The Menorah's Spiritual Light in the Mishkan

וְעָשִׂ֥יתָ מְנֹרַ֖ת זָהָ֣ב טָה֑וֹר מִקְשָׁ֞ה תֵּעָשֶׂ֤ה הַמְּנוֹרָה֙ יְרֵכָ֣הּ וְקָנָ֔הּ גְּבִיעֶ֛יהָ כַּפְתֹּרֶ֥יהָ וּפְרָחֶ֖יהָ מִמֶּ֥נָּה יִהְיֽוּ׃ וְעָשִׂ֥יתָ אֶת־נֵרֹתֶ֖יהָ שִׁבְעָ֑ה וְהֶֽעֱלָה֙ אֶת־נֵ֣רֹתֶ֔יהָ וְהֵאִ֖יר עַל־עֵ֥בֶר פָּנֶֽיהָ׃

You shall make a lampstand of pure gold; the lampstand shall be made of hammered work; its base and its shaft, its cups, calyxes, and petals shall be of one piece. Make its seven lamps—the lamps shall be so mounted as to give the light on its front side—

דַּבֵּר֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן וְאָמַרְתָּ֖ אֵלָ֑יו בְּהַעֲלֹֽתְךָ֙ אֶת־הַנֵּרֹ֔ת אֶל־מוּל֙ פְּנֵ֣י הַמְּנוֹרָ֔ה יָאִ֖ירוּ שִׁבְעַ֥ת הַנֵּרֽוֹת׃ וְזֶ֨ה מַעֲשֵׂ֤ה הַמְּנֹרָה֙ מִקְשָׁ֣ה זָהָ֔ב עַד־יְרֵכָ֥הּ עַד־פִּרְחָ֖הּ מִקְשָׁ֣ה הִ֑וא כַּמַּרְאֶ֗ה אֲשֶׁ֨ר הֶרְאָ֤ה יְהֹוָה֙ אֶת־מֹשֶׁ֔ה כֵּ֥ן עָשָׂ֖ה אֶת־הַמְּנֹרָֽה׃ {פ}

Speak to Aaron and say to him, “When you mount the lamps, let the seven lamps give light at the front of the lampstand.” Now this is how the lampstand was made: it was hammered work of gold, hammered from base to petal. According to the pattern that GOD had shown Moses, so was the lampstand made.

וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י מָ֥ה אַתָּ֖ה רֹאֶ֑ה (ויאמר) [וָאֹמַ֡ר] רָאִ֣יתִי ׀ וְהִנֵּ֣ה מְנוֹרַת֩ זָהָ֨ב כֻּלָּ֜הּ וְגֻלָּ֣הּ עַל־רֹאשָׁ֗הּ וְשִׁבְעָ֤ה נֵרֹתֶ֙יהָ֙ עָלֶ֔יהָ שִׁבְעָ֤ה וְשִׁבְעָה֙ מֽוּצָק֔וֹת לַנֵּר֖וֹת אֲשֶׁ֥ר עַל־רֹאשָֽׁהּ׃ וּשְׁנַ֥יִם זֵיתִ֖ים עָלֶ֑יהָ אֶחָד֙ מִימִ֣ין הַגֻּלָּ֔ה וְאֶחָ֖ד עַל־שְׂמֹאלָֽהּ׃ וַיַּ֜עַן וַיֹּ֤אמֶר אֵלַי֙ לֵאמֹ֔ר זֶ֚ה דְּבַר־יְהֹוָ֔ה אֶל־זְרֻבָּבֶ֖ל לֵאמֹ֑ר לֹ֤א בְחַ֙יִל֙ וְלֹ֣א בְכֹ֔חַ כִּ֣י אִם־בְּרוּחִ֔י אָמַ֖ר יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃

He said to me, “What do you see?” And I answered, “I see a lampstand all of gold, with a bowl above it. The lamps on it are seven in number, and the lamps above it have seven pipes; and by it are two olive trees, one on the right of the bowl and one on its left.” Then he explained to me as follows: “This is the word of GOD to Zerubbabel: Not by might, nor by power, but by My spirit—said GOD of Hosts.

״צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ״, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי: ״אֵלֶיךָ״ – וְלֹא לִי, לֹא לְאוֹרָה אֲנִי צָרִיךְ. ״מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדוּת בְּאֹהֶל מוֹעֵד״ – עֵדוּת הוּא לְכׇל בָּאֵי עוֹלָם שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְּיִשְׂרָאֵל. וְאִם תֹּאמַר: לְאוֹרָה אֲנִי צָרִיךְ? וַהֲלֹא כׇּל אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָלְכוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִדְבָּר לֹא הָלְכוּ אֶלָּא לְאוֹרוֹ! אֶלָּא עֵדוּת הוּא לְכׇל בָּאֵי עוֹלָם שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְּיִשְׂרָאֵל. מַאי עֵדוּתָהּ? אָמַר רָבָא: זֶה נֵר מַעֲרָבִי, שֶׁנּוֹתְנִין בָּהּ שֶׁמֶן כְּנֶגֶד חַבְרוֹתֶיהָ, וּמִמֶּנָּה הָיָה מַדְלִיק, וּבָהּ הָיָה מְסַיֵּים.

§ The Gemara discusses the Candelabrum and other aspects of the Temple. The verse states: “Command the children of Israel, and they shall take for yourself refined pounded olive oil for illumination, to kindle the lamps continually” (Leviticus 24:2). Rabbi Shmuel bar Naḥmani says: God tells the Jewish people that the oil should be taken “for yourself,” to indicate that it is for their benefit and not for My benefit, as I do not need its light. God instructed Aaron to kindle the Candelabrum: “Outside the Curtain of the testimony in the Tent of Meeting” (Leviticus 24:3). The dividing curtain is referred to here as: The Curtain of the testimony, to indicate that the illumination of the Candelabrum is testimony to all of humanity that the Divine Presence rests among the Jewish people. And if you question this and say: How is this testimony; perhaps the Candelabrum is lit for illumination? To this God would respond: Do I need its light? But isn’t it so that for all forty years that the Jewish people walked in the wilderness of Sinai until they entered Eretz Yisrael, they walked exclusively by His light, i.e., from the pillar of fire that guided them at night. If God provides light for others, he certainly does not need it Himself. Rather, evidently, the illumination of the Candelabrum is testimony to all of humanity that the Divine Presence rests among the Jewish people. What provides its testimony? Rava says: The testimony is provided by the westernmost lamp of the Candelabrum, in which they place a quantity of oil equivalent to that placed in the other lamps, and nevertheless it continues to burn longer than any of the other lamps. It burns so long that every evening, from it the priest would kindle the Candelabrum, i.e., he lit that westernmost lamp first, and the following morning, with it he would conclude the preparation of the lamps for the following evening’s lighting, because it remained alight longer than any of the other lamps. This perpetual miracle was testimony to God’s continuous presence among His people.

הַקָּרְבָּנוֹת, כָּל זְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָשׁ קַיָּם הֵם נוֹהֲגִים, אֲבָל הַנֵּרוֹת לְעוֹלָם (במדבר ח, ב): אֶל מוּל פְּנֵי הַמְנוֹרָה יָאִירוּ, וְכָל הַבְּרָכוֹת שֶׁנָּתַתִּי לְךָ לְבָרֵךְ אֶת בָּנַי, אֵינָן בְּטֵלִין לְעוֹלָם.

That is why it is stated: “When you kindle the lamps.” The offerings, as long as the Temple is standing, they are in practice. But the candles, forever, “toward the front of the candelabrum…shall illuminate,” and all the blessings that I gave you to bless My children, are never voided.’

ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, לֹא בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְנֵרוֹת הִזְהַרְתִּיךָ עַל הַנֵּרוֹת, אֶלָּא לְזַכּוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ב, כב): תֵּדַע כְּשֶׁאָדָם בּוֹנֶה בַּיִת עוֹשֶׂה לוֹ חַלּוֹנוֹת צָרוֹת מִבַּחוּץ וּרְחָבוֹת מִבִּפְנִים, כְּדֵי שֶׁיְהֵא הָאוֹר נִכְנַס מִבַּחוּץ וּמֵאִיר מִבִּפְנִים, וּשְׁלֹמֹה שֶׁבָּנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לֹא עָשָׂה כָּךְ אֶלָּא עָשָׂה חַלּוֹנוֹת צָרוֹת מִבִּפְנִים וּרְחָבוֹת מִבַּחוּץ, כְּדֵי שֶׁיְהֵא הָאוֹר יוֹצֵא מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּמֵאִיר לַחוּץ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ו, ד): וַיַּעַשׂ לַבָּיִת חַלּוֹנֵי שְׁקֻפִים אֲטוּמִים, לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁכֻּלּוֹ אוֹר וְאֵין צָרִיךְ לְאוֹרָם, וְלָמָּה צִוָּה אֶתְכֶם, לְזַכּוֹתְכֶם, לְכָךְ נֶאֱמַר:

