Divine Purpose of the Canaanite Nations

לֹ֣א בְצִדְקָתְךָ֗ וּבְיֹ֙שֶׁר֙ לְבָ֣בְךָ֔ אַתָּ֥ה בָ֖א לָרֶ֣שֶׁת אֶת־אַרְצָ֑ם כִּ֞י בְּרִשְׁעַ֣ת ׀ הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֗לֶּה יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ מוֹרִישָׁ֣ם מִפָּנֶ֔יךָ וּלְמַ֜עַן הָקִ֣ים אֶת־הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֤ע יְהֹוָה֙ לַאֲבֹתֶ֔יךָ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹֽב׃

It is not because of your virtues and your rectitude that you will be able to possess their country; but it is because of their wickedness that the ETERNAL your God is dispossessing those nations before you, and in order to fulfill the oath that GOD made to your fathers Abraham, Isaac, and Jacob.

וַיֹּ֖אמֶר אָר֣וּר כְּנָ֑עַן עֶ֥בֶד עֲבָדִ֖ים יִֽהְיֶ֥ה לְאֶחָֽיו׃ וַיֹּ֕אמֶר בָּר֥וּךְ יְהֹוָ֖ה אֱלֹ֣הֵי שֵׁ֑ם וִיהִ֥י כְנַ֖עַן עֶ֥בֶד לָֽמוֹ׃ יַ֤פְתְּ אֱלֹהִים֙ לְיֶ֔פֶת וְיִשְׁכֹּ֖ן בְּאׇֽהֳלֵי־שֵׁ֑ם וִיהִ֥י כְנַ֖עַן עֶ֥בֶד לָֽמוֹ׃

he said, “Cursed be Canaan; The lowest of slaves Shall he be to his brothers.” And he said, “Blessed be the ETERNAL, The God of Shem; Let Canaan be a slave to them. May God enlarge Japheth, And let him dwell in the tents of Shem; And let Canaan be a slave to them.”

בְּהַנְחֵ֤ל עֶלְיוֹן֙ גּוֹיִ֔ם        בְּהַפְרִיד֖וֹ בְּנֵ֣י אָדָ֑ם יַצֵּב֙ גְּבֻלֹ֣ת עַמִּ֔ים        לְמִסְפַּ֖ר בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

When the Most High gave nations their homes And set the divisions of humankind, The boundaries of peoples were fixed In relation to Israel’s numbers.

אַל־תֹּאמַ֣ר בִּלְבָבְךָ֗ בַּהֲדֹ֣ף יְהֹוָה֩ אֱלֹהֶ֨יךָ אֹתָ֥ם ׀ מִלְּפָנֶ֘יךָ֮ לֵאמֹר֒ בְּצִדְקָתִי֙ הֱבִיאַ֣נִי יְהֹוָ֔ה לָרֶ֖שֶׁת אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את וּבְרִשְׁעַת֙ הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֔לֶּה יְהֹוָ֖ה מוֹרִישָׁ֥ם מִפָּנֶֽיךָ׃ לֹ֣א בְצִדְקָתְךָ֗ וּבְיֹ֙שֶׁר֙ לְבָ֣בְךָ֔ אַתָּ֥ה בָ֖א לָרֶ֣שֶׁת אֶת־אַרְצָ֑ם כִּ֞י בְּרִשְׁעַ֣ת ׀ הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֗לֶּה יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ מוֹרִישָׁ֣ם מִפָּנֶ֔יךָ וּלְמַ֜עַן הָקִ֣ים אֶת־הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֤ע יְהֹוָה֙ לַאֲבֹתֶ֔יךָ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹֽב׃

And when the ETERNAL your God has thrust them from your path, say not to yourselves, “GOD has enabled us to possess this land because of our virtues”; it is rather because of the wickedness of those nations that GOD is dispossessing them before you. It is not because of your virtues and your rectitude that you will be able to possess their country; but it is because of their wickedness that the ETERNAL your God is dispossessing those nations before you, and in order to fulfill the oath that GOD made to your fathers Abraham, Isaac, and Jacob.

