Remembering and Erasing Amalek

זָכ֕וֹר אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה לְךָ֖ עֲמָלֵ֑ק בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם׃ אֲשֶׁ֨ר קָֽרְךָ֜ בַּדֶּ֗רֶךְ וַיְזַנֵּ֤ב בְּךָ֙ כׇּל־הַנֶּחֱשָׁלִ֣ים אַֽחֲרֶ֔יךָ וְאַתָּ֖ה עָיֵ֣ף וְיָגֵ֑עַ וְלֹ֥א יָרֵ֖א אֱלֹהִֽים׃ וְהָיָ֡ה בְּהָנִ֣יחַ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֣יךָ ׀ לְ֠ךָ֠ מִכׇּל־אֹ֨יְבֶ֜יךָ מִסָּבִ֗יב בָּאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר יְהֹוָה־אֱ֠לֹהֶ֠יךָ נֹתֵ֨ן לְךָ֤ נַחֲלָה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ תִּמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם לֹ֖א תִּשְׁכָּֽח׃ {פ}

Remember what Amalek did to you on your journey, after you left Egypt— how, undeterred by fear of God, he surprised you on the march, when you were famished and weary, and cut down all the stragglers in your rear. Therefore, when the ETERNAL your God grants you safety from all your enemies around you, in the land that the ETERNAL your God is giving you as a hereditary portion, you shall blot out the memory of Amalek from under heaven. Do not forget!

וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה כְּתֹ֨ב זֹ֤את זִכָּרוֹן֙ בַּסֵּ֔פֶר וְשִׂ֖ים בְּאׇזְנֵ֣י יְהוֹשֻׁ֑עַ כִּֽי־מָחֹ֤ה אֶמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָֽיִם׃ וַיֹּ֗אמֶר כִּֽי־יָד֙ עַל־כֵּ֣ס יָ֔הּ מִלְחָמָ֥ה לַיהֹוָ֖ה בַּֽעֲמָלֵ֑ק מִדֹּ֖ר דֹּֽר׃ {פ}

Then GOD said to Moses, “Inscribe this in a document as a reminder, and read it aloud to Joshua: I will utterly blot out the memory of Amalek from under heaven!” He said, “It means, ‘Hand upon the throne of Yah!’ GOD will be at war with Amalek throughout the ages.”

וְכֵן הָיָה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שָׁלֹשׁ מִצְוֹת נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל בִּכְנִיסָתָן לָאָרֶץ – לְהַעֲמִיד לָהֶם מֶלֶךְ, וּלְהַכְרִית זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק, וְלִבְנוֹת לָהֶם בֵּית הַבְּחִירָה. תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שָׁלֹשׁ מִצְוֹת נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל בִּכְנִיסָתָן לָאָרֶץ – לְהַעֲמִיד לָהֶם מֶלֶךְ, וּלְהַכְרִית זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק, וְלִבְנוֹת לָהֶם בֵּית הַבְּחִירָה. וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶן תְּחִילָּה. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: ״כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַה׳ בַּעֲמָלֵק״, הֱוֵי אוֹמֵר: לְהַעֲמִיד לָהֶם מֶלֶךְ תְּחִילָּה. וְאֵין ״כִּסֵּא״ אֶלָּא מֶלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה׳ לְמֶלֶךְ״. וַעֲדַיִין אֵינִי יוֹדֵעַ אִם לִבְנוֹת לָהֶם בֵּית הַבְּחִירָה תְּחִלָּה, אוֹ לְהַכְרִית זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק תְּחִלָּה. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: ״וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכׇּל אוֹיְבֵיכֶם וְגוֹ׳ וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה׳ וְגוֹ׳״, הֱוֵי אוֹמֵר: לְהַכְרִית זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק תְּחִלָּה.

