is different about trumpets made from other types of metal that they are rendered unfit? As it is written with regard to the trumpets: “Make for yourself two trumpets of silver; of beaten work you shall make them; and they shall be for you for the calling of the congregation” (Numbers 10:2). The verse employs the terms silver and being, indicating that it is an indispensable requirement. But accordingly, trumpets fashioned from fragments should be rendered unfit as well, since the verse employs the terms beaten work and being. The Gemara answers: The Merciful One excludes the trumpets when it states with regard to the Candelabrum: “It was beaten work” (Numbers 8:4), indicating that it alone, but not the trumpets, was beaten work.

וזה מעשה המנרה זהו אחד משלשה דברים שנתקשה בהן משה ונפקא לן הא מדכתיב בהו זה והא דלא מנו זה יתנו כל העובר וגו', יש לומר שלא נתקשה בשעור המטבע, אלא תמה בעצמו איך יתרצה הקב״‎ה בדבר קל כמו זה וזה שיסד הפיוט במה יתרצה אשכול הכופר. מעשה המנרה ענין מלאכת המנורה נאמר במקום אחר ונשנה כאן בשביל פרק הירך שנתחדש בה הוא שנאמר כאן עד ירכה עד פרחה. כן עשה משה את המנרה.

וזה מעשה המנורה, “and this was the work of the candlestick;” this verse is one of three verses with which Moses had difficulty, according to our sages. This is hinted at by the word: וזה. (Compare Talmud tractate Menachot folio 29) According to Sifri here the three were: our verse, the second one the verse in Exodus 12 about the position of the moon at new moon, and the third was the verse dealing with creeping animals. The reason that the Sifri did not include the word זה in זה יתנו, “this they shall give” (the half shekel coin in Exodus 30,13) is that Moses had no problem imagining the size and shape of a coin.

ומפני שהתורה היא סדר כל העולם, כל דבר שהוא מסודר הוא דבר אחד מקושר, כמו שהיא התורה היא סדר אחד, כי התורה אחת היא. וכאשר הדבר הוא מקושר ומסודר יחד, אם אחד יוצא מן הסדר, דבר זה הוא ביטול הסדר להכל. וכן כאשר מקיים הסדר בדבר אחד, הוא קיום אל הכל.

וּמָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת אֶת נֵרֹתֶיהָ וּלְהוֹצִיא גְּבִיעֶיהָ כַּפְתּוֹרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ, אַחַר שֶׁרִבָּה הַכָּתוּב וּמִעֵט, מְרַבֶּה אֲנִי אֶת נֵרֹתֶיהָ שֶׁהֵן נַעֲשִׂין עִמָּהּ, וּמוֹצִיא אֲנִי גְּבִיעֶיהָ כַּפְתּוֹרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ שֶׁאֵין נַעֲשִׂין עִמָּהּ. וּמִנַּיִן לְרַבּוֹת מַלְקָחֶיהָ וּמַחְתּוֹתֶיהָ, ת"ל "יַעֲשֶׂה" (שם). יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה אֶת הַצְּבָתִים וְאֶת הַמַּלְקְטָאוֹת, ת"ל "אוֹתָהּ" (שם). וּמָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת מַלְקָחֶיהָ וּמַחְתּוֹתֶיהָ וּלְהוֹצִיא אֶת הַצְּבָתִים וְאֶת הַמַּלְקְטָאוֹת, אַחַר שֶׁרִבָּה הַכָּתוּב וּמִעֵט, מְרַבֶּה אֲנִי מַלְקָחֶיהָ וּמַחְתּוֹתֶיהָ שֶׁהֵן מִשְׁתַּמְּשִׁין עִמָּהּ, וּמוֹצִיא אֲנִי אֶת הַצְּבָתִים וְאֶת הַמַּלְקְטָאוֹת שֶׁאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין עִמָּהּ.

Scripture therefore says, it [he shall make ‘it’]. Now how do you know that you are to include its lamps and exclude its cups, knops and flowers? Since Scripture has here used a term of amplification and followed it by a term of limitation, I reason as follows: I include its lamps because they have to be made with the candelabrum, and I exclude its cups, knops and flowers because they do not always have to be made with it. And how do I know that I am to include its malkocheha and machtotheha? Scripture therefore says, [of beaten work] shall it be done. I might think I am also to include the tzvatim (tongs) and the snuffers; Scripture therefore says, [Of a talent of pure gold he shall make] it.

ועל הענין התעוררות ביטול הקליפות כחות הטומאה בא מצות פרשת חצוצרות וענייני התקיעה, תקיעה ותרועה שהוא הכל לערבב השטן ולהבהילו, ולהיות האדם מתעורר לתשובה. ונצטוו על זה לתקוע במקדש בכל יום, כי לא די בקרבן רק שצריך להתעורר בתשובה. וכן ביום שמחתכם ומועדיכם כו', כי השמחה קרוב להביא את האדם לידי בעיטה, על כן בא ענין חצוצרות להתעורר. וכמו כן בשעת הצרות כמו שכתוב (במדבר י, ט) וכי תבאו מלחמה בארצכם וגומר והרעותם כו' כי לי"י הישועה, על כן צריכין אנשי המלחמה להתעורר, ומכל שכן בעת צרה בר מינן:

The paragraph dealing with the construction of the trumpets and when they are to be blown (10,1-10), describes an "awakening," a recipe how to dispose of the forces of קליפות, the negative forces rampant in the universe, the evil urge. We know from our sages that the blowing of the Shofar on New Year's day is meant to "confuse" Satan, to frighten him into realization that Israel prepares to do penitence (Rosh Hashanah 14). For this reason, the trumpets were blown daily in the Holy Temple, since it is not enough only to offer sacrifices, one must awaken oneself to remorse, confession, etc, in short also do תשובה. This is true even of the יום שמחתכם ומועדיכם, "the day of your joy, or your fixed holidays," since on such occasions a person is apt to relax his usual standards, and the evil urge is more likely to cause him to sin in some fashion. The need for repentance when war comes to our our land is even more pronounced, since success in battle depends on one's being in G–d's good graces, seeing He is the only reliable source of our salvation. Hence the Torah requires the blowing of the trumpets on such occasions.

הכוונה כאשר ירים משה ידו, דאחיד בידא דחייבא להעלותן, ומזה נמשך להם שיסתכלו כלפי מעלה, ושיעבדו לבם לאביהם שבשמים על ידי שיתחברו עם משה. וביאר המשנה טעמו של דבר, כי גבר ישראל, שורש האחדות, ולכך נתחברו עם משה, וגרם ששעבדו לבם לאביהם שבשמים. מה שאין כן כשהניח ידו, הוא מחמת כי גבר עמלק הגורם פירוד, ולא רצו להתחבר עמו וכו', והבן.

וג' אהבה הבאה מחמת חכמתו שהוא חכם גדול ואי' בינה לבא ובה הלב מבין וי"ל הא בינה היא מהמוחין והם בתלת חללי דגולגלתא אך היסודות פירש התקשרות דתרין ריעין מתפשטות עד החזה כנודע לכן ההבנה היא בלב כי שם הוא מקבלת ממדריגה עליונה מקדמת השכל וצדיק נקרא ציון כמ"ש רשב"י אנא סימנא בעלמא פירוש כי הצדיק במעשים טובים שלו עושה רושם למעלה וגורם תענוג לעולמות עליונים למשל האבות היו עושים בבארות ומקלות אותן הפעולות שנעשים בתפילין נמצא כשאבות עושים הפעולה הנ"ל עיקר התקשרות שלהם היה בעולם המחשבה עד"מ כשראה הבאר נתדבק במקור מים החיים בנהר יוצא מעדן נמצא המחשבה היא הר גבוה ועובדות הם ציון לזה וכשהם מחשבים למעלה יכולים לעשות רצון ויכולים לעשות מדבר רע טוב כמו שמצינו אצל רשב"י שהיה מדכי שוקי טבריא פירוש שוקי הם מדריגת תחתונים והעלם למעלה:

בהעלותך את הנרות כו' (במדבר ח, ב). כי יש לפעמים צדיק נופל ממדריגתו, כי השם יתברך חפץ חסד וכל הנצוצין שנפלו בעמקי הקליפות רצונו יתברך שיתעלו ויעבדו את הבורא. והנראה כשהצדיק נופל אז הוא כמעט במקום הנצוצין ובודאי הצדיק כבר נקשר קשר אמיץ בשורש העליון וחוזר ביתר שאת ויתר עז ומחמת זה הנצוצין גם כן פונים לשרשם ונתעלים. וזהו שאמר הכתוב בהעלותך את הנרות, היינו בהעלותך הניצוצין. אל פני המנורה, לשון פנה כאשר יפנו הניצוצין אל המנורה שזו היא השכינה שורש העליון אזי יתעלו כולם ויאירו שבעת הנרות:

Numbers 7,2. ‎בהעלותך את הנרות‎, “when you are about to ‎kindle the lights, etc.;” it happens on occasion that a ‎‎tzaddik has fallen from his spiritual level. Seeing that G’d is ‎the essence of loving kindness He wishes for the “sparks” from ‎the Shechinah that have at different times fallen into our ‎domain of the ‎קליפות‎, “the peels,” i.e. ritually impure parts of the ‎globe to facilitate their rehabilitation and return to their habitat. ‎He uses the proximity of the “fallen” tzaddik, who is still ‎firmly attached to his holy roots and therefore will make ‎strenuous efforts at doing penance, to be the means by which ‎this will be brought about. Our verse is an allegorical description of such an event. The ‎נרות‎, “lights,” referred to, are the fallen sparks which are facing ‎the menorah, the source of their light before they had fallen ‎off the Shechina, when the penitent sinner kindles the ‎‎menorah he will also include the “penitent sparks” who use ‎this opportunity to restore the Shechinah to its former ‎glory when all of its seven lights were burning.‎ ‎

עיין פירוש רש"י "בראשית - בשביל ישראל הנקראין ראשית ובשביל התורה הנקראת ראשית", ובמדרש נמי איתא "בשביל מצות ביכורים שנקראין ראשית". ויש לומר דכולם לדבר אחד נתכוונו דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי.

In a beginning created God etc - see the explanation of Rashi "in a beginning - due to Israel that are called beginning, and due to Torah that is called beginning" and the midrash, too, has "due to the mitzvah of first fruits, that are called beginning" (Rashi on Genesis 1:1). And one could say that all those opinions have the same intention, that one opinion says this, the other opinion says that, and they do not dispute.