Women's Souls and Gilgul in Jewish Thought

וַתֹּ֤אמֶר רוּת֙ אַל־תִּפְגְּעִי־בִ֔י לְעׇזְבֵ֖ךְ לָשׁ֣וּב מֵאַחֲרָ֑יִךְ כִּ֠י אֶל־אֲשֶׁ֨ר תֵּלְכִ֜י אֵלֵ֗ךְ וּבַאֲשֶׁ֤ר תָּלִ֙ינִי֙ אָלִ֔ין עַמֵּ֣ךְ עַמִּ֔י וֵאלֹהַ֖יִךְ אֱלֹהָֽי׃ בַּאֲשֶׁ֤ר תָּמ֙וּתִי֙ אָמ֔וּת וְשָׁ֖ם אֶקָּבֵ֑ר כֹּה֩ יַעֲשֶׂ֨ה יְהֹוָ֥ה לִי֙ וְכֹ֣ה יוֹסִ֔יף כִּ֣י הַמָּ֔וֶת יַפְרִ֖יד בֵּינִ֥י וּבֵינֵֽךְ׃

But Ruth replied, “Do not urge me to leave you, to turn back and not follow you. For wherever you go, I will go; wherever you lodge, I will lodge; your people shall be my people, and your God my God. Where you die, I will die, and there I will be buried. Thus and more may GOD do to me if anything but death parts me from you.”

מִפְּנֵי מָה אִישׁ מְחַזֵּר עַל אִשָּׁה, וְאֵין אִשָּׁה מְחַזֶּרֶת עַל אִישׁ? מָשָׁל לְאָדָם (שאבד) [שֶׁאָבְדָה] לוֹ אֲבֵידָה — מִי מְחַזֵּר עַל מִי? בַּעַל אֲבֵידָה מְחַזֵּר עַל אֲבֵידָתוֹ. וּמִפְּנֵי מָה אִישׁ פָּנָיו לְמַטָּה, וְאִשָּׁה פָּנֶיהָ לְמַעְלָה כְּלַפֵּי הָאִישׁ? זֶה מִמְּקוֹם שֶׁנִּבְרָא, וְזוֹ מִמְּקוֹם שֶׁנִּבְרֵאת. וּמִפְּנֵי מָה הָאִישׁ מְקַבֵּל פִּיּוּס, וְאֵין אִשָּׁה מְקַבֶּלֶת פִּיּוּס? זֶה מִמְּקוֹם שֶׁנִּבְרָא, וְזוֹ מִמְּקוֹם שֶׁנִּבְרֵאת.

The students continued to ask Rabbi Dostai: For what reason is a woman’s voice pleasant, but a man’s voice is not pleasant? He answered: This man is similar to the place from which he was created, the earth, which does not issue a sound when it is struck, and that woman is similar to the place from which she was created, a bone, which makes a sound when it is struck. The proof that a woman’s voice is pleasant is that it is stated in Song of Songs that the man says to his beloved: “For sweet is your voice, and your countenance is beautiful” (Song of Songs 2:14). MISHNA: Samaritan girls are considered menstruating women from the time they lie in their cradle.

ומכאן יצא לחכמי הקבלה דעת הגלגול, וזה כי לפי שהם ראו שהדעת הנכון כפי התורה הוא שאין הנפש כח היולאני אלא עצם עומד בעצמו כמו שאמרנו, דנו מזה שכמו שהעצם הרוחני יכנס בגוף האנושי בתחלת יצירתו, כן אפשר שהנפש שכבר שמשה בגוף האנושי תחזור עוד לשכון בגוף. אבל אין זה נכון, שאם גזרה החכמה העליונה להשכין העצם הרוחני שאין בטבעו להיות בעל בחירה בגוף האנושי כדי לשומו בעל בחירה, לפי שזה מעלה גדולה אליו בלי ספק, עד שבדבר הזה טעו המלאכים באדם, כמו שאמרו רבותינו ז״ל בבראשית רבה כשברא הקדוש ברוך הוא את האדם בקשו מלאכי השרת להשתחות אליו וכו׳, וזה להיותו בעל בחירה יותר מהם שאינם בעל בחירה, מכל מקום הנפש שכבר שמשה בגוף האנושי והיתה בעלת בחירה, למה תחזור עוד אל הגוף, ובמה תוכן הטפה הזרעיית לקבל הנפש שכבר שמשה בגוף יותר מלקבל הנפש שלא שמשה בגוף ולא היתה בעלת בחירה, והיותר רחוק מזה שיאמרו שנפשות האנשים מתגלגלות בגופות הבעלי חיים, והשם יודע.

