Rishonim on Intelligence and Human Distinctiveness

אֵיפֹ֣ה הָ֭יִיתָ בְּיׇסְדִי־אָ֑רֶץ הַ֝גֵּ֗ד אִם־יָדַ֥עְתָּ בִינָֽה׃ מִי־שָׂ֣ם מְ֭מַדֶּיהָ כִּ֣י תֵדָ֑ע א֤וֹ מִֽי־נָטָ֖ה עָלֶ֣יהָ קָּֽו׃

Where were you when I laid the earth’s foundations? Speak if you have understanding. Do you know who fixed its dimensions Or who measured it with a line?

וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים נַֽעֲשֶׂ֥ה אָדָ֛ם בְּצַלְמֵ֖נוּ כִּדְמוּתֵ֑נוּ וְיִרְדּוּ֩ בִדְגַ֨ת הַיָּ֜ם וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֗יִם וּבַבְּהֵמָה֙ וּבְכׇל־הָאָ֔רֶץ וּבְכׇל־הָרֶ֖מֶשׂ הָֽרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָֽרֶץ׃

And God said, “Let us make humankind in our image, after our likeness. They shall rule the fish of the sea, the birds of the sky, the cattle, the whole earth, and all the creeping things that creep on earth.”

וְהוּא הָיָה מִשְׁתַּדֵּל מְאֹד בְּתוֹרַת הַכּוּזָר עַד שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּש בַּעֲבוֹדַת הַהֵיכָל וְהַקָּרְבָּנוֹת בְּעַצְמוֹ בְּלֵב שָׁלֵם, וְכָל אֲשֶׁר הָיָה מִשְׁתַּדֵּל בַּמַּעֲשִׂים הָהֵם, הָיָה הַמַּלְאָךְ בָּא אֵלָיו בַּלַּיְלָה וְאוֹמֵר לוֹ: "כַּוָּנָתְךָ רְצוּיָה וּמַעַשְׂךָ אֵינֶנּוּ רָצוּי", וְגָרַם לוֹ זֶה לַחֲקֹר עַל הָאֱמוּנוֹת וְהַדָּתוֹת וְהִתְיַהֵד בַּסּוֹף הוּא וְעַם רָב מֵהַכּוּזָרִים, וְהָיוּ מִטַּעֲנוֹת הֶחָבֵר מַה שֶּׁנִּתְיַשְּׁבָה נַפְשִׁי עֲלֵיהֶם וְהִסְכִּימוּ לְדַעְתִּי.

To him came a dream, and it appeared as if an angel addressed him, saying: 'Thy way of thinking is indeed pleasing to the Creator, but not thy way of acting.' Yet he was so zealous in the performance of the Khazar religion, that he devoted himself with a perfect heart to the service of the temple and sacrifices. Notwithstanding this devotion, the angel came again at night and repeated: 'Thy way of thinking is pleasing to God, but not thy way of acting.' This caused him to ponder over the different beliefs and religions, and finally become a convert to Judaism together with many other Khazars.

"הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים סְלָעִים מַחְסֶה לַשְּׁפַנִּים"; וְהַכֹּל נִכְלַל בְּזֵכֶר 'הַיַּבָּשָׁה'. וְאַחַר כֵּן נֶעְתַּק אֶל "יְהִי מְאֹרֹת" בְּאָמְרוֹ: "עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים". וְזָכַר תּוֹעֶלֶת הַלַּיְלָה, וְשֶׁהָיָה בְכַוָּנָה מֵאֶצְלוֹ לֹא בְמִקְרֶה, וְלֹא תֹהוּ בְּמַעֲשֵׂהוּ, וְלֹא בַמִּקְרִים הַתְּלוּיִים בְּמַעֳשֵׂהוּ, כִּי הַלַּיְלָה הוּא זְמַן הֶעְדֵּר הַשֶּׁמֶש אֲבָל הוּא עִם זֶה מְכֻוָּן לְתוֹעָלוֹת כְּמוֹ שֶׁאָמַר:

If the mixture is still finer, and fit to be impressed by the divine wisdom, it is favoured with a higher form than the bare physical power. It is able to bring its food from a distance, and is possessed of organs subject to it, which cannot move except by its desire. It has more control over its parts than the plant with which the wind plays, which cannot ward off damage, nor obtain what is useful to it. The animal has limbs to move about from place to place. The form allotted to it above its physical life is called soul.

פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמֻנִים (ישעיהו כו,ב)

“Open ye the gates, that the righteous nation which keepeth the truth may enter in.”—(Isa. 26:2.)

ומפני זה אומר, שחלקי הנפש חמשה: הזן, והמרגיש, והמדמה, והמתעורר, והשכלי. וכבר הקדמנו בזה הפרק, שדברינו אינם אלא בנפש האדם. כי כח המזון, על דרך משל, אשר לאדם, איננו כח המזון אשר לחמור ולסוס. כי האדם ניזון בחלק הזן מן הנפש האנושית, והחמור ניזון בחלק הזן מן הנפש החמורית, והדקל ניזון בחלק הזן מן הנפש אשר לו. ואמנם ייאמר על כל אלו האישים 'ניזון' - בשתוף השם בלבד, לא שהענין אחד בעינו. וכן ייאמר על איש האדם ובעל החיים 'מרגיש' - בשיתוף השם בלבד, לא שההרגשה אשר בראובן היא ההרגשה אשר בזה הסוס, ולא ההרגשה אשר בזה המין היא ההרגשה בעינה אשר בזה המין האחר. אלא כל מין ומין מאשר לו נפש - יש לו נפש אחת זולת נפש האחר, ויתחייבו מנפש זה פעולות, ומנפש זה פעולות, ואפשר שתדמה פעולה לפעולה, וייחשב בשתי הפעולות שהן דבר אחד בעינו, ואין הדבר כן. ומשלו משל שלושה מקומות חשוכים, אחד מהם זרחה עליו השמש והאיר, והשני עלה עליו הירח והאיר, והאחר הודלק בו נר והאיר. הנה כל אחד מהם כבר נמצא בו האור, אבל סיבת זה האור ופועלו - השמש, ופועל האחר - הירח, ופועל האחר - האש. כן פועל הרגשת האדם הוא נפש האדם, ופועל הרגשת החמור - נפש החמור, ופועל הרגשת הנשר - נפש הנשר, ואין להם ענין יקבצם, אלא שיתוף השם בלבד. והשג זה הענין, שהוא נפלא מאד, יכשלו בו הרבה מן המתפלספים, ויחייבו מזה דברים מגונים ודעות בלתי נכונות. והחלק השכלי - הוא הכח הנמצא לאדם, אשר בו ישכיל, ובו תהיה ההתבוננות, ובו יקנה החוכמות, ובו יבחין בין המגונה והנאה מן הפעולות. ואלו הפעולות, חלק מהן מעשי, וחלק עיוני. והמעשי, ממנו מלאכתי, וממנו מחשבתי. והעיוני, הוא אשר בו ידע האדם הנמצאות שאינן משתנות כפי מה שהן, ואלו הן אשר יקראו 'חכמות' סתם. והמלאכתי, הוא הכח אשר בו נלמד המלאכות, כמו הנגרות, ועבודת האדמה, והרפואה והספנות. והמחשבתי, הוא אשר בו יתבונן בדבר אשר ירצה לעשותו בעת אשר ירצה לעשותו, האם אפשר לעשותו אם לא, ואם אפשר - איך צריך שיעשה. זה שיעור מה שראוי שיזכר מענין הנפש הנה.