The baraita continues: And so would Rabbi Yehuda say: Three mitzvot were commanded to the Jewish people upon their entrance into Eretz Yisrael, which apply only in Eretz Yisrael: They were commanded to establish a king for themselves (see Deuteronomy 17:14–15), and to cut off the seed of Amalek in war (see Deuteronomy 25:17–19), and to build the Chosen House, i.e., the Temple, in Jerusalem (see Deuteronomy 12:10–12). It is taught in a baraita: Rabbi Yosei says: Three mitzvot were commanded to the Jewish people upon their entrance into Eretz Yisrael: To establish a king for themselves, and to cut off the seed of Amalek in war, and to build for themselves the Chosen House in Jerusalem. But I do not know which one they are obligated to do first. When the verse states: “The hand upon the throne [kes] of the Lord: The Lord will have war with Amalek from generation to generation” (Exodus 17:16), you must say that this means they are obligated to establish a king for themselves first, before waging war with Amalek, and the verse is interpreted as follows: “Throne of the Lord” is nothing other than a symbolic name for a king, as it is stated: “Then Solomon sat on the throne [kisei] of the Lord as king” (I Chronicles 29:23), indicating that a king sits on “the throne of the Lord.” The baraita continues: And still I do not know whether building them the Chosen House is first, or cutting off the seed of Amalek is first, i.e., after the appointing of the king. When the verse states: “And He will give you rest from all your enemies round about, so that you dwell in safety; then it shall come to pass that the place that the Lord your God shall choose to cause His name to dwell there, there shall you bring all that I command you” (Deuteronomy 12:10–11), you must say that the Jewish people were to cut off the seed of Amalek first.

״אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה״. (אַחַר מַאי?) אָמַר רָבָא: אַחַר שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רְפוּאָה לַמַּכָּה. דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַכֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל אֶלָּא אִם כֵּן בּוֹרֵא לָהֶם רְפוּאָה תְּחִילָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כְּרׇפְאִי לְיִשְׂרָאֵל וְנִגְלָה עֲוֹן אֶפְרַיִם״. אֲבָל אוּמּוֹת הָעוֹלָם אֵינוֹ כֵּן — מַכֶּה אוֹתָן וְאַחַר כָּךְ בּוֹרֵא לָהֶם רְפוּאָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְנָגַף ה׳ אֶת מִצְרַיִם נָגוֹף וְרָפוֹא״.

The verse describes when the rest of the events of the Megilla occurred: “After these events did King Ahasuerus promote Haman” (Esther 3:1). The Gemara asks: After what particular events? Rava said: Only after the Holy One, Blessed be He, created a remedy for the blow and set in place the chain of events that would lead to the miraculous salvation was Haman appointed, setting the stage for the decree against the Jews to be issued. Rava explains: As Reish Lakish said: The Holy One, Blessed be He, does not strike at the Jewish people unless He has already created a remedy for them beforehand, as it is stated: “When I would have healed Israel, then the iniquity of Ephraim was uncovered” (Hosea 7:1). But this is not so with regard to the nations of the world. With them, God first strikes them and only afterward does He create a remedy, as it is stated: “And the Lord shall smite Egypt, smiting and healing” (Isaiah 19:22).