The Holy One blessed be He said to Moses: ‘It is not because I need the lamps that I cautioned you regarding the lamps, but rather to accord them merit,’ as it is stated: “And the light rests with Him” (Daniel 2:22), and it is written: “Even darkness does not darken for You, and night, like day, illuminates. Solomon, who built the Temple, did not do so, but rather, he crafted windows that are narrow from within and wide from without, so that the light would emerge from the Temple and illuminate outside, as it is stated: “He made for the House recessed narrowing windows” (I Kings 6:4). This is to inform you that He is all light and does not need their light.

מֵתִיב רַב שֵׁשֶׁת: ״מִחוּץ לְפָרוֹכֶת הָעֵדוּת יַעֲרוֹךְ״, וְכִי לְאוֹרָהּ הוּא צָרִיךְ? וַהֲלֹא כׇּל אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָלְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר לָא הָלְכוּ אֶלָּא לְאוֹרוֹ! אֶלָּא עֵדוּת הִיא לְבָאֵי עוֹלָם שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְּיִשְׂרָאֵל. מַאי עֵדוּת? אָמַר רַב: זוֹ נֵר מַעֲרָבִי שֶׁנּוֹתֵן בָּהּ שֶׁמֶן כְּמִדַּת חַבְרוֹתֶיהָ, וּמִמֶּנָּה הָיָה מַדְלִיק וּבָהּ הָיָה מְסַיֵּים. וְהָא הָכָא כֵּיוָן דִּקְבִיעִי נֵרוֹת, לָא סַגְיָא דְּלָא מִשְׁקָל וְאַדְלוֹקֵי. קַשְׁיָא בֵּין לְמַאן דְּאָמַר מִשּׁוּם בִּזּוּי מִצְוָה, וּבֵין לְמַאן דְּאָמַר מִשּׁוּם אַכְחוֹשֵׁי מִצְוָה!

Rav Sheshet raised an objection from that which was taught in a baraita. With regard to the Temple candelabrum, it is stated: “Outside the veil of the testimony, in the Tent of Meeting, shall Aaron order it from evening to morning before the Lord continually; it shall be a statute forever throughout your generations” (Leviticus 24:3). It must be understood: And does God require its light for illumination at night? Didn’t the children of Israel, all forty years that they walked in the wilderness, walk exclusively by His light, the pillar of fire? Rather, the lighting of the candelabrum is testimony to mankind that the Divine Presence rests among Israel. The Gemara asks: What is this testimony? Rav said: That is the westernmost lamp in the candelabrum in which the measure of oil placed was the same measure of oil as was placed in the other lamps, and nevertheless he would light the others from it each day and with it he would conclude, i.e., the westernmost lamp would continue burning throughout the day after all the others were extinguished. The rest of the lamps burned only at night, and each night he would relight the rest of the lamps from the westernmost lamp. But isn’t it true that here, in the Temple, since the lamps were fixed in the candelabrum, it was impossible to light directly from lamp to lamp? There was no alternative to taking a wood chip and lighting the rest of the lamps from the westernmost lamp. Consequently, it is difficult both according to the one who said that one may not light from lamp to lamp due to contempt for the mitzva and according to the one who said that one may not light from lamp to lamp due to weakening the mitzva.

אֲמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי: שֶׁבּוֹ הָיָה מְחַלֵּק חֲצִי לוֹג שֶׁמֶן לְכׇל נֵר וָנֵר. אָמַר לוֹ: נֵר יִשְׂרָאֵל, כָּךְ הָיָה.

Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi, said to his father: The consecration of the half-log measuring vessel was necessary, as with it one would distribute a half-log of oil to each and every lamp of the Candelabrum. Rabbi Yehuda HaNasi said to his son in praise: Lamp of Israel! Indeed, that was its use.