אַל־תִּֽטַּמְּא֖וּ בְּכׇל־אֵ֑לֶּה כִּ֤י בְכׇל־אֵ֙לֶּה֙ נִטְמְא֣וּ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר־אֲנִ֥י מְשַׁלֵּ֖חַ מִפְּנֵיכֶֽם׃ וַתִּטְמָ֣א הָאָ֔רֶץ וָאֶפְקֹ֥ד עֲוֺנָ֖הּ עָלֶ֑יהָ וַתָּקִ֥א הָאָ֖רֶץ אֶת־יֹשְׁבֶֽיהָ׃

Do not defile yourselves in any of those ways, for it is by such that the nations that I am casting out before you defiled themselves. Thus the land became defiled; and I called it to account for its iniquity, and the land spewed out its inhabitants.

[ט] אבל בשאר ימות השנה שלא נצטוו לבא, לא נצטוו לבא שלא ריקנים. אף כאן על יום שנצטוה נצטוה… ת"ל "אל הקדש" – לרבות שאר ימות השנה.

9) but on the other days of the year, when they are not commanded to come, they are not commanded not to come empty-handed — here, too, (we would say that) on a day that he is commanded, he is commanded, (but not when he is not commanded). It is, therefore, written "at all times," to include the other days of the year.

רַבִּי דוֹסָא אוֹמֵר, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (שמות לג, כ):

The Glory, in whose regard it is stated: “Do I not fill the heavens and the earth, the utterance of the Lord?” (Jeremiah 23:24), see the love of Israel, what [honor] it caused them: this extensive Glory constricted itself to speak from upon the Ark cover between the two cherubs.

וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם (במדבר יג, כה), וַהֲלוֹא אַתְּ מוֹצֵא שֶׁהָלְכוּ מִן הַדָּרוֹם לַצָּפוֹן אַרְבָּעִים יוֹם, וְאַרְבָּעִים יוֹם הָיוּ מְהַלְּכִין אֶת כֻּלָּהּ, אֶלָּא שֶׁגָּלוּי הָיָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהֵן בָּאִין וְאוֹמְרִים לָשׁוֹן הָרָע עַל הָאָרֶץ, וְנִגְזַר עַל אוֹתוֹ הַדּוֹר שָׁנִים שֶׁל צָרָה, יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה

You find that they went from the south to the north in forty days, but in forty days they traversed it in its entirety?

אֶלָּא הָנְהוּ — מִיבְּעֵי לֵיהּ לְרַבּוֹת אֶת הַגּוֹיִם, שֶׁמּוּזְהָרִין עַל בִּרְכַּת הַשֵּׁם וְעַל עֲבוֹדָה זָרָה כְּיִשְׂרָאֵל. הַאי נָמֵי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְרַבּוֹת אֶת הַגּוֹיִם שֶׁמּוּזְהָרִין עַל הָעֲרָיוֹת כְּיִשְׂרָאֵל.

So too there, will you say that it is prohibited to teach these halakhot before two individuals? The Gemara answers: Rather, those instances of the double expression: Man, man, are required for him, the tanna, in order to include gentiles, who are commanded with regard to blessing, a euphemism for cursing, God, and with regard to idol worship just as Jews are commanded.

עוּלָּא רָמֵי: כְּתִיב ״בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה ה׳ דִּמְעָה מֵעַל כׇּל פָּנִים״, וּכְתִיב ״כִּי הַנַּעַר בֶּן מֵאָה שָׁנָה יָמוּת לֹא יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד עוּל יָמִים״. לָא קַשְׁיָא: כָּאן – בְּיִשְׂרָאֵל, כָּאן – בְּאוּמּוֹת הָעוֹלָם. וְאוּמּוֹת הָעוֹלָם מַאי בָּעוּ הָתָם? הָנָךְ דִּכְתִיב בְּהוּ ״וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם וּבְנֵי נֵכָר אִכָּרֵיכֶם וְכֹרְמֵיכֶם״.

Ulla raises a contradiction. It is written: “He will swallow death forever; and the Lord God will wipe tears from all faces” (Isaiah 25:8), indicating that death will no longer exist at the end of days. And it is written: “There shall be no more an infant a few days old then…for the youngest shall die one hundred years old” (Isaiah 65:20). The Gemara answers that this contradiction is not difficult. The verse here, in Isaiah chapter 25, is written with regard to the Jewish people, who will live forever after resurrection; the verse there, in Isaiah chapter 65, is written with regard to gentiles, who will ultimately die after an extremely long life. The Gemara asks: And what do gentiles seek, i.e., why will they merit to live, in that era? The Gemara answers that the verse is referring to those gentiles about whom it is written: “And strangers shall stand and feed your flocks, and aliens shall be your plowmen and vinedressers” (Isaiah 61:5).

אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהוֹשֵׁעַ: בָּנֶיךָ חָטְאוּ. וְהָיָה לוֹ לוֹמַר: בָּנֶיךָ הֵם, בְּנֵי חֲנוּנֶיךָ הֵם, בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, גַּלְגֵּל רַחֲמֶיךָ עֲלֵיהֶן. לֹא דַּיּוֹ שֶׁלֹּא אָמַר כָּךְ, אֶלָּא אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כׇּל הָעוֹלָם שֶׁלְּךָ הוּא, הַעֲבִירֵם בְּאוּמָּה אַחֶרֶת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מָה אֶעֱשֶׂה לְזָקֵן זֶה? אוֹמַר לוֹ: לֵךְ וְקַח אִשָּׁה זוֹנָה וְהוֹלֵיד לְךָ בָּנִים זְנוּנִים, וְאַחַר כָּךְ אוֹמַר לוֹ שַׁלְּחָהּ מֵעַל פָּנֶיךָ. אִם הוּא יָכוֹל לִשְׁלוֹחַ — אַף אֲנִי אֲשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל. שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל הוֹשֵׁעַ לֵךְ קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים״, וּכְתִיב: ״וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח אֶת גֹּמֶר בַּת דִּבְלָיִם״, ״גֹּמֶר״, אָמַר רַב: שֶׁהַכֹּל גּוֹמְרִים בָּהּ. ״בַּת

The Holy One, Blessed be He, said to Hosea: Your sons, the Jewish people, have sinned. Hosea should have said to God in response: But they are Your sons; they are the sons of Your beloved ones, the sons of Abraham, Isaac, and Jacob. Extend Your mercy over them. Not only did he fail to say that, but instead he said before Him: Master of the Universe, the entire world is Yours; since Israel has sinned, exchange them for another nation. The Holy One, Blessed be He, said: What shall I do to this Elder who does not know how to defend Israel? I will say to him: Go and take a prostitute and bear for yourself children of prostitution. And after that I will say to him: Send her away from before you. If he is able to send her away, I will also send away the Jewish people. This deliberation provides the background of the opening prophecy in Hosea, as it is stated: “The Lord said to Hosea: Go, take for yourself a wife of prostitution and children of prostitution” (Hosea 1:2). And then it is written: “So he went and took Gomer the daughter of Diblaim” (Hosea 1:3), and the Sages interpreted her name homiletically. “Gomer”; Rav said she was so called because everyone would finish [gomerim] having relations with her and satisfy their desires with her. “The daughter of

וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא הִגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל לְבֵין הָאוּמּוֹת אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּתּוֹסְפוּ עֲלֵיהֶם גֵּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּזְרַעְתִּיהָ לִי בָּאָרֶץ״. כְּלוּם אָדָם זוֹרֵעַ סְאָה אֶלָּא לְהַכְנִיס כַּמָּה כּוֹרִין. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מֵהָכָא: ״וְרִחַמְתִּי אֶת לֹא רֻחָמָה״. אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא, מַאי דִּכְתִיב: ״צִדְקַת פִּרְזוֹנוֹ בְּיִשְׂרָאֵל״, צְדָקָה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁפִּזְּרָן לְבֵין הָאוּמּוֹת. וְהַיְינוּ דַּאֲמַר לֵיהּ הָהוּא מִינָא לְרַבִּי חֲנִינָא: אֲנַן מְעַלִּינַן מִינַּיְיכוּ, כְּתִיב בְּכוּ: ״כִּי שֵׁשֶׁת חֳדָשִׁים יָשַׁב שָׁם וְגוֹ׳״, וְאִלּוּ אֲנַן אִיתִינְכוּ גַּבַּן כַּמָּה שְׁנֵי וְלָא קָא עָבְדִינַן לְכוּ מִידֵּי. אָמַר לוֹ: רְצוֹנְךָ יִטָּפֵל לָךְ תַּלְמִיד אֶחָד.