לִזְכֹּר מָה שֶׁעָשָׂה לָנוּ עֲמָלֵק – שֶׁנִּצְטַוִּינוּ לִזְכֹּר מָה שֶׁעָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁהִתְחִיל לְהִתְגָּרוֹת בָּם בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם, בְּטֶרֶם נָשָׂא גּוֹי וּמַמְלָכָה יָדוֹ עֲלֵיהֶם, וּכְעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (במדבר כד, כ) רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק. וְתַרְגּוּמוֹ, רֵישׁ קְרָבַיָּא דְּיִשְׂרָאֵל הֲוָה עֲמָלֵק, שֶׁהַכֹּל הָיוּ יְרֵאִים מֵהֶם בְּשָׁמְעָם הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה לָהֶם הַשֵּׁם בְּמִצְרַיִם, וְהָעֲמָלֵקִים בְּרֹעַ לִבָּם וּבְמִזְגָּם הָרַע לֹא שָׁתוּ לִבָּם לְכָל זֶה וַיִּתְגָּרוּ בָּם, וְהֶעֱבִירוּ מִתּוֹךְ כָּךְ יִרְאָתָם הַגְּדוֹלָה מִלֵּב שְׁאָר הָאֻמּוֹת, וּכְעִנְיָן שֶׁמָּשְׁלוּ בָּזֶה רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסיקתא רבתי פרשה יב תנחומא כאן) מָשָׁל לְיוֹרָה רוֹתַחַת שֶׁאֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לֵרֵד לְתוֹכָהּ וּבָא אֶחָד וְקָפַץ וְיָרַד לְתוֹכָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁנִּכְוָה הֵקֵר אוֹתָהּ לַאֲחֵרִים. וְעַל זְכִירַת עִנְיָנָם זֶה נֶאֱמַר (דברים כה יז) זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לָתֵת אֶל לִבֵּנוּ שֶׁכָּל הַמֵּצֵר לְיִשְׂרָאֵל שָׂנאוּי לִפְנֵי הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, וְכִי לְפִי רָעָתוֹ וְעָרְמַת רֹב נִזְקוֹ תִּהְיֶה מַפַּלְתּוֹ וְרָעָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה מוֹצֵא בַּעֲמָלֵק כִּי מִפְּנֵי שֶׁעָשָׂה רָעָה גְּדוֹלָה לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהִתְחִיל הוּא לְהַזִּיקָם, צִוָּנוּ בָּרוּךְ הוּא לְאַבֵּד זִכְרוֹ מִנִּי אֶרֶץ וּלְשָׁרֵשׁ אַחֲרָיו עַד כַּלֵּה (עי' ספהמ"צ להרמב"ם עשה קפט).

To remember what Amalek did to us: That we were commanded to remember what Amalek did to Israel — that he began to harass them when they left Egypt, before any other nation or kingdom raised their hand against them; and as the matter is stated, (Numbers 24:20) “Amalek is the first of nations.” Its [Aramaic] translation (Onkelos Numbers 24:20) is “The first battle of Israel was Amalek” — because everyone was afraid of them when they heard of God’s great hand that He used for them in Egypt. But the Amalekites, due to their evil hearts and evil disposition, did not turn their hearts to all of this, and harassed them [by waging war]. And as a result of this, Amalek was able to remove the great fear from the hearts of the other nations. And it is like the matter that our Rabbis, may their memory be blessed, analogized it (Pesikta Rabbati 12, Midrash Tanchuma on Devarim 25:17) to the analogy to a large boiling pot that no person could enter and [then] one [individual] comes and jumps and enters it. Even though he is burnt, he cools it for others. And about the memory of their matter is it stated (Deuteronomy 25:17), “Remember what Amalek did to you on your journey, after you left Egypt.” It is from the roots of this commandment [that it is] to put into our hearts that anyone who distresses Israel is despised in front of God, blessed be He; and that according to his evil and his great deceptive damage, will be his downfall and bad [occurrences], as you find with Amalek: That due to [the fact that] he committed a great evil to Israel — that he began to harm them — blessed be He, commanded us to “destroy his memory from the earth” and root it out after him, until its end. (See Sefer HaMitzvot, Positive Commandments 189.)

כְּדֵי לְעוֹרֵר אֵיבָתוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כה יז) "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק". מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ זָכוֹר בַּפֶּה לֹא תִּשְׁכָּח בַּלֵּב. שֶׁאָסוּר לִשְׁכֹּחַ אֵיבָתוֹ וְשִׂנְאָתוֹ:

Similarly, it is a positive commandment to destroy the memory of Amalek, as Deuteronomy 25:19 states: 'Obliterate the memory of Amalek. It is also a positive commandment to constantly remember their evil deeds and their ambush of Israel to arouse our hatred of them, as ibid.:17 states: 'Remember what Amalek did to you.' The Oral Tradition teaches: ...Remember' - with your mouths; ...Do not forget' - in your hearts.' For it is forbidden to forget our hatred and enmity for them.

והוא אמרו יתעלה תמחה את זכר עמלק. וכבר קדם לנו שלש מצות נצטוו בני ישראל בכניסתן לארץ, למנות להם מלך ולבנות בית הבחירה ולמחות זרע עמלק.

That is that He commanded us to exclusively cut off the seed of Amalek - males, females, adults and children - from among the rest of the descendants of Esav. And that is His, may He be exalted, saying, "you shall blot out the memory of Amalek" (Deuteronomy 25:19).

