Rav Kook on Personal Responsibility

וְכָךְ הָיָה מוֹנְבַּז דָּן לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא: הוֹאִיל וּמֵזִיד קָרוּי ״חוֹטֵא״ וְשׁוֹגֵג קָרוּי ״חוֹטֵא״, מָה מֵזִיד שֶׁהָיְתָה לוֹ יְדִיעָה — אַף שׁוֹגֵג שֶׁהָיְתָה לוֹ יְדִיעָה. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, הֲרֵינִי מוֹסִיף עַל דְּבָרֶיךָ: אִי מָה מֵזִיד שֶׁהָיְתָה הַיְּדִיעָה בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה — אַף שׁוֹגֵג שֶׁהָיְתָה לוֹ יְדִיעָה בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה! אָמַר לוֹ: הֵן, וְכׇל שֶׁכֵּן שֶׁהוֹסַפְתָּ. אָמַר לוֹ: לִדְבָרֶיךָ, אֵין זֶה קָרוּי שׁוֹגֵג אֶלָּא מֵזִיד.

And Munbaz deliberated before Rabbi Akiva as follows: Since one who commits a transgression intentionally is called a sinner in the Torah and one who commits a transgression unwittingly is called a sinner, just as one who commits the transgression intentionally is liable for punishment only in a case where he had prior knowledge that it was prohibited, so too, one who commits the transgression unwittingly is liable to bring a sin-offering only in a case where he had prior knowledge. However, the action of one who had no prior knowledge at all is not considered unwitting; rather, it has the same legal status as an action performed due to circumstances beyond one’s control, and he is completely exempt. Rabbi Akiva said to him: I will elaborate upon your statement and follow your reasoning to its logical conclusion and thereby test the validity of your reasoning. If so, just as one who commits the transgression intentionally is liable for punishment only in a case where he had the awareness that he was sinning at the time that he performed the action, so too, with regard to one who commits the transgression unwittingly, say that he is only liable to bring a sin-offering in a case where he had awareness that he was sinning at the time that he performed the action. If that is the case, it is no longer an unwitting transgression. Munbaz said to him: Yes, there is nothing unusual about that. In my opinion it is correct and all the more so now that you have elaborated upon my statement. Awareness at the time that one is performing the action is one of the criteria of my definition of an unwitting transgression, as will be explained below. Rabbi Akiva said to him: According to your statement, since while performing the action one is aware that it is prohibited, his action is not called unwitting; rather, it is a full-fledged intentional transgression.

אִינִי? וְהָתַנְיָא: כׇּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ – רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם. מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵירָה בַּסֵּתֶר! לָא קַשְׁיָא, הָא – דְּמָצֵי כָּיֵיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא – דְּלָא מָצֵי כָּיֵיף לְיִצְרֵיהּ.

The Gemara asks: Is that so? But isn’t it taught in a baraita: With regard to anyone who does not care about his Creator’s honor, it is fitting for him not to have come into the world. What is this? Who is considered to be one who does not care about his Creator’s honor? Rabba says: This is one who gazes at a rainbow, which is described as: “The likeness of the glory of the Lord” (Ezekiel 1:28). Rav Yosef says: This is one who transgresses in secret, which shows that he fears other people but does not care about the honor of his Creator. The Gemara answers: This is not difficult, as this source, which says that one who transgresses in secret does not care about his Creator’s honor, is referring to one who can overcome his evil inclination but nevertheless chooses to transgress in secret. And that source, which states that it is preferable for him to transgress in secret, is referring to one who cannot overcome his evil inclination.

וְאֵין לוֹ מִי שֶׁיִּכְפֵּהוּ וְלֹא גּוֹזֵר עָלָיו וְלֹא מִי שֶׁמּוֹשְׁכוֹ לְאֶחָד מִשְּׁנֵי הַדְּרָכִים אֶלָּא הוּא מֵעַצְמוֹ וּמִדַּעְתּוֹ נוֹטֶה לְאֵי זוֹ דֶּרֶךְ שֶׁיִּרְצֶה. הוּא שֶׁיִּרְמְיָהוּ אָמַר (איכה ג לח) "מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטּוֹב". כְּלוֹמַר אֵין הַבּוֹרֵא גּוֹזֵר עַל הָאָדָם לִהְיוֹת טוֹב וְלֹא לִהְיוֹת רַע. וְכֵיוָן שֶׁכֵּן הוּא נִמְצָא זֶה הַחוֹטֵא הוּא הִפְסִיד אֶת עַצְמוֹ. וּלְפִיכָךְ רָאוּי לוֹ לִבְכּוֹת וּלְקוֹנֵן עַל חֲטָאָיו וְעַל מַה שֶּׁעָשָׂה לְנַפְשׁוֹ וּגְמָלָהּ רָעָה.

Each person is fit to be righteous like Moses, our teacher, or wicked, like Jeroboam. [Similarly,] he may be wise or foolish, merciful or cruel, miserly or generous, or [acquire] any other character traits. There is no one who compels him, sentences him, or leads him towards either of these two paths. Rather, he, on his own initiative and decision, tends to the path he chooses. This was [implied by the prophet,] Jeremiah who stated [Eichah 3:38: "From the mouth of the Most High, neither evil or good come forth." The Creator does not decree that a person should be good and refrain from being evil. Accordingly, it is the sinner, himself, who causes his own loss.

רְשׁוּת לְכָל אָדָם נְתוּנָה. אִם רָצָה לְהַטּוֹת עַצְמוֹ לְדֶרֶךְ טוֹבָה וְלִהְיוֹת צַדִּיק הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. וְאִם רָצָה לְהַטּוֹת עַצְמוֹ לְדֶרֶךְ רָעָה וְלִהְיוֹת רָשָׁע הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ.

Free will is granted to all men. If one desires to turn himself to the path of good and be righteous, the choice is his. Should he desire to turn to the path of evil and be wicked, the choice is his.

חז"ל אמרו "דרוש וקבל שכר" - עלינו אמנם חובה לחפש בכל דבר המובטח שיביא קבול שכר את צד התועלת שיש בו, ושעל כן יש בו מקום לקבל שכר.

בוא וראה כמה גרמה אהבה ההוא שאהב אותו יותר מכל אחיו, גרמה ליוסף שיגלה מאביו, ואביו הגלה עמו, וגרם גלות להם, אל השבטים וגרמה אל השכינה שהגלתה ביניהם. ואע"פ שנגזרה גזירה בברית בין הבתרים, מ"מ הסבה לזה היתה האהבה שאהבו מכל אחיו. ובארוה, שבשביל כתנת פסים שעשה לו יותר מלאחיו, נגרם כל הנ"ל, מה כתוב, ויראו אחיו וגו' וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום.

בשעה שיצאה נשמתו של האדם, כל קרוביו וחביריו שבעולם האמת הולכים עם נשמתו ומראים לה מקום העדן, ומקום העונש. אם הוא צדיק, הוא רואה מקומו, ועולה ויושב ומתעדן בעדן העליון שבעולם ההוא. ואם אינו צדיק,נשארת נשמה ההיא בעולם הזה, עד שנקבר הגוף בארץ.כיון שנקבר, כמה בעלי הדין אוחזים בה, עד שמגעת לדומה, ומכניסים אותה במדורי גיהנם.