Jewish sources from the biblical, rabbinic, and medieval periods present anger as a spiritually destructive character trait that undermines wisdom, judgment, and connection to God. The sources collectively teach that anger should be completely avoided rather than merely moderated, with self-mastery over rage presented as a supreme virtue.
טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִֽיר׃
Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.
Proverbs 16:32
"One who is slow to anger is better than the mighty, and one who rules his spirit is better than one who captures a city" — self-mastery over anger is praised as superior even to military heroism.
ט֤וֹב אֶ֣רֶךְ אַ֭פַּיִם מִגִּבּ֑וֹר וּמֹשֵׁ֥ל בְּ֝רוּח֗וֹ מִלֹּכֵ֥ד עִֽיר׃
Better to be forbearing than mighty, To have self-control than to conquer a city.
Proverbs 14:17
"One who is quick to anger acts foolishly" — the verse directly links anger to foolishness and poor judgment, establishing a biblical basis for the danger of uncontrolled rage.
קְֽצַר־אַ֭פַּיִם יַעֲשֶׂ֣ה אִוֶּ֑לֶת וְאִ֥ישׁ מְ֝זִמּ֗וֹת יִשָּׂנֵֽא׃
A hothead commits folly; A man of intrigues will be hated.
Psalms 37:8
"Desist from anger and forsake wrath" — a direct biblical command to let go of anger, presented as part of trusting in God rather than reacting with rage.
הֶ֣רֶף מֵ֭אַף וַעֲזֹ֣ב חֵמָ֑ה אַל־תִּ֝תְחַ֗ר אַךְ־לְהָרֵֽעַ׃
ה Give up anger, abandon fury, do not be vexed; it can only do harm.
Nedarim 22a
A rich discussion of the consequences of anger: one who becomes angry loses wisdom if a sage and loses prophetic power if a prophet; Rav Adda bar Ahavah is cited as never having acted in anger.
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: כׇּל הַכּוֹעֵס כׇּל מִינֵי גֵיהִנָּם שׁוֹלְטִין בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ״, וְאֵין ״רָעָה״ אֶלָּא גֵּיהִנָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כֹּל פָּעַל ה׳ לַמַּעֲנֵהוּ וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה״. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהַתַּחְתּוֹנִיּוֹת שׁוֹלְטוֹת בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנָתַן ה׳ לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ״, אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁמְּכַלֶּה אֶת הָעֵינַיִם וּמַדְאִיב אֶת הַנֶּפֶשׁ — הֱוֵי אוֹמֵר: אֵלּוּ הַתַּחְתּוֹנִיּוֹת.
§ Apropos the verse “There the wicked cease from troubling,” the Gemara cites a related statement: Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: Anyone who gets angry, all kinds of Gehenna rule over him, because anger causes him to transgress all kinds of severe sins, as it is stated: “Therefore remove vexation from your heart and put away evil from your flesh” (Ecclesiastes 11:10), and the evil mentioned is nothing other than Gehenna, as it is stated: “The Lord has made everything for His own purpose and even the wicked for the day of evil” (Proverbs 16:4), which is interpreted to mean that ultimately the day of the evildoer in Gehenna will arrive. And not only that, but also hemorrhoids will control him, as it is stated: “But the Lord shall give you there a trembling heart, and failing of eyes, and languishing of soul” (Deuteronomy 28:65). Which is the matter of sickness that causes failing of the eyes in pain and causes languishing of the soul? You must say this is referring to hemorrhoids.
Pirkei Avot 2:10
Rabbi Eliezer lists "irascibility" (ka'as) among the bad character traits one should not cultivate, framing it as spiritually destructive alongside other moral failures.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יְהִי כְבוֹד חֲבֵרְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ, וְאַל תְּהִי נוֹחַ לִכְעֹס.
They [each] said three things: Rabbi Eliezer said: Let the honor of your friend be as dear to you as your own; And be not easily provoked to anger; And repent one day before your death.
Shabbat 105b
The Talmud equates one who tears his garments in anger with an idol worshipper, declaring that anger is like serving a foreign god — the most severe condemnation possible in rabbinic literature.