So, I say that the soul has five faculties; the nutritive [also known as the "growing" faculty], the sensitive, the imaginative, the appetitive, and the rational. We have already stated in this chapter that our words concern themselves only with the human soul; for the nutritive faculty by which man is nourished is not the same, for instance, as that of the ass or the horse. Man is sustained by the nutritive faculty of the human soul, the ass thrives by means of the nutritive faculty of its soul, and the palm-tree flourishes by the nutritive faculty peculiar to its soul. Although we apply the same term nutrition to all of them indiscriminately, nevertheless, its signification is by no means the same. In the same way, the term sensation is used homonymously for man and beast; not with the idea, however, that the sensation of one species is the same as that of another, for each species has its own characteristic soul distinct from every other, with the result that there necessarily arises from each soul activities peculiar to itself. It is possible, however, that an activity of one soul may seem to be similar to that of another, in consequence of which one might think that both belong to the same class, and thus consider them to be alike; but such is not the case. By way of elucidation, let us imagine that three dark places are illumined, one lit up by the sun shining upon it, the second by the moon, and the third by a flame. Now, in each of these places there is light, but the efficient cause in the one case is the sun, in the other the moon, and in the third the fire. So it is with sensation and its causes. In man it is the human soul, in the ass it is the soul of the ass, and in the eagle, the soul of the eagle. These sensations have, moreover, nothing in common, except the homonymous term which is applied to them. Mark well this point, for it is very important, as many so-called philosophers have fallen into error regarding it, in consequence of which they have been driven to absurdities and fallacies. Reason, that faculty peculiar to man, enables him to understand, reflect, acquire knowledge of the sciences, and to discriminate between proper and improper actions. Its functions are partly practical and partly speculative (theoretical), the practical being, in turn, either mechanical or intellectual. By means of the speculative power, man knows things as they really are, and which, by their nature, are not subject to change. These are called the sciences in general. The mechanical power is that by which the arts, such as architecture, agriculture, medicine, and navigation are acquired. The intellectual power is that by which one, when he intends to do an act, reflects upon what he has premeditated, considers the possibility of performing it, and, if he thinks it possible, decides how it should be done. This is all we have deemed it necessary to say in this regard concerning the soul.

אלה דבריו של אריסטו ודעתו, וראיותיו על הדברים האלה מבוררות, ככל שהן מסתברות, בספרי ההולכים אחריו. סיכום והכנה לפרק הבא 12 העולה מכל דבריו הוא שהגלגלים כולם הם גופים חיים בעלי נפש ושכל, תופסים ומשיגים את האלוה ומשיגים את העקרונות שלהם, ושיש במציאות שכלים נבדלים שאינם בגוף כלל, שכולם שופעים מהאל יתעלה, והם הממצעים בין האל ובין כל הגופים האלה. השכלים של הגלגלים במקרא ובחז"ל השמים חיים ומשיגים גם לדעת התורה 1 אשר להיות הגלגלים חיים והוגים, כלומר משיגים – דבר זה אמת ודאית גם לפי התורה; אין הם גופים מתים כמו האש והארץ כמו שחשבו הבורים, אלא הם, כמו שאמרו הפילוסופים, בעלי חיים המצייתים לאדונם, משבחים ומהללים אותו בכל שבח והלל. ראיה שהשמים משבחים) נאמר: "הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל [וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ]" (תהילים יט,ב). כמה רחוק מתפיסת האמת מי שחשב שזה תיאור מצב! זאת משום שהעברית אינה משתמשת בלשון "הגדה" ו"סיפור" יחד אלא על בעלי שכל. הראיה הברורה על כך שהוא מתאר את מצבם בעצמותם, כוונתי למצב הגלגלים ולא מצב התבוננות האנשים בהם, היא מה שאמר (בהמשך): "אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם" (שם,ד). הרי שהבהיר ואמר במפורש שהוא מתאר את עצמותם, שהם משבחים את ה' ומספרים את נפלאותיו בלא דיבור שפה ולשון. הסבר לשבח שבדממה) וזה הנכון, כי המשבח בדיבור מספר רק את מה שתפס, ותפיסה זו עצמה היא השבח האמיתי; ואילו הביטוי שלו נועד רק ללמד אחרים, או להבהיר שהוא עצמו השיג. ראיה שמדובר בדממה) אכן נאמר: "אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם וְדֹמּוּ סֶלָה" (שם ד,ה), כמו שביארנו (א,נ5; א,נט7). זו ראיה תורנית שלא יכחישנה אלא בור או עקשן.

