Why Moshe's Face Shone After the Second Luchos

וַיְהִ֗י בְּרֶ֤דֶת מֹשֶׁה֙ מֵהַ֣ר סִינַ֔י וּשְׁנֵ֨י לֻחֹ֤ת הָֽעֵדֻת֙ בְּיַד־מֹשֶׁ֔ה בְּרִדְתּ֖וֹ מִן־הָהָ֑ר וּמֹשֶׁ֣ה לֹֽא־יָדַ֗ע כִּ֥י קָרַ֛ן ע֥וֹר פָּנָ֖יו בְּדַבְּר֥וֹ אִתּֽוֹ׃ וַיַּ֨רְא אַהֲרֹ֜ן וְכׇל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־מֹשֶׁ֔ה וְהִנֵּ֥ה קָרַ֖ן ע֣וֹר פָּנָ֑יו וַיִּֽירְא֖וּ מִגֶּ֥שֶׁת אֵלָֽיו׃

So Moses came down from Mount Sinai. And as Moses came down from the mountain bearing the two tablets of the Pact, Moses was not aware that the skin of his face was radiant, since he had spoken with God. Aaron and all the Israelites saw that the skin of Moses’ face was radiant; and they shrank from coming near him.

רַבִּי יְהוּדָה בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר עַד שֶׁהָיָה כּוֹתֵב בַּקּוּלְמוֹס נִשְׁתַּיֵּיר קִמְעָא, וְהֶעֱבִירוֹ עַל רֹאשׁוֹ וּמִמֶּנּוּ נַעֲשׂוּ לוֹ קַרְנֵי הַהוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו.

Rabbi Yehuda bar Naḥman says in the name of Rabbi Shimon ben Lakish: While he was writing with a quill, a bit [of ink] remained. He passed [the quill] over his head and from it the rays of splendor were formed for him, as it is stated: “Moses did not know that the skin of his face was radiant [upon His speaking with him].”

ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו. הטעם בדבר אתו השם וזה בעבור שנראה הכבוד על פניו, על כן הזהירו כזהר הרקיע: ומלת קרן. מגזרת קרנים מידו לו (חבקוק ג ד) כי כן כתוב בתחלת הפסוק, ונגה כאור תהיה (שם), והנה אמר אחריו קרנים מידו לו, יהיה הטעם כפול כמשפט, ישתחקו עצמות חוי הפושע שאמר כי בעבור שלא אכל לחם שבו פני משה יבשות כמו הקרן: וטעם וייראו. מפני שהיו פניו מכוערות, ואיך לא פקח זה המקולל את עיניו, כי לא יירא האדם לגשת אל האדם רק בעבור דבר פלא שנתחדש בו שלא ראה כמוהו, ואין אדם שלא ראה פני המת, ולא יירא מגשת אליו, ועוד אלו היה ככה, למה לא היה תמיד המסוה על פניו, ולמה היה מסיר אותו תמיד בדברו עם ישראל, והלא ראה כי בהיותו בן מאה ועשרים שנה לא כהתה עינו ולא נס לחה, ואף כי כאשר היה בן שמונים:

THAT MOSES KNEW NOT THAT THE SKIN OF HIS FACE SENT FORTH BEAMS WHILE HE TALKED WITH HIM. The meaning of while He talked with him is, while God talked with him. This occurred because the glory was seen upon Moses’ face. Moses’ face therefore shone like the brightness of the firmament. [SENT FORTH BEAMS.] The word karan (sent forth beams) is related to the word karnayim (rays) in Rays hath He at His side (Hab. 3:4), for the opening part of the verse explicitly states, And a brightness appeareth as the light. Now since Rays hath He at His side follows, our verse repeats the same idea in different words as is the custom of Scripture. May the bones of Chivi the transgressor be crushed, for Chivi said that Moses’ face turned dry as a horn because he did not eat bread. Chivi similarly explains, and they were afraid (v. 30) as meaning they were afraid because Moses’ face was ugly. Now why did this cursed wretch not open his eyes. A person will only fear to approach someone because there is something strange in him which he has never ever seen before. There is no person who has never looked upon the face of a corpse that does not fear to approach a dead body. Furthermore, if this is the case, why was the veil not always upon the face of Moses? Why did Moses always remove the veil (v. 33) when he spoke with Israel? Did Chivi not see that when Moses was one hundred and twenty years old (Deut. 34:7) his eye was not dim, nor his natural force abated? This was most certainly so when Moses was eighty years old.