אֵימַר דְּשָׁמְעַתְּ לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה בִּמְתַקֵּן, בִּמְקַלְקֵל מִי שָׁמְעַתְּ לֵיהּ? אָמַר רַבִּי אָבִין: הַאי נָמֵי מְתַקַּן הוּא, דְּקָעָבֵיד נַחַת רוּחַ לְיִצְרוֹ. וּכְהַאי גַּוְונָא מִי שְׁרֵי? וְהָתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם חִילְפָא בַּר אַגְרָא שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: הַמְקָרֵע בְּגָדָיו בַּחֲמָתוֹ, וְהַמְשַׁבֵּר כֵּלָיו בַּחֲמָתוֹ, וְהַמְפַזֵּר מְעוֹתָיו בַּחֲמָתוֹ, יְהֵא בְּעֵינֶיךָ כְּעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. שֶׁכָּךְ אוּמָּנוּתוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרָע: הַיּוֹם אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה כָּךְ, וּלְמָחָר אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה כָּךְ, עַד שֶׁאוֹמֵר לוֹ עֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה וְהוֹלֵךְ וְעוֹבֵד. אָמַר רַבִּי אָבִין: מַאי קְרָאָה — ״לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר״, אֵיזֶהוּ אֵל זָר שֶׁיֵּשׁ בְּגוּפוֹ שֶׁל אָדָם? הֱוֵי אוֹמֵר, זֶה יֵצֶר הָרָע. לָא צְרִיכָא, דְּקָא עָבֵיד לְמִירְמָא אֵימְתָא אַאִינָשֵׁי בֵּיתֵיהּ. כִּי הָא דְּרַב יְהוּדָה שָׁלֵיף מְצָבְיָיתָא, רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב תָּבַר מָאנֵי תְּבִירֵי, רַב שֵׁשֶׁת רָמֵי לַהּ לְאַמְתֵּיהּ מוֹנִינֵי אַרֵישָׁא, רַבִּי אַבָּא תָּבַר נִכְתְּמָא.
The Gemara asks: Say that you heard that Rabbi Yehuda rules that one is liable for performing a labor not needed for its own sake in the case of a constructive act; did you hear him deem one liable in the case of a destructive act? Rabbi Avin said: This case, where one rends his garment in anger, is also constructive, because in doing so he assuages his anger. Rending his garment calms him; therefore, it can be said that he derives benefit from the act of rending, and it is consequently a constructive act. The Gemara asks: And is it at all permitted to tear in that manner? Wasn’t it taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Elazar says in the name of Ḥilfa bar Agra, who said in the name of Rabbi Yoḥanan ben Nuri: One who rends his garments in his anger, or who breaks his vessels in his anger, or who scatters his money in his anger, should be like an idol worshipper in your eyes, as that is the craft of the evil inclination. Today it tells him do this, and tomorrow it tells him do that, until eventually, when he no longer controls himself, it tells him worship idols and he goes and worships idols. Rabbi Avin said: What verse alludes to this? “There shall not be a strange god within you, and you shall not bow to a foreign god” (Psalms 81:10). What is the strange god that is within a person’s body? Say that it is the evil inclination. One may not rend his garments in anger, because in doing so he is deriving pleasure from satisfying the evil inclination. The Gemara answers: It is only necessary to discuss this in a case where one does so to instill fear in the members of his household. In order to show them that he is very angry, he tears and breaks objects even though he is not that angry. In that case he maintains control of himself and is not in danger of succumbing to the evil inclination. It is like the incident where Rav Yehuda sought to display his anger and he pulled threads off his garment. Rav Aḥa bar Ya’akov smashed broken vessels, Rav Sheshet threw small fish on his maidservant’s head, and Rabbi Abba broke the lid of a jug. All of these Sages caused minimal damage in creating the impression that they were angry.
Mishneh Torah, Human Dispositions 2:3
Rambam instructs that one should train oneself never to become angry at all, even for legitimate reasons — prescribing that anger is to be completely avoided, not merely moderated, as the ideal character trait.
וְכֵן הַכַּעַס מִדָּה רָעָה הִיא עַד לִמְאֹד וְרָאוּי לָאָדָם שֶׁיִּתְרַחֵק מִמֶּנָּה עַד הַקָּצֶה הָאַחֵר. וִילַמֵּד עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יִכְעֹס וַאֲפִלּוּ עַל דָּבָר שֶׁרָאוּי לִכְעֹס עָלָיו. וְאִם רָצָה לְהַטִּיל אֵימָה עַל בָּנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ אוֹ עַל הַצִּבּוּר אִם הָיָה פַּרְנָס וְרָצָה לִכְעֹס עֲלֵיהֶן כְּדֵי שֶׁיַּחְזְרוּ לַמּוּטָב יַרְאֶה עַצְמוֹ בִּפְנֵיהֶם שֶׁהוּא כּוֹעֵס כְּדֵי לְיַסְּרָם וְתִהְיֶה דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ כְּאָדָם שֶׁהוּא מְדַמֶּה כּוֹעֵס בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ וְהוּא אֵינוֹ כּוֹעֵס. אָמְרוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים כָּל הַכּוֹעֵס כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים.