וְכֵן מִצְוַת עֲשֵׂה לְאַבֵּד זֵכֶר עֲמָלֵק. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כה יט) "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק". וּמִצְוַת עֲשֵׂה לִזְכֹּר תָּמִיד מַעֲשָׂיו הָרָעִים וַאֲרִיבָתוֹ. כְּדֵי לְעוֹרֵר אֵיבָתוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כה יז) "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק". מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ זָכוֹר בַּפֶּה לֹא תִּשְׁכָּח בַּלֵּב. שֶׁאָסוּר לִשְׁכֹּחַ אֵיבָתוֹ וְשִׂנְאָתוֹ:

Similarly, it is a positive commandment to destroy the memory of Amalek, as Deuteronomy 25:19 states: 'Obliterate the memory of Amalek. It is also a positive commandment to constantly remember their evil deeds and their ambush of Israel to arouse our hatred of them, as ibid.:17 states: 'Remember what Amalek did to you.' The Oral Tradition teaches: ...Remember' - with your mouths; ...Do not forget' - in your hearts.' For it is forbidden to forget our hatred and enmity for them.

וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי שֶׁהוּא לוֹמַר שֶׁלֹּא תִּשְׁכַּח מָה שֶׁעָשָׂה לָנוּ עֲמָלֵק עַד שֶׁנִּמְחֶה אֶת שְׁמוֹ מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם, וּנְסַפֵּר זֶה לְבָנֵינוּ וּלְדוֹרוֹתֵינוּ לוֹמַר לָהֶם כָּךְ עָשָׂה לָנוּ הָרָשָׁע וּלְכָךְ נִצְטַוִּינוּ לִמְחוֹת אֶת שְׁמוֹ. וְכֵן בְּמַעֲשֵׂה מִרְיָם נִצְטַוִּינוּ לְהוֹדִיעוֹ לְבָנֵינוּ וּלְסַפֵּר בּוֹ לְדוֹרוֹת, ואע"פ שֶׁהָיָה רָאוּי גַּם לְהַסְתִּירוֹ שֶׁלֹּא לְדַבֵּר בִּגְנוּתָן שֶׁל צַדִּיקִים, אֲבָל צִוָּה הַכָּתוּב לְהוֹדִיעוֹ וּלְגַלּוֹתוֹ כְּדֵי שֶׁתְּהֵא אַזְהָרַת לָשׁוֹן הָרַע שׂוּמָה בְּפִיהֶם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא חֵטְא גָּדוֹל וְגוֹרֵם רָעוֹת רַבּוֹת, וּבְנֵי אָדָם נִכְשָׁלִים בּוֹ תָּמִיד

The correct interpretation appears to me that the verse states that you are not to forget what Amalek did to us until we blot out his remembrance from under the heavens, and that we are to relate it to our children and to our generations, saying to them, “Thus did the wicked one do to us and therefore we have been commanded to blot out his name.” Similarly, in the affair of Miriam we were commanded to make it known to our children and relate it to the generations.

מצוה זו היא להכרית זרעו של עמלק. כי נשבע הקב"ה, שלא יחזור לכסאו עד שיטול נקמה ממנו. פתח רעיא מהימנא ואמר, ודאי משום זה היו הולכים במדבר ועל הים, ולא נכנסו לארץ ישראל עד שיטול נקמה בעמלק.

א] מה שבא מצד משטמה שיש לו על ישראל ורצה להשמידם ולאבדם, ב] מה שבא ללחום נגד ה' ושמו הגדול. ובמשנה תורה צוה על זכירת מעשה עמלק מצד איבתו השמורה לישראל, כי כל צוררי ישראל רצו לשלול ממונם או לכבשם לעבדים, והוא חשב למחות כל זכר למו וע"כ צוה לישראל למחות את שמו, עז"א כתוב זאת זכרון בספר, מלת זאת מציין המעשה הגלוי של עמלק שעשה נגד ישראל, יכתב בספר משנה תורה לזכרון, כמ"ש זכור את אשר עשה לך עמלק, ובכל דבר שנכתב בתורה שבכתב נמסרו ג"כ דברים בעל פה, שזה מסר משה ליהושע מפה לאזן כמ"ש משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ועז"א ושים באזני יהושע, ר"ל שימסור לו בע"פ, שחוץ ממה שנצטוו ללחוה עמו על משטמת עולם שי"ל על ישראל, יבא עת שהשי"ת בעצמו ימחה את שמו, נגד מה שהיה מגמתו לנאץ שם ה', ונגד מה שנלחם עם ה' מחה אמחה את זכר עמלק יבא עת לעת"ל שאני בעצמי אמחה את זכר עמלק, וזה יהיה לעת"ל, ורמז ג"כ שבכל דור ודור יעמדו צוררי ישראל להשמידם וצוררי ה' ומכחישי שמו