And Rabbi Elazar said: The Holy One, Blessed be He, exiled Israel among the nations only so that converts would join them, as it is stated: “And I will sow her to Me in the land” (Hosea 2:25). Does a person sow a se’a of grain for any reason other than to bring in several kor of grain during the harvest? So too, the exile is to enable converts from the nations to join the Jewish people. And Rabbi Yoḥanan said that this idea may be derived from here: “And I will have compassion upon her that had not received compassion; and I will say to them that were not My people: You are My people” (Hosea 2:25). Even those who were initially “not My people,” i.e., gentiles, will convert and become part of the Jewish nation. Rabbi Oshaya said: What is the meaning of that which is written: “The righteous acts of His rulers [pirzono] in Israel” (Judges 5:11)? The Holy One, Blessed be He, performed a charitable deed toward Israel in that He scattered them [pizran] among the nations; had He exiled them to one place, they could have all been destroyed at once. And this concept is that which a certain apostate said to Rabbi Ḥanina: We gentiles are superior to you Jews in that we have patience. It is written of you: “For Joab and all Israel remained there six months until he had cut off every male in Edom” (I Kings 11:16), whereas we, although you have been with us for several years, are not doing anything to you. He said to him: With your consent, let one student deal with your assertion and answer you.

והכנעני אז בארץ. הָיָה הוֹלֵךְ וְכוֹבֵשׁ אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִזַּרְעוֹ שֶׁל שֵׁם, שֶׁבְּחֶלְקוֹ שֶׁל שֵׁם נָפְלָה כְּשֶׁחָלַק נֹחַ אֶת הָאָרֶץ לְבָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם (ברא' י"ב), לְפִיכָךְ וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת, עָתִיד אֲנִי לְהַחֲזִירָהּ לְבָנֶיךָ שֶׁהֵם מִזַּרְעוֹ שֶׁל שֵׁם:

והכנעני אז בארץ AND THE CANAANITE WAS THEN IN THE LAND — They (the Canaanites) were gradually conquering the land of Israel from the descendants of Shem, for it had fallen to the share of Shem when Noah apportioned the earth amongst his sons, for it is said (Genesis 14:18) “And Melchizedek) king of Salem (Jerusalem)”. For this reason the Lord said to Abram (Genesis 12:7) “to thy seed will I give this land” — “I will in some future time return it to thy children who are descendants of Shem”.

וְהִנֵּה הָאָרֶץ שֶׁהִיא נַחֲלַת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד תָּקִיא כָּל מְטַמֵּא אוֹתָהּ, וְלֹא תִּסְבֹּל עוֹבְדֵי ע"ז וּמְגַלִּים עֲרָיוֹת. וְהַפָּרָשָׁה הַזֹּאת הִזְכִּירָה הַמֹּלֶךְ, לִכְלֹל עֲבוֹדָה זָרָה עִם זִכְרוֹן הָעֲרָיוֹת, וְעַל כֻּלָּם אָמַר (כאן) "אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה כִּי בְכָל אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת יֹשְׁבֶיהָ". וְכֵן אָמַר בַּפָּרָשָׁה הַשְּׁנִיָּה (ויקרא כ':כ"ו) "וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי", שֶׁהוּא חֹמֶר אִסּוּר עֲבוֹדָה זָרָה.

The meaning thereof is as follows: The Glorious Name created everything and He placed the power of the lower creatures in the higher beings, giving over each and every nation in their lands, after their nations some known star or constellation, as is known by means of astrological speculation. It is with reference to this that it is said, which the Eternal thy G-d hath allotted unto all the people, for He allotted to all nations constellations in the heavens, and higher above them are the angels of the Supreme One whom He placed as lords over them, as it is written, But the prince of the kingdom of Persia withstood me, and it is written, lo, the prince of Greece shall come.

כִּי שָׁת לִי אֱלֹהִים זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל, וְהָיָה רָאוּי שֶׁיִּקָּרֵא בֶּן אֱלֹהִים כְּאָדָם, וְזָכָה לָאָרֶץ הַהִיא שֶׁהִיא מַדְרֵגָה לְמַטָּה מִגַּן עֵדֶן, וְעָלֶיהָ נִתְקַנְּאוּ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל וְנִדְחָה יִשְׁמָעֵאל כִּקְלִפָּה, אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אוֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אוֹתוֹ וגו' בַּטּוֹבָה הָעוֹלָמִית, וְנֶאֱמַר אַחַר כֵּן: וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק, רְצוֹנוֹ לוֹמַר: הִדָּבְקוֹ בָּעִנְיָן הָאֱלֹהִי וְהַטּוֹבָה בָּעוֹלָם הַבָּא, וְאֵין לְיִשְׁמָעֵאל בְּרִית וְלֹא לְעֵשָׂו וְאִם הִצְלִיחוּ.

which refers to his connexion with the divine influence and happiness in the world to come. Neither Ishmael nor Esau could boast of a covenant, although they were otherwise prosperous. Jealousy arose between Jacob and Esau for the birthright and blessing, but Esau was rejected in favour of Jacob, in spite of his strength and the latter's weakness. Jeremiah's prophecy concerning Egypt was uttered in Egypt itself.