He should school himself not to become angry even when it is fitting to be angry. If he should wish to arouse fear in his children and household - or within the community, if he is a communal leader - and wishes to be angry at them to motivate them to return to the proper path, he should present an angry front to them to punish them, but he should be inwardly calm. He should be like one who acts out the part of an angry man in his wrath, but is not himself angry. The early Sages said: Anyone who becomes angry is like one who worships idols.
Sha'arei Teshuvah 3:77
Rabbeinu Yonah lists anger as one of the major sins for which a person must repent, detailing how rage causes one to sin against others and distances one from God.
וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הַמֵּרִים יָד עַל חֲבֵרוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִכָּהוּ נִקְרָא רָשָׁע. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב':י"ג) וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ. לָמָּה הִכִּיתָ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא תַכֶּה. וְאִיּוֹב אָמַר (איוב ל"א:כ"א) אִם הֲנִיפוֹתִי עַל יָתוֹם יָדִי. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה רַב הוּנָא קָצַץ יַד הַמַּכֶּה, אָמַר (איוב ל"ח:ט"ו) וּזְרוֹעַ רָמָה תִּשָּׁבֵר.
And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sanhedrin 58b), “Anyone who raises his hand to strike another, even if he does not strike him, is called wicked - as it is stated (Exodus 2:13), ‘and he said to the wicked one, “Why should you strike your friend?”’ ‘Why did you strike,’ is not stated, but rather, ‘should you strike.’” And Job said (Job 31:21) “If I raised my hand against the fatherless.” And our Rabbis, may their memory be blessed, said (Sanhedrin 58b) [that] Rav Huna would cut off the hand of the striker. He would say, “And the high arm shall be broken” (Job 38:15).
Tomer Devorah 1:1
Teaches that God bears insult and anger without retaliating despite having the power to do so — and that humans must emulate this divine attribute of patience and forbearance (erech apayim) in their own conduct.
הָאָדָם רָאוּי שֶׁיִּתְדַּמֶּה לְקוֹנוֹ וְאָז יִהְיֶה בְּסוֹד הַצּוּרָה הָעֶלְיוֹנָה צֶלֶם וּדְמוּת, שֶׁאִלּוּ יְדֻמֶּה בְּגוּפוֹ וְלֹא בִּפְעֻלּוֹת הֲרֵי הוּא מַכְזִיב הַצּוּרָה וְיֹאמְרוּ עָלָיו צוּרָה נָאָה וּמַעֲשִׂים כְּעוּרִים. שֶׁהֲרֵי עִיקָר הַצֶּלֶם וְהַדְּמוּת הָעֶלְיוֹן הֵן פְּעֻלּוֹתָיו, וּמַה יוֹעִיל לוֹ הֱיוֹתוֹ כְּצוּרָה הָעֶלְיוֹנָה דְּמוּת תַּבְנִית אֵבָרָיו וּבַפְּעֻלּוֹת לֹא יִתְדַמֶּה לְקוֹנוֹ. לְפִיכָךְ רָאוּי שֶׁיִּתְדַּמֶּה אֶל פְּעֻלּוֹת הַכֶּתֶר שֶׁהֵן י"ג מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים עֶלְיוֹנוֹת. וּרְמוּזוֹת בְּסוֹד הַפְּסוּקִים (מיכה ז, יח) מִי אֵל כָּמוֹךָ. יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ.
Chapter 1 - That it is fitting for a person to resemble his Creator: It is fitting for a person to resemble his Creator and then he will be [configured] in the secret of the Highest Form, [both] in image and likeness. As if he is alike in his body but not in his actions, he betrays the Form; and they will say about him, "A lovely form, but ugly deeds." As behold, the essence of the Highest Image and Likeness is His actions. And what will it benefit him to have the structure of his limbs like the Highest Form, but not resemble his Creator in his actions? Therefore it is fitting that he should [make his actions] resemble the actions of the Crown (Keter), which are the thirteen highest traits of mercy.
Netivot Olam, Netiv Hakaas
The Maharal dedicates an entire chapter (Netiv HaKa'as) to anger, explaining that anger stems from the dominance of physical fire over the soul and cuts one off from the divine image (tzelem Elohim) within.