From this the Cabalists derived the doctrine of transmigration. Since the true opinion is, according to the Torah,—so they argued—that the soul is not a material power but an independent substance, as we said before, then just as the spiritual substance entered the human body when it was created, it is possible that after having functioned in one human body, it may return and live in another. But this is not correct. The divine Wisdom did indeed decree that the spiritual substance, which by its nature is not a free agent, should dwell in the human body in order that it may become a free agent in the body, because this is no doubt a valuable quality in it. So much so that, as we are told by the Rabbis, the angels made a mistake and when God created man, they wanted to worship him … This was because he was a free agent and they were not. Nevertheless, why should a soul which has already functioned in a human body and has become a free agent, return to the body again? And why should the seminal drop have the capacity to receive a soul which has already functioned in a body rather than to receive a soul which has not functioned in a body and is not a free agent? A still less likely view is that of those who say that human souls are transmigrated into bodies of animals. God knows.

וְאִית אִישׁ, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ (דניאל ט׳:כ״א) וְהָאִישׁ גַּבְרִיאֵל. וּבְגִין דָּא, נִשְׁמְתָא דְּאִיהִי מִחַיְיבָא בְּגִלְגוּל, אִם הִיא בְּרָתָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִי תֵּימָא דְּאִזְדְבָן בְּגוּפָא נוּכְרָאָה, דְּתַמָּן שֻׁלְטָנוּתָא דְּיֵצֶר הָרָע דְּאִיהוּ מִסִּטְרָא דְּסָמָאֵ"ל. חַס וְשָׁלוֹם. דְּהָא כְּתִיב, (ישעיהו מ״ב:ח׳) אֲנִי יְיָ' הוּא שְׁמִי וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לא אֶתֵּן דְּאִיהוּ יֵצֶר הָרָע.

There is a soul which is called handmaid, and there is also a soul which is called the daughter of the king. Now as for the soul which is doomed to undergo transmigration, if she is the daughter of the Holy One, blessed be He, we cannot suppose that she is sold to an alien body that is under the domination of the evil spirit emanating from the side of Samael, since it is written: “I am the Lord, that is my name, and my glory will I not give to another” (Isa. 42, 8). Nor is it to be thought that the body which harbours the daughter of the king shall be sold into the power of earthly crowns of defilement.

לצאת לגלות: עוֹד שְׁנִיָּה פֵּרְשׁוּ בְּסֵפֶר הַזֹּהַר (וַיַּקְהֵל, קצ"ח:) וְהִיא חֲשׁוּבָה מְאֹד, יִגְלֶה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם לְשֵׁם שָׁמַיִם, וּבָזֶה יֵעָשֶׂה מֶרְכָּבָה אֶל הַשְּׁכִינָה הַגּוֹלָה. וִידַמֶּה עַצְמוֹ הֲרֵי אֲנִי גָלִיתִי וַהֲרֵי כְּלֵי תַשְׁמִישַׁי עִמִּי, מַה יַעֲשֶׂה כְּבוֹד גָּבוֹהַּ שֶׁגָּלְתָה שְׁכִינָה וְכֵלֶיהָ אֵינָם עִמָּהּ, שֶׁחָסְרוּ בְּסִבַּת הַגָּלוּת. וְלָזֶה יְמַעֵט בְּכֵלָיו בְּכָל יְכָלְתּוֹ כְּדִכְתִיב (יִרְמִיָה מו, יט): "כְּלֵי גוֹלָה עֲשִׂי לָךְ" וְיַכְנִיעַ לְבָבוֹ בַּגּוֹלָה וְיִתְקַשֵּׁר בַּתּוֹרָה, וְאָז שְׁכִינָה עִמּוֹ, וַיַּעֲשֶׂה לְעַצְמוֹ גֵּרוּשִׁין וְיִתְגָּרֵשׁ מִבֵּית מְנֻחָתוֹ תָּמִיד כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיוּ מִתְגָּרְשִׁים רַבִּי שִׁמְעוֹן וַחֲבֵרָיו וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה. וּמַה גַּם אִם יְכַתֵּת רַגְלָיו מִמָּקוֹם לְמָקוֹם בְּלִי סוּס וָרֶכֶב, עָלָיו נֶאֱמַר (תְּהִלִּים קמו, ה): "שִׂבְרוֹ עַל ה' אֱלֹהָיו", וּפֵרְשׁוּ בוֹ (שָׁם עַמּוּד א') לְשׁוֹן שֶׁבֶר שֶׁהוּא מְשַׁבֵּר גּוּפוֹ לִכְבוֹד גָּבוֹהַּ.

