Hachnasat Orchim: The Mitzvah of Hospitality

אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶן בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. כִּבּוּד אָב וָאֵם, וּגְמִילוּת חֲסָדִים, וַהֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם:

The performance of righteous deeds; And the study of the torah. The following are the things for which a man enjoys the fruits in this world while the principal remains for him in the world to come: Honoring one’s father and mother; The performance of righteous deeds; And the making of peace between a person and his friend; And the study of the torah is equal to them all.

יוסף בן יוחנן איש ירושלים אומר יהי ביתך פתוח לרוחה ויהיו עניים בני ביתך ואל תרבה שיחה עם האשה. יהי ביתך פתוח לרוחה כיצד מלמד שיהא ביתו של אדם פתוח לרוחה לדרום ולמזרח ולמערב ולצפון כגון (שעשה) איוב שעשה ארבעה פתחים לביתו. ולמה עשה איוב ארבעה פתחים לביתו. כדי שלא יהיו עניים מצטערים להקיף את כל הבית. הבא מן הצפון יכנס כדרכו הבא מן הדרום יכנס כדרכו וכן לכל רוח לכך עשה איוב ארבעה פתחים לביתו: ויהיו עניים בני ביתך ולא בני ביתך ממש אלא שיהיו [עניים] משיחין מה שאוכלים ושותים בתוך ביתך כדרך שהיו עניים משיחין מה שאוכלים ושותין בתוך ביתו של איוב. וכשנפגשו זה בזה אמר אחד לחברו מאין אתה בא מתוך ביתו של איוב ולאן אתה הולך לביתו של איוב וכשבא עליו ההוא פורעניות גדול אמר לפני הקב״ה רבש״ע לא הייתי מאכיל רעבים ומשקה צמאים שנאמר (איוב ל״א:י״ז) ואוכל פתי לבדי ולא אכל יתום ממנה ולא הייתי מלביש ערומים שנאמר (שם) ומגז כבשי יתחמם. אעפ״כ א״ל הקב״ה לאיוב איוב עדיין לא הגעת [לחצי שיעור] של אברהם אתה יושב ושוהה בתוך ביתך ואורחין נכנסים אצלך את שדרכו לאכול פת חטים האכילתו פת חטים את שדרכו לאכול בשר האכילתו בשר את שדרכו לשתות יין השקיתו יין אבל אברהם לא עשה כן אלא יושב ומהדר בעולם וכשימצא אורחין מכניסן בתוך ביתו את שאין דרכו לאכול פת חטין האכילהו פת חטין את שאין דרכו לאכול בשר האכילהו בשר ואת שאין דרכו לשתות יין השקהו יין ולא עוד אלא עמד ובנה פלטרין גדולים על הדרכים והניח מאכל ומשקה וכל הבא ונכנס אכל ושתה וברך לשמים לפיכך נעשית לו נחת רוח. וכל שהפה שואל מצוי בתוך ביתו של אברהם שנאמר (בראשית כ״א:ל״ג) ויטע אשל בבאר שבע: למוד בני ביתך ענוה שבזמן שאדם ענוותן ובני ביתו ענוותנין כשבא עני ועמד על פתחו של בעל הבית ואמר להם אביכם יש בכאן יאמרו לו הן בא והכנס עד שלא נכנס ושלחן [היה ערוך] לפניו נכנס ואכל ושתה וברך לשם שמים נעשית לו נחת רוח גדולה. ובזמן שאדם ענוותן ובני ביתו קפדנין ובא עני ועמד על פתחו ואמר להם אביכם יש בכאן ואומרים לו לא וגוערים בו והוציאו בנזיפה. ד״א למוד בני ביתך ענוה כיצד בזמן שאדם ענוותן ובני ביתו ענוותנין והלך לו למדינת הים ואמר מודה אני לפניך ה׳ אלהי שאשתי אינה עושה מריבה אצל אחרים לבו אין מתפחד עליו ודעתו מיושבת במקומו עד שעה שיחזור. ובזמן שאין אדם ענוותן ובני ביתו קפדנין והלך לו למדינת הים ואומר יהי רצון מלפניך ה׳ אלהי שאין אשתי עושה מריבה אצל אחרים ובני אל יעשו מריבה לבו מתפחד עליו ודעתו אינה מיושבת עד שיחזור: ואל תרבה שיחה עם האשה ואפילו היא אשתו ואין צריך לומר באשת חברו שכל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו ובוטל מדברי תורה וסופו יורש גיהנם:

JOSEPH B. JOḤANAN OF JERUSALEM SAID: LET YOUR HOUSE BE OPENED WIDE, AND LET THE POOR BE MEMBERS OF YOUR HOUSEHOLD; AND TALK NOT MUCH WITH A WOMAN. LET YOUR HOUSE BE OPENED WIDE. What does this mean? It teaches that a man’s house should be opened wide to the south, to the east, to the west and to the north, like Job who made four doors to his house. And why did Job make four doors to his house? So that the poor should not have the trouble of going round the entire house. He who came from the north entered straight ahead, and he who came from the south entered straight ahead, and so on all sides. For this reason Job made four doors to his house. AND LET THE POOR BE MEMBERS OF YOUR HOUSEHOLD. This does not mean literally that they should be members of your household, but that the poor should be able to talk freely about what they ate and drank in your house, just as the poor talked freely about what they had eaten and drunk in Job’s house. When the poor met, one would ask the other, ‘Whence do you come?’ and he would reply, ‘From Job’s house’. Or one would ask the other, ‘Where are you going?’ and he would reply, ‘To Job’s house’. When the great calamity befell him, he addressed the Holy One, blessed be He, saying, ‘Lord of the universe! Did I not feed the hungry and give drink to the thirsty, as it is stated, If I have eaten my morsel myself alone, and the fatherless hath not eaten thereof? And did I not clothe the naked, as it is stated, And warmed with the fleece of my sheep?’ The Holy One, blessed be He, answered him, ‘For all that, Job, you have not attained to one half the standard [of hospitality] displayed by Abraham. You remained in your house waiting for guests to come to you. To him who was accustomed to eat wheaten bread you gave wheaten bread, to him who was accustomed to eat meat you gave meat, and to him who was accustomed to drink wine you gave wine. Abraham, however, did not act so. He went abroad, and when he met wayfarers he brought them to his home. Even to him who was unaccustomed to eat wheaten bread he gave wheaten bread, to him who was unaccustomed to eat meat he gave meat, and to him who was unaccustomed to drink wine he gave wine. Not only that; but he went and built large mansions along the roadways and placed in them a supply of food and drink, so that whoever entered ate and drank and blessed Heaven. Therefore was he granted happiness; and whatever the heart desired was to be found in Abraham’s home, as it is stated, And Abraham planted a tamarisk-tree in Beer-sheba’. Teach the members of your household humility; for when a man is humble and the members of his household are also humble, if a poor man comes to the door and asks, ‘Is your father at home?’ they will reply, ‘Yes, come in’. Before he even enters the house the table is already laid for him, and when he comes in he eats and drinks and blesses the name of Heaven. On this account that man is granted much happiness. But when a man is not humble and the members of his household are ill-tempered, if a poor man comes to the door and asks, ‘Is your father at home?’ they will reply, ‘No’, rebuke him and drive him away with harsh words. Another interpretation of ‘Teach the members of your household humility’. What does it mean? It teaches that when a man is humble and the members of his household are also humble, if he sets out to a land beyond the sea, he will say [with confidence], ‘I thank Thee, O Lord my God, that my wife is not engaged in strife with her neighbours’. His heart is not anxious, but his mind is at ease until the time of his return. But when a man is not humble and the members of his household are ill-tempered, if he sets out for a distant land, he will say [with apprehension], ‘May it be Thy will, O Lord my God, that my wife be not engaged in strife with her neighbours nor my children in conflict’. His heart is anxious and his mind ill at ease until the time of his return. AND TALK NOT MUCH WITH A WOMAN. This is so even though she be his wife, and needless to say if she be his fellow’s wife. For when a man talks much with a woman he brings evil upon himself, neglects the study of the Torah, and in the end will inherit Gehinnom.