בספר משלי (י"ד) ארך אפים רב תבונה וקצר רוח מרים אולת. שלמה המלך רצה לומר כי האדם שהוא קשה לכעוס הוא רב תבונה, וזה כמו שאמר שלמה בספר קהלת (ז') וכעס בחיק כסילים ינוח. וזה מפני כי הכעס הוא התפעלות האדם וכל התפעלות הוא לגשם שהוא מתפעל, ולפיכך אמר וכעס בחיק כסילים ינוח שהכסיל הוא רחוק מן השכלי, אבל מי שהוא בעל ארך אפים והוא קשה לכעוס דבר זה מורה על שהוא רב תבונות מפני שהוא שכלי אין בו התפעלות לכך הוא קשה לכעוס. ואמר וקצר רוח מרים אולת פי' כי מי שהוא קצר רוח דבר זה הוא שהפריש ממנו אולת כמו מרים זהב, כי אף שהוא חכם מ"מ כאשר הוא ממהר לכעוס זהו הפרשת אולת. ובמקום אחר (משלי ט"ז) אמר טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר, קרא מי שהוא ארך אפים גבור מפני שעומד כגבור ואינו מקבל התפעלות, ומי שמושל וכובש ברוחו שלא יצא הוא יותר גדול מלוכד עיר שכובש את העיר כי העיר הוא דבר גשמי, אבל זה שכובש רוחו הוא דבר בלתי גשמי לכך הוא יותר, והמדה הזאת שהוא ארך אפים הוא ממדת הש"י שנקרא ארך אפים: ובפרק ערבי פסחים (פסחים קי"ג, ב') ג' הקב"ה אוהבן מי שאינו כועס ומי שאינו עומד על מדותיו ומי שאינו משתכר ע"כ. רמזו בזה דברים מופלגים בחכמה מאוד, כי מי שיש בו אלו ג' ראוי אל האהבה, כי באלו המדות מתדמה אל בורא הכל והדומה יאהב את הדומה. ותדע כי הש"י אינו גשם ואין לו מדות הגשם כי הוא ית' אינו מתפעל כמו הגשם שהוא מתפעל, או שהוא כח בגשם שהוא ג"כ מתפעל. וכך אין אל הש"י גדר, כי הגדר הוא מורכב מסייג והבדל וכל דבר שהוא מורכב הוא בעל גשם לכך כל אלו הם מדות הגשם. ולפיכך אמר מי שאינו כועס הרי אינו מתפעל כמו הגשם וכמו שהתבאר למעלה כי מי שהוא ארך אפים הוא שיש לו שכל נבדל לגמרי, ולכך מי שאינו כועס נבדל מן הגשמי ובזה יש לו דמיון אל הש"י שאינו כח בגשם. והמשתכר הוא בעל גשם בעצמו, כי אשר הוא משתכר כבר סר ממנו השכל והוא גשמי, וכבר בארנו זה במקומות הרבה מאוד ובנתיב התפלה נתבאר ענין זה, כי השכור הוא גשמי לגמרי ולכך אסרה תורה שתויי יין שלא יכנס למקום הקדוש הנבדל ולא יהיה מורה בתורה השכלית. ומי שאינו מעמיד על מדותיו, הנה לאדם זה אין לו גדר כי הדבר שיש לו גדר אינו יוצא מגדרו כלל, ולכך אינו יוצא ממדתו רק עומד בגדרו, אבל מי שאינו עומד על מדותיו אין לו גדר והוא פשוט בלתי גשמי ובזה יש לו דמיון אל הש"י שאין לו גדר, ולכך הש"י אוהב מי שאין לו מאלו ג' דברים כי הדומה יאהב את הדומה אליו, וכאשר יש בו אלו ג' יש כאן דמיון במה אליו שהוא ית' נבדל מן הגשמי וזהו אמיתת עצמו ית'. וכל אלו ג' דברים כל אחד יותר הרחקה מן הגשמיות, כי השכור הוא גשמי לגמרי, וכאשר אינו כועס שאינו מתפעל אינו כמו דבר שהוא כח בגשם שהדבר שהוא כח בגשם מתפעל בהתפעלות הגשם, ומי שעומד על מדותיו יש לו ענין גשמי במה שיש לו גדר והגדר הוא ענין גבול אשר שייך לגשם, ואלו דברים דברי חכמה מאוד. והתבאר לך כי בעל הנחה ואינו בעל כעס, נמשך אחר הש"י ולכך השם ית' אוהב אותו: בפרק אלו דברים (פסחים ס"ו, ב') א"ר שמעון בן לקיש כל אדם שכועס אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו ואם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו דכתיב ויקצוף משה על פקודי החיל וכתיב ויאמר אלעזר הכהן מכלל דמשה איעלם מיניה אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו מאלישע דכתיב כי לולי פני יהושפט מלך יהודה אני נושא אם אביט אליך ואם אראך וכתיב ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח ה', אמר ר' מני בן פטיש כל אדם שכועס אפי' פוסקין לו גדולה מן השמים מורידין אותו מנא לן מאליאב דכתיב ויחר אף אליאב ויאמר וגו' וכי אזיל שמואל לממשחינהו בכולהו כתיב בהו לא בזה בחר ה' באליאב כתיב ויאמר ה' אל שמואל אל תבט אל מראהו ואל גובה קומתו כי מאסתיהו מכלל דמעיקרא הוי חזי. וביאור זה כבר אמרנו כי הנוח הוא הסדר שאדם מסודר אל השווי, ואם כועס החכמה שלו מסתלקת, ואם נביא הוא הנבואה מסתלקת, כאשר יוצא האדם מן הסדר והוא שינוי, לכך אם יש לו חכמה ויש לו נבואה כאשר מקבל השינוי הוא יוצא ממה שראוי לו. ובא אח"כ להוסיף לומר שאפי' פוסקים לו גדולה מן השמים בטל דבר זה, כי מי שיש לו גדולה והוא פרנס צריך שיהיה הנהגתו בנחת, כי הפרנס כל עיקר שלו לסדר העם עד שהם מסודרים כי זהו עצם המלכות והשררה, וכאשר הוא בעצמו בעל כעס שהוא יוצא מן הסדר איך תהיה על ידו הסדר דבר זה לא יתן השכל, ולפיכך אם גזרו עליו גדולה מן השמים מורידין אותו מגדולתו. ועוד יש לך להבין אלו ג' דברים שנזכרו כאן החכמה והנבואה והגדולה, כי הם ג' מעלות עליונות אשר כל אחת ואחת מדריגה בפני עצמה כאשר תבין אלו ג', וע"י הכעס יוצא חוץ מן מעלת החכמה והנבואה והגדולה שהרי אלו ג' יש לכל אחד סדר מיוחד עם הש"י כאשר תבין. והכעס מוציא את האדם לגמרי מן הסדר עד שהוא יוצא חוץ לאלו ג' מעלות, ויש לך להבין זה: ובפרק ד' נדרים (נדרים