כי קרן. לְשׁוֹן קַרְנַיִם, שֶׁהָאוֹר מַבְהִיק וּבוֹלֵט כְּמִין קֶרֶן; וּמֵהֵיכָן זָכָה מֹשֶׁה לְקַרְנֵי הַהוֹד? רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ מִן הַמְּעָרָה, שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָדוֹ עַל פָּנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר וְשַׂכֹּתִי כַפִּי (תנחומא):

כי קרן עור פניו THAT THE SKIN OF HIS FACE BEAMED — קרן is an expression connected with the word קרנים “horns”, and the phrase, קרן אור, the light-“horned” , is used here because light radiates from a point and projects Like a horn. And whence was Moses privileged to have the rays of glory? Our Rabbis said that they originated at the time when he was in the cave, for the Holy One, blessed be He, then put His hand upon his face, as it is said, (Exodus 33:22) “And I will shelter thee with My hand” (Midrash Tanchuma, Ki Tisa 37).

וְאֵינוֹ כֵן, אֲבָל יֹאמַר הַכָּתוּב כִּי בְּצֵאת כָּל יִשְׂרָאֵל לִקְרָאתוֹ רָאוּ קַרְנֵי הַהוֹד פָּחֲדוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו וְחָזְרוּ אֲחוֹרַנִּית, אוּלַי חָשְׁבוּ שֶׁהָיָה שָׁם כְּבוֹד הַשֵּׁם, אוֹ מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן עִמּוֹ, וּפָחֲדוּ פֶּן יִפְרֹץ בָּהֶם ה', וְקָרָא לָהֶם מֹשֶׁה, וְשָׁבוּ אֵלָיו אַהֲרֹן וְכָל הַנְּשִׂאִים הַהוֹלְכִים לִפְנֵיהֶם וְדִבֵּר מֹשֶׁה אֲלֵיהֶם דִּבְרֵי שָׁלוֹם וּבִשְּׂרָם בִּסְלִיחַת עֲוֹנָם וּבַלּוּחוֹת שֶׁהוֹרִיד.

Perhaps they thought that the Glory of G-d was there, or that the angels of Him on high were with him, and they feared lest the Eternal break forth upon them. Then Moses called unto them; and Aaron and all the princes, who walked before them returned unto him, and Moses spoke to them words of peace, and told them the tidings of the forgiveness of their sin and of the Tablets he brought down. And afterwards when all the children of Israel saw that he was speaking with the princes of the congregation, they all came near to him, and then he commanded them all that the Eternal had spoken with him in Mount Sinai, these being the second Ten Commandments that He gave him, and all that was said to him from the beginning of, Observe thou that which I am commanding thee this day

וּכְאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עירובין יג:) "וְאִי חֲזִיתֵיהּ מִקַּמֵּיהּ, הֲוֵינָא מְחַדֵּד טְפֵי".

This corresponds to Isaiah 30,20 “your eyes should look at your teachers.” As our sages explained (Eyruvin 13, Rabbi Yehudah Hanassi speaking) “if I had looked at his (Rabbi Meir’s) teacher’s face instead of merely at his back I would have been even more learned.”)

ורבי אושעיא רבה סובר (שמו"ר ג, א), שיפה עשה שהסתיר פניו משום כבוד השכינה, ולכך זכה לקלסתר פניו. והוא טעם נכון, שראוי למשה, בשביל צניעות שלו שהסתיר* פניו, שזכה לקלסתר פנים, שהיה האור האלקי, שהוא כבוד אלקים על פניו, כאשר הוא היה* נוהג בצניעות וכבוד, בא לו הכבוד הפנימי, הוא אור אלקים על פניו. כי הכבוד הוא אור, [דכתיב] (יחזקאל מג, ב) "והארץ האירה מכבודו", והבן זה היטב מאוד.

פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים.

when he approached the camp; he saw the calf and dancing; Moses’ wrath was enflamed and he cast the Tablets from his hands and he shattered them at the foot of the mountain” (Exodus 32:19). “And a time to gather stones” – there was a time for him to restore them to Israel, as it is stated: “Carve for yourself two Tablets of stone.”

כי דברי תורה תומכים ומאשרים כל העולם כולו, ואיך לא יהיו מאשרים ותומכים את האדם עצמו, שהוא עוסק בתורה, והיא עם האדם.

עורה - של אש לבנה, וכתובה - באש שחורה, וחתומה - באש, ומלופפת - באש, ועם שכותב קינח הקולמוס בשערו, ומשם נטל משה זיו הפנים, עד כאן*.

כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: ״וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו״ – וְלֹא כׇּל הוֹדְךָ; זְקֵנִים שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר אָמְרוּ: פְּנֵי מֹשֶׁה כִּפְנֵי חַמָּה, פְּנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּפְנֵי לְבָנָה; אוֹי לָהּ לְאוֹתָהּ בּוּשָׁה, אוֹי לָהּ לְאוֹתָהּ כְּלִימָּה.

