The Sefas Emes on Vayeshev and Chanukah's Hidden Light

במדרש ביקש לישב בשלוה כו'. כי הצדיק כל מגמתו להמשיך הקדושה בעולם הזה והטבע ג"כ. ומקודם צריך לתקן עצמו בלי נגיעה בעוה"ז. וז"ש כשהצדיקים יושבין בשלוה פי' שדבקים בשורשם בלי שייכות למקום הפירוד ח"ו. אז מבקשין לישב בשלוה גם בעוה"ז כנ"ל. והנה יעקב אע"ה הי' למעלה מהטבע. ולא הי' בכחו להמשיך הקדושה גם בעוה"ז מאחר שלא הי' לו שייכות לעוה"ז כלל. והי' צריך להיות ע"י יוסף הצדיק. וז"ש אלה תולדות יעקב יוסף שבאמצעיות יוסף נמשך הארת הקדושה מיעקב לכל השבטים ולכל העולמות. וז"ש רש"י אש בלא להבה אינו שולט למרחוק. הפי' כנ"ל כדרך האש לחבר ולדבק הכל לעשותו אש. לזה צריך להבה. [וכבר כתבתי זה במ"א]. וז"ש אותו אהב כו' מכל אחיו. הפי' ג"כ שיוסף העלה מעש"ט של השבטים ליעקב אע"ה. כי יוסף הצדיק מעלה מעש"ט של כלל בני ישראל. כי יש לו דביקות בהם יותר מיעקב שהי' למעלה מהטבע כנ"ל. ופי' וישב יעקב כו' מגורי אביו ג"כ כנ"ל שנדבק לשרשו שהוא בחי' תשובה ובחי' שבת שכל דבר עולה לשורש עליון: אא"ז מו"ר ז"ל הגיד בשם הרה"ק מפרשיסחא ז"ל פי' ארוממך ה' כי דליתני לשון הגבהה ולשון דלות. והוא שהקב"ה מגביה האדם כמו שהוא שפל ועי"ז נשאר אצלו כראוי. וז"ש מגביה שפלים כו'. ובזוה"ק טוב ילד מסכן וחכם זה יצ"ט כו' ע"ש. וכלל הענין כי מי שירא תמיד מעצת היצה"ר והולך תמיד בסכנה ויראת חטא עי"ז יש לו תמיד התחדשות. כי מי שיושב בטח נתיישן לו הכל. וז"ש ילד מסכן וחכם. שעי"ז דבק בשורשו. חכמה פי' בסה"ק כח מה שעיקר החכמה לידע ולהבין כי כל הכח מהשי"ת. כמ"ש ראשית חכמה יראת ה'. [וי"ל שגם זה נכלל בדליתני לשון ילדתנו כנ"ל] וי"ל שז"פ והוא נער מלשון התעוררות שיש לו תמיד התחדשות. וגם בחנוכה ע"י שהיו במדריגה תחתונה ושפילה והשי"ת עזר לנו בנסים ונפלאות. עי"ז יש התחדשות וכל נס נמשך משורש החיות שלמעלה מהטבע. וכ' קוה קויתי כו' ויעלני מבור שאון מטיט היון כו' ויתן בפי שיר חדש כו' כנ"ל:

The Midrash (Bereishis Rabbah 84:3) states that Yaakov wished to live in ease, but Hashem responded that it is not enough for the righteous to have Olam Haba; they also wish for ease in this world. Immediately, the issues with Yosef began. The desire of the tzadik is to bring holiness into this world, but first, he must purify himself completely, free from the influence of this world. When the righteous are at ease, it means they are entirely connected to their divine source, without any worldly interference. Yaakov, being on such a high spiritual level, was above nature and thus disconnected from the physical world, making it difficult for him to bring holiness into this world. This task fell to Yosef, who could maintain holiness while being immersed in the physical world. This is why the pasuk states, "These are the children of Yaakov - Yosef," highlighting Yosef as the conduit through which Yaakov's holiness could reach the other tribes and all the worlds. Rashi's comment, "a fire without a flame does not reach far," means that for the fire to connect and transform, it needs a flame. Yosef was this flame, as he could elevate the good deeds of the tribes to Yaakov. Yaakov loved Yosef because Yosef would inform him of the good deeds of his brothers, showing Yosef's unique ability to connect with them. The phrase "Yaakov settled in the land where his fathers had stayed" signifies that Yaakov connected to his divine source, embodying the concepts of teshuva and Shabbos, where everything is uplifted and connected to its higher source. The Midrash (Tehillim 30:2) states, "I praise you Hashem for you have lifted me up." The Rav of Pershischa explained that דליתני (lifted me up) implies both elevation and humility. Hashem elevates a person while keeping them humble, allowing closeness to Him, as reflected in “He lifts the lowly” (Shacharis birkas krias shma). The Zohar interprets “Better a poor but wise youth” (Kohelet 4:13) as the good inclination, which is humble and wise. One who is wary of the evil inclination and fears sin experiences constant renewal. In contrast, comfort leads to stagnation. Wisdom (חכמה) is seen as כח מה (“strength from nothing”), recognizing that all strength comes from Hashem, as indicated by “the beginning of wisdom is the fear of Hashem.” The word דליתני also suggests renewal and humility. Yosef, described as "a youth" (Bereishis 37:2), signifies constant renewal through התעוררות (awakening). During Chanukah, Bnei Yisrael's lowliness allowed Hashem to perform miracles. As Tehillim (40:2) states, "I put my hope in Hashem... He lifted me out of the miry pit... and set my feet on a rock," illustrating that humility and calling out to Hashem bring salvation and renewal.