כ"ב, ב') אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן כל הכועס כל מיני פורעניות של גיהנם שולטין בו שנאמר והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך כי הילדות והשחרות הבל ואין רעה אלא גיהנם שנאמר כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה. ופי' זה כי מי שהוא בעל חימה הוא ענין הגיהנם, כי הגיהנם לתוקף וגודל כחו מתיחס אל כח אש ולכך אמרו בכל מקום אש של גיהנם, ומפני שהאדם יש לו נפש רוחני כאשר הוא כועס ויוצא מן הסדר כל מיני גיהנם שולטים בו, כי הגיהנם ג"כ הוא יוצא מסדר העולם, לכך כל מיני גיהנם שולטים במי שהוא כועס ולכך כתיב והעבר רעה מבשרך. ומפני כי הנפש שהוא כועס הוא רוחני והוא יוצא מן הש"י ע"י הכעס, ולכך הגיהנם שהוא ג"כ רוחני והוא יוצא מן השווי שולט בו, אמר רבה בר רב הונא כל הכועס אפי' שכינה אינה חשובה כנגדו שנאמר רשע בגובה אפו בל ידרוש אין אלקים כל מזמותיו, ר' ירמי' מדפתי אמר אף משכח תלמודו ומוסיף טפשות שנאמר כי כעס בחיק כסילים ינוח וכתיב וכסיל יפרוש אולת, רב נחמן אמר בידוע שעונתיו מרובין מזכיותיו שנאמר איש אף יגרה מדון ובעל חימה רב פשע. ומה שאמר כי השכינה אינה חשובה כנגדו ודבר זה כמו שהתבאר, כי כאשר האדם כועס הוא יוצא מן הסדר הראוי וכל כך יוצא מן הסדר עד שאין השכינה נחשב אצלו מצד גודל השנוי, כי האדם הוא מסודר עם הש"י שהוא עלה לו וכאשר כועס הוא יוצא מן הסדר, ולכך אמר אף השכינה אינה חשוב כנגדו כי אינו מכיר עלתו ית' כאשר יוצא מן הסדר. וזה שאמר גם כן שמשכח תלמודו, כמו שהתבאר למעלה כי החכמה הוא סדר השכלי ומצד שהוא יוצא מן הסדר ולפיכך סר ממנו השכל, וכן מה שאמר שהוא בעל חטא הוא ג"כ דבר זה, שכל חוטא יוצא מן הדרך הראוי אשר סידר אליו הש"י ובשביל זה הוא בעל חטא ודבר זה מבואר. ושלשה דברים הנזכרים כאן דהיינו שאין השכינה חשובה כנגדו ומשכח תלמודו ושהוא בעל חטא כל אחד מוסיף על השני, כי אין השכינה חשובה כנגדו, דבר זה הוא ראשון שכ"כ יוצא מן הסדר עד שהשכינה אינה חשובה נגדו, ויותר כי חכמתו מסתלקת ממנו שעושה דבר זה רושם בעצמו עד (שהוא) שחכמתו מסתלקת ממנו, והוסיף עוד יותר מזה שהוא בעל חטא בעצמו. והכל כי הכעס הוא דבר זר לגמרי יוצא מן הסדר הראוי עד שימצא בו שלשה דברים אלו שהם זרים, ועל ידי שלשה דברים אלו הוא יוצא מן הסדר בכל כאשר תבין אלו ג' דברים:
In the Book of Proverbs (14:29) [it says]: "He that is slow to anger is of great understanding; But he that is hasty of spirit exalteth folly." King Solomon wanted to say that a person who does not anger easily is of great understanding, and this is as Solomon says in Ecclesiastes (7:9): "For anger resteth in the bosom of fools." And this is because when anger easily excites someone, all of this excitement is material in nature, and therefore he [Solomon] says 'For anger resteth in the bosom of fools' and the fool is far from one who is enlightened by higher elements, but one who is a possessor of slowness to anger [lit. of long breath] is slow to anger, and this teaches that he is of great understanding – because he is enlightened by his higher elements, therefore he is slow to anger. And he [Solomon] says “But he that is hasty of spirit exalteth folly” – this means when someone is of hasty spirit, this means folly is exalted out of them as one sifts out gold, because even if he is intelligent, in any case when he is quick to anger this exalts his folly. And in another place (Proverbs, 16:32), he [Solomon] says: “He that is slow to anger is better than the mighty; And he that ruleth his spirit than he that taketh a city”, read: one who is slow to anger is mighty because he stands like a hero and is not easily excited, and one who rules and conquers his spirit so that it will not leave him is greater than one who taketh a city, for one who conquers a city is conquering something material in nature, but one that conquers his spirit – this is something that is not material in nature, therefore he is greater. And this quality, slowness to anger [lit. of long breath], is from the qualities of God, may He be blessed, which is called ‘slowness to anger’ [lit. of long breath].... And in the fourth chapter of tractate Pesachim (113b): The Holy One May He Be Blessed Loves three: one who does not become angry; one who does not stand on his attributes and one who is not drunk. This statement is hinting at profound wisdom, for one who has these three is fitting for the love; for in these three attributes one is similar to the