אֲבָל בַּמִּצְוָה הַזֹּאת לְבַדָּהּ הוֹסִיף בְּכָאן וְאִם יַרְחִיב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבוּלְךָ, וְלֹא אָמַר כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּכִי יַרְחִיב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבוּלְךָ שֶׁל בְּשַׂר תַּאֲוָה (לעיל יב כ), כִּי ה' לֹא הִבְטִיחַ אוֹתָם בְּשׁוּם מָקוֹם לָתֵת לָהֶם רַק שִׁבְעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, אֲבָל הִזְכִּיר כָּאן הָאָבוֹת וְאִם יַרְחִיב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ וְנָתַן לְךָ אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר דִּבֶּר לָתֵת לַאֲבֹתֶיךָ, וְזֶה יִרְמֹז לְכָל עֲשָׂרָה עֲמָמִין שֶׁנֶּאֶמְרוּ לְאַבְרָהָם.

Only regarding this commandment, however, he added here, And if the Eternal thy G-d enlarge thy border and he did not say “as He hath promised thee,” as he said in the section, When the Eternal thy G-d shall enlarge thy border, as He hath promised thee with reference to meat of a secular meal. This was because G-d did not promise them anywhere to give them [land] except for [that of] these seven nations.

וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה לְאַחַר שֶׁיִּגְלוּ לְמִצְרַיִם יִהְיוּ שְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת, וְכֵן הָיָה יַעֲקֹב גּוֹלֶה, צֵא וַחֲשֹׁב דּוֹרוֹתָיו, יְהוּדָה פֶּרֶץ חֶצְרוֹן, וְכָלֵב בֶּן חֶצְרוֹן מִבָּאֵי הָאָרֶץ הָיָה, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ט"ו:ט"ז). וְאֵינֶנּוּ נָכוֹן כְּלָל. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי "דּוֹר רְבִיעִי", לָאֱמֹרִי הַמַּשְׁלִים עֲוֹנוֹ, כִּי מִיּוֹם הַגְּזֵרָה הֶאֱרִיךְ לוֹ, כִּי הוּא פּוֹקֵד עָוֹן עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים, כִּי אִם יָשׁוּבוּ לֹא יַחֲרִימֵם אֲבָל יִהְיוּ לְמַס עוֹבֵד אוֹ יִפְנוּ לָהֶם: עֲוֹן הָאֱמֹרִי הִזְכִּיר הַתַּקִּיף שֶׁבָּהֶם אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ וְלֹא יוּכְלוּ לוֹ עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא סְאָתוֹ וַעֲוֹנֹתָיו יִלְכְּדֻנוֹ, וְעוֹד כִּי הוּא הַנִּלְכָּד לָהֶם אֲשֶׁר הוֹרִישׁוּ בַּתְּחִלָּה:

AND IN THE FOURTH GENERATION THEY SHALL COME BACK HITHER. After they are exiled into Egypt, they will be there for three generations. And thus it happened; Jacob was exiled into Egypt. Go and reckon his generations: Judah, Peretz, Chetzron, and Caleb the son of Chetzron was amongst those who entered the Land. Thus the language of Rashi. But this is not correct at all. The correct interpretation appears to be that the fourth generation refers to the Amorite whose sin will then become full, for from the day of the decree He prolonged the time of the Amorite, as He visits iniquity upon the third and fourth generation. Had the Amorites repented of their iniquities He would not have utterly destroyed them. Rather, they would have been a levy of bondservants, or they might have gone elsewhere. THE INIQUITY OF THE AMORITE. He mentioned the strongest among them, Whose height was like the height of the cedars. The Israelites would not be able to overpower him until his measure of sin was full and his own iniquities will ensnare him. Moreover the Amorite was the first one to be captured by them, and it was his land which they inherited first.

כי דברי תורה תומכים ומאשרים כל העולם כולו, ואיך לא יהיו מאשרים ותומכים את האדם עצמו, שהוא עוסק בתורה, והיא עם האדם.