In a similar manner, you can say that God said to Moses about Joshua: “And you shall put of your honor upon him” (Numbers 27:20), which indicates that you should put some of your honor, but not all of your honor. The elders of that generation said: The face of Moses was as bright as the face of the sun; the face of Joshua was like the face of the moon. Woe for this embarrassment, woe for this disgrace, that we did not merit another leader of the stature of Moses.

אך יאמר כי לא בלבד היתה לו השגת גודל איכות הקדושה עודנו למעלה כ"א שגם נמשכה גם ברדתו מן ההר וז"א ויהי ברדת משה כו' לו' כי גם הויית הקדושה היתה בו ברדת מן ההר ובמה יודע הלא הוא כי ושתי הלוחות עם היותן ו' על ו' טפחים כל א' היו שניהם בידו א' ואין זה דבר טבעי רק מכח קדושה אשר בו וכ"כ הי' זך ורוחני גם איכות גופו כמעט עד גדר שומשה לא ידע כי קרן עור פניו ע"י דברו אתו ואין זה רק להיות איכותו גם מעין רוחניות גדול ע"כ לא הי' מרגיש הקירון כי מן במינו אינו נרגש אך אם היה גשמיותו ככל האדם היה מרגיש התלהבות קירון עור פניו ולא בלבד היה לו קירון בערך העוה"ז הבלתי בהיר מצד עצמו בהיותו פה שמבהיק כל דבר שלמעלה מאיכות העולם כניצוץ השמש המבהיק פה כ"א אפילו בדברו אתו ית' למעלה כי היה הדעת שופטת כי שם לא תצא בהיקת אור פניו כי נהורא עמיה ית' שרא ויהיה האור הנמצא שם גדול מאור פני משה ושם לא יהיה קירון פנים לז"א כי קרן עור פניו בדברו אתו כי גם שם היה לו קירון וע"ז לא ידע כי קרן כו' שאותו הבהיקות שקנו פניו לא היה כ"כ יתרון בו על איכות עצמו שירגיש ויכיר כי ניתנה לו מתנה טובה זו כ"א גם לא ידע כי גם כל איכות עצמותו היה גם הוא זך מאד וע"כ לא הרגיש וזהו לא ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו: ובמדרש (ש"ר פ' מ"ז) מהיכן נטל משה קרני ההוד רבנין אמרי מן המערה שנאמר והיה בעבור כבודי כו' (השמטנו ביאור מאמר זה על כי כתבנוהו בשערים):

לא לוחות ראשונות, שהרי בלוחות ראשונות לא היה קרן עור פניו, כדמסיק דזכה לאור מן המערה שהיה בלוחות אחרונות: ומהיכן זכה. כלומר למה זכה בלוחות אחרונות לקרני ההוד, מה שלא זכה בראשונות וכו':

וְלָכֵן מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו־הַשָּׁלוֹם, שֶׁהִשִּׂיג עַד אֲחוֹרַיִים דְּחָכְמָה, זָכָה שֶׁתִּנָּתֵן עַל יָדוֹ הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא ״נוֹבְלוֹת חָכְמָה שֶׁלְּמַעְלָה״, פֵּירוּשׁ, מַה שֶּׁנּוֹבֵל מִמֶּנָּה וְיוֹרֵד לְמַטָּה וּמִתְלַבֵּשׁ בְּתוֹרָה גַשְׁמִיּוּת שֶׁלָּנוּ, שֶׁעִיקָּרָהּ וְתַכְלִיתָהּ הוּא קִיּוּם הַמִּצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה וַעֲשֵׂה בְּפוֹעַל וּמַעֲשֶׂה מַמָּשׁ, כַּמַּאֲמָר: ״הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם״, וְ״גָדוֹל תַּלְמוּד שֶׁמֵּבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה״, וְ״הַלּוֹמֵד שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת נוֹחַ לוֹ שֶׁנֶּהֶפְכָה שִׁלְיָיתוֹ וְכוּ׳״, וְכָל אָדָם מוּכְרָח לְהִתְגַּלְגֵּל עַד שֶׁיְּקַיֵּים כָּל הַתַּרְיַ״ג מִצְוֹת בְּפוֹעַל מַמָּשׁ, כַּנּוֹדָע מֵהָאֲרִיזַ״ל:

Moses our Master, peace to him, who apprehended up to the achorayim of chochmah, therefore merited that through him was given the Torah—“an attenuated form of supernal chochmah,” i.e., that which sheds from it and descends netherward and becomes vested in our physical Torah. Its principal object and purpose is the upkeep of the operative and prohibitory commandments, in true actuality and performance, in accord with the saying: “To do them this day,” and “Study (of Torah) is greater because it leads to performance,” and “He who learns with the intent of not doing, it would have been better for him if his after-birth had been turned over….” And every person needs to become reincarnated until he has actually observed all the 613 commandments, as known from the Arizal. * * *