To go into exile: There is a second [method] that they explained in the Book of the Zohar (Vayekhel, 198b) and it is very important - that he [should] exile himself from place to place for the sake of the Heavens. And through this, he will become a chariot for the exiled Divine Presence. And he [should] compare himself, "Behold I am in exile and behold I have all of the vessels [that I need] with me; what does the honor of the Higher Realm do, as the Divine Presence was exiled, but her vessels are not with Her - as they were removed on account of the exile?" And so he [should] minimize his vessels with all of his ability, as it is written (Jeremiah 46:19), "Vessels of an exile make for yourself." And he [should] subdue his heart in the exile and connect to Torah; and then the Divine Presence will be with him. And he [should] make for himself an expulsion, and always expel himself from the house of his resting, in the way that Rabbi Shimon and his colleagues would expel themselves and occupy themselves with Torah. And all the more so if he can pound his feet from place to place without a horse and wagon. About [such a one] is it stated (Psalms 146:5), "his hope (sivro) is to the Lord, his God" - and they explained (Zohar, Vayekhel, 198a) about it, that it is an expression of breaking (shever) - such that he breaks his body for the honor of the Higher Realm.

וז"ס הקדמה נודעת, כי כל אדם יכול להיות כמרע"

If that is the case, then if every B'nei Yisroel is obligated to reincarnate until he completes all of the NeRuNChaY (Nefesh, Ruach, Neshama, Chaya, Yechida), we will find that everyone will rise to Keter of Asiyah,

והנה מי שלא תקן רק מלכות של עשיה, אין בו רק נפש מן הנפש שבעשיה. ומי שתקן גם ז"א דעשיה, יהיו בו נפש רוח מן העשיה. ואם תקן גם אימא דעשיה, יהיו בו נר"ן מן העשיה. וכן עד"ז, עד שנמצא, כי מי שתקן כל חמשה פרצופים דעשיה, יש לו נרנח"י, וכל חמשה בחינות אלו, כל בחינה מחמשתן, שלימה בשלשה חלקיה, שהם עבור, ויניקה, ומוחין כנזכר בפסוק ומעיל קטן תעשה לו אמו וגו', נקראת נפש שלימה דעשיה, ואז יזכה אל הרוח מן היצירה. וגם בחלק זה הנקרא רוח, יש בו כל חמשה מדרגות הנז', וכלם נקראים רוח שלם דיצירה. וכן עד"ז בנשמת הבריאה. וכן בחיה. וכן ביחידה. ואין להאריך בזה עתה: ועתה צריך שנבאר, חלוק אחד שיש, בין הנפש של העשיה, אל שאר החלקים, שמן היצירה, והבריאה, והאצילות. ובזה יתבאר ג"כ תימא גדולה, שאיך אפשר שמי ששרשו במלכות דעשיה, יוכל לעלות עד הכתר דעשיה כנזכר, שא"כ נמצא, שכיון שכל בני ישראל מוכרחים להתגלגל, עד שיושלמו בכל נרנח"י, נמצא שמוכרח הוא שכלם יתעלו בכתר דעשיה, ובכתר דיצירה, ובכתר דבריאה. וכל שאר הבחינות יהיו בטלים. ואמנם זה לא יעלה על הדעת, כי פשוט הוא אצלינו, כי יש מבני ישראל אנשים מבחי' מלכות, ויש מן היסוד וכו', כנזכר בתחלת ספר התקונים, דאית בהו ראשי אלפי ישראל מצד הכתר, וחכמים מצד החכמה, ונבונים מן הבינה: ואמנם באור ענין זה הוא תלוי במה שנבאר, כי יש חלוק בין העשיה, לשאר שלשה העולמות שלשתם ביחד. והוא באופן זה, דע, כי בענין העשיה לבדה, הוא באופן זה, כי מי ששרשו במלכות דעשיה, פשוט הוא, כי נפשו היא במלכות דעשיה בדוקא, אמנם עכ"ז, ע"י תקון מעשיו, מזדככת נפשו, מדרגה אחר מדרגה, עד שתתעלה היא עצמה בכתר דעשיה, ותוכלל ותתעלה עד שם ממש. אבל עכ"ז שעלה עד הכתר דעשיה, עדיין שם איננו רק בבחי' מלכות דכתר דעשיה, כי אין שרשו אלא מבחי' מלכות, אבל מוכרח הוא שצריך שיזדכך עד שיעלה עד הכתר דעשיה ממש, אע"פ שעדיין אז איננו נקרא, רק מבחי' מלכות דכתר דעשיה.

Know that sometimes a man may reincarnate into the body of a woman, because of a sin, (cultural context) or something similar. Now this woman who has received the soul of a man, will not be able to conceive and become pregnant. ... This woman will need great merit to enable her to become pregnant and give birth. The only way it can be done is that some other feminine soul must enter her as an ibur. However, she cannot give birth to sons for two reasons. The first is [as follows:] There is a verse that says, "…If a woman puts forth seed, and a male child is born" (Lev. 12:2). In this case, the woman is a male, just like her husband. She cannot give birth to boys, only to girls. The second reason is that the feminine soul that has entered her does so only as an ibur, in order to help her become pregnant and give birth. Once this woman gives birth, that soul does not need to stay there any longer for no reason. And then, at the time that she gives birth, that [feminine] soul enters into the fetus as an actual Gilgul, and not as an Ibur, like it was at first. That is why the child that is born most be female and not male. (the text goes on the explain how sometimes it is possible for her to give birth to a male soul, when the male soul currently in her enters to child, and several other scenarios).

כן בדמיון זה. הוא ענין הג' בחי' נר"ן שמושפעים כביכול מנשימת פיו ית"ש. שבחינת הנפש היא הבחי' התחתונה שהיא כולה בתוך גוף האדם. ובחי' הרוח הוא בא דרך עירוי מלמעלה. שחלק וקצה העליון שלו קשור ונאחז למעלה בבחי' התחתונה של הנשמה. ומשתלשלת ונכנסת גם בתוך גוף האדם ומתקשרת שם בבחינה העליונה של הנפש. כמ"ש (ישעיה ל"ב) עד יערה עלינו רוח ממרום. אשפוך את רוחי וגו' (יואל ג'). שהוא מושפע באדם דרך שפיכה וערוי כנ"ל. וכמו שיתבאר עוד להלן אי"ה ענין התקשרותם באורך:

So according to this description the three qualities (Neffesh, Ruakh and Neshama) that flow metaphorically from His mouth’s breath (blessed be His name), that the aspect of Neffesh is the lowest aspect [fem.], for she is completely within man’s body. And the aspect of Ruakh [male] arrives via an infusion from above, whose upper edge and part is attached to and gripped above in the lowest part of the Neshama, and flows and enters also within the body of man, and connects [fem.] there with the upper part of the Neffesh, as is written (Yeshayahu 32:15): “until the spirit be poured upon us from on high”, “I will pour out my spirit…” (Yoel 3:1), for it impresses its influence in man by way of pouring and infusion as we discussed above, and as will be explained further later (God willing), the lengthy description of how they are connected.