Creator of All, and one who is similar is loved by one who is similar. And know that HaShem May He Be Blessed is not affected in the way that material items are affected, or in that way that something that is a physical force is also affected. And so HaShem May He Be Blessed does not have definitions [lit. a fence], for a definition is composed of a fence that is separate, and any thing that is composed [of something] has the quality of being material, and thus all of them are attributes of the material. And therefore [the Gemara] said one who does not anger behold he is not affected like the physical, and as was explained above when one is slow to anger, he possesses an intellect which is completely separate, and thus one who does not anger is separate from the physical and in this way is similar to HaShem May He Be Blessed who does not have a physical force. And one who is drunk is completely physical for when he becomes drunk he has removed his intellect and he is physical, and we already explained this in many places and in the Path of Prayer we explained this, for the drunk is completely physical and thus the Torah forbids one who drank wine from entering a place of holiness which is separate, and he may not teach Torah which is intellectual. And one who does not stand on his attributes, behold for this person there is no definition, for one who has definition does not ever stray from his definition, and thus does not stray from his attributes and only stands within his definition, but one who does not stand on his attributes does not have a definition and he actually is not physical and in that sense is similar to HaShem May He Be Blessed who does not have a definition, and thus HaShem May He Be Blessed loves one who does not have any of these three things because the similar loves the one who is similar to him, and when one has these three things, there is a similarity in that He May He Be Blessed is separate from the physical and this is an essence of His Self, May He May Be Blessed. And all of these three each one is further from the physical: for the drunk is completely physical; and when one does not anger he is not affected and is not like something which has a physical force in that that a physical force affects it in a physical manner; and one who stands on his attributes has a physical element in that he has definition and the definition is a border which is connected to physical; and these words are words of extreme wisdom. And it should be made clear to you that one who has the quality of being calm does not have the quality of being angry, and follows after HaShem May He Be Blessed, and thus HaShem May He Be Blessed loves him. And in the chapter of ‘These are the Words’ (Pesachim 66b): Rabbi Shimon ben Lakish said: any person that becomes angry: if he is a wise man, his wisdom departs from him; if he is a prophet, his prophecy departs from him. If he is a wise man his wisdom departs from him – as it is written (Numbers 31:14), “And Moses was wroth with the officers of the host”, and it says (Numbers 31:21) “And Eleazar the priest said…”, implying that it (the wisdom/laws) became hidden from Moses. If he is a prophet his prophecy departs from him – from Elisha, as it is written (II Kings 3:14): “…surely, were it not that I regard the presence of Jehoshapat the king of Judah, I would not look toward thee, nor see thee,” and it is written (II Kings 3:15): “But now bring me a minstrel.’ And it came to pass, when the minstrel played, that the spirit [hand] of the LORD came upon him.” Rabbi Mani the son of Patish said: any person who becomes angry, even if he is destined for greatness from the heavens is lowered. From where do we know this? From where do we know this? From Eliab, as it is written (I Samuel 17:28) “and Eliab’s anger was kindled against David and he said..,”, and when Shmuel went to anoint him with reference to all of [David’s brothers] it is written, (I Samuel 16:8) " In the fourth chapter of tractate Nedarim (Nedarim 22a): “Rabbi Shmuel the Son of Nachami said: Rabbi Yochanan said: Anyone who is angry – every type of punishment