This is the theory, and opinion of Aristotle on these questions, and his proofs, where proof is possible, are given in various works of the Aristotelian school. In short, he believes that the spheres are animated and intellectual beings, capable of fully comprehending the principia of their existence; that there exist purely spiritual beings (Intelligences), which do not reside in corporeal objects, and which derive existence from God; and that these form the intermediate element between God and this material world. SCRIPTURE supports the theory that the spheres are animate and intellectual, i.e., capable of comprehending things: that they are not, as ignorant persons believe, inanimate masses like fire and earth, but are, as the philosophers assert, endowed with life, and serve their Lord, whom they mightily praise and glorify; comp. “The heavens declare the glory of God,” etc. (Ps. 19:2). It is a great error to think that this is a mere figure of speech: for the verbs “to declare” and “to relate,” when joined together, are, in Hebrew, only used of intellectual beings. That the Psalmist really means to describe the heavens’ own doing, in other words, what the spheres actually do, and not what man thinks of them, may be best inferred from the words, “There is no speech, nor language, their voice is not heard” (ver. 4). Here he clearly shows that he describes the heavens themselves as in reality praising God, and declaring His wonders without words of lip and tongue. When man praises God in words actually uttered, he only relates the ideas which he has conceived, but these ideas form the real praise. The reason why he gives expression to these ideas is to be found in his desire to communicate them to others, or to make himself sure that he has truly conceived them. Therefore it is said, “Commune with your own heart upon your bed, and be still” (Ps. 4:5). Only ignorant or obstinate persons would refuse to admit this proof taken from Scripture.

וְיָצַר יְצִירוֹת לְעֵד עַל גְּבוּרָתוֹ. וְהֵחֵל חֲדָשׁוֹת לְהָעִיד עַל חָכְמָתוֹ וְגֹדֶל טוּבוֹ. כְּדִכְתִיב (תהלים קמה) דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ וּגְבוּרֹתֶיךָ יַגִּידוּ.

The greatest gift which the Creator bestowed on His servants, human beings, after bringing them out to full perception and complete (mature) understanding - is wisdom, which is the life of their spirit and the candle of their intellect; It brings them to the favor of G-d and saves them from His wrath in this world and the next as Scripture says "for the L-ord gives wisdom: out of His mouth comes knowledge and understanding" (Prov.2:6); And Elihu said: "but there is a spirit in man, and the breath of the Almighty that gives them understanding" (Job 32:8); And Daniel said: "He gives wisdom unto the wise, and knowledge to them that know understanding" (Daniel 2:21)

ואין זה אלא כאמירתו של מי שאמר: בן אדם חטא והפליג ברשע, ועל כן הפך לכוכב בשמים. זו היתה כוונת הקושיה ומשמעותה, אף שלא נוסחה בלשון זה.

As man’s distinction consists in a property which no other creature on earth possesses, viz., intellectual perception, in the exercise of which he does not employ his senses, nor move his hand or his foot, this perception has been compared—though only apparently, not in truth—to the Divine perception, which requires no corporeal organ. On this account, i.e., on account of the Divine intellect with which man has been endowed, he is said to have been made in the form and likeness of the Almighty, but far from it be the notion that the Supreme Being is corporeal, having a material form.

כי אין מעלת נפשו האחרונה בפעל, והוא מיוחד מבין כל הנמצאים עליונים ותחתונים, שאין מעלתו האחרונה בפעל. וכי יעלה על דעת האדם שיהיה נמצא לאדם מעלתו האחרונה בפעל, כי זהו מדרגת העליונים שהם בפעל, אבל התחתונים שהם בעלי חומר, אינם בפעל.

כתיב ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אותו וכן כתיב כי בצלם אלקים עשה את האדם.

It is written (Bereshit 1:27): “God-Elohi”m [thus] created man with His tzellem; with the tzellem of God-Elohi”m, He created him.” And it is also written (Bereshit 9:6): “... for with the tzellem of God-Elohi”m He made man.”