כלי המקדש – המנורה: כבוד 11 כן הוצבה מולו מנורה כדי לרומם ולכבד את הבית, כי הבית שדולקים בו נרות תמיד ומוסתר בפרוכת – עושה רושם גדול על הנפש. וידוע לך כמה התורה הדגישה את ההאמנה ברוממות המקדש ויראתו, כדי שתושג לאדם היפעלות של הכנעה ורוך בראייתו, ונאמר: "[אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ] וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ" (ויקרא יט,ל). הוא הסמיך זאת לשמירת שבת כדי לחזק את יראת המקדש.

A candlestick was then put in front of the curtain, as a sign of honour and distinction for the Temple. For a chamber in which a continual light burns, hidden behind a curtain, makes a great impression on man, and the Law lays great stress on our holding the Sanctuary in great estimation and regard, and that at the sight of it we should be filled with humility, mercy, and softheartedness. This is expressed in the words, “And ye shall reverence my sanctuary” (Lev. 19:30), and in order to give these words more weight, they are closely joined to the command to keep the Sabbath.

ועשית מנרת וגו' - להאיר על השלחן. כדכתיב: ואת המנורה נכח השלחן.

'ועשית מנורת וגו, to illuminate the breads on the table as is mentioned in 26,35 where the position of this Menorah is specifically described as being opposite the table.

וכבר העמדנו זה בסוד המנורה. והוא סוד כעין שלמעלה, משום שאור העליון בשמן המשחה יורד תחילה על ראש כהן העליון, שהוא ג״ר דז״א, ואח"כ הוא מדליק ומאיר כל הנרות, דהיינו ספירות המלכות שהם מאורי אש, כי כתוב, כשמן הטוב על הראש וגו'. וכתוב, כי שמן משחת אלקיו עליו וגו'.

וכל אלו נשמות ישראל הנפטרות שם, עולות, וכיסוי הקל ההוא מקבל אותן, ונכנסים לקדושה עליונה. משום שכל מין הולך אל מינו.

וע"ד השכל המנורה בשבעה נרותיה תרמוז לתורה הנקראת אור שנאמר (משלי ו) כי נר מצוה ותורה אור והיא כוללת שבע חכמות ועל כן היו נרותיה שבעה, וששה קנים יוצאים מצדיה כנגד ששה קצוות של עולם התלוים בתורה שנתנה בששה בסיון שהעולם מתקיים בשבילה שנאמר (ירמיה לג) אם לא בריתי יומם ולילה, שלשה גביעים משוקדים בקנה האחד, בכל קנה היו ג' גביעים וא"כ הרי הם י"ח גביעים לששה הקנים ובמנורה ד' גביעים אחרים הרי כ"ב גביעים והם כנגד כ"ב אותיות התורה וכנגד כ"ב חלקים שבעולם, ואלו הן, רוח ומים, אש, שבעה כוכבי לכת, י"ב מזלות, וכנגד כ"ב חלקים שבגוף האדם, הראש, הלב, הכליות, ז' נקבים שבראש.

Torah comprises seven different kinds (disciplines) of wisdoms (compare an analysis by Ibn Ezra). This is what Jeremiah had in mind when he said (Jeremiah 33,25) “if it were not for My covenant (with the Jewish people through the Torah) which is the basis of day and night, etc.” שלשה גביעים משוקדים בקנה האחד, “three “cups” engraved like almonds on the one arm.” On each arm there were 3 such “cups.” This gives us a total of 18 “cups” for the six arms.

כלי המקדש – המנורה: כבוד 11 כן הוצבה מולו מנורה כדי לרומם ולכבד את הבית, כי הבית שדולקים בו נרות תמיד ומוסתר בפרוכת – עושה רושם גדול על הנפש. וידוע לך כמה התורה הדגישה את ההאמנה ברוממות המקדש ויראתו, כדי שתושג לאדם היפעלות של הכנעה ורוך בראייתו, ונאמר: "[אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ] וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ" (ויקרא יט,ל). הוא הסמיך זאת לשמירת שבת כדי לחזק את יראת המקדש.

A candlestick was then put in front of the curtain, as a sign of honour and distinction for the Temple. For a chamber in which a continual light burns, hidden behind a curtain, makes a great impression on man, and the Law lays great stress on our holding the Sanctuary in great estimation and regard, and that at the sight of it we should be filled with humility, mercy, and softheartedness. This is expressed in the words, “And ye shall reverence my sanctuary” (Lev. 19:30), and in order to give these words more weight, they are closely joined to the command to keep the Sabbath.

תֵּיעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר ״תֵּיעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה״, וּבִמְנָחוֹת פֶּרֶק הַקּוֹמֵץ רַבָּה (מנחות כח,א) דָּרְשׁוּ ״תֵּיעָשֶׂה״ לְרַבּוֹת שְׁאָר הַמַּתָּכוֹת. וּלְפִי זֶה דִּקְדֵּק לוֹמַר ״תֵּיעָשֶׂה״ וְלֹא ״תַּעֲשֶׂה״, כִּי בִּימֵי מֹשֶׁה לֹא הָיָה צֹרֶךְ לָזֶה כִּי שֶׁל זָהָב עָשׂוּ, וּבַמִּדְבָּר לֹא הֻצְרְכוּ לַעֲשׂוֹת אַחֶרֶת.

תיעשה המנורה, the Lampstand shall be made. Why did the Torah need to write these words at all? Was it not enough to write: "you shall construct a Lampstand made of gold?" Our sages in Menachot 28 comment that the word תיעשה allows for the fact that if necessary the Lampstand could be constructed of other metals. The passive form of תיעשה rather than תעשה, "you shall make," is justified then, seeing that in Moses' time there was no need to take advantage of the permission to construct the Lampstand of inferior materials.

הכוונה בזה כי לחכמת אלהות הנרמזות בהיכל ובפתחו של אולם כמו שביארנו חמש מדרגות זו למעלה מזו כי השם יתברך הוא מדרגה העליונה הראשונה לכולן. השני הוא עלול הראשון ולגודל מדרגת עילתו נחשב גם כן למדרגה בפני עצמו ושאר שכליים הנבדלים העלולים מעלול גם הם מדרגה והוא המדרגה ג' המדרגה הרביעי הוא העלול האחרון שהוא עלול ואינה עילה המדרגה החמישי הם נפשות הצדיקים הם נכללות ונגדרות גם כן בחכמה אלהות והוא גם כן מדרגה בפני עצמה ולהעיר על קושי עמידה על זו החכמה מצד קוצר המשיג ועומק המושג בא רוחב אמה מזה ואמה מזה כי הרוחב מורה על העומק כמו שנאמר רחבה מצותיך מאוד וגו' וכמו שנאמר אם נרד לדעת חכמי הקבלה שהאמינו שיש עוד מדרגה למעלה משכלים הנפרדים שנוכל לחלק חכמת אלוהות לחמשה חלקים ולא נצטרך לכלול עמה עניין הנפשות והוא מבואר למשכיל.

בהעלותך את הנרות וכו' כבר צוה על הדלקת המנורה בפ' תצוה ובפ' אמור, רק פה חדש איך יהיו הנרות מסודרים, שכבר בארתי (תרומה כ"ה) ששם מנורה נאמר רק על הבסיס והקנה האמצעי שבו קבועים הקנים, הוא קרוי מנורה, והששה קנים היוצאים מצדיה נקראים קני מנורה בשם לוי והם רק ששה, והבזיכין שבם נותנים השמן והפתילות נקראים בשם נרות והם שבעה, ובפ' תרומה אמר והעלה את נרותיה והאיר על עבר פניה, היינו שהמנורה י"ל שני עברים העבר הפונה אל השלחן נקרא עבר של פניו, והעבר שכנגדו נקרא עבר אחוריו, וממ"ש והאיר על עבר פניה משמע שדי אם נרותיה פונים לצד שנגד השלחן, לכן באר פה שיאירו אל מול פני המנורה שהמנורה הוא הקנה האמצעי, וכבר בארתי (ויקרא סי' של"ב) גדר מלת מול שמציין השטח הסמוך לאיזה דבר באורך בענין שמשקיף אליו ורואה אותו, ומזה ידעינן שיצדדו הנרות מול הקנה האמצעי ובכ"ז יפנו ג"כ אל פני המנורה שהוא לצד של השלחן בענין שיטה הבזך והפתילה לצד השלחן ולצד הנר האמצעי, שכן הנר האמצעי עצמו פונה אל השלחן שהוא עבר הפנים, ובזה מקיים אל מול פני המנורה שהוא הקנה האמצעי יאירו שבעת הנרות, וזה בין למ"ד מזרח ומערב מונחים בין למ"ד צפון ודרום מונחים שלכ"ע צריך שיפנו נגד האמצעי שזה נקרא בשם מנורה, הגם שלמ"ד מזרח ומערב מונחים נקרא לפני ה' הנר השני המזרחי כמ"ש רש"י בשבת (דף כ"ב), בכ"ז אא"ל שיפנו אליו כי לא נקרא בשם מנורה