of Gehinom shall rule over him, as it is written: “Therefore remove vexation from thy heart, And put away evil from thy flesh; For childhood and youth are vanity” (Ecclesiastes 11:10), and ‘evil’ is only Gehinom, as it is written: “The LORD hath made every things for His own purpose, Yea, even the wicked for the day of evil” (Proverbs 16:4).” And the meaning of this is that one who is on fire with rage is essentially Gehinom, because the power and greatness of the strength of Gehinom is connected to the power of fire, and thus it is said in every place [in rabbinic literature] ‘the fire of Gehinom’. And because man has a spiritual soul, when he becomes angry and departs from the order, every type of Gehinom rules over him, because the Gehinom also is a departure from the order of the world; thus every type of Gehinom rules over he who is angry, and thus it is written, ‘And put evil away from thy flesh’. And because his soul that is angry is spiritual, and he departs from the Name May He Be Blessed by way of the anger, thus the Gehinom which is also spiritual and departs from the balance rules over him. [Nedarim 22b continues…] “Rava Bar Rav Huna said anyone who is angry – even the Shechina is not important to him, as it is written (Psalms 10:4), “The wicked, in the pride of his countenance [, saith]: 'He will not require'; All his thoughts are: 'There is no God.'” Rabbi Jeremiah from Difty said: he also forgets his Torah learning and adds stupidity, as it says (Ecclesiastes 7:9), “For anger resteth in the bosom of fools,” and it is written (Proverbs 13:16), “But a fool unfoldeth folly.” Rav Nachman said it is known that [as a result of getting angry] your sins will be greater than your merits, as it says (Proverbs 29:22), “And a wrathful man aboundeth in transgression.” ” And that which is written that the Shechina is not important to him – this is as I will explain, for when a person is angry, he departs from the appropriate order and therefore leaves the order until the Shechina is no longer important to him on a large change, because the person is aligned with the Name May He Be Blessed, who is his Cause, and when he is angry he departs from the order, and thus it says also the Shechina is not important to him because he does not recognize his Cause, may He be blessed, when he departs from the order. And it is said also that he forgets his Torah learning, as it was explained above, because his wisdom is the organization of his intellect, from the angle that he departs from the order and therefore his intellect leaves him. And thus that which is written that he is a sinner is also this idea, for every sinner departs from the fitting path, which the Name May He Be Blessed set for him, and because of this he is a sinner, and this idea is obvious. And these three ideas mentioned here - that the Shechina is not important to him, and that he forgets his Torah learning, and that he becomes a sinner – each one adds to the other: when the Shechina is not important to him, this is the primary root [lit. first] – when therefore he departs from the order until the Shechina is no longer important to him; and more, when his wisdom is removed from him when he does this there is an impression on himself until his wisdom departs from him; and it adds even more that he becomes a sinner himself. And this is also because the anger is a completely foreign departure from the fitting order until he will find these three ideas, which are foreign, and by way of these three he will depart from the order in everything when he understands these three ideas. ...
Mesillat Yesharim 11
In the chapter on Cleanliness (Nekiyut), Ramchal identifies anger as one of the traits that "defile" the soul, arguing that one must examine and uproot the inner desires and pride that trigger anger.
וְכָל מָה שֶׁיִּקַּח מֵהֶן לַהֲנָאַת עַצְמוֹ בְּאֵיזֶה אֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה, אֵינוֹ אֶלָּא גֶּזֶל גָּמוּר. וְאִם לֹא מְחָלוֹ, אֵינוֹ מָחוּל, שֶׁכְּבָר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא פו): עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ.