פָּתַח רַבִּי נְחֶמְיָה בִּכְבוֹד אַכְסַנְיָא וְדָרַשׁ: מַאי דִּכְתִיב ״וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי לְכוּ סֻּרוּ רְדוּ מִתּוֹךְ עֲמָלֵקִי פֶּן אוֹסִפְךָ עִמּוֹ וְאַתָּה עָשִׂיתָה חֶסֶד עִם כׇּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״? וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחוֹמֶר: וּמָה יִתְרוֹ שֶׁלֹּא קֵרַב אֶת מֹשֶׁה אֶלָּא לִכְבוֹד עַצְמוֹ — כָּךְ, הַמְאָרֵחַ תַּלְמִיד חָכָם בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וּמַאֲכִילוֹ וּמַשְׁקֵהוּ וּמְהַנֵּהוּ מִנְּכָסָיו — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. פָּתַח רַבִּי יוֹסֵי בִּכְבוֹד אַכְסַנְיָא וְדָרַשׁ: ״לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ״, וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחוֹמֶר: וּמָה מִצְרִיִּים שֶׁלֹּא קֵרְבוּ אֶת יִשְׂרָאֵל אֶלָּא לְצוֹרֶךְ עַצְמָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאִם יָדַעְתָּ וְיֶשׁ בָּם אַנְשֵׁי חַיִל וְשַׂמְתָּם שָׂרֵי מִקְנֶה עַל אֲשֶׁר לִי״ — כָּךְ, הַמְאָרֵחַ תַּלְמִיד חָכָם בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וּמַאֲכִילוֹ וּמַשְׁקֵהוּ וּמְהַנֵּהוּ מִנְּכָסָיו — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. פָּתַח רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי בִּכְבוֹד אַכְסַנְיָא וְדָרַשׁ: ״וַיְבָרֶךְ ה׳ אֶת עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי בַּעֲבוּר אֲרוֹן הָאֱלֹהִים״, וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחוֹמֶר: וּמָה אָרוֹן שֶׁלֹּא אָכַל וְשָׁתָה, אֶלָּא כִּבֵּד וְרִבֵּץ לְפָנָיו — כָּךְ, הַמְאָרֵחַ תַּלְמִיד חָכָם בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וּמַאֲכִילוֹ וּמַשְׁקֵהוּ וּמְהַנֵּהוּ מִנְּכָסָיו — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

The Gemara returns to the homilies offered by the Sages in the vineyard of Yavne. Rabbi Neḥemya began to speak in honor of the hosts and taught: What is the meaning of that which is written: “And Saul said unto the Kenites: Go, depart, get you down from among the Amalekites lest I destroy you with them, for you showed kindness to all the Children of Israel when they came up out of Egypt” (I Samuel 15:6)? Isn’t this an a fortiori inference: Just as Jethro, the forbearer of the Kenite tribe, who only befriended Moses for his own honor, is treated in this way and rewarded that his merit would protect his descendants; all the more so should one who hosts a Torah scholar in his home, providing him with food and drink and availing him of his possessions, be rewarded with that protection. Rabbi Yosei began to speak in honor of the hosts, and taught: It is said: “You shall not abhor an Edomite, for he is your brother; you shall not abhor an Egyptian, because you were a stranger in his land” (Deuteronomy 23:8). Isn’t this an a fortiori inference: Just as the Egyptians, who only befriended Israel, even when they hosted them, for their own benefit, as Pharaoh said to Joseph, as it is stated: “And if you know any able men among them, then make them rulers over my cattle” (Genesis 47:6), are treated this way, all the more so should one who hosts a Torah scholar in his home, providing him with food and drink and availing him of his possessions without concern for personal gain, be treated this way. Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei HaGelili, began to speak in honor of the hosts, and taught: It is stated: “The Lord has blessed the house of Oved-edom…because of the ark of God” (II Samuel 6:12). Isn’t this an a fortiori inference: Just as in reward for honoring the ark, which neither ate nor drank, but before which Oved-edom simply swept and sprinkled water to settle the dust, he was treated this way and merited a blessing, all the more so should one who hosts a Torah scholar in his home, providing him with food and drink and availing him of his possessions without concern for his personal gain, be rewarded with such a blessing.