כי באמת הי' דבר גדול מאוד שנשאר יוסף הצדיק בקדושתו במצרים. ונראה כי הקב"ה עשה הכל לטובה. כי לא הי' באפשרי שיגאלו בני ישראל בלתי הקדמת ירידת יוסף למצרים.

במדרש כי אנכי ידעתי את המחשבות כו' כולם עסוקין בשקן ותעניתן כו'. והקב"ה הי' עסוק לברוא אורו של משיח. הענין הוא דאיתא משיח בא בהיסח הדעת. פי' שגאולה אחרונה היא בישועת השי"ת בלי השגת שכל אנושי. וכמו כן לידת משיח הי' בהיסח הדעת שהיו כולם טרודים בצערם. ויש להבין כי בודאי כל מחלוקת של השבטים הי' לשם שמים לכן נתקיים שיש משיח בן יוסף ובן דוד. וכל אחד הי' תופס לפי דעתו כי המלכות מגיע ליהודה או ליוסף. וכולם כיוונו לשמים. אלו ואלו דברי אלקים חיים. וצריך להיות ב' הבחי'. משיח בן יוסף המתחיל ובן דוד הגומר. ולכן הי' הסדר כן שמקודם נכסה מהם יוסף הצדיק ואז נולד משיח בן דוד. והקב"ה יודע המחשבות ראה דעת כולם למצוא האמת. ונפלו במבוכה בדבר שאין ביכולת בני אדם לקיים בפועל בשלימות. וצירף הקב"ה מחשבה טובה שלהם וברא אורו של משיח. ויש לנו להבין כי השבטים הם עמודי עולם. כמו שיש ג' אבות ובחינותיהם מקיימים העולם. כן בחי' י"ב שבטים. וע"ז נתקן י"ב ברכות אמצעיות בתפלת שמ"ע. האבות הם בחי' סידור שבחו של הקב"ה. והשבטים הבקשות. וכל אלה המה דברים מיוחדים שמתחדשין בכל יום. כי אין הדברים מקרה רק הם עמודים שהכל עומד עליהם. והקב"ה וב"ש פותח בכל יום אלה הדרכים והשערים שער סליחה ורפואה ותשובה ופרנסה כו'. לכן נתקן ברכה בסוף כל בקשה ואם הי' בקשה בלבד מה ענין הברכה רק שיש להאמין כי בכל יום נותן הקב"ה אלה הברכות לעולם רק בכח בנ"י לעורר אלה הדרכים. והנה יהודה בחי' שמע קולינו. כמ"ש שמע ה' קול יהודה והיא בחי' דוד המע"ה נעים זמירות ישראל. ובחי' יוסף הוא משלו נותן לו. אבל באמת בכלל ישראל המלכות ליהודה. כי בסוף הכל צריכין לסייעתא דשמיא. וענין זה נוהג בפרט כל איש ישראל ג"כ כמ"ש רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום. פי' בודאי האדם צריך לחשב דרכו בכל המדות שיוכל להיות נעזר לעבודת השי"ת. אבל בסוף הקב"ה עוזרו. וע"י כל המחשבות שהם לשם שמים מתקיים בסוף עצת ה'. וז"ש אנכי ידעתי כו' המחשבות. ויעקב אבינו ע"ה ובניו הי' כל מחשבותם לשם שמים בלבד. וכשהגיעו לתהום שאין בכח אדם לילך עוד. אז צירף הקב"ה עמהם ונתן כחו. ועוד נתבאר במ"א תשלום ענין זה המחלוקת של יוסף ויהודה:

The Midrash (Bereishis Rabbah 85:1) explains that while Yosef, Yaakov, and Reuven were in a state of mourning, Yehuda’s children were born, bringing about the light of Mashiach from Yehudah. Mashiach comes with the "absence of thought," meaning the final redemption must come from Hashem's salvation beyond human comprehension. This is demonstrated by the birth of Mashiach during a time of mourning. The brothers' argument with Yosef was for the sake of Heaven, evident from its endurance. This argument highlighted the existence of two Mashiachs: Mashiach ben Yosef and Mashiach ben David. Each brother believed in their perspective—either from Yosef or David. Mashiach ben Yosef begins the redemption, and Mashiach ben David completes it. First, Yosef was lost, then Yehudah's children were born in a hidden manner. Hashem, knowing their true intentions, took their good thoughts and created the light of Mashiach. The tribes form the foundation of the world, similar to the forefathers. This is alluded to in Shemone Esrei, with 12 middle blessings corresponding to the 12 tribes and the first 3 blessings to the forefathers. The 12 requests represent new energies Hashem brings daily, such as forgiveness, health, and parnassa. Yehuda parallels "Shomea Tefillah," representing King David's voice. Ultimately, the Kingdom belongs to Yehuda as we need Heaven's help, symbolized in "Shema Koleinu." This applies individually, as Mishlei 19:21 states, "Many thoughts are in a man’s heart, but Hashem’s plan endures." While one must plan and prepare, Hashem's help is essential, ensuring that intentions for the sake of Heaven lead to His enduring plan.

במדרש צדיקים מבקשין לישב בשלוה בעולם הזה השטן מקטרג לא דיין כו'. פי' שרצה יעקב אע"ה לתקן כמו שיהי' לעתיד מבורר גם בעוה"ז הנהגתו ית'. והזמן לא הי' עוד מוכן להתגלות הקדושה בעולם. וז"ש לא דיין כו' כמ"ש שאמר לעולמו די שלא יתפשט הקדושה חוץ מגבולו ומקומו וזמנו.