The Kedushat Levi explores the spiritual significance of the daughters of Zelophehad and the lessons derived from their pursuit of inheritance rights.
וצלפחד בן חפר לא היו לו בנים כי אם בנות (במדבר כו, לג). כי העיקר העבודה בדחילו ורחימו זהו אהבה ויראה וכשעובד ה' מאהבה אזי הוא בבחינת תענוג אבל כשעובד ביראה אזי אינו כל כך, רק בבחינת בושה. וזהו וצלפחד, שהוא צל פחד. בן חפר, לשון וחפרה הלבנה, לא היה לו כלל, כי אם בנות. (חסר): ויקרב משה את משפטן לפני ה'. הכלל, זה הוא התענוג של האב כשמנחיל את בנו וזה הבחינה התעורר משה בה' שאנחנו נקראים בנים לה', והתעורר משה זה הבחינה שהשם יתברך ינחיל אותנו כל הטובות. וזהו ויקרב משה את משפטן, היינו משפט נחלה. לפני ה', זה הבחינה התעורר משה בה': יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר כו' (במדבר כז, טו-יז). הכלל, יש ללמוד זכות על ישראל מה שאינם עושין רצון הבורא בתמידות כמלאכים מחמת שהם טרודים בפרנסתם. וזהו שאברהם אבינו היה איש חסד והיה מלמד זכות ולכך נתן להם להמלאכים לאכול להראות להם הצטרכות בשר ודם כדי שלא ילמדו חובה על ישראל. וזה שאמר משה אל אלהי הרוחות לכל בשר, שהאדם מחמת שהוא בשר ודם הצטרכות של אדם בפרנסתו ומחמת זה הוא לפעמים אינו עובד ה' בתמידות. וזהו שאמר יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר, כלומר שופט ומנהיג שילמוד תמיד זכות על ישראל כמו שאתה לומד זכות על האדם על שאינו עובד אותך בתמידות כן ביקש משה שיעמוד מנהיג לישראל שילמוד תמיד זכות על ישראל. וזהו יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר, כמו שאתה אלהי הרוחות לכל בשר ואתה מלמד זכות עליהם כן פקוד איש על העדה שמנהיג לישראל יהיה גם כן מלמד זכות על ישראל:
Numbers 26,33. “and Tzlofchod, son of Chefer, did not have any sons, but only daughters.” Serving the Lord truly entails doing so strongly, actively and with love, i.e. love and awe, so that as a result the Creator experiences satisfaction from His creatures. If one serves the Lord only because of fear of punishment it is equivalent to serving the Lord from a feeling of shame. This is reflected in the name צלפחד when broken up as צל פחד “a shadow of fear.” The name of his father, i.e. חפר is reminiscent of Isaiah 24,23 וחפרה לבנה ובושה החמה ,”and the moon shall be ashamed and the sun shall be abashed.” This is hinted at by the words כי אם בנות, “only female offspring.” Numbers 27,5. “Moses submitted their judicial claim before the Lord (for judging).” When a father prepares to allocate his inheritance to his son he derives pleasure from it. At this point, with G’d being our Father, and we being His sons, Moses wished to give our “Father” the pleasure and satisfaction to make a ruling concerning who is to inherit what. The משפט, “judgmental ruling” that he referred to was the law of inheritance. [I believe our author found the reference to the word משפט as somewhat puzzling, as on similar occasions when Moses submitted a legal question to G’d the term had not been used. (Compare Leviticus, 24,12, or Numbers 9,8. Ed.] Numbers 27,16. “let the Lord, source of the breath of all flesh , appoint someone over the community." We abide by a rule that when we observe someone who does not carry out all of G’d commandments, that we search for a legitimate reason for such a person’s failure to have ignored G’d’s decrees. In other words, we give such a person the benefit of the doubt as long as this is reasonable. The best known excuses made for such people who do not observe G’d’s laws with the same degree of perfection as do the angels, is that they are so involved in having to secure their livelihood that this is the reason they are sometimes lax in observing G’d’s commandments. Moses’ appeal to G’d in the verse quoted above is based on this argument that due to the need for human beings to toil in order to earn their livelihood, they are at a disadvantage when competing with the angels about who can serve G’d best. G’d being the G’d who has complete insight into each individual’s mind, רוח, “spirit, surely is aware of man’s difficulties. He is aware of the fact that G’d therefore looks for reasons to interpret Israel’s failures benevolently, treat them as existentialist problems of all creatures who live on earth.