ומיד נופלי' אומותם אך שר עמלק אין מפלתו כ"א ביד ישראל כי איככה יפיל הוא ית' את שרו הצריך ליפול תחלה אם הוא שטן הוא סמאל הוא יצר הרע ובכל חטא ועון אשר נחטא אנו מחזיקים ומאשרים אותו כנודע. אם לא ע"י שזכינו מכל עונותינו בכל מכל כל כי אז יכנע וימחה מן העולם. ואמר שיפילהו מלמעלה הוא ית' יפילהו מלמטה וז"א כי מחה אתה את השר על השמים ואחרי כן אמחה את זכר עמלק מתחת השמים. והוא כי מלחמת השר הזה היא מלחמת היצר הרע והיה מוטלת על האדם ושל העם היא לה' איש מלחמה ועל כן צריך זכירה זו בלב כל איש ישראל. למען ידעו כי בדבר הזה תלויה גאולת' וטובתם לעולם וע"כ במשנה תורה הוא או' תמחה את זכר עמלק מתחת השמים כי הלא לכאור' יראה כסותר מאמרו פה כי בזה מייחס המחאה מתחת השמים אליו יתברך ושם אל ישראל ופה נאמר מחה אמחה שהוא כפול.

ומפני שבארנו בחבור גבורות השם ענין גאולת מצרים, יש לחבר עם זה גאולה אחרונה. וחבור הזה יקרא בשמו נצח ישראל, והטעם מבואר למעלה בתחלה חבור גבורות ה' (סוף הקדמה שלישית), כי בחבור הזה יתבאר כי השם יתברך נתן לישראל הנצחיות, ואינם כלים חס ושלום בגלותם הקשה הכבד. גם כן יתבאר כי יש אל השם יתברך הנצח, שיהיה מנצח מלכות הרביעית שיש לה הממשלה, וכדכתיב (עובדיה א, כא) "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה אחד". אמן כן יהי רצון במהרה בימינו:

And because we have explained in the work Gevurot Hashem the matter of the redemption from Egypt, it is fitting to join with it the final redemption. And this work shall be called by its name, Netzach Yisrael (The Eternity of Israel), the reason for which was explained above at the beginning of the work Gevurot Hashem. For in this work, it will be explained that the Lord, may He be blessed, has given to Israel eternity, and they will not, Heaven forfend, perish in their difficult and heavy exile. It will also be explained that the Lord, may He be blessed, possesses Victory, in that He will vanquish the fourth kingdom which holds dominion, as it is written (Obadiah 1:21), “And saviors shall ascend Mount Zion to judge the mount of Esau, and the kingdom shall be the Lord’s.” Amen, so may it be His will, speedily in our days.

וכשתהיה משועבד תחת כחות השמים, לפחות לא תשכח, עד כאן. ומצוה גדולה היא לומר פרשה זו בכל יום לקיים מצות זכור. ואחר כך יאמר על עמלק ימח שמו וזכרו ונמח זכורו מלהזכירו, ובזה יקיים לא תשכח, ויקויים (תהלים ט, ז-ח) (כי) אבד זכרם המה וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו:

I have found that the Torah divides this commandment into two halves. When the Jewish people are politically independent and strong, the part of the commandment we are obligated to fulfill is "to wipe out the memory of Amalek." When we are politically impotent we must still fulfill the part of the commandment which bids us "not to forget." One performs this part by cursing the name of Amalek and what that nation stands for.