ומה שדברי תורה תומכין כל העולם, דבר זה מדברי חכמים, שאמרו (שבת פח.) כי לכך הוסיף ה"א ב"ששי" (בראשית א, לא), לומר כי כל מעשה בראשית היו תלוים ועומדים עד ששי בסיון; אם יקבלו ישראל התורה, מוטב. ואם לאו, יחזור העולם לתוהו ובוהו. ואם כן דברי תורה מחזקים ותומכים הכל, עד שיש לעולם קיום.

ולכך נקראו ישראל "בני בכורי", כי אי אפשר שיהיה לאחד שני בכורים. אבל כיון שהם נקראים "בני בכורי", והבכור הוא אחד, מורה שיש כאן חבור גמור, לפי שהם מושפעים מאמתת עצמו. ובארו בזה כי לדעת רבי יהודה כיון שבשם "בנים" הצירוף היותר שיש לישראל אל אביהם שבשמים, אם אין עושים מעשה בנים אין ראויים הם לשם הזה, שכבר בטל השם הנכבד הזה.

It has become clear to you that that which God, may He be blessed, took the Jewish people for Himself is not because of the righteousness of the Jewish people or their deeds. Rather it was a more encompassing choice. And this thing is explained in several places, and the faithful sages [also] came [to discuss] it in several places.

וְזֶהוּ עִנְיַן הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת וִירִידָתָם מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, עַל יְדֵי רִיבּוּי הַלְּבוּשִׁים הַמַּסְתִּירִים הָאוֹר וְהַחַיּוּת שֶׁמִּמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ, עַד שֶׁנִּבְרָא עוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי וְהַחוּמְרִי מַמָּשׁ, וְהוּא הַתַּחְתּוֹן בַּמַּדְרֵגָה, שֶׁאֵין תַּחְתּוֹן לְמַטָּה מִמֶּנּוּ בְּעִנְיַן הֶסְתֵּר אוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ וְחֹשֶׁךְ כָּפוּל וּמְכוּפָּל, עַד שֶׁהוּא מָלֵא קְלִיפּוֹת וְסִטְרָא אָחֳרָא, שֶׁהֵן נֶגֶד ה׳ מַמָּשׁ, לוֹמַר: ״אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד״. וְהִנֵּה, תַּכְלִית הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת וִירִידָתָם מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה – אֵינוֹ בִּשְׁבִיל עוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, הוֹאִיל וְלָהֶם יְרִידָה מֵאוֹר פָּנָיו יִתְבָּרֵךְ, אֶלָּא הַתַּכְלִית הוּא עוֹלָם הַזֶּה הַתַּחְתּוֹן, שֶׁכָּךְ עָלָה בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ, לִהְיוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ, כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אָחֳרָא וְאִתְהַפֵּךְ חֲשׁוֹכָא לִנְהוֹרָא – שֶׁיָּאִיר אוֹר ה׳ אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בִּמְקוֹם הַחֹשֶׁךְ וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁל כָּל עוֹלָם הַזֶּה כּוּלּוֹ, בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עֹז וְיִתְרוֹן אוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ, מֵהֶאָרָתוֹ בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, שֶׁמֵּאִיר שָׁם עַל יְדֵי לְבוּשִׁים וְהֶסְתֵּר פָּנִים, הַמַּסְתִּירִים וּמַעֲלִימִים אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא שֶׁלֹּא יִבָּטְלוּ בִּמְצִיאוּת. רַק שֶׁאַחַר כָּךְ גָּרַם הַחֵטְא וְנִתְגַּשְּׁמוּ הֵם וְהָעוֹלָם, עַד עֵת קֵץ הַיָּמִין, שֶׁאָז יִזְדַּכֵּךְ גַּשְׁמִיּוּת הַגּוּף וְהָעוֹלָם, וְיוּכְלוּ לְקַבֵּל גִּילּוּי אוֹר ה׳, שֶׁיָּאִיר לְיִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת ״עוֹז״. וּמִיִּתְרוֹן הַהֶאָרָה לְיִשְׂרָאֵל – יַגִּיהַּ חשֶׁךְ הָאוּמּוֹת גַּם כֵּן, כְּדִכְתִיב: ״וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה׳״, וּכְתִיב: ״וְנִגְלָה כְּבוֹד ה׳, וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּיו וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״לָבוֹא בְּנִקְרֹת הַצּוּרִים וּבִסְעִיפֵי הַסְּלָעִים מִפְּנֵי פַּחַד ה׳ וַהֲדַר גְּאוֹנוֹ וְגוֹ׳״, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: ״וְהוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עוּזֶּךָ עַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל אַרְצֶךָ וְגוֹ׳״:

This is the concept of the hishtalshelut (downward gradation) of the worlds and their descent, degree by degree, through a multitude of “garments” which screen the light and life that emanate from Him, until there was created this material and gross world, the lowest in degree, than which there is none lower in the aspect of concealment of His light, blessed be He; [a world of] doubled and redoubled darkness, so much so that it is full of kelipot and the sitra achara which actually oppose G–d, saying: “I am, and there is nothing else besides me.” Clearly, the purpose of the hishtalshelut of the worlds and their descent, degree by degree, is not for the sake of the higher worlds, because for them this is a descent from the light of His Countenance, blessed be He. But the ultimate purpose [of creation] is this lowest world, for such was His will, blessed be He, that He shall have satisfaction when the sitra achara is subdued and the darkness is turned to light, so that the Divine light of the En Sof, blessed is He, shall shine forth in the place of the darkness and sitra achara throughout this world, all the more strongly and intensely, with the excellence of light emerging from darkness, than its effulgence in the higher worlds, where it shines through “garments” and in concealment of the Countenance, which screen and conceal the light of the En Sof, blessed is He, in order that they should not dissolve out of existence. Later, however, the sin [of the Golden Calf] caused both them and the world to become gross again—until the end of days, when the dross of the body and of the world will be purified, and they will be able to apprehend the revealed Divine light which will shine forth to Israel by means of the Torah, called “might.” And, as a result of the overflow of the illumination on Israel, the darkness of the gentiles will also be lit up, as is written, “And the nations shall walk by your light…,” and, “House of Jacob, come, let us walk in the light of the L–rd,” again, “And the glory of the L–rd will be revealed, and together all flesh will see…,” and, “To go into the holes of the rocks, and into the clefts of the boulders, for fear of the L–rd and for the glory of His majesty.” And as we pray, “Reveal Yourself in the majesty of Your glorious might over all the inhabitants of Your terrestrial world….”

במדרש מנורה של חוליות כו'. וברש"י ממד' תנחומא עון עקבי יסובני כו' בשמרם עקב רב. מה רב טובך כו' במצוה קלה שאדם דש כו'. כי השי"ת ברא כן העולם להיות מתחברין הנבראים ע"י האדם עד שיהי' הכל מקורב להשי"ת כמ"ש ולכבודי בראתיו כו'. פי' תשמעון שיהי' מורגש ונשמע ההארה שיש בכל דבר כי בכל דבר יש הארה מהשי"ת והיא נקודה הפנימיות. וצריכין בנ"י לראות שיהיו כל מעשיהם בדביקות החיות מנקודה הנ"ל. ועי"ז ממשיכין הארה ושמיעת דבר ה' מתוך כל דבר. וזה מצות קלות לדבק גם דברים הרגילין ע"י שעושין הכל רק לרצונו. כי בכל דבר יש מצוה לה' הן או לאו. ועקב היא מדרגה תחתונה וזה עקב רב שמה שנתרחק יותר נסתר הנקודה מרב טובך כו'. וזה תכלית רצונו ית' להיות כל הנבראים מחוברין זה בזה עד שגם הסוף ומדרגה התחתונה תהי' נמשכת אחר הראשית וההתחלה כנ"ל. ולזאת הוי זהיר במצוה קלה כו' כי זה כמנורה של חוליות כו' שנקרא בונה מה שמקרב דבר לדבר שיהי' נגמר הכלי. וכן תכלית הבריאה להיות הכל א' לכבודו ית' ומצוה לשון צותא וחיבור כמ"ש במ"א. ומצוה קלה ממשיך הארה לדבר שפל יותר. וזהו בחי' יראת שמים להיות נמשך יראתו ית' בכל מעשה קטן וגדול ונק' מצוה קלה. ובגמ' מה ה' שואל כו' כ"א ליראה כו' אטו מילתא זוטרתא כו' לגבי משה כו'. פי' כי אף שהעיקר יראת שמים שזה היסוד והראשית. אבל מ"מ הוא הכנה לשאר הדברים הנזכרים בפרשה לדבקה ולאהבה כו'. רק שיראה קודמת לכל ועי"ז יבא לאהבה ג"כ. ומזה עצמו הראי' הכל בידי שמים חוץ מי"ש שהיא מדרגה הקרובה יותר להאדם. ולכך היא קלה. וצריך אדם לידע כי כפי הרצון מהאדם. היראה מילתא זוטרתי. רק שילך מדרגה אחר מדרגה. וז"ש לגבי משה שהוא השלם במדותיו כמ"ש מבקשין כלי גדול ויש לו כו'. וזה עצמו מ"ש מה מאה ברכות. שזה עיקר היראה לידע כי כל חיות האדם בכחו ית' כגרזן ביד החוצב ואנחנו מה. וממילא מברך להקב"ה קודם כל דבר קטן וגדול וכנ"ל:

The Midrash (Devarim Rabbah 3:1) explains the verse “And if you obey my rules” using the analogy of a candelabra made of joints. Rashi, citing the Midrash (Tanchuma Eikev 1:1), explains the verse in Tehillim (49:6), “The sins of my heels do I fear.” David feared the small sins that people tend to overlook. Hashem created the world so that man can connect and uplift all of creation to Him, as stated, “I created everything for My honor.” The word תשמעון (obey) implies a deeper level of hearing, to perceive the divine light within everything. Bnei Yisrael must ensure their actions are connected to this inner light, drawing Hashem’s word from every aspect of creation. This concept applies especially to the easy mitzvos, which one performs regularly. Each action should be for the sake of Hashem, as everything contains a mitzvah to either do or abstain. The heel, representing the lowest level, is more hidden from Hashem’s light. Hashem’s ultimate desire is for everything in creation to be connected, from the highest to the lowest levels. Therefore, one must be cautious with small mitzvos just as with great ones. This is like the candelabra made of joints, where connecting all parts completes it. The purpose of creation is for everything to glorify Hashem, and mitzvah (commandment) is rooted in the word צותא (connection). The Gemara (Berachot 33b) discusses the verse, “What does Hashem require of you? Only to fear Him.” It asks why fear of Heaven is presented as something easy. The Gemara explains that for Moshe, it was easy. The Sfas Emes teaches that fear of Heaven is a preparation for attaining love and connection to Hashem. Fear of Heaven must precede love. This proves that everything is in Heaven’s hands, except for fear of Heaven, which is closest to man and therefore easier. A person must realize that fear of Heaven becomes easier with greater desire, progressing step by step. For Moshe, perfect in his traits, it was easy, akin to borrowing a readily available item. This also explains the requirement of making 100 blessings daily, as it demonstrates that our entire life force is in Hashem’s hands, and we bless Him for everything, great and small.

והיוצא מזה שאחר חטא אדם הראשון צריך האדם לעבוד להשי"ת בהדרגה, ממדריגה תחתונה לעליונה. וזהו פירוש הפסוק "לך לך מארצך", פירוש "לך לך", ר"ל לשורשך העליון אשר משם חוצבת, "מארצך", פירוש ועיקר התחלה שתוכל לבוא לשורש העליון הוא ההכנעה, שתחשוב את שפלותך כי עפר אתה כו׳, "וממולדתך ומבית אביך", פירוש גם ממולדתך כו׳, אם תכניס הכל במחשבת רוממות אל יתברך, עי"ז תזכה שתוכל לבוא "אל הארץ אשר אראך" דהיינו לארץ עליונה.

And the way to reach this level of being able to observe the greatness of God is to fix one's traits first and foremost, since the Exalted Holy Blessed Name created the human with all sorts of traits, and each and every single trait has a side and a piece that is towards holiness, and also towards the opposite, God forbid, as known. And a person needs to break into their choice so as to use their traits only to holiness, and then they will merit to understand and observe the greatness of God.

ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל ויעמוד מאחריהם (שמות יד, יט). דידוע דהמלאכים הם יותר גבוהים מישראל מחמת קדושתם. אפס כשהשם יתברך מראה אהבתו לעמו ישראל ואוהב את ישראל אז ישראל הם למעלה מכל מלאכי מעלה. והנה בעת קריעת ים סוף הראה הקדוש ברוך הוא אהבתו לישראל והיו ישראל למעלה מכולן.

Exodus 14,19. “The angel of G’d who had ‎been traveling in front of the camp of the ‎Israelites moved to their back and took up ‎position behind them.” It is a known fact ‎that the angels are spiritually superior to Israel due to ‎their inherent holiness. However, whenever G’d ‎displays His love for His people, the Israelites become ‎transported to a spiritually higher stature than the ‎angels. At the time when G’d split the sea of reeds, the ‎Israelites ascended to a higher level of holiness than ‎even the highest ranking angels.