On anger, our sages of blessed memory said (Shab.105b, Zohar 3:179): "anyone who becomes angry should be regarded in your eyes as one who worships idols". On jealousy and lust we learned explicitly: "jealousy, lust, and honor remove a person out of the world" (Avot 4:21). The in-depth study necessary in relation to them must be such that one escapes from them and all of their branches for they are one and all as "degenerate branches of a strange vine"(Yirmiyahu 2:21).
Kedushat Levi, Genesis, Vayishlach
Reb Levi Yitzchak uses the narrative of Yaakov and Esav to explore how the person of faith transforms anger into compassion, teaching that the antidote to anger is seeing the divine spark in the person who provokes you.
הצילני נא מיד אחי מיד עשו (בראשית לב, יב). דעשו הוא הסטרא אחרא הוא מלאך המות הוא היצר הרע, ובקשת יעקב היה הצילני נא שלא יהיה עשו אחי. וזהו מיד אחי מיד עשו, שלא יתגלגל שהיצר הרע יהיה אחי. שפעמים חס ושלום היצר הרע מסית לעבירה ולעין אדם מראה מצוה ועל דרך זה מתקרב לאדם ללכדו במהרה לעשות עבירה והבן: והיה כי יפגשך עשו אחי ושאלך למי אתה וכו'(בראשית לב, יח). דהכלל בתחילת התקרבות האדם לה' שיצר הרע מתגבר עליו יחשוב לו שבעבודתו לה' יגיע לו טובות עולם הזה גם כן ובזה מוכנע היצר הרע שלא לקטרג אותו על דבקותו בה' ואחר כך כשכבר מדבק עצמו בה' אז עבודתו רק לעשות נחת רוח ליוצרו ולא לטובת עולם הזה. וזה והיה כי יפגשך עשו אחי ושאלך למי, דהיינו היצר הרע שמכונה בשם עשו שיפגוש במלאכי יעקב שהם מחשבות קדושות של יעקב שממנו נבראו מלאכים והוא יקטרג למחשבות אנה תלך. ואמרת לעבדך ליעקב, אנו מלאכי יעקב שבאמצעות מעשים הטובים אנו נבראים ואל תקטרג ליעקב על מעשיו הטובים, כי מנחה היא שלוחה לאדוני לעשו, שגם לך נוגע הטוב שבאמצעות מעשיו הטובים יגיע לו עולם הזה שעולם הזה היא מנחת היצר הרע:
Genesis 32,11. “please save me from my brother, i.e. from Esau;” Esau represents the negative side of the emanations, Satan, the angel of death, the evil urge within us. Yaakov prays that his brother should not turn out to be a Satan in disguise, just as the evil urge sometimes portrays something sinful as if it were a good deed, a מצוה, so as to enable us to salvage our conscience when following his advice. Genesis 32,17. “when my brother Esau will meet you and ask you to whom these herds belong, etc;” it is a rule that when a person approaches G’d with a request, that the evil urge within him tries to convince him that he is entitled to make whatever request from G’d that he has in mind, and that certain privileges on this earth are part of this entitlement as part of his serving the Lord. The evil urge, in its wisdom, acts as if it had been defeated by not immediately protesting that individual’s request by pointing out to G’d that person’s shortcomings. At a later stage, when such a person has already established a more intimate relationship vis a vis his Creator so that he realizes that his service of the Lord is not meant to secure him rewards on earth, but is meant to provide a sense of satisfaction for his Creator that one of His creatures fulfils his purpose in life, he has reached the stage where the evil urge, also known as Esau, encounters such a G’d-serving person head on. The “angels” of Yaakov, are a euphemism for this person’s thoughts. At that point, attempting to interfere with progress of such a personality towards spiritual perfection, Esau, i.e. the evil urge, asks these “angels” who are the creations of the person’s performance of G’d’s commandments, where they are headed, i.e. אנה תלך. The person is advised (the point of the Torah relating this encounter) to blunt such questions by saying that they have been created by “your servant Yaakov;” he is told to assuage the evil urge by saying that his good deeds are a “gift” to him (the evil urge), seeing that the evil urge is also one of G’d’s creatures and as such entitled to some recognition.
Noam Elimelekh, Sefer Bereshit, Vayishlach
The Noam Elimelekh teaches that anger blocks the flow of divine blessing and that a tzaddik's spiritual power depends entirely on inner peace and the complete absence of anger.
וזה הוא לשון "תפילה", דהיינו דביקות כמו "נפתולי אלקים כו'", שע"י התפילות הזַכוֹת והצלולות במחשבות טהורות נתדבק בו ית'.
Behold the work of the tzadik is to be clinging to the Blessed and Elevated One, to cling his soul under the Throne of Glory, the place of his root, and the tzadik purifies and cleanses himself from all external desires - and then his cleansed body too clings to the Blessed One.