בש״ס דשבת אר״י אמר רב גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה שנאמר אל נא תעבור מעל עבדך אר״א בא וראה שלא כמדת הקב״ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם אין הקטן יכול לומר לגדול המתן עד שאבוא אצלך ואילו בהקב״ה אומר אל נא תעבור וגו׳: והנה להבין לשון הפסוק אל נא תעבור וגו׳ כי הלא בשכינתו יתברך אי אפשר לומר כך שהרי מלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיניה והיאך יאמר אל נא תעבור וגו׳ דמשמע ששם כביכול אינו מקום כבודו וזה אינו וגם להבין לפי זה דרשת ר״י א״ר דאמר גדולה הכנסת אורחים וכולי איך מוכח מזה שהכנסת אורחים גדולה מקבלת פני השכינה דלמא משום שבקיימו מצות הכנסת אורחים יהיה שם גם כן קבלת פני השכינה כנודע שלכך נקרא המצוות מצוה על שם הדביקות שמדבק האדם חלק האלקי השוכן בקרבו אל הכלל אין סוף ב״ה מלשון צוותא ואם כן אפשר שהמצוה בעצמה אינה גדולה מקבלת פני השכינה רק שגם שם יש קבלת פני השכינה ומקיים שתיהם וגם על דרשת ר״א שאומר שלא כמדת הקב״ה וכו׳ אין קטן אומר לגדול המתן ואילו באברהם כו׳ קשה כנ״ל הלא גם שם היה קבלת פני השכינה ובפרט שהצדיקים נקראים אנפי שכינתא על שם ששכינתו יתברך שוכן בתוכם כנודע מספר הזוהר ובקבלו האורחים דהיינו המלאכים שנדמה לו כאנשים ודאי הוא קבלת פני השכינה:

For all Godly Service, whether in speech or action, has the aspect of Body and Soul, which gives life to that speech or action and without which it is without life-force. And therefore “the wicked are called ‘dead’ in their lifetime” (Babylonian Talmud, Berakhot 18b) because their actions are without life-force. But in truth the request made by Abraham our Ancestor, peace be upon him, was this: do not pass by etc., because he was engaged in receiving the Face of the Shekhinah with certainty as is explicit in the verse And the LORD appeared to him (Gen. 18:1).

וזהו הרמז ויקח ויתן לפניהם, המצוה של הכנסת אורחים שעשה ויאכלו, מזה היה החיות שלהם. וזהו והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו, כי העץ הוא תורה על שם הפסוק (משלי ג, יח) עץ חיים היא: ונבאר מה דאיתא במדרש (בראשית רבה מט) דאברהם אבינו עליו השלום לאחר שאכלו אמר ברכו לאלהי עולם. למה לא אמר להם קודם האכילה שיברכו ברכה. אפס קודם היו גוים והאיך יקבלו עליהם עול מלכות שמים. אמנם לאחר שכבר אכלו עשו מצוה שזיכו את אברהם במצות הכנסת אורחים אם כן זה הזכות גרם להם שיהיו יכולין לקיים ולקבל עול מלכות שמים. ולכך אמרינן במדרש דמי שלא רצה לברך אחר האכילה אמר שישלם לו, כיון דלא נכנס בו ריח קדושה שמע מינה דלא כיון לזכות אותו במצות הכנסת אורחים למה לא ישלם:

Having eaten, they had performed a ‎commandment through conferring upon their host Avraham the ‎merit of fulfilling the duty to be hospitable; having done so, they ‎themselves had been given a merit by dint of having contributed ‎to Avraham’s merits, so that now when they pronounced a ‎blessing thanking the Lord Who provides food for all of His ‎creatures, they were not mouthing empty phrases. This is why ‎the Midrash continues by relating that if Avraham’s guests would ‎refuse to recite a blessing to the Lord, he would demand that they ‎return to him what they had eaten, etc, etc. The embarrassment ‎caused the guest when he realized that he had partaken of what ‎had not been intended for him, would usually cause the guest to ‎reconsider. Avraham had explained to the guest that unless they ‎provided him with the merit of having performed the ‎commandment of being hospitable, they would in fact have ‎robbed him of something that was his.‎

ועוד מוכח מאברהם דגדולה הכנסת אורחים מקבלת פני שכינה כדאיתא בש"ס (שבת קכז.), ולכך כ' באברהם, ואתי שפיר דנראה אז רק לאברהם, משום דהוא לבדו הי' אז חולה, משא"כ ילידי ביתו, דשני זמני מילה הי', ושפיר הודיענו הכתוב בתיבה א' ענין הנ"ל שלא תיקשי קושית התוספות, ודוק.