שלפי מה שנבאר שעקר צווי לבישת הבגדים המקודשים ירמוז אל טהרת המדות והדעות שהם בגדי הנפש, צריך לצרף אליה את השמן הקדוש, כמ"ש (קהלת ט' ט') בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר, שר"ל שבגדי הנפש שהם מדותיה ותכונותיה יהיו לבנים מכל חלאה ושמצה, ושמן אל יחסר מעל ראשו, וזה כמ"ש המליץ הבדרשי (פרק ט"ו) התורה והאדם חבורם הוא נר אלהים בארץ, התורה היא להב מתפרד משביב היושבי בשמים והאדם בשני חלקיו אבוקה שואבת אורו, גוו פתילה נפתלת, נשמתו שמן זית זך, בהסכמתם והצמדם יתמלא הבית כולו אורה וכו'. ואמנם לא כל אדם זוכה להשמן הזך המוכן להדליק בו אור האלהי להאיר אור במקדשו, כי בהיות השמן עכור ומלא שמרים, ר"ל שנשמתו לא הוטהרה ולא הוכנה אל אור התורה וזיו השכינה, או בהיות הפתילה מן הפתילות שאין מדליקין בהם, ר"ל שגופו אינו מוכן אל הטהרה וקבלת האורה, אז ידעך נרו באישון חשך, לבד הנפש המוכנת לקבל התורה והחכמה היא המביאה אל מקדשה שמן זית זך, כי ה' יאיר נרו על ראשה כמ"ש כי אתה תאיר נרי וכמש"פ שם ובאשר ציור המקדש היה כאלו שם התאחדו כל ישראל כאיש אחד כמ"ש ברמזי המשכן, וכל עניני המקדש ועבודתו היה להשכין שם אור ה' ושכינת זהרו, צוה אל הגוף הכללי שהם בני ישראל שיביאו אל משה שמן זית זך שהוא יטהר נשמתה וקדושתה שיהיה מוכן למאור, ואז באמצעות משה שהוא הוריד את התורה ואור אלהים לארץ יעלה את המנורה שהיא כלל נשמת ישראל להעלות נר תמיד

כתיב (משלי כ, כז) נר אלהים נשמת אדם, צריך לראות תמיד שתהא מאירה נשמתו מתורה וממצות. וגוף האדם הוא כצורת מנורה, כי במנורה היו ג' בליטות של קנים יוצאות ושל מעלה קטנה משל תחתיה. כן האדם בליטת הרגלים ובליטת הידים ובליטת האזנים והגוף שבו הלב הוא גוף המנורה. וגבהו של מנורה ח"י טפחים, דהיינו ג' אמות כשיעור אדם בינוני כמו שכתבו התוספות במסכת שבת פרק המצניע (צב, א, ד"ה אישתכח):

We read in Proverbs 20,27, נר ה' נשמת אדם, that "the soul of man is the light of G–d." One needs to see to it constantly that one's soul is lit up through the study of Torah and the performance of מצות. The body of man is somewhat like the shape of the candelabrum. The Menorah had three protrusions on its stem, the arms that extended from its center. It also had a small elevation as its platform. In a similar fashion man's feet, arms and ears are three protrusions.

שְׁמַע דִּבְרֵי חֲכָמִים; וְזֶה בְּחִינַת (בראשית ג׳:ז׳): וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם – זֶה בְּחִינַת מֹחַ הַנֶּאֱמַר אֵצֶל עַיְנִין.

And precisely these are the “seven candles.” For the mouth, the two nostrils, the two eyes, and the two ears correspond to the seven candles. The menorah is the head—the mind. And the face of the menorah is the Godly influx.

עיין פירוש רש"י "בראשית - בשביל ישראל הנקראין ראשית ובשביל התורה הנקראת ראשית", ובמדרש נמי איתא "בשביל מצות ביכורים שנקראין ראשית". ויש לומר דכולם לדבר אחד נתכוונו דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי.

In a beginning created God etc - see the explanation of Rashi "in a beginning - due to Israel that are called beginning, and due to Torah that is called beginning" and the midrash, too, has "due to the mitzvah of first fruits, that are called beginning" (Rashi on Genesis 1:1). And one could say that all those opinions have the same intention, that one opinion says this, the other opinion